ביאור:בבלי בבא מציעא דף נה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

באמצע הקדש ליתא ^[1]!

אמר ליה: לפי שאינה בסוף הקדש ^[2].

אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: באמצע הקדש מיהא איתא, ולוסיף נמי חומש?

אמר ליה: הרי הוא כסוף הקדש: מה סוף הקדש ^[3] אינו מוסיף חומש - אף אמצע הקדש אינו מוסיף חומש ^[4].

אמר ליה רב זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: מאי חזית דמדמית ליה לסוף הקדש? נדמייה לתחילת הקדש?

אמר ליה: מסתברא לסוף הקדש הוה לן לדמויי, שכן נתפס מנתפס!

אדרבה: לתחילת הקדש הוה ליה לדמויי, שכן דבר שיש אחריו קדושה מדבר שיש אחריו קדושה!?

^[5] כדאמר רבא ^[6] (ויקרא ו ה) 'העולה' - עולה ראשונה ^[7] הכי נמי: 'הטמאה' [(ויקרא כז כז) ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ויסף חמשתו עליו ואם לא יגאל ונמכר בערכך] - טמאה ראשונה.

תניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי: "פרה זו תחת פרה של הקדש", "טלית זו תחת טלית של הקדש" - הקדשו פדוי ^[8], ויד הקדש על העליונה ^[9]; "פרה זו בחמש סלעים תחת פרה של הקדש", "טלית זו בחמש סלעים תחת טלית של הקדש" - הקדשו פדוי ^[10].

על הקדש ראשון - מוסיף חומש, על הקדש שני ^[11] - אין מוסיף חומש.

משנה:

האונאה ארבעה כסף ^[12], והטענה שתי כסף ^[13] וההודאה שוה פרוטה.

חמש פרוטות הן: ההודאה שוה פרוטה ^[14], והאשה מתקדשת בשוה פרוטה, והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מעל, והמוצא שוה פרוטה חייב להכריז ^[15], והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו ^[16] יוליכנו אחריו אפילו למדי ^[17].

גמרא:

תנינא חדא זימנא: 'האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע, שתות למקח'!?

'הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה' אצטריכא ליה.

הא נמי תנינא: 'שבועת הדיינין: הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה'!?

סיפא אצטריכא ליה, דקתני 'חמש פרוטות הן'.

חמש פרוטות הן וכו':

וליתני נמי 'האונאה פרוטה' ^[18]?

אמר רב כהנא: זאת אומרת: אין אונאה לפרוטות ^[19].

ולוי אמר: יש אונאה לפרוטות; וכן תני לוי במתניתיה: 'חמש פרוטות הן: האונאה פרוטה, וההודאה פרוטה, וקידושי אשה בפרוטה, וגזל בפרוטה ^[20], וישיבת הדיינין בפרוטה ^[21].

ותנא דידן - מאי טעמא לא קתני 'ישיבת הדיינין'?

תנא ליה: 'גזל' ^[22]

ומי לא תני גזל? וקתני 'אבידה'!?

הנך אצטריכא ליה: 1</ref> גזל: הגוזל מחבירו שוה פרוטה, ונשבע לו - יוליכנו אחריו ואפילו למדי ^[23]; 2</ref> אבידה: המוצא אבידה שוה פרוטה חייב להכריז, ואף על גב דזל ^[24].

ולוי - מאי טעמא לא תני 'אבידה בפרוטה'?

תנא ליה 'גזל'.

ומי לא קתני 'גזל', וקתני 'ישיבת הדיינין'?

'ישיבת הדיינין' אצטריכא ליה, לאפוקי מדרב קטינא, דאמר רב קטינא: בית דין נזקקין אפילו לפחות משוה פרוטה.

ולוי – מאי טעמא לא קתני 'הקדש'?

בחולין קמיירי, בקדשים לא קמיירי.

אלא תנא דידן, דקא מיירי בקדשים - נתני 'מעשר בפרוטה' ^[25]?

