ביאור:בבלי בבא מציעא דף נה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

באמצע הקדש ליתא [1]!

אמר ליה: לפי שאינה בסוף הקדש [2].

אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: באמצע הקדש מיהא איתא, ולוסיף נמי חומש?

אמר ליה: הרי הוא כסוף הקדש: מה סוף הקדש [3] אינו מוסיף חומש - אף אמצע הקדש אינו מוסיף חומש [4].

אמר ליה רב זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: מאי חזית דמדמית ליה לסוף הקדש? נדמייה לתחילת הקדש?

אמר ליה: מסתברא לסוף הקדש הוה לן לדמויי, שכן נתפס מנתפס!

אדרבה: לתחילת הקדש הוה ליה לדמויי, שכן דבר שיש אחריו קדושה מדבר שיש אחריו קדושה!?

[5] כדאמר רבא [6] (ויקרא ו ה) 'העולה' - עולה ראשונה [7] הכי נמי: 'הטמאה' [(ויקרא כז כז) ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ויסף חמשתו עליו ואם לא יגאל ונמכר בערכך] - טמאה ראשונה.

תניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי: "פרה זו תחת פרה של הקדש", "טלית זו תחת טלית של הקדש" - הקדשו פדוי [8], ויד הקדש על העליונה [9]; "פרה זו בחמש סלעים תחת פרה של הקדש", "טלית זו בחמש סלעים תחת טלית של הקדש" - הקדשו פדוי [10].

על הקדש ראשון - מוסיף חומש, על הקדש שני [11] - אין מוסיף חומש.

משנה:

האונאה ארבעה כסף [12], והטענה שתי כסף [13] וההודאה שוה פרוטה.

חמש פרוטות הן: ההודאה שוה פרוטה [14], והאשה מתקדשת בשוה פרוטה, והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מעל, והמוצא שוה פרוטה חייב להכריז [15], והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו [16] יוליכנו אחריו אפילו למדי [17].

גמרא:

תנינא חדא זימנא: 'האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע, שתות למקח'!?

'הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה' אצטריכא ליה.

הא נמי תנינא: 'שבועת הדיינין: הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה'!?

סיפא אצטריכא ליה, דקתני 'חמש פרוטות הן'.

חמש פרוטות הן וכו':

וליתני נמי 'האונאה פרוטה' [18]?

אמר רב כהנא: זאת אומרת: אין אונאה לפרוטות [19].

ולוי אמר: יש אונאה לפרוטות; וכן תני לוי במתניתיה: 'חמש פרוטות הן: האונאה פרוטה, וההודאה פרוטה, וקידושי אשה בפרוטה, וגזל בפרוטה [20], וישיבת הדיינין בפרוטה [21].

ותנא דידן - מאי טעמא לא קתני 'ישיבת הדיינין'?

תנא ליה: 'גזל' [22]

ומי לא תני גזל? וקתני 'אבידה'!?

הנך אצטריכא ליה: 1</ref> גזל: הגוזל מחבירו שוה פרוטה, ונשבע לו - יוליכנו אחריו ואפילו למדי [23]; 2</ref> אבידה: המוצא אבידה שוה פרוטה חייב להכריז, ואף על גב דזל [24].

ולוי - מאי טעמא לא תני 'אבידה בפרוטה'?

תנא ליה 'גזל'.

ומי לא קתני 'גזל', וקתני 'ישיבת הדיינין'?

'ישיבת הדיינין' אצטריכא ליה, לאפוקי מדרב קטינא, דאמר רב קטינא: בית דין נזקקין אפילו לפחות משוה פרוטה.

ולוי – מאי טעמא לא קתני 'הקדש'?

בחולין קמיירי, בקדשים לא קמיירי.

אלא תנא דידן, דקא מיירי בקדשים - נתני 'מעשר בפרוטה' [25]?

כמאן דאמר 'אין בחומשו פרוטה'.

וליתני 'חומש מעשר בפרוטה'?

בקרנא קא מיירי, בחומש לא קא מיירי.

גופא אמר רב קטינא: בית דין נזקקין אפילו לפחות משוה פרוטה.

מתיב רבא: (ויקרא ה טז) ואת אשר חטא מן הקדש ישלם [ואת חמישיתו יוסף עליו ונתן אתו לכהן והכהן יכפר עליו באיל האשם ונסלח לו] -


עמוד ב

לרבות פחות משוה פרוטה להישבון [26].

לקדש – אִין, אבל להדיוט – לא!

