ביאור:בבלי בבא מציעא דף נח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

נשבעין לגזברין [1], ואם לאו [2] - [3] נשבעין [הגזברין] לבני העיר, ובני העיר שוקלין אחרים תחתיהן; נמצאו [4] או שהחזירום הגנבים [5] - אלו ואלו שקלים הם [6], ואין עולין להם לשנה הבאה.'

אמר שמואל: הכא - בנושא שכר עסקינן, ונשבעין ליטול שכרן [7].

אי הכי 'נשבעין לגזברין' [8] - '[9] לבני העיר [10] מבעי ליה [11]!?

אמר רבה: נשבעין לבני העיר במעמד גזברין, כי היכי דלא נחשדינהו, ואי נמי כי היכי דלא לקרו להו פושעים.

והא 'נגנבו או שאבדו' קתני, ושומר שכר בגניבה ואבידה חיובי מיחייב! והכא נמי: נהי דשלומי לא משלמי - אגרייהו מיהא לפסיד [12].

אמר רבה: 'נגנבו' - בלסטין מזויין [13]; 'אבדו' - שטבעה ספינתו בים.

רבי יוחנן אמר: הא מני? - רבי שמעון היא, דאמר [14]: 'קדשים [15] שחייב באחריותן [16] יש להן אונאה ונשבעין עליהם' [17].

התינח עד שלא נתרמה התרומה; משנתרמה התרומה - קדשים שאינו חייב באחריותן נינהו, דתניא: 'תורמין על האבוד [18] ועל הגבוי [19] ועל העתיד לִגָבוֹת [20].'

אלא אמר רבי אלעזר: שבועה זו [21] - [22] תקנת חכמים היא [23], שלא יהו בני אדם מזלזלים בהקדשות [24].

נושא שכר אינו משלם:

רמי ליה רב יוסף בר חמא לרבה: תנן: נושא שכר אינו משלם, ורמינהי [תוספתא שבת פ"יח מ"טז] 'השוכר את הפועל [25] לשמור את הפרה [26], לשמור את התינוק [27], לשמור את הזרעים [28] - אין נותנין לו שכר שבת [29]; לפיכך אין אחריות שבת עליו [30]. היה שכיר שבת [31], שכיר חדש, שכיר שנה, שכיר שבוע [32] - נותנין לו שכר שבת [33], לפיכך אחריות שבת עליו.' מאי [’אחריות שבת’]? לאו לשלם?

לא, להפסיד שכרו.

אי הכי – רישא, דקתני 'אין אחריות שבת עליו' הכי נמי דלהפסיד שכרו? ומי אית ליה שכר שבת? והא קתני 'אין נותנין לו שכר שבת'?

אשתיק.

אמר ליה: מידי שמיע לך בהא?

אמר ליה: הכי אמר רב ששת: בשקנו מידו [34]; וכן אמר רבי יוחנן: בשקנו מידו.

רבי שמעון אומר: קדשים שחייב באחריותן יש להן אונאה ושאינו חייב באחריותן אין להן אונאה:

תני תנא [35] קמיה דרבי יצחק בר אבא: קדשים שחייב [36] באחריותן [37] – חייב [38], שאני קורא בהן (ויקרא ה כא) [נפש כי תחטא ומעלה מעל] בה' וכחש [בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו] [39], ושאינו חייב באחריותן – פטור [40], שאני קורא בהן 'בעמיתו וכחש' [41].

אמר ליה: כלפי לייא [42] -


עמוד ב

איפכא מסתברא [43]!

אמר ליה: איסמיה [44]?

אמר ליה: לא; הכי קאמר: קדשים שחייב באחריותן – חייב, דאיתרבו מ'בה' וכחש' [45], ושאינו חייב באחריותן – פטור [46], דאמעיט מבעמיתו 'וכחש'.

רבי יהודה אומר: אף המוכר ספר תורה, מרגלית, ובהמה - אין להם אונאה:

תניא: רבי יהודה אומר: אף המוכר ספר תורה אין לה אונאה, לפי שאין קץ לדמיה; בהמה ומרגלית אין להם אונאה - מפני שאדם רוצה לזווגן [47];

אמרו לו: והלא הכל אדם רוצה לזווגן

ורבי יהודה?

