ביאור:בבלי בבא מציעא דף עח
| הבהרה: | |
|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מפני רעתה [1].
פשיטא בעי לזבוני במאה [2] ולא אשכח [3], וזבין במאתים [4] וקא עייל ונפיק אזוזי [5] - לא קני [6]; אלא אי בעי לזבוני במאה ולא אשכח [7], ואי טרח [8] הוה משכח [9], ולא טרח וזבין במאתים [10], וקא עייל ונפיק אזוזי – מאי? כמוכר שדהו מפני רעתה דמי [11]? או לא?
תיקו.
שכר את החמר ואת הקדר וכו' שוכר עליהן או מטען:
עד כמה שוכר עליהן?
אמר רב נחמן: עד כדי שכרן [12].
איתיביה רבא לרב נחמן: 'עד ארבעים וחמשים זוז'?
אמר ליה: כי תניא ההיא - באתה חבילה לידו [13].
משנה:
השוכר את החמור להוליכו בהר והוליכו בבקעה; בבקעה והוליכו בהר [14] אפילו זו עשר מילין וזו עשר מילין [15] ומתה - חייב [16].
השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה: אם החליקה – פטור [17], ואם הוחמה – חייב [18];
להוליכה בבקעה והוליכה בהר: אם החליקה – חייב, ואם הוחמה - פטור; אם מחמת המעלה [19] – חייב [20].
השוכר את החמור והבריקה [21] או שנעשית אנגריא [22]: אומר לו [23] "הרי שלך לפניך [24]"; מתה או נשברה [25] - חייב [26]להעמיד [לו] חמור [27].
גמרא:
מאי שנא רישא, דלא קא מפליג, ומאי שנא סיפא דקא מפליג [28]?
אמרי דבי רבי ינאי: רישא - [29] שמתה מחמת אויר [30], דאמרינן [31] "אוירא דהר קטלה [32]", [33] ואמרינן "אוירא דבקעה קטלה [34]".
רבי יוסי בר חנינא אמר: כגון שמתה מחמת אובצנא [35].
רבה אמר: כגון שהכישה נחש.
רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הא - מני? רבי מאיר היא, דאמר: כל המעביר על דעת של בעל הבית
נקרא גזלן [36].
הי 'רבי מאיר'?
אילימא רבי מאיר דצבע, דתנן (בבא קמא ק ב; קב,ב) הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום: רבי מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו [37]; רבי יהודה אומר: אם השבח יתר על היציאה [38] - נותן לו את היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח - נותן לו את השבח.
ממאי? דלמא שאני התם, דקניא בשינוי מעשה [39]?
אלא הא רבי מאיר דמגבת פורים, דתניא: 'מגבת פורים [40] - לפורים [41]; מגבת העיר - לאותה העיר; ואין מדקדקין בדבר [42], אבל לוקחין את העגלים [43] [## לולא רש"י היה אפשר לחשוב שגובים עגלים לסעודת פורים, ולכן הגירסא היא 'העגלים’] ושוחטין ואוכלים אותן, והמותר [44] - [45]יפול לכיס של צדקה. רבי אליעזר אומר: מגבת פורים לפורים, ואין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו אלא אם כן התנה במעמד אנשי העיר דברי רבי יעקב, שאמר משום רבי מאיר; ורבן שמעון בן גמליאל מיקל.'
דלמא התם נמי - דאדעתא דפורים הוא דיהיב ליה, אדעתא דמידי אחרינא לא יהיב ליה [46]!?
אלא הא רבי מאיר, דתניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר: הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק - לא יקח בו טלית; טלית - לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעתו של בעל הבית.'
ודלמא שאני התם, דאתו למיחשדיה [47]: דאמרי אינשי: "אמר פלניא זבנינא ליה לבושא לפלוני עניא, ולא זבן ליה [48]"!? אי נמי "זבנינא ליה גלימא ולא זבן ליה"!?
אם כן ליתני 'מפני החשד'; מאי 'מפני שמעביר על דעתו של בעל הבית' - שמע מינה משום דשָני הוא, וכל המעביר על דעת של בעל הבית נקרא גזלן.
