ביאור:בבלי בבא מציעא דף קיג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

אבל מטא זמן חיוביה - רמי אנפשיה ומידכר.

וכי שכיר עובר משום בל תגזול?

התם תרי חזקי הכא חדא חזקה: גבי בעל הבית [1] איכא תרי חזקי [2]: חדא דאין בעל הבית עובר משום (ויקרא יט) בל תלין, וחדא דאין שכיר משהא שכרו; והכא - חדא חזקה.

אם יש עדים שתבעו - הרי זה נשבע ונוטל:

והא קתבעו לקמן [3]!?

אמר רבי אסי: שתבעו בזמנו.

ודלמא לבתר הכי פרע [4]?

אמר אביי: שתבעו כל זמנו [5].

ולעולם [6]?

אמר רב חמא בר עוקבא: כנגד אותו היום של תביעה [7].

משנה:

המלוה את חבירו [8] - לא ימשכננו [9] אלא בבית דין, ולא יכנס לביתו ליטול משכונו [10], שנאמר (דברים כד יא) בחוץ תעמוד [והאיש אשר אתה נשה בו יוציא אליך את העבוט החוצה].

היו לו שני כלים [11] - נוטל אחד ומניח אחד [12]; ומחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום.

ואם מת [13] - אינו מחזיר [14] ליורשיו [15].

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום [16], ומשלשים יום ולהלן - מוכרן בבית דין!

גמרא:

אמר שמואל: שליח בית דין - מנתח נתוחי אִין, אבל משכוני – לא [17]!

והתנן: 'המלוה את חבירו - לא ימשכננו אלא בבית דין' - מכלל דבבית דין ממשכנין [18]!?

אמר לך שמואל: אימא לא ינתחנו אלא בבית דין; הכי נמי מסתברא, דקתני סיפא 'לא יכנס לביתו ליטול משכונו'; - מני? אילימא בעל חוב - מרישא שמע מינה! אלא - לאו שליח בית דין?

אי משום הא - לא איריא: הכי קאמר: 'המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בבית דין' - מכלל דבבית דין ממשכנים; ובעל חוב אפילו נתוחי נמי לא: שלא יכנס לביתו ליטול משכונו.

מתיב רב יוסף: '(דברים כד ו) לא יחבל ריחים ורכב [כי נפש הוא חבל]’ הא דברים אחרים – חבל [19]! (דברים כד יז) [לא תטה משפט גר יתום ו]לא תחבל בגד אלמנה - הא של אחרים תחבל!? – מאן? אי נימא בעל חוב - הא כתיב (דברים כד י) [כי תשה ברעך משאת מאומה] לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו; אלא - לאו שליח בית דין?

תרגמה רב פפא בריה דרב נחמן קמיה דרב יוסף -ואמרי לה רב פפא בריה דרב יוסף קמיה דרב יוסף: לעולם בבעל חוב [20], ולעבור עליו בשני לאוין [21].

תא שמע: ממשמע שנאמר (דברים כד יא) בחוץ תעמוד [והאיש אשר אתה נשה בו יוציא אליך את העבוט החוצה] - [22] איני יודע ש'האיש אשר אתה נושה בו יוציא' [23]? אלא מה תלמוד לומר 'והאיש'? לרבות שליח בית דין' מאי לאו [24] שליח בית דין כלוה [25]?


עמוד ב

לא, שליח בית דין כמלוה [26].

תא שמע: '(שמות כב כה) אם חבל תחבל שלמת רעך [עד בא השמש תשיבנו לו]’ - בשליח בית דין הכתוב מדבר; אתה אומר בשליח בית דין הכתוב מדבר - או אינו אלא בבעל חוב?

כשהוא אומר '(דברים כד י) [כי תשה ברעך משאת מאומה] לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו' - הרי בעל חוב אמור [27]; הא מה אני מקיים 'אם חבל תחבל שלמת רעך' - בשליח בית דין הכתוב מדבר [28].

תנאי היא, דתניא: 'שליח בית דין שבא למשכנו - לא יכנס לביתו למשכנו, אלא עומד מבחוץ, והלה מוציא לו משכון, שנאמר (דברים כד יא) בחוץ תעמוד והאיש [אשר אתה נשה בו יוציא אליך את העבוט החוצה] [29]'; ותניא אידך: 'בעל חוב שבא למשכנו - לא יכנס לביתו למשכנו אלא עומד בחוץ והלה נכנס ומוציא לו משכונו, שנאמר 'בחוץ תעמוד'; ושליח בית דין שבא למשכנו - הרי זה נכנס לביתו וממשכנו, ולא ימשכננו דברים שעושין בהן אוכל נפש [30]; ונותן מטה ומטה [31] ומצע [32] לעשיר [33], מטה ומטה ומפץ לעני [34]; לו - אבל לא לאשתו ולא לבניו ולבנותיו [35]; כדרך שמסדרין [36] לבעל חוב - כך מסדרין בערכין [37].'

כלפי לייא! עיקר סידור בערכין כתיב [38]!?

אלא אימא 'כדרך שמסדרין בערכין - כך מסדרין בבעל חוב'.

אמר מר: 'נותן מטה ומטה ומצע לעשיר, מטה ומטה ומפץ לעני': למאן [39]? אילימא לאשתו ולבניו ולבנותיו - הא אמרת 'לו, אבל לא לאשתו ולבניו ולבנותיו'? - אלא: אידי ואידי לדידיה.

תרתי למה לי?

חדא דאכיל עלה וחדא דזג עלה, כדשמואל, דאמר שמואל: כל מילי ידענא אסותייהו לבר מהני תלת: מאן דאכיל אהינא [40] מרירא אליבא ריקנא [41], ומאן דאסר מיתנא דכיתנא רטיבא אחרציה [42], ומאן דאכיל נהמא ולא מסגי ארבעה גרמידי [43].

תני תנא קמיה דרב נחמן: כדרך שמסדרין בערכין - כך מסדרין בבעל חוב.

אמר ליה: השתא זבוני מזבנינן ליה [44] - סדורי מסדרינן ליה?

ומי מזבנינן ליה? והתנן: 'מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום'?

תנא - כרבן שמעון בן גמליאל תנא קמיה [45], והכי קאמר ליה: השתא - לרבן שמעון בן גמליאל - זבוני מזבנינן ליה, סדורי מסדרינן ליה? דתנן: רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום, מכאן ואילך מוכרן בבית דין.

וממאי דכי קאמר רבן שמעון בן גמליאל 'זבוני' - לגמרי [46] קאמר? דלמא הכי קאמר: עד שלשים יום הדר ליה בעיניה [47], מכאן ואילך מיהדר ליה למאי דחזי ליה, ומזבנינן מאי דלא חזי ליה [48]?

אי סלקא דעתך אית ליה לרבן שמעון בן גמליאל האי סברא [49] - ליכא מידי דלא חזי ליה [50], דאמר אביי: רבן שמעון בן גמליאל ורבי שמעון ורבי ישמעאל ורבי עקיבא כולהו סבירא להו 'כל ישראל בני מלכים הן':

רבן שמעון בן גמליאל – דתנן [שבת פ"יח מ"א]: לא את הלוף ולא את החרדל [51]; רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף, מפני שהוא מאכל לעורבין [52];

רבי שמעון – דתנן [שבת פ"יד מ"ד]: בני מלכים סכין שמן וורד על גבי מכותיהן בשבת, שכן דרכן לסוך בחול [53]; רבי שמעון אומר: 'כל ישראל בני מלכים הן';

רבי ישמעאל ורבי עקיבא – דתניא: הרי שהיו נושין בו אלף זוז, ולבוש איצטלא בת מאה מנה - מפשיטין אותה ממנו [54] ומלבישים אותו איצטלא הראויה לו; ותנא משום רבי ישמעאל ותנא משום רבי עקיבא: 'כל ישראל ראוין לאותה איצטלא'.

ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דיהיב ליה מאי דחזי ליה ומזבנינן מאי דלא חזי ליה: בשלמא 'כר וכסת' [55] - חזי ליה דביני ביני [56]; אלא 'מחרישה' [57] למאי חזיא [58]?

אמר רבא בר רבה: מחרישה דכספא.

מתקיף לה רב חגא: ולימא ליה [59]: "לאו עלי קרמית [60]"?

אמר ליה אביי:

הערות[עריכה]

  1. ^ כלומר: בזכותא דבעל הבית
  2. ^ לזכותו
  3. ^ ומה עדים שתבעו אותו מצריכין
  4. ^ דאזלי עדים מהתם - פרעיה בו ביום, דלא עבר בבל תלין
  5. ^ עד שעבר עליו
  6. ^ בתמיהה: ובשביל שתבעו כל היום ולא נתן - יהא שכיר זה נאמן לעולם לומר "לא התקבלתי", ואם רוצה בעל הבית לישבע לא נאמין? וכי כל כך השהה שכיר שכרו
  7. ^ יום אחד לאחר זמנו נתנו לו חכמים לישבע ויטול
  8. ^ והגיע זמן ולא פרע לו
  9. ^ אפילו בשוק
  10. ^ בגמרא מפרש במאן קאי
  11. ^ וחובו כנגד שניהם ומשכנו בשניהם
  12. ^ בשעה שהוא צריך לזה - יחזירנו לו, משום החזרת העבוט, ויעכב את השני; וכשיצטרך זה לשני - יטול זה את הראשון ויחזיר את השני, כדמפרש ואזיל
  13. ^ הלוה
  14. ^ העבוט
  15. ^ שאין כאן מצות העבוט, אלא ימכרנו ויגבה חובו, ד'השב תשיבם' - לוֹ כתיב, ולא ליורשין
  16. ^ זמן בית דין
  17. ^ אף הוא אינו רשאי ליכנס לביתו ולמשכנו, אלא רואהו בשוק ומנתק דבר שאוחז בידו ממנו
  18. ^ 'ממשכנין' משמע בתוך הבית
  19. ^ 'חבילה' - מתוך הבית משמע, דהא ריחיים ורכב בגו ביתא שכיחי
  20. ^ קאמר, ולא תידוק מינה 'הא כלים אחרים – חבול', דבכלים אחרים עובר משום 'לא תבא אל ביתו'
  21. ^ ולהכי איצטריך להוסיף לאו שני: משום ריחיים ורכב, וחד משום לא תבא אל ביתו
  22. ^ וכי
  23. ^ אלא מי יוציאנו אם לא בעל הבית
  24. ^ לרבות
  25. ^ שיכנס לתוך הבית, והכי קאמר: והאיש דהוא שליח בית דין, ואשר אתה נושה בו - יוציא אליך
  26. ^ והכי קאמר: בחוץ תעמוד אתה, והאיש שהוא שליח בית דין, ואשר אתה נושה בו - יוציא אליך
  27. ^ שאינו רשאי
  28. ^ שהוא רשאי ליכנס לחובלו, והכי קאמר קרא: אם חבול תחבול על ידי שליח בית דין - עד בוא השמש תשיבנו לו
  29. ^ והאיש שהוא שליח בית דין - גם הוא יעמוד בחוץ
  30. ^ דאיתרבו מ'כי נפש הוא חובל'
  31. ^ לקמן הוא מפרש אחת לאכול ואחת לישון
  32. ^ של לבד שקורין פולטר"א במקום שאין כסתות
  33. ^ שהורגל במצעות
  34. ^ לפי מה שהורגל
  35. ^ הוא צריך ליתן מטה, אבל לא לאשתו ולבניו, ד'החייהו' כתיב, ולא הוטל על המלוה להחיות את בני ביתו
  36. ^ שָׁמין להניח לו צרכי חייו, לשון 'והעריך אותו'; לישנא אחרינא: שמשׂרדין לשון שָׂריד; ושתיהן שמעתי
  37. ^ דגבי ערכין כתיב 'ואם מך הוא מערכך' ודרשינן (ערכין כד.): החייהו מערכך: גזבר הבא למשכנו כשאין ידו משגת - והוא נידון בהשגת יד, דכתיב (ויקרא כז) 'והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן' - משייר לו כדי חייו ונוטל השאר, ויצא ידי הקדש; ואפילו העשיר - לאחר שאמדוהו ונטל מה שבידו; ומינה נמי גמרינן לבעל חוב שמשיירין לו כדי חייו, כדאמר (לקמן דף קיד.) דגמר 'מיכה' 'מיכה'
  38. ^ כדפירשתי לעיל
  39. ^ המטה השנית
  40. ^ תמרא
  41. ^ קודם אכילה
  42. ^ חבל לח של פשתן על מתניו
  43. ^ קודם שישן; הלכך יהבינן ליה מטה שניה, ומושיבה ברחוק ארבע אמות ממקום אכילתו, ועל כרחו ירגיל לעמוד וללכת במשכב, ולא יישן על מטה שאכל
  44. ^ לאחר שלשים יום אף כלים הצריכין לו, כדתנן: 'משלשים ולהלן מוכרן'
  45. ^ דרב נחמן להך מתניתא: רבן שמעון בן גמליאל אומר 'כדרך שמסדרין וכו'
  46. ^ שלא ישאיר לו לפי צרכו בצמצום
  47. ^ כמות שהיא חשובה: אם חבל כסות של מעיל יחזיר לו הוא בעצמה
  48. ^ ימכור לו של שיראין ויתן לו אחת של צמר ואחת של קנבוס
  49. ^ לסדר לבעל חוב
  50. ^ מאחר שהורגל בו דהא שמענא ליה דאמר 'כל ישראל בני מלכים הם'
  51. ^ מטלטלין בשבת, שאינם ראוים היום: לא זה לבשל ולא זה לטחון; 'לוף' = מין קטנית; ואינן ראוין למאכל כשהוא חי, ואפילו לעופות
  52. ^ וישראל בני מלכים ויש להם לגדל עורבים לנוי ולשחוק
  53. ^ בלא שום מכה; הלכך כי איכא מכה נמי - לא מוכחא מילתא דלרפואה עביד; (דכי גזרו) רבנן - משום שחיקת סממנין
  54. ^ לפרוע לבעל חוב את חובו
  55. ^ דתנן במתניתין, איכא למימר 'מוכרן' דקאמר רבן שמעון בן גמליאל
  56. ^ - לביני ביני קאמר: לקנות גרועה הימנו, וביני ביני יטול בחובו
  57. ^ דקתני במתניתין, ועלה קאמר רבן שמעון בן גמליאל 'מוכרו'
  58. ^ מאי ביני ביני איכא
  59. ^ מלוה
  60. ^ לפרנסך