ביאור:בבלי בבא מציעא דף סו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

פטומי מילי בעלמא הוא ^[1] [עיין תוספות].

אמר ליה רב אשי לאמימר: טעמא מאי? כיון דלוקח בעי לאתנויי והכא מוכר קא מתני אמרת "פטומי מילי בעלמא הוא"; אלא מתניתא דקתני 'לכשיהיו לך מעות אחזיר לך" – מותר' דמוכר הוא דבעי לאתנויי, מוכר לא אתני ולוקח קא מתני, ואמרינן: "מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?", ואמר רבא "סיפא דאמר ליה מדעתיה", - טעמא דאמר ליה מדעתיה, הא לא אמר ליה מדעתיה ^[2] - ^[3]לא אמרינן פטומי מילי בעלמא הוא ^[4]!

אמר ליה: ^[5] 'נעשה כמאן דאמר ליה מדעתיה' אתמר ^[6].

ההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו ^[7], ואתנח [נאנק] ואתנח [ונאנח]. אמרה ליה: אמאי קא מתנחת? אי קיימת - דידך אנא!

אמר רב זביד: פטומי מילי בעלמא הוא ^[8].

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: ואי לאו פטומי מילי ^[9] מאי? בדידה קיימא למישדי תנאה בגיטא? בדידיה קיימא למשדי תנאה ^[10]?

מהו דתימא הוא גופיה אדעתא דידה קא גמיר ויהיב גיטא - קא משמע לן.

הלוהו על שדהו [ואמר לו: "אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים - הרי היא שלי" - הרי היא שלו; וכך היה ביתוס בן זונין עושה על פי חכמים]:

אמר רב הונא: בשעת מתן מעות ^[11] - קנה הכל; לאחר מתן מעות ^[12] - ^[13] לא קנה אלא כנגד מעותיו.

ורב נחמן אמר: אפילו לאחר מתן מעות קנה הכל.

עבד רב נחמן עובדא גבי ריש גלותא כשמעתיה; קרעיה רב יהודה לשטריה. אמר ליה ריש גלותא: רב יהודה קרע לשטרך!

אמר ליה: דרדקא קרעיה ^[14]? גברא רבה קרעיה ^[15] חזא ביה טעמא וקרעיה!

איכא דאמרי: אמר ליה: דרדקא קרעיה, דכולי עלמא לגבי דידי בדינא דרדקי נינהו.

הדר אמר רב נחמן: אפילו בשעת מתן מעות לא קנה ולא כלום.

איתיביה רבא לרב נחמן: '"אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי" - הרי היא שלו'!?

אמר ליה: אני אומר אסמכתא קניא ^[16], ומניומי אמר אסמכתא לא קניא ^[17] [עיין תוספות].

ולמניומי קשיא מתניתין [שאמרה 'הרי הן שלו’]?

איבעית אימא: מתניתין - רבי יוסי היא, דאמר 'אסמכתא קניא' ^[18].

עמוד ב

איבעית אימא: דאמר ליה "קני מעכשיו ^[19]" ^[20].

אמר ליה מר ינוקא ומר קשישא בני דרב חסדא לרב אשי: הכי אמרי נהרדעאי משמיה דרב נחמן: האי אסמכתא - בזמניה קניא ^[21], בלא זמניה ^[22] לא קניא.

אמר ליה: כל מידי בזמניה קני, בלא זמניה לא קני!? דלמא הכי קאמריתו: 'אשכחיה ^[23] בגו זמניה, ואמר ליה: "קְני ^[24]" – קָני ^[25]; בתר זמניה ואמר ליה "קני" - לא קָני.' מאי טעמא [אמר לו 'קני’]? מחמת כיסופא הוא דקאמר ליה; ולא היא: דאפילו בגו זמניה נמי לא קני, והאי דקאמר ליה "קני" - קא סבר כי מטי זמניה לא ליתי ליטרדן ^[26].

אמר רב פפא: האי אסמכתא - זימנין קניא וזימנין לא קניא; אשכחיה ^[27] דקא שתי שכרא ^[28] - קני; דקא מהפך אזוזי - לא קני.

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: דלמא לפכוחי פחדיה קא שתי ^[29]? אי נמי איניש אחרינא אסמכיה אזוזי?

אלא אמר רבינא: אי קפיד בדמי ^[30] - ודאי קני ^[31].

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: דלמא סבר 'כי היכי דלא תיתזיל ארעיה' ^[32]?

אלא אמר רב פפא: אי קפיד בארעא ^[33] - ודאי קני.

ואמר רב פפא: אף על גב דאמור רבנן 'אסמכתא לא קניא', אפותיקי הויא למיגבא מינה ^[34].

אמר ליה רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא: מי קאמר ליה 'קני – לגוביינא'?

אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: ואי אמר 'קני למיגבא מיניה' – קני? סוף סוף אסמכתא היא ^[35] ואסמכתא לא קניא!?

אלא 'אפותיקי' דקאמר רב פפא ^[36] - מאי היא?

דאמר ליה "לא יהא לך פרעון ^[37] אלא מזו ^[38]" ^[39].

ההוא גברא דזבין ליה ארעא לחבריה באחריות; אמר ליה: "אי טרפו ליה מנאי - מגבית לי ^[40] מעידי עידית דאית לך"! אמר ליה "מעידי עידית לא מגבינא לך, דבעינן למיקם קמאי, אלא מגבינא לך מעידית אחרים דאית לי". לסוף טרפוה מיניה. אתא בדקא ^[41] שקיל לעידי עידית ^[42].

סבר רב פפא למימר מעידית; אמר ליה: והא קיימא!

א"ל רב אחא מדפתי לרבינא: ולימא ליה "כי אמרי לך אנא 'מגבינא לך' ^[43] - דהוה עידי עידית קיימא, השתא קיימא ליה עידית במקום עידי עידית"!

רב בר שבא הוה מסיק ביה רב כהנא זוזי; אמר ליה: "אי לא פרענא לך ליום פלוני - גבי מהאי חמרא" ^[44].

סבר רב פפא למימר: כי אמרינן 'אסמכתא לא קניא' - הני מילי בארעא, דלאו לזבוני קיימא, אבל חמרא - כיון דלזבוני קאי - כזוזי דמי!

אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: הכי אמרינן משמיה דרבה: כל 'דאי' - לא קני.

אמר רב נחמן: השתא דאמור רבנן 'אסמכתא לא קניא' - הדר ארעא והדרי פירי ^[45].

למימרא דסבר רב נחמן 'מחילה בטעות ^[46] - לא הויא מחילה'? והאיתמר: 'המוכר פירות דקל לחבירו ^[47]: אמר רב הונא: 'עד שלא באו לעולם ^[48] יכול לחזור בו ^[49], משבאו לעולם - אין יכול לחזור בו' ^[50];

ורב נחמן אמר: 'אף משבאו לעולם - יכול לחזור בו.' ^[51]; ואמר רב נחמן: 'מודינא דאי שמיט ואכיל - לא מפקינן מיניה.' ^[52]!?

התם זביני הכא הלואה ^[53].

אמר רבא:

הערות

^ אין אלו אלא דברי תנחומין בעלמא, לפטם את לבו
^ אסור; אלמא על כרחיה מקיים תנאה, לפיכך אינו מכר, והוה ליה כרבית
^ ו
^ הואיל ולא אתני מוכר
^ הא דרבא
^ הכי אמר רבא לעיל: 'מאי שנא רישא מאי שנא סיפא? אמר רבא: סיפא - כיון דבעי מוכר אתנויי ולא אתני, והלוקח קאמר ליה מנפשיה - נעשה כאומר ליה מדעתיה "אחזירנה אם ארצה", ואף על גב דלא פריש "מדעתיה" - כמאן דפירש דמי, ואין עליו לכופו; הלכך אי נמי אהדרינהו - השתא הוא דהדר זבין להו
^ שלא תזקק ליבום, ולא כתב לה על תנאי "אם מַתִּי"
^ אין אמירה זו קבלת תנאי, אלא לנחמו; ואם תרצה - תנשא לאחר
^ ואף אם אמרה באמת ובקבלת שבועה גמורה
^ בתמיה: הגט אינו אלא מדעת האיש, וצריך למוסרו לה על התנאי, ואם לא התנה בשעת נתינה - תנאי שלה אינו כלום, ואפילו אמרה קודם לכן; ולא דמי לממון, דמשעבד נפשיה בדיבוריה
^ התנה "על מנת כן"
^ התנה
^ אין בדבריו כלום:
^ בתמיהף וכי לא אדם גדול הוא
^ לא קרעו בלא טעם
^ הייתי רגיל לומר 'קנה הכל', דאסמכתא קניא
^ אבל מניומי חלוק עלי, והחזירני מדברי; והא 'אסמכתא' היא הבטחה בעלמא, לסמוך על דבריו, שאם לא ימלא דבריו - יתן לו שוה מאתים במנה
^ בפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קסח.) 'מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו כו'
^ אם לא אתן לך עד שלש שנים
^ דלאו אסמכתא היא, אלא קנין גמור היא, שעל מנת מכר גמור החזיק בה מעכשיו בדמים הללו, ואזולי אוזיל גביה, וזה קיבל עליו שאם יחזיר לו מעותיו עד שלש שנים – יקבלם; והפירות: לרבי יהודה לוקח אוכלן, ולרבנן משלשין אותן
^ קסלקא דעתיה: הגיע זמן ולא נתן לו מעותיו
^ קודם שהגיע
^ לוה
^ לא אפדנה עוד
^ דגמר ואקני; דאי לא - למה ליה למימר ליה? הלא אין יכול עכשיו לתובעו!
^ ולדחייה בעלמא, משום כיסופא
^ ביום הזמן
^ בחנות - אין זה עצב לחזור אחר פדיון שדהו, ודעתו לשקעה
^ להפיג דאגתו שדואג על המעות, דכתיב (תהלים קד) ויין ישמח
^ אם מקפיד במכירת חפציו שלא לפחות משוויין
^ אינו חש אם תשקע שדהו
^ שאם יראה אותו מחזר אחרי מעות ומוכר נכסיו בפחות - מוזיל קרקעותיו, ולעולם אנוס הוא, ולא גמר ומקני
^ שלא ימכור שום קרקע אפילו בשווייו
^ קונה בה כנגד מעותיו; ואם בא לפרוע המעות לאחר זמן - לא יקבלם
^ דלא אמר ליה "'קני לגוביינא אלא אם איני נותן לך מכאן ועד שלש שנים" הדר הויא לה אסמכתא דכל 'דאי' - אסמכתא הוא
^ דגבי אסמכתא: תיהוי אפותיקי
^ אף בתוך שלש שנים
^ ואם אין אני נותן לך מגופה כנגד מעותיך עד שלש שנים - תהא כולה שלך
^ בהא אמר רב פפא דאף על גב דלא קניא למיהוי כוליה דידיה לאחר שלש - אפותיקי הוי למגבי מיניה, דבלאו אסמכתא נמי שווייה אפותיקי
^ כנגד מעותי
^ שטף נהר
^ שטפהּ לעידי עידית; וכשבא זה לגבות מן העידית כפי תנאו - אמר לו "לא תיגבי אלא מבינונית אחרת שיש לי"
^ לגבות מעידית
^ ופסק דמים, ולבסוף אייקר
^ לאחר שלש אם אכלן לוקח
^ כי האי: דהמוכר סבר שהיא קנויה ללוקח, ומן הדין אוכל פירות, ומוחל על אכילתו
^ קודם שחנטו פירותיו
^ אם בא לחזור בו קודם שחנטו פירותיו
^ דאפילו למאן דאמר (יבמות דף צג.) 'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם' - הני מילי שבא לחזור אחר שבא לעולם
^ דקסבר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בשעת המכר, שיהיה המכר חל לכשיבא לעולם
^ דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם
^ שהרי כל זמן שלא חזר - מחל על אכילתו; ואף על פי שבטעות: שלא היה יודע שיוכל לחזור - מחילה היא
^ ומיחזי כרבית: שמתחילה בהלואה בא לו, וכרבית קצוצה דמי, ואין 'אבק רבית' בדבר הלואה אלא בדבר מכר, כגון 'המרבה בפירות' דמתניתין (לעיל ס:)

[1] אין אלו אלא דברי תנחומין בעלמא, לפטם את לבו

[2] אסור; אלמא על כרחיה מקיים תנאה, לפיכך אינו מכר, והוה ליה כרבית

[3] ו

[4] הואיל ולא אתני מוכר

[5] הא דרבא

[6] הכי אמר רבא לעיל: 'מאי שנא רישא מאי שנא סיפא? אמר רבא: סיפא - כיון דבעי מוכר אתנויי ולא אתני, והלוקח קאמר ליה מנפשיה - נעשה כאומר ליה מדעתיה "אחזירנה אם ארצה", ואף על גב דלא פריש "מדעתיה" - כמאן דפירש דמי, ואין עליו לכופו; הלכך אי נמי אהדרינהו - השתא הוא דהדר זבין להו

[7] שלא תזקק ליבום, ולא כתב לה על תנאי "אם מַתִּי"

[8] אין אמירה זו קבלת תנאי, אלא לנחמו; ואם תרצה - תנשא לאחר

[9] ואף אם אמרה באמת ובקבלת שבועה גמורה

[10] בתמיה: הגט אינו אלא מדעת האיש, וצריך למוסרו לה על התנאי, ואם לא התנה בשעת נתינה - תנאי שלה אינו כלום, ואפילו אמרה קודם לכן; ולא דמי לממון, דמשעבד נפשיה בדיבוריה

[11] התנה "על מנת כן"

[12] התנה

[13] אין בדבריו כלום:

[14] בתמיהף וכי לא אדם גדול הוא

[15] לא קרעו בלא טעם

[16] הייתי רגיל לומר 'קנה הכל', דאסמכתא קניא

[17] אבל מניומי חלוק עלי, והחזירני מדברי; והא 'אסמכתא' היא הבטחה בעלמא, לסמוך על דבריו, שאם לא ימלא דבריו - יתן לו שוה מאתים במנה

[18] בפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קסח.) 'מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו כו'

[19] אם לא אתן לך עד שלש שנים

[20] דלאו אסמכתא היא, אלא קנין גמור היא, שעל מנת מכר גמור החזיק בה מעכשיו בדמים הללו, ואזולי אוזיל גביה, וזה קיבל עליו שאם יחזיר לו מעותיו עד שלש שנים – יקבלם; והפירות: לרבי יהודה לוקח אוכלן, ולרבנן משלשין אותן

[21] קסלקא דעתיה: הגיע זמן ולא נתן לו מעותיו

[22] קודם שהגיע

[23] לוה

[24] לא אפדנה עוד

[25] דגמר ואקני; דאי לא - למה ליה למימר ליה? הלא אין יכול עכשיו לתובעו!

[26] ולדחייה בעלמא, משום כיסופא

[27] ביום הזמן

[28] בחנות - אין זה עצב לחזור אחר פדיון שדהו, ודעתו לשקעה

[29] להפיג דאגתו שדואג על המעות, דכתיב (תהלים קד) ויין ישמח

[30] אם מקפיד במכירת חפציו שלא לפחות משוויין

[31] אינו חש אם תשקע שדהו

[32] שאם יראה אותו מחזר אחרי מעות ומוכר נכסיו בפחות - מוזיל קרקעותיו, ולעולם אנוס הוא, ולא גמר ומקני

[33] שלא ימכור שום קרקע אפילו בשווייו

[34] קונה בה כנגד מעותיו; ואם בא לפרוע המעות לאחר זמן - לא יקבלם

[35] דלא אמר ליה "'קני לגוביינא אלא אם איני נותן לך מכאן ועד שלש שנים" הדר הויא לה אסמכתא דכל 'דאי' - אסמכתא הוא

[36] דגבי אסמכתא: תיהוי אפותיקי

[37] אף בתוך שלש שנים

[38] ואם אין אני נותן לך מגופה כנגד מעותיך עד שלש שנים - תהא כולה שלך

[39] בהא אמר רב פפא דאף על גב דלא קניא למיהוי כוליה דידיה לאחר שלש - אפותיקי הוי למגבי מיניה, דבלאו אסמכתא נמי שווייה אפותיקי

[40] כנגד מעותי

[41] שטף נהר

[42] שטפהּ לעידי עידית; וכשבא זה לגבות מן העידית כפי תנאו - אמר לו "לא תיגבי אלא מבינונית אחרת שיש לי"

[43] לגבות מעידית

[44] ופסק דמים, ולבסוף אייקר

[45] לאחר שלש אם אכלן לוקח

[46] כי האי: דהמוכר סבר שהיא קנויה ללוקח, ומן הדין אוכל פירות, ומוחל על אכילתו

[47] קודם שחנטו פירותיו

[48] אם בא לחזור בו קודם שחנטו פירותיו

[49] דאפילו למאן דאמר (יבמות דף צג.) 'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם' - הני מילי שבא לחזור אחר שבא לעולם

[50] דקסבר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בשעת המכר, שיהיה המכר חל לכשיבא לעולם

[51] דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם

[52] שהרי כל זמן שלא חזר - מחל על אכילתו; ואף על פי שבטעות: שלא היה יודע שיוכל לחזור - מחילה היא

[53] ומיחזי כרבית: שמתחילה בהלואה בא לו, וכרבית קצוצה דמי, ואין 'אבק רבית' בדבר הלואה אלא בדבר מכר, כגון 'המרבה בפירות' דמתניתין (לעיל ס:)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]