ביאור:בבלי בבא מציעא דף סא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

אם אינו ענין לנשך כסף [עיין תוספות] [1] - שהרי כבר נאמר [2] 'לא תשיך לאחיך' [3] - תנהו ענין לרבית כסף [4];

אין לי [5] אלא בלוה, במלוה מנין? נאמר נשך בלוה ונאמר נשך במלוה: מה נשך האמור בלוה: לא חלקת בו בין בכסף בין באוכל בין בנשך בין ברבית - אף נשך האמור במלוה: לא תחלוק בו בין בכסף בין באוכל, בין בנשך בין ברבית; מנין לרבות כל דבר? תלמוד לומר: [6] 'נשך כל דבר אשר ישך' [ומהו דבר אשר לא ישך? תוספות ד"ה אם: קרקעות ופחות משוה פרוטה].

רבינא אמר: לא נשך באוכל, ולא רבית בכסף צריכי קרא [7]; דאי כתיב את 'כספך לא תתן לו בנשך ואכלך במרבית' – כדקאמרת [8]; השתא דכתיב 'את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך' קרי ביה הכי: את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית, ובנשך ובמרבית לא תתן אכלך'.

והא תנא 'נאמר' 'נאמר' קאמר [9]?

הכי קאמר: אילו לא נאמר קרא [10], [11] הייתי אומר גזירה שוה [12]; עכשיו [13] שנאמר קרא - גזירה שוה לא צריך [14]; אלא גזירה שוה למה לי? ל'נשך כל דבר אשר ישך' דלא כתב במלוה.

אמר רבא: למה לי דכתב רחמנא לאו ברבית, לאו בגזל, לאו באונאה [15]? – צריכי: דאי כתב רחמנא לאו ברבית - משום דחידוש הוא: דאפילו בלוה אסרה רחמנא [16]; ואי כתב רחמנא לאו בגזל - משום דבעל כרחיה; אבל אונאה - אימא לא? ואי כתב רחמנא לאו באונאה - משום דלא ידע דמחיל.

חדא מחדא לא אתיא, תיתי חדא מתרתי? - הי תיתי?

לא לכתוב רחמנא לאו ברבית, ותיתי מהנך?

- מה להנך שכן שלא מדעת [17], תאמר ברבית דמדעתיה [18]!

לא לכתוב רחמנא לאו באונאה, ותיתי מהנך?

- מה להנך שכן אין דרך מקח וממכר בכך [19]!

אלא לא לכתוב רחמנא לאו בגזל, ותיתי מהנך: דמאי פרכת? - מה לרבית שכן חידוש [20]? - אונאה תוכיח; - מה לאונאה שכן לא ידע ומחיל [21]? - רבית תוכיח, וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן: שכן גוזלו [22] - אף אני אביא גזל!

אמרי: הכי נמי;

אלא לאו בגזל למה לי? - לכובש שכר שכיר [23]!

'כובש שכר שכיר'? בהדיא כתיב ביה: (דברים כד יד) לא תעשוק שכיר עני ואביון [מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך]?

לעבור עליו בשני לאוין.

ולוקמה ברבית ואונאה, ולעבור עליו בשני לאוין?

דבר הלמד מעניינו,


עמוד ב

ובעניינא דשכיר כתיב ‏[24]

(ויקרא יט יא) לא תגנובו [ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו] דכתב רחמנא למה לי?

לכדתניא: לא תגנוב[ו] על מנת למיקט (לצער), לא תגנוב[ו] על מנת לשלם תשלומי כפל (שרוצה לההנותו ויודע בו שלא יקבל).

אמר ליה רב יימר לרב אשי: לאו דכתב רחמנא במשקלות (ויקרא יט,לה: לא תעשה עול וגו' [במשפט במדה במשקל ובמשורה]) - למה לי [25]?

אמר ליה: לטומן משקלותיו [26] במלח [27].

היינו גזל מעליא הוא?

לעבור עליו משעת עשייה [28].

