ביאור:בבלי בבא מציעא דף נג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ואסורים לזרים ^[1], והן נכסי כהן ^[2], ועולים באחד ומאה ^[3], וטעונין רחיצת ידים ^[4] והערב שמש ^[5]; הרי אלו בתרומה ובכורים, מה שאין כן במעשר ^[6]'.

מאי 'מה שאין כן במעשר'? לאו מכלל דמעשר בטיל ברובא? - ואם איתא דחזקיה הוה ליה 'דבר שיש לו מתירין', וכל דבר שיש לו מתירין - אפילו באלף לא בטיל?

וממאי ד'מה שאין כן במעשר' - דבטיל ברובא? דלמא לא בטיל כלל?

לא מצית אמרת הכי; דלגבי תרומה ^[7] - ^[8] חומרי דתרומה קתני, קולי דתרומה לא קתני ^[9].

והא קא תני 'והן נכסי כהן'!?

לא סלקא דעתך ^[10] דתניא בהדיא: 'מעשר שני בטיל ברובא [אולי צ"ל 'בטל ברוב’]; ובאיזה מעשר שני אמרו? במעשר שאין בו שוה פרוטה, ושנכנס לירושלים ויצא ^[11]'; ואם איתא לדחזקיה - ליעבד ליה לדחזקיה, וניחל ליה על מעות הראשונות?

דלא פריק ^[12].

וניתי מעשר ^[13] דאית ליה, ונצטרפינהו ^[14]?

דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי ^[15].

וניתי דמאי ^[16]?

דלמא אתי לאתויי ודאי ^[17]!

וניתי שתי פרוטות ^[18] ונחלל עלייהו מעשר בפרוטה ומחצה ונחלל האי על היאך יתירא ^[19]?

מי סברת פרוטה ומחצה ^[20] תפסה שתי פרוטות ^[21]? לא, פרוטה תפסה ^[22] פרוטה ^[23], וחצי פרוטה ^[24] לא תפסה ^[25], ^[26] הדר הויא ליה דאורייתא ודרבנן, ודאורייתא ודרבנן לא מצטרפי.

^[27]

ונייתי איסר ^[28]?

דלמא אתי לאתויי ^[29] פרוטות ^[30].

'ושנכנס לירושלים ויצא' – ואמאי [לבטל ברוב]? וליהדר ונעייליה ^[31]?

בשנטמא.

ונפרקיה ^[32], דאמר רבי אלעזר: מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו

עמוד ב

אפילו בירושלים ^[33]? שנאמר: (דברים יד כד) [וכי ירבה ממך הדרך] כי לא תוכל שאתו [כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשום שמו שם כי יברכך ה' אלקיך], ואין 'שאת' אלא אכילה, שנאמר (בראשית מג לד) וישא משאת מאת פניו [אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו]; אלא בלקוח בכסף מעשר שני ^[34].

לקוח בכסף מעשר נמי ליפרקיה, דתנן: 'הלקוח בכסף מעשר שני שנטמא – יפדה.'!

כרבי יהודה, דאמר 'יקבר' ^[35].

אי רבי יהודה - מאי איריא 'יצא'? אפילו לא יצא נמי!? אלא לעולם – בטהור ^[36].

ומאי 'יצא' ^[37]? - דנפול מחיצות ^[38].

והאמר רבא ^[39]: מחיצה לאכול דאורייתא, מחיצות לקלוט דרבנן ^[40], וכי גזרו רבנן - כי איתנהו למחיצות; כי ליתנהו למחיצות - לא גזרו רבנן ^[41]!?

^[42] לא פלוג רבנן בין איתנהו למחיצות בין ליתנהו למחיצות ^[43].

רב הונא בר יהודה אמר רב ששת ^[44]: חדא קתני: 'מעשר שני שאין בו שוה פרוטה שנכנס לירושלים ויצא' ^[45].

אמאי? וניהדר ונעייליה וניכליה ^[46]!?

דנפול מחיצות ^[47].

ונפרקיה! האמר רבא 'מחיצה לאכול – דאורייתא, מחיצה לקלוט - דרבנן!

וכי גזרו רבנן כי איתנהו למחיצות, כי ליתנהו למחיצות לא גזרו רבנן!?

לא פלוג רבנן.

אי הכי - מאי איריא 'אין בו שוה פרוטה'? אפילו יש בו נמי ^[48]!?

לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא יש בו, דקלטן ליה מחיצות ^[49], אבל אין בו - אימא לא קלטו ליה מחיצות ^[50] - קא משמע לן.

תנו רבנן: (ויקרא כז לא) אם גאל יגאל איש ממעשרו [חמשיתו יסף עליו]; 'ממעשרו' ולא כל מעשרו: פרט למעשר שני שאין בו שוה פרוטה ^[51].

איתמר: רב אמי אמר: אין בו ^[52] ; רב אסי אמר: אין בחומשו ^[53]; רבי יוחנן אמר: אין בו; רבי שמעון בן לקיש אמר: אין בחומשו.

מיתיבי: 'מעשר שני שאין בו שוה פרוטה - דיו שיאמר "הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות"' ^[54]; בשלמא למאן דאמר 'אין בחומשו', היינו דקתני 'דיו': דאף על גב דבדידיה אית ביה, כיון דבחומשיה ליכא – שפיר; אלא למאן דאמר 'אין בו' - מאי 'דיו' ^[55]?

קשיא.

איבעיא להו: חומשא מלגיו ^[56]? או חומשא מלבר ^[57]?

אמר רבינא: תא שמע ^[58]: הבעלים אומרים בעשרים, וכל אדם בעשרים - הבעלים קודמין, מפני שמוסיפין חומש ^[59];

