ביאור:בבלי בבא מציעא דף צג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

הניחא למאן דאמר ^[1] 'אין הרב יכול לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך"' – שפיר; אלא למאן דאמר 'יכול הרב לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך"' - מאי איכא למימר?

אלא: אידי ואידי בשאין מעלה להן מזונות ^[2], ובהא פליגי: דמר [התנא של ברייתא] סבר 'יכול' ומר [התנא של המשנה]סבר 'אין יכול';

ורבי יוחנן דאמר 'יכול הרב' - שביק מתניתין ועביד כברייתא?

^[3]

אלא דכולי עלמא 'משל שמים הוא אוכל', ^[4] ולא מצי קציץ ^[5]; ומאי 'קוצץ' דאמר רבי הושעיא? – מזונות ^[6].

דכוותיה גבי בהמתו - תבן נקוץ לה ^[7]?

אלא בהא קמיפלגי: דמר ^[8] סבר 'משלו הוא אוכל' ^[9] ומר ^[10] סבר 'משל שמים הוא אוכל' ^[11].

[ואין צורך בכל התירוצים והאוקימתות הדחוקות לעיל.]

משנה:

קוצץ אדם על ידי עצמו, על ידי בנו ובתו הגדולים, על ידי עבדו ושפחתו הגדולים, על ידי אשתו - מפני שיש בהן דעת, אבל אינו קוצץ על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים, ולא על ידי בהמתו - מפני שאין בהן דעת.

[## לצורך הלכה זו – מי הם גדולים ומי הם קטנים? לכאורה כל אלה – מזונותיהם עליו, ולפיכך גדולים – בגיל שש, וקטנים – באיזה גיל?]

השוכר את הפועלים לעשות בנטע רבעי שלו - הרי אלו לא יאכלו; אם לא הודיען - פודה ומאכילן.

נתפרסו עגוליו, נתפתחו חביותיו - הרי אלו לא יאכלו;

אם לא הודיען - מְעֲשֵר ומאכילן.

שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה ^[12] אבל לא מן התורה.

גמרא:

שומרי פירות [אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה]:

אמר רב לא שנו ^[13] אלא שומרי גנות ופרדסין ^[14], אבל שומרי גיתות וערימות ^[15] אוכלין ^[16] מן התורה ^[17].

קסבר: משמר - כעושה מעשה דמי;

ושמואל אמר: 'לא שנו ^[18] אלא שומרי גיתות וערימות ^[19], אבל שומרי גנות ופרדסים - אינן אוכלים לא מן התורה ולא מהלכות מדינה ^[20]'.

קא סבר: משמר - לאו כעושה מעשה דמי' ^[21].

מתיב רב אחא בר רב הונא: 'המשמר את הפרה ^[22] מטמא בגדים ^[23]' ואי אמרת 'משמר לאו כעושה מעשה דמי' אמאי מטמא בגדים?

אמר רבה בר עולא: גזירה שמא יזיז בה אבר ^[24].

מתיב רב כהנא: 'המשמר ארבע וחמש מקשאות ^[25] ^[26] - הרי זה לא ימלא כריסו מאחד מהן, אלא מכל אחד ואחד אוכל לפי חשבון' ואי אמרת 'משמר לאו כעושה מעשה דמי' - אמאי אוכל ^[27]?

אמר רב שימי בר אשי: בעקורין שנו ^[28].

'עקורין'? והלא נגמרה מלאכתן למעשר [ואסורים באכילה]!?

שלא ניטל פיקס שלהם ^[29].

אמר רב אשי: כוותיה דשמואל מסתברא ^[30], דתנן [(לעיל פז,א)] 'ואלו אוכלין מן התורה: העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש כו' - מכלל דאיכא דלא קא אכיל מן התורה אלא מהלכות מדינה ^[31]; אימא סיפא 'ואלו שאינן אוכלין' - מאי 'אינן אוכלין'? אילימא שאין אוכלין מן התורה אלא מהלכות מדינה - היינו רישא! אלא לאו שאין אוכלין לא מן התורה ולא מהלכות מדינה, ומאי ניהו? - עושה במחובר לקרקע בשעה שאין גמר מלאכה, וכל שכן שומרי גנות ופרדסות! ^[32]

משנה:

ארבעה שומרים הן: שומר חנם, והשואל, נושא שכר, והשוכר.

