ביאור:בבלי בבא מציעא דף סא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אם אינו ענין לנשך כסף [עיין תוספות] ^[1] - שהרי כבר נאמר ^[2] 'לא תשיך לאחיך' ^[3] - תנהו ענין לרבית כסף ^[4];

אין לי ^[5] אלא בלוה, במלוה מנין? נאמר נשך בלוה ונאמר נשך במלוה: מה נשך האמור בלוה: לא חלקת בו בין בכסף בין באוכל בין בנשך בין ברבית - אף נשך האמור במלוה: לא תחלוק בו בין בכסף בין באוכל, בין בנשך בין ברבית; מנין לרבות כל דבר? תלמוד לומר: ^[6] 'נשך כל דבר אשר ישך' [ומהו דבר אשר לא ישך? תוספות ד"ה אם: קרקעות ופחות משוה פרוטה].

רבינא אמר: לא נשך באוכל, ולא רבית בכסף צריכי קרא ^[7]; דאי כתיב את 'כספך לא תתן לו בנשך ואכלך במרבית' – כדקאמרת ^[8]; השתא דכתיב 'את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך' קרי ביה הכי: את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית, ובנשך ובמרבית לא תתן אכלך'.

והא תנא 'נאמר' 'נאמר' קאמר ^[9]?

הכי קאמר: אילו לא נאמר קרא ^[10], ^[11] הייתי אומר גזירה שוה ^[12]; עכשיו ^[13] שנאמר קרא - גזירה שוה לא צריך ^[14]; אלא גזירה שוה למה לי? ל'נשך כל דבר אשר ישך' דלא כתב במלוה.

אמר רבא: למה לי דכתב רחמנא לאו ברבית, לאו בגזל, לאו באונאה ^[15]? – צריכי: דאי כתב רחמנא לאו ברבית - משום דחידוש הוא: דאפילו בלוה אסרה רחמנא ^[16]; ואי כתב רחמנא לאו בגזל - משום דבעל כרחיה; אבל אונאה - אימא לא? ואי כתב רחמנא לאו באונאה - משום דלא ידע דמחיל.

חדא מחדא לא אתיא, תיתי חדא מתרתי? - הי תיתי?

לא לכתוב רחמנא לאו ברבית, ותיתי מהנך?

- מה להנך שכן שלא מדעת ^[17], תאמר ברבית דמדעתיה ^[18]!

לא לכתוב רחמנא לאו באונאה, ותיתי מהנך?

- מה להנך שכן אין דרך מקח וממכר בכך ^[19]!

אלא לא לכתוב רחמנא לאו בגזל, ותיתי מהנך: דמאי פרכת? - מה לרבית שכן חידוש ^[20]? - אונאה תוכיח; - מה לאונאה שכן לא ידע ומחיל ^[21]? - רבית תוכיח, וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן: שכן גוזלו ^[22] - אף אני אביא גזל!

אמרי: הכי נמי;

אלא לאו בגזל למה לי? - לכובש שכר שכיר ^[23]!

'כובש שכר שכיר'? בהדיא כתיב ביה: (דברים כד יד) לא תעשוק שכיר עני ואביון [מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך]?

לעבור עליו בשני לאוין.

ולוקמה ברבית ואונאה, ולעבור עליו בשני לאוין?

דבר הלמד מעניינו,

עמוד ב

ובעניינא דשכיר כתיב ^[24]

(ויקרא יט יא) לא תגנובו [ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו] דכתב רחמנא למה לי?

לכדתניא: לא תגנוב[ו] על מנת למיקט (לצער), לא תגנוב[ו] על מנת לשלם תשלומי כפל (שרוצה לההנותו ויודע בו שלא יקבל).

אמר ליה רב יימר לרב אשי: לאו דכתב רחמנא במשקלות (ויקרא יט,לה: לא תעשה עול וגו' [במשפט במדה במשקל ובמשורה]) - למה לי ^[25]?

אמר ליה: לטומן משקלותיו ^[26] במלח ^[27].

היינו גזל מעליא הוא?

לעבור עליו משעת עשייה ^[28].