אמר אחד "הרי עלי בעשרים ואחד",

הערות

^ ב'לא יאכל'; ואצטריך למתנייה, משום דבעי למתנייה 'מה שאין כאן במעשר', דאפילו איסור ליכא
^ לקדש בהן את האשה [תוספות: וכן לכל מקח וממכר], משאין כן במעשר: סתם משנה כרבי מאיר, דאמר: מעשר - ממון גבוה הוא, והמקדש בו לא קידש
^ צריכין אחד ומאה לבטל, ואין בטלין ברוב, משאינו כן במעשר, דבטיל ברוב, ולא בעי אחד ומאה; ועל כרחך במעשר שאין לו תקנתא, לא בפדייה ולא להעלותו לירושלים קאמר, דאי אית ליה תקנתא - אמור רבנן 'דבר שיש לו מתירין לא בטיל'; והכא - כגון שנטמא, דלית ליה תקנתא באכילה, ואין בו שוה פרוטה, דלאו בר פדייה הוא אם איתא לדחזקי' כו'
^ לפירות [של תרומה ובכורים], שהידים טמאות שניות - גזרו בהן רבנן: ושני עושה שלישי בתרומה, מה שאין כן במעשר, שאין טעון רחיצת ידים לפירות, דאמר מר: 'הנוטל ידיו לפירות - הרי זה מגסי הרוח'; והכי מוקמינן לה בחגיגה בפרק שני (דף יח:)
^ לטומאה דאורייתא
^ דאמר מר: טבל ועלה - אוכל במעשר; ומקרא ילפינן לה ביבמות בפרק הערל (דף עד:)
^ משנה זו במסכת בכורים (פ"ב מ"א) שנויה
^ הלכך
^ חשיבותא דידה קא מני ואזיל, ולאו קולי דידה: שתהא היא עולה ומעשר אינו עולה
^ דלא בטיל כלל, אלא ודאי 'בטיל ברוב' קאמר
^ לקמן מפרש דלית ליה תקנתא, לא באכילה ולא בחילול
^ לא פָּדָה מעשר עד הנה, שיהו מעות מעשר בידו
^ שוה חצי פרוטה
^ יביאנו אצל המעורב ויאמר "המעורב וזה מחוללים על פרוטה זו", ואשתכח דיש לו מתירין
^ לתפוס פרוטה זו בקדושת מעשר: שהמעורב מן התורה בטל ברוב, דכתיב (שמות כג) 'אחרי רבים להטות', ורבנן הוא דאמרו: היכא דיש לו מתירין - לא ליבטול; הלכך אין איסור מעשר בזה אלא מדרבנן, הילכך אין מצטרף עם זה לתפוס פדיונו; נמצא שוה חצי פרוטה שהביא - נאכל בלא חילול, אבל דחזקיה: מעות הראשונות כבר נתפסו
^ וניתי חצי שוה פרוטה דמעשר שני של דמאי הלקוּחַ מעם הארץ, דאיסורו ופדיונו דרבנן, דמדאורייתא כל אדם נאמן על המעשרות
^ ואז נמצא שוה חצי פרוטה שאינו מעורב - נאכל בלא חילול
^ נחושת
^ ונחלליה להאי מעורב על היאך חצי פרוטה יתירא דהויא ליה כדחזקיה
^ מעשר
^ בקדושה, דנמצי היאך לאיצטרופי בהדייהו שכבר נתפסו
^ שוה
^ מן המעשר
^ הנותר במעשר
^ לפרוטה שניה
^ ואם תאמר: המעורב בו יצטרף להשלים -
^ ואם באת לומר דחזקיה נמי היכי משכחת שיש עודף - על ידי מי נתפס? משכחת ליה במחלל מעשר בסלע שלם, או בשקל, או באיסר, שאפילו לא היה המעשר שווה אלא שלש פרוטות - נתפס כל האיסר.
^ איסר שלם, ויחלל עליו מעשר בפחות מדמיו
^ שתי
^ ומעשר בפרוטה ומחצה, ונמצא שוה חצי פרוטה נאכל בלא חלול; הלכך טוב לו שיבטל ברוב
^ עם תערובתו, ויאכלנו בירושלים
^ קסלקא דעתא ביש בו שוה פרוטה נמי קאמר
^ שאין מעשר טהור נפדה שם, דכתיב (דברים יד) כי ירחק ממך [וגו’] ונתת בכסף - ולא כשהיה בירושלים
^ ולא הוא עצמו היה מעשר, אלא צרכי סעודה שלקח בירושלים בכסף מעשר
^ דקא סבר לא אלים למיתפס פדיונו [אין כוח קדושתו של אוכל הלקוח בכסף מעשר שני חזק דיו להתפיס מעות בקדושתו, כדי שהוא יצא שוב לחולין]
^ בין מעשר בין לקוח ודקאמר נעייליה וניכליה
^ נמי דקאמר
^ חומת ירושלים, ושוב אין מעשר נאכל שם עד שיעמדו מחיצות, דבעינן 'לפני ה' תאכלנו' (שם יב); ובפדייה נמי לא, דקלטוהו מחיצות מלפדותו עוד משנכנס לתוכו
^ במסכת מכות (דף כ.)
^ מחיצה שנאמרה בתורה לא הוזכרה אלא לאכול בתוכה; ושאמרו במשנה 'מחיצות קולטות אותם מלפדות עוד אם יצא' - דרבנן היא
^ לאו רבא קאמר לה, אלא המקשה קאמר: מדאמר רבא 'קליטת מחיצות מדרבנן' בעלמא היא, והשתא דנפול מחיצות - ליתא לההיא גזירה, דכי גזור רבנן - היכא דאיתנהו וזה הוציא את המעשר לחוץ, אבל כי ליתנהו - לא גזור; הלכך ניפרקיה - ואמאי בטלי
^ ומשני:
^ בין יוצא מתוכן לנפלו, דקליטת מחיצות גזרו בסתם, בין איתנהו בין ליתנהו
^ הא דאותבת לחזקיה מרישא, דקתני 'באיזה מעשר אמרו? שאין בו שוה פרוטה', וקשיא לך ליעבד כדחזקיה! - לא קשיא
^ דקליטת מחיצות מעכבת מלחללו עוד על מעות הראשונות
^ בירושלים עם תערובתו
^ והיינו 'יצא' דקתני
^ נמי לאו בר אכילה ולאו בר חילול הוא, ואמאי תני 'באיזה מעשר אמרו: בשאין בו שוה פרוטה כו'
^ לא מבעיא יש בו דכיון דבר פדייה הוא חיילא עליו קליטת מחיצות דרבנן ולא מיפרוק תו
^ אימא בכהאי גוונא לא לגזור רבנן קליטת מחיצות לפדייה, דמילתא דלא שכיח היא: לחללו על מעות הראשונות, וניעבד ליה כדחזקיה
^ שאינו בכלל גאולה, ולימדך שאינה תופסת פרוטה
^ 'אין בו שוה פרוטה' שנינו; אבל אם יש בו שוה פרוטה - בר גאולה הוא, ותופס פדיונו
^ 'אין בחומשו שוה פרוטה' שנינו, דלאו בר גאולה הוא עד שיהא בו שוה ארבע פרוטות, כדי שיהא ראוי לתוספת חומש, דכתיב בהאי קרא
^ כדחזקיה; ולא אמרינן 'ימתין עד שיעלנו לירושלים' או 'ימתין עד שיצרפנו עם אחר', דכיון דבחומשיה ליכא [פרוטה] - לא קחשיב 'ודיו' בכך
^ מאי רבותיה דאצטריך למתני 'דיו'? ליתני: אומר "הוא וחומשו כו'
^ על שוה עשרים זוז מוסיף ארבע, שהן חומשו של קרן
^ על ארבעה רבעים מוסיף החמישית מן החוץ, דהוו להו לעשרים זוז חמשא זוזי
^ גבי מקדיש ופודה הקדשו תנן לה במסכת ערכין (דף כז.) [פ"ח מ"ג]
^ ועשרים שלהן הוו כ"ה, דאילו שאר כל אדם לא יוסיף חומש