כמאן דאמר 'אין בחומשו פרוטה'.

וליתני 'חומש מעשר בפרוטה'?

בקרנא קא מיירי, בחומש לא קא מיירי.

גופא אמר רב קטינא: בית דין נזקקין אפילו לפחות משוה פרוטה.

מתיב רבא: (ויקרא ה טז) ואת אשר חטא מן הקדש ישלם [ואת חמישיתו יוסף עליו ונתן אתו לכהן והכהן יכפר עליו באיל האשם ונסלח לו] -

עמוד ב

לרבות פחות משוה פרוטה להישבון ^[26].

לקדש – אִין, אבל להדיוט – לא!

אלא אי אתמר - הכי אתמר: אמר רב קטינא: אם הוזקקו בית דין לשוה פרוטה ^[27] - גומרין אפילו לפחות משוה פרוטה ^[28]: תחילת הדין בָעינן פרוטה, גמר דין לא בעינן פרוטה.

משנה:

חמשה חומשין הן, אלו הן: האוכל תרומה ^[29], ותרומת מעשר ^[30], ותרומת מעשר של דמאי ^[31], והחלה, והבכורים - מוסיף חומש ^[32];

והפודה נטע רבעי ^[33] ומעשר שני שלו - מוסיף חומש ^[34];

הפודה את הקדשו ^[35] - מוסיף חומש;

הנהנה ^[36] שוה פרוטה מן ההקדש - מוסיף חומש ^[37];

והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו - מוסיף חומש.

גמרא:

אמר רבא: קשיא ליה לרבי אלעזר ^[38]: 'תרומת מעשר של דמאי' - וכי עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה ^[39]? ^[40]

אמר רב נחמן אמר שמואל: הא מני? רבי מאיר היא, דאמר 'עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה', דתניא: 'המביא גט ממדינת הים ^[41]: נתנו לה ולא אמר לה "בפני נכתב ובפני נחתם" – ^[42] יוציא, והולד ממזר - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אין הולד ממזר; כיצד יעשה? יטלנו ממנה, ויחזור ויתננו לה בפני שנים, ויאמר לה "בפני נכתב ובפני נחתם".' ולרבי מאיר - משום דלא אמר לה "בפני נכתב ובפני נחתם" - יוציא והולד ממזר?

אִין, רבי מאיר לטעמיה, דאמר רב המנונא משמיה דעולא: אומר היה רבי מאיר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין - יוציא והולד ממזר.

מתיב רב ששת: ^[43] מחללין אותו כסף על כסף נחושת על נחושת כסף על נחושת ונחושת על הפירות ^[44], ויחזור ויפדה את הפירות ^[45] - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: יעלו פירות ויאכלו בירושלים ^[46]; - ^[47] ומי מחללינן כסף על נחושת ^[48]? והא תנן 'סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו ^[49] - מביא בסלע מעות ^[50], ואומר: "כל מקום שישנה סלע של מעשר שני מחוללת על מעות הללו" ^[51] ובורר את היפה שבהן ומחללו עליה ^[52],

