ביאור:בבלי בבא מציעא דף צג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

הניחא למאן דאמר [1] 'אין הרב יכול לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך"' – שפיר; אלא למאן דאמר 'יכול הרב לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך"' - מאי איכא למימר?

אלא: אידי ואידי בשאין מעלה להן מזונות [2], ובהא פליגי: דמר [התנא של ברייתא] סבר 'יכול' ומר [התנא של המשנה]סבר 'אין יכול';

ורבי יוחנן דאמר 'יכול הרב' - שביק מתניתין ועביד כברייתא?

[3]

אלא דכולי עלמא 'משל שמים הוא אוכל', [4] ולא מצי קציץ [5]; ומאי 'קוצץ' דאמר רבי הושעיא? – מזונות [6].

דכוותיה גבי בהמתו - תבן נקוץ לה [7]?

אלא בהא קמיפלגי: דמר [8] סבר 'משלו הוא אוכל' [9] ומר [10] סבר 'משל שמים הוא אוכל' [11].

[ואין צורך בכל התירוצים והאוקימתות הדחוקות לעיל.]

משנה:

קוצץ אדם על ידי עצמו, על ידי בנו ובתו הגדולים, על ידי עבדו ושפחתו הגדולים, על ידי אשתו - מפני שיש בהן דעת, אבל אינו קוצץ על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים, ולא על ידי בהמתו - מפני שאין בהן דעת.

[## לצורך הלכה זו – מי הם גדולים ומי הם קטנים? לכאורה כל אלה – מזונותיהם עליו, ולפיכך גדולים – בגיל שש, וקטנים – באיזה גיל?]

השוכר את הפועלים לעשות בנטע רבעי שלו - הרי אלו לא יאכלו; אם לא הודיען - פודה ומאכילן.

נתפרסו עגוליו, נתפתחו חביותיו - הרי אלו לא יאכלו;

אם לא הודיען - מְעֲשֵר ומאכילן.

שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה [12] אבל לא מן התורה.

גמרא:

שומרי פירות [אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה]:

אמר רב לא שנו [13] אלא שומרי גנות ופרדסין [14], אבל שומרי גיתות וערימות [15] אוכלין [16] מן התורה [17].

קסבר: משמר - כעושה מעשה דמי;

ושמואל אמר: 'לא שנו [18] אלא שומרי גיתות וערימות [19], אבל שומרי גנות ופרדסים - אינן אוכלים לא מן התורה ולא מהלכות מדינה [20]'.

קא סבר: משמר - לאו כעושה מעשה דמי' [21].

מתיב רב אחא בר רב הונא: 'המשמר את הפרה [22] מטמא בגדים [23]' ואי אמרת 'משמר לאו כעושה מעשה דמי' אמאי מטמא בגדים?

אמר רבה בר עולא: גזירה שמא יזיז בה אבר [24].

מתיב רב כהנא: 'המשמר ארבע וחמש מקשאות [25] [26] - הרי זה לא ימלא כריסו מאחד מהן, אלא מכל אחד ואחד אוכל לפי חשבון' ואי אמרת 'משמר לאו כעושה מעשה דמי' - אמאי אוכל [27]?

אמר רב שימי בר אשי: בעקורין שנו [28].

'עקורין'? והלא נגמרה מלאכתן למעשר [ואסורים באכילה]!?

שלא ניטל פיקס שלהם [29].

אמר רב אשי: כוותיה דשמואל מסתברא [30], דתנן [(לעיל פז,א)] 'ואלו אוכלין מן התורה: העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש כו' - מכלל דאיכא דלא קא אכיל מן התורה אלא מהלכות מדינה [31]; אימא סיפא 'ואלו שאינן אוכלין' - מאי 'אינן אוכלין'? אילימא שאין אוכלין מן התורה אלא מהלכות מדינה - היינו רישא! אלא לאו שאין אוכלין לא מן התורה ולא מהלכות מדינה, ומאי ניהו? - עושה במחובר לקרקע בשעה שאין גמר מלאכה, וכל שכן שומרי גנות ופרדסות! [32]

משנה:

ארבעה שומרים הן: שומר חנם, והשואל, נושא שכר, והשוכר.

שומר חנם נשבע על הכל [33], והשואל משלם את הכל [34], ונושא שכר והשוכר נשבעים על השבורה ועל השבויה ועל המתה, ומשלמין את האבידה ואת הגניבה.

גמרא:

מאן תנא 'ארבעה שומרים'?

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: רבי מאיר היא.

אמר ליה רבא לרב נחמן: מי איכא דלית ליה ארבעה שומרין [35]?

