ביאור:בבלי בבא מציעא דף סט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אי פלגא בהפסד - תרי תילתי באגר ^[1].

אמר רב כהנא: אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, ואמר לי: דלמא רב עיליש 'טובל עמו בציר' הוה, ואמר רב נחמן: הלכה כרבי יהודה.

אמר ליה: לאו 'הלכתא' איתמר אלא 'שיטה' איתמר [עיין תוספות] ^[2]; הכי נמי מסתברא: דאי לא תימא הכי - למה ליה למיחשב ולמימר 'הלכה' 'הלכה'? לימא: 'הלכה כרבי יהודה, דמיקל מכולהו!?

[קשה להבין איך מדברים אלה צריך הדיין לדון בעיסקה כזאת: האם שני שליש ושליש דוקא? מהגמרא לא משמע; אך הרמב"ם בהלכות שותפין פ"ו הרי זה-ח שיש תקנת חכמים שיחלקו לשליש ושני שליש.]

אמר רב: '^[3] "מוֹתר שליש ^[4] - ^[5] בשכרך ^[6]" - הרי זה מוּתר ^[7]'.

ושמואל אמר: לא מצא מוֹתר שליש - ילך לביתו ריקן? אלא אמר שמואל: קוצץ לו דינר.

וסבר רב אין קוצצין לו דינר? והאמר רב: 'ריש עגלא - לפטומא ^[8]'! מאי לאו דאמר ליה "מותר שליש בשכרך" ^[9]?

לא, דקאמר ליה "אי מותר שליש, אי ריש עגלא לפטומא".

איבעית אימא: כי קאמר רב 'מותר שליש בשכרך מותר ^[10]' - כגון דאית ליה ^[11] בהמה לדידיה ^[12], דאמרי אינשי [עיין תוספות] 'גביל לתורא גביל לתורי ^[13]'.

רבי אלעזר מהגרוניא זבין בהמה ויהיב ליה לאריסיה ^[14]. מפטים ליה, ויהיב ליה רישא באגריה, ויהיב פלגא רווחא.

אמרה ליה דביתהו: אי משתתפת בהדיה ^[15] - יהיב לך נמי אליתא ^[16].

אזל, זבין בהדיה, פליג ליה מאליתא ^[17].

אמר ליה: תא נפלגיה לרישא.

אמר ליה ^[18]: השתא - כמעיקרא נמי לא ^[19]?

אמר ליה: עד האידנא זוזי דידי הוו ^[20]; אי לא הוה יהיבנא לך טפי פורתא - מיחזי כרבית ^[21]! השתא שותפי אנן; מאי קאמרת 'טרחנא טפי פורתא ^[22]'? ^[23] אמרי אינשי: סתם אריסא - למרי ארעא קמשעבד נפשיה, לאתויי ליה רעיא ^[24].

תנו רבנן: השָׂם בהמה לחבירו - עד מתי חייב לטפל בה?

סומכוס אומר: באתונות - שמונה עשר חדש; בגודרות ^[25] - כ"ד חדש; ואם בא ^[26] לחלוק בתוך זמנו ^[27] - חברו ^[28] מעכב עליו; אבל אינו דומה טיפולה של שנה זו לטיפולה של שנה אחרת ^[29].

<אבל מאי קאמר> [מאי 'אבל' דקאמר] ^[30]!?

אלא ^[31] לפי שאינו דומה טיפולה של שנה זו לטיפולה של שנה אחרת ^[32].

תניא אידך: השׂם בהמה לחבירו - עד מתי חייב לטפל בולדות ^[33]?

בדקה שלשים יום, ובגסה חמישים יום ^[34].

רבי יוסי אומר: בדקה שלשה חדשים, מפני שטיפולה מרובה.

מאי 'טיפולה מרובה'?

מפני ששיניה דקות ^[35].

מכאן ואילך נוטל מחצה שלו וחצי מחצה בשל חבירו ^[36].

