ביאור:בבלי בבא מציעא דף עח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מפני רעתה ^[1].

פשיטא בעי לזבוני במאה ^[2] ולא אשכח ^[3], וזבין במאתים ^[4] וקא עייל ונפיק אזוזי ^[5] - לא קני ^[6]; אלא אי בעי לזבוני במאה ולא אשכח ^[7], ואי טרח ^[8] הוה משכח ^[9], ולא טרח וזבין במאתים ^[10], וקא עייל ונפיק אזוזי – מאי? כמוכר שדהו מפני רעתה דמי ^[11]? או לא?

תיקו.

שכר את החמר ואת הקדר וכו' שוכר עליהן או מטען:

עד כמה שוכר עליהן?

אמר רב נחמן: עד כדי שכרן ^[12].

איתיביה רבא לרב נחמן: 'עד ארבעים וחמשים זוז'?

אמר ליה: כי תניא ההיא - באתה חבילה לידו ^[13].

משנה:

השוכר את החמור להוליכו בהר והוליכו בבקעה; בבקעה והוליכו בהר ^[14] אפילו זו עשר מילין וזו עשר מילין ^[15] ומתה - חייב ^[16].

השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה: אם החליקה – פטור ^[17], ואם הוחמה – חייב ^[18];

להוליכה בבקעה והוליכה בהר: אם החליקה – חייב, ואם הוחמה - פטור; אם מחמת המעלה ^[19] – חייב ^[20].

השוכר את החמור והבריקה ^[21] או שנעשית אנגריא ^[22]: אומר לו ^[23] "הרי שלך לפניך ^[24]"; מתה או נשברה ^[25] - חייב ^[26]להעמיד [לו] חמור ^[27].

גמרא:

מאי שנא רישא, דלא קא מפליג, ומאי שנא סיפא דקא מפליג ^[28]?

אמרי דבי רבי ינאי: רישא - ^[29] שמתה מחמת אויר ^[30], דאמרינן ^[31] "אוירא דהר קטלה ^[32]", ^[33] ואמרינן "אוירא דבקעה קטלה ^[34]".

רבי יוסי בר חנינא אמר: כגון שמתה מחמת אובצנא ^[35].

רבה אמר: כגון שהכישה נחש.

רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הא - מני? רבי מאיר היא, דאמר: כל המעביר על דעת של בעל הבית

עמוד ב

נקרא גזלן ^[36].

הי 'רבי מאיר'?

אילימא רבי מאיר דצבע, דתנן (בבא קמא ק ב; קב,ב) הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום: רבי מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו ^[37]; רבי יהודה אומר: אם השבח יתר על היציאה ^[38] - נותן לו את היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח - נותן לו את השבח.

ממאי? דלמא שאני התם, דקניא בשינוי מעשה ^[39]?

אלא הא רבי מאיר דמגבת פורים, דתניא: 'מגבת פורים ^[40] - לפורים ^[41]; מגבת העיר - לאותה העיר; ואין מדקדקין בדבר ^[42], אבל לוקחין את העגלים ^[43] [## לולא רש"י היה אפשר לחשוב שגובים עגלים לסעודת פורים, ולכן הגירסא היא 'העגלים’] ושוחטין ואוכלים אותן, והמותר ^[44] - ^[45]יפול לכיס של צדקה. רבי אליעזר אומר: מגבת פורים לפורים, ואין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו אלא אם כן התנה במעמד אנשי העיר דברי רבי יעקב, שאמר משום רבי מאיר; ורבן שמעון בן גמליאל מיקל.'

דלמא התם נמי - דאדעתא דפורים הוא דיהיב ליה, אדעתא דמידי אחרינא לא יהיב ליה ^[46]!?

אלא הא רבי מאיר, דתניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר: הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק - לא יקח בו טלית; טלית - לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעתו של בעל הבית.'

ודלמא שאני התם, דאתו למיחשדיה ^[47]: דאמרי אינשי: "אמר פלניא זבנינא ליה לבושא לפלוני עניא, ולא זבן ליה ^[48]"!? אי נמי "זבנינא ליה גלימא ולא זבן ליה"!?

אם כן ליתני 'מפני החשד'; מאי 'מפני שמעביר על דעתו של בעל הבית' - שמע מינה משום דשָני הוא, וכל המעביר על דעת של בעל הבית נקרא גזלן.

השוכר את החמור והבריקה:

מאי 'והבריקה'?

הכא תרגימו 'נהוריתא ^[49]';

רבא אמר 'אבזקת ^[50]'.

