ביאור:בבלי בבא מציעא דף לח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

והא טעמא דרבי יוסי משום הפסד הרמאי הוא [1]?

אלא תרוייהו לרבנן איצטריך [2], ו'לא זו אף זו' קתני.

משנה:

המפקיד פירות אצל חבירו - אפילו הן אבודין [3] - לא יגע בהן [4]; רבן שמעון בן גמליאל אומר: מוכרן בפני בית דין, מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים.

גמרא:

מאי טעמא?

אמר רב כהנא: אדם רוצה בקב שלו [5] מתשעה קבים של חבירו [6];

ורב נחמן בר יצחק אמר: חיישינן שמא עשאן המפקיד תרומה ומעשר על מקום אחר [7]. [עיין תוספות ד"ה שמא עשאן – הר צריך מן המוקף?]

מיתיבי: 'המפקיד פירות אצל חבירו - הרי זה לא יגע בהן; לפיכך בעל הבית עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר [8].' בשלמא לרב כהנא היינו דקתני 'לפיכך', אלא לרב נחמן בר יצחק - מאי 'לפיכך' [9]?

הכי קאמר: השתא דאמור רבנן לא נזבין, דחיישינן [10] - לפיכך [11]בעל הבית עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'מחלוקת [12] בכדי חסרונן [13] [עיין תוספות ד"ה מחלוקת בכדי חסרונן], אבל [14] יותר מכדי חסרונן - דברי הכל [15] מוכרן בבית דין.'

אדרב נחמן בר יצחק - ודאי פליגא [16]; אדרב כהנא מי לימא פליגא [17]? [18] כי קאמר רב כהנא – ב'כדי חסרונן' קאמר.

והא 'רוצה בקב שלו מתשעה קבין של חבירו' קאמר!?

גוזמא [19] בעלמא [20].

מיתיבי [21]: 'לפיכך בעל הבית עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר' - וליחוש דלמא הוו להו יותר מכדי חסרונן, וזבנינהו, וקא אכיל [22] טבלים [23]?

יותר מכדי חסרונן לא שכיח.

[24] ואי משתכחי – מאי? מזבנינן להו [25]? וליחוש שמא עשאן בעל הבית תרומה ומעשר על מקום אחר [26]!?

כי מזבנינן נמי - לכהנים בדמי תרומה מזבנינן להו [27].

ולרב נחמן בר יצחק נמי נזבנינהו לכהנים בדמי תרומה!?

בהא פליגי: דרבה בר בר חנה סבר: יותר מכדי חסרונן לא שכיח מידי, וכי משתכח - לקמיה הוא דהויא יתר מכדי חסרונן [28]; אי עביד להו בעל הבית תרומה ומעשר על מקום אחר - מקמיה דהוו להו יותר מכדי חסרונן עביד להו [29], הלכך: כי הוו להו יותר מכדי חסרונן נזבנינהו לכהנים בדמי תרומה; ורב נחמן בר יצחק סבר: יתר מכדי חסרונן משכח שכיח, וכי הוו להו - לאלתר הוא דהוו להו; ואי אמרת נזבנינהו - זימנין דקדים ומזבין להו, וכי עביד להו בעל הבית תרומה ומעשר על מקום אחר - לא ידע דזבנא וקא אכיל טבלים.

מיתיבי: המפקיד פירות אצל חבירו והרקיבו, יין והחמיץ, שמן והבאיש, דבש [תמרים] והדביש [30] - הרי זה לא יגע בהן - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: עושה להם תקנה [31] ומוכרן בבית דין, וכשהוא מוכרן - מוכרן לאחרים ואינו מוכרן לעצמו [32]. כיוצא בו גבאי צדקה: בזמן שאין להם עניים לחלק - פורטין [33] לאחרים ואין פורטין לעצמן; גבאי תמחוי [34] בזמן שאין להם עניים לחלק - מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן.'; קתני מיהת 'פירות והרקיבו הרי זה לא יגע בהן' – מאי? לאו אפילו יתר מכדי חסרונן [35]?

[אמנם אלה דברי רבי מאיר, וקל לומר שרבי יוחנן אליבא דרבנן; אך מעדיפים לתרץ שאמורא – אפילו רבי יוחנן – אומר אליבא דכולי עלמא.]

לא, בכדי חסרונן.

והא 'יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש' - דיתר מכדי חסרונן נינהו!?

שאני הני: כיון דקם – קם [36]!