תנו רבנן: (ויקרא יט לה) לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה; 'במדה' - זו מדידת קרקע: ^[29] שלא ימדוד ^[30] לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים ^[31];

'במשקל' - שלא יטמין משקלותיו במלח;

'ובמשורה' ^[32] - שלא ירתיח ^[33]

והלא דברים קל וחומר: ומה משורה שהיא אחד משלשים וששה בלוג הקפידה עליו תורה - קל וחומר להין וחצי הין ושלישית ההין ורביעית ההין ולוג וחצי לוג ורביעית הלוג!

אמר רבא למה לי דכתב רחמנא יציאת מצרים ברבית ^[34], יציאת מצרים גבי ציצית, יציאת מצרים במשקלות ^[35]? - אמר הקב"ה: אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור ^[36], אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל ברבית ^[37], וממי שטומן משקלותיו במלח, וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר "תכלת הוא" ^[38].

רבינא איקלע לסורא דפרת ^[39]. אמר ליה רב חנינא מסורא דפרת לרבינא: יציאת מצרים דכתב רחמנא גבי שרצים ^[40] - למה לי?

אמר ליה: אמר הקב"ה: אני הוא שהבחנתי בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור - אני עתיד ליפרע ממי שמערב קרבי דגים טמאין בקרבי דגים טהורין ומוכרן לישראל.

אמר ליה: אנא - 'המעלה' קא קשיא לי; מאי שנא הכא 'המעלה' דכתב רחמנא?

אמר ליה: לכדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: אמר הקב"ה: אילמלא <לא> העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה ^[41] - שאין מטמאין בשרצים – דיי ^[42].

אמר ליה: ומי נפיש אגרייהו טפי מרבית ומציצית וממשקלות?

אמר ליה: אף על גב דלא נפיש אגרייהו - טפי מאיסי למכלינהו.

ואיזהו 'תרבית'? המרבה בפירות; כיצד? לקח הימנו חטים בדינר זהב וכו':

אטו כל הני דאמרינן עד השתא ^[43] - לאו רבית הוא?

אמר רבי אבהו: עד כאן של תורה ^[44], מכאן ואילך של דבריהם; וכן אמר רבא: עד כאן של תורה, מכאן ואילך של דבריהם; עד כאן (איוב כז יז) [יכין וצדיק ילבש וכסף נקי יחלוק] יכין רשע, וילבש צדיק ^[45]!

'עד כאן' ותו לא ^[46]? אלא אפילו עד כאן ^[47] יכין רשע וילבש צדיק ^[48]; עד כאן רבית קצוצה ^[49], מכאן ואילך אבק רבית.

אמר רבי אלעזר: רבית קצוצה יוצאה בדיינין, אבק רבית אינה יוצאה בדיינין.

רבי יוחנן אמר: אפילו רבית קצוצה נמי אינה יוצאה בדיינין.

אמר רבי יצחק: מאי טעמא דרבי יוחנן? דאמר קרא (יחזקאל יח יג) בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה את כל התועבות האלה עשה [^[50] מות יומת דמיו בו יהיה] - למיתה ניתן, ולא להשבון.

רב אדא בר אהבה אמר: אמר קרא (ויקרא כה לו) אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך [וחי אחיך עמך] - למורא ניתן, ולא להשבון.

רבא אמר: מגופיה דקרא ^[51] שמיע ליה ^[52] ^[53] 'מות יומת דמיו בו יהיה': ^[54] הוקשו מלוי רבית לשופכי דמים ^[55]: מה שופכי דמים לא ניתנו להשבון אף מלוי רבית לא ניתנו להשבון.

אמר רב נחמן בר יצחק: מאי טעמא דרבי אלעזר?

דאמר קרא:

