ביאור:בבלי בבא מציעא דף קה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

תרי עיסקי וחד שטרא - פסידא דלוה [1].

ואמר רבא: האי מאן דקביל עיסקא מן חבריה, ופסיד, טרח ומלייה ולא אודעיה - לא מצי אמר ליה [2] "דרי מהיאך פסידא [3] בהדאי [4]", משום דאמר ליה: "להכי טרחת למליותיה - כי היכי דלא ליקרו לך 'מפסיד עיסקי' [5]".

ואמר רבא: הני בי תרי דעבדי עיסקא בהדי הדדי, ורווח [6], ואמר ליה חד לחבריה "תא ליפלוג":

אי אמר ליה אידך "נרווח טפי" - דינא הוא דמעכב [7];

[8]

ואי אמר ליה "הב לי פלגא דרווחא [9]" - [10] אמר ליה [11] "רווחא - לקרנא משתעבד [12]";

ואי אמר ליה "הב לי פלגא רווחא ופלגא קרנא [13]" - [14] אמר ליה "עיסקא להדדי משועבד [15]";

ואי אמר ליה "נפלוג רווחא ונפלוג קרנא, ואי מטי לך פסידא דרינא בהדך" אמר ליה "לא, מזלא דבי תרי עדיף".

משנה:

המקבל שדה מחבירו [באריסות] ולא רצה לנכש [16], ואמר לו "מה איכפת לך הואיל ואני נותן לך את חכירך [17]"! אין שומעין לו [18], מפני שיכול לומר לו "למחר אתה יוצא ממנה ומעלת לפני עשבים".

גמרא:

[19] אי אמר ליה "לבתר הכי כריבנא לה [20]" [21] - אמר ליה "חטי מעלייתא בעינא [22]"!;

ואי אמר ליה "זביננא לך חטי משוקא" - אמר ליה "חטי דארעאי בעינא"!;

ואי אמר ליה "מנכישנא לך שיעור מנתיך" - אמר ליה "קא מנסבת שם רע לארעאי [23]"!

והתנן 'מפני שמעלת לפני עשבים' [24]?

אלא משום דאמר ליה "בזרא דנפל - נפל" [25].

משנה:

המקבל שדה מחבירו ולא עשתה [26]: אם יש בה כדי להעמיד כרי [27] - חייב לטפל בה [28].

אמר רבי יהודה: מאי קצבה – בכרי [29]? אלא אם יש בה כדי נפילה [30].

גמרא:

תנו רבנן: המקבל שדה מחבירו ולא עשתה: אם יש בה כדי להעמיד כרי - חייב לטפל בה, שכך כותב לו: 'אנא אוקים ואניר [31] ואזרע ואחצוד [אקצור] ואעמִר ואדוש ואידרי [32] ואוקים כריא קדמך, ותיתי אנת ותיטול פלגא, ואנא בעמלי ובנפקות ידי [33] פלגא'.

וכמה 'כדי להעמיד בה כרי'?

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: כדי שתעמוד בו [34] הרחת [35].

איבעיא להו: רחת היוצא מהאי גיסא להאי גיסא [36] - מאי?

תא שמע: אמר רבי אבהו: לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוסי ברבי חנינא: כל שאין כונס שלו [37] רואה פני החמה [38].

איתמר: לוי אמר: [כרי =] שלש סאין;

דבי רבי ינאי אמרי: סאתים;

אמר ריש לקיש: סאתים שאמרו - חוץ מן ההוצאה.

[39] תנן התם [40] 'פריצי זיתים וענבים [41]: בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין [42]'; מאי 'פריצי זיתים'? אמר רב הונא: רשעי זיתים.

אמר רב יוסף: ומאי קראה? (דניאל יא יד) [ובעתים ההם רבים יעמדו על מלך הנגב] ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו.

רב נחמן בר יצחק אמר: מהכא (יחזקאל יח י) והוליד בן פריץ שופך דם [ועשה אח מאחד מאלה].

וכמה 'פריצי זיתים' [43]?

רבי אלעזר אמר: ארבעת קבין לקורה [44];

דבי רבי ינאי אמרי: סאתים לקורה.

