לדלג לתוכן

ביאור:בבלי בבא מציעא דף עז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


טבלת סיכום


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

פסידא דפועלים [1]; לא סיירא לארעיה מאורתא - פסידא דבעל הבית [2], ויהיב להו כפועל בטל.

ואמר רבא: האי מאן דאוגיר אגורי [ששכר שכירי יום] לדוולא [3] ואתא מטרא [4] - פסידא דפועלים; אתא נהרא [5] - פסידא דבעל הבית [6], ויהיב להו כפועל בטל.

בבא מציעא דף עז ע"א, ותוספות ד"ה ואתא:

לא סיירא לארעא סיירא לארעא מאורתא המקרה פסידא לבעל הבית פסידא לפועלים מצאו כשהיא לחה פסידא לבעל הבית פסידא לפועלים באו לדלות וירד מטר [7] פסידא לפועלים פסידא לפועלים באו לדלות וירד מטר [8] פסידא לפועלים פסידא לפועלים באו לדלות וירד מטר ביממא1 פסידא לבעל הבית פסידא לבעל הבית3 באו לדלות ואתא נהרא2

1 מקרה זה נלמד מתוספות ד"ה ואתא

2 מיירי בנהר הרגיל להשקות שדהו, שאז בעל הבית ידע – והפועלים לא ידעו

3 אם לא שכבר בא הנהר מהלילה ולא הרגישו הפועלים שהשדה לחה , דאז הפועלים אחראים, ופסידא שליהם; וכן יש לדייק מהתירוץ הראשון של התוספות שהעמידו דינא דאתא מיטרא פסידא דפועלים במקרה של בסיירא ארעא, ואם כן על כרחך דהסיפא – דאתא נהרא – מיירי באותו מקרה.

ואמר רבא: האי מאן דאוגיר אגורי לדוולא, ופסק נהרא [9] בפלגא דיומא: אי לא עביד דפסיק - פסידא דפועלים; עביד דפסיק: אי בני מתא - פסידא דפועלים; לאו בני מתא - פסידא דבעל הבית.

ואמר רבא: האי מאן דאגר אגורי לעבידתא, ושלים עבידתא בפלגא דיומא: אי אית ליה עבידתא דניחא מינה - יהיב להו; אי נמי דכותה - מפקד להו; דקשה מינה - לא מפקד להו; ונותן להם שכרן מֻשלם.

אמאי? וליתיב להו כפועל בטל!?

כי קאמר רבא באכלושי דמחוזא [10] דאי לא עבדי - חלשי [11].

אמר מר 'שמין להם את מה שעשו; כיצד? היה יפה ששה דינרים נותן להם סלע' קא סברי רבנן יד פועל על העליונה [12].

או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים:

פשיטא [13]!?

לא; צריכא דאייקר עבידתא [14], ואימרו [15] פועלים, ואזל בעל הבית ופייסינהו [16]; מהו דתימא [17] מצו אמרי ליה "כי מפייסינן אדעתא דטפת לן אאגרא" - קא משמע לן דאמר להו "אדעתא דטרחנא לכו באכילה ושתיה".

סלע נותן להם סלע:

פשיטא [18]!? לא, צריכא דזל עבידתא מעיקרא [19], ואגרינהו בטפי זוזא [20], ולסוף אייקר עבידתא וקם בטפי זוזא [21]; מהו דתימא [22] אמרי ליה "טפי זוזא אמרת לן, טפי זוזא הב לן" - קא משמע לן דאמר להו "כי אמרי לכו טפי זוזא - דלא הוה קים לכו [23], השתא קים לכו [24]".

רבי דוסא אומר: שמין להן את מה שעתיד להיעשות: היה יפה ששה דינרים נותן להם שקל:

קסבר יד פועל על התחתונה.

או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים:

פשיטא!?

לא, צריכא דזל עבידתא, ואימר בעל הבית ואזול פועלים ופייסוהו; מהו דתימא [25] מצי אמר להו "אדעתא דבצריתו לי מאגריי" - קא משמע לן דאמרי ליה "אדעתא דעבידנן לך עבידתא שפירתא".

סלע [26] - נותן להם [27] סלע:

פשיטא!?

אמר רב הונא בריה דרב נתן: לא; צריכא דאוזילו אינהו גביה זוזא מעיקרא, ולסוף [28] זל עבידתא [29]; מהו דתימא [30] "בציר זוזא אמריתו לי, בציר זוזא יהבינא לכו [31]" - קא משמע לן דאמרי ליה "כי אמרנא לך בבציר זוזא - דלא הוה קים לך [32]; השתא קים לך [33]"!

