ביאור:בבלי בבא מציעא דף נג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואסורים לזרים [1], והן נכסי כהן [2], ועולים באחד ומאה [3], וטעונין רחיצת ידים [4] והערב שמש [5]; הרי אלו בתרומה ובכורים, מה שאין כן במעשר [6]'.

מאי 'מה שאין כן במעשר'? לאו מכלל דמעשר בטיל ברובא? - ואם איתא דחזקיה הוה ליה 'דבר שיש לו מתירין', וכל דבר שיש לו מתירין - אפילו באלף לא בטיל?

וממאי ד'מה שאין כן במעשר' - דבטיל ברובא? דלמא לא בטיל כלל?

לא מצית אמרת הכי; דלגבי תרומה [7] - [8] חומרי דתרומה קתני, קולי דתרומה לא קתני [9].

והא קא תני 'והן נכסי כהן'!?

לא סלקא דעתך [10] דתניא בהדיא: 'מעשר שני בטיל ברובא [אולי צ"ל 'בטל ברוב’]; ובאיזה מעשר שני אמרו? במעשר שאין בו שוה פרוטה, ושנכנס לירושלים ויצא [11]'; ואם איתא לדחזקיה - ליעבד ליה לדחזקיה, וניחל ליה על מעות הראשונות?

דלא פריק [12].

וניתי מעשר [13] דאית ליה, ונצטרפינהו [14]?

דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי [15].

וניתי דמאי [16]?

דלמא אתי לאתויי ודאי [17]!

וניתי שתי פרוטות [18] ונחלל עלייהו מעשר בפרוטה ומחצה ונחלל האי על היאך יתירא [19]?

מי סברת פרוטה ומחצה [20] תפסה שתי פרוטות [21]? לא, פרוטה תפסה [22] פרוטה [23], וחצי פרוטה [24] לא תפסה [25], [26] הדר הויא ליה דאורייתא ודרבנן, ודאורייתא ודרבנן לא מצטרפי.

[27]

ונייתי איסר [28]?

דלמא אתי לאתויי [29] פרוטות [30].

'ושנכנס לירושלים ויצא' – ואמאי [לבטל ברוב]? וליהדר ונעייליה [31]?

בשנטמא.

ונפרקיה [32], דאמר רבי אלעזר: מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו


עמוד ב

אפילו בירושלים [33]? שנאמר: (דברים יד כד) [וכי ירבה ממך הדרך] כי לא תוכל שאתו [כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשום שמו שם כי יברכך ה' אלקיך], ואין 'שאת' אלא אכילה, שנאמר (בראשית מג לד) וישא משאת מאת פניו [אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו]; אלא בלקוח בכסף מעשר שני [34].

לקוח בכסף מעשר נמי ליפרקיה, דתנן: 'הלקוח בכסף מעשר שני שנטמא – יפדה.'!

כרבי יהודה, דאמר 'יקבר' [35].

אי רבי יהודה - מאי איריא 'יצא'? אפילו לא יצא נמי!? אלא לעולם – בטהור [36].

ומאי 'יצא' [37]? - דנפול מחיצות [38].

והאמר רבא [39]: מחיצה לאכול דאורייתא, מחיצות לקלוט דרבנן [40], וכי גזרו רבנן - כי איתנהו למחיצות; כי ליתנהו למחיצות - לא גזרו רבנן [41]!?

[42] לא פלוג רבנן בין איתנהו למחיצות בין ליתנהו למחיצות [43].

רב הונא בר יהודה אמר רב ששת [44]: חדא קתני: 'מעשר שני שאין בו שוה פרוטה שנכנס לירושלים ויצא' [45].

אמאי? וניהדר ונעייליה וניכליה [46]!?

דנפול מחיצות [47].

ונפרקיה! האמר רבא 'מחיצה לאכול – דאורייתא, מחיצה לקלוט - דרבנן!

וכי גזרו רבנן כי איתנהו למחיצות, כי ליתנהו למחיצות לא גזרו רבנן!?

לא פלוג רבנן.

אי הכי - מאי איריא 'אין בו שוה פרוטה'? אפילו יש בו נמי [48]!?

לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא יש בו, דקלטן ליה מחיצות [49], אבל אין בו - אימא לא קלטו ליה מחיצות [50] - קא משמע לן.

תנו רבנן: (ויקרא כז לא) אם גאל יגאל איש ממעשרו [חמשיתו יסף עליו]; 'ממעשרו' ולא כל מעשרו: פרט למעשר שני שאין בו שוה פרוטה [51].

איתמר: רב אמי אמר: אין בו [52] ; רב אסי אמר: אין בחומשו [53]; רבי יוחנן אמר: אין בו; רבי שמעון בן לקיש אמר: אין בחומשו.