[1] ב'לא יאכל'; ואצטריך למתנייה, משום דבעי למתנייה 'מה שאין כאן במעשר', דאפילו איסור ליכא

[2] לקדש בהן את האשה [תוספות: וכן לכל מקח וממכר], משאין כן במעשר: סתם משנה כרבי מאיר, דאמר: מעשר - ממון גבוה הוא, והמקדש בו לא קידש

[3] צריכין אחד ומאה לבטל, ואין בטלין ברוב, משאינו כן במעשר, דבטיל ברוב, ולא בעי אחד ומאה; ועל כרחך במעשר שאין לו תקנתא, לא בפדייה ולא להעלותו לירושלים קאמר, דאי אית ליה תקנתא - אמור רבנן 'דבר שיש לו מתירין לא בטיל'; והכא - כגון שנטמא, דלית ליה תקנתא באכילה, ואין בו שוה פרוטה, דלאו בר פדייה הוא אם איתא לדחזקי' כו'

[4] לפירות [של תרומה ובכורים], שהידים טמאות שניות - גזרו בהן רבנן: ושני עושה שלישי בתרומה, מה שאין כן במעשר, שאין טעון רחיצת ידים לפירות, דאמר מר: 'הנוטל ידיו לפירות - הרי זה מגסי הרוח'; והכי מוקמינן לה בחגיגה בפרק שני (דף יח:)

[5] לטומאה דאורייתא

[6] דאמר מר: טבל ועלה - אוכל במעשר; ומקרא ילפינן לה ביבמות בפרק הערל (דף עד:)

[7] משנה זו במסכת בכורים (פ"ב מ"א) שנויה

[8] הלכך

[9] חשיבותא דידה קא מני ואזיל, ולאו קולי דידה: שתהא היא עולה ומעשר אינו עולה

[10] דלא בטיל כלל, אלא ודאי 'בטיל ברוב' קאמר

[11] לקמן מפרש דלית ליה תקנתא, לא באכילה ולא בחילול

[12] לא פָּדָה מעשר עד הנה, שיהו מעות מעשר בידו

[13] שוה חצי פרוטה

[14] יביאנו אצל המעורב ויאמר "המעורב וזה מחוללים על פרוטה זו", ואשתכח דיש לו מתירין

[15] לתפוס פרוטה זו בקדושת מעשר: שהמעורב מן התורה בטל ברוב, דכתיב (שמות כג) 'אחרי רבים להטות', ורבנן הוא דאמרו: היכא דיש לו מתירין - לא ליבטול; הלכך אין איסור מעשר בזה אלא מדרבנן, הילכך אין מצטרף עם זה לתפוס פדיונו; נמצא שוה חצי פרוטה שהביא - נאכל בלא חילול, אבל דחזקיה: מעות הראשונות כבר נתפסו

[16] וניתי חצי שוה פרוטה דמעשר שני של דמאי הלקוּחַ מעם הארץ, דאיסורו ופדיונו דרבנן, דמדאורייתא כל אדם נאמן על המעשרות

[17] ואז נמצא שוה חצי פרוטה שאינו מעורב - נאכל בלא חילול

[18] נחושת

[19] ונחלליה להאי מעורב על היאך חצי פרוטה יתירא דהויא ליה כדחזקיה

[20] מעשר

[21] בקדושה, דנמצי היאך לאיצטרופי בהדייהו שכבר נתפסו

[22] שוה

[23] מן המעשר

[24] הנותר במעשר

[25] לפרוטה שניה

[26] ואם תאמר: המעורב בו יצטרף להשלים -

[27] ואם באת לומר דחזקיה נמי היכי משכחת שיש עודף - על ידי מי נתפס? משכחת ליה במחלל מעשר בסלע שלם, או בשקל, או באיסר, שאפילו לא היה המעשר שווה אלא שלש פרוטות - נתפס כל האיסר.