הערות

^ נהי דבסוף הקדש לא משכחת לה, משום דלאו למזבח חזיא, ולא לשקעה בבנין, מיהו בהקדש שני משכחת לה: שמתפיסה תחת אחר, וחוזר ופודה אותה
^ ומשום הכי אימעיט אמצע הקדש מינה, כדמפרש ואזיל: (סוף הקדש, אמצע הקדש -) מדמינן לסוף הקדש
^ נפקא לן מינה דממעט מחומש
^ וסוף הקדש - ודאי בלא מיעוטא דקרא נמי לא שייך ביה חומש, דהא לא פריק ליה מיהו - אהני מיעוטא דקרא לדמויי ליה אמצע הקדש; דבלאו מיעוטא - לא מצית למיגמר אמצע הקדש מסוף הקדש, דהתם - משום דלא שייכא ביה חומש הוא
^ כלומר: בהדיא אימעיט אמצע הקדש מינה
^ בסדר יומא (דף לד.)
^ דכתיב גבי סדר המערכה (ויקרא ו ה) 'ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה' ה' יתירה דריש: שתהא היא ראשונה: שלא יהא הקטר קודם לתמיד של שחר
^ אף על פי שלא שם דמים קצובין, דקיימא לן: הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה – מחולל, ושרי לאיתהנויי מיניה
^ ומיהו יד הקדש על העליונה: שאם דמים הללו יתירים על דמי ההקדש - קנה הקדש, ואם הקדש יתר עליהם - ישלים על כרחו
^ אף על פי שאינו שוה; ולא תימא 'הואיל ושם לה דמים ואינה שוה כמה שאמר - אין דבריו כלום', אלא: הקדש פדוי והוא ישלים
^ אם חזר ופדה את זה
^ למקח סלע, וכדאמרן, דהוה ליה שתות
^ שאין שבועת הדיינין על הטענה פחותה משתי מעות כסף: שיטענו "שוה שתי כסף יש לי בידך" וזה יודה לו מהם שוה פרוטה, ויכפור השאר, או יודה הכל ויכפור פרוטה
^ כדפרשינן: להיות הודאה במקצת ויתחייב שבועה
^ אבל בציר מהכי – לא, כדאמרן (לעיל דף כז.) מ'אשר תאבד ממנו': פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה
^ אם הודה שנשבע לשקר
^ דלא הויא ליה כפרה עד שיחזירנו לידו ממש, ולא לשלוחו, כדכתיב (במדבר ה) 'ונתן לאשר אשם לו'
^ כגון אם היה המקח בשש פרוטות
^ בפחות מאיסר, שהוא מטבע של כסף
^ לחייבו קרבן שבועה אם נשבע לשקר, ולהוליכו אחריו
^ למי שיש לו עדים או שחייב מודה ודוחהו מלשלם - יֵשבו הדיינין ויכופו אותו
^ מכיון דתנא 'גזל בפרוטה' שמע מינה: ממונא הוא, וכפינן
^ לאשמועינן דיוליכנו אחריו
^ בין מציאה להכרזה
^ דבציר מהכי לא תפיס פדיונו
^ 'ואת' דריש, דכל 'את'ין ו'גמ'ין - ריבויין
^ בין תובע לנתבע
^ אם חזר השני ותבעו פחות משוה פרוטה קודם שעמדו בית דין משם - נזקקין לו
^ בשוגג תרומה גדולה
^ מעשר מן המעשר
^ שהלוקח מעם הארץ צריך להפריש מספק; אבל תרומה גדולה של דמאי – ליכא, דלא חייבוהו חכמים להפריש, כדאמרינן בסוטה (דף מח.): 'לפי ששלח בכל גבול ארץ ישראל וראה שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד' - אלמא זהירין היו בה
^ דכל הני איקרו 'תרומה': בתרומת מעשר כתיב (במדבר יח) 'והרמותם ממנו תרומת ה’’; בחלה כתיב (שם טו) 'חלה תרימו תרומה'; בבכורים כתיב (דברים יב) 'ותרומת ידך', ואמר מר: אלו בכורים (מכות דף יז.) וכל הני - חד נינהו, דמשֵם אחד הן באין
^ מוסיף חומש בפדיונו; דפדיון נטע רבעי – 'קדש'-'קדש' גמר ממעשר, בפרק שני דקדושין (דף נד:): גבי נטע רבעי כתיב 'קדש הלולים' וגבי מעשר כתיב 'כל מעשר הארץ מזרע הארץ וגו' והני תרי נמי - חד חשיב להו, דמחד קרא נפקי, דחומש בנטע רבעי - לא כתיב, אלא ממעשר יליף
^ 'שלו' דוקא נקט: שאם חילל של אחרים - אין מוסיף חומש: 'איש ממעשרו' כתיב (ויקרא כז)
^ ולא של אחרים: 'המקדיש' כתיב
^ בשוגג
^ דחייב קרבן מעילה וחומש
^ משנתינו היתה קשה לרבי אלעזר בן פדת
^ להוסיף על תרומת מעשר של דמאי חומש
^ שאין הפרשתו אלא מדבריהם.
^ לאשה שעשאו בעלה שליח להוליכו לגרש - הצריכוהו לומר 'בפני נכתב ונחתם'; והתם מפרש: לפי שאין בקיאין לשמה, ואין עדים מצויין לקיימו
^ מי שנשאה על ידי גט זה
^ גבי מעשר שני של דמאי קתני לה:
^ ואפילו חוץ לירושלים
^ ויעלה הכסף לירושלים דכתיב (דברים יד) 'וצרת הכסף'
^ ולא הזקיקוהו לכך לחזור ולחללן, ואם רוצה - מעלה הפירות עצמן, דהקילו בו
^ מסקנא דתיובתא דאותיב רב ששת היא:
^ והכי קאמר: שמענו לרבי מאיר דמיקל בפדיון דמאי, לחללו כסף על כסף, כסף על נחושת; ובמעשר ודאי מי מחללינן כי האי גוונא? אפילו כסף על נחושת - דדמי לפדיון
^ ורוצה ליהנות בשל חולין
^ נחושת מביא בדמי סלע
^ נמצאו שתיהן חולין, והמעות מעשר
^ ומחלל עליה המעות הללו, ותהא היא מעשר, והמעות והסלע השני - חולין כבראשונה