אמר רב: הלכה כרבי דוסא.

ומי אמר רב הכי? והאמר רב 'פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום'! וכי תימא: שאני ליה לרבי דוסא בין שכירות [34] לקבלנות [35] - ומי שאני ליה? והתניא: 'השוכר את הפועל, ולחצי היום שמע שמת לו מת, או שאחזתו חמה: אם שכיר הוא


עמוד ב

נותן לו שכרו [36] אם קבלן הוא נותן לו קבלנותו' מני? אילימא רבנן - מאי איריא 'שמע שמת לו מת או שאחזתו חמה' – דאניס? כי לא אניס נמי: הא אמרו רבנן 'יד פועל על העליונה'!? אלא - לאו רבי דוסא היא, ושמע מינה [37] לא שאני ליה לרבי דוסא בין שכירות לקבלנות!?

אמר רב נחמן בר יצחק: [38] בדבר האבוד [39], ודברי הכל [40].

דף עז סע"א וע"ב:

שכיר וקבלן החוזרים: האם ידם על התחתונה [41]

קבלן שכיר בעל הדעה כן לא רב [42] לא לא רבנן כן כן רבי דוסא [43] כן כן בדבר האבוד

4 ובאנוסים לעולם אין ידם על התחתונה

תנן: 'כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה' בשלמא 'כל המשנה ידו על התחתונה' - דסתם לן תנא כרבי יהודה [44]; אלא 'כל החוזר בו ידו על התחתונה' - לאתויי מאי? לאו לאתויי פועל [45], וכרבי דוסא?

אלא רבי דוסא תרתי קאמר [גם שכיר וגם קבלן], ורב סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא [יד שכיר על העליונה, יד קבלן על התחתונה].

איבעית אימא [46]: כל החוזר בו ידו על התחתונה, לכדתניא: 'כל החוזר בו' – כיצד? הרי שמכר שדה לחבירו באלף זוז, ונתן לו מעות מהן מאתים זוז: בזמן שהמוכר חוזר בו - יד לוקח על העליונה: רצה אומר לו "תן לי מעותי או תן לי קרקע כנגד מעותי".

מהיכן מגביהו [47]?

מן העידית [48].

ובזמן שלוקח חוזר בו - יד מוכר על העליונה: רצה אומר לו "הילך מעותיך", רצה אומר "הילך קרקע כנגד מעותיך".

מהיכן מגביהו?

מן הזיבורית.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: מלמדין אותן [49] שלא יחזרו [50]; כיצד? כותב לו: 'אני פלוני בן פלוני מכרתי שדה פלונית לפלוני באלף זוז ונתן לי מהם מאתים זוז, והריני נושה בו שמונה מאות זוז' [51] – קנה, ומחזיר לו את השאר אפילו לאחר כמה שנים.

אמר מר: 'מהיכן מגביהו? מן העידית' קא סלקא דעתך מעידית דנכסיו [52] - ולא יהא אלא בעל חוב [53], ותנן: בעל חוב דינו בבינונית?! ועוד: הא ארעא דיהיב זוזי [וממנו נלמד על השאר]?

אמר רב נחמן בר יצחק: מעידית שבה ומזיבורית שבה.

רב אחא בריה דרב איקא אמר: אפילו תימא מעידית דנכסיו: סתם מאן דזבין ארעא באלפא זוזי אוזולי מוזיל ומזבין נכסיו [54] והוה ליה כניזק [55], ותנן 'הניזקין שמין להן בעידית [56]'.

רשב"ג אומר: מלמדין אותן שלא יחזרו; כיצד? כותב לו 'אני פלוני בן פלוני כו' [מכרתי שדה פלונית לפלוני באלף זוז ונתן לי מהם מאתים זוז, והריני נושה בו שמונה מאות זוז' – קנה, ומחזיר לו את השאר אפילו לאחר כמה שנים]:

טעמא - דכתב ליה הכי [57]; הא לא כתב הכי - לא קני? והתניא: 'הנותן ערבון לחבירו, ואמר לו "אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך" והלה אומר "אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך" - נתקיימו התנאין, דברי רבי יוסי.

רבי יוסי לטעמיה, דאמר: אסמכתא קניא.

רבי יהודה אומר: דיו שיקנה כנגד ערבונו.

אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים [58]? בזמן [59] שאמר לו "ערבוני יקון [60]" [61]; אבל מכר לו שדה באלף זוז, ונתן לו מהם חמש מאות זוז [62] – קנה [63], ומחזיר לו את השאר אפילו לאחר כמה שנים!'! [מספיק שאמר לו ואפילו לא כתב לו!]?

לא קשיא: הא [64] דקא עייל [65] ונפיק אזוזי [66], הא דלא קא עייל ונפיק אזוזי, דאמר רבא: האי מאן דזבין מידי לחבריה, וקא עייל ונפיק אזוזי - לא קני; לא קא עייל ונפיק אזוזי – קני.

ואמר רבא: האי מאן דאוזפיה מאה זוזי לחבריה, ופרעיה זוזא זוזא - פרעון הוי, אלא דאית ליה תרעומת גביה, דאמר ליה "אפסדתינהו מינאי".

ההוא גברא דזבין ליה חמרא [67] לחבריה, ופש ליה [68] חד זוזא, וקא עייל ונפיק [69] אזוזא [70]; יתיב רב אשי וקא מעיין בה: כי האי גוונא [71] - מאי? קני או לא קני?

אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא: זוזא כזוזי דמי ולא קני.

אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי: והא אמרינן משמיה דרבא 'קני'?