השוכר את החמור והבריקה:
מאי 'והבריקה'?
הכא תרגימו 'נהוריתא [49]';
רבא אמר 'אבזקת [50]'.
ההוא דאמר להו "אבזקת במילתא דמלכא [51]"! אמרו ליה: במאי? בטלי כסף [52] או בטלי דהב [53]?
איכא דאמרי: "בטלי כסף" אמר, וקטלוה [54].
איכא דאמרי: "בטלי דהב" אמר – ושבקוה.
או שנעשית אנגריא - אומר לו "הרי שלך לפניך":
אמר רב: לא שנו אלא באנגריא חוזרת, אבל אנגריא שאינה חוזרת [55] - חייב להעמיד לו חמור.
ושמואל אמר: בין אנגריא חוזרת בין אנגריא שאינה חוזרת: אם בדרך הליכה ניטלה [56] - אומר לו "הרי שלך לפניך" [57], ואם לאו בדרך הליכתה ניטלה - חייב להעמיד לו חמור.
מיתיבי: 'השוכר את החמור והבריקה או שנשתטתה [58] - אומר לו "הרי שלך לפניך"; מתה או שנעשית אנגריא - חייב להעמיד לו חמור'; בשלמא לרב לא קשיא [59]: כאן באנגריא חוזרת כאן באנגריא שאינה חוזרת, אלא לשמואל קשיא? וכי תימא: לשמואל נמי לא קשיא, כאן שבדרך הליכתה ניטלה כאן שלא בדרך הליכתה ניטלה - הא מדקתני סיפא 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם בדרך הליכתה ניטלה, אומר לו "הרי שלך לפניך", ואם לאו חייב להעמיד לו חמור' - מכלל דלתנא קמא לא שאני ליה!?
אמר לך שמואל: לאו מי איכא רבי שמעון בן אלעזר דקאי כוותי? אנא דאמרי כרבי שמעון בן אלעזר!
איבעית אימא: כולה רבי שמעון בן אלעזר היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני: 'השוכר את החמור והבריקה או נשתטית, אומר לו "הרי שלך לפניך"; מתה או שנעשית אנגריא - חייב להעמיד לו חמור; במה דברים אמורים? שלא בדרך הליכתה ניטלה, אבל ניטלה בדרך הליכתה - אומר לו "הרי שלך לפניך" -
הערות
[עריכה]- ↑ דאנן סהדי דבלאו אונסא דזוזי נמי הוה מזבין לה, והאי דעייל ונפיק אזוזי - ממהר הוא לגבות, שלא יחזור לוקח
- ↑ היה צריך למאה זוזי ורצה למכור שדה קטנה במאה זוז
- ↑ ולא מצא לה לוקחין
- ↑ ומכר גדולה במאתים
- ↑ וזה [הלוקח] עיכבם
- ↑ דאנן סהדי דעל כורחו מכר המוֹתר, ויכול לומר "לכך הייתי מחזר אחר המעות: לקנות שדה קטנה תחתיה"
- ↑ לא מצא לה לוקחין מיד
- ↑ ואילו היה טורח טובא לחזור אחר הלוקחין
- ↑ לוקחי שדה קטנה
- ↑ הוקשה לו הטורח ומכר הגדולה במאתים
- ↑ כיון דמשום טירחא דאהדורי אחר לוקח הוקלה עליו למכור אותה בלא דוחק מעות, שמע מינה לא חביבה היתה עליו
- ↑ אם עשו אצלו קצת המלאכה ולא קיבלו כלום - שוכר עליהן כל מה שהוא חייב להן יוסיף לאחרים ויגמרו
- ↑ אם יש בידו משלהן הרבה, כדרך האומנים המקבלים עליהן מלאכה מביאים כלי אומנות לבית בעל הבית
- ↑ בראש ההר
- ↑ ואף על פי שהדרך חלק וישר
- ↑ בגמרא מפרש מאי שנא רישא הכא דלא מפליג בין הוחלקה להוחמה ובסיפא מפליג: להוליכה בהר והוליכה בבקעה
- ↑ שבהר היא ראויה להחליק יותר, שראש ההר חד ומשופע לצדדין
- ↑ שהבקעה מעלה הבל, לפי שההרים סביבה ואין אויר שולט בה
- ↑ בעלותה מרגל ההר לראשו
- ↑ שהמעלה גרמה לה, והוא שינה להוליכה בהר
- ↑ בגמרא מפרש
- ↑ שנטלוה לעבודת המלך
- ↑ משכיר לשוכר
- ↑ טלנה כמו שהיא סמויה ותלך שאף מזלך גרם כמו מזלי וּטְרַח וישר אותה בדרכים; וגבי אנגריא נמי "המתן עד שתשוב, שאף מזלך גרם, ונפסיד שנינו"
- ↑ שמפסיד כל שכרו
- ↑ המשכיר למכור העור והנבילה לכלבים ולהוסיף מעות, ו
- ↑ או ישכור לו אחר בדמי נבילה, שהרי חמור זה שיעבד לו, או יחזיר לו שכרו
- ↑ בין הוחלקה להוחמה
- ↑ לא הוחלקה ולא הוחמה
- ↑ ומתה מעצמה; הואיל ושינה בה - יכול לומר לו
- ↑ הואיל ושינה בה - יכול לומר לו
- ↑ לא מתה זו אלא מחמת אויר: לא היתה לימודה ליגדל באויר הר, וקשה לה"
- ↑ או
- ↑ לא היתה לימודה באויר בקעה, וקשה לה
- ↑ עייפות ויגיעה ממשאה: הוליכה בהר יכול לומר לו "עייפות המעלה שעלתה לראש ההר הועיל לה מתחילה, על כן עייפה לה לאחר זמן כשהלכה בדרך החלקה ויגעה תחת משאה, ומתה"; ואם שינה להוליכה בבקעה - אף על פי שלא ראינו אותה מזעת, ולא היום חם מאד לומר הוחמה, יש לומר: "אם הלכה בהר היה האויר שולט שם ונותן בה כח, ולא תיגע תחת משאה; בבקעה לא שליט בה אויר והיא היתה חסירת כח ויגעה לה"
- ↑ וקמה ליה ברשותיה להתחייב בכל אונסיה; וסיפא - רבנן
- ↑ בדמים שצמר לבן נמכר בשוק, דקנייה בגזלו לשלם כשעת הגזילה
- ↑ דמי עצים וסממנין, ולא שכר שלם
- ↑ ששינהו מכמות שהיה; ואיכא למאן דאמר 'שינוי קונה' ב'הגוזל' קמא (בבא קמא ק:), אבל גבי החמור - לא נשתנה החמור
- ↑ מעות שגובין הגבאין מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים
- ↑ כולה יתנוה לעניים דפורים
- ↑ לומר: דיים בפחות, והמותר יפול לכיס של צדקה
- ↑ לרוב, בכל המעות
- ↑ שלא יספיקו לאכול בפורים
- ↑ ימכור ו
- ↑ וכיון דלאו אדעתא דהכי יהיב - נמצא מעות בחזקת בעלים, חוץ מן היוצאין בסעודת פורים
- ↑ לבעל הבית בנודר ואינו מקיים
- ↑ ששמעו עליו שאמר ליקח טלית לפלוני עני ולא קנה לו
- ↑ מוליי"א בלע"ז היוצאת בשחור העין
- ↑ התולעים התליעו רגליה
- ↑ ראיתי עש שאוכל שיראים של אוצר המלך
- ↑ כלי פשתן
- ↑ כלי צמר צבועין אדום
- ↑ שאין עש אוכל כלי פשתן
- ↑ הוה ליה כמתה או נשברה
- ↑ שהאנגריא מוליכתה לדרך שהיה זה רוצה להלך
- ↑ שכן דרך אנגריא: נוטל חמורו של זה, ומהלך בעליה אחריה, וכל חמור שפוגע בו ראשון - נוטלו ומחזיר לו את שלו, והשני חוזר אחר חמורו עד שפוגע באחר; הלכך אומר לו: "הואיל ואף מזלך גרם - שכור חמור אחר ולך אחריו עד שיפגע בחמור אחר"
- ↑ עדיין היא ראויה למשאו
- ↑ רומיא דמתניתין אהדדי, דמצי לשנויי