[1] נהי דבסוף הקדש לא משכחת לה, משום דלאו למזבח חזיא, ולא לשקעה בבנין, מיהו בהקדש שני משכחת לה: שמתפיסה תחת אחר, וחוזר ופודה אותה

[2] ומשום הכי אימעיט אמצע הקדש מינה, כדמפרש ואזיל: (סוף הקדש, אמצע הקדש -) מדמינן לסוף הקדש

[3] נפקא לן מינה דממעט מחומש

[4] וסוף הקדש - ודאי בלא מיעוטא דקרא נמי לא שייך ביה חומש, דהא לא פריק ליה מיהו - אהני מיעוטא דקרא לדמויי ליה אמצע הקדש; דבלאו מיעוטא - לא מצית למיגמר אמצע הקדש מסוף הקדש, דהתם - משום דלא שייכא ביה חומש הוא

[5] כלומר: בהדיא אימעיט אמצע הקדש מינה

[6] בסדר יומא (דף לד.)

[7] דכתיב גבי סדר המערכה (ויקרא ו ה) 'ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה' ה' יתירה דריש: שתהא היא ראשונה: שלא יהא הקטר קודם לתמיד של שחר

[8] אף על פי שלא שם דמים קצובין, דקיימא לן: הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה – מחולל, ושרי לאיתהנויי מיניה

[9] ומיהו יד הקדש על העליונה: שאם דמים הללו יתירים על דמי ההקדש - קנה הקדש, ואם הקדש יתר עליהם - ישלים על כרחו

[10] אף על פי שאינו שוה; ולא תימא 'הואיל ושם לה דמים ואינה שוה כמה שאמר - אין דבריו כלום', אלא: הקדש פדוי והוא ישלים

[11] אם חזר ופדה את זה

[12] למקח סלע, וכדאמרן, דהוה ליה שתות

[13] שאין שבועת הדיינין על הטענה פחותה משתי מעות כסף: שיטענו "שוה שתי כסף יש לי בידך" וזה יודה לו מהם שוה פרוטה, ויכפור השאר, או יודה הכל ויכפור פרוטה

[14] כדפרשינן: להיות הודאה במקצת ויתחייב שבועה

[15] אבל בציר מהכי – לא, כדאמרן (לעיל דף כז.) מ'אשר תאבד ממנו': פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה

[16] אם הודה שנשבע לשקר

[17] דלא הויא ליה כפרה עד שיחזירנו לידו ממש, ולא לשלוחו, כדכתיב (במדבר ה) 'ונתן לאשר אשם לו'