תנו רבנן: (ויקרא יט לה) לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה; 'במדה' - זו מדידת קרקע: [29] שלא ימדוד [30] לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים [31];

'במשקל' - שלא יטמין משקלותיו במלח;

'ובמשורה' [32] - שלא ירתיח [33]

והלא דברים קל וחומר: ומה משורה שהיא אחד משלשים וששה בלוג הקפידה עליו תורה - קל וחומר להין וחצי הין ושלישית ההין ורביעית ההין ולוג וחצי לוג ורביעית הלוג!

אמר רבא למה לי דכתב רחמנא יציאת מצרים ברבית [34], יציאת מצרים גבי ציצית, יציאת מצרים במשקלות [35]? - אמר הקב"ה: אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור [36], אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל ברבית [37], וממי שטומן משקלותיו במלח, וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר "תכלת הוא" [38].

רבינא איקלע לסורא דפרת [39]. אמר ליה רב חנינא מסורא דפרת לרבינא: יציאת מצרים דכתב רחמנא גבי שרצים [40] - למה לי?

אמר ליה: אמר הקב"ה: אני הוא שהבחנתי בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור - אני עתיד ליפרע ממי שמערב קרבי דגים טמאין בקרבי דגים טהורין ומוכרן לישראל.

אמר ליה: אנא - 'המעלה' קא קשיא לי; מאי שנא הכא 'המעלה' דכתב רחמנא?

אמר ליה: לכדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: אמר הקב"ה: אילמלא <לא> העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה [41] - שאין מטמאין בשרצים – דיי [42].

אמר ליה: ומי נפיש אגרייהו טפי מרבית ומציצית וממשקלות?

אמר ליה: אף על גב דלא נפיש אגרייהו - טפי מאיסי למכלינהו.

ואיזהו 'תרבית'? המרבה בפירות; כיצד? לקח הימנו חטים בדינר זהב וכו':

אטו כל הני דאמרינן עד השתא [43] - לאו רבית הוא?

אמר רבי אבהו: עד כאן של תורה [44], מכאן ואילך של דבריהם; וכן אמר רבא: עד כאן של תורה, מכאן ואילך של דבריהם; עד כאן (איוב כז יז) [יכין וצדיק ילבש וכסף נקי יחלוק] יכין רשע, וילבש צדיק [45]!

'עד כאן' ותו לא [46]? אלא אפילו עד כאן [47] יכין רשע וילבש צדיק [48]; עד כאן רבית קצוצה [49], מכאן ואילך אבק רבית.

אמר רבי אלעזר: רבית קצוצה יוצאה בדיינין, אבק רבית אינה יוצאה בדיינין.

רבי יוחנן אמר: אפילו רבית קצוצה נמי אינה יוצאה בדיינין.

אמר רבי יצחק: מאי טעמא דרבי יוחנן? דאמר קרא (יחזקאל יח יג) בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה את כל התועבות האלה עשה [[50] מות יומת דמיו בו יהיה] - למיתה ניתן, ולא להשבון.

רב אדא בר אהבה אמר: אמר קרא (ויקרא כה לו) אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך [וחי אחיך עמך] - למורא ניתן, ולא להשבון.

רבא אמר: מגופיה דקרא [51] שמיע ליה [52] [53] 'מות יומת דמיו בו יהיה': [54] הוקשו מלוי רבית לשופכי דמים [55]: מה שופכי דמים לא ניתנו להשבון אף מלוי רבית לא ניתנו להשבון.

אמר רב נחמן בר יצחק: מאי טעמא דרבי אלעזר?

דאמר קרא:

הערות[עריכה]