שומר חנם נשבע על הכל ^[33], והשואל משלם את הכל ^[34], ונושא שכר והשוכר נשבעים על השבורה ועל השבויה ועל המתה, ומשלמין את האבידה ואת הגניבה.

גמרא:

מאן תנא 'ארבעה שומרים'?

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: רבי מאיר היא.

אמר ליה רבא לרב נחמן: מי איכא דלית ליה ארבעה שומרין ^[35]?

אמר ליה: הכי קאמינא לך: מאן תנא שוכר כנושא שכר ^[36]? - רבי מאיר היא ^[37].

והא רבי מאיר איפכא שמעינן ליה, דתניא: שוכר - כיצד משלם? רבי מאיר אומר כשומר חנם, רבי יהודה אומר כשומר שכר!

רבה בר אבוה איפכא קתני.

אי הכי – 'ארבעה'? שלשה נינהו!?

אמר רב נחמן בר יצחק: ארבעה שומרין, ודיניהם שלשה.

ההוא רעיא דהוה קא רעי חיותא ^[38] אגודא דנהר פפא; שריג ^[39] חדא מינייהו ונפלת למיא. אתא לקמיה דרבה – ופטריה; אמר: מאי הוה ליה למעבד?

עמוד ב

הא נטר כדנטרי אינשי ^[40]!

אמר ליה אביי: אלא מעתה: על למתא בעידנא דעיילי אינשי הכי נמי דפטור?

אמר ליה: אִין.

גנא פורתא בעידנא דגנו אינשי הכי נמי דפטור?

אמר ליה: אִין.

איתיביה: 'אלו הם אונסין ששומר שכר פטור עליהן: כגון (איוב א טו) ותפל שבא ותקחם ואת הנערים הכו לפי חרב [ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך]’

אמר ליה: התם - בחזני מתא ^[41]!

איתיביה: עד מתי שומר שכר חייב לשמור? - עד כדי (בראשית לא מ) הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה [ותדד שנתי מעיני]’!

אמר ליה: התם נמי בחזני מתא.

אמר ליה: אטו יעקב אבינו חזן מתא הוה?

- דאמר ליה ללבן: "נטרי לך נטירותא יתירתא כחזני מתא".

איתיביה: רועה שהיה רועה, והניח עדרו, ובא לעיר; בא זאב וטרף, ובא ארי ודרס ^[42] - אין אומדים 'אילו היה שם היה מציל', אלא אומדין אותו: אם יכול להציל – חייב, ואם לאו – פטור'; מאי? לאו דעל בעידנא דעיילי אינשי ^[43]?

לא, דעל בעידנא דלא עיילי אינשי.

אי הכי - אמאי פטור ^[44]? תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב ^[45]!?

דשמע קל אריה ועל ^[46].

אי הכי – 'אומדין אותו'? מאי הוה ליה למעבד?

היה לו לקדם ברועים ובמקלות.

אי הכי - מאי איריא שומר שכר? אפילו שומר חנם נמי, דהא מר הוא דאמר: שומר חנם שהיה לו לקדם ברועים ובמקלות ולא קידם – חייב!

שומר חנם – בחנם, שומר שכר – בשכר ^[47]; ועד כמה? עד כדי דמיהן ^[48];

והיכן מצינו בשומר שכר שחייב באונסין ^[49]?

דהדר שקיל דמיהן מבעל הבית.

אמר ליה רב פפא לאביי: אי הכי - מאי אהני ליה מינה?

נפקא מינה לכושרא דחיותא ^[50]; אי נמי לטרחא יתירתא ^[51].

רב חסדא ורבה בר רב הונא לא סבירא להו הא דרבה ^[52], דאמרי: להכי יהבי לך אגרא לנטורי לי נטירותא יתירתא ^[53].

בר אדא סבולאה הוי קא מעבר חיותא אגמלא דנרש ^[54]. דחפה חדא לחברתה ושדיתה במיא. אתא לקמיה דרב פפא – חייביה.

אמר ליה: מאי הוה לי למעבד?

אמר ליה: אבעי לך לעבורי חדא חדא

אמר ליה: ידעת ביה בבר אחתיך ^[55] דמצי למעבר חדא חדא?