מיתיבי: 'מעשר שני שאין בו שוה פרוטה - דיו שיאמר "הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות"' [54]; בשלמא למאן דאמר 'אין בחומשו', היינו דקתני 'דיו': דאף על גב דבדידיה אית ביה, כיון דבחומשיה ליכא – שפיר; אלא למאן דאמר 'אין בו' - מאי 'דיו' [55]?

קשיא.

איבעיא להו: חומשא מלגיו [56]? או חומשא מלבר [57]?

אמר רבינא: תא שמע [58]: הבעלים אומרים בעשרים, וכל אדם בעשרים - הבעלים קודמין, מפני שמוסיפין חומש [59];

אמר אחד "הרי עלי בעשרים ואחד",

הערות[עריכה]

  1. ^ ב'לא יאכל'; ואצטריך למתנייה, משום דבעי למתנייה 'מה שאין כאן במעשר', דאפילו איסור ליכא
  2. ^ לקדש בהן את האשה [תוספות: וכן לכל מקח וממכר], משאין כן במעשר: סתם משנה כרבי מאיר, דאמר: מעשר - ממון גבוה הוא, והמקדש בו לא קידש
  3. ^ צריכין אחד ומאה לבטל, ואין בטלין ברוב, משאינו כן במעשר, דבטיל ברוב, ולא בעי אחד ומאה; ועל כרחך במעשר שאין לו תקנתא, לא בפדייה ולא להעלותו לירושלים קאמר, דאי אית ליה תקנתא - אמור רבנן 'דבר שיש לו מתירין לא בטיל'; והכא - כגון שנטמא, דלית ליה תקנתא באכילה, ואין בו שוה פרוטה, דלאו בר פדייה הוא אם איתא לדחזקי' כו'
  4. ^ לפירות [של תרומה ובכורים], שהידים טמאות שניות - גזרו בהן רבנן: ושני עושה שלישי בתרומה, מה שאין כן במעשר, שאין טעון רחיצת ידים לפירות, דאמר מר: 'הנוטל ידיו לפירות - הרי זה מגסי הרוח'; והכי מוקמינן לה בחגיגה בפרק שני (דף יח:)
  5. ^ לטומאה דאורייתא
  6. ^ דאמר מר: טבל ועלה - אוכל במעשר; ומקרא ילפינן לה ביבמות בפרק הערל (דף עד:)
  7. ^ משנה זו במסכת בכורים (פ"ב מ"א) שנויה
  8. ^ הלכך
  9. ^ חשיבותא דידה קא מני ואזיל, ולאו קולי דידה: שתהא היא עולה ומעשר אינו עולה
  10. ^ דלא בטיל כלל, אלא ודאי 'בטיל ברוב' קאמר
  11. ^ לקמן מפרש דלית ליה תקנתא, לא באכילה ולא בחילול
  12. ^ לא פָּדָה מעשר עד הנה, שיהו מעות מעשר בידו
  13. ^ שוה חצי פרוטה
  14. ^ יביאנו אצל המעורב ויאמר "המעורב וזה מחוללים על פרוטה זו", ואשתכח דיש לו מתירין
  15. ^ לתפוס פרוטה זו בקדושת מעשר: שהמעורב מן התורה בטל ברוב, דכתיב (שמות כג) 'אחרי רבים להטות', ורבנן הוא דאמרו: היכא דיש לו מתירין - לא ליבטול; הלכך אין איסור מעשר בזה אלא מדרבנן, הילכך אין מצטרף עם זה לתפוס פדיונו; נמצא שוה חצי פרוטה שהביא - נאכל בלא חילול, אבל דחזקיה: מעות הראשונות כבר נתפסו
  16. ^ וניתי חצי שוה פרוטה דמעשר שני של דמאי הלקוּחַ מעם הארץ, דאיסורו ופדיונו דרבנן, דמדאורייתא כל אדם נאמן על המעשרות
  17. ^ ואז נמצא שוה חצי פרוטה שאינו מעורב - נאכל בלא חילול
  18. ^ נחושת
  19. ^ ונחלליה להאי מעורב על היאך חצי פרוטה יתירא דהויא ליה כדחזקיה
  20. ^ מעשר
  21. ^ בקדושה, דנמצי היאך לאיצטרופי בהדייהו שכבר נתפסו
  22. ^ שוה
  23. ^ מן המעשר
  24. ^ הנותר במעשר
  25. ^ לפרוטה שניה
  26. ^ ואם תאמר: המעורב בו יצטרף להשלים -
