ביאור:בבלי בבא מציעא דף סו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

פטומי מילי בעלמא הוא [1] [עיין תוספות].

אמר ליה רב אשי לאמימר: טעמא מאי? כיון דלוקח בעי לאתנויי והכא מוכר קא מתני אמרת "פטומי מילי בעלמא הוא"; אלא מתניתא דקתני 'לכשיהיו לך מעות אחזיר לך" – מותר' דמוכר הוא דבעי לאתנויי, מוכר לא אתני ולוקח קא מתני, ואמרינן: "מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?", ואמר רבא "סיפא דאמר ליה מדעתיה", - טעמא דאמר ליה מדעתיה, הא לא אמר ליה מדעתיה [2] - [3]לא אמרינן פטומי מילי בעלמא הוא [4]!

אמר ליה: [5] 'נעשה כמאן דאמר ליה מדעתיה' אתמר [6].

ההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו [7], ואתנח [נאנק] ואתנח [ונאנח]. אמרה ליה: אמאי קא מתנחת? אי קיימת - דידך אנא!

אמר רב זביד: פטומי מילי בעלמא הוא [8].

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: ואי לאו פטומי מילי [9] מאי? בדידה קיימא למישדי תנאה בגיטא? בדידיה קיימא למשדי תנאה [10]?

מהו דתימא הוא גופיה אדעתא דידה קא גמיר ויהיב גיטא - קא משמע לן.

הלוהו על שדהו [ואמר לו: "אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים - הרי היא שלי" - הרי היא שלו; וכך היה ביתוס בן זונין עושה על פי חכמים]:

אמר רב הונא: בשעת מתן מעות [11] - קנה הכל; לאחר מתן מעות [12] - [13] לא קנה אלא כנגד מעותיו.

ורב נחמן אמר: אפילו לאחר מתן מעות קנה הכל.

עבד רב נחמן עובדא גבי ריש גלותא כשמעתיה; קרעיה רב יהודה לשטריה. אמר ליה ריש גלותא: רב יהודה קרע לשטרך!

אמר ליה: דרדקא קרעיה [14]? גברא רבה קרעיה [15] חזא ביה טעמא וקרעיה!

איכא דאמרי: אמר ליה: דרדקא קרעיה, דכולי עלמא לגבי דידי בדינא דרדקי נינהו.

הדר אמר רב נחמן: אפילו בשעת מתן מעות לא קנה ולא כלום.

איתיביה רבא לרב נחמן: '"אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי" - הרי היא שלו'!?

אמר ליה: אני אומר אסמכתא קניא [16], ומניומי אמר אסמכתא לא קניא [17] [עיין תוספות].

ולמניומי קשיא מתניתין [שאמרה 'הרי הן שלו’]?

איבעית אימא: מתניתין - רבי יוסי היא, דאמר 'אסמכתא קניא' [18].


עמוד ב

איבעית אימא: דאמר ליה "קני מעכשיו [19]" [20].

אמר ליה מר ינוקא ומר קשישא בני דרב חסדא לרב אשי: הכי אמרי נהרדעאי משמיה דרב נחמן: האי אסמכתא - בזמניה קניא [21], בלא זמניה [22] לא קניא.

אמר ליה: כל מידי בזמניה קני, בלא זמניה לא קני!? דלמא הכי קאמריתו: 'אשכחיה [23] בגו זמניה, ואמר ליה: "קְני [24]" – קָני [25]; בתר זמניה ואמר ליה "קני" - לא קָני.' מאי טעמא [אמר לו 'קני’]? מחמת כיסופא הוא דקאמר ליה; ולא היא: דאפילו בגו זמניה נמי לא קני, והאי דקאמר ליה "קני" - קא סבר כי מטי זמניה לא ליתי ליטרדן [26].

אמר רב פפא: האי אסמכתא - זימנין קניא וזימנין לא קניא; אשכחיה [27] דקא שתי שכרא [28] - קני; דקא מהפך אזוזי - לא קני.

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: דלמא לפכוחי פחדיה קא שתי [29]? אי נמי איניש אחרינא אסמכיה אזוזי?

אלא אמר רבינא: אי קפיד בדמי [30] - ודאי קני [31].

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: דלמא סבר 'כי היכי דלא תיתזיל ארעיה' [32]?

אלא אמר רב פפא: אי קפיד בארעא [33] - ודאי קני.

ואמר רב פפא: אף על גב דאמור רבנן 'אסמכתא לא קניא', אפותיקי הויא למיגבא מינה [34].

אמר ליה רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא: מי קאמר ליה 'קני – לגוביינא'?

אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: ואי אמר 'קני למיגבא מיניה' – קני? סוף סוף אסמכתא היא [35] ואסמכתא לא קניא!?

אלא 'אפותיקי' דקאמר רב פפא [36] - מאי היא?

דאמר ליה "לא יהא לך פרעון [37] אלא מזו [38]" [39].

ההוא גברא דזבין ליה ארעא לחבריה באחריות; אמר ליה: "אי טרפו ליה מנאי - מגבית לי [40] מעידי עידית דאית לך"! אמר ליה "מעידי עידית לא מגבינא לך, דבעינן למיקם קמאי, אלא מגבינא לך מעידית אחרים דאית לי". לסוף טרפוה מיניה. אתא בדקא [41] שקיל לעידי עידית [42].

סבר רב פפא למימר מעידית; אמר ליה: והא קיימא!

א"ל רב אחא מדפתי לרבינא: ולימא ליה "כי אמרי לך אנא 'מגבינא לך' [43] - דהוה עידי עידית קיימא, השתא קיימא ליה עידית במקום עידי עידית"!

רב בר שבא הוה מסיק ביה רב כהנא זוזי; אמר ליה: "אי לא פרענא לך ליום פלוני - גבי מהאי חמרא" [44].

סבר רב פפא למימר: כי אמרינן 'אסמכתא לא קניא' - הני מילי בארעא, דלאו לזבוני קיימא, אבל חמרא - כיון דלזבוני קאי - כזוזי דמי!

אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: הכי אמרינן משמיה דרבה: כל 'דאי' - לא קני.

אמר רב נחמן: השתא דאמור רבנן 'אסמכתא לא קניא' - הדר ארעא והדרי פירי [45].

למימרא דסבר רב נחמן 'מחילה בטעות [46] - לא הויא מחילה'? והאיתמר: 'המוכר פירות דקל לחבירו [47]: אמר רב הונא: 'עד שלא באו לעולם [48] יכול לחזור בו [49], משבאו לעולם - אין יכול לחזור בו' [50];

ורב נחמן אמר: 'אף משבאו לעולם - יכול לחזור בו.' [51]; ואמר רב נחמן: 'מודינא דאי שמיט ואכיל - לא מפקינן מיניה.' [52]!?

התם זביני הכא הלואה [53].

אמר רבא:

הערות[עריכה]

  1. ^ אין אלו אלא דברי תנחומין בעלמא, לפטם את לבו
  2. ^ אסור; אלמא על כרחיה מקיים תנאה, לפיכך אינו מכר, והוה ליה כרבית
  3. ^ ו
  4. ^ הואיל ולא אתני מוכר
  5. ^ הא דרבא
  6. ^ הכי אמר רבא לעיל: 'מאי שנא רישא מאי שנא סיפא? אמר רבא: סיפא - כיון דבעי מוכר אתנויי ולא אתני, והלוקח קאמר ליה מנפשיה - נעשה כאומר ליה מדעתיה "אחזירנה אם ארצה", ואף על גב דלא פריש "מדעתיה" - כמאן דפירש דמי, ואין עליו לכופו; הלכך אי נמי אהדרינהו - השתא הוא דהדר זבין להו
  7. ^ שלא תזקק ליבום, ולא כתב לה על תנאי "אם מַתִּי"
  8. ^ אין אמירה זו קבלת תנאי, אלא לנחמו; ואם תרצה - תנשא לאחר
  9. ^ ואף אם אמרה באמת ובקבלת שבועה גמורה
  10. ^ בתמיה: הגט אינו אלא מדעת האיש, וצריך למוסרו לה על התנאי, ואם לא התנה בשעת נתינה - תנאי שלה אינו כלום, ואפילו אמרה קודם לכן; ולא דמי לממון, דמשעבד נפשיה בדיבוריה
  11. ^ התנה "על מנת כן"
  12. ^ התנה
  13. ^ אין בדבריו כלום:
  14. ^ בתמיהף וכי לא אדם גדול הוא
  15. ^ לא קרעו בלא טעם
  16. ^ הייתי רגיל לומר 'קנה הכל', דאסמכתא קניא
  17. ^ אבל מניומי חלוק עלי, והחזירני מדברי; והא 'אסמכתא' היא הבטחה בעלמא, לסמוך על דבריו, שאם לא ימלא דבריו - יתן לו שוה מאתים במנה
  18. ^ בפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קסח.) 'מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו כו'
  19. ^ אם לא אתן לך עד שלש שנים
  20. ^ דלאו אסמכתא היא, אלא קנין גמור היא, שעל מנת מכר גמור החזיק בה מעכשיו בדמים הללו, ואזולי אוזיל גביה, וזה קיבל עליו שאם יחזיר לו מעותיו עד שלש שנים – יקבלם; והפירות: לרבי יהודה לוקח אוכלן, ולרבנן משלשין אותן
  21. ^ קסלקא דעתיה: הגיע זמן ולא נתן לו מעותיו
  22. ^ קודם שהגיע
  23. ^ לוה
  24. ^ לא אפדנה עוד
  25. ^ דגמר ואקני; דאי לא - למה ליה למימר ליה? הלא אין יכול עכשיו לתובעו!
  26. ^ ולדחייה בעלמא, משום כיסופא
  27. ^ ביום הזמן
  28. ^ בחנות - אין זה עצב לחזור אחר פדיון שדהו, ודעתו לשקעה
  29. ^ להפיג דאגתו שדואג על המעות, דכתיב (תהלים קד) ויין ישמח
  30. ^ אם מקפיד במכירת חפציו שלא לפחות משוויין
  31. ^ אינו חש אם תשקע שדהו
  32. ^ שאם יראה אותו מחזר אחרי מעות ומוכר נכסיו בפחות - מוזיל קרקעותיו, ולעולם אנוס הוא, ולא גמר ומקני
  33. ^ שלא ימכור שום קרקע אפילו בשווייו
  34. ^ קונה בה כנגד מעותיו; ואם בא לפרוע המעות לאחר זמן - לא יקבלם
  35. ^ דלא אמר ליה "'קני לגוביינא אלא אם איני נותן לך מכאן ועד שלש שנים" הדר הויא לה אסמכתא דכל 'דאי' - אסמכתא הוא
  36. ^ דגבי אסמכתא: תיהוי אפותיקי
  37. ^ אף בתוך שלש שנים
  38. ^ ואם אין אני נותן לך מגופה כנגד מעותיך עד שלש שנים - תהא כולה שלך
  39. ^ בהא אמר רב פפא דאף על גב דלא קניא למיהוי כוליה דידיה לאחר שלש - אפותיקי הוי למגבי מיניה, דבלאו אסמכתא נמי שווייה אפותיקי
  40. ^ כנגד מעותי
  41. ^ שטף נהר
  42. ^ שטפהּ לעידי עידית; וכשבא זה לגבות מן העידית כפי תנאו - אמר לו "לא תיגבי אלא מבינונית אחרת שיש לי"
  43. ^ לגבות מעידית
  44. ^ ופסק דמים, ולבסוף אייקר
  45. ^ לאחר שלש אם אכלן לוקח
  46. ^ כי האי: דהמוכר סבר שהיא קנויה ללוקח, ומן הדין אוכל פירות, ומוחל על אכילתו
  47. ^ קודם שחנטו פירותיו
  48. ^ אם בא לחזור בו קודם שחנטו פירותיו
  49. ^ דאפילו למאן דאמר (יבמות דף צג.) 'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם' - הני מילי שבא לחזור אחר שבא לעולם
  50. ^ דקסבר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בשעת המכר, שיהיה המכר חל לכשיבא לעולם
  51. ^ דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם
  52. ^ שהרי כל זמן שלא חזר - מחל על אכילתו; ואף על פי שבטעות: שלא היה יודע שיוכל לחזור - מחילה היא
  53. ^ ומיחזי כרבית: שמתחילה בהלואה בא לו, וכרבית קצוצה דמי, ואין 'אבק רבית' בדבר הלואה אלא בדבר מכר, כגון 'המרבה בפירות' דמתניתין (לעיל ס:)