הני חשיבי ליה [48], והני לא חשיבי ליה.

ועד כמה [49]?

אמר אמימר: עד כדי דמיהם [50].

תניא: רבי יהודה בן בתירא אומר: אף המוכר סוס וסייף וחטיטום [51] במלחמה [52] - אין להם אונאה, מפני שיש בהן חיי נפש.

משנה:

כשם שאונאה במקח וממכר - כך אונאה בדברים:

לא יאמר לו "בכמה חפץ זה" והוא אינו רוצה ליקח;

אם היה בעל תשובה - לא יאמר לו "זכור מעשיך הראשונים";

אם הוא בן גרים - לא יאמר לו "זכור מעשה אבותיך", שנאמר (שמות כב כ) וגר לא תונה ולא תלחצנו [כי גרים הייתם בארץ מצרים].

גמרא:

תנו רבנן: (ויקרא כה יז) [ו]לא תונו איש את עמיתו [ויראת מאלקיך כי אני ה' אלהיכם] - באונאת דברים הכתוב מדבר.

אתה אומר באונאת דברים - או אינו אלא באונאת ממון?

כשהוא אומר (ויקרא כה יד) וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך [אל תונו איש את אחיו] - הרי אונאת ממון אמור, הא מה אני מקיים [53] 'לא תונו איש את עמיתו' - באונאת דברים; הא כיצד? אם היה בעל תשובה - אל יאמר לו "זכור מעשיך הראשונים"; אם היה בן גרים - אל יאמר לו "זכור מעשה אבותיך"; אם היה גר ובא ללמוד תורה - אל יאמר לו "פה שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה"; אם היו יסורין באין עליו, אם היו חלאים באין עליו, או שהיה מקבר את בניו, אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חביריו לאיוב: (איוב ד ו) "הלא יראתך כסלתך תקותך ותום דרכיך [54] זכר נא מי הוא נקי אבד [ואיפה ישרים נכחדו]; אם היו חמרים מבקשין תבואה ממנו - לא יאמר להם "לכו אצל פלוני שהוא מוכר תבואה" - ויודע בו שלא מכר מעולם. ר"י אומר: אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים, שהרי הדבר מסור ללב, וכל דבר המסור ללב נאמר בו 'ויראת מאלהיך' [55].

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: גדול אונאת דברים מאונאת ממון; שזה [אונאת דברים] נאמר בו [56] 'ויראת מאלהיך' וזה לא נאמר בו 'ויראת מאלהיך'.

ורבי אלעזר אומר: זה [אונאת דברים] בגופו, וזה בממונו.

רבי שמואל בר נחמני אמר: זה [אונאת ממון] ניתן להישבון, וזה [אונאת דברים] לא ניתן להישבון.

תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק: כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים.

א"ל שפיר קא אמרת, דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חוורא.

אמר ליה אביי לרב דימי: במערבא - במאי זהירי?

אמר ליה: באחוורי אפי, דאמר רבי חנינא: 'הכל יורדין לגיהנם חוץ משלשה'. הכל סלקא דעתא [57]? אלא אימא 'כל היורדין לגיהנם – עולים, חוץ משלשה, שיורדין ואין עולין, ואלו הן: הבא על אשת איש, והמלבין פני חבירו ברבים, והמכנה שם רע לחבירו.

'מכנה' היינו 'מלבין'!?

אף על גב דדש ביה בשמיה [58].

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן:

הערות[עריכה]

  1. ^ שלא פשעו בהן, שהן בעלי הדין; דמכיון שתרמו את הלשכה - אין אחריות אבידה על הבעלים אלא על ההקדש, כדאמרינן לקמ:ן 'תורמין על האבוד' שיהא חלק בקופות הללו למי ששלח שקלו ואבד, ואינו יודע עכשיו שאבד
  2. ^ שנודע להם מקודם לכן
  3. ^ שוב אין תורמין עליהם אלא על מנת שישלחו להם אחרים תחתיהם; לפיכך בני העיר הן בעלי הדין של שלוחים:
  4. ^ קאי א'אבדו'
  5. ^ קאי א'נגנבו'
  6. ^ דכיון דקדוש - קדוש
  7. ^ כלומר: שבועה זו - לא ליפטר מתשלומין היא, דלאו שומר חנם נשבע על הפשיעה, ולא נושא שכר משלם בגניבה ואבידה כי מתניתין; ושבועה זו - כדי ליטול שכרן נשבעין שאינן ברשותן, וגובין שכרן מן בני העיר; ולקמיה פריך: והא כיון דשומר שכר יש עליו לשומרו מגניבה ואבידה ולא שמר - לא השלים עבודתו, אין לו ליטול שכר!?
  8. ^ בתמיה: והלא אין שכרן אלא על בני העיר
  9. ^ נשבעים
  10. ^ ליטול שכרן ובמעמד הגזברים'
  11. ^ מפני שההפסד על ההקדש
  12. ^ שהרי נשתעבדו לשומרן מגניבה ואבידה, ועל מנת כן היו נוטלין שכר, והרי לא השלימו מלאכתן
  13. ^ דאונס הוא, ולשמירה זו לא קבלו עליהם
  14. ^ במסכת שבועות (דף מב:)
  15. ^ שהמפקיד
  16. ^ הלכך כדידיה דמי לרבי שמעון, והכא נמי חייבין כל בני העיר לשקול אחרים תחתיהן
  17. ^ בכדי גרס לה, ומאן דגריס לה - לא ידע שאמר רבי שמעון בהדיא לגבי שבועה, והוצרך ללמדה ממשנתנו
  18. ^ כשהיו ממלאים שלש קופות מכסף הלשכה, והיא 'תרומה': ליקח מכסף הקופות כל קרבנות צבור; ותורמין אותן על מנת שיהו שלש קופות ראש, ותרומה לשיריים: שיהו אותן שהביאו שקלים הנשארים בלשכה זוכים בתרומת הקופה: להיות הקרבנות גם עליהם; ותורמין אותן אף על פי ששלח שקלו ואבד לו ואין ידוע לו
  19. ^ ועודנו בדרך
  20. ^ מי שנאנס ולא שלח שקלו באדר - היה משלחו כל השנה כולה; ונותנין בשופר שכתוב עליו 'תקלין חדתין'; והלשכה היתה נתרמה שלש פעמים בשנה: בפרוס הפסח, ובפרוס עצרת, ובפרוס החג; וכשמגיע זמן לתרום - נותנים מעות שופר בלשכה, ותורמין; וכשתורמין תרומה ראשונה - מתנין אף על העתיד לִגָבות; וגם בשניה ובשלישית; והמביא אחר שנתרמה השלישית - נותנו לשופר ששמו 'תיקלין עתיקין', ונופל לשירי הלשכה, ומהן באין חומת העיר ומגדלותיה
  21. ^ לעולם שבועה זו ליפטר מן התשלומין היא, ובשומר חנם
  22. ^ ודקשיא לך מתניתין: דאורייתא פטור לגמרי!?
  23. ^ ורבנן הוא דתקון לה
  24. ^ בשמירתן
  25. ^ גזבר של הקדש ששכר פועלים משל הקדש
  26. ^ פרה אדומה שלקחוה, ושומרין אותה שלא תיפסל בעליית עול או במום
  27. ^ שלא יטמאו: שהיו מגדלין אותן לפרה בחצירות הבנויות בסלעים, ותחתיהן חלל, כדאמרינן ב[מסכת] סוכה ב'הישן תחת המטה' (דף כא.); לפי שעשו מעלה בכהן השורף את הפרה שתהא פרישתו בטהרה, ואין אחיו הכהנים נוגעין בו כל שבעה, כדאמרינן בסדר יומא (דף ח:); והתינוקות הללו שלא נטמאו מעולם - ממלאים מים למקַדשין ומזין עליו כל שבעה
