ביאור:בבלי בבא מציעא דף נא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

משום הכי חזרו [1]; אלא אי אמרת מוכר נמי כלוקח דמי - מאי נפקא להו מינה [2]? כי היכי דעבדי ליה רבנן תקנתא ללוקח הכי נמי עבדי ליה רבנן תקנתא למוכר [3]?

תגרי לוד לא שכיח דטעו.

אושפזיכניה דרמי בר חמא זבין חמרא וטעה; אשכחיה דהוה עציב. אמר ליה: אמאי עציבת? אמר ליה: זביני חמרא וטעאי.

אמר ליה: זיל הדר בך!

אמר ליה: הא שהאי לי יותר מכדי שאראה לתגר או לקרובי.

שדריה לקמיה דרב נחמן, אמר ליה: לא שנו אלא לוקח, אבל מוכר לעולם חוזר; מאי טעמא? לוקח מקחו בידו: כל היכא דאזיל - מחוי ליה ואמרי ליה אי טעה אי לא טעה; מוכר - דלא נקט מקחיה בידיה - עד דמיתרמי ליה זבינתא כזבינתיה וידע אי טעה ואי לא טעה.

ההוא גברא דהוה נקט ורשכי [4] לזבוני קרי 'שיתא' [5] ושויא חמשא, ואי הוו יהבי ליה חמשא ופלגא הוה שקיל; אתא ההוא גברא ואמר: "אי יהיבנא ליה חמשא ופלגא הויא מחילה [6]; אתן ליה שיתא ואתבעיה לדינא [7]"! אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: לא שנו אלא בלוקח מן התגר, אבל בלוקח מבעל הבית - אין לו עליו אונאה [8].

ההוא גברא דהוה נקיט כיפי [9] לזבוני; קרי 'שתין' ושוי חמשין; ואי הוו יהבי ליה חמשין וחמשא הוה שקיל.

אתא ההוא גברא, ואמר "אי יהיבנא ליה חמשין וחמשא - הויא מחילה; אתן ליה שיתין ואתבעיה לדינא"! אתא לקמיה דרב חסדא, אמר ליה: לא שנו אלא בלוקח מן התגר, אבל בלוקח מן בעל הבית אין לו עליו אונאה.

אמר ליה רב דימי: ישר!

וכן אמר רבי אלעזר: ישר!

והא אנן תנן 'כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר'!? מאן הדיוט - לאו בעל הבית?

אמר רב חסדא: בצדרייתא [10], אבל מאני תשמישתיה דיקירי עליה - לא מזבין להו אי לאו בדמי יתירי.

משנה:

אחד הלוקח ואחד המוכר - יש להן אונאה.

כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר; ורבי יהודה אומר אין אונאה לתגר [11].

מי שהוטל עליו [12] - ידו על העליונה: רצה אומר לו "תן לי מעותי" [13] או "תן לי מה שאניתני".

גמרא:

מנהני מילי? דתנו רבנן: (ויקרא כה יד) וכי תמכרו ממכר לעמיתך [או קנה מיד עמיתך] אל תונו [איש את אחיו]; אין לי אלא שנתאנה לוקח, נתאנה מוכר מנין? תלמוד לומר 'או קנה ... אל תונו';

ואיצטריך למכתב לוקח ואיצטריך למכתב מוכר, דאי כתב רחמנא מוכר [14] - משום דקים ליה בזבינתיה [15], אבל לוקח - דלא קים ליה בזבינתיה - אימא לא אזהריה רחמנא ב'לא תונו'; ואי כתב רחמנא לוקח - משום דקא קני, דאמרי אינש 'זבנית קנית [16]', אבל מוכר - דאבודי קא מוביד, דאמרי אינשי 'זבין אוביד [17]' - אימא לא אזהריה רחמנא ב'לא תונו'? – צריכא.

רבי יהודה אומר אין אונאה לתגר:

משום שהוא תגר אין לו אונאה?

אמר רב נחמן אמר רב: בתגר ספסר שנו [18]; מאי טעמא? מידע ידע זבינתיה כמה שויא [19], ואחולי אחיל גביה; והאי דזבנא הכי - משום דאתרמיא ליה זבינתא אחריתי והשתא מיהא קא הדר ביה.

רב אשי אמר: מאי 'אין לתגר אונאה'? אינו בתורת אונאה: שאפילו פחות מכדי אונאה – חוזר [20].

תניא כוותיה דרב נחמן [21]: 'רבי יהודה אומר: תגר אין לו אונאה מפני שהוא בקי' [22].

מי שהוטל עליו - ידו על העליונה וכו' [רצה אומר לו "תן לי מעותי" [23] או "תן לי מה שאניתני"]:

מני מתניתין? לא רבי נתן ולא רבי יהודה הנשיא!: אי רבי נתן - מתניתין קתני 'רצה [24]' וברייתא [25] לא קתני 'רצה' [26]!?; אי רבי יהודה הנשיא - מתניתין קתני 'לוקח' [27] ברייתא [28] קתני 'מוכר' [29]!?

<סימן ז"ב ר"ש>

אמר רבי אלעזר: 'אונאה' זו [30] - איני יודע מי שנאה.

רבה אמר: לעולם רבי נתן היא, ותני נמי בברייתא [31] 'רצה' [32].

רבא אמר: לעולם רבי יהודה הנשיא היא, ומאי דשייר במתניתין קא מפרש בברייתא.

אמר רב אשי: דיקא נמי [33] דקתני 'אחד הלוקח ואחד המוכר', ומפרש ליה ללוקח [34]! שמע מינה שיוריה שייריה למוכר!

- שמע מינה.

איתמר: האומר לחבירו "על מנת שאין לך עלי אונאה": רב אמר: יש לו עליו אונאה, ושמואל אמר: אין לו עליו אונאה.

לימא רב דאמר כרבי מאיר [35] ושמואל דאמר כרבי יהודה, דתניא: 'האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה" - הרי זו מקודשת, ותנאו בטל - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בדבר שבממון תנאו קיים [36].'?

אמר לך רב: אנא דאמרי אפילו לרבי יהודה: עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם אלא דידעה וקא מחלה,


עמוד ב

אבל הכא מי ידע [37] דמחיל [38]?

ושמואל אמר: אנא דאמרי אפילו לרבי מאיר: עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם אלא דודאי קא עקר [39], אבל הכא - מי יימר דקא עקר מידי [40]?

אמר רב ענן: לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל: האומר לחבירו "על מנת שאין לך עלי אונאה" - אין לו עליו אונאה [41]; [42] "על מנת שאין בו אונאה" - [43] הרי יש בו אונאה [44]!

מיתיבי: 'הנושא והנותן באמנה [45] והאומר לחבירו "על מנת שאין לך עלי אונאה" - אין לו עליו אונאה [46].' לרב, דאמר 'אנא דאמרי אפילו לרבי יהודה - הא מני?

אמר אביי: מחוורתא רב אמר כרבי מאיר [47], ושמואל דאמר כרבי יהודה.

רבא אמר: לא קשיא: כאן בסתם [48], כאן במפרש [49], דתניא: במה דברים אמורים [50]? – בסתם [51], אבל במפרש, [52] מוכר שאמר ללוקח "חפץ זה שאני מוכר לך במאתים - יודע אני בו שאינו שוה אלא מנה; על מנת שאין לך עלי אונאה" - אין לו עליו אונאה; וכן לוקח שאמר למוכר "חפץ זה שאני לוקח ממך במנה - יודע אני בו ששוה מאתים; על מנת שאין לך עלי אונאה" - אין לו עליו אונאה.'

תנו רבנן: הנושא והנותן באמנה [53] - הרי זה לא יחשב את הרע באמנה ואת היפה בשוה [54], אלא: או זה וזה באמנה [55], או זה וזה בשוה [56]; [57] ונותן לו [58] שכר כַּתָּף [59], [60] שכר גַמָּל, שכר פונדק; שכר עצמו אינו נוטל, שכבר נתן לו שכרו משלם.'

שכרו משלם מהיכא קא יהיב ליה?

אמר רב פפא: בצדרויי [61], דיהבי ארבע למאה.

משנה:

כמה תהא הסלע חסירה [62] ולא יהא בה אונאה?

רבי מאיר אומר: ארבע איסרות [63]: איסר לדינר [64]

ורבי יהודה אומר: ארבע פונדיונות: פונדיון לדינר [65].

[66]

ורבי שמעון אומר:

הערות[עריכה]

  1. ^ שהם היו מוכרין ואינן נהנין בהרחבת זמן החזרה דר' טרפון שהרי אפי' לרבנן לעולם חוזרים
  2. ^ אמאי חזרו
  3. ^ לדידהו נמי מהני הרחבת זמן החזרה, דאי טעו אינהו נהדרו בהו
  4. ^ קשורי משי שקורין בינדיל"ש
  5. ^ שואל בדמיהם ששה זוזים
  6. ^ לאלתר דהוה ליה פחות משתות
  7. ^ בכדי שיראה לתגר
  8. ^ [הלוקח] מבעל הבית תכשיטין וכלי תשמיש שלו חביבין עליו ואינו מוכרן אלא ביוקר והוה ליה כמפרש "יודע אני שיש בו אונאה" דאמרינן לקמן: אין לו עליו אונאה; כך מצאתי בשאילתות דרב אחאי (פ' בהר סי' קיג)
  9. ^ נזמים
  10. ^ בגדי קנבוס העומדים לימכר
  11. ^ לקמיה מפרש לה
  12. ^ מי שנתאנה
  13. ^ אם נתאנה לוקח
  14. ^ שהוא מוזהר ב'בל תונו'
  15. ^ כמה נתן בה, ובמזיד הוא עושה
  16. ^ אם לקחת חפץ המתקיים - שכר הוא אצלך שלא הוצאת המעות ביציאה, והרי הוא מתקיים לך
  17. ^ מכרת חפץ שלך - הרי אתה נפסד, שיכלו המעות ביציאה
  18. ^ קונה ומוכר מיד תמיד
  19. ^ הרי לא שהה בין קנייתה למכירתה
  20. ^ אם נתאנה, דחייו תלויין בכך, ותקנו לו שיחזור
  21. ^ דאפילו בכדי אונאה - אינו חוזר בו, ואין מחזירין לו אונאה
  22. ^ מדתלי טעמא 'מפני שהוא בקי', כגון ספסר
  23. ^ אם נתאנה לוקח
  24. ^ דידו על העליונה
  25. ^ בדרבי נתן
  26. ^ אלא על כרחו קנה, ומחזיר לו אונאה
  27. ^ היכא דנתאנה לוקח קתני דידו על העליונה, כדקתני: "תן לי מעותי"
  28. ^ ברבי יהודה הנשיא
  29. ^ דהיכא דנתאנה מוכר - הוא דידו על העליונה אבל אם נתאנה לוקח לא
  30. ^ משנתינו זו
  31. ^ ברבי נתן
  32. ^ ובלוקח ומוכר הוא דפליגי
  33. ^ דמתניתין במוכר נמי סבירא ליה הכי:
  34. ^ ולא פירש למוכר
  35. ^ דאמר: מתנה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל אפילו בדבר שבממון
  36. ^ בדבר שבממון, כגון: שאר וכסות - ניתן למחילה, והרי מחלה; אבל עונה - שהיא צער הגוף - לא ניתן למחילה
  37. ^ דאיכא אונאה
  38. ^ - הוא סבור דאין בו אונאה!
  39. ^ בשעת התנאי עוקר דברי תורה, שהטילה עליו שאר כסות ועונה, וזה עוקר החובה מעליו; ואפילו הוא נותן לאחר זמן - מתנה בעלמא הוא
  40. ^ שמא לא יהא בו אונאה
  41. ^ כדפרישית: דמי יימר דעקר
  42. ^ אם אמר לו בלשון זה:
  43. ^ אין זה לשון מחילת אונאה, אלא לשון תביעת אונאה: דעל מנת שאין בו אונאה אמר
  44. ^ והרי יש בו, ומקח טעות נמי הוי! ואם רצה לחזור - חוזר לגמרי
  45. ^ "מכור במה שתוכל ותן לי המעות לזמן פלוני והנני סומך עליך", ונותן לו שכר טרחו, כדלקמן
  46. ^ אם מכר זה בדמים רבים - אין זה יכול לומר "לא אתן אלא דמיו" לומר "יותר היה שוה", ואם מכר זה בדמים רבים - אין זה יכול לומר "לא אתן אלא דמיו"
  47. ^ ורב מוקי לה כרבי יהודה: דאפילו היכא דלא ידע ומחיל - נמי אמר
  48. ^ "על מנת שאין לך עלי אונאה", דלא ידע דניחול
  49. ^ שפירש לו "יודע אני שיש אונאה, ואני מוכרו לך על מנת שאין לך עלי אונאה", דבהא אמר רבי יהודה דמתנה ותנאו קיים, דדמי לשאר וכסות
  50. ^ דיש אונאה לזה על זה
  51. ^ מכר
  52. ^ כגון
  53. ^ כדפרישית
  54. ^ להיות לו המתנת מעות היפה בשכר טרחו, כגון: היה לו שני יינות: יפה, שיש לו עליו קופצים ללקחו בבת אחת, והרע שאינו נמכר אלא בחנות - לא יאמר לו "הרי לך יפה בשוויו על מנת שתמכור לי הרע בחנות כמה שתוכל, ולכשימכר - תן לי מעות שניהם" ופוטר עצמו בהמתנת מעות של דמי היפה מלתת שכר טרחו על הרע, והוי כרבית
  55. ^ ויתן לו כדרך הנותן באמנה: ששכר קצוב היה להם, כדמפרש לקמן: ארבעה למאה
  56. ^ והשכר יהא של מקבל
  57. ^ אם נתן באמנה, כשיבואו לחשבון,
  58. ^ - ינכה לו
  59. ^ המוליכו מביתו לחנות
  60. ^ ואם הוצרך לגמלים - נותן לו
  61. ^ מוכרי בגדי קנבוס, ששכר קצוב להם: ליתן ארבעה למאה למי שטורח במכירתן
  62. ^ מטבע היוצא ותמיד הוא שוחק וחסר - כמה תחסר ואם הוציאה
  63. ^ לסלע
  64. ^ והוא אחד מכ"ד בו: דשש מעה כסף = דינר; מעה = שני פונדיונים; פונדיון = שני איסרין
  65. ^ אחד משנים עשר
  66. ^ ובגמרא מפרש מאי שנא: דגבי שאר סחורה אמרינן שתות, וכאן יש אומרים כך ויש אומרים כך?