ביאור:בבלי בבא מציעא דף לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

באסרטיא [1] ופרה רצה בין הכרמים - הרי זו אבידה; טלית בצד גדר, קרדום בצד גדר, ופרה רועה בין הכרמים - אין זו אבידה; שלשה ימים זה אחר זה - הרי זו אבידה; ראה מים ששוטפין ובאין [2] - הרי זה גודר בפניהם.

אמר רבא [3]: (דברים כב ג) [וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה] לכל אבידת אחיך [אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם] - לרבות אבידת קרקע.

אמר ליה רב חנניה לרבא: תניא דמסייע לך: 'ראה מים ששוטפין ובאין הרי זה גודר בפניהם'!

אמר ליה: אי משום הא - לא תסייעי; הכא במאי עסקינן? - בדאיכא עומרין.

אי דאיכא עומרין - מאי למימרא [4]?

לא, צריכא דאית בה עומרין דצריכי לארעא: מהו דתימא: כיון דצריכי לארעא כי גופה דארעא דמיין [ואין חיוב להציל משום השבה] - קא משמע לן [שעומרים הצריכים לקרקע חייבים; ועוד אין אנו יודעים חויב על קרקע ממש, ולכן צריכים את הדרשה של רבא].

מצא חמור ופרה [וכו' רועין בדרך - אין זו אבידה; חמור וכליו הפוכין, פרה רצה בין הכרמים - הרי זו אבידה]:

[5]

הא - גופה קשיא: אמרת 'מצא חמור ופרה רועין בדרך אין זו אבידה'; 'רועין בדרך' - הוא דלא הוו אבידה, הא רצה בדרך ורועה בין הכרמים הויא אבידה; אימא סיפא: 'חמור וכליו הפוכים, ופרה רצה בין הכרמים - הרי זו אבידה'; רצה בין הכרמים - הוא דהויא אבידה, הא רצה בדרך ורועה בין הכרמים אין זו אבידה!?

אמר אביי (איוב לו לג) יגיד עליו ריעו[6] [מקנה אף על עולה]: תנא 'רועה בדרך' דלא הויא אבידה, והוא הדין לרועה בין הכרמים; תנא 'רצה בין הכרמים' דהויא אבידה, והוא הדין לרצה בדרך.

אמר ליה רבא: אי יגיד עליו ריעו - ליתני קילתא וכל שכן חמירתא: ליתני 'רצה בדרך' דהויא אבידה, וכל שכן רצה בין הכרמים; ולתני 'רועה בין הכרמים' דלא הויא אבידה, וכל שכן רועה בדרך!?

אלא אמר רבא: 'רצה' א'רצה' לא קשיא: הא דאפה לגבי דברא, הא דאפה לגבי מתא; 'רועה' א'רועה' נמי לא קשיא: כאן באבידת גופה כאן באבידת קרקע [7]: [8] כי קתני רועה בדרך לא הויא אבידה, הא רועה בין הכרמים הויא אבידה - באבידת קרקע; וכי קתני רצה בין הכרמים הויא אבידה - הא רועה בין הכרמים לא הויא אבידה - באבידת גופה: דרצה בין הכרמים – מסקבא, ורועה בין הכרמים לא מסקבא;

ורועה בין הכרמים - נהי דלא מסקבא - תיפוק ליה משום אבידת קרקע?

בדכותי.

ותיפוק ליה משום אבידת גופה, דדלמא קטלו לה?

באתרא דמתרו והדר קטלי.

ודלמא אתרו בה?

אי אתרו בה ולא אזדהרו בה - ודאי אבידה מדעת היא.

החזירה וברחה החזירה וברחה [וכו' [9]]:

אמר ליה ההוא מדרבנן לרבא: אימא 'השב' חדא זמנא, 'תשיבם' תרי זמני?

אמר ליה: 'השב' - אפילו מאה פעמים משמע; 'תשיבם': אין לי אלא לביתו, לגינתו ולחורבתו מנין [10]? תלמוד לומר 'תשיבם' מכל מקום.

היכי דמי? אי דמינטרא – פשיטא!? אי דלא מינטרא – אמאי?

לעולם דמינטרא, והא קא משמע לן: דלא בעינן דעת בעלים [11], וכדרבי אלעזר, דאמר 'הכל [12] צריכין דעת בעלים [13] חוץ מהשבת אבידה, שהתורה ריבתה השבות הרבה'.

[14] (דברים כב ז) שלח תשלח [את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים]; אימא 'שלח' חדא זימנא, 'תשלח' תרי זמני [15]?

אמר ליה: 'שלח' - אפילו מאה פעמים משמע; 'תשלח': אין לי אלא לדבר הרשות [16], לדבר מצוה [17] מנין [18]? תלמוד לומר: 'תשלח' מכל מקום.

אמר ליה ההוא מדרבנן לרבא: ואימא (ויקרא יט יז) [לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא] 'הוכח' חדא זימנא, 'תוכיח' תרי זמני?

אמר ליה: הוכח - אפילו מאה פעמים משמע; 'תוכיח': אין לי אלא הרב לתלמיד, תלמיד לרב מנין? תלמוד לומר: הוכח תוכיח מכל מקום.

(שמות כג ה) [כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו] עזב תעזוב עמו; אין לי אלא בעליו עמו, שאין בעליו עמו מנין? תלמוד לומר: עזב תעזוב מכל מקום.

(דברים כב ד: לא תראה את חמור אחיך או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם) הקם תקים עמו; אין לי אלא בעליו עמו; שאין בעליו עמו מנין? תלמוד לומר: 'הקם תקים' - מכל מקום.

ולמה ליה למכתב פריקה ולמה ליה למיכתב טעינה [19]?

צריכי: דאי כתב רחמנא פריקה, הוה אמינא משום דאיכא צער בעלי חיים ואיכא חסרון כיס [20], אבל טעינה - דלאו צער בעלי חיים איכא ולא חסרון כיס איכא - אימא לא! ואי אשמעינן טעינה - משום דבשכר [21], אבל פריקה - דבחנם - אימא לא? צריכא!

ולרבי שמעון, דאמר אף טעינה בחנם - מאי איכא למימר?

לרבי שמעון לא מסיימי קראי [22].

למה לי למכתב הני תרתי, ולמה לי למכתב [23] אבידה [24]?

צריכי דאי כתב רחמנא הני תרתי - משום דצערא דמרה איתא [25], צערא דידה איתא; אבל אבידה - דצערא דמרה איתא, וצערא דידה ליתא, אימא לא! ואי אשמעינן אבידה - משום דליתא למרה בהדה [26],


עמוד ב

אבל הני תרתי דאיתא למרה בהדה [27] - אימא לא [28]! – צריכא.

(במדבר לה כא) מות יומת המכה[29]; אין לי אלא במיתה הכתובה בו, מנין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו [30] - שאתה רשאי להמיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו? תלמוד לומר: 'מות יומת' - מכל מקום.

[31] (דברים יג טז) הכה תכה [את ישבי העיר ההוא לפי חרב, החרם אתה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב] אין לי אלא בהכאה הכתובה בהן; מנין שאם אי אתה יכול להמיתן בהכאה הכתובה בהן שאתה רשאי להכותן בכל הכאה שאתה יכול? ת"ל הכה תכה מכל מקום.

(דברים כד יג) השב תשיב [לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה לפני ה' אלקיך] אין לי אלא שמשכנו ברשות בית דין [32]; משכנו שלא ברשות בית דין [## אלא ברשות הלוה?] מנין [33]? תלמוד לומר: השב תשיב - מכל מקום.

(שמות כב כה) [אם] חבל תחבול [שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו]; אין לי אלא שמשכנו ברשות [34]; משכנו שלא ברשות מנין? תלמוד לומר: חבל תחבול, מכל מקום.

והני תרי קראי למה לי?

חד לכסות יום וחד לכסות לילה [35].

(דברים טו ח) [כי] פתח תפתח [פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסרו אשר יחסר לו] אין לי אלא לעניי עירך, לעניי עיר אחרת מנין? תלמוד לומר: פתח תפתח, מכל מקום.

(דברים טו י) נתן תתן [נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשך ובכל משלח ידך] אין לי אלא מתנה מרובה; מתנה מועטת [36] מנין? תלמוד לומר: נתן תתן - מכל מקום.

(דברים טו יד) הענק תעניק [לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך ה' אלקיך תיתן לו]; אין לי אלא שנתברך הבית בגללו [37] – מעניקים; לא נתברך הבית בגללו – מנין? תלמוד לומר: הענק תעניק - מכל מקום.

ולרבי אלעזר בן עזריה, דאמר [38] 'נתברך הבית בגללו - מעניקין לו, לא נתברך הבית בגללו - אין מעניקין' – 'תעניק' למה לי?

דברה תורה כלשון בני אדם.

(דברים טו ח) [כי פתח תפתח את ידך לו, ו]העבט תעביטנו [די מחסרו אשר יחסר לו]; אין לי אלא שאין לו [39] ואינו רוצה להתפרנס [40], אמר רחמנא [41]: תן לו דרך הלואה; יש לו ואינו רוצה להתפרנס [42] – מנין [43]? תלמוד לומר: 'תעביטנו' מכל מקום [44].

ולרבי שמעון, דאמר יש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין לו, 'תעביטנו' למה לי?

דברה תורה כלשון בני אדם.

תוספות מסכת בבא מציעא לא,ב ד"ה דברה תורה דברה תורה כלשון בני אדם:

וא"ת וכי לית להו כל הני דרשות דלעיל ואליבא דר"ש משנינן נמי לעיל דלא מסיימי קראי ובר"ה [45] דריש נמי ר"ש עשר תעשר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה וי"ל דדוקא הכא בהני תרי קראי אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם משום דמוכחי קראי דכתיב די מחסורו ובאידך כתיב אשר ברכך ובריש השואל (לקמן דף צד:) ושם ד"ה אלא</ref> דאמר אם גנב אין לי אלא גניבה אבידה מנין ת"ל יגנב ופריך למ"ד דברה תורה בלשון בני אדם מאי איכא למימר התם נמי איכא הוכחה דגניבה משמע דוקא גניבה ולא אבידה:

היה בטל מן הסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל <בטל>:

<תנן> [תנא:] 'נותן לו שכרו כפועל בטל' מאי כפועל בטל [46]?

אמר אביי: כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה [47].

אם יש שם בית דין - מתנה בפניהם [אין שם בית דין - בפני מי יתנה? שלו קודם]:

איסור [שם חכם] ורב ספרא עביד עיסקא בהדי הדדי; אזל רב ספרא פלג ליה [48] - בלא דעתיה דאיסור - באפי בי תרי; אתא לקמיה דרבה בר רב הונא; אמר ליה: זיל אייתי תלתא דפלגת קמייהו; אי נמי

הערות[עריכה]

  1. ^ דרך כבושה לרבים
  2. ^ לשדה חבירו
  3. ^ מילתא באפיה נפשיה היא דאמרה רבא בבי מדרשא
  4. ^ ותיפוק ליה משום עומרין, שישנן בכלל אבידה, דדמו לפרטא: דשה ושלמה, ולמה לי 'לכל' לרבוינהו
  5. ^ 'רועה בדרך' איכא תרתי למעליותא: חדא – דרועה; ועוד: דאפילו רצה - לא מסתקבא; 'רצה בין הכרמים' איכא תרתי לגריעותא: חדא דרצה, ועוד דכרמים מסקבי לה; 'רצה בדרך' איכא חדא לגריעותא: דרצה ומתקלקלת בריצתה; אי נמי תלך למרחקים; 'רועה בין הכרמים': חדא לגריעותא: דזימנין דמסתקבא
  6. ^ Note: בטוי חביב על אביי, שכוונתו: נלמד מענין קרוב לו, או מההקשר; והוא מתאים במיוחד כאן, שמדובר בבהמה רועה בדרך, והוא משחק מילים.
  7. ^ וחייב להוציאה משום הפסד כרמים
  8. ^ מפרש ואזיל לה:
  9. ^ - אפילו ארבעה וחמשה פעמים - חייב להחזירה, שנאמר (דברים כב א) [לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם] השב תשיבם [לאחיך]
  10. ^ דהויא השבה ופטור
  11. ^ לומר לו "שמור פרתך שהחזרתיה לגינתך שמצאתיה אובדת"
  12. ^ גנב גזלן וארבעה שומרים, שהשיבו -
  13. ^ צריכין להודיעו, ואם לא הודיעו ומתה או נגנבה - חייבים באחריותן, דכיון דידע שאבדה [שאבדה לו על ידי גניבה וכו' ולא שאבדה לו] ולא ידע שהושבה - לא נזהר בה ולא מאכילה
  14. ^ לגבי שלוח הקן:
  15. ^ ואנן תנן 'שלחה וחזרה, שלחה וחזרה, אפילו ארבע וחמש פעמים חייב'
  16. ^ שאין צריך לצפור אלא לאוכלה
  17. ^ היה צריך לטהר בו את המצורע(Note: ומדוע רש"י לא הביא מקרה פשוט ושכיח יותר: יולדת שצריכה להביא קרבן, במיוחד לפני פסח לאכול קדשים? אמנם בתוד"ה הא אין עשה [נמצא בדף ל ע"א] מסביר שהביא מצורע מטעם 'גדול השלום' – אך גם ביולדת לפני פסח גדול השלום, ובפסח יש כרת!)
  18. ^ מנין שאסור באם על הבנים
  19. ^ 'עזב תעזוב' - פריקה; 'הקם תקים' - טעינה
  20. ^ שהבהמה מתקלקלת
  21. ^ שנותנין לו שכר דאיכא למ"ד (לקמן דף לב:) טעינה בשכר פריקה בחנם
  22. ^ הי משמע טעינה והי משמע פריקה; ואי כתב חדא - הוה אמינא: לפריקה אתא, אבל טעינה לא! כתב רחמנא אידך לטעינה
  23. ^ השבת
  24. ^ לכתוב או הא או הא, וליגמר מניה, דהא כולהו אזהרות ממון ישראל הוא
  25. ^ הוא העומד שם, ואין יכול לטעון לבדו וכן לפרוק
  26. ^ שיטרח בהשָבָתָהּ
  27. ^ דכתיב 'עמו'
  28. ^ אימא יחזור אחר בני אדם וישכור
  29. ^ Note: המקום היחיד שכתוב מות יומת המכה הוא בגואל הדם: (במדבר לה כא) או באיבה הכהו בידו וימת מות יומת המכה, רצח הוא גאל הדם ימית את הרצח בפגעו בו; לפיכך נראה שיש לגרוס בגמרא כאן רק 'מות יומת', שיש בעונש מיתות רבות, ובכל עונש – המיתה שנאמרה בכתוב; אך בגואל הדם אין מיתה מועדפת, ורשאי להרוג את הרוצח בכל מיתה שיכול, ואין מקום לדברי הגמרא 'אין לי אלא במיתה הכתובה בו'; אך רש"י פירש לפי הגירסא, ולפי שיטתו הלימוד הוא מכאן שגואל הדם יכול להורגו בכל דרך; אבל צריך לימוד שגם בית הדין רשאי להרוג בכל דרך, אם המיתה הכתובה לגבי חטא זה אין בית הדין יכול לבצע, ולדעתי זהו הלימוד שבכאן!
  30. ^ והיינו סייף, כגון שהיה בספינה ובורח, ואתה יכול לזרוק בו חץ או לטובעו
  31. ^ בעיר הנדחת:
  32. ^ דצעק עליו בדין, ושלחו שלוחם לתפוס מטלטליו, דקרא דהשבת העבוט - עליה כתיב, דכתיב לעיל מיניה 'בחוץ תעמוד והאיש' ואמרינן לקמן בפרק המקבל (דף קיג.) 'בשליח בית דין הכתוב מדבר'
  33. ^ דצריך השבה
  34. ^ סתם חבלה - על פי בית דין היא, דלא שכיח דחציף איניש ליכנס בבית וליטול מטלטלי שלא ברשות
  35. ^ בפרק 'המקבל' (לקמן קיד:) מפרש לקרא הכי
  36. ^ אם אי אפשר לך ליתן מתנה מרובה
  37. ^ דהכי כתיב קרא 'אשר ברכך ה' אלהיך תתן לו'
  38. ^ בקדושין (דף יז:)
  39. ^ ממה שיתפרנס
  40. ^ משלך במתנה
  41. ^ 'העבט'
  42. ^ משלו אלא משלך
  43. ^ שאתה חייב להעביטו, וליפרע ממנו אחר מיתה
  44. ^ והכי מפרש בכתובות פרק 'מציאת האשה' (דף סז:)
  45. ^ דף ח.
  46. ^ והלא אינו בטל, שהרי טורח בהשבתה! ומתניתין תני נותנין לו כשיעור שירצה פועל ליטול להתרפות ממלאכה ולישב בטל
  47. ^ כמה אדם רוצה ליטול ולפחות משכרו ליבטל ממלאכה זו כבדה שהוא עוסק בה, ולעסוק במלאכה קלה כזו: הכל לפי כובד המלאכה וריבוי שכר; יש מלאכה שטורחה קל ושכרה רב או חילוף
  48. ^ בסחורה, ולא היו מעות, אלא דבר הצריך שומא