[18] כגון אם היה המקח בשש פרוטות

[19] בפחות מאיסר, שהוא מטבע של כסף

[20] לחייבו קרבן שבועה אם נשבע לשקר, ולהוליכו אחריו

[21] למי שיש לו עדים או שחייב מודה ודוחהו מלשלם - יֵשבו הדיינין ויכופו אותו

[22] מכיון דתנא 'גזל בפרוטה' שמע מינה: ממונא הוא, וכפינן

[23] לאשמועינן דיוליכנו אחריו

[24] בין מציאה להכרזה

[25] דבציר מהכי לא תפיס פדיונו

[26] 'ואת' דריש, דכל 'את'ין ו'גמ'ין - ריבויין

[27] בין תובע לנתבע

[28] אם חזר השני ותבעו פחות משוה פרוטה קודם שעמדו בית דין משם - נזקקין לו

[29] בשוגג תרומה גדולה

[30] מעשר מן המעשר

[31] שהלוקח מעם הארץ צריך להפריש מספק; אבל תרומה גדולה של דמאי – ליכא, דלא חייבוהו חכמים להפריש, כדאמרינן בסוטה (דף מח.): 'לפי ששלח בכל גבול ארץ ישראל וראה שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד' - אלמא זהירין היו בה

[32] דכל הני איקרו 'תרומה': בתרומת מעשר כתיב (במדבר יח) 'והרמותם ממנו תרומת ה’’; בחלה כתיב (שם טו) 'חלה תרימו תרומה'; בבכורים כתיב (דברים יב) 'ותרומת ידך', ואמר מר: אלו בכורים (מכות דף יז.) וכל הני - חד נינהו, דמשֵם אחד הן באין

[33] מוסיף חומש בפדיונו; דפדיון נטע רבעי – 'קדש'-'קדש' גמר ממעשר, בפרק שני דקדושין (דף נד:): גבי נטע רבעי כתיב 'קדש הלולים' וגבי מעשר כתיב 'כל מעשר הארץ מזרע הארץ וגו' והני תרי נמי - חד חשיב להו, דמחד קרא נפקי, דחומש בנטע רבעי - לא כתיב, אלא ממעשר יליף

[34] 'שלו' דוקא נקט: שאם חילל של אחרים - אין מוסיף חומש: 'איש ממעשרו' כתיב (ויקרא כז)

[35] ולא של אחרים: 'המקדיש' כתיב

[36] בשוגג

[37] דחייב קרבן מעילה וחומש

[38] משנתינו היתה קשה לרבי אלעזר בן פדת

[39] להוסיף על תרומת מעשר של דמאי חומש

[40] שאין הפרשתו אלא מדבריהם.

[41] לאשה שעשאו בעלה שליח להוליכו לגרש - הצריכוהו לומר 'בפני נכתב ונחתם'; והתם מפרש: לפי שאין בקיאין לשמה, ואין עדים מצויין לקיימו

[42] מי שנשאה על ידי גט זה

[43] גבי מעשר שני של דמאי קתני לה:

[44] ואפילו חוץ לירושלים

[45] ויעלה הכסף לירושלים דכתיב (דברים יד) 'וצרת הכסף'

[46] ולא הזקיקוהו לכך לחזור ולחללן, ואם רוצה - מעלה הפירות עצמן, דהקילו בו

[47] מסקנא דתיובתא דאותיב רב ששת היא:

[48] והכי קאמר: שמענו לרבי מאיר דמיקל בפדיון דמאי, לחללו כסף על כסף, כסף על נחושת; ובמעשר ודאי מי מחללינן כי האי גוונא? אפילו כסף על נחושת - דדמי לפדיון

[49] ורוצה ליהנות בשל חולין

[50] נחושת מביא בדמי סלע

[51] נמצאו שתיהן חולין, והמעות מעשר

[52] ומחלל עליה המעות הללו, ותהא היא מעשר, והמעות והסלע השני - חולין כבראשונה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]