[28] איסר שלם, ויחלל עליו מעשר בפחות מדמיו

[29] שתי

[30] ומעשר בפרוטה ומחצה, ונמצא שוה חצי פרוטה נאכל בלא חלול; הלכך טוב לו שיבטל ברוב

[31] עם תערובתו, ויאכלנו בירושלים

[32] קסלקא דעתא ביש בו שוה פרוטה נמי קאמר

[33] שאין מעשר טהור נפדה שם, דכתיב (דברים יד) כי ירחק ממך [וגו’] ונתת בכסף - ולא כשהיה בירושלים

[34] ולא הוא עצמו היה מעשר, אלא צרכי סעודה שלקח בירושלים בכסף מעשר

[35] דקא סבר לא אלים למיתפס פדיונו [אין כוח קדושתו של אוכל הלקוח בכסף מעשר שני חזק דיו להתפיס מעות בקדושתו, כדי שהוא יצא שוב לחולין]

[36] בין מעשר בין לקוח ודקאמר נעייליה וניכליה

[37] נמי דקאמר

[38] חומת ירושלים, ושוב אין מעשר נאכל שם עד שיעמדו מחיצות, דבעינן 'לפני ה' תאכלנו' (שם יב); ובפדייה נמי לא, דקלטוהו מחיצות מלפדותו עוד משנכנס לתוכו

[39] במסכת מכות (דף כ.)

[40] מחיצה שנאמרה בתורה לא הוזכרה אלא לאכול בתוכה; ושאמרו במשנה 'מחיצות קולטות אותם מלפדות עוד אם יצא' - דרבנן היא

[41] לאו רבא קאמר לה, אלא המקשה קאמר: מדאמר רבא 'קליטת מחיצות מדרבנן' בעלמא היא, והשתא דנפול מחיצות - ליתא לההיא גזירה, דכי גזור רבנן - היכא דאיתנהו וזה הוציא את המעשר לחוץ, אבל כי ליתנהו - לא גזור; הלכך ניפרקיה - ואמאי בטלי

[42] ומשני:

[43] בין יוצא מתוכן לנפלו, דקליטת מחיצות גזרו בסתם, בין איתנהו בין ליתנהו

[44] הא דאותבת לחזקיה מרישא, דקתני 'באיזה מעשר אמרו? שאין בו שוה פרוטה', וקשיא לך ליעבד כדחזקיה! - לא קשיא

[45] דקליטת מחיצות מעכבת מלחללו עוד על מעות הראשונות

[46] בירושלים עם תערובתו

[47] והיינו 'יצא' דקתני

[48] נמי לאו בר אכילה ולאו בר חילול הוא, ואמאי תני 'באיזה מעשר אמרו: בשאין בו שוה פרוטה כו'

[49] לא מבעיא יש בו דכיון דבר פדייה הוא חיילא עליו קליטת מחיצות דרבנן ולא מיפרוק תו

[50] אימא בכהאי גוונא לא לגזור רבנן קליטת מחיצות לפדייה, דמילתא דלא שכיח היא: לחללו על מעות הראשונות, וניעבד ליה כדחזקיה

[51] שאינו בכלל גאולה, ולימדך שאינה תופסת פרוטה

[52] 'אין בו שוה פרוטה' שנינו; אבל אם יש בו שוה פרוטה - בר גאולה הוא, ותופס פדיונו

[53] 'אין בחומשו שוה פרוטה' שנינו, דלאו בר גאולה הוא עד שיהא בו שוה ארבע פרוטות, כדי שיהא ראוי לתוספת חומש, דכתיב בהאי קרא

[54] כדחזקיה; ולא אמרינן 'ימתין עד שיעלנו לירושלים' או 'ימתין עד שיצרפנו עם אחר', דכיון דבחומשיה ליכא [פרוטה] - לא קחשיב 'ודיו' בכך

[55] מאי רבותיה דאצטריך למתני 'דיו'? ליתני: אומר "הוא וחומשו כו'

[56] על שוה עשרים זוז מוסיף ארבע, שהן חומשו של קרן

[57] על ארבעה רבעים מוסיף החמישית מן החוץ, דהוו להו לעשרים זוז חמשא זוזי

[58] גבי מקדיש ופודה הקדשו תנן לה במסכת ערכין (דף כז.) [פ"ח מ"ג]

[59] ועשרים שלהן הוו כ"ה, דאילו שאר כל אדם לא יוסיף חומש

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]