אמר ליה: תתרגם שמעתיך במוכר שדהו

הערות

[עריכה]
  1. ^ גשמים שירדו - הפסד פועלים הוא: דלא יהיב להו מידי, דאמר להו "מזלייכו גרם"
  2. ^ דאמרי ליה "מי יימר דלדעתא דההוא ארעא אגרתן"?
  3. ^ להשקות שדות
  4. ^ והשקה אותה ואינה צריכה לדוולא
  5. ^ גדל הנהר ועלה ונכנס בחריצין העשויין בשדה ומהן היא שותה ואינה צריכה לדוולא
  6. ^ דפועלים אינן יודעין במנהג שדהו: שיהא נהר עולה להשקותו, אך הוא היה יודע
  7. ^ תירוץ א בתוספות
  8. ^ תירוץ ב בתוספות
  9. ^ שממנו משקין
  10. ^ במחוזא - שהוא עירו של רבא - היו בני אדם הרגילים לשאת משאות תמיד
  11. ^ וכשיושבין בטלים קשה להן
  12. ^ ואפילו הוא חוזר בו, כדכתיב (ויקרא כה) 'כי עבדי הם' - ולא עבדים לעבדים; ומהכא יליף לה בפרק קמא דקדושין (דף כב:)
  13. ^ דכי גמרי שני סלעים הוא דשקלי
  14. ^ הוקרו פועלים
  15. ^ לשון 'הָפרַש ונזור אחור' ומתרחק מן הדבר; ובלשון המקרא דומה לו 'כעת במרום תמריא' (איוב לט)
  16. ^ הרבה תחנונים
  17. ^ כיון דיד פועל על העליונה
  18. ^ דאם סלע יפה מה שעשו נותן להם סלע - אלא מה יתן
  19. ^ כששכרן היו פועלין בזול
  20. ^ ואלו לא רצו להשתכר כשאר פועלים, והוסיף להם זוז; כשפסק להן סלע על חציה - לא היה ראוי אלא לסלע חסר דינר
  21. ^ ששאר פועלים יטלו עליו סלע
  22. ^ הואיל ולרבנן יד פועל על העליונה
  23. ^ לא הייתם יודעים שתהיו ראויין ליטול סלע, ואני בכך היה אפשי לשכור, וראיתי בדעתכם שלא תתרצו בפחות מסלע ואמרתי להוסיף זוז על שכר פעולה כדי ליטול סלע להשלים רצונכם
  24. ^ שהכל נוטלין סלע, כרצונכם; על זאת לא התניתי להוסיף
  25. ^ הואיל ואמר רבי דוסא 'יד פועל על התחתונה' טעמיה משום דתפיס בעל הבית הוא, והשתא כי פייסוהו פועלין
  26. ^ ואם העתיד להעשות יכול הוא לגמרו בשכירות סלע
  27. ^ במה שעשו
  28. ^ השתא
  29. ^ לכך יגמור בסלע; אבל בשעת התנאי היה חציה ראוי ליותר מסלע, והן, כשפסקו על כולה שני סלעים - דחוקים היו ואוזילו גביה
  30. ^ הואיל ולרבי דוסא יד פועל על התחתונה
  31. ^ גירסת רש"י: בציר זוזא אמריתו לי - בציר זוזא שקולו; והרי הכל עושים חציה בסלע - טלו אתם במה שעשיתם סלע חסר זוז
  32. ^ אדעתא דלא קים לך לעשות בסלע, וראינוך שאי אפשר להוסיף - נתרצינו אנו לסלע, דהוא פחות מכדי שכר פעולה
  33. ^ אי אפשינו בפחות מיכן, שהרי בסלע נתרצית
  34. ^ שכיר יום
  35. ^ דגבי שכירות איתא להאי טעמא: ד'עבדי הם', ולא עבדים לעבדים; אבל בקבלנות - אין זה עבד אלא לעצמו; ורבי דוסא - בקבלנות מיירי, כדקתני 'קיבלו קמה לקצור', ודרב - בשכיר יום
  36. ^ הואיל ואנוס הוא, אין לקנסו ולעשות ידו על התחתונה, ונותן לו חצי דמי שכרו
  37. ^ מדנקט אונס בתרוייהו, הא לא אניסי – לא, ואפילו שכירות נמי:
  38. ^ לעולם שאני ליה, ומודה הוא בשכיר דידו על העליונה; והא דנקט אונס בשכיר - אפילו רבנן נמי אמרי ליה דאי לא אניס - לא הדר, כל שכן רבי דוסא; והא מתניתין -
  39. ^ עסקינן
  40. ^ אין הפועל יכול לחזור בו
  41. ^ כשאינם אנוסים4
  42. ^ רבי דוסא לתירוץ השני
  43. ^ לתירוץ הראשון
  44. ^ פלוגתייהו בפרק 'הגוזל עצים' (בבא קמא ק:) לצבוע לו אדום וצבעו שחור וכו', ולקמן בפירקין (דף עח:) מייתי לה
  45. ^ שכיר יום, דרישא דמתניתין תנא 'אומנין' דמשמע קבלנות, ותנא בהן 'ידו על התחתונה', הדר תנא 'כל החוזר' לאתויי פועל
  46. ^ לאו לאתויי פועל דרחמנא אקיל גביה, אלא לאתויי הך חזרה
  47. ^ מגבה לו חובו
  48. ^ ולקמן מפרש טעמא
  49. ^ לכל הלוקח ואין לו מעות כולן, אלא מקצתן - לעשות ביניהם תחלה דבר קיום
  50. ^ שלא יוכלו לחזור
  51. ^ דכיון שעשאם עליו מלוה הוה כאילו נטלם והלוום וקרקע נקנית בכסף
  52. ^ דשאר נכסיו: שאם יש לו קרקע יפה מזו - יטול בה בשוה מאתים
  53. ^ לא יהא לוקח זה דינו קל, אלא אפילו הוא חמור כבעל חוב: שיש לחוש בו לנעילת דלת - אף הוא לא יפה כחו ליטול עידית אלא בינונית
  54. ^ סתם איש הקונה קרקע גדולה ויקרה כזו אין כל כך מעות מצויות לו אלא אם כן מכר מטלטלין ושדות קטנות, וצריך למכור בזול; וכי חוזר בו מוכר -
  55. ^ נמצא זה ניזק על ידו
  56. ^ לגבות מעידית נכסיו של מזיק, כדכתיב (שמות כב) 'מיטב שדהו... ישלם'
  57. ^ שזקפו עליו במלוה
  58. ^ שיכול לחזור בו ולא יטול זה אלא כנגד מעותיו
  59. ^ שנתנו לו בתורת ערבון, ולא בתורת תחלת פרעון:
  60. ^ יקנה הכל
  61. ^ והאי לא אוזיל גביה למכור לו כל הקרקע בכך
  62. ^ נתנו לו בתורת תחלת פרעון - הוו להו השאר מלוה עליו
  63. ^ הקרקע כולו
  64. ^ האי דקתני דאי לא זקפו עליו במלוה – חוזר
  65. ^ מוכר
  66. ^ ומחזר אחר הלוקח ליתן לו מעותיו, גלי דעתיה דזוזי אנסוהו למכור, וכיון דלא יהיב ליה זוזי בשעת דחקו - אדעתא דהכי לא זבין ליה
  67. ^ חמור [ולא יין, כי אם יין – אפשר לתת לו כנגד המעות, אבל חמור לא ניתן לחלוקה]
  68. ^ גבי לוקח
  69. ^ מוכר
  70. ^ אההוא זוזא
  71. ^ משום חד זוזא מי אמרינן דמצי למיהדר