הערות

^ אם אינו ענין לגופו לחייבו על לאו של נשך
^ בראש המקרא
^ ובסופו נאמר 'כל דבר אשר ישך'
^ והשתא דשמעינן מ'לא תשיך' בין כסף ובין אוכל - אייתרו תרוייהו: 'נשך כסף' ו'נשך אוכל' - לחייב את הלוה על לאו של רבית על שניהן
^ שעובר על שני לאוין, בין בכסף ובין באוכל
^ שם
^ למיגמר במלוה מן הלוה, דבגופו כתיבי, כדמפרש ואזיל
^ 'נשך' קאי אכסף ו'מרבית' אאוכל
^ ומגזרה שוה נפקא ליה, והיכי פליג אמורא אתנא, ואמר דמגופיה יליף
^ בדרך הנשמע לשניהם
^ אף על פי כן
^ הייתי לומדו בגזירה שוה
^ והשתא
^ להכי
^ ילמדו זה מזה שבכולן חסרון ממון שמחסר את חבירו
^ וגזר עליו שלא יתננו, ואיכא למימר: חידוש הוא שחידשה תורה בזו, ולא שאסר לחסר את חבירו בדרך אחרת, דהא אזהרת לוה - לאו משום דמחסר הוא
^ גירסת רש"י: דלא מדעתיה: אונאה לא ידעי ביה, גזל על כרחיה שקל
^ דמדעתו נותן לו
^ תאמר באונאה, שהיא דרך מקח וממכר, ויש בני אדם שצריכין לחפץ, וקונין ביותר משוויו
^ - תאמר בגזל
^ תאמר בגזל: דידע, ואיכא למימר דמייאש ומחיל
^ שמחסרו ממון
^ דלא מטא לידיה, ולא מחסר ליה
^ לאו דגזל: (ויקרא יט יג) לא תעשק [את רעך] ולא תגזל; לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר] וכל 'עושק' - כבישת שכר שכיר הוא].
^ לילף מרבית ואונאה, שהרי מחסרו ממון. 'לא תגנוב' דעשרת הדברות לא קמיבעיא ליה, דאזהרה לגונב נפשות הוא, כדאמרינן בסנהדרין (דף פו.)
^ המנה או הפרס
^ להכבידו, וכשהוא לוקח במשקל - לוקח באלו
^ משעת הטמנה ואפילו לא שקל בהן
^ אחין הבאין לחלוק את השדה:
^ המודד
^ באותו החבל, מפני שהחבל לח בימות הגשמים ומתפשט כל צרכו, ובימות החמה - מתוך יובשו - הוא נגמד וכויץ
^ מדת הלח היא
^ אשקומ"א בלעז: שממלא את המדה כשמוציא את היין, ולאחר זמן נמצאת חסרה
^ בפרשת 'בהר סיני'
^ ב'קדושים תהיו'
^ הרי שבאו עשרה רווקים על מצרית אחת, ונתעברה מהן בעשר עבורין, עשר בכורות שהן בכורות של אביהן - כולן מתו
^ ואומר "של נכרי הם"
^ 'קלא אילן': צבע הדומה לתכלת, ורחמנא אמר (במדבר טו) 'פתיל תכלת', ותכלת - דמיו יקרים, שצבוע בדם חלזון שאינו עולה מן הים אלא אחת לשבעים שנה
^ סורא היושבת על נהר פרת, ואין זו 'סורא' סתם
^ ב'ויהי ביום השמיני': 'כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים'
^ כדמפרש לקמיה: שהן מעולים ונאים ואינן נמאסים בשקצים הללו
^ להכי כתב לשון עילוי: שמעלה גדולה היא אצלם
^ המלוה סלע בחמשה דינר
^ דרך הלואה
^ שאם מת והניח לבניו מעות של רבית - אין חייבין להחזיר, ועל זה נאמר 'יכין רשע וילבש צדיק'; והכי תניא לה בתוספתא
^ בתמיה: כל שכן דרבית דרבנן אין הבן חייב להחזיר
^ דרבית דאורייתא הוא
^ יכין האב שהוא רשע וימות ולא יהנה והבן שהוא צדיק אינו חייב להחזיר
^ וכופין אותו בית דין להחזיר אם תובעו בחייו
^ סיפיה דקרא:
^ ד'בנשך נתן' דיחזקאל
^ נפקא ליה בהדיא
^ שם
^ מדכתיב 'דמיו בו יהיה'
^ כלומר: דמים ששפך: שהעני את חבירו ומת ברעב - עליו ישובו

[1] אם אינו ענין לגופו לחייבו על לאו של נשך

[2] בראש המקרא

[3] ובסופו נאמר 'כל דבר אשר ישך'

[4] והשתא דשמעינן מ'לא תשיך' בין כסף ובין אוכל - אייתרו תרוייהו: 'נשך כסף' ו'נשך אוכל' - לחייב את הלוה על לאו של רבית על שניהן

