ביאור:בבלי בבא מציעא דף לז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

אף בראשונה [1]; הלכה כמותו או אין הלכה כמותו?

אמר ליה: חלוק היה רבי יוסי אף בראשונה, והלכה כמותו אף בראשונה.

אתמר נמי: אמר רבי אלעזר: חלוק היה רבי יוסי אף בראשונה והלכה כמותו אף בראשונה;

ורבי יוחנן אמר: מודה היה רבי יוסי בראשונה, שכבר שילם [2]; 'שילם' – אִין, לא שילם – לא? והאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: לא 'שילם' - שילם ממש, אלא כיון שאמר "הריני משלם", אף על פי שלא שילם!

אימא: מודה היה רבי יוסי בראשונה, שכבר אמר "הריני משלם".

[ולמה לא תירצה הגמרא: אימא: בשכבר שילם מודה רבי יוסי, ואם אמר ולא שילם – חולק רבי יוסי ואומר: יחזיר הכפל לבעלים!?

בתירוץ זה יתרון שאז אפשר לומר שדברי רבי יוחנן מיושבים: שתנא קמא אומר לא שילם – שילם ממש אלא די שאמר שישלם, ורבי יוסי מודה בשכבר שילם, וכל דברי רבי יוחנן על מכונם, ואין צורך לשנות דבריו?]

משנה:

אמר לשנים "גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם" או "אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה ואיני יודע איזה הוא" - נותן לזה מנה ולזה מנה, שהודה מפי עצמו [3].

שנים שהפקידו אצל אחד, זה מנה וזה מאתים; [4] זה אומר "שלי מאתים" וזה אומר "שלי מאתים" - נותן לזה מנה ולזה מנה, והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו.

אמר רבי יוסי: אם כן מה הפסיד הרמאי [5]? אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו.

וכן שני כלים, אחד יפה מנה ואחד יפה אלף זוז, זה אומר "יפה שלי" וזה אומר "יפה שלי" - נותן את הקטן לאחד מהן, ומתוך הגדול [6] נותן דמי קטן לשני, והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו.

אמר רבי יוסי: אם כן מה הפסיד הרמאי? אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו.

גמרא:

אלמא מספיקא מפקינן ממונא [7], ולא אמרינן [8] אוקי ממונא בחזקת מריה [9]? ורמינהי: שנים שהפקידו אצל אחד, זה מנה וזה מאתים; זה אומר "שלי מאתים" וזה אומר "שלי מאתים" - נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו.

אמר ליה: פקדון אגזל קא רמית? גזל, דעבד איסורא - קנסוהו רבנן; פקדון, דלא עבד איסורא - לא קנסוהו רבנן!

ורמי פקדון אפקדון ורמי גזל אגזל:

פקדון אפקדון, דקתני רישא: "או אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזה הוא - נותן לזה מנה ולזה מנה", ורמינהי 'שנים שהפקידו וכו'?!

אמר רבא: רישא [10] נעשה כמי שהפקידו לו בשני כריכות [11] דהוה ליה למידק [12]; סיפא [13] נעשה כמי שהפקידו לו בכרך אחד [14] דלא הוה ליה למידק כגון דאפקידו תרוייהו בהדי הדדי בחד זימנא, דאמר להו "אנת גופייכו לא קפדיתו אהדדי, אנא קפידנא" [15].

ורמי גזל אגזל: קתני הכא: 'אמר לשנים "גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם" או "אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה ואיני יודע איזהו" - נותן לזה מנה ולזה מנה.' ורמינהי "גזל אחד מחמשה, ואינו יודע איזה מהן גזל; זה אומר "אותי גזל" וזה אומר "אותי גזל" - מניח גזילה ביניהם ומסתלק - דברי רבי טרפון.' אלמא מספיקא לא מפקינן ממונא, ואמרינן אוקים ממונא בחזקת מריה!

וממאי דמתניתין דהכא רבי טרפון היא [16]? - דקתני עלה דההיא 'מודה רבי טרפון באומר לשנים "גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם" שנותן לזה מנה ולזה מנה'. [17]

[18] התם - דקא תבעי ליה [19], הכא - בבא לצאת ידי שמים [20]; דיקא נמי [21] דקתני 'שהודה מפי עצמו' [22] - שמע מינה [23].

אמר מר: התם דקא תבעי ליה; - והלה מה טוען [24]?

רב יהודה אמר רב: הלה שותק;

רב מתנה אמר רב: הלה


עמוד ב

צווח [25].

מאן דאמר הלה צווח - אבל שתיקה כהודאה; ומאן דאמר הלה שותק - שתיקה דהכא לאו כהודאה הוא, מצי אמר ליה "האי דשתיקי לכל חד וחד - דאמינא דלמא האי הוא!"

אמר מר: "מניח גזילה ביניהם ומסתלק" ושקלי לה כולהו ואזלי [26]? והאמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: [27] 'כל ספק הינוח - לכתחלה לא יטול [28], ואם נטל לא יחזיר [29]' [30]?

אמר רב ספרא: ויניח [31].

אמר ליה אביי לרבא: מי אמר רבי עקיבא [32] 'לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל חד וחד' - אלמא מספיקא מפקינן ממונא ולא אמרינן 'אוקים ממונא בחזקת מריה'! - ורמינהי: נפל הבית עליו ועל אמו [33]; יורשי הבן אומרים "האם מתה ראשונה [34]", ויורשי האם [35] אומרים [36] "הבן מת ראשון [37]" - אלו ואלו [38] [39] מודים שיחלוקו; ואמר רבי עקיבא: [40] מודה אני בזו שהנכסים בחזקתן [41]".

אמר ליה: התם - שמא ושמא [42]; גזל אחד מחמשה - ברי ושמא [43].

והא מתניתין דהכא: אמר לשנים "גזלתי לאחד מכם מנה", דשמא ושמא הוא, וקתני 'נותן לזה מנה ולזה מנה'!?

וממאי דרבי עקיבא היא?

דקתני עלה דההיא [44] 'מודה רבי טרפון באומר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם כו'" למאן מודה? <לאו> לרבי עקיבא בר פלוגתיה?

וממאי דשמא ושמא הוא?

חדא: דלא קתני 'תובעין אותו'; ועוד הא תני רבי חייא '"זה אומר "איני יודע" וזה אומר "איני יודע"' [45]

הא אוקימנא לה בבא לצאת ידי שמים!?

אמר ליה רבינא לרב אשי ומי אמר רבא כל בשתי כריכות הוה ליה למידק? והאמר רבא - ואי תימא רב פפא: הכל מודים [רבי עקיבא ורבי טרפון] בשנים שהפקידו אצל רועה - שמניח רועה ביניהן ומסתלק [46]!

אמר ליה: התם כשהפקידו בעדרו של רועה שלא מדעתו.

וכן שני כלים אחד יפה מנה ואחד יפה אלף זוז כו':

וצריכא: דאי אשמועינן הך קמייתא, בההיא קאמרי רבנן, משום דליכא פסידא, אבל בהא - דאיכא פסידא דגדול [47] אימא מודו ליה לרבי יוסי! ואי אתמר בהא - בהא קאמר רבי יוסי [48], אבל בהך אימא מודי להו לרבנן? – צריכא.

[ואמנם גם כאן אין הגמרא אומרת שהגדול נשבר, ואפשר לפרש 'פסידא דגדול' באופן אחר: המחיר של כלי גדול הוא יותר מאשר של שני כלים קטנים, וכאשר יימכר הגדול, ויתנו לאחד את המחיר של כלי קטן – יצטרך בעל הגדול להוסיף הרבה כדי לקבל גדול.]

הערות[עריכה]

