ביאור:בבלי בבא מציעא דף לב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

תרי מגו תלתא ^[1]; ואי נמי תרי סהדי דפלגת באפי בי תלתא.

אמר ליה: מנא לך הא?

אמר ליה: דתנן 'אם יש שם בית דין - מתנה בפניהם; אין שם בית דין - בפני מי יתנה? שלו קודם' ^[2]!

אמר ליה: מי דמי? התם דמפיק ממונא מהאי ומותיב להאי - בעינן בית דין, אבל הכא - דידי שקלי, גילוי מילתא בעלמא הוא ^[3], בתרי סגי ליה; תדע דתנן 'אלמנה ^[4] מוכרת ^[5] שלא בפני בית דין ^[6]!'

אמר ליה אביי: ולאו מי אתמר עלה 'אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אלמנה אינה צריכה בית דין של מומחין, אבל צריכה בית דין של הדיוטות.'?

משנה:

מצאה ברפת ^[7] - אין חייב בה; ברשות הרבים - חייב בה;

ואם היתה בבית הקברות ^[8] - לא יטמא לה.

אם אמר לו אביו "היטמא!" או שאמר לו "אל תחזיר! [אלא טפל בי קודם – תוס' קידושין לד,א]" ^[9] - לא ישמע לו.

פרק וטען פרק וטען אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב שנאמר (שמות כג ה) [כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו] עזב תעזב [עמו];

הלך ^[10] וישב לו, ואמר: "הואיל ועליך מצוה - אם רצונך לפרוק – פרוק!" - פטור שנאמר 'עמו';

אם היה זקן או חולה [בעל הבהמה, שיושב לו] - חייב;

מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון ^[11].

רבי שמעון אומר: אף לטעון.

רבי יוסי הגלילי אומר: אם היה עליו יתר על משאו - אין זקוק לו, שנאמר 'תחת משאו' - משאוי שיכול לעמוד בו.

גמרא:

אמר רבא: 'רפת' שאמרו ^[12] אינה מתעה [’מתעה' – מלשון תועה בדרך] ^[13] ואינה משמרת ^[14]; אינה מתעה - מדקתני 'אינו חייב בה'; ואינה משמרת - מדאיצטריך למיתני 'אינו חייב בה'; דאי סלקא דעתך משמרת: השתא משכח לה אבראי - מעייל לה לגואי ^[15], משכח לה מגואי מבעיא? אלא שמע מינה: אינה משמרת

שמע מינה.

מצאה ברפת - אינו חייב [בה; ברשות הרבים - חייב בה]:

אמר רבי יצחק: והוא שעומדת [הרפת] תוך לתחום; מכלל דברשות הרבים ואפילו בתוך התחום - נמי חייב.

^[16]

איכא דמתני לה אסיפא: ברשות הרבים - חייב בה; אמר רבי יצחק: והוא שעומדת חוץ לתחום; מכלל דברפת - אפילו עומדת חוץ לתחום נמי אינו חייב בה.

בבית הקברות - לא יטמא לה:

תנו רבנן: מנין שאם אמר לו אביו "היטמא" או שאמר לו "אל תחזיר" שלא ישמע לו? שנאמר (ויקרא יט ג) איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' [אלהיכם] - כולכם חייבין בכבודי ^[17].

טעמא דכתב רחמנא 'את שבתותי תשמרו' הא לאו הכי הוה אמינא צייתא ליה ^[18]? ואמאי? האי [כבוד אב] עשה, והאי ^[19] לא תעשה ועשה ^[20], ולא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה!?