[5] שעובר על שני לאוין, בין בכסף ובין באוכל

[6] שם

[7] למיגמר במלוה מן הלוה, דבגופו כתיבי, כדמפרש ואזיל

[8] 'נשך' קאי אכסף ו'מרבית' אאוכל

[9] ומגזרה שוה נפקא ליה, והיכי פליג אמורא אתנא, ואמר דמגופיה יליף

[10] בדרך הנשמע לשניהם

[11] אף על פי כן

[12] הייתי לומדו בגזירה שוה

[13] והשתא

[14] להכי

[15] ילמדו זה מזה שבכולן חסרון ממון שמחסר את חבירו

[16] וגזר עליו שלא יתננו, ואיכא למימר: חידוש הוא שחידשה תורה בזו, ולא שאסר לחסר את חבירו בדרך אחרת, דהא אזהרת לוה - לאו משום דמחסר הוא

[17] גירסת רש"י: דלא מדעתיה: אונאה לא ידעי ביה, גזל על כרחיה שקל

[18] דמדעתו נותן לו

[19] תאמר באונאה, שהיא דרך מקח וממכר, ויש בני אדם שצריכין לחפץ, וקונין ביותר משוויו

[20] - תאמר בגזל

[21] תאמר בגזל: דידע, ואיכא למימר דמייאש ומחיל

[22] שמחסרו ממון

[23] דלא מטא לידיה, ולא מחסר ליה

[24] לאו דגזל: (ויקרא יט יג) לא תעשק [את רעך] ולא תגזל; לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר] וכל 'עושק' - כבישת שכר שכיר הוא].

[25] לילף מרבית ואונאה, שהרי מחסרו ממון. 'לא תגנוב' דעשרת הדברות לא קמיבעיא ליה, דאזהרה לגונב נפשות הוא, כדאמרינן בסנהדרין (דף פו.)

[26] המנה או הפרס

[27] להכבידו, וכשהוא לוקח במשקל - לוקח באלו

[28] משעת הטמנה ואפילו לא שקל בהן

[29] אחין הבאין לחלוק את השדה:

[30] המודד

[31] באותו החבל, מפני שהחבל לח בימות הגשמים ומתפשט כל צרכו, ובימות החמה - מתוך יובשו - הוא נגמד וכויץ

[32] מדת הלח היא

[33] אשקומ"א בלעז: שממלא את המדה כשמוציא את היין, ולאחר זמן נמצאת חסרה

[34] בפרשת 'בהר סיני'

[35] ב'קדושים תהיו'

[36] הרי שבאו עשרה רווקים על מצרית אחת, ונתעברה מהן בעשר עבורין, עשר בכורות שהן בכורות של אביהן - כולן מתו

[37] ואומר "של נכרי הם"

[38] 'קלא אילן': צבע הדומה לתכלת, ורחמנא אמר (במדבר טו) 'פתיל תכלת', ותכלת - דמיו יקרים, שצבוע בדם חלזון שאינו עולה מן הים אלא אחת לשבעים שנה

[39] סורא היושבת על נהר פרת, ואין זו 'סורא' סתם

[40] ב'ויהי ביום השמיני': 'כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים'

[41] כדמפרש לקמיה: שהן מעולים ונאים ואינן נמאסים בשקצים הללו

[42] להכי כתב לשון עילוי: שמעלה גדולה היא אצלם

[43] המלוה סלע בחמשה דינר

[44] דרך הלואה

[45] שאם מת והניח לבניו מעות של רבית - אין חייבין להחזיר, ועל זה נאמר 'יכין רשע וילבש צדיק'; והכי תניא לה בתוספתא

[46] בתמיה: כל שכן דרבית דרבנן אין הבן חייב להחזיר

[47] דרבית דאורייתא הוא

[48] יכין האב שהוא רשע וימות ולא יהנה והבן שהוא צדיק אינו חייב להחזיר

[49] וכופין אותו בית דין להחזיר אם תובעו בחייו

[50] סיפיה דקרא:

[51] ד'בנשך נתן' דיחזקאל

[52] נפקא ליה בהדיא

[53] שם

[54] מדכתיב 'דמיו בו יהיה'

[55] כלומר: דמים ששפך: שהעני את חבירו ומת ברעב - עליו ישובו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]