ולא פליגי: הא באתרא דמעיילי כורא באוללא [45], הא באתרא דמעיילי תלתא כורין באוללא.

תנו רבנן:


עמוד ב

עלו [46] באילן שכוחו רע, ובסוֹכה [47] שכוחה רע – טמא [48].

היכי דמי 'אילן שכוחו רע'?

אמרי דבי רבי ינאי: כל שאין בעיקרו לחוק [49] רובע [50].

היכי דמי 'סוֹכה שכוחה רע'?

אמר ריש לקיש: כל שנחבאת בחזיונה [51].

תנן התם [אהלות פ"יח מ"ו]: המהלך בבית הפרס [52] על גבי אבנים שיכול להסיט [53], [54] על האדם ועל הבהמה שכוחן רע [55] – טמא [56].

היכי דמי 'אדם שכוחו רע'?

אמר ריש לקיש: כל שרוכבו וארכבותיו נוקשות [57].

היכי דמי 'בהמה שכוחה רע'?

אמרי דבי רבי ינאי: כל שרוכבה מטילה גללים.

אמרי דבי רבי ינאי: לתפלה ולתפילין - ארבעה קבין [58].

'לתפלה' - מאי היא?

דתניא: הנושא משאוי על כתיפו, והגיע זמן תפלה: פחות מארבעה קבין מפשילין לאחוריו [59] ומתפלל;

ארבעה קבין מניח על גבי קרקע ומתפלל.

'לתפילין' מאי היא? דתניא: היה נושא משאוי על ראשו, ותפילין בראשו: אם היו תפילין רוצצות [60] – אסור, ואם לאו [61] – מותר; באיזו משאוי אמרו [62]? במשאוי של ארבעת קבין.

תני רבי חייא: המוציא זבל על ראשו ותפילין בראשו - הרי זה לא יסלקם לצדדין, ולא יקשרם במתניו, מפני שהוא נוהג בהן מנהג בזיון, אבל קושרם על זרועו במקום תפילין [63].

משום דבי שילא אמרו: אפילו מטפחת שלהן [64] אסור להניח [65] על הראש שיש בו תפילין [66];

וכמה [67]?

אמר אביי: אפילו רבעא דרבעא דפומבדיתא [68].

אמר רבי יהודה: מאי קצבה - בכרי? אלא אם יש בו כדי נפילה:

וכמה 'כדי נפילה'?

רבי אמי אמר רבי יוחנן: ארבעה סאין [69] לכור [70]

רבי אמי דיליה אמר: שמונת סאין לכור

אמר ליה ההוא סבא לרב חמא בריה דרבה בר אבוה: אסברה לך [71]: בשני דרבי יוחנן הוה שמינה ארעא [72], בשני דרבי אמי הוה כחישא ארעא [73].

תנן התם [פאה פ"ה מ"א] הרוח שפיזרה את העומרין [74]: אומדים אותה [75] כמה לקט [76] ראויה לעשות [77] ונותן לעניים.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: [78] נותן לעניים כדי נפילה [79].

וכמה 'כדי נפילה'?

כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר ואיתימא רבי יוחנן: ארבעת קבין לכור.

בעי רבי ירמיה: לכור זרע [80] או לכור תבואה [81]? [82] למפולת יד או למפולת שוורים [83]?

תא שמע: דכי אתי רבין אמר רבי אבוה אמר רבי אלעזר, ואמרי לה אמר רבי יוחנן: ארבעת קבין לכור זרע.

ועדיין תיבעי לך: למפולת יד או למפולת שוורים?

תיקו.

משנה:

המקבל שדה מחבירו [בחכירות תמורת כמות קבועה של יבול] ואכלה חגב או נשדפה אם מכת מדינה היא [84] - מנכה לו מן חכורו [85]; אם אינה מכת מדינה - אין מנכה לו מן חכורו [86].

רבי יהודה אומר: אם קיבלה הימנו במעות [סכום קבוע ולא כמות יבול קבועה] - בין כך ובין כך [87] אינו מנכה לו מחכורו [88].