ההוא דאמר להו "אבזקת במילתא דמלכא ^[51]"! אמרו ליה: במאי? בטלי כסף ^[52] או בטלי דהב ^[53]?

איכא דאמרי: "בטלי כסף" אמר, וקטלוה ^[54].

איכא דאמרי: "בטלי דהב" אמר – ושבקוה.

או שנעשית אנגריא - אומר לו "הרי שלך לפניך":

אמר רב: לא שנו אלא באנגריא חוזרת, אבל אנגריא שאינה חוזרת ^[55] - חייב להעמיד לו חמור.

ושמואל אמר: בין אנגריא חוזרת בין אנגריא שאינה חוזרת: אם בדרך הליכה ניטלה ^[56] - אומר לו "הרי שלך לפניך" ^[57], ואם לאו בדרך הליכתה ניטלה - חייב להעמיד לו חמור.

מיתיבי: 'השוכר את החמור והבריקה או שנשתטתה ^[58] - אומר לו "הרי שלך לפניך"; מתה או שנעשית אנגריא - חייב להעמיד לו חמור'; בשלמא לרב לא קשיא ^[59]: כאן באנגריא חוזרת כאן באנגריא שאינה חוזרת, אלא לשמואל קשיא? וכי תימא: לשמואל נמי לא קשיא, כאן שבדרך הליכתה ניטלה כאן שלא בדרך הליכתה ניטלה - הא מדקתני סיפא 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם בדרך הליכתה ניטלה, אומר לו "הרי שלך לפניך", ואם לאו חייב להעמיד לו חמור' - מכלל דלתנא קמא לא שאני ליה!?

אמר לך שמואל: לאו מי איכא רבי שמעון בן אלעזר דקאי כוותי? אנא דאמרי כרבי שמעון בן אלעזר!

איבעית אימא: כולה רבי שמעון בן אלעזר היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני: 'השוכר את החמור והבריקה או נשתטית, אומר לו "הרי שלך לפניך"; מתה או שנעשית אנגריא - חייב להעמיד לו חמור; במה דברים אמורים? שלא בדרך הליכתה ניטלה, אבל ניטלה בדרך הליכתה - אומר לו "הרי שלך לפניך" -