אמר ליה: כבר צווחו קמאי דקמך, ולא איכא דאשגח בהו.

איבו אפקיד כיתנא בי רוניא. אזל שבו ^[56], שמטיה מיניה. לסוף הוכר הגנב. אתא לקמיה דרב נחמן – חייביה ^[57].

לימא פליגא דרב הונא בר אבין, דשלח רב הונא בר אבין: 'נגנבה באונס ואחר כך הוכר הגנב: אם שומר חנם הוא - רצה נשבע [השומר ונפטר, ובעל החפץ דן עם הגנב], רצה [אינו נשבע, אלא] עושה עמו דין ^[58]; אם שומר שכר הוא - עושה עמו דין ואינו נשבע'.

אמר רבא: התם - גברי דפרמוסקא הוו קיימי ^[59], דאי רמא קלא הוו אתו ומצלין ליה.

משנה:

זאב אחד אינו אונס; שני זאבים – אונס.

רבי יהודה אומר: בשעת משלחת זאבים ^[60] - אף זאב אחד אונס.

שני כלבים אינו אונס.

ידוע הבבלי אומר משום רבי מאיר: מרוח אחת אינו אונס, משתי רוחות – אונס.

הלסטים ^[61] - הרי זה אונס.

הארי הדוב והנמר והברדלס ^[62] והנחש - הרי אלו אונס; אימתי? - בזמן שבאו מאליהן, אבל הוליכן למקום גדודי חיה ולסטים – אינו אונס.

מתה כדרכה הרי זה אונס; סגפה ^[63] ומתה - אינו אונס.

עלתה לראשי צוקין ^[64] ונפלה - הרי זה אונס; העלה לראשי צוקין ונפלה ומתה אינו אונס.

גמרא:

והתניא: 'זאב אחד – אונס'!?

אמר רב נחמן בר יצחק: ההיא - בשעת משלחת זאבים, ורבי יהודה היא.

הלסטים הרי זה אונס:

אמאי? לוקי גברא להדי גברא!?

אמר רב: בלסטים מזויין.

איבעיא להו: לסטים מזויין ורועה מזויין – מהו? מי אמרינן 'אוקי גברא להדי גברא', או דלמא האי ^[65] מסר נפשיה ^[66], ^[67] והאי ^[68] לא מסר נפשיה ^[69]?

מסתברא דהאי מסר נפשיה והאי לא מסר נפשיה.

אמר ליה אביי לרבא: אשכחיהּ רועה ^[70] ואמר ליה "גנבא סריא ^[71] בדוכתא פלניא יתיבינן,

הערות

^ פלוגתא במסכת גיטין
^ דכולי עלמא 'משלו הוא אוכל'
^ הכי גרסינן: ולרבי יוחנן וכו', ולא גרס 'אי הכי גדולים נמי', דהא אמרן: ידעי ומחלי.
^ ואפילו מעלה מזונות
^ לא מצי קייץ אקטנים
^ שיתן להם מזונות מעיקרא הרבה, שלא יוכלו לאכול מן הענבים
^ דהתניא לעיל 'רשאי בעל הבית להתיר פקיע עמיר וכו'
^ תנא דברייתא
^ ולרבי יוחנן בין כשמעלה מזונות ובין שאין מעלה מזונות; ובר פלוגותיה מוקי לה במעלה
^ ותנא דידן
^ ואפילו מעלה מזונות נמי - לא מצי קייץ
^ כבר נהגו כן
^ דאין שומרין אוכלין מן התורה
^ דהוה ליה מחובר בשעה שאין גמר מלאכה; הלכך מן התורה לא אכיל ואכיל מהלכות מדינה; וכל שכן עושה במחובר, כגון מנכש דאכיל ממנהג המדינה
^ עד שלא נגמרה מלאכתן למעשר אוכל
^ אף
^ כדין עושה בתלוש
^ דאכלי מיהת מהלכות מדינה
^ אלא שומרי תלוש
^ אבל שומרי מחובר אפילו מהלכות מדינה לא
^ הלכך לא אכיל מדאורייתא
^ המשמר פרה אדומה משחיטתה ועד כינוס אפרה
^ מטמא בגדים שעליו, דתנן (פרה פ"ד מ"ד) כל העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בגדים
^ ורבנן הוא דגזרו על הטומאה, ולאו מדאורייתא
^ שגדילין בהן קישואין
^ ארבע וחמש מקשאות - של חמשה אנשים
^ הא אמרת 'שומרי מחובר אפילו מהלכות מדינה לא אכלי'; אלא על כרחך כעושה מעשה דמי ואכלי; מיהו מהלכות מדינה כי מתניתין; מכלל דשומרי תלוש אפילו מדאורייתא נמי אכלי
^ עקורין משרשיהן, עם קישואין שבהם; להכי קרי ליה 'מקשאות' ולא קרי ליה 'קישואין'; ומשום דשומרי תלוש הם - אכלי מהלכות מדינה, כי מתניתין
^ ואמר מר לעיל (בפרקין דף פח:) ד'קישואין – משיפקסו'
^ דעושה במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה - אפילו מהלכות מדינה לא אכיל, וכל שכן שומרי מחובר, דהוי שעה שאינה גמר מלאכה ולאו עושה מעשה הוא; ומתניתין - בשומר תלוש
^ מדלא תנא 'אלו אוכלין' סתמא; ומאי נינהו? או עושה במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה, או עושה בתלוש בשעה שנגמרה מלאכתו, או דבר שאין גדולו מן הארץ
^ מהשתא על כרחך 'מן התורה' דתני ברישא - דאשמעינן דאיכא אחרינא, דאכיל ולא מן התורה: במשמר תלוש עד שלא נגמרה מלאכתו למעשר קאמר: דכיון דאינו עושה מעשה - לא אכיל מן התורה, ואכיל מהלכות מדינה; דאילו במשמר במחובר - ליכא לאוקמא, דהא אפילו עושה מעשה ממש קתני סיפא דלא אכיל כלל בשעה שאינה גמר מלאכה, וכל שכן משמר.
^ על כל המאורעות הכתובות בשאר שומרים לחיוב - הוא נשבע שכך עלתה לו, ופטור; ולקמן ב'השואל' (דף צד:) יליף לכולה מתניתין מקראי
^ גניבה ואבידה ואונסין
^ על כרחך ארבעה מיני שומרין אשכחן
^ דקתני מתניתין בתרוייהו פטורין מאונס ומשלמין גניבה ואבידה
^ כדמפרש ואזיל רבה בר אבוה: תנא מתניתין 'שוכר - כיצד משלם? רבי מאיר אומר: כשומר שכר; רבי יהודה אומר: כשומר חנם
^ בהמות
^ החליקה
^ ואין אבידה אלא אונס
^ שומרי העיר בלילה: שכל סמך אנשי העיר עליהם לשמור גופם וממונם; הנהו ודאי בעו נטירותא יתירתא
^ ארי דרכו לדרוס הבהמה במקום שמוצאה, ודרך זאב לטורפה חיה ולהוליכה במקום שהוא בטוח ושם הורגה
^ אפילו הכי חייב
^ כי אין יכול להציל
^ תחילתו הוה בפשיעה גבי כל מזיקין קטנים וקלים דהוא יכול להציל, שהרי הניחם ובא לו; וסופו נמי: נהי דמזיק חזק בא עליהן: שאם היה שם לא היה יכול להציל, והוה ליה אונס - מיהו תחילתו בפשיעה הוה, דחייב, דהכי פסקינן הלכתא ב'המפקיד' (לעיל דף מב.)
^ מאימתו, שאנוס הוא
^ שומר חנם יש לו לקדם בחנם ולא לשכור אנשים; ושומר שכר יש עליו לשוכרן
^ של בהמות
^ דקא רמית עליה לשכור אנשים משלו
^ כושר הבהמות: שמכיר בהן: כבר ולמודות בביתו
^ שלא יצטרך לחזור אחר הבהמות לקנות
^ דאמר לעיל דמכי נטר כדנטרי אינשי - הוה אידך (אנוס ופטור)
^ ונהי דלאו פשיעה הוא - אונס נמי לא הוי, והוה ליה כאבידה
^ גשר של נרש
^ כלומר בבן עמך ואומתך
^ שם הגנב; לסטים מזויין היה
^ חייביה לשלם: הואיל והוכר הגנב ולא יפסיד כלום - עליו לטרוח אחר הגנב עד שיוציא מידו
^ פרעון [כלומר משלם לבעל החפץ ודן עם הגנב]; והיינו פליגי: דהא רוניא - שומר חנם הוה, וחייביה רב נחמן לשלומי [ולא נתן לו אשרות להשבע]
^ אנשי השלטון היו שם
^ שחיה רעה משולחת בגזירת המלך קופצת היא על אדם אחד
^ 'הלסטם' גרסינן, וחד לסטם קאמר
^ פוטיי"ש בלע"ז
^ עינהּ ברעב, או העמידה בקיץ בחמה ובחורף בצינה; 'לענות נפש' (במדבר ל) מתרגם 'לסגפא נפש'
^ אוקימנא בפרק 'המפקיד' (לעיל דף לו:): תקפתו ועלתה לצוקין: הרים חדין וגבוהין
^ הלסטים
^ על מנת כן בא: או ליהרג או להרוג ויקח ממון
^ אבל
^ הרועה
^ אין לו למסור נפשו על כך
^ לגנב קודם שנטל הימנו כלום, וגיזמו וחירפו
^ מוסרח; 'ויבאש' (שמות טז) מתרגמינן 'וסרי'; ובתשובות הגאונים ראיתי 'סריא' = פושע

[1] פלוגתא במסכת גיטין

[2] דכולי עלמא 'משלו הוא אוכל'

[3] הכי גרסינן: ולרבי יוחנן וכו', ולא גרס 'אי הכי גדולים נמי', דהא אמרן: ידעי ומחלי.

[4] ואפילו מעלה מזונות

[5] לא מצי קייץ אקטנים

[6] שיתן להם מזונות מעיקרא הרבה, שלא יוכלו לאכול מן הענבים

[7] דהתניא לעיל 'רשאי בעל הבית להתיר פקיע עמיר וכו'

[8] תנא דברייתא

[9] ולרבי יוחנן בין כשמעלה מזונות ובין שאין מעלה מזונות; ובר פלוגותיה מוקי לה במעלה

[10] ותנא דידן

[11] ואפילו מעלה מזונות נמי - לא מצי קייץ

[12] כבר נהגו כן

[13] דאין שומרין אוכלין מן התורה

[14] דהוה ליה מחובר בשעה שאין גמר מלאכה; הלכך מן התורה לא אכיל ואכיל מהלכות מדינה; וכל שכן עושה במחובר, כגון מנכש דאכיל ממנהג המדינה

[15] עד שלא נגמרה מלאכתן למעשר אוכל

[16] אף

[17] כדין עושה בתלוש

[18] דאכלי מיהת מהלכות מדינה

[19] אלא שומרי תלוש

[20] אבל שומרי מחובר אפילו מהלכות מדינה לא

[21] הלכך לא אכיל מדאורייתא

[22] המשמר פרה אדומה משחיטתה ועד כינוס אפרה

[23] מטמא בגדים שעליו, דתנן (פרה פ"ד מ"ד) כל העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בגדים

[24] ורבנן הוא דגזרו על הטומאה, ולאו מדאורייתא

[25] שגדילין בהן קישואין

[26] ארבע וחמש מקשאות - של חמשה אנשים

[27] הא אמרת 'שומרי מחובר אפילו מהלכות מדינה לא אכלי'; אלא על כרחך כעושה מעשה דמי ואכלי; מיהו מהלכות מדינה כי מתניתין; מכלל דשומרי תלוש אפילו מדאורייתא נמי אכלי

[28] עקורין משרשיהן, עם קישואין שבהם; להכי קרי ליה 'מקשאות' ולא קרי ליה 'קישואין'; ומשום דשומרי תלוש הם - אכלי מהלכות מדינה, כי מתניתין

[29] ואמר מר לעיל (בפרקין דף פח:) ד'קישואין – משיפקסו'

[30] דעושה במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה - אפילו מהלכות מדינה לא אכיל, וכל שכן שומרי מחובר, דהוי שעה שאינה גמר מלאכה ולאו עושה מעשה הוא; ומתניתין - בשומר תלוש

[31] מדלא תנא 'אלו אוכלין' סתמא; ומאי נינהו? או עושה במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה, או עושה בתלוש בשעה שנגמרה מלאכתו, או דבר שאין גדולו מן הארץ

[32] מהשתא על כרחך 'מן התורה' דתני ברישא - דאשמעינן דאיכא אחרינא, דאכיל ולא מן התורה: במשמר תלוש עד שלא נגמרה מלאכתו למעשר קאמר: דכיון דאינו עושה מעשה - לא אכיל מן התורה, ואכיל מהלכות מדינה; דאילו במשמר במחובר - ליכא לאוקמא, דהא אפילו עושה מעשה ממש קתני סיפא דלא אכיל כלל בשעה שאינה גמר מלאכה, וכל שכן משמר.

