ביאור:בבלי בבא מציעא דף סג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

דמתרצנא מתניתין כוותיה [1]; דתני רבי אושעיא: הרי שהיה נושה בחבירו מנה, והלך ועמד על גורנו, ואמר "תן לי מעותי, שאני רוצה ליקח בהן חטין" ואמר לו "חטין יש לי שאני נותן לך; צא ועשאן עלי כשער של עכשיו"; הגיע זמן חטין למכור [2], אמר לו "תן לי חטין, שאני רוצה למוכרן וליקח בהן יין" אמר לו "יש לי יין שאני נותן לך; צא ועשאן עלי כשער של עכשיו"; הגיע זמן יין למכור, ואמר לו "תן לי ייני, שאני רוצה למוכרו וליקח בו שמן" אמר לו "שמן יש לי שאני נותן לך; צא ועשהו עלי כשער של עכשיו" – כולם: אם יש לו – מותר [3], אין לו – אסור'; ומאי 'לקח' [4]? - לקח בהלואתו [5].

אמר רבא: שמע מינה - מדרבי אושעיא - תלת:

שמע מינה דמעמידין מלוה [6] על גבי פירות [7] ולא אמרינן דלא כ'איסָרו הבא לידו' הוא [8];

ושמע מינה: הוא דיש לו [9];

ושמע מינה [10]: איתא לדרבי ינאי, דאמר רבי ינאי: [11] מה לי הן מה לי דמיהן [12]! דאתמר: רב אמר: 'עושין אמנה בפירות [13], ואין עושין אמנה בדמים [14]' [15], ורבי ינאי אמר: 'מה לי הן ומה לי דמיהן?' [ולא גזרו חכמים]!

מיתיבי [16]: 'כולם אם יש לו מותר' [17]!

אמר רב הונא: אמר רב [רב היה יכול לענות] 'בשמשך [18]' [19].

אי בשמשך - צריכא למימר?

אלא: כגון שיחד לו קרן זוית [20].

ושמואל אמר: הא [דברי רבי יאשיה] מני [21]? - רבי יהודה היא, דאמר: צד אחד ברבית מותר[22] [23]; -

דתניא: 'הרי שהיה נושה בחבירו מנה, ועשה לו שדהו מכר [24]: בזמן שהמוכר אוכל פירות [25] – מותר, לוקח אוכל פירות – אסור [26]; רבי יהודה אומר: אף בזמן שהלוקח אוכל פירות מותר.

אמר להם רבי יהודה: מעשה בביתוס בן זונין שעשה שדהו מכר על פי רבי אלעזר בן עזריה ולוקח אוכל פירות היה!? אמרו לו: משם ראיה? מוכר אוכל פירות היה, ולא לוקח.'

[להבנת סוגיא זו עיין עוד בדף סה,ב]

מאי בינייהו [27]?

אמר אביי: צד אחד ברבית [28] איכא בינייהו.

רבא אמר: רבית על מנת להחזיר איכא בינייהו [29].

אמר רבא: השתא דאמר רבי ינאי [30] -


עמוד ב

מה לי הן ומה לי דמיהן אמרינן [31], - 'מה לי דמיהן ומה לי הן' נמי אמרינן [32], ופוסקין על שער שבשוק, ואף על פי שאין לו [33].

איתיביה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע לרבא: [34] 'כולם: אם יש לו – מותר, אם אין לו - אסור'!?

אמר להו: התם - הלואה, הכא – זביני.

רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: מאי טעמא אמרו רבנן 'פוסקין על שער שבשוק ואף על פי שאין לו'? - דאמר ליה: שקילא טיבותיך ושדייא אחיזרי, מאי אהנית לי? אי הוו לי זוזי בידי הוה מזבנינא בהיני ובשילי בזולא [35]!

אמר ליה אביי לרב יוסף: אלא מעתה מותר ללות סאה בסאה, משום דמצי אמר ליה "שקילא טיבותיך ושדייא אחיזרי", דאמר ליה "חטי דקדחי באכלבאי [36]"?

אמר ליה: התם - הלואה, הכא - זביני.

אמר ליה אדא בר אבא לרבא: [37] והא [38]בעי למיתב זוזי לספסירא [39]!?

אמר ליה [40]: דקא יהיב ליה נמי [41].

רב אשי אמר: [42] זוזי דאינשי אינהו עבדי ליה ספסירותיה [43].

רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: האי מאן דיהיב זוזי אתרעא חריפא [44] צריך [45] לאתחזויי לבי דרי [46]'.

למאי [47]? אי למקנא [48] - הא לא קני [49]!? אי לקבולי עליה 'מי שפרע' [50] - כי לא מיתחזי נמי מקבל עליה 'מי שפרע'?

לעולם לקבולי עליה 'מי שפרע', ומאן דיהיב זוזי אתרעא [חריפא] לבי תרי תלתא יהיב; אי מיתחזי ליה - סמכא דעתיה [51], ואי לא - אמר ליה: אמינא דאשכחת פירי דשפירי מדידי, ושקלת.

אמר רב אשי: השתא דאמרת משום מסמך דעתא [52] - אפילו [53] אשכחיה בשוקא [54], ואמר ליה [55] - סמכא דעתיה [56].

אמר רב נחמן: כללא דרביתא: כל אגר נטר ליה [57] – אסור.

ואמר רב נחמן: האי מאן דיהיב זוזי לקיראה [58], וקא אזלי ארבע ארבע [59], ואמר ליה: יהיבנא לך חמש חמש [60]: יהיבנא לך חמש חמש [61]: איתנהו גביה [62] – שרי, ליתנהו גביה – אסור, [63]

פשיטא!?

לא, צריכא דאית ליה אשראי במתא [64]; מהו דתימא כיון דאית ליה אשראי במתא – כ'עד שיבא בני' או 'עד שאמצא מפתח' דמי? - קא משמע לן: כיון דמחסרי גוביינא - כמאן דליתנהו דמי.

ואמר רב נחמן: 'האי מאן דאוזיף פשיטי מחבריה, ואשכח ביה טופיינא [65]: אי בכדי שהדעת טועה [66] - מיחייב לאהדוריה ליה [67], ואי לאו - מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה'.

היכי דמי 'בכדי שהדעת טועה'?

אמר רב אחא בריה דרב יוסף:

הערות[עריכה]

  1. ^ שאני רגיל לתרץ משניות שסתם רבי - כברייתא שסתם הוא, ודכוותיה אמר רבא ב'הגוזל בתרא' (בבא קמא דף קיא:)
  2. ^ שנתייקרו, ודרך אוצרותיהן למוכרן מעתה
  3. ^ ולא אמרינן דלאו כ'איסָרוֹ הבא לידו' היכא דיש לו, דזכי בהו האי מהשתא ואף על גב דלא משיך, כי מוקרי - ברשותיה מוקרי, ולא הוי רבית: הואיל ואם בא לחזור קאי עלייהו ב'מי שפרע'; ומיהו היכא דאין לו - לאו כ'איסָרוֹ הבא לידו' הוא: דהיכא דיהיב ליה זוזי – פוסק, ואף על גב שאין לו: דיכול זה לקנותו במעות שקיבל, דחטין מצויין לו, הואיל ויצא השער; אבל זה - אין בידו במה יקנה, ודמי לרבית
  4. ^ דקתני במתניתין
  5. ^ שהיה נושה בו דינר זהב. ולי נראה דלא גרסינן ליה, ופירוש משובש הוא שנפלה בספר, לפי שראה ברבי אושעיא 'נושה בחבירו מנה', דשמעינן מינה: דאי הוה יהיב ליה השתא זוזי - אפילו אין לו נמי שרי!? שִבֵּש מתניתין ופירשה בלוקח בהלואתו! ולא היא: לא מבעי לשבושי מתניתין בהכי, דרבי אושעיא - משום חטין קמאי נקיט ליה, ולמימר דיש לו - מותר אף על גב דלאו כ'איסָרוֹ הבא לידו', וכי אין לו – אסור, הואיל ולא בא איסרו לידו; אבל מתניתין - כי תנא 'אין לו' גבי יין תנא: שמחמת הלואה בא עליו, שהיו כבר דמי החטין מלוה עליו, אבל גבי חטין - לא תנא איסורא, ואפילו אין לו שרי, דאיסרו בא לידו, ושפיר תני בה 'לקח'
  6. ^ שיש לו על חבירו
  7. ^ לפסוק עליהם פירות כשער של עכשיו כל ימות השנה
  8. ^ כדתניא לעיל: אפילו יש לו - אסור
  9. ^ אבל אין לו - אין מעמידין מלוה, אבל פוסקין על ידי נתינת מעות, כדקתני מתניתין (לקמן דף עב:): 'יצא השער – פוסקין', ואוקימנא מתניתין כדתני רבי אושעיא
  10. ^ מדקתני הגיע זמן חטין למכור - שם לו החטין בדמים בשער של עכשיו ביוקר, ופוסק יין כשער של עכשיו – בזול
  11. ^ פסק על הפירות והגיע זמנו למכור, ובא ותבעו ואין לו - מקבל הימנו הדמים כשער של עכשיו:
  12. ^ דמה לי מקבל הן עצמן, ומה לי דמיהן
  13. ^ נותנין מעות באמנה כשער של עכשיו שיוצא בשוק על מנת לקבל פירות אפילו יוקירו חטין
  14. ^ ואין עושין אמנה לפסוק על הפירות כדי לקבל דמים לכשיוקירו,
  15. ^ דכיון דזוזי יהיב וזוזי שקיל - מחזי כרביתא [וגזרו חכמים]
  16. ^ מהא דרבי אושעיא קא מותיב
  17. ^ והכא - דמים קא מקבל: ששׂם עליו דמי החטין, ומקבל היין ששוה יותר ממה שנתן, ומתחילה לא קנה יין ממנו, והרי הוא כמקבל מעות דמי החטים
  18. ^ הימנו החטים מתחילה
  19. ^ דדְמֵי החטין דידיה קא מקבל, דברשותיה אייקר: דמשעה שמשך - כלתה לה תורת הלואה וקיבל חובו; וכן בכולן
  20. ^ ואשמעינן דיחוד מילתא היא
  21. ^ דקתני 'יש לו מותר'
  22. ^ Note:הסבר זה הוא של אביי [להלן בסוף העמוד] שאמר שזו היא סברתו של רבי יהודה; אך רבא חולק עליו, ואומר שרבי יהודה סובר שהמחלוקת הוא בריבית על מנת להחזיר; ואם כן – כמו איזה תנא אומר רבי יאשיה 'כולם אם יש לו מותר'? ואין לומר שרבא אינו חולק על אביי, ושגם הוא סובר שרבי יהודה מתיר צד אחד ברבית; ראיה לכך: דיוק לשון הגמרא כאן הוא 'רבא אמר', שזה לשון מחלוקת; ועוד: כך מפרש רש"י: דרבי יהודה גופיה לא שרי אלא על מנת להחזיר – ולא צד אחד ברבית! אולי רבא לא חש לשאלה 'הא מני' על דברי רבי יאשיה, שהרי רבי יאשיה - כתנא הוא!
  23. ^ רבית שאינה על ידי הלואה אלא על ידי מכר, ופעמים שבאה על ידי רבית, כגון זו: אם יוקרו הפירות וישלם דמים - יש כאן רבית; ואם לא ישלם דמים, אלא פירות שפסק הוא עימו - אין כאן רבית - היינו 'צד אחד ברבית': פעמים יש רבית ופעמים אין רבית, שהרי אינו פוסק עמו על מנת לשלם דמים אלא פירות
  24. ^ "אם אין אני נותן לך מכאן עד יום פלוני - הרי השדה שלך"
  25. ^ בתוך הזמן
  26. ^ שמא לא יבוא לידי מכר: שיחזיר לו מעותיו, ונמצא שבהלואה היו אצלו, וזה אוכל פירות ברבית
  27. ^ במאי קמיפלגי
  28. ^ כי האי גוונא: שמא יבוא לידי רבית, שמא לא יבא; צד הפדייה בא לידי רבית, צד המכר אינו בא לידי רבית
  29. ^ דרבי יהודה גופיה לא שרי אלא על מנת להחזיר: שאם לא יהיה מכר - יחזיר לו פירות שאכל; ואפילו הכי אסר תנא קמא דבשעת אכילה קאכיל רבית ועבדיה לאיסור
  30. ^ גבי פרעון: 'הן ודמיהן שוין': דכי היכי דהן מותר - דמיהן נמי מותר
  31. ^ מה לי טוב אם הם מקבל יותר ממה שדמיהן מקבל
  32. ^ בתחלת התנאי נמי: משיצא השער - פוסק עמו, ואף על פי שאין פירות בידו, ובלבד שיתן לו זה מעות, דכי היכי דאם היו דמי המעות הללו בידו, והיינו 'הפירות הוי מותר' - הכי נמי כי הוו המעות בידו – מותר, שהמעות ודמיהן שוין, דמה לי טוב אם היו החטין - שהם דמים למעות הללו – בידו, מעכשיו שהם עצמן בידו? אף הוא יכול ליקח בהן פירות!
  33. ^ ומן הטעם הזה פוסקין על סמך שער שבשוק, והוא 'שער היוצא' על ידי חמרין המביאין תבואה לשוק בכרכים, ואף על פי שאין פירות לזה. ואם תאמר: משנתינו היא זו (לקמן דף עב:): 'יצא השער פוסקין'!? איכא למאן דאמר לקמן 'אין פוסקין על שער שבשוק', ומוקי למתניתין באכלבאי וארבי, דמתניתין - לאו שער שבשוק תנן, אלא יצא השער סתמא. הא דמפיך לישנא ונקט למימר 'מה לי דמיהן מה לי הן' - משום דבשעת פרעון הוו המעות שמשלם לו דמי הפירות, ושייך למימר 'מה טוב הן מדמיהן':- כי היכי דהן שרו - דמיהן נמי שרו. ובשעת הפיסוק נותן לו זה מעות לקבל חטין בדמי המעות, ומיקרו הפירות 'דמיהן של מעות', ושייך למימר 'מה טוב דמיהן של מעות מהן': כי היכי דדמיהן שרו - אם היו הפירות בידו - הן נמי: כי הוו הן בידו – שרי. קצרו של דבר: לשון ה'פסקה' נמשך אצל לוקח, לשון ה'פרעון' נמשך אחר המוכר; גבי תנאי ראשון פוסק ונותן לו דמים לקבל כנגדו חטין; הלכך החטין קרוין 'דמים' אצל לוקח: 'דמי מעותיו', וגבי מעות – 'פרעון': המעות שזה פורע הוו דמי החטין שזה חייב לו
  34. ^ בהא דרבי אושעיא
  35. ^ 'היני' ו'שילי': מקומות הן שהיו סמוכין לפומבדיתא שהיו רבה ורב יוסף יושבין בה; כלומר: בכל מקום הוא מוצא סביבותיו בדמים הללו
  36. ^ בתמיה: וכי אם הנחתי חטים שלי באוצרי - כלום היו גשמים יורדין עליהן שיהיו צומחות בהן צמחין להתקלקל? לישנא אחרינא 'דקדחי' לשון חמימות, כמו (ישעיהו סד) כקדח אש
  37. ^ היכי אמרינן מאי אהני לפסוק על שער שבשוק?
  38. ^ אהני ד
  39. ^ סרסור שמבקש למוכרי חטין נמצא משתכר זוזי בהקדמת המעות
  40. ^ ומשני
  41. ^ צריך הלוקח ליתן למוכר דמי הסרסור
  42. ^ לא צריך:
  43. ^ החמרין הולכין אצל בעלי המעות להוליך לו תבואה
  44. ^ הפוסק על הפירות עד שלא יצא השער הברור, אלא שער הבכיר שהיא סמוך לקציר, שהלקוטות מוכרין בזולא: זה סאה וזה סאתים, ותנן מתניתין (דף עב:) דאם יש לו - מותר לפסוק ואף על פי שלא יצא השער, דקתני 'היה הוא תחילה לקוצרים - פוסק עמו על הגדיש'
  45. ^ הלוקח
  46. ^ של מוכר, כשהוא דש וזורה תבואתו בגורן; ולהכי נקיט 'תרעא חריפא': שאין פוסקין עליו אלא למי שיש לו גורן, דאילו שער הברור - פוסקים אף למי שאין לו
  47. ^ מיבעי האי דמתחזי
  48. ^ ממש שלא יוכל המוכר לחזור
  49. ^ בהכי אלא אם כן משך
  50. ^ אם יחזיר
  51. ^ דכל חד וחד, וידע דעליה קא סמיך האי לוקח, וסחורה מקויימת היא, ואין דעתו לחזור; הלכך אם חזר בו מוכר - איכא למילטייה במי שפרע
  52. ^ דאי מיתחזי מיסמך דעתא הוא
  53. ^ לא מיתחזי אבי דרי נמי, אלא
  54. ^ לאחר זמן
  55. ^ "חזי דעלך סמכינא"
  56. ^ איכא מי שפרע
  57. ^ שכר המתנה: אי מוזיל גבי משום המתנה שמקדים לו המעות והמקח אין לו למוכר עכשיו
  58. ^ מוכר שעוה
  59. ^ חלות שעוה בזוזא
  60. ^ לזמן פלוני, והקדים לו המעות עכשיו
  61. ^ לזמן פלוני, והקדים לו המעות עכשיו
  62. ^ אם בידו
  63. ^ אבל אינם בעיר או אבד המפתח, והוא דחוק למעות – שרי, דהוי ליה "הלויני עד שיבא בני", דתנן במתניתין (דף עה.) דמותר.
  64. ^ המוכר הזה - אף הוא נתן מעות, ופסק עם אחרים על שעוה
  65. ^ זה שקיבל המעות - מצא בהן יותר ממה שאמר לו חבירו
  66. ^ דאיכא למימר: טעה המלוה בחשבון, ולא ידע בהן
  67. ^ חייב זה להחזירו לו