הערות

^ דאנן סהדי דבלאו אונסא דזוזי נמי הוה מזבין לה, והאי דעייל ונפיק אזוזי - ממהר הוא לגבות, שלא יחזור לוקח
^ היה צריך למאה זוזי ורצה למכור שדה קטנה במאה זוז
^ ולא מצא לה לוקחין
^ ומכר גדולה במאתים
^ וזה [הלוקח] עיכבם
^ דאנן סהדי דעל כורחו מכר המוֹתר, ויכול לומר "לכך הייתי מחזר אחר המעות: לקנות שדה קטנה תחתיה"
^ לא מצא לה לוקחין מיד
^ ואילו היה טורח טובא לחזור אחר הלוקחין
^ לוקחי שדה קטנה
^ הוקשה לו הטורח ומכר הגדולה במאתים
^ כיון דמשום טירחא דאהדורי אחר לוקח הוקלה עליו למכור אותה בלא דוחק מעות, שמע מינה לא חביבה היתה עליו
^ אם עשו אצלו קצת המלאכה ולא קיבלו כלום - שוכר עליהן כל מה שהוא חייב להן יוסיף לאחרים ויגמרו
^ אם יש בידו משלהן הרבה, כדרך האומנים המקבלים עליהן מלאכה מביאים כלי אומנות לבית בעל הבית
^ בראש ההר
^ ואף על פי שהדרך חלק וישר
^ בגמרא מפרש מאי שנא רישא הכא דלא מפליג בין הוחלקה להוחמה ובסיפא מפליג: להוליכה בהר והוליכה בבקעה
^ שבהר היא ראויה להחליק יותר, שראש ההר חד ומשופע לצדדין
^ שהבקעה מעלה הבל, לפי שההרים סביבה ואין אויר שולט בה
^ בעלותה מרגל ההר לראשו
^ שהמעלה גרמה לה, והוא שינה להוליכה בהר
^ בגמרא מפרש
^ שנטלוה לעבודת המלך
^ משכיר לשוכר
^ טלנה כמו שהיא סמויה ותלך שאף מזלך גרם כמו מזלי וּטְרַח וישר אותה בדרכים; וגבי אנגריא נמי "המתן עד שתשוב, שאף מזלך גרם, ונפסיד שנינו"
^ שמפסיד כל שכרו
^ המשכיר למכור העור והנבילה לכלבים ולהוסיף מעות, ו
^ או ישכור לו אחר בדמי נבילה, שהרי חמור זה שיעבד לו, או יחזיר לו שכרו
^ בין הוחלקה להוחמה
^ לא הוחלקה ולא הוחמה
^ ומתה מעצמה; הואיל ושינה בה - יכול לומר לו
^ הואיל ושינה בה - יכול לומר לו
^ לא מתה זו אלא מחמת אויר: לא היתה לימודה ליגדל באויר הר, וקשה לה"
^ או
^ לא היתה לימודה באויר בקעה, וקשה לה
^ עייפות ויגיעה ממשאה: הוליכה בהר יכול לומר לו "עייפות המעלה שעלתה לראש ההר הועיל לה מתחילה, על כן עייפה לה לאחר זמן כשהלכה בדרך החלקה ויגעה תחת משאה, ומתה"; ואם שינה להוליכה בבקעה - אף על פי שלא ראינו אותה מזעת, ולא היום חם מאד לומר הוחמה, יש לומר: "אם הלכה בהר היה האויר שולט שם ונותן בה כח, ולא תיגע תחת משאה; בבקעה לא שליט בה אויר והיא היתה חסירת כח ויגעה לה"
^ וקמה ליה ברשותיה להתחייב בכל אונסיה; וסיפא - רבנן
^ בדמים שצמר לבן נמכר בשוק, דקנייה בגזלו לשלם כשעת הגזילה
^ דמי עצים וסממנין, ולא שכר שלם
^ ששינהו מכמות שהיה; ואיכא למאן דאמר 'שינוי קונה' ב'הגוזל' קמא (בבא קמא ק:), אבל גבי החמור - לא נשתנה החמור
^ מעות שגובין הגבאין מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים
^ כולה יתנוה לעניים דפורים
^ לומר: דיים בפחות, והמותר יפול לכיס של צדקה
^ לרוב, בכל המעות
^ שלא יספיקו לאכול בפורים
^ ימכור ו
^ וכיון דלאו אדעתא דהכי יהיב - נמצא מעות בחזקת בעלים, חוץ מן היוצאין בסעודת פורים
^ לבעל הבית בנודר ואינו מקיים
^ ששמעו עליו שאמר ליקח טלית לפלוני עני ולא קנה לו
^ מוליי"א בלע"ז היוצאת בשחור העין
^ התולעים התליעו רגליה
^ ראיתי עש שאוכל שיראים של אוצר המלך
^ כלי פשתן
^ כלי צמר צבועין אדום
^ שאין עש אוכל כלי פשתן
^ הוה ליה כמתה או נשברה
^ שהאנגריא מוליכתה לדרך שהיה זה רוצה להלך
^ שכן דרך אנגריא: נוטל חמורו של זה, ומהלך בעליה אחריה, וכל חמור שפוגע בו ראשון - נוטלו ומחזיר לו את שלו, והשני חוזר אחר חמורו עד שפוגע באחר; הלכך אומר לו: "הואיל ואף מזלך גרם - שכור חמור אחר ולך אחריו עד שיפגע בחמור אחר"
^ עדיין היא ראויה למשאו
^ רומיא דמתניתין אהדדי, דמצי לשנויי

[1] דאנן סהדי דבלאו אונסא דזוזי נמי הוה מזבין לה, והאי דעייל ונפיק אזוזי - ממהר הוא לגבות, שלא יחזור לוקח

[2] היה צריך למאה זוזי ורצה למכור שדה קטנה במאה זוז

[3] ולא מצא לה לוקחין

[4] ומכר גדולה במאתים

[5] וזה [הלוקח] עיכבם

[6] דאנן סהדי דעל כורחו מכר המוֹתר, ויכול לומר "לכך הייתי מחזר אחר המעות: לקנות שדה קטנה תחתיה"

[7] לא מצא לה לוקחין מיד

[8] ואילו היה טורח טובא לחזור אחר הלוקחין

[9] לוקחי שדה קטנה

[10] הוקשה לו הטורח ומכר הגדולה במאתים

[11] כיון דמשום טירחא דאהדורי אחר לוקח הוקלה עליו למכור אותה בלא דוחק מעות, שמע מינה לא חביבה היתה עליו

[12] אם עשו אצלו קצת המלאכה ולא קיבלו כלום - שוכר עליהן כל מה שהוא חייב להן יוסיף לאחרים ויגמרו