אלא אי אתמר - הכי אתמר: אמר רב קטינא: אם הוזקקו בית דין לשוה פרוטה [27] - גומרין אפילו לפחות משוה פרוטה [28]: תחילת הדין בָעינן פרוטה, גמר דין לא בעינן פרוטה.

משנה:

חמשה חומשין הן, אלו הן: האוכל תרומה [29], ותרומת מעשר [30], ותרומת מעשר של דמאי [31], והחלה, והבכורים - מוסיף חומש [32];

והפודה נטע רבעי [33] ומעשר שני שלו - מוסיף חומש [34];

הפודה את הקדשו [35] - מוסיף חומש;

הנהנה [36] שוה פרוטה מן ההקדש - מוסיף חומש [37];

והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו - מוסיף חומש.

גמרא:

אמר רבא: קשיא ליה לרבי אלעזר [38]: 'תרומת מעשר של דמאי' - וכי עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה [39]? [40]

אמר רב נחמן אמר שמואל: הא מני? רבי מאיר היא, דאמר 'עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה', דתניא: 'המביא גט ממדינת הים [41]: נתנו לה ולא אמר לה "בפני נכתב ובפני נחתם" – [42] יוציא, והולד ממזר - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אין הולד ממזר; כיצד יעשה? יטלנו ממנה, ויחזור ויתננו לה בפני שנים, ויאמר לה "בפני נכתב ובפני נחתם".' ולרבי מאיר - משום דלא אמר לה "בפני נכתב ובפני נחתם" - יוציא והולד ממזר?

אִין, רבי מאיר לטעמיה, דאמר רב המנונא משמיה דעולא: אומר היה רבי מאיר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין - יוציא והולד ממזר.

מתיב רב ששת: [43] מחללין אותו כסף על כסף נחושת על נחושת כסף על נחושת ונחושת על הפירות [44], ויחזור ויפדה את הפירות [45] - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: יעלו פירות ויאכלו בירושלים [46]; - [47] ומי מחללינן כסף על נחושת [48]? והא תנן 'סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו [49] - מביא בסלע מעות [50], ואומר: "כל מקום שישנה סלע של מעשר שני מחוללת על מעות הללו" [51] ובורר את היפה שבהן ומחללו עליה [52],

הערות[עריכה]