גמרא:

היכי דמי 'מכת מדינה'?

אמר רב יהודה: כגון דאישדוף רובא דבאגא [89].

עולא אמר: כגון שנשתדפו ארבע שדות מארבע רוחותיה.

אמר עולא: בעו במערבא:

1. נשדף תלם [90] אחד [91], [92] על פני כולה [93] [התלם הראשון בכל אחת מהשדות המקיפות שדה זה, וכל השדה החכור נשתדף] – מאי?

2. נשתייר תלם אחד על פני כולה [94] – מהו [95]?

3. אפסיקא בירא [96] – מאי [97]?

4. אספסתא [98] -

הערות[עריכה]

  1. ^ קבל היום ממנו במנה ולמחר במנה, וכתב שטר על מאתים - הפסיד הלוֶֹה, כמה דפרישית: שאם יהא הפסד בזה ושכר בזה - לא יחשבו כל אחד לבדו, אלא השכר ימלא הקרן תחילה, ואחר כך יחלוקו המותר; ואם כתב שני שטרות - כמשפט הזה: מחשב הפסד של זה לבד והשכר של זה לבד, ויקבל הבעלים עליו בהפסד – החצי, ובשכר – השליש. ועצה טובה קא משמע לן רבא: דבחד עיסקא לכתוב חד שטרא, ובתרי עסקי נכתוב תרי שטרי, ויהא הדבר שקול
  2. ^ לבתר דמלייה
  3. ^ קמא
  4. ^ וקבל עלך חצי הפסד, ובשכר טול שליש, ונמצאת פוחת מן הקרן
  5. ^ דמדלא אודעתן מעיקרא - נכלם היית בדבר, ואדעתא דמלוי קרנא טרחת
  6. ^ שני קבלנים שקבלו עיסקא מבעל הבית בשותפות, שימכרוהו ויסחרו במעות עד זמן פלוני, ויחלקו ביניהם ובין בעל הבית כמשפט, ונשתמשו חצי הזמן ונשתכרו
  7. ^ דמעכב עליה עד שיגיע הזמן שקבעו לבעל הבית שיחזרו לו את שלו, והמותר יחלוקו
  8. ^ השתא מפרש ואזיל מאי טעמא אית ליה דניעכב:
  9. ^ והקרן ניתפוס עדיין להרויח בו עד הזמן
  10. ^ מצי
  11. ^ אידך
  12. ^ שמא בסחורה שנעשה עוד נפסיד, וצריך שיהא הריוח קיים להשתכר בו עוד כדי למלאות הקרן
  13. ^ ניפלוג תרווייהו
  14. ^ מצי
  15. ^ ואם ניפלוג - שמא אני אפסיד בסחורה שאקנה, שהרי קבלתי אני להתעסק בה עד אותו הזמן, ואם אפסיד - שמא חלק השני ישתכר וימלא חסרון, ואנו יחד קבלנו ונשתעבדו החלקים זה לזה
  16. ^ התבואה
  17. ^ כך וכך כורין שפסקתי עמך ומה איכפת לך אם יחסר חלקי? שהעשבים מכחישים השבלים - אין זה אלא עלי
  18. ^ והא ליתא אלא בחכרנותא; דאי בקבלנותא – פשיטא: מי מצי אמר ליה "מאי איכפת לך"
  19. ^ השתא מפרש אמאי אין שומעין לו
  20. ^ אני אחרוש אחר הקצירה ואהפוך שרשי העשבים שנותרו בה וימותו ולא תעלה לפניך עשבים
  21. ^ מאי מהדר ליה?
  22. ^ אותו חכירות שפסקת לי אני רוצה שיהו בריאים ולא כחושים
  23. ^ הרואים סבורים שניכשת, ואף על פי כן היא מלאה עשבים, ואתה מוציא שם רע לארעאי, ומחר אם באתי למכור או להוריד לזה אריס אחר - לא יהיה יורד
  24. ^ הרי לא שנה במתניתין אלא טענה אחת, ובשבילה קאמר 'אין שומעין לו', על כרחך בהא תליא כולה
  25. ^ כל טענתו אינה אלא שמעלת עשבים לשנה הבאה, וטענתו לעולם עומדת: דכי אמר ליה "כריבנא לאחר הקצירה" - אמר ליה האי "נהי דעקרת לשרשים - סוף סוף העשבים שתניח בה עכשיו עד שיזרעו יפלו הזרעים לארץ ויצמחו לשנה הבאה ולזו לא תועיל החרישה"
  26. ^ תבואה אלא מעט, ובא לו האריס למנוע מלהתעסק בה עוד, שאין בה עוד כדי טרחו
  27. ^ כדי לעשות מתבואתה כרי; ובגמרא מפרש מאי שיעוריה
  28. ^ בעל כרחו; והא ליתא אלא בקבלנותא, דאי בחכרנותא - מה לו לבעל השדה? אם יחדל לו סוף סוף חכירו הוא נותן לו
  29. ^ מה קצבה יש אם קצבתם לו כרי לשיעור חיוב טיפול? שדה גדולה לשיעור כרי, ושדה קטנה לשיעור כרי
  30. ^ שיכול לחזור ולזורעה לשנה הבאה מתבואת שנה זו; 'נפילה' = זרע שמפזרים לה במפולת יד
  31. ^ אעמוד ואחרוש
  32. ^ אזרה המוץ ברחת או בנפה
  33. ^ בהוצאתי
  34. ^ כשתוחבין אותה בתוכו
  35. ^ פל"א שזורין המוץ ברוח מתוך התבואה
  36. ^ אם נראין חודיה משני צדדין
  37. ^ פלדי"ן בלע"ז
  38. ^ הרחת, שמכניסין אותה לגבות התבואה עליה לזרות, שאין רואה פני החמה; וצדדין נמי בכלל 'כונס' הם
  39. ^ משום אמרי דבי רבי ינאי, דמפרשי שיעורא בכולהו הנך מתניתא נקט להו גבי מתניתין: דמפרשי בה דבי רבי ינאי שיעורא:
  40. ^ במסכת עוקצין פ"ג מ"ו
  41. ^ כדמפרש: רשעי זיתים וענבים, שהן לעולם בוסר שאין בישולן נגמר לעולם
  42. ^ מן טומאת אוכלין, דלא חזי לאכילה
  43. ^ כמה הן מבושלין ועדיין פריצין הן
  44. ^ שמכניסין בבית הבד מהן כדי שיעור טעינת הקורה בפעם אחת, ואין מוציאין אלא ארבעה קבין שמן
  45. ^ בתפוחה אחת שקורין 'שק' ויש מקום שבתי בד שלהן גדולין ומכניסין שלשת כורים יחד ויש מקום שאין מכניסין אלא כור זיתים בטעינת קורה, וישער רבי אלעזר בקטנים, ורבי ינאי בגדולים; וסאתים הוי תלתא זימני ארבעה קבין [סאה=ששה קבין]
  46. ^ זב וטהור לאילן
  47. ^ או לסוֹכה: ענף אילן
  48. ^ הטהור, שכיון שהאילן או הסוכה כחה רע - נכפפת תחתיהן, וכבד העליון על התחתון ונשען עליו מכחו של עליון; ובין זב שנשען על הטהור, ובין טהור שנשען על הזב - טמא
  49. ^ ברחבו
  50. ^ הקב
  51. ^ שנטמנת באחיזתה: שהאוחז בה טומנה בכף ידו
  52. ^ שדה שנחרש בה קבר; חשו לעצם כשעורה שמטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל
  53. ^ והיו שם אבנים שאינן תקועות וקבועות בארץ, והן נסטות מחמת העובר עליהן, ועצם כשעורה ניסט מכחו
  54. ^ או רכב מי שרוצה לאכול טהרות
  55. ^ והוליכוהו עליהן
  56. ^ הרוכב; לא מיבעיא נרכב דטמא, דבלאו היסט אבנים נמי טמא המהלך בבית הפרס; אלא אף הרוכב טמא: דכיון דכח התחתון רע - מחמת משא העליון ניסטוֹ, והרי כאילו מסיטו הוא: וכח התחתון אינו מועיל להצילו אלא אם כן כחו יפה, אבל אם היה כחו יפה - לא חשיב משא העליון, ואינו כמסיטו
  57. ^ זו לזו
  58. ^ הוי שיעור משוי
  59. ^ שאין כובדן מונע מלהתכוין לבו
  60. ^ מתמעכות תחת המשא
  61. ^ שהוא קל או שאינו מוטל עליהן
  62. ^ הוי רציצה
  63. ^ אצל תפילין של יד
  64. ^ שכורכין בה תפילין בלילה
  65. ^ לשם משאוי
  66. ^ בשעה שתפילין במקומן מונחין
  67. ^ יהא במשאוי ויהא אסור להניחו על הראש אליבא דרבי שילא
  68. ^ רביע ליטרא, דבר מועט הוא
  69. ^ זרע
  70. ^ לבית קרקע כור: והוא אלף וחמש מאות אמה אורך של חמישים אמה רוחב; דחצר המשכן הוי סאתים, והוא מאה על חמשים; וכור - שלושים סאין; ובין מרובע ובין ארוך וקצר - לפי חשבון זה שיעורו
  71. ^ לאו דרבי אמי פליג אדרבי יוחנן רביה, אלא שהעולם מתקלקל והולך
  72. ^ ודיו לבית כור בארבע סאין
  73. ^ ובשני דרבי אמי כבר הוכחשה, וצריכה שמונה סאין
  74. ^ בשדה, וכיסו את הלקט של עניים המפוזר בשדה, ואין ידוע כמה לקט היה שם למטה מן העומרים
  75. ^ שמין אותו בית דין: הולכין עליה ושמין
  76. ^ שדה זו
  77. ^ בכל שנה
  78. ^ אין הדבר צריך אומד, כבר קצוב 'כדי נפילה' ועומד:
  79. ^ = לקט הקצוב, ולקמן מפרש להו
  80. ^ לשדה שזרעו בה כור
  81. ^ או לשדה שלוקט בה כור תבואה
  82. ^ ואם תמצא לומר לכור זרע -
  83. ^ יש מקום שזורעין את התבואה ביד, ויש מקום שנותנין הזרע בעגלה מנוקבת ומוליכין השוורים את העגלה על המחרישה והזרע הוא נופל והולך, והרבה זרע צריך למפולת שוורים יותר ממפולת יד; וקא מיבעיא לן: לשדה של זרע כור למפולת יד שלה שיערנו בלקט שלה ארבעת קבין, או לכור זרע למפולת שוורים
  84. ^ מפרש בגמרא
  85. ^ והא ליתא אלא בחכרנותא, דאי בקבלנותא - מאי 'מנכה' איכא? מה שימצאו יחלוקו
  86. ^ דאמר לו "מזלך גרם"
  87. ^ אפילו היא מכת מדינה
  88. ^ שעל המעות לא נגזרה גזירה; הלכך לא עליה היתה פורענות זו
  89. ^ רוב הבקעה שזו בתוכה
  90. ^ שורות המענה
  91. ^ - ולא יותר - משדות שהן סביבותיה
  92. ^ ואותו תלם
  93. ^ כל סביבות שדה זו
  94. ^ כל סביבותיה שלא נשדף, וארבע שדות שסביבותיה נשדפו, וגם זו נשדפה
  95. ^ מי אמרינן: דכיון דנשתייר תלם אחד על פני כולה שלא לקתה - אין זו מכת מדינה, אלא מזלו? או דלמא האי שיורא - לאו כלום היא
  96. ^ שדה בוּר הפסיק בין השדופות לזו
  97. ^ אם היו ארבע שדות שהן סביבותיה בוּרות, ושאר שדות סביב סביב [חיצונית לארבעת השדות המקיפות את השדה עליו מדובר] נשדפו: מי אמרינן ארבע שדות שסביבותיה לא נשדפו? או דילמא אמר ליה "אם היו זרועות - אף הם נשדפו"
  98. ^ היו אותן שסביבותיה זרועות שחת למאכל בהמה, ולא נשדפו, והן הפסיקו בין השדופות לזו