[13] אם יש בידו משלהן הרבה, כדרך האומנים המקבלים עליהן מלאכה מביאים כלי אומנות לבית בעל הבית

[14] בראש ההר

[15] ואף על פי שהדרך חלק וישר

[16] בגמרא מפרש מאי שנא רישא הכא דלא מפליג בין הוחלקה להוחמה ובסיפא מפליג: להוליכה בהר והוליכה בבקעה

[17] שבהר היא ראויה להחליק יותר, שראש ההר חד ומשופע לצדדין

[18] שהבקעה מעלה הבל, לפי שההרים סביבה ואין אויר שולט בה

[19] בעלותה מרגל ההר לראשו

[20] שהמעלה גרמה לה, והוא שינה להוליכה בהר

[21] בגמרא מפרש

[22] שנטלוה לעבודת המלך

[23] משכיר לשוכר

[24] טלנה כמו שהיא סמויה ותלך שאף מזלך גרם כמו מזלי וּטְרַח וישר אותה בדרכים; וגבי אנגריא נמי "המתן עד שתשוב, שאף מזלך גרם, ונפסיד שנינו"

[25] שמפסיד כל שכרו

[26] המשכיר למכור העור והנבילה לכלבים ולהוסיף מעות, ו

[27] או ישכור לו אחר בדמי נבילה, שהרי חמור זה שיעבד לו, או יחזיר לו שכרו

[28] בין הוחלקה להוחמה

[29] לא הוחלקה ולא הוחמה

[30] ומתה מעצמה; הואיל ושינה בה - יכול לומר לו

[31] הואיל ושינה בה - יכול לומר לו

[32] לא מתה זו אלא מחמת אויר: לא היתה לימודה ליגדל באויר הר, וקשה לה"

[33] או

[34] לא היתה לימודה באויר בקעה, וקשה לה

[35] עייפות ויגיעה ממשאה: הוליכה בהר יכול לומר לו "עייפות המעלה שעלתה לראש ההר הועיל לה מתחילה, על כן עייפה לה לאחר זמן כשהלכה בדרך החלקה ויגעה תחת משאה, ומתה"; ואם שינה להוליכה בבקעה - אף על פי שלא ראינו אותה מזעת, ולא היום חם מאד לומר הוחמה, יש לומר: "אם הלכה בהר היה האויר שולט שם ונותן בה כח, ולא תיגע תחת משאה; בבקעה לא שליט בה אויר והיא היתה חסירת כח ויגעה לה"

[36] וקמה ליה ברשותיה להתחייב בכל אונסיה; וסיפא - רבנן

[37] בדמים שצמר לבן נמכר בשוק, דקנייה בגזלו לשלם כשעת הגזילה

[38] דמי עצים וסממנין, ולא שכר שלם

[39] ששינהו מכמות שהיה; ואיכא למאן דאמר 'שינוי קונה' ב'הגוזל' קמא (בבא קמא ק:), אבל גבי החמור - לא נשתנה החמור

[40] מעות שגובין הגבאין מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים

[41] כולה יתנוה לעניים דפורים

[42] לומר: דיים בפחות, והמותר יפול לכיס של צדקה

[43] לרוב, בכל המעות

[44] שלא יספיקו לאכול בפורים

[45] ימכור ו

[46] וכיון דלאו אדעתא דהכי יהיב - נמצא מעות בחזקת בעלים, חוץ מן היוצאין בסעודת פורים

[47] לבעל הבית בנודר ואינו מקיים

[48] ששמעו עליו שאמר ליקח טלית לפלוני עני ולא קנה לו

[49] מוליי"א בלע"ז היוצאת בשחור העין

[50] התולעים התליעו רגליה

[51] ראיתי עש שאוכל שיראים של אוצר המלך

[52] כלי פשתן

[53] כלי צמר צבועין אדום

[54] שאין עש אוכל כלי פשתן

[55] הוה ליה כמתה או נשברה

[56] שהאנגריא מוליכתה לדרך שהיה זה רוצה להלך

[57] שכן דרך אנגריא: נוטל חמורו של זה, ומהלך בעליה אחריה, וכל חמור שפוגע בו ראשון - נוטלו ומחזיר לו את שלו, והשני חוזר אחר חמורו עד שפוגע באחר; הלכך אומר לו: "הואיל ואף מזלך גרם - שכור חמור אחר ולך אחריו עד שיפגע בחמור אחר"

[58] עדיין היא ראויה למשאו

[59] רומיא דמתניתין אהדדי, דמצי לשנויי

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]