איצטריך: סלקא דעתא אמינא: הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבודו של מקום ^[21], שנאמר כאן (שמות כ יא) כבד את אביך ואת אמך [למען יארכון ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נתן לך] ונאמר להלן (משלי ג ט) כבד את ה' מהונך [ומראשית כל תבואתך] - הלכך לציית ליה? קא משמע לן דלא לשמע ליה^[22] רש"י חוזר על הגמרא! ב</ref> רש" מפרש ואומר גזירה שוה [כבד – כבד] והגמרא בתחילה אמרה היקש! לפיכך נראה לומר, שהגירסה המקורית בגמרא היתה: 'סלקא דעתא אמינא: הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבודו של מקום'; ורש"י אינו מדhיק בין היקש לגזירה שוה, ולכן פירש: 'הוקש כבודם. בגזירה שוה כבד את אביך כבד את ה' מהונך:'; ופירושו נכנס לגירסת הגמרא.

</ref>.

מצוה מן התורה לפרוק, אבל לא לטעון:

מאי 'אבל לא לטעון'? אילימא 'אבל לא לטעון כלל' - מאי שנא פריקה, דכתיב (שמות כג ה) ’[כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו] עזב תעזב עמו' - טעינה נמי הכתיב (דברים כב ד: לא תראה את חמור אחיך או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם) הקם תקים עמו?

אלא: מצוה מן התורה לפרוק בחנם, ולא לטעון בחנם אלא בשכר; רבי שמעון אומר: אף לטעון בחנם.

תנינא להא! דתנו רבנן: 'פריקה בחנם, טעינה בשכר; רבי שמעון אומר: זו וזו בחנם.'

מאי טעמייהו דרבנן? דאי סלקא דעתא כרבי שמעון - לכתוב רחמנא טעינה, ולא בעי פריקה, ואנא אמינא: ומה טעינה - דלית בה צער בעלי חיים, וליכא חסרון כיס ^[23] - חייב, פריקה - דאית בה צער בעלי חיים וחסרון כיס ^[24] - לא כל שכן!

אלא למאי הלכתא כתביה רחמנא? - לומר לך: פריקה בחנם, ^[25] טעינה ^[26] בשכר ^[27].

ורבי שמעון - מאי טעמא?

משום דלא מסיימי קראי ^[28].

ורבנן?

אמאי לא מסיימי קראי? הכא כתיב 'רובץ תחת משאו' ^[29], התם כתיב 'נופלין בדרך': דרמו אינהו וטעונייהו באורחא משמע.

ורבי שמעון?

'נופלין בדרך' אינהו וטעונייהו עלוייהו משמע ^[30].

אמר רבא:

עמוד ב

מדברי שניהם ^[31] נלמד צער בעלי חיים דאורייתא; ואפילו רבי שמעון לא קאמר ^[32] אלא משום דלא מסיימי קראי ^[33], אבל [אילו] מסיימי קראי דרשינן קל וחומר: משום מאי? לאו משום צער בעלי חיים דרשינן ^[34]?

דלמא משום דאיכא חסרון כיס, והכי קאמר: ומה טעינה דלית בה חסרון כיס חייב, פריקה דאית בה חסרון כיס לא כל שכן?

וטעינה - אין בה חסרון כיס? מי לא עסקינן ^[35] דאדהכי והכי בטיל משוקיה? אי נמי אתו גנבי ושקלי כל מה דאיכא בהדיה?

תדע ^[36] דצער בעלי חיים דאורייתא: דקתני סיפא: 'רבי יוסי הגלילי אומר: אם היה עליו יתר [על] משאו - אין זקוק לו, שנאמר (שמות כג ה) [כי תראה חמור שנאך רבץ] תחת משאו [וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו]: משאוי שיכול לעמוד בו' לאו מכלל דתנא קמא ^[37] סבר זקוק לו? מאי טעמא ^[38]? ^[39] לאו משום דצער בעלי חיים דאורייתא?

דלמא ב'תחת משאו' פליגי: דרבי יוסי סבר דרשינן 'תחת משאו' - משאוי שיכול לעמוד בו, ורבנן סברי לא דרשינן 'תחת משאו' ^[40].