אמר ליה: הכי קאמינא לך: מאן תנא שוכר כנושא שכר [36]? - רבי מאיר היא [37].

והא רבי מאיר איפכא שמעינן ליה, דתניא: שוכר - כיצד משלם? רבי מאיר אומר כשומר חנם, רבי יהודה אומר כשומר שכר!

רבה בר אבוה איפכא קתני.

אי הכי – 'ארבעה'? שלשה נינהו!?

אמר רב נחמן בר יצחק: ארבעה שומרין, ודיניהם שלשה.

ההוא רעיא דהוה קא רעי חיותא [38] אגודא דנהר פפא; שריג [39] חדא מינייהו ונפלת למיא. אתא לקמיה דרבה – ופטריה; אמר: מאי הוה ליה למעבד?


עמוד ב

הא נטר כדנטרי אינשי [40]!

אמר ליה אביי: אלא מעתה: על למתא בעידנא דעיילי אינשי הכי נמי דפטור?

אמר ליה: אִין.

גנא פורתא בעידנא דגנו אינשי הכי נמי דפטור?

אמר ליה: אִין.

איתיביה: 'אלו הם אונסין ששומר שכר פטור עליהן: כגון (איוב א טו) ותפל שבא ותקחם ואת הנערים הכו לפי חרב [ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך]’

אמר ליה: התם - בחזני מתא [41]!

איתיביה: עד מתי שומר שכר חייב לשמור? - עד כדי (בראשית לא מ) הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה [ותדד שנתי מעיני]’!

אמר ליה: התם נמי בחזני מתא.

אמר ליה: אטו יעקב אבינו חזן מתא הוה?

- דאמר ליה ללבן: "נטרי לך נטירותא יתירתא כחזני מתא".

איתיביה: רועה שהיה רועה, והניח עדרו, ובא לעיר; בא זאב וטרף, ובא ארי ודרס [42] - אין אומדים 'אילו היה שם היה מציל', אלא אומדין אותו: אם יכול להציל – חייב, ואם לאו – פטור'; מאי? לאו דעל בעידנא דעיילי אינשי [43]?

לא, דעל בעידנא דלא עיילי אינשי.

אי הכי - אמאי פטור [44]? תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב [45]!?

דשמע קל אריה ועל [46].

אי הכי – 'אומדין אותו'? מאי הוה ליה למעבד?

היה לו לקדם ברועים ובמקלות.

אי הכי - מאי איריא שומר שכר? אפילו שומר חנם נמי, דהא מר הוא דאמר: שומר חנם שהיה לו לקדם ברועים ובמקלות ולא קידם – חייב!

שומר חנם – בחנם, שומר שכר – בשכר [47]; ועד כמה? עד כדי דמיהן [48];

והיכן מצינו בשומר שכר שחייב באונסין [49]?

דהדר שקיל דמיהן מבעל הבית.

אמר ליה רב פפא לאביי: אי הכי - מאי אהני ליה מינה?

נפקא מינה לכושרא דחיותא [50]; אי נמי לטרחא יתירתא [51].

רב חסדא ורבה בר רב הונא לא סבירא להו הא דרבה [52], דאמרי: להכי יהבי לך אגרא לנטורי לי נטירותא יתירתא [53].

בר אדא סבולאה הוי קא מעבר חיותא אגמלא דנרש [54]. דחפה חדא לחברתה ושדיתה במיא. אתא לקמיה דרב פפא – חייביה.

אמר ליה: מאי הוה לי למעבד?

אמר ליה: אבעי לך לעבורי חדא חדא

אמר ליה: ידעת ביה בבר אחתיך [55] דמצי למעבר חדא חדא?

אמר ליה: כבר צווחו קמאי דקמך, ולא איכא דאשגח בהו.

איבו אפקיד כיתנא בי רוניא. אזל שבו [56], שמטיה מיניה. לסוף הוכר הגנב. אתא לקמיה דרב נחמן – חייביה [57].

לימא פליגא דרב הונא בר אבין, דשלח רב הונא בר אבין: 'נגנבה באונס ואחר כך הוכר הגנב: אם שומר חנם הוא - רצה נשבע [השומר ונפטר, ובעל החפץ דן עם הגנב], רצה [אינו נשבע, אלא] עושה עמו דין [58]; אם שומר שכר הוא - עושה עמו דין ואינו נשבע'.

אמר רבא: התם - גברי דפרמוסקא הוו קיימי [59], דאי רמא קלא הוו אתו ומצלין ליה.

משנה:

זאב אחד אינו אונס; שני זאבים – אונס.

רבי יהודה אומר: בשעת משלחת זאבים [60] - אף זאב אחד אונס.

שני כלבים אינו אונס.