'שמן והבאיש דבש והדביש' -


עמוד ב

למאי חזו [37]?

שמן חזי לגלדאי [38], דבש לכתישא דגמלי [39].

'וחכמים אומרים: עושה להם תקנה ומוכרן בבית דין' - מאי תקנתא עביד להו?

אמר רב אשי: לקנקנים [40].

במאי קא מיפלגי [41]?

דמר סבר: להפסד מרובה [42] חששו, להפסד מועט [43] לא חששו, ומר סבר: אפילו להפסד מועט נמי חששו.

– [רבי מאיר אינו חושש להפסד מועט?]

רבן שמעון בן גמליאל אומר: ימכרם בבית דין מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים:

אתמר: רבי אבא ברבי יעקב אמר רבי יוחנן: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל [ימכור]; ורבא אמר רב נחמן: הלכה כדברי חכמים [לא ימכור].

והא אמרה רבי יוחנן חדא זמנא, דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב [44] וצידן [45] וראיה אחרונה [46]?

אמוראי נינהו [47], ואליבא דרבי יוחנן.

מדרבן שמעון בן גמליאל נשמע דמורידין קרוב [48] לנכסי שבוי [49]; מדרבנן נשמע דאין מורידין קרוב לנכסי שבוי.

וממאי? דלמא עד כאן לא קאמר רבן שמעון בן גמליאל הכא [50] אלא משום דקא כליא קרנא [51], אבל התם - הכי נמי דאין מורידין? ועד כאן לא קאמרי רבנן הכא, אלא אי כרב כהנא [52] אי כרב נחמן בר יצחק [53], אבל התם - הכי נמי דמורידין?

למימרא דתרי טעמי נינהו [54]? והאמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, ואמר שמואל: מורידין קרוב [55] לנכסי שבוי - לאו משום דחד טעמא הוא?

לא, תרי טעמי נינהו. הכי נמי מסתברא, דאמר רבא אמר רב נחמן: 'הלכה כדברי חכמים', ואמר רב נחמן 'מורידין קרוב לנכסי שבוי'! אלא שמע מינה: תרי טעמי נינהו – שמע מינה.

אתמר: שבוי שנשבה: רב אמר: אין מורידין קרוב לנכסיו; שמואל אמר: מורידין קרוב לנכסיו.

בששמעו בו שמת כולי עלמא לא פליגי דמורידין [56] כי פליגי בשלא שמעו בו שמת: רב אמר: אין מורידין דלמא מפסיד להו [57]; ושמואל אמר: מורידין: כיון דאמר מר [58] '[59] שיימינן להו כאריס [60]' - לא מפסיד להו.

מיתיבי: ר"א [רבי אליעזר] אומר ממשמע שנאמר (שמות כב כג) וחרה אפי והרגתי אתכם [בחרב, והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתמים] - יודע אני ש'נשותיהם אלמנות ובניהם יתומים'!? אלא מה ת"ל 'והיו נשיכם וגו'? מלמד שנשותיהם מבקשות לינשא ואין מניחין אותן ובניהן רוצים לירד לנכסי אביהן ואין מניחין אותן [61].

אמר רבא: 'לירד ולמכור' תנן [יורדים ואינם רשאים למכור].

הוה עובדא בנהרדעא [62] ופשטה רב ששת [63] מהא מתני'; אמר ליה רב עמרם: דלמא 'לירד ולמכור' תנן [64]?

אמר ליה: דלמא מפומבדיתא את, דמעיילין פילא בקופא דמחטא [65]? והא דומיא דנשותיהם [ובניהם] קתני: מה התם כלל לא - אף הכא נמי כלל לא.

ו'מורידין קרוב לנכסי שבוי' תנאי היא [ואין אומרים 'לימא רב 'הלכה כתנא קמא' ושמואל 'הלכה כרבן שמעון בן גמליאל'? תוספות ד"ה היורד: וי"ל דלא שמיע להו ברייתא; אי נמי דמפכי להו], דתניא:

היורד לנכסי שבוי [עיין תוספות] אין מוציאין אותו מידו; ולא עוד אלא אפילו שמע שממשמשין ובאין וקדם ותלש [66] ואכל - הרי זה זריז [67] ונשכר [68]; ואלו הן נכסי שבויין [69]: הרי שהיה אביו או אחיו או אחד מן המורישין הלכו להם למדינת הים ושמעו בהן שמת;

היורד לנכסי נטושים [70] - מוציאין אותו מידו ואלו הן נכסי נטושים: הרי שהיה אביו או אחיו או אחד מן המורישין הלכו להם למדינת הים ולא שמעו בהם שמת; ואמר רבן שמעון בן גמליאל: שמעתי שהנטושים כשבויין [71];

היורד לנכסי רטושים [72] - מוציאין אותו מידו; ואלו הן נכסי רטושים: הרי שהיה אביו או אחיו או אחד מן המורישין כאן ואינו יודע להיכן הלכו';

מאי שנא הנך דקרו להו 'נטושים' ומאי שנא הני דקרו להו 'רטושים'?