  27. ^ ואם באת לומר דחזקיה נמי היכי משכחת שיש עודף - על ידי מי נתפס? משכחת ליה במחלל מעשר בסלע שלם, או בשקל, או באיסר, שאפילו לא היה המעשר שווה אלא שלש פרוטות - נתפס כל האיסר.
  28. ^ איסר שלם, ויחלל עליו מעשר בפחות מדמיו
  29. ^ שתי
  30. ^ ומעשר בפרוטה ומחצה, ונמצא שוה חצי פרוטה נאכל בלא חלול; הלכך טוב לו שיבטל ברוב
  31. ^ עם תערובתו, ויאכלנו בירושלים
  32. ^ קסלקא דעתא ביש בו שוה פרוטה נמי קאמר
  33. ^ שאין מעשר טהור נפדה שם, דכתיב (דברים יד) כי ירחק ממך [וגו’] ונתת בכסף - ולא כשהיה בירושלים
  34. ^ ולא הוא עצמו היה מעשר, אלא צרכי סעודה שלקח בירושלים בכסף מעשר
  35. ^ דקא סבר לא אלים למיתפס פדיונו [אין כוח קדושתו של אוכל הלקוח בכסף מעשר שני חזק דיו להתפיס מעות בקדושתו, כדי שהוא יצא שוב לחולין]
  36. ^ בין מעשר בין לקוח ודקאמר נעייליה וניכליה
  37. ^ נמי דקאמר
  38. ^ חומת ירושלים, ושוב אין מעשר נאכל שם עד שיעמדו מחיצות, דבעינן 'לפני ה' תאכלנו' (שם יב); ובפדייה נמי לא, דקלטוהו מחיצות מלפדותו עוד משנכנס לתוכו
  39. ^ במסכת מכות (דף כ.)
  40. ^ מחיצה שנאמרה בתורה לא הוזכרה אלא לאכול בתוכה; ושאמרו במשנה 'מחיצות קולטות אותם מלפדות עוד אם יצא' - דרבנן היא
  41. ^ לאו רבא קאמר לה, אלא המקשה קאמר: מדאמר רבא 'קליטת מחיצות מדרבנן' בעלמא היא, והשתא דנפול מחיצות - ליתא לההיא גזירה, דכי גזור רבנן - היכא דאיתנהו וזה הוציא את המעשר לחוץ, אבל כי ליתנהו - לא גזור; הלכך ניפרקיה - ואמאי בטלי
  42. ^ ומשני:
  43. ^ בין יוצא מתוכן לנפלו, דקליטת מחיצות גזרו בסתם, בין איתנהו בין ליתנהו
  44. ^ הא דאותבת לחזקיה מרישא, דקתני 'באיזה מעשר אמרו? שאין בו שוה פרוטה', וקשיא לך ליעבד כדחזקיה! - לא קשיא
  45. ^ דקליטת מחיצות מעכבת מלחללו עוד על מעות הראשונות
  46. ^ בירושלים עם תערובתו
  47. ^ והיינו 'יצא' דקתני
  48. ^ נמי לאו בר אכילה ולאו בר חילול הוא, ואמאי תני 'באיזה מעשר אמרו: בשאין בו שוה פרוטה כו'
  49. ^ לא מבעיא יש בו דכיון דבר פדייה הוא חיילא עליו קליטת מחיצות דרבנן ולא מיפרוק תו
  50. ^ אימא בכהאי גוונא לא לגזור רבנן קליטת מחיצות לפדייה, דמילתא דלא שכיח היא: לחללו על מעות הראשונות, וניעבד ליה כדחזקיה
  51. ^ שאינו בכלל גאולה, ולימדך שאינה תופסת פרוטה
  52. ^ 'אין בו שוה פרוטה' שנינו; אבל אם יש בו שוה פרוטה - בר גאולה הוא, ותופס פדיונו
  53. ^ 'אין בחומשו שוה פרוטה' שנינו, דלאו בר גאולה הוא עד שיהא בו שוה ארבע פרוטות, כדי שיהא ראוי לתוספת חומש, דכתיב בהאי קרא
  54. ^ כדחזקיה; ולא אמרינן 'ימתין עד שיעלנו לירושלים' או 'ימתין עד שיצרפנו עם אחר', דכיון דבחומשיה ליכא [פרוטה] - לא קחשיב 'ודיו' בכך
  55. ^ מאי רבותיה דאצטריך למתני 'דיו'? ליתני: אומר "הוא וחומשו כו'
  56. ^ על שוה עשרים זוז מוסיף ארבע, שהן חומשו של קרן
  57. ^ על ארבעה רבעים מוסיף החמישית מן החוץ, דהוו להו לעשרים זוז חמשא זוזי
  58. ^ גבי מקדיש ופודה הקדשו תנן לה במסכת ערכין (דף כז.) [פ"ח מ"ג]
  59. ^ ועשרים שלהן הוו כ"ה, דאילו שאר כל אדם לא יוסיף חומש