תדע ^[41] דצער בעלי חיים לאו דאורייתא: דקתני רישא: 'הלך וישב לו, ואמר לו "הואיל ועליך מצוה לפרוק – פרוק" – פטור, שנאמר "עמו"'; ואי סלקא דעתך צער בעלי חיים דאורייתא - מה לי איתיה למריה בהדיה ומה לי כי ליתיה למריה בהדיה?

לעולם צער בעלי חיים דאורייתא; מי סברת 'פטור' = פטור לגמרי? ודלמא 'פטור' – בחנם, וחייב בשכר, והכי קאמר רחמנא: כי איתיה למריה בהדיה - עבד גביה בחנם, וכי ליתיה למריה בהדיה - עבד גביה בשכר ^[42], ולעולם צער בעלי חיים דאורייתא!?

<סימן: בהמת בהמת אוהב שונא רבצן>

לימא מסייע ליה ^[43]: 'בהמת עובד כוכבים - מטפל בה ^[44] כבהמת ישראל'; אי אמרת בשלמא צער בעלי חיים דאורייתא - משום הכי מטפל בה כבהמת ישראל, אלא אי אמרת צער בעלי חיים לאו דאורייתא - אמאי מטפל בה כבהמת ישראל?

התם - משום איבה; הכי נמי מסתברא, דקתני: 'אם היתה טעונה יין נסך - אין זקוק לה' אי אמרת בשלמא לאו דאורייתא ^[45], משום הכי אין זקוק לה ^[46]! אלא אי אמרת דאורייתא - אמאי אין זקוק לה?

הכי קאמר: 'ולהטעינה יין נסך - אין זקוק לה' ^[47].

תא שמע: 'בהמת עובד כוכבים ומשאוי ישראל – וחדלת (שמות כג ה: כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזוב עמו).' ואי אמרת צער בעלי חיים דאורייתא - אמאי 'וחדלת'? 'עזב תעזב' מבעי ליה?!

לעולם צער בעלי חיים דאורייתא; התם בטעינה ^[48].

אי הכי - אימא סיפא: בהמת ישראל ומשאוי עובד כוכבים 'עזב תעזב'; ואי בטעינה - אמאי 'עזב תעזב'?

משום צערא דישראל ^[49].

אי הכי - אפילו רישא נמי?

רישא בחמר עובד כוכבים ^[50]; סיפא בחמר ישראל.

מאי פסקת ^[51]?

סתמא דמלתא איניש בתר חמריה אזיל.

והא 'וחדלת' ו'עזב תעזב' - בפריקה הוא דכתיבי?

אמר ליה: הא מני? - רבי יוסי הגלילי היא, דאמר צער בעלי חיים לאו דאורייתא.

תא שמע: 'אוהב לפרוק ושונא לטעון - מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו' ואי סלקא דעתך צער בעלי חיים דאורייתא - הא [לפרוק] עדיף ליה [מצד צער בעלי חיים]? אפילו הכי - כדי לכוף את יצרו עדיף.

תא שמע: 'שונא שאמרו ^[52] - שונא ישראל ולא שונא עובד כוכבים'; אי אמרת צער בעלי חיים דאורייתא - מה לי שונא ישראל ומה לי שונא עובד כוכבים?

מי סברת א'שונא' דקרא קאי? א'שונא' דמתניתין קאי ^[53]!

[אלוי זה המקור לתירוצו של תוספות ד"ה מה לי שונא עבודת כוכבים]

תא שמע:

הערות

^ שנים מן השלשה יבואו ויעידו לומר "שלשה היינו"
^ וסתם בית דין – שלשה; אלמא אין כח להפקיר ממון זה אצל זה בפחות משלשה
^ שידעו שחלקתי בשוה
^ אלמנה הניזונת מנכסי יתומים
^ למזונות
^ ובלבד שיראו שנים שלא תמכור בזול
^ בגמרא מפרש מאי אצטריך
^ והוא כהן
^ והוא במקום שהוא מותר לילך שם
^ הבעלים
^ בגמרא מפרש
^ ששנינו במשנתנו
^ עסקינן כשאינה מתעה את הבהמה שבתוכה להיות בורחת ויוצאת
^ שאינה נעולה, ואם באת לצאת יוצאה
^ כדאמרינן (לעיל דף לא.) 'לגינתו ולחורבתו מנין'
^ ברישא גרסינן 'והוא שעומדת בתוך לתחום' בסיפא גרסינן 'והוא שעומדת חוץ לתחום'
^ אף על פי שאמרתי לך 'ירא את אביך' - אני אדון לשניכם, ואם אמר לך אביך עבור על דברי לחלל שבת - אל תשמע לו
^ דאתי עשה ד'כיבוד' ודחי לא תעשה ד'לא תוכל להתעלם'
^ אבידה
^ עשה ולא תעשה היא: 'השב תשיבם', 'לא תוכל להתעלם'
^ בגזירה שוה: כבד את אביך, כבד את ה' מהונך
^ Note: הגמרא והרש"י קשים: א
^ אם לא יטעון
^ פריקה אית בה חסרון כיס: שהבהמה נשברת תחת משאה
^ אבל
^ לא נצטוית אלא
^ הלכך אי לא כתב פריקה, ואתיא מקל וחומר מטעינה - הוה אמינא 'דיו לבא מן הדין להיות כנדון': מה טעינה בשכר - אף פריקה בשכר
^ למשמעות טעינה; הלכך אי כתיב חד - הוה אמינא לפריקה אתא
^ משמע שצריך לפרוק
^ אף המשא מוטל על הקרקע שצריך לטעון
^ מדקאמרי תרווייהו [רבי שמעון ותנא קמא] פריקה עדיפא
^ דאצטריך למכתב פריקה
^ לטעינה
^ והכי יליף: מה טעינה, דליכא צער בעלי חיים – חייב, פריקה דאיכא צער בעלי חיים - לא כל שכן
^ וכי אין המקרא מדבר אף בהולך לסחורה
^ דלרבנן דפליגי עליה דרבי שמעון, ולרבי שמעון
^ דרבי יוסי הגלילי, רבנן, ורבי שמעון
^ ואמאי זקוק לו? אי משום מצות 'עזב תעזב' - הא כתיב 'משאו' - הראוי לו!
^ אלא
^ למשא הראוי לו, ד'משאו' - כל משא שעליו משמע
^ דהכי הוא כדדחינא לך,
^ משום צער בעלי חיים, ועל כורחו יטול שכר
^ לרבא, דאמר לעיל 'צער בעלי חיים דאורייתא'
^ לפרוק משאה
^ וטעמא משום איבה הוא
^ שיכול להשמט ולומר "דבר איסור הוא לנו"
^ ולעולם דאורייתא; ורישא תנא 'מטפל בה' - בין בפריקה בין בטעינה: פריקה משום צער בעלי חיים, וטעינה משום איבה; ולהטעינה יין אסור, דלאו צערא איכא, ולאו איבה איכא - אין זקוק לה
^ לקמיה פריך: הא - בפריקה כתיב?!
^ שצריך להשהות שם
^ ואין בעל המשא שם, ועל העובד כוכבים לטעון
^ וכי פסקת הדבר כן, דכל בהמת נכרי הוי חמר עובד כוכבים, וכל בהמת ישראל הוי חמר ישראל
^ קסלקא דעתא שונא שאמרו א'שונא' דקרא קאי, דמשתעי בפריקה: 'כי תראה חמור שונאך רובץ' וגומר
^ אהך מתניתא דלעיל, דשונא לטעון הוא

[1] שנים מן השלשה יבואו ויעידו לומר "שלשה היינו"

[2] וסתם בית דין – שלשה; אלמא אין כח להפקיר ממון זה אצל זה בפחות משלשה

[3] שידעו שחלקתי בשוה

[4] אלמנה הניזונת מנכסי יתומים

[5] למזונות

[6] ובלבד שיראו שנים שלא תמכור בזול

[7] בגמרא מפרש מאי אצטריך

[8] והוא כהן

[9] והוא במקום שהוא מותר לילך שם

[10] הבעלים

[11] בגמרא מפרש

[12] ששנינו במשנתנו

[13] עסקינן כשאינה מתעה את הבהמה שבתוכה להיות בורחת ויוצאת

[14] שאינה נעולה, ואם באת לצאת יוצאה

[15] כדאמרינן (לעיל דף לא.) 'לגינתו ולחורבתו מנין'

[16] ברישא גרסינן 'והוא שעומדת בתוך לתחום' בסיפא גרסינן 'והוא שעומדת חוץ לתחום'

[17] אף על פי שאמרתי לך 'ירא את אביך' - אני אדון לשניכם, ואם אמר לך אביך עבור על דברי לחלל שבת - אל תשמע לו

[18] דאתי עשה ד'כיבוד' ודחי לא תעשה ד'לא תוכל להתעלם'

[19] אבידה

[20] עשה ולא תעשה היא: 'השב תשיבם', 'לא תוכל להתעלם'

[21] בגזירה שוה: כבד את אביך, כבד את ה' מהונך

[22] Note: הגמרא והרש"י קשים: א

[23] אם לא יטעון

[24] פריקה אית בה חסרון כיס: שהבהמה נשברת תחת משאה

[25] אבל

[26] לא נצטוית אלא

[27] הלכך אי לא כתב פריקה, ואתיא מקל וחומר מטעינה - הוה אמינא 'דיו לבא מן הדין להיות כנדון': מה טעינה בשכר - אף פריקה בשכר

[28] למשמעות טעינה; הלכך אי כתיב חד - הוה אמינא לפריקה אתא

[29] משמע שצריך לפרוק

[30] אף המשא מוטל על הקרקע שצריך לטעון

[31] מדקאמרי תרווייהו [רבי שמעון ותנא קמא] פריקה עדיפא

[32] דאצטריך למכתב פריקה

[33] לטעינה

[34] והכי יליף: מה טעינה, דליכא צער בעלי חיים – חייב, פריקה דאיכא צער בעלי חיים - לא כל שכן

[35] וכי אין המקרא מדבר אף בהולך לסחורה

[36] דלרבנן דפליגי עליה דרבי שמעון, ולרבי שמעון

[37] דרבי יוסי הגלילי, רבנן, ורבי שמעון

[38] ואמאי זקוק לו? אי משום מצות 'עזב תעזב' - הא כתיב 'משאו' - הראוי לו!

[39] אלא

[40] למשא הראוי לו, ד'משאו' - כל משא שעליו משמע

[41] דהכי הוא כדדחינא לך,

[42] משום צער בעלי חיים, ועל כורחו יטול שכר

[43] לרבא, דאמר לעיל 'צער בעלי חיים דאורייתא'

[44] לפרוק משאה

[45] וטעמא משום איבה הוא

[46] שיכול להשמט ולומר "דבר איסור הוא לנו"

[47] ולעולם דאורייתא; ורישא תנא 'מטפל בה' - בין בפריקה בין בטעינה: פריקה משום צער בעלי חיים, וטעינה משום איבה; ולהטעינה יין אסור, דלאו צערא איכא, ולאו איבה איכא - אין זקוק לה

[48] לקמיה פריך: הא - בפריקה כתיב?!

[49] שצריך להשהות שם

[50] ואין בעל המשא שם, ועל העובד כוכבים לטעון

[51] וכי פסקת הדבר כן, דכל בהמת נכרי הוי חמר עובד כוכבים, וכל בהמת ישראל הוי חמר ישראל

[52] קסלקא דעתא שונא שאמרו א'שונא' דקרא קאי, דמשתעי בפריקה: 'כי תראה חמור שונאך רובץ' וגומר

[53] אהך מתניתא דלעיל, דשונא לטעון הוא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]