  1. ^ בשילם ולא רצה לישבע: כיצד זה נותן לתוך כיסו כפילו של זה אלא יחזיר הכפל לבעלים
  2. ^ קודם שנמצא הגנב, וקנה כפל, כדאמר: מעיקרא אדעתא דהכי אתאי לידיה
  3. ^ הואיל והודה מפי עצמו ובגמ' לממפרש טעמא מה הוא
  4. ^ לאחר זמן כשבאו ליטול פקדונן
  5. ^ אם כן לא יודה לעולם על האמת
  6. ^ ישברנו [?? מדוע לא 'ימכרנו', שהרי אם ישברנו - מנין לו 'דמי הקטן'? – אלא לפי שכך פירש בהמשך הגמרא [לז,ב] – כן פירש כאן
  7. ^ דקתני 'נותן לזה מנה ולזה מנה'
  8. ^ כשזה תובע וזה אומר "איני יודע אם לך אם לחברך"
  9. ^ בחזקת נתבע, זה שלא נפסידנו ממונו ויהא מונח עד שיבא אליהו
  10. ^ דחד גברא הפקיד אצלו -
  11. ^ והוה ליה כשנים שהפקידו אצלו בשני כריכות, כלומר: זה שלא בפני זה
  12. ^ דהוה ליה למידק מי הפקיד אצלו מנה ומי מאתים
  13. ^ שהפקידו לו שניהם זה בפני זה
  14. ^ הוה ליה כמי שנאמנים זה על זה להפקיד שני פקדונותם בצרור אחד
  15. ^ דלית ליה למידק מה יש לזה בתוכו ומה יש לחבירו; ואף על גב דלא כרך אחד הוה, מיהו כיון שהפקידו זה בפני זה - גילו דעתן שלא חשדו זה את זה לומר "שמא חבירו יתבע המאתים"
  16. ^ דתקשי לך? דלמא רבי עקיבא היא, דפליג נמי בההיא, ואומר "לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד"
  17. ^ אלמא מודה רבי טרפון בהא, ומה שנא?
  18. ^ ומשנינן:
  19. ^ והוא אין חפץ ליתן אלא מן הדין, ומספיקא לית לן לחיוביה לכל חד וחד
  20. ^ מאליו בא לימלך מה יעשה ולא יענש דהשתא ודאי אמרינן ידי שמים לא יצאת עד שתתן לשניהם שאם תהא מונחת עד שיבא אליהו נמצא הנגזל מפסיד על ידך
  21. ^ דטעמא דמתניתין בבא לצאת ידי שמים מן העונש, ולא מן הדין
  22. ^ מדתלי טעמא בהודה מפי עצמו: שלא היה אדם תובעו כלום
  23. ^ משמע שהוא בא לימלך
  24. ^ לכל אחד, דקתני 'מניח גזילה ביניהם ומסתלק'
  25. ^ אמר לכל אחד "איני מכירך"
  26. ^ נמצא זה מוציא מידו כדי להפסיד הנגזל עולמית
  27. ^ מצא דבר שאין בו סימן בצד מקום שמשתמר קצת דלא שכיחי אינשי דאזלי ויש לספוקי שמא מדעת הונח שם לגניזה
  28. ^ המוצאו, שכשיבא בעליו לא ימצאנו, וסימן אין בו שיכריז; לפיכך יניחנו זה, ובעליו יבא ויטלנו וכל שכן לודאי הינוח כדתנן (לעיל דף כה:) מצא כלי באשפה מכוסה לא יגע בו
  29. ^ ואם בא אחר, ואמר "שלי הוא", וסימן אינו נותן בו - לא יחזירנו שמא אינו שלו, וסוף הבעלים לבוא, ויביא עדים שהניחו שם! לפיכך יהא מונח ביד זה עד שיבא אליהו, דהאי 'לא יחזיר' - לא שיהא שלו קאמר, דהא מעיקרא באיסורא אתא לידיה אם הינוח הוא
  30. ^ אלמא מידי דמספקא לן דמאן נינהו - צריך להניחו ביד מי שהוא עד שיתברר הדבר
  31. ^ הא דקתני 'מסתלק' - לאו דלישקלו אינהו וליזלו, ולא שיוציאנה מידו, אלא תהא מונחת בידו עד שיתברר הדבר; והאי 'מסתלק' - סילוק הדין הוא, ויניח גזילה בפניהם בבית דין, ויאמר "בררו של מי הוא ויטול" ומסתלק מן הדין, והגזילה יניח בידו עד שיבא אליהו
  32. ^ סיפא ד'גזל אחד מחמשה' הוא, ביבמות (דף קיח:)
  33. ^ ואין ידוע איזה מת ראשון והיו לאמו נכסים מבית אביה
  34. ^ וירשה בנה, ואחריה מת הבן, ואנו יורשין אותו
  35. ^ משפחת בית אביה
  36. ^ לקרובי הבן ממשפחת אביו, הבאים לירש את הבן
  37. ^ ולא ירש את אמו להוריש אתכם נכסים, אלא הבן מת ראשון, ואחר כך מתה אמו, ואנו יורשים אותה (נכסיה)
  38. ^ בית שמאי ובית הלל, שנחלקו בנפילות אחרות בפרק 'מי שמת': שבית שמאי אומרים 'יחלוקו' ובית הלל אומרים 'נכסים בחזקתן'
  39. ^ כאן
  40. ^ אף על פי שאני משל בית שמאי, ואומר בשאר הנפילות 'יחלוקו'
  41. ^ בזו אני מודה לבית הלל שהנכסים בחזקתן; ופליגי אמוראי בחזקת מי, והתם מפרש טעמא
  42. ^ שניהם מכח שמא באים, הלכך נכסים בחזקתן
  43. ^ כל אחד ואחד אומר "אותי גזל", היינו טענת ודאי, וזה אומר "איני יודע"; וברי עדיף משמא
  44. ^ ד'גזל אחד מחמשה'
  45. ^ ולא גרסינן 'יחלוקו'; והכי פירושו: ועוד הא תני רבי חייא להך מתניתא ד'גזלתי את אחד מכם' בתוספתא דיליה, ותני לה הכי 'אמר לשנים "גזלתי אחד מכם ואיני יודע איזהו"; זה אומר "איני יודע" וזה אומר "איני יודע" - נותן לזה מנה כו' כדקתני במתניתין; אלמא בשמא ושמא עסקינן.
  46. ^ גבי פלוגתא דרבי טרפון ורבי עקיבא איתמר במסכת בכורות (דף יח:): 'שנים שהפקידו: זה טלה אחד וזה שנים, זה אומר "שנים שלי" וזה אומר "שנים שלי"' והתם - שתי כריכות נינהו, ואפילו הפקידו זה בפני זה - דבר הנראה הוא מי מביא אחד ומי מביא שנים; דבשלמא גבי כריכות מעות - הואיל דאלו ואלו צרורין - הוא שוכח מי הפקיד אצלו צרור גדול ומי צרור קטן, הואיל והפקידו אצלו יחד, אבל גבי טלאים - מילתא מוכחת טפי
  47. ^ של כלי גדול ששברוהו, וכשיבא אליהו ויאמר של מי הוא - נמצא מפסיד בשבירתו
  48. ^ משום פסידא דגדול