  1. ^ אם אינו ענין לגופו לחייבו על לאו של נשך
  2. ^ בראש המקרא
  3. ^ ובסופו נאמר 'כל דבר אשר ישך'
  4. ^ והשתא דשמעינן מ'לא תשיך' בין כסף ובין אוכל - אייתרו תרוייהו: 'נשך כסף' ו'נשך אוכל' - לחייב את הלוה על לאו של רבית על שניהן
  5. ^ שעובר על שני לאוין, בין בכסף ובין באוכל
  6. ^ שם
  7. ^ למיגמר במלוה מן הלוה, דבגופו כתיבי, כדמפרש ואזיל
  8. ^ 'נשך' קאי אכסף ו'מרבית' אאוכל
  9. ^ ומגזרה שוה נפקא ליה, והיכי פליג אמורא אתנא, ואמר דמגופיה יליף
  10. ^ בדרך הנשמע לשניהם
  11. ^ אף על פי כן
  12. ^ הייתי לומדו בגזירה שוה
  13. ^ והשתא
  14. ^ להכי
  15. ^ ילמדו זה מזה שבכולן חסרון ממון שמחסר את חבירו
  16. ^ וגזר עליו שלא יתננו, ואיכא למימר: חידוש הוא שחידשה תורה בזו, ולא שאסר לחסר את חבירו בדרך אחרת, דהא אזהרת לוה - לאו משום דמחסר הוא
  17. ^ גירסת רש"י: דלא מדעתיה: אונאה לא ידעי ביה, גזל על כרחיה שקל
  18. ^ דמדעתו נותן לו
  19. ^ תאמר באונאה, שהיא דרך מקח וממכר, ויש בני אדם שצריכין לחפץ, וקונין ביותר משוויו
  20. ^ - תאמר בגזל
  21. ^ תאמר בגזל: דידע, ואיכא למימר דמייאש ומחיל
  22. ^ שמחסרו ממון
  23. ^ דלא מטא לידיה, ולא מחסר ליה
  24. ^ לאו דגזל: (ויקרא יט יג) לא תעשק [את רעך] ולא תגזל; לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר] וכל 'עושק' - כבישת שכר שכיר הוא].
  25. ^ לילף מרבית ואונאה, שהרי מחסרו ממון. 'לא תגנוב' דעשרת הדברות לא קמיבעיא ליה, דאזהרה לגונב נפשות הוא, כדאמרינן בסנהדרין (דף פו.)
  26. ^ המנה או הפרס
  27. ^ להכבידו, וכשהוא לוקח במשקל - לוקח באלו
  28. ^ משעת הטמנה ואפילו לא שקל בהן
  29. ^ אחין הבאין לחלוק את השדה:
  30. ^ המודד
  31. ^ באותו החבל, מפני שהחבל לח בימות הגשמים ומתפשט כל צרכו, ובימות החמה - מתוך יובשו - הוא נגמד וכויץ
  32. ^ מדת הלח היא
  33. ^ אשקומ"א בלעז: שממלא את המדה כשמוציא את היין, ולאחר זמן נמצאת חסרה
  34. ^ בפרשת 'בהר סיני'
  35. ^ ב'קדושים תהיו'
  36. ^ הרי שבאו עשרה רווקים על מצרית אחת, ונתעברה מהן בעשר עבורין, עשר בכורות שהן בכורות של אביהן - כולן מתו
  37. ^ ואומר "של נכרי הם"
  38. ^ 'קלא אילן': צבע הדומה לתכלת, ורחמנא אמר (במדבר טו) 'פתיל תכלת', ותכלת - דמיו יקרים, שצבוע בדם חלזון שאינו עולה מן הים אלא אחת לשבעים שנה
  39. ^ סורא היושבת על נהר פרת, ואין זו 'סורא' סתם
  40. ^ ב'ויהי ביום השמיני': 'כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים'
  41. ^ כדמפרש לקמיה: שהן מעולים ונאים ואינן נמאסים בשקצים הללו
  42. ^ להכי כתב לשון עילוי: שמעלה גדולה היא אצלם
  43. ^ המלוה סלע בחמשה דינר
  44. ^ דרך הלואה
  45. ^ שאם מת והניח לבניו מעות של רבית - אין חייבין להחזיר, ועל זה נאמר 'יכין רשע וילבש צדיק'; והכי תניא לה בתוספתא
  46. ^ בתמיה: כל שכן דרבית דרבנן אין הבן חייב להחזיר
  47. ^ דרבית דאורייתא הוא
  48. ^ יכין האב שהוא רשע וימות ולא יהנה והבן שהוא צדיק אינו חייב להחזיר
  49. ^ וכופין אותו בית דין להחזיר אם תובעו בחייו
  50. ^ סיפיה דקרא:
  51. ^ ד'בנשך נתן' דיחזקאל
  52. ^ נפקא ליה בהדיא
  53. ^ שם
  54. ^ מדכתיב 'דמיו בו יהיה'
  55. ^ כלומר: דמים ששפך: שהעני את חבירו ומת ברעב - עליו ישובו