  1. ^ נהי דבסוף הקדש לא משכחת לה, משום דלאו למזבח חזיא, ולא לשקעה בבנין, מיהו בהקדש שני משכחת לה: שמתפיסה תחת אחר, וחוזר ופודה אותה
  2. ^ ומשום הכי אימעיט אמצע הקדש מינה, כדמפרש ואזיל: (סוף הקדש, אמצע הקדש -) מדמינן לסוף הקדש
  3. ^ נפקא לן מינה דממעט מחומש
  4. ^ וסוף הקדש - ודאי בלא מיעוטא דקרא נמי לא שייך ביה חומש, דהא לא פריק ליה מיהו - אהני מיעוטא דקרא לדמויי ליה אמצע הקדש; דבלאו מיעוטא - לא מצית למיגמר אמצע הקדש מסוף הקדש, דהתם - משום דלא שייכא ביה חומש הוא
  5. ^ כלומר: בהדיא אימעיט אמצע הקדש מינה
  6. ^ בסדר יומא (דף לד.)
  7. ^ דכתיב גבי סדר המערכה (ויקרא ו ה) 'ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה' ה' יתירה דריש: שתהא היא ראשונה: שלא יהא הקטר קודם לתמיד של שחר
  8. ^ אף על פי שלא שם דמים קצובין, דקיימא לן: הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה – מחולל, ושרי לאיתהנויי מיניה
  9. ^ ומיהו יד הקדש על העליונה: שאם דמים הללו יתירים על דמי ההקדש - קנה הקדש, ואם הקדש יתר עליהם - ישלים על כרחו
  10. ^ אף על פי שאינו שוה; ולא תימא 'הואיל ושם לה דמים ואינה שוה כמה שאמר - אין דבריו כלום', אלא: הקדש פדוי והוא ישלים
  11. ^ אם חזר ופדה את זה
  12. ^ למקח סלע, וכדאמרן, דהוה ליה שתות
  13. ^ שאין שבועת הדיינין על הטענה פחותה משתי מעות כסף: שיטענו "שוה שתי כסף יש לי בידך" וזה יודה לו מהם שוה פרוטה, ויכפור השאר, או יודה הכל ויכפור פרוטה
  14. ^ כדפרשינן: להיות הודאה במקצת ויתחייב שבועה
  15. ^ אבל בציר מהכי – לא, כדאמרן (לעיל דף כז.) מ'אשר תאבד ממנו': פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה
  16. ^ אם הודה שנשבע לשקר
  17. ^ דלא הויא ליה כפרה עד שיחזירנו לידו ממש, ולא לשלוחו, כדכתיב (במדבר ה) 'ונתן לאשר אשם לו'
  18. ^ כגון אם היה המקח בשש פרוטות
  19. ^ בפחות מאיסר, שהוא מטבע של כסף
  20. ^ לחייבו קרבן שבועה אם נשבע לשקר, ולהוליכו אחריו
  21. ^ למי שיש לו עדים או שחייב מודה ודוחהו מלשלם - יֵשבו הדיינין ויכופו אותו
  22. ^ מכיון דתנא 'גזל בפרוטה' שמע מינה: ממונא הוא, וכפינן
  23. ^ לאשמועינן דיוליכנו אחריו
  24. ^ בין מציאה להכרזה
  25. ^ דבציר מהכי לא תפיס פדיונו
  26. ^ 'ואת' דריש, דכל 'את'ין ו'גמ'ין - ריבויין
  27. ^ בין תובע לנתבע
  28. ^ אם חזר השני ותבעו פחות משוה פרוטה קודם שעמדו בית דין משם - נזקקין לו
  29. ^ בשוגג תרומה גדולה
  30. ^ מעשר מן המעשר
  31. ^ שהלוקח מעם הארץ צריך להפריש מספק; אבל תרומה גדולה של דמאי – ליכא, דלא חייבוהו חכמים להפריש, כדאמרינן בסוטה (דף מח.): 'לפי ששלח בכל גבול ארץ ישראל וראה שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד' - אלמא זהירין היו בה
  32. ^ דכל הני איקרו 'תרומה': בתרומת מעשר כתיב (במדבר יח) 'והרמותם ממנו תרומת ה’’; בחלה כתיב (שם טו) 'חלה תרימו תרומה'; בבכורים כתיב (דברים יב) 'ותרומת ידך', ואמר מר: אלו בכורים (מכות דף יז.) וכל הני - חד נינהו, דמשֵם אחד הן באין
  33. ^ מוסיף חומש בפדיונו; דפדיון נטע רבעי – 'קדש'-'קדש' גמר ממעשר, בפרק שני דקדושין (דף נד:): גבי נטע רבעי כתיב 'קדש הלולים' וגבי מעשר כתיב 'כל מעשר הארץ מזרע הארץ וגו' והני תרי נמי - חד חשיב להו, דמחד קרא נפקי, דחומש בנטע רבעי - לא כתיב, אלא ממעשר יליף
  34. ^ 'שלו' דוקא נקט: שאם חילל של אחרים - אין מוסיף חומש: 'איש ממעשרו' כתיב (ויקרא כז)
  35. ^ ולא של אחרים: 'המקדיש' כתיב
  36. ^ בשוגג
  37. ^ דחייב קרבן מעילה וחומש
  38. ^ משנתינו היתה קשה לרבי אלעזר בן פדת
  39. ^ להוסיף על תרומת מעשר של דמאי חומש
  40. ^ שאין הפרשתו אלא מדבריהם.
  41. ^ לאשה שעשאו בעלה שליח להוליכו לגרש - הצריכוהו לומר 'בפני נכתב ונחתם'; והתם מפרש: לפי שאין בקיאין לשמה, ואין עדים מצויין לקיימו
  42. ^ מי שנשאה על ידי גט זה
  43. ^ גבי מעשר שני של דמאי קתני לה:
  44. ^ ואפילו חוץ לירושלים
  45. ^ ויעלה הכסף לירושלים דכתיב (דברים יד) 'וצרת הכסף'
  46. ^ ולא הזקיקוהו לכך לחזור ולחללן, ואם רוצה - מעלה הפירות עצמן, דהקילו בו
  47. ^ מסקנא דתיובתא דאותיב רב ששת היא:
  48. ^ והכי קאמר: שמענו לרבי מאיר דמיקל בפדיון דמאי, לחללו כסף על כסף, כסף על נחושת; ובמעשר ודאי מי מחללינן כי האי גוונא? אפילו כסף על נחושת - דדמי לפדיון
  49. ^ ורוצה ליהנות בשל חולין
  50. ^ נחושת מביא בדמי סלע
  51. ^ נמצאו שתיהן חולין, והמעות מעשר
  52. ^ ומחלל עליה המעות הללו, ותהא היא מעשר, והמעות והסלע השני - חולין כבראשונה