ידוע הבבלי אומר משום רבי מאיר: מרוח אחת אינו אונס, משתי רוחות – אונס.

הלסטים [61] - הרי זה אונס.

הארי הדוב והנמר והברדלס [62] והנחש - הרי אלו אונס; אימתי? - בזמן שבאו מאליהן, אבל הוליכן למקום גדודי חיה ולסטים – אינו אונס.

מתה כדרכה הרי זה אונס; סגפה [63] ומתה - אינו אונס.

עלתה לראשי צוקין [64] ונפלה - הרי זה אונס; העלה לראשי צוקין ונפלה ומתה אינו אונס.

גמרא:

והתניא: 'זאב אחד – אונס'!?

אמר רב נחמן בר יצחק: ההיא - בשעת משלחת זאבים, ורבי יהודה היא.

הלסטים הרי זה אונס:

אמאי? לוקי גברא להדי גברא!?

אמר רב: בלסטים מזויין.

איבעיא להו: לסטים מזויין ורועה מזויין – מהו? מי אמרינן 'אוקי גברא להדי גברא', או דלמא האי [65] מסר נפשיה [66], [67] והאי [68] לא מסר נפשיה [69]?

מסתברא דהאי מסר נפשיה והאי לא מסר נפשיה.

אמר ליה אביי לרבא: אשכחיהּ רועה [70] ואמר ליה "גנבא סריא [71] בדוכתא פלניא יתיבינן,

הערות[עריכה]

