ביאור:בבלי בבא מציעא דף סג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דמתרצנא מתניתין כוותיה ^[1]; דתני רבי אושעיא: הרי שהיה נושה בחבירו מנה, והלך ועמד על גורנו, ואמר "תן לי מעותי, שאני רוצה ליקח בהן חטין" ואמר לו "חטין יש לי שאני נותן לך; צא ועשאן עלי כשער של עכשיו"; הגיע זמן חטין למכור ^[2], אמר לו "תן לי חטין, שאני רוצה למוכרן וליקח בהן יין" אמר לו "יש לי יין שאני נותן לך; צא ועשאן עלי כשער של עכשיו"; הגיע זמן יין למכור, ואמר לו "תן לי ייני, שאני רוצה למוכרו וליקח בו שמן" אמר לו "שמן יש לי שאני נותן לך; צא ועשהו עלי כשער של עכשיו" – כולם: אם יש לו – מותר ^[3], אין לו – אסור'; ומאי 'לקח' ^[4]? - לקח בהלואתו ^[5].

אמר רבא: שמע מינה - מדרבי אושעיא - תלת:

שמע מינה דמעמידין מלוה ^[6] על גבי פירות ^[7] ולא אמרינן דלא כ'איסָרו הבא לידו' הוא ^[8];

ושמע מינה: הוא דיש לו ^[9];

ושמע מינה ^[10]: איתא לדרבי ינאי, דאמר רבי ינאי: ^[11] מה לי הן מה לי דמיהן ^[12]! דאתמר: רב אמר: 'עושין אמנה בפירות ^[13], ואין עושין אמנה בדמים ^[14]' ^[15], ורבי ינאי אמר: 'מה לי הן ומה לי דמיהן?' [ולא גזרו חכמים]!

מיתיבי ^[16]: 'כולם אם יש לו מותר' ^[17]!

אמר רב הונא: אמר רב [רב היה יכול לענות] 'בשמשך ^[18]' ^[19].

אי בשמשך - צריכא למימר?

אלא: כגון שיחד לו קרן זוית ^[20].

ושמואל אמר: הא [דברי רבי יאשיה] מני ^[21]? - רבי יהודה היא, דאמר: צד אחד ברבית מותר^[22] ^[23]; -

דתניא: 'הרי שהיה נושה בחבירו מנה, ועשה לו שדהו מכר ^[24]: בזמן שהמוכר אוכל פירות ^[25] – מותר, לוקח אוכל פירות – אסור ^[26]; רבי יהודה אומר: אף בזמן שהלוקח אוכל פירות מותר.

אמר להם רבי יהודה: מעשה בביתוס בן זונין שעשה שדהו מכר על פי רבי אלעזר בן עזריה ולוקח אוכל פירות היה!? אמרו לו: משם ראיה? מוכר אוכל פירות היה, ולא לוקח.'

[להבנת סוגיא זו עיין עוד בדף סה,ב]

מאי בינייהו ^[27]?

אמר אביי: צד אחד ברבית ^[28] איכא בינייהו.

רבא אמר: רבית על מנת להחזיר איכא בינייהו ^[29].

אמר רבא: השתא דאמר רבי ינאי ^[30] -

עמוד ב

מה לי הן ומה לי דמיהן אמרינן ^[31], - 'מה לי דמיהן ומה לי הן' נמי אמרינן ^[32], ופוסקין על שער שבשוק, ואף על פי שאין לו ^[33].

איתיביה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע לרבא: ^[34] 'כולם: אם יש לו – מותר, אם אין לו - אסור'!?

אמר להו: התם - הלואה, הכא – זביני.

רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: מאי טעמא אמרו רבנן 'פוסקין על שער שבשוק ואף על פי שאין לו'? - דאמר ליה: שקילא טיבותיך ושדייא אחיזרי, מאי אהנית לי? אי הוו לי זוזי בידי הוה מזבנינא בהיני ובשילי בזולא ^[35]!

אמר ליה אביי לרב יוסף: אלא מעתה מותר ללות סאה בסאה, משום דמצי אמר ליה "שקילא טיבותיך ושדייא אחיזרי", דאמר ליה "חטי דקדחי באכלבאי ^[36]"?

אמר ליה: התם - הלואה, הכא - זביני.

אמר ליה אדא בר אבא לרבא: ^[37] והא ^[38]בעי למיתב זוזי לספסירא ^[39]!?

אמר ליה ^[40]: דקא יהיב ליה נמי ^[41].

רב אשי אמר: ^[42] זוזי דאינשי אינהו עבדי ליה ספסירותיה ^[43].

רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: האי מאן דיהיב זוזי אתרעא חריפא ^[44] צריך ^[45] לאתחזויי לבי דרי ^[46]'.

למאי ^[47]? אי למקנא ^[48] - הא לא קני ^[49]!? אי לקבולי עליה 'מי שפרע' ^[50] - כי לא מיתחזי נמי מקבל עליה 'מי שפרע'?

לעולם לקבולי עליה 'מי שפרע', ומאן דיהיב זוזי אתרעא [חריפא] לבי תרי תלתא יהיב; אי מיתחזי ליה - סמכא דעתיה ^[51], ואי לא - אמר ליה: אמינא דאשכחת פירי דשפירי מדידי, ושקלת.

אמר רב אשי: השתא דאמרת משום מסמך דעתא ^[52] - אפילו ^[53] אשכחיה בשוקא ^[54], ואמר ליה ^[55] - סמכא דעתיה ^[56].

אמר רב נחמן: כללא דרביתא: כל אגר נטר ליה ^[57] – אסור.

ואמר רב נחמן: האי מאן דיהיב זוזי לקיראה ^[58], וקא אזלי ארבע ארבע ^[59], ואמר ליה: יהיבנא לך חמש חמש ^[60]: יהיבנא לך חמש חמש ^[61]: איתנהו גביה ^[62] – שרי, ליתנהו גביה – אסור, ^[63]

פשיטא!?

לא, צריכא דאית ליה אשראי במתא ^[64]; מהו דתימא כיון דאית ליה אשראי במתא – כ'עד שיבא בני' או 'עד שאמצא מפתח' דמי? - קא משמע לן: כיון דמחסרי גוביינא - כמאן דליתנהו דמי.

ואמר רב נחמן: 'האי מאן דאוזיף פשיטי מחבריה, ואשכח ביה טופיינא ^[65]: אי בכדי שהדעת טועה ^[66] - מיחייב לאהדוריה ליה ^[67], ואי לאו - מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה'.

היכי דמי 'בכדי שהדעת טועה'?

אמר רב אחא בריה דרב יוסף:

הערות

^ שאני רגיל לתרץ משניות שסתם רבי - כברייתא שסתם הוא, ודכוותיה אמר רבא ב'הגוזל בתרא' (בבא קמא דף קיא:)
^ שנתייקרו, ודרך אוצרותיהן למוכרן מעתה
^ ולא אמרינן דלאו כ'איסָרוֹ הבא לידו' היכא דיש לו, דזכי בהו האי מהשתא ואף על גב דלא משיך, כי מוקרי - ברשותיה מוקרי, ולא הוי רבית: הואיל ואם בא לחזור קאי עלייהו ב'מי שפרע'; ומיהו היכא דאין לו - לאו כ'איסָרוֹ הבא לידו' הוא: דהיכא דיהיב ליה זוזי – פוסק, ואף על גב שאין לו: דיכול זה לקנותו במעות שקיבל, דחטין מצויין לו, הואיל ויצא השער; אבל זה - אין בידו במה יקנה, ודמי לרבית
^ דקתני במתניתין
^ שהיה נושה בו דינר זהב. ולי נראה דלא גרסינן ליה, ופירוש משובש הוא שנפלה בספר, לפי שראה ברבי אושעיא 'נושה בחבירו מנה', דשמעינן מינה: דאי הוה יהיב ליה השתא זוזי - אפילו אין לו נמי שרי!? שִבֵּש מתניתין ופירשה בלוקח בהלואתו! ולא היא: לא מבעי לשבושי מתניתין בהכי, דרבי אושעיא - משום חטין קמאי נקיט ליה, ולמימר דיש לו - מותר אף על גב דלאו כ'איסָרוֹ הבא לידו', וכי אין לו – אסור, הואיל ולא בא איסרו לידו; אבל מתניתין - כי תנא 'אין לו' גבי יין תנא: שמחמת הלואה בא עליו, שהיו כבר דמי החטין מלוה עליו, אבל גבי חטין - לא תנא איסורא, ואפילו אין לו שרי, דאיסרו בא לידו, ושפיר תני בה 'לקח'
^ שיש לו על חבירו
^ לפסוק עליהם פירות כשער של עכשיו כל ימות השנה
^ כדתניא לעיל: אפילו יש לו - אסור
^ אבל אין לו - אין מעמידין מלוה, אבל פוסקין על ידי נתינת מעות, כדקתני מתניתין (לקמן דף עב:): 'יצא השער – פוסקין', ואוקימנא מתניתין כדתני רבי אושעיא
^ מדקתני הגיע זמן חטין למכור - שם לו החטין בדמים בשער של עכשיו ביוקר, ופוסק יין כשער של עכשיו – בזול
^ פסק על הפירות והגיע זמנו למכור, ובא ותבעו ואין לו - מקבל הימנו הדמים כשער של עכשיו:
^ דמה לי מקבל הן עצמן, ומה לי דמיהן
^ נותנין מעות באמנה כשער של עכשיו שיוצא בשוק על מנת לקבל פירות אפילו יוקירו חטין
^ ואין עושין אמנה לפסוק על הפירות כדי לקבל דמים לכשיוקירו,
^ דכיון דזוזי יהיב וזוזי שקיל - מחזי כרביתא [וגזרו חכמים]
^ מהא דרבי אושעיא קא מותיב
^ והכא - דמים קא מקבל: ששׂם עליו דמי החטין, ומקבל היין ששוה יותר ממה שנתן, ומתחילה לא קנה יין ממנו, והרי הוא כמקבל מעות דמי החטים
^ הימנו החטים מתחילה
^ דדְמֵי החטין דידיה קא מקבל, דברשותיה אייקר: דמשעה שמשך - כלתה לה תורת הלואה וקיבל חובו; וכן בכולן
^ ואשמעינן דיחוד מילתא היא
^ דקתני 'יש לו מותר'
^ Note:הסבר זה הוא של אביי [להלן בסוף העמוד] שאמר שזו היא סברתו של רבי יהודה; אך רבא חולק עליו, ואומר שרבי יהודה סובר שהמחלוקת הוא בריבית על מנת להחזיר; ואם כן – כמו איזה תנא אומר רבי יאשיה 'כולם אם יש לו מותר'? ואין לומר שרבא אינו חולק על אביי, ושגם הוא סובר שרבי יהודה מתיר צד אחד ברבית; ראיה לכך: דיוק לשון הגמרא כאן הוא 'רבא אמר', שזה לשון מחלוקת; ועוד: כך מפרש רש"י: דרבי יהודה גופיה לא שרי אלא על מנת להחזיר – ולא צד אחד ברבית! אולי רבא לא חש לשאלה 'הא מני' על דברי רבי יאשיה, שהרי רבי יאשיה - כתנא הוא!
^ רבית שאינה על ידי הלואה אלא על ידי מכר, ופעמים שבאה על ידי רבית, כגון זו: אם יוקרו הפירות וישלם דמים - יש כאן רבית; ואם לא ישלם דמים, אלא פירות שפסק הוא עימו - אין כאן רבית - היינו 'צד אחד ברבית': פעמים יש רבית ופעמים אין רבית, שהרי אינו פוסק עמו על מנת לשלם דמים אלא פירות
^ "אם אין אני נותן לך מכאן עד יום פלוני - הרי השדה שלך"
^ בתוך הזמן
^ שמא לא יבוא לידי מכר: שיחזיר לו מעותיו, ונמצא שבהלואה היו אצלו, וזה אוכל פירות ברבית
^ במאי קמיפלגי
^ כי האי גוונא: שמא יבוא לידי רבית, שמא לא יבא; צד הפדייה בא לידי רבית, צד המכר אינו בא לידי רבית
^ דרבי יהודה גופיה לא שרי אלא על מנת להחזיר: שאם לא יהיה מכר - יחזיר לו פירות שאכל; ואפילו הכי אסר תנא קמא דבשעת אכילה קאכיל רבית ועבדיה לאיסור
^ גבי פרעון: 'הן ודמיהן שוין': דכי היכי דהן מותר - דמיהן נמי מותר
^ מה לי טוב אם הם מקבל יותר ממה שדמיהן מקבל
^ בתחלת התנאי נמי: משיצא השער - פוסק עמו, ואף על פי שאין פירות בידו, ובלבד שיתן לו זה מעות, דכי היכי דאם היו דמי המעות הללו בידו, והיינו 'הפירות הוי מותר' - הכי נמי כי הוו המעות בידו – מותר, שהמעות ודמיהן שוין, דמה לי טוב אם היו החטין - שהם דמים למעות הללו – בידו, מעכשיו שהם עצמן בידו? אף הוא יכול ליקח בהן פירות!
^ ומן הטעם הזה פוסקין על סמך שער שבשוק, והוא 'שער היוצא' על ידי חמרין המביאין תבואה לשוק בכרכים, ואף על פי שאין פירות לזה. ואם תאמר: משנתינו היא זו (לקמן דף עב:): 'יצא השער פוסקין'!? איכא למאן דאמר לקמן 'אין פוסקין על שער שבשוק', ומוקי למתניתין באכלבאי וארבי, דמתניתין - לאו שער שבשוק תנן, אלא יצא השער סתמא. הא דמפיך לישנא ונקט למימר 'מה לי דמיהן מה לי הן' - משום דבשעת פרעון הוו המעות שמשלם לו דמי הפירות, ושייך למימר 'מה טוב הן מדמיהן':- כי היכי דהן שרו - דמיהן נמי שרו. ובשעת הפיסוק נותן לו זה מעות לקבל חטין בדמי המעות, ומיקרו הפירות 'דמיהן של מעות', ושייך למימר 'מה טוב דמיהן של מעות מהן': כי היכי דדמיהן שרו - אם היו הפירות בידו - הן נמי: כי הוו הן בידו – שרי. קצרו של דבר: לשון ה'פסקה' נמשך אצל לוקח, לשון ה'פרעון' נמשך אחר המוכר; גבי תנאי ראשון פוסק ונותן לו דמים לקבל כנגדו חטין; הלכך החטין קרוין 'דמים' אצל לוקח: 'דמי מעותיו', וגבי מעות – 'פרעון': המעות שזה פורע הוו דמי החטין שזה חייב לו
^ בהא דרבי אושעיא
^ 'היני' ו'שילי': מקומות הן שהיו סמוכין לפומבדיתא שהיו רבה ורב יוסף יושבין בה; כלומר: בכל מקום הוא מוצא סביבותיו בדמים הללו
^ בתמיה: וכי אם הנחתי חטים שלי באוצרי - כלום היו גשמים יורדין עליהן שיהיו צומחות בהן צמחין להתקלקל? לישנא אחרינא 'דקדחי' לשון חמימות, כמו (ישעיהו סד) כקדח אש
^ היכי אמרינן מאי אהני לפסוק על שער שבשוק?
^ אהני ד
^ סרסור שמבקש למוכרי חטין נמצא משתכר זוזי בהקדמת המעות
^ ומשני
^ צריך הלוקח ליתן למוכר דמי הסרסור
^ לא צריך:
^ החמרין הולכין אצל בעלי המעות להוליך לו תבואה
^ הפוסק על הפירות עד שלא יצא השער הברור, אלא שער הבכיר שהיא סמוך לקציר, שהלקוטות מוכרין בזולא: זה סאה וזה סאתים, ותנן מתניתין (דף עב:) דאם יש לו - מותר לפסוק ואף על פי שלא יצא השער, דקתני 'היה הוא תחילה לקוצרים - פוסק עמו על הגדיש'
^ הלוקח
^ של מוכר, כשהוא דש וזורה תבואתו בגורן; ולהכי נקיט 'תרעא חריפא': שאין פוסקין עליו אלא למי שיש לו גורן, דאילו שער הברור - פוסקים אף למי שאין לו
^ מיבעי האי דמתחזי
^ ממש שלא יוכל המוכר לחזור
^ בהכי אלא אם כן משך
^ אם יחזיר
^ דכל חד וחד, וידע דעליה קא סמיך האי לוקח, וסחורה מקויימת היא, ואין דעתו לחזור; הלכך אם חזר בו מוכר - איכא למילטייה במי שפרע
^ דאי מיתחזי מיסמך דעתא הוא
^ לא מיתחזי אבי דרי נמי, אלא
^ לאחר זמן
^ "חזי דעלך סמכינא"
^ איכא מי שפרע
^ שכר המתנה: אי מוזיל גבי משום המתנה שמקדים לו המעות והמקח אין לו למוכר עכשיו
^ מוכר שעוה
^ חלות שעוה בזוזא
^ לזמן פלוני, והקדים לו המעות עכשיו
^ לזמן פלוני, והקדים לו המעות עכשיו
^ אם בידו
^ אבל אינם בעיר או אבד המפתח, והוא דחוק למעות – שרי, דהוי ליה "הלויני עד שיבא בני", דתנן במתניתין (דף עה.) דמותר.
^ המוכר הזה - אף הוא נתן מעות, ופסק עם אחרים על שעוה
^ זה שקיבל המעות - מצא בהן יותר ממה שאמר לו חבירו
^ דאיכא למימר: טעה המלוה בחשבון, ולא ידע בהן
^ חייב זה להחזירו לו

[1] שאני רגיל לתרץ משניות שסתם רבי - כברייתא שסתם הוא, ודכוותיה אמר רבא ב'הגוזל בתרא' (בבא קמא דף קיא:)

[2] שנתייקרו, ודרך אוצרותיהן למוכרן מעתה

[3] ולא אמרינן דלאו כ'איסָרוֹ הבא לידו' היכא דיש לו, דזכי בהו האי מהשתא ואף על גב דלא משיך, כי מוקרי - ברשותיה מוקרי, ולא הוי רבית: הואיל ואם בא לחזור קאי עלייהו ב'מי שפרע'; ומיהו היכא דאין לו - לאו כ'איסָרוֹ הבא לידו' הוא: דהיכא דיהיב ליה זוזי – פוסק, ואף על גב שאין לו: דיכול זה לקנותו במעות שקיבל, דחטין מצויין לו, הואיל ויצא השער; אבל זה - אין בידו במה יקנה, ודמי לרבית

[4] דקתני במתניתין

[5] שהיה נושה בו דינר זהב. ולי נראה דלא גרסינן ליה, ופירוש משובש הוא שנפלה בספר, לפי שראה ברבי אושעיא 'נושה בחבירו מנה', דשמעינן מינה: דאי הוה יהיב ליה השתא זוזי - אפילו אין לו נמי שרי!? שִבֵּש מתניתין ופירשה בלוקח בהלואתו! ולא היא: לא מבעי לשבושי מתניתין בהכי, דרבי אושעיא - משום חטין קמאי נקיט ליה, ולמימר דיש לו - מותר אף על גב דלאו כ'איסָרוֹ הבא לידו', וכי אין לו – אסור, הואיל ולא בא איסרו לידו; אבל מתניתין - כי תנא 'אין לו' גבי יין תנא: שמחמת הלואה בא עליו, שהיו כבר דמי החטין מלוה עליו, אבל גבי חטין - לא תנא איסורא, ואפילו אין לו שרי, דאיסרו בא לידו, ושפיר תני בה 'לקח'

[6] שיש לו על חבירו

[7] לפסוק עליהם פירות כשער של עכשיו כל ימות השנה

[8] כדתניא לעיל: אפילו יש לו - אסור

[9] אבל אין לו - אין מעמידין מלוה, אבל פוסקין על ידי נתינת מעות, כדקתני מתניתין (לקמן דף עב:): 'יצא השער – פוסקין', ואוקימנא מתניתין כדתני רבי אושעיא

[10] מדקתני הגיע זמן חטין למכור - שם לו החטין בדמים בשער של עכשיו ביוקר, ופוסק יין כשער של עכשיו – בזול

[11] פסק על הפירות והגיע זמנו למכור, ובא ותבעו ואין לו - מקבל הימנו הדמים כשער של עכשיו:

[12] דמה לי מקבל הן עצמן, ומה לי דמיהן

[13] נותנין מעות באמנה כשער של עכשיו שיוצא בשוק על מנת לקבל פירות אפילו יוקירו חטין

[14] ואין עושין אמנה לפסוק על הפירות כדי לקבל דמים לכשיוקירו,

[15] דכיון דזוזי יהיב וזוזי שקיל - מחזי כרביתא [וגזרו חכמים]

[16] מהא דרבי אושעיא קא מותיב

[17] והכא - דמים קא מקבל: ששׂם עליו דמי החטין, ומקבל היין ששוה יותר ממה שנתן, ומתחילה לא קנה יין ממנו, והרי הוא כמקבל מעות דמי החטים

[18] הימנו החטים מתחילה

[19] דדְמֵי החטין דידיה קא מקבל, דברשותיה אייקר: דמשעה שמשך - כלתה לה תורת הלואה וקיבל חובו; וכן בכולן

[20] ואשמעינן דיחוד מילתא היא

[21] דקתני 'יש לו מותר'

[22] Note:הסבר זה הוא של אביי [להלן בסוף העמוד] שאמר שזו היא סברתו של רבי יהודה; אך רבא חולק עליו, ואומר שרבי יהודה סובר שהמחלוקת הוא בריבית על מנת להחזיר; ואם כן – כמו איזה תנא אומר רבי יאשיה 'כולם אם יש לו מותר'? ואין לומר שרבא אינו חולק על אביי, ושגם הוא סובר שרבי יהודה מתיר צד אחד ברבית; ראיה לכך: דיוק לשון הגמרא כאן הוא 'רבא אמר', שזה לשון מחלוקת; ועוד: כך מפרש רש"י: דרבי יהודה גופיה לא שרי אלא על מנת להחזיר – ולא צד אחד ברבית! אולי רבא לא חש לשאלה 'הא מני' על דברי רבי יאשיה, שהרי רבי יאשיה - כתנא הוא!

[23] רבית שאינה על ידי הלואה אלא על ידי מכר, ופעמים שבאה על ידי רבית, כגון זו: אם יוקרו הפירות וישלם דמים - יש כאן רבית; ואם לא ישלם דמים, אלא פירות שפסק הוא עימו - אין כאן רבית - היינו 'צד אחד ברבית': פעמים יש רבית ופעמים אין רבית, שהרי אינו פוסק עמו על מנת לשלם דמים אלא פירות

[24] "אם אין אני נותן לך מכאן עד יום פלוני - הרי השדה שלך"

[25] בתוך הזמן

[26] שמא לא יבוא לידי מכר: שיחזיר לו מעותיו, ונמצא שבהלואה היו אצלו, וזה אוכל פירות ברבית

[27] במאי קמיפלגי

[28] כי האי גוונא: שמא יבוא לידי רבית, שמא לא יבא; צד הפדייה בא לידי רבית, צד המכר אינו בא לידי רבית

[29] דרבי יהודה גופיה לא שרי אלא על מנת להחזיר: שאם לא יהיה מכר - יחזיר לו פירות שאכל; ואפילו הכי אסר תנא קמא דבשעת אכילה קאכיל רבית ועבדיה לאיסור

[30] גבי פרעון: 'הן ודמיהן שוין': דכי היכי דהן מותר - דמיהן נמי מותר

[31] מה לי טוב אם הם מקבל יותר ממה שדמיהן מקבל

[32] בתחלת התנאי נמי: משיצא השער - פוסק עמו, ואף על פי שאין פירות בידו, ובלבד שיתן לו זה מעות, דכי היכי דאם היו דמי המעות הללו בידו, והיינו 'הפירות הוי מותר' - הכי נמי כי הוו המעות בידו – מותר, שהמעות ודמיהן שוין, דמה לי טוב אם היו החטין - שהם דמים למעות הללו – בידו, מעכשיו שהם עצמן בידו? אף הוא יכול ליקח בהן פירות!

[33] ומן הטעם הזה פוסקין על סמך שער שבשוק, והוא 'שער היוצא' על ידי חמרין המביאין תבואה לשוק בכרכים, ואף על פי שאין פירות לזה. ואם תאמר: משנתינו היא זו (לקמן דף עב:): 'יצא השער פוסקין'!? איכא למאן דאמר לקמן 'אין פוסקין על שער שבשוק', ומוקי למתניתין באכלבאי וארבי, דמתניתין - לאו שער שבשוק תנן, אלא יצא השער סתמא. הא דמפיך לישנא ונקט למימר 'מה לי דמיהן מה לי הן' - משום דבשעת פרעון הוו המעות שמשלם לו דמי הפירות, ושייך למימר 'מה טוב הן מדמיהן':- כי היכי דהן שרו - דמיהן נמי שרו. ובשעת הפיסוק נותן לו זה מעות לקבל חטין בדמי המעות, ומיקרו הפירות 'דמיהן של מעות', ושייך למימר 'מה טוב דמיהן של מעות מהן': כי היכי דדמיהן שרו - אם היו הפירות בידו - הן נמי: כי הוו הן בידו – שרי. קצרו של דבר: לשון ה'פסקה' נמשך אצל לוקח, לשון ה'פרעון' נמשך אחר המוכר; גבי תנאי ראשון פוסק ונותן לו דמים לקבל כנגדו חטין; הלכך החטין קרוין 'דמים' אצל לוקח: 'דמי מעותיו', וגבי מעות – 'פרעון': המעות שזה פורע הוו דמי החטין שזה חייב לו

[34] בהא דרבי אושעיא

[35] 'היני' ו'שילי': מקומות הן שהיו סמוכין לפומבדיתא שהיו רבה ורב יוסף יושבין בה; כלומר: בכל מקום הוא מוצא סביבותיו בדמים הללו

[36] בתמיה: וכי אם הנחתי חטים שלי באוצרי - כלום היו גשמים יורדין עליהן שיהיו צומחות בהן צמחין להתקלקל? לישנא אחרינא 'דקדחי' לשון חמימות, כמו (ישעיהו סד) כקדח אש

[37] היכי אמרינן מאי אהני לפסוק על שער שבשוק?

[38] אהני ד

[39] סרסור שמבקש למוכרי חטין נמצא משתכר זוזי בהקדמת המעות

[40] ומשני

[41] צריך הלוקח ליתן למוכר דמי הסרסור

[42] לא צריך:

[43] החמרין הולכין אצל בעלי המעות להוליך לו תבואה

[44] הפוסק על הפירות עד שלא יצא השער הברור, אלא שער הבכיר שהיא סמוך לקציר, שהלקוטות מוכרין בזולא: זה סאה וזה סאתים, ותנן מתניתין (דף עב:) דאם יש לו - מותר לפסוק ואף על פי שלא יצא השער, דקתני 'היה הוא תחילה לקוצרים - פוסק עמו על הגדיש'

[45] הלוקח

[46] של מוכר, כשהוא דש וזורה תבואתו בגורן; ולהכי נקיט 'תרעא חריפא': שאין פוסקין עליו אלא למי שיש לו גורן, דאילו שער הברור - פוסקים אף למי שאין לו

[47] מיבעי האי דמתחזי

[48] ממש שלא יוכל המוכר לחזור

[49] בהכי אלא אם כן משך

[50] אם יחזיר

[51] דכל חד וחד, וידע דעליה קא סמיך האי לוקח, וסחורה מקויימת היא, ואין דעתו לחזור; הלכך אם חזר בו מוכר - איכא למילטייה במי שפרע

[52] דאי מיתחזי מיסמך דעתא הוא

[53] לא מיתחזי אבי דרי נמי, אלא

[54] לאחר זמן

[55] "חזי דעלך סמכינא"

[56] איכא מי שפרע

[57] שכר המתנה: אי מוזיל גבי משום המתנה שמקדים לו המעות והמקח אין לו למוכר עכשיו

[58] מוכר שעוה

[59] חלות שעוה בזוזא

[60] לזמן פלוני, והקדים לו המעות עכשיו

[61] לזמן פלוני, והקדים לו המעות עכשיו

[62] אם בידו

[63] אבל אינם בעיר או אבד המפתח, והוא דחוק למעות – שרי, דהוי ליה "הלויני עד שיבא בני", דתנן במתניתין (דף עה.) דמותר.

[64] המוכר הזה - אף הוא נתן מעות, ופסק עם אחרים על שעוה

[65] זה שקיבל המעות - מצא בהן יותר ממה שאמר לו חבירו

[66] דאיכא למימר: טעה המלוה בחשבון, ולא ידע בהן

[67] חייב זה להחזירו לו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]