רב מנשיא בר גדא שקל מחצה שלו וחצי מחצה בשל חבירו; אתא לקמיה דאביי, אמר ליה: מאן פלג לך ^[37]?

ועוד: 'מקום שנהגו לגדל' הוא, ותנן: מקום שנהגו לגדל - יגדילו ^[38]!

הנהו תרי כותאי דעבוד עסקא בהדי הדדי; אזיל חד מנייהו, פליג זוזי בלא דעתיה דחבריה.

אתו לקמיה דרב פפא, אמר ליה: מאי נפקא מינה? הכי אמר רב נחמן: זוזי - כמאן דפליגי דמו!?

לשנה [אחרת] זבון חמרא בהדי הדדי; קם אידך פליג ליה בלא דעתיה דחבריה.

אתו לקמיה דרב פפא, אמר ליה: מאן פלג לך?

אמר ליה: קא חזינא דבתר דידי קא אתי מר!

אמר רב פפא:

עמוד ב

כהאי גוונא ודאי צריך לאודועיה [עיין תוספות ד"ה כי האי גוונא: משמע דוקא הכא שהיה לו פתחון פה לחשדו קאמר שצריך לאודועיה, משום והייתם נקיים מה' ומישראל אבל בעלמא – לא.]; זוזי - מי שקיל טבי ושביק חסרי?

אמר ליה: לא!

אמר ליה: חמרא - כולי עלמא ידעי דאיכא דבסים ואיכא דלא בסים!

גופא: אמר רב נחמן: זוזי - כמאן דפליגי דמו.

הני מילי טבי וטבי, תקולי ותקולי ^[39] אבל טבי ותקולי ^[40] – לא.

רב חמא הוה מוגר זוזי בפשיטא ביומא [עיין תוספות ד"ה ]

^[41]; כלו זוזי דרב חמא ^[42].

הוא סבר: 'מאי שנא ממרא ^[43]' ולא היא: מרא הדרא בעינא ^[44], ^[45] וידיע פחתיה ^[46]; זוזי לא הדרי בעינייהו ^[47], ^[48] ולא ידיע פחתיה ^[49].

אמר רבא: שרי ליה לאיניש למימר ליה לחבריה "הילך ארבעה זוזי ואוזפיה לפלניא [וארבעת הזוז יהיו שכרך]": זוזי לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מִלּוֶה למַלְוה.

ואמר רבא: שרי ליה לאיניש למימר ליה לחבריה "שקיל לך ארבעה זוזי ואמור ליה לפלוני לאוזפן [לי] זוזי"; מאי טעמא? שכר אמירה קא שקיל, כי הא: דאבא מר בריה דרב פפא הוה שקיל אוגנא דקירא ^[50] מקיראי ^[51], ואמר ליה לאבוה: אוזפינהו זוזי.

אמרו ליה רבנן לרב פפא: אכיל בריה דמר רביתא!

אמר להו: כל כי האי רביתא – ניכול: לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מִלּוֶה למַלְוה; הכא - שכר אמירה קא שקיל, ושרי.

משנה:

שמין פרה ^[52] וחמור ^[53] ^[54], וכל דבר שהוא עושה ואוכל למחצה ^[55].

מקום שנהגו לחלוק את הולדות מיד ^[56] – חולקין; מקום שנהגו לגדל – יגדילו.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: שמין עגל עם אמו ^[57], וסיח עם אמו, ומפריז על שדהו ^[58], ואינו חושש משום רבית.

גמרא:

תנו רבנן: 'מפריז על שדהו ואינו חושש משום רבית' – כיצד?

השוכר את השדה מחבירו בעשרה כורים חטין לשנה, ואומר לו "תן לי מאתים זוז ^[59] ואפרנסנה ^[60], ואני אעלה ^[61] לך שנים עשר כורין ^[62] לשנה ^[63]" – מותר ^[64]; אבל אין מפריז לא על ^[65] חנות ולא על ^[66] ספינה ^[67].

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: פעמים שמפריז על חנות: לצור בה צורה, ספינה - לעשות לה איסקריא ^[68]:

'חנות לצור בה צורתא' - ^[69] דצבו בה אינשי ^[70] והוי אגרא טפי; 'ספינה לעשות לה איסקריא' - כיון דשפירא איסקריא טפי - אגרא טפי ספינתא.

אמר רב: אגרא ופגרא ^[71].

אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב: אי אגרא ^[72] - לא פגרא ^[73], אי פגרא ^[74] - לא אגרא ^[75]!?

שתיק רב.

אמר רב ששת: מאי טעמא שתיק רב? לא שמיעא ליה הא דתניא: 'אף על פי שאמרו 'אין מקבלין צאן ברזל ^[76] מישראל' אבל מקבלין צאן ברזל מן הנכרים; אבל אמרו: השׂם פרה לחבירו ואמר לו "הרי פרתך עשויה עלי בשלשים דינר ^[77], ואני אעלה לך ^[78] סלע בחדש" – מותר ^[79]: לפי שלא עשאה דמים'.

ולא עשאה?

אמר רב ששת: לא עשאה דמים מחיים, אלא לאחר מיתה ^[80].

אמר רב פפא: הלכתא: ספינה - אגרא ופגרא;

הערות

^ כלומר: פלגא בהפסד דכתב בשטרא - הכי קאמר: דאם ירצה רב עיליש יטול תרי תילתי באגר ויקבל עליו חצי ההפסד דאיכא שכר עמלו במאי דשקיל טפי באגרא ממה שמגיע לחלק פלגא דמלוה
^ הכי אמר רב נחמן: רבי יהודה, ורבי יוסי בנו, ורבן שמעון - כולן בשיטה אחת אמרו דבריהם
^ השׂם עגל למחצה בשכר ובהפסד, ואמר לו:
^ מה שיביא יותר על שליש דמיו של עכשיו
^ טול
^ וכל השאר נחלוק בשוה
^ דהא קיבל עליה מספק, ואף על גב דזימנין דליכא מוֹתר שליש
^ המקבל עגל לפטמו למחצית, הראש יטול כולו לחלקו, בשכר עמלו ומזונו, והשאר חולקין בשוה
^ ואשמועינן רב דאי ליכא מותר שליש נשקול ריש עגלא
^ אף על גב דזמנין ליכא מוֹתר שליש
^ למקבל
^ דיש עליו לטרוח לפני בהמותיו, ובשביל בהמה אחת עמהם אין טרחו נוסף
^ באותו טורח שאתה מגבל סובין ושעורין לפני שור אחד - אתה יכול לגבל לפני שנים
^ למחצה בשכר והפסד
^ אילו נתת חצי המעות והיית שותף בבהמה
^ היה נותן לך אף האליה כולה לחלקך
^ כשבאו לחלוק חלק רבי אלעזר את האליה
^ אריסיה
^ עכשיו לא תתן הראש כולו כמו שנתת בראשונה
^ וכי קבילת עלך פלגא בהפסד הוו זוזי מלוה גבך
^ אשתכח דקא טרחת בפלגא פקדון משום פלגא מלוה
^ להכניס ולהוציא
^ דאילו מזון אם הוצרך לסובין או שעורין קנית לאמצע כדרך שותפין;
^ מִרעֶה לבהמות: שאינו צריך לקנות [בעל הבהמה] בשוק, שיש עליו [האריס] לטרוח בשבילו
^ בהמה דקה, לשון 'גדרות צאן' (במדבר לב)
^ המקבל
^ בתוך הזמן הזה
^ בעל הבהמה
^ שצריכה בשניה למזונות מרובים יותר מן הראשונה
^ כל שכן דהיינו טעמא דמעכב עליו
^ הכי קאמר:
^ וכיון דכך מנהג המקבלין - חבירו מעכב עליו. ואני שמעתי איפכא: אם בא בעל הבהמה לחלוק בתוך זמנו - המקבל מעכב עליו, לפי שאינו דומה טיפולה כו': שטיפול שנה ראשונה קשה משל שניה: מפני שהיא דקה - טיפולה מרובה, להכניס ולהוציא, אבל טיפול השניה – קל, ושבחה מרובה. וקשיא לי: אי טיפולה של שניה קלה משל ראשונה - מאי לשון 'חייב לטפל בה' דקתני רישא? משמע דעל כרחו חייב לטפל בה כל הזמן הזה
^ שאף הן נחלקין למחצה, שהן שכר, והמקבל בא לומר "חלוק אותו מיד שלא אעסוק בחלק שלך, שאיני נוטל בו כלום"
^ כדרך שפרט לך הכתוב בטיפול הבכור שחייב ישראל לטפל בו בדקה שלשים ובגסה חמשים, ואחר כך נותנו לכהן, דיליף ליה בבכורות (דף כו:) מקראי
^ וצריכה לאמה ולאדם הרגיל בכך
^ מכאן ואילך יטול המקבל מחצה שלם בשביל חלקו, שהרי חציו - שלו הן; ובמחצה השני של חבירו - יטול מחצה בשבח, כדרך שנוטל באִמהּ מחצית שכר; ושכר עמל ומזון ליכא. ואף על גב דחצי אחריות של מחצית חבירו עליו, כיון דבעי למיטרח בה משום מחצה שלו - שהוא קרן גמור ואינו מלוה, וכי טרח - משום דידיה קא טרח, ולא מיחזי כריביתא
^ מי שׁם אותה? שמא לא נישומית יפה
^ יגדילו הולדות עד שיהו גדולים, ואינו נוטל בשל חבירו כלום
^ 'טבי' ו'תקולי': יש זוזי שמשקלם קל וצורתם יוצאת בהוצאה, והורגלו בה, וטובים בהוצאה יותר מצורה אחרת של זוזי שמשקלן יתר; ואותן שמשקלן יתר - חביבין למי ששוקל כסף: מנה, או פרס, במאזנים; הלכך טבי וטבי, אי נמי תקולי ותקולי - כמאן דפליגי דמי, דאלו שהניח טובים כאלו שנטל
^ אי נמי שקל תקולי ושבק טבי
^ בלשון שכירות ולא בלשון הלואה: "הנני משכיר לך זוז היום בפשוט", דהיינו זוז מדינה דהיינו שמינית שבצורי
^ ירדו לטימיון, כדאמרינן (לקמן דף עא:): שהמלוין ברבית - נכסיהן מתמוטטין
^ פושויי"ר בלע"ז [את חפירה] - הלא רשאי אני להשכיר את כֵּלַי
^ אותו כלי חוזר בעצמו בעין, ואינו הלואה אצלו בדמים, ואין אחריותו עליו אם נאנס או נשבר מחמת מלאכה; הלכך אין שכרו רבית
^ ועוד:
^ שניכר פגמו שהוא נפגם ומתקלקל מחמת מלאכה
^ שהרי מוציאם; ולפיכך אחריותו עליו, ושכרו רבית אף על גב דאמר בלשון שכירות
^ ועוד: אי נמי אהדר ליה בעיניה
^ נמצא שכרו חנם ברבית
^ חלות הנתכות בכלים קטנים עגולים כאגנות
^ תגרי שעוה
^ גדולה
^ גדול
^ שראוין למלאכה, ומלאכתם כולה של מקבל
^ לחלוק שבח שישביחו בדמים ובוולדות
^ כשתבא שנת חלוקתן, כדאמרן לעיל: בדקה - שלשים, ובגסה - חמשים יום
^ ואין צריך ליתן שכר עמל ומזון לעגל אלא לאם
^ גירסת רש"י: 'מפרין על שדהו': לשון 'פרה ורבה'; ובגמרא מפרש כיצד מפרין ולי נראה 'מפריז' בזיי"ן, לשון מרחיב ומגדיל כמו (זכריה ב) 'פרזות תשב ירושלם' וכן מצינו בנדה (דףד:) 'לא כהלל שהפריז על מדותיו' וכן יסד רבינו משולם בפיוט 'חכמי מדות מפריזים' [שאומרים יום שני של פסח]
^ הלויני מאתים זוז
^ ואוציאם בשדה לזבל לקצור ולזרוע ולחרוש, כל צרכה; כל דבר קרוי 'פרנסה'
^ בחכירותיה
^ של חטין
^ ואחזיר מעותיך
^ ואין זו רבית שכר מעות, אלא שחוכר ממנו שדה משובחת ומעלה לו בחכירות שדה טובה יותר משדה רעה; מאתים זוז - שני כורים חטין
^ שכר
^ שכר
^ שאם שכר ממנו חנות או ספינה - אסור ללות הימנו מעות לקנות פירות ולמכור בחנות, או פרקמטיא להוליך בספינה, ויעלה לו על דמי שכירותו, כיון דלא בגופה דחנות וספינה קא מפיק להו להנך זוזי להשביח החנות או הספינה - אין תוספת השכר בשביל חנות וספינה אלא בשביל שכר מעות
^ וילון ושאר כלי הספינה כגון תורן
^ שתהא נאה
^ והכל רצין לתוכה לקנות ולאכול שם
^ מותר להשכירה על מנת שאם תישבר - ישלם אותה השוכר
^ כיון דנוטל שכר
^ אין לו לתבוע דמי שבירתה
^ מאחר ששמאה בדמים שאם תישבר יש לה דמים
^ הויא ליה [הספינה] מלוה גביה, והויא שכרה רבית
^ עסקא שאדם מקבל מחבירו, ומקבל אחריות: שאם מתו - מתו לו, ואם אבדו - אבדו לו, והשכר יחלוקו; והיינו 'צאן ברזל': שקשה כברזל: שקיים אצל בעליו, ואינו פוחת אצלם. ונראה לי שרוב המקבלים - כך היו נוהגים לקבל בהמה דקה; להכי קרי להו 'צאן'
^ אם לא אשיבנה לך
^ בשכר שאחרוש בה
^ ואין זה רבית, כדמפרש
^ שאם יוזלו פרות בשוק ויעמדו דמיה על עשרים - לא ישלם, אלא לאחר מיתה: שאם תמות או אם תישבר; אלמא כל כמה דלא קביל עליה זולא - לאו מלוה היא גביה; וגבי ספינה נמי לא קביל עליה זולא

[1] כלומר: פלגא בהפסד דכתב בשטרא - הכי קאמר: דאם ירצה רב עיליש יטול תרי תילתי באגר ויקבל עליו חצי ההפסד דאיכא שכר עמלו במאי דשקיל טפי באגרא ממה שמגיע לחלק פלגא דמלוה

[2] הכי אמר רב נחמן: רבי יהודה, ורבי יוסי בנו, ורבן שמעון - כולן בשיטה אחת אמרו דבריהם

[3] השׂם עגל למחצה בשכר ובהפסד, ואמר לו:

[4] מה שיביא יותר על שליש דמיו של עכשיו

[5] טול

[6] וכל השאר נחלוק בשוה

[7] דהא קיבל עליה מספק, ואף על גב דזימנין דליכא מוֹתר שליש

[8] המקבל עגל לפטמו למחצית, הראש יטול כולו לחלקו, בשכר עמלו ומזונו, והשאר חולקין בשוה

[9] ואשמועינן רב דאי ליכא מותר שליש נשקול ריש עגלא

[10] אף על גב דזמנין ליכא מוֹתר שליש

[11] למקבל

[12] דיש עליו לטרוח לפני בהמותיו, ובשביל בהמה אחת עמהם אין טרחו נוסף

[13] באותו טורח שאתה מגבל סובין ושעורין לפני שור אחד - אתה יכול לגבל לפני שנים

[14] למחצה בשכר והפסד

[15] אילו נתת חצי המעות והיית שותף בבהמה

[16] היה נותן לך אף האליה כולה לחלקך

[17] כשבאו לחלוק חלק רבי אלעזר את האליה

[18] אריסיה

[19] עכשיו לא תתן הראש כולו כמו שנתת בראשונה

[20] וכי קבילת עלך פלגא בהפסד הוו זוזי מלוה גבך

[21] אשתכח דקא טרחת בפלגא פקדון משום פלגא מלוה

[22] להכניס ולהוציא

[23] דאילו מזון אם הוצרך לסובין או שעורין קנית לאמצע כדרך שותפין;

[24] מִרעֶה לבהמות: שאינו צריך לקנות [בעל הבהמה] בשוק, שיש עליו [האריס] לטרוח בשבילו

[25] בהמה דקה, לשון 'גדרות צאן' (במדבר לב)

[26] המקבל

[27] בתוך הזמן הזה

[28] בעל הבהמה

[29] שצריכה בשניה למזונות מרובים יותר מן הראשונה

[30] כל שכן דהיינו טעמא דמעכב עליו

[31] הכי קאמר:

[32] וכיון דכך מנהג המקבלין - חבירו מעכב עליו. ואני שמעתי איפכא: אם בא בעל הבהמה לחלוק בתוך זמנו - המקבל מעכב עליו, לפי שאינו דומה טיפולה כו': שטיפול שנה ראשונה קשה משל שניה: מפני שהיא דקה - טיפולה מרובה, להכניס ולהוציא, אבל טיפול השניה – קל, ושבחה מרובה. וקשיא לי: אי טיפולה של שניה קלה משל ראשונה - מאי לשון 'חייב לטפל בה' דקתני רישא? משמע דעל כרחו חייב לטפל בה כל הזמן הזה

[33] שאף הן נחלקין למחצה, שהן שכר, והמקבל בא לומר "חלוק אותו מיד שלא אעסוק בחלק שלך, שאיני נוטל בו כלום"

[34] כדרך שפרט לך הכתוב בטיפול הבכור שחייב ישראל לטפל בו בדקה שלשים ובגסה חמשים, ואחר כך נותנו לכהן, דיליף ליה בבכורות (דף כו:) מקראי

[35] וצריכה לאמה ולאדם הרגיל בכך

[36] מכאן ואילך יטול המקבל מחצה שלם בשביל חלקו, שהרי חציו - שלו הן; ובמחצה השני של חבירו - יטול מחצה בשבח, כדרך שנוטל באִמהּ מחצית שכר; ושכר עמל ומזון ליכא. ואף על גב דחצי אחריות של מחצית חבירו עליו, כיון דבעי למיטרח בה משום מחצה שלו - שהוא קרן גמור ואינו מלוה, וכי טרח - משום דידיה קא טרח, ולא מיחזי כריביתא

[37] מי שׁם אותה? שמא לא נישומית יפה

[38] יגדילו הולדות עד שיהו גדולים, ואינו נוטל בשל חבירו כלום

[39] 'טבי' ו'תקולי': יש זוזי שמשקלם קל וצורתם יוצאת בהוצאה, והורגלו בה, וטובים בהוצאה יותר מצורה אחרת של זוזי שמשקלן יתר; ואותן שמשקלן יתר - חביבין למי ששוקל כסף: מנה, או פרס, במאזנים; הלכך טבי וטבי, אי נמי תקולי ותקולי - כמאן דפליגי דמי, דאלו שהניח טובים כאלו שנטל

[40] אי נמי שקל תקולי ושבק טבי

[41] בלשון שכירות ולא בלשון הלואה: "הנני משכיר לך זוז היום בפשוט", דהיינו זוז מדינה דהיינו שמינית שבצורי

[42] ירדו לטימיון, כדאמרינן (לקמן דף עא:): שהמלוין ברבית - נכסיהן מתמוטטין

[43] פושויי"ר בלע"ז [את חפירה] - הלא רשאי אני להשכיר את כֵּלַי

[44] אותו כלי חוזר בעצמו בעין, ואינו הלואה אצלו בדמים, ואין אחריותו עליו אם נאנס או נשבר מחמת מלאכה; הלכך אין שכרו רבית

[45] ועוד:

[46] שניכר פגמו שהוא נפגם ומתקלקל מחמת מלאכה

[47] שהרי מוציאם; ולפיכך אחריותו עליו, ושכרו רבית אף על גב דאמר בלשון שכירות

[48] ועוד: אי נמי אהדר ליה בעיניה

[49] נמצא שכרו חנם ברבית

[50] חלות הנתכות בכלים קטנים עגולים כאגנות

[51] תגרי שעוה

[52] גדולה

[53] גדול

[54] שראוין למלאכה, ומלאכתם כולה של מקבל

[55] לחלוק שבח שישביחו בדמים ובוולדות

[56] כשתבא שנת חלוקתן, כדאמרן לעיל: בדקה - שלשים, ובגסה - חמשים יום

[57] ואין צריך ליתן שכר עמל ומזון לעגל אלא לאם

[58] גירסת רש"י: 'מפרין על שדהו': לשון 'פרה ורבה'; ובגמרא מפרש כיצד מפרין ולי נראה 'מפריז' בזיי"ן, לשון מרחיב ומגדיל כמו (זכריה ב) 'פרזות תשב ירושלם' וכן מצינו בנדה (דףד:) 'לא כהלל שהפריז על מדותיו' וכן יסד רבינו משולם בפיוט 'חכמי מדות מפריזים' [שאומרים יום שני של פסח]

[59] הלויני מאתים זוז

[60] ואוציאם בשדה לזבל לקצור ולזרוע ולחרוש, כל צרכה; כל דבר קרוי 'פרנסה'

[61] בחכירותיה

[62] של חטין

[63] ואחזיר מעותיך

[64] ואין זו רבית שכר מעות, אלא שחוכר ממנו שדה משובחת ומעלה לו בחכירות שדה טובה יותר משדה רעה; מאתים זוז - שני כורים חטין

[65] שכר

[66] שכר

[67] שאם שכר ממנו חנות או ספינה - אסור ללות הימנו מעות לקנות פירות ולמכור בחנות, או פרקמטיא להוליך בספינה, ויעלה לו על דמי שכירותו, כיון דלא בגופה דחנות וספינה קא מפיק להו להנך זוזי להשביח החנות או הספינה - אין תוספת השכר בשביל חנות וספינה אלא בשביל שכר מעות

[68] וילון ושאר כלי הספינה כגון תורן

[69] שתהא נאה

[70] והכל רצין לתוכה לקנות ולאכול שם

[71] מותר להשכירה על מנת שאם תישבר - ישלם אותה השוכר

[72] כיון דנוטל שכר

[73] אין לו לתבוע דמי שבירתה

[74] מאחר ששמאה בדמים שאם תישבר יש לה דמים

[75] הויא ליה [הספינה] מלוה גביה, והויא שכרה רבית

[76] עסקא שאדם מקבל מחבירו, ומקבל אחריות: שאם מתו - מתו לו, ואם אבדו - אבדו לו, והשכר יחלוקו; והיינו 'צאן ברזל': שקשה כברזל: שקיים אצל בעליו, ואינו פוחת אצלם. ונראה לי שרוב המקבלים - כך היו נוהגים לקבל בהמה דקה; להכי קרי להו 'צאן'

[77] אם לא אשיבנה לך

[78] בשכר שאחרוש בה

[79] ואין זה רבית, כדמפרש

[80] שאם יוזלו פרות בשוק ויעמדו דמיה על עשרים - לא ישלם, אלא לאחר מיתה: שאם תמות או אם תישבר; אלמא כל כמה דלא קביל עליה זולא - לאו מלוה היא גביה; וגבי ספינה נמי לא קביל עליה זולא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]