  1. ^ פלוגתא במסכת גיטין
  2. ^ דכולי עלמא 'משלו הוא אוכל'
  3. ^ הכי גרסינן: ולרבי יוחנן וכו', ולא גרס 'אי הכי גדולים נמי', דהא אמרן: ידעי ומחלי.
  4. ^ ואפילו מעלה מזונות
  5. ^ לא מצי קייץ אקטנים
  6. ^ שיתן להם מזונות מעיקרא הרבה, שלא יוכלו לאכול מן הענבים
  7. ^ דהתניא לעיל 'רשאי בעל הבית להתיר פקיע עמיר וכו'
  8. ^ תנא דברייתא
  9. ^ ולרבי יוחנן בין כשמעלה מזונות ובין שאין מעלה מזונות; ובר פלוגותיה מוקי לה במעלה
  10. ^ ותנא דידן
  11. ^ ואפילו מעלה מזונות נמי - לא מצי קייץ
  12. ^ כבר נהגו כן
  13. ^ דאין שומרין אוכלין מן התורה
  14. ^ דהוה ליה מחובר בשעה שאין גמר מלאכה; הלכך מן התורה לא אכיל ואכיל מהלכות מדינה; וכל שכן עושה במחובר, כגון מנכש דאכיל ממנהג המדינה
  15. ^ עד שלא נגמרה מלאכתן למעשר אוכל
  16. ^ אף
  17. ^ כדין עושה בתלוש
  18. ^ דאכלי מיהת מהלכות מדינה
  19. ^ אלא שומרי תלוש
  20. ^ אבל שומרי מחובר אפילו מהלכות מדינה לא
  21. ^ הלכך לא אכיל מדאורייתא
  22. ^ המשמר פרה אדומה משחיטתה ועד כינוס אפרה
  23. ^ מטמא בגדים שעליו, דתנן (פרה פ"ד מ"ד) כל העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בגדים
  24. ^ ורבנן הוא דגזרו על הטומאה, ולאו מדאורייתא
  25. ^ שגדילין בהן קישואין
  26. ^ ארבע וחמש מקשאות - של חמשה אנשים
  27. ^ הא אמרת 'שומרי מחובר אפילו מהלכות מדינה לא אכלי'; אלא על כרחך כעושה מעשה דמי ואכלי; מיהו מהלכות מדינה כי מתניתין; מכלל דשומרי תלוש אפילו מדאורייתא נמי אכלי
  28. ^ עקורין משרשיהן, עם קישואין שבהם; להכי קרי ליה 'מקשאות' ולא קרי ליה 'קישואין'; ומשום דשומרי תלוש הם - אכלי מהלכות מדינה, כי מתניתין
  29. ^ ואמר מר לעיל (בפרקין דף פח:) ד'קישואין – משיפקסו'
  30. ^ דעושה במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה - אפילו מהלכות מדינה לא אכיל, וכל שכן שומרי מחובר, דהוי שעה שאינה גמר מלאכה ולאו עושה מעשה הוא; ומתניתין - בשומר תלוש
  31. ^ מדלא תנא 'אלו אוכלין' סתמא; ומאי נינהו? או עושה במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה, או עושה בתלוש בשעה שנגמרה מלאכתו, או דבר שאין גדולו מן הארץ
  32. ^ מהשתא על כרחך 'מן התורה' דתני ברישא - דאשמעינן דאיכא אחרינא, דאכיל ולא מן התורה: במשמר תלוש עד שלא נגמרה מלאכתו למעשר קאמר: דכיון דאינו עושה מעשה - לא אכיל מן התורה, ואכיל מהלכות מדינה; דאילו במשמר במחובר - ליכא לאוקמא, דהא אפילו עושה מעשה ממש קתני סיפא דלא אכיל כלל בשעה שאינה גמר מלאכה, וכל שכן משמר.
  33. ^ על כל המאורעות הכתובות בשאר שומרים לחיוב - הוא נשבע שכך עלתה לו, ופטור; ולקמן ב'השואל' (דף צד:) יליף לכולה מתניתין מקראי
  34. ^ גניבה ואבידה ואונסין
  35. ^ על כרחך ארבעה מיני שומרין אשכחן
  36. ^ דקתני מתניתין בתרוייהו פטורין מאונס ומשלמין גניבה ואבידה
  37. ^ כדמפרש ואזיל רבה בר אבוה: תנא מתניתין 'שוכר - כיצד משלם? רבי מאיר אומר: כשומר שכר; רבי יהודה אומר: כשומר חנם
  38. ^ בהמות
  39. ^ החליקה
  40. ^ ואין אבידה אלא אונס
  41. ^ שומרי העיר בלילה: שכל סמך אנשי העיר עליהם לשמור גופם וממונם; הנהו ודאי בעו נטירותא יתירתא
  42. ^ ארי דרכו לדרוס הבהמה במקום שמוצאה, ודרך זאב לטורפה חיה ולהוליכה במקום שהוא בטוח ושם הורגה
  43. ^ אפילו הכי חייב
  44. ^ כי אין יכול להציל
  45. ^ תחילתו הוה בפשיעה גבי כל מזיקין קטנים וקלים דהוא יכול להציל, שהרי הניחם ובא לו; וסופו נמי: נהי דמזיק חזק בא עליהן: שאם היה שם לא היה יכול להציל, והוה ליה אונס - מיהו תחילתו בפשיעה הוה, דחייב, דהכי פסקינן הלכתא ב'המפקיד' (לעיל דף מב.)
  46. ^ מאימתו, שאנוס הוא
  47. ^ שומר חנם יש לו לקדם בחנם ולא לשכור אנשים; ושומר שכר יש עליו לשוכרן
  48. ^ של בהמות
  49. ^ דקא רמית עליה לשכור אנשים משלו
  50. ^ כושר הבהמות: שמכיר בהן: כבר ולמודות בביתו
  51. ^ שלא יצטרך לחזור אחר הבהמות לקנות
  52. ^ דאמר לעיל דמכי נטר כדנטרי אינשי - הוה אידך (אנוס ופטור)
  53. ^ ונהי דלאו פשיעה הוא - אונס נמי לא הוי, והוה ליה כאבידה
  54. ^ גשר של נרש
  55. ^ כלומר בבן עמך ואומתך
  56. ^ שם הגנב; לסטים מזויין היה
  57. ^ חייביה לשלם: הואיל והוכר הגנב ולא יפסיד כלום - עליו לטרוח אחר הגנב עד שיוציא מידו
  58. ^ פרעון [כלומר משלם לבעל החפץ ודן עם הגנב]; והיינו פליגי: דהא רוניא - שומר חנם הוה, וחייביה רב נחמן לשלומי [ולא נתן לו אשרות להשבע]
  59. ^ אנשי השלטון היו שם
  60. ^ שחיה רעה משולחת בגזירת המלך קופצת היא על אדם אחד
  61. ^ 'הלסטם' גרסינן, וחד לסטם קאמר
  62. ^ פוטיי"ש בלע"ז
  63. ^ עינהּ ברעב, או העמידה בקיץ בחמה ובחורף בצינה; 'לענות נפש' (במדבר ל) מתרגם 'לסגפא נפש'
  64. ^ אוקימנא בפרק 'המפקיד' (לעיל דף לו:): תקפתו ועלתה לצוקין: הרים חדין וגבוהין
  65. ^ הלסטים
  66. ^ על מנת כן בא: או ליהרג או להרוג ויקח ממון
  67. ^ אבל
  68. ^ הרועה
  69. ^ אין לו למסור נפשו על כך
  70. ^ לגנב קודם שנטל הימנו כלום, וגיזמו וחירפו
  71. ^ מוסרח; 'ויבאש' (שמות טז) מתרגמינן 'וסרי'; ובתשובות הגאונים ראיתי 'סריא' = פושע