  28. ^ שדה המבכרת, וזרועה לעומר, קודם לפסח שבעים יום, כדאמרינן במנחות (דף פה.); אי נמי בשביעית: ספיחים לעומר ושתי הלחם
  29. ^ אם שכיר יום הוא
  30. ^ אם אירע בהן קלקול בשבת - אין חייב לשלם
  31. ^ שבוע
  32. ^ שמיטה שלימה
  33. ^ שנבלע בשכר שאר הימים ואינו מפורש לשבת
  34. ^ שאם יקלקל שמירתו – ישלם; הא - ודאי ישלם שהרי הוריד עצמו לכך, ושיעבד נכסיו
  35. ^ לענין שבועת הפקדון אשם גזילות
  36. ^ שהבעלים חייבין
  37. ^ כגון דאמר "הרי עלי" והפרישן והפקידן לזה, וכפר ונשבע והודה
  38. ^ קרבן שבועה
  39. ^ קא סלקא דעתא טעם דחיובא: משום דהן של גבוה - קרינן בהו 'ומעלה מעל בה' וכחש'
  40. ^ הנשבע
  41. ^ מפני שהם קרוין של עמיתו, ודעמיתו – פטור, דבעינן 'בה'
  42. ^ כלפי היכן הדבר נוטה? [’לייא' = היכא, כגון (ברכות דף נח.): 'חצבי לנהרא כגני לייא'
  43. ^ כל הדברים נראין הפך: דשאינו חייב באחריותן - דה' נינהו טפי משחייב באחריותן, ואם באת לחייבו בשל גבוה ולפוטרו בשל הדיוט - כן היה לו לומר קדשים: שחייב באחריותן פטור, שאני קורא בהן 'בעמיתו וכחש': שאינו חייב באחריותן - חייב, שאני קורא בהן 'בה' וכחש'; ועוד: דהדיוט הוה ליה לחיובי טפי, דהא שומרי הקדשות פטורין מן השבועה ומכל הבא על ידה
  44. ^ אסיר משנה זו מגירסתי
  45. ^ האי 'שאני קורא בהן 'בה' וכחש' - לא משמע 'בה' וכחש' ולא בעמיתו ולחיוביה, משום שהן של הקדש, אלא הכי קאמר: קדשים שחייב באחריותן - חייב קרבן שבועה, לפי שהן של עמיתו, ואם באת לפוטרו לפי שהן של הקדש - להכי אתא 'בה' וכחש' לרבויינהו אף אם יש בהן צד גבוה
  46. ^ לפי שאני קורא בהן - למעטן 'בעמיתו וכחש', והכא ליכא 'עמיתו'
  47. ^ מי שיש לו שור יפה לחרישה - מחזר על אחר שכמותו לצמדו עמו בעול, שהמצמיד שור חלש עם הבריא מקלקל את הבריא; וכן מרגלית נאה (עם חבירתה) למלאות עם חבירתה בזהב מן היחידית
  48. ^ וחביב לו זיווגן
  49. ^ לא הוי אונאה
  50. ^ כפליים
  51. ^ מגן
  52. ^ בתוך המלחמה
  53. ^ שם
  54. ^ ז
  55. ^ שהרי דבר המסור ללב, ולפיכך נאמר בו 'ויראת מאלהיך'. האי 'שהרי' - ליתן טעם למה נאמר בו 'יראה' נקט ליה, והכי קאמר: 'שהרי כל הדברים הללו אין טובתן ורעתן מסורה להכיר, אלא ללבו של עושה: הוא יודע אם לעקל אם לעקלקלות, ויכול הוא לומר "לא עשיתי כי אם לטובה, הייתי סבור שיש לך תבואה למכור" או "הייתי חפץ לקנות מקח זה"; וכל דבר המסור ללב של אדם נאמר בו 'הוי ירא מן היודע מחשבות: אם לטובה אם לאונאה'
  56. ^ שם
  57. ^ וכי הכל יורדין
  58. ^ כבר הורגל בכך שמכנים אותו כן, ואין פניו מתלבנות; ומכל מקום זה - להכלימו מתכוין