הערות[עריכה]

  1. ^ וכיון דטעמא בהכי - מה לי כלי מה לי מעות? והיכי תיסק אדעתין למימר דבמעות מודה להו לרבנן? ואמאי אצטריך למתנייה
  2. ^ לאשמועינן מילתא דרבנן תננהו לתרוייהו: ואי תנא 'כלים' ברישא - הכי נמי דלא אצטריך תו למתני 'מעות' אבל השתא דתני מעות ברישא - תני כלים למימר: לא זו בלבד דליכא פסידא דשבירת כלי, אלא אף זו דאיכא פסידא דגדול אמרינן הכי
  3. ^ על ידי עכברים או ריקבון
  4. ^ למוכרן וטעמא מפרש בגמרא
  5. ^ חביבה עליו על ידי שעמל בהן(Note: מהו עמל זה? האם גם דבר שקנה? או רק שיצר? ), וקב שישאר לו מהם הוא רוצה
  6. ^ מתשעה קבין של אחרים שיקח בדמיהן אם ימכרם
  7. ^ ואסור להאכילו לזרים
  8. ^ הואיל ואסור למוכרן משום דרוצה אדם בקב שלו - הרי הן בחזקת קיימים, ומותר בעל הבית לעשותן תרומה ומעשר על פירות שיש לו בביתו
  9. ^ איסור מכירה - משום הא הוא? והיכי תלי תנא עשייתו באיסור מכירה
  10. ^ שמא עשאן המפקיד תרומה
  11. ^ הרי הן בחזקת שלא נמכרו, ו
  12. ^ דמתניתין
  13. ^ כדרך שאר תבואות, כמו שמפורש במשנתינו (לקמן דף מ.): לחיטין ולאורז תשעה חצאי קבין לכור
  14. ^ אם אבודין
  15. ^ אפילו רבנן מודו:
  16. ^ הא דרבי יוחנן, דאי איכא למיחש ל'שמא עשאן בעליהן תרומה' - אפילו ביותר מכדי חסרונן נמי אסור למזבנינהו
  17. ^ דוקא אמר רב כהנא שאם תשעה קבין הן נוח לו שיאבדו עד קב, ואל ימכרם, דהוה ליה יותר מכדי חסרונן, ופליגא הא דרבי יוחנן עליה
  18. ^ או
  19. ^ שפת יתר
  20. ^ או לאו דוקא 'תשעה קבין' נקט, אלא נוח לו שיהא נפסד קצת, ולעולם כדי חסרונן ותו לא
  21. ^ לרבי יוחנן
  22. ^ בעל הבית
  23. ^ שאין פירותיו מתוקנין, שאין אלו קיימין שהוא סומך עליהן
  24. ^ ופרכינן
  25. ^ בתמיה
  26. ^ ונמצא המוכר מאכיל תרומה לזרים
  27. ^ בזול, שאין עליה קופצין לקנותה: שאינה נאכלת אלא לכהנים, וצריכה שימור בטהרה
  28. ^ לזמן מרובה יש באבודן יתר מכדי חסרונן
  29. ^ שאין אדם משהא טבלים כל כך זמן מרובה כזה מלתקנן
  30. ^ יצא טעם דובשנו והחמיץ:'אשמלי"ר בלע"ז (כדאתמר) (איוב לא יב) [כי אש היא עד אבדון תאכל] ובכל תבואתי תשרש: תעקר שרשיה; וכמו 'עד לא ירתק חבל הכסף [ותרוץ גלת הזהב, ותשבר כד על המבוע, ונרץ הגלגל אל הבור] (קהלת יב ו): יפתחו רתוקות עבותיה
  31. ^ לקמיה מפרש מאי תקנה יש עוד: הלא כל קילקול העתיד לבא כבר בא הוא
  32. ^ שלא יחשדוהו שמא לקחן בזול
  33. ^ מחליפין פרוטות נחושת בסלעי כסף, מפני שהפרוטות מתעפשות ונפסלות
  34. ^ מאכל שגובין מבעלי בתים לחלק לעניים בכל יום
  35. ^ ואיכא למאן דאמר 'לא יגע', ואת אמרת 'דברי הכל מוכרן'
  36. ^ מאחר שעמדו בקלקולם - הרי כבר עמדו, ולא יתקלקלו מעתה יותר; אבל שאר פירות הולכין ומרקיבין תמיד
  37. ^ דקתני 'מוכרן'
  38. ^ לסוך עורות
  39. ^ לכתישא שעל הגמל: שגבו כתוש ומסוקב מחמת משאוי; איישר"א בלע"ז
  40. ^ הכלי שהיה בתוכו יתקלקל אם ישהא בתוכו
  41. ^ רבי מאיר ורבנן, מאחר שמודה רבי מאיר ביתר מכדי חסרונן [שמוכר]
  42. ^ כגון יתר מכדי חסרונן
  43. ^ כגון בכדי חסרון דריקבון פירות, וקילקול הקנקן דיין והחמיץ
  44. ^ בגט פשוט (ב"ב קעג:)
  45. ^ דמסכת גיטין (דף עד.)
  46. ^ ב'דיני ממונות' השני (סנהדרין לא.): שנחלקו בשני מחלוקות במביא שטר ראיה לסתור את הדין; בראשונה הלכה כמותו, ובאחרונה אין הלכה כמותו
  47. ^ רבה אמר: בכללא אמר רבי יוחנן, ורבי אבא אמר: לאו בכללא אמר רבי יוחנן, אלא יש מהן שהלכה כמותו [ורבי יוחנן לא אמר שהלכה כרבן שמעון בן גמליאל במשנתנו]
  48. ^ הראוי לירש
  49. ^ לקרקעות שבוי לעובדן ולשומרן עד שיבאו הבעלים; ולקמן פליגי בא אמוראי
  50. ^ דמוכרן
  51. ^ אם יניחם שם, אבל גבי קרקעות וכרמים - אף על פי שמתקלקלות קצת - לא כליא קרנא
  52. ^ דאמר לעיל 'רוצה אדם בקב שלו'
  53. ^ דאמר 'שמא עשאן תרומה ומעשר'
  54. ^ מתניתין ו'נכסי שבוי', ואיכא דאית ליה מוכרין פירות האבודין ולית ליה 'מורידין'
  55. ^ הראוי ליורשו ואין קרוב ממנו
  56. ^ דאם יבאו הבעלים קודם שיאכל זה הפירות - יטול זה כשאר אריסין, ויחזיר השאר, ואם יבאו עדים שמת - ירש הכל
  57. ^ ולא יזבל הקרעות, ויזרעם תמיד, ויכחישם
  58. ^ לקמן:
  59. ^ וכולם, אם יבאו הבעלים
  60. ^ שמין לזה חלקו בכל שנה שעבד בה כמנהג אריסי העיר: אם מחצה אם שליש אם רביע
  61. ^ שילכו בשבי ולא ידעו בניהם אם חיים אם מתים, ויהיו נשיהם אלמנות לעולם, שאין בית דין מניחין אותן לינשא, ובניהם כיתומים שלא ירשו נכסיהם; ושתי קללות הן: אחת של חרב ואחת של שבי; שמע מינה אין מורידין
  62. ^ בשבוי שירד יורשו לנכסיו
  63. ^ דאין מורידין
  64. ^ [קתני] תנא דאין מניחין, אבל לעשות ולאכול וליטול כאריס שפיר דמי
  65. ^ ומשני שנוייא דחיקא, כמבקש להכניס פיל שהוא חיה גדולה בנקב מחט
  66. ^ פירות שנה זו
  67. ^ מהיר לזכות בשלו בטרם יפסיד
  68. ^ בזריזותו
  69. ^ דאמר 'אין מוציאין אותם מידו'
  70. ^ שהנכסים נטושין
  71. ^ ואין מוציאין מידו
  72. ^ שהנכסים רטושים ולקמן מפרש להו: 'רטושין' משמע שעזבום בעלים מדעתם והלכו להם; דכיון דהיה לו לצוות 'הורידו יורשיי לנכסי' ולא צוה - שמע מינה לא ניחא ליה; ונטושים שנטשום בעליהם בעל כרחן, כגון שנשבו; והיינו תנאי: דרבן שמעון סבר 'מורידין' ורבנן סברי 'אין מורידין'