[33] על כל המאורעות הכתובות בשאר שומרים לחיוב - הוא נשבע שכך עלתה לו, ופטור; ולקמן ב'השואל' (דף צד:) יליף לכולה מתניתין מקראי

[34] גניבה ואבידה ואונסין

[35] על כרחך ארבעה מיני שומרין אשכחן

[36] דקתני מתניתין בתרוייהו פטורין מאונס ומשלמין גניבה ואבידה

[37] כדמפרש ואזיל רבה בר אבוה: תנא מתניתין 'שוכר - כיצד משלם? רבי מאיר אומר: כשומר שכר; רבי יהודה אומר: כשומר חנם

[38] בהמות

[39] החליקה

[40] ואין אבידה אלא אונס

[41] שומרי העיר בלילה: שכל סמך אנשי העיר עליהם לשמור גופם וממונם; הנהו ודאי בעו נטירותא יתירתא

[42] ארי דרכו לדרוס הבהמה במקום שמוצאה, ודרך זאב לטורפה חיה ולהוליכה במקום שהוא בטוח ושם הורגה

[43] אפילו הכי חייב

[44] כי אין יכול להציל

[45] תחילתו הוה בפשיעה גבי כל מזיקין קטנים וקלים דהוא יכול להציל, שהרי הניחם ובא לו; וסופו נמי: נהי דמזיק חזק בא עליהן: שאם היה שם לא היה יכול להציל, והוה ליה אונס - מיהו תחילתו בפשיעה הוה, דחייב, דהכי פסקינן הלכתא ב'המפקיד' (לעיל דף מב.)

[46] מאימתו, שאנוס הוא

[47] שומר חנם יש לו לקדם בחנם ולא לשכור אנשים; ושומר שכר יש עליו לשוכרן

[48] של בהמות

[49] דקא רמית עליה לשכור אנשים משלו

[50] כושר הבהמות: שמכיר בהן: כבר ולמודות בביתו

[51] שלא יצטרך לחזור אחר הבהמות לקנות

[52] דאמר לעיל דמכי נטר כדנטרי אינשי - הוה אידך (אנוס ופטור)

[53] ונהי דלאו פשיעה הוא - אונס נמי לא הוי, והוה ליה כאבידה

[54] גשר של נרש

[55] כלומר בבן עמך ואומתך

[56] שם הגנב; לסטים מזויין היה

[57] חייביה לשלם: הואיל והוכר הגנב ולא יפסיד כלום - עליו לטרוח אחר הגנב עד שיוציא מידו

[58] פרעון [כלומר משלם לבעל החפץ ודן עם הגנב]; והיינו פליגי: דהא רוניא - שומר חנם הוה, וחייביה רב נחמן לשלומי [ולא נתן לו אשרות להשבע]

[59] אנשי השלטון היו שם

[60] שחיה רעה משולחת בגזירת המלך קופצת היא על אדם אחד

[61] 'הלסטם' גרסינן, וחד לסטם קאמר

[62] פוטיי"ש בלע"ז

[63] עינהּ ברעב, או העמידה בקיץ בחמה ובחורף בצינה; 'לענות נפש' (במדבר ל) מתרגם 'לסגפא נפש'

[64] אוקימנא בפרק 'המפקיד' (לעיל דף לו:): תקפתו ועלתה לצוקין: הרים חדין וגבוהין

[65] הלסטים

[66] על מנת כן בא: או ליהרג או להרוג ויקח ממון

[67] אבל

[68] הרועה

[69] אין לו למסור נפשו על כך

[70] לגנב קודם שנטל הימנו כלום, וגיזמו וחירפו

[71] מוסרח; 'ויבאש' (שמות טז) מתרגמינן 'וסרי'; ובתשובות הגאונים ראיתי 'סריא' = פושע

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]