ביאור:בבלי בבא מציעא דף יא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ילפינן מציאה מגט ^[1], ומר [ריש לקיש] סבר: לא ילפינן מציאה מגט ^[2].

ואיבעית אימא: בקטנה - כולי עלמא לא פליגי דילפינן מציאה מגט, והכא - בקטן קא מיפלגי ^[3]: מר [רבי יוחנן] סבר: ילפינן קטן מקטנה, ומר [ריש לקיש] סבר: לא ילפינן קטן מקטנה.

ואיבעית אימא: בקטנה - כולי עלמא לא פליגי דילפינן מציאה מגט, והכא - בקטן קא מיפלגי ^[4]: מר סבר: ילפינן קטן מקטנה, ומר סבר: לא ילפינן קטן מקטנה.

ואיבעית אימא: מר ^[5] אמר חדא ^[6] ומר ^[7] אמר חדא ^[8] ^[9] - ולא פליגי.

משנה:

ראה אותן רצין אחר מציאה, אחר צבי שבור ^[10], אחר גוזלות שלא פרחו, ואמר "זכתה לי שדי" - זכתה לו [עיין תוספות ד"ה זכתה לו שאומרים אף על פי שלא אמר "זכתה לי שדי", והערת הגר"א: שיש חילוק בין חצר לבין ארבע אמות.]

היה צבי רץ כדרכו, או שהיו גוזלות מפריחין, ואמר "זכתה לי שדי" - לא אמר כלום.

גמרא:

אמר רב יהודה אמר שמואל: והוא - שעומד בצד שדהו.

ותקני ליה שדהו, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו?

הני מילי בחצר המשתמרת, אבל חצר שאינה משתמרת, אי עומד בצד שדהו – אִין ^[11], אי לא – לא.

ומנא תימרא ד'חצר שאינה משתמרת אי עומד בצד שדהו – אִין, אי לא – לא'?

דתניא: היה עומד בעיר, ואומר: "יודע אני שעומר שיש לי בשדה ^[12] - פועלים שכחוהו" - לא יהא שכחה ^[13]? יכול לא יהא שכחה? תלמוד לומר: (דברים כד יט) [כי תקצר קצירך בשדך] ושכחת עומר בשדה [לא תשוב לקחתו, לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידיך]: בשדה ושכחת ^[14], ולא בעיר ^[15].

הא - גופא קשיא: אמרת 'יכול לא יהא שכחה' - אלמא הוי שכחה, ונסיב לה <גמרא> {תלמודא} 'בשדה ושכחת ולא בעיר' - אלמא לא הוי שכחה!? אלא: לאו הכי קאמר: בשדה ^[16] - ^[17] שָכוּחַ מעיקרו ^[18] הוי שכחה, ^[19] זכור ^[20] ולבסוף שכוח ^[21] - אין שכחה; מאי טעמא? - דכיון דקאי גבה - הויא ליה 'חצרו' וזכתה ליה; אבל בעיר ^[22], אפילו זכור ולבסוף שכוח - הויא שכחה; מאי טעמא? דליתיה גביה דלזכי ליה ^[23].

ממאי ^[24]? דלמא גזירת הכתוב היא ^[25] דבשדה נהוי שכחה, ובעיר ^[26] - לא נהוי שכחה ^[27]?

אמר קרא ^[28] 'לא תשוב לקחתו' - לרבות שכחת העיר.

האי - מיבעי ליה ללאו!?

אם כן נימא קרא 'לא תקחנו'; מאי 'לא תשוב'? לרבות שכחת העיר!

ואכתי מיבעי ליה לכדתנן [פאה פ"ו מ"ד]: ^[29] שלפניו אין שכחה ^[30], שלאחריו יש שכחה, שהוא ב'בל תשוב'; זה הכלל: כל שהוא ב'בל תשוב' – שכחה; כל שאינו ב'בל תשוב' - אינו שכחה'!

אמר רב אשי אמר קרא ^[31] ^[32] יהיה - לרבות שכחת העיר;

וכן אמר עולא: והוא - שעומד בצד שדהו;

וכן אמר רבה בר בר חנה: והוא - שעומד בצד שדהו.

איתיביה רבי אבא לעולא: מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה. אמר רבן גמליאל ^[33]: "עישור שאני עתיד למוד - נתון ליהושע ^[34],

עמוד ב

ומקומו מושכר לו ^[35]; ועישור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף ^[36] כדי שיזכה בו לעניים ^[37], ומקומו מושכר לו"; וכי רבי יהושע ורבי עקיבא - בצד שדהו של רבן גמליאל היו עומדין?

אמר [עולא] ליה [רבי אבא]: דמי האי מרבנן כדלא גמרי אינשי שמעתא!

כי אתא ^[38] לסורא, אמר להו: "הכי אמר עולא, והכי אותביתיה"!

אמר ליה ההוא מרבנן: רבן גמליאל מטלטלי אגב מקרקעי הקנה להם ^[39].

רבי זירא קבלה ^[40], רבי אבא לא קבלה.

אמר רבא: שפיר עביד דלא קבלה: וכי לא היה להם סודר לקנות ממנו בחליפין ^[41]? אלא ^[42] טובת הנאה ^[43] אינה ממון לקנות ממנו בחליפין ^[44]; הכא נמי ^[45] טובת הנאה אינה ממון לקנות על גבי קרקע ^[46].

ולא היא ^[47]; ^[48] מתנות כהונה ^[49] – 'נתינה' כתיבא בהו ^[50], חליפין - דרך מקח וממכר הוא ^[51]; מטלטלין אגב מקרקע - נתינה אלימתא היא ^[52]!

רב פפא אמר: ^[53]דעת אחרת מקנה אותן שאני ^[54]; ומנא תימרא? דתנן: ראה אותן רצין אחר המציאה כו' ואמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן: והוא שרץ אחריהן ומגיען ^[55].

ובעי רבי ירמיה: 'במתנה ^[56] היאך ^[57]?' קבלה ^[58] מיניה ^[59] רבי אבא בר כהנא ^[60] אף על פי שרץ אחריהן ואין מגיען; מאי טעמא? לאו משום דדעת אחרת מקנה אותן שאני?

אמר ליה רב שימי לרב פפא: הרי גט, דדעת אחרת מקנה אותה, ואמר עולא ^[61]: 'והוא שעומדת בצד ביתה או בצד חצרה'?

שאני גט דאיתיה בעל כרחה ^[62]?

מתקיף לה רב ששת בריה דרב אידי: ולאו קל וחומר הוא ^[63]?: ומה גט, דאיתיה בעל כרחה, ^[64]אי עומדת בצד ביתה ובצד חצרה – אִין, אי לא – לא, מתנה - דמדעתיה ^[65] - לא כל שכן ^[66]!?

אלא אמר רב אשי: ^[67]

הערות

^ כי היכי דגבי גט אית לה חצר לקטנה - גבי מציאה נמי אית לה
^ לא ילפינן ממונא מאיסורא; וגבי ממונא: חצר מ'אם המצא' אתרבאי, ואיכא למימר דשליחות הוא, ומשום דאין שליח לדבר עבירה אצטריך למכתב התם
^ דלא אשכחן דרבי ביה חצר
^ דלא אשכחן דרבי ביה חצר
^ רבי שמעון בן לקיש
^ לענין מציאה
^ ורבי יוחנן
^ לענין גט
^ אי נמי מר אמר קטן ומר אמר קטנה
^ דהוא דומיא דמציאה, שאינו יכול לרוץ, ומשתמר בתוך השדה אם לא יטלוהו אחרים
^ דעכשיו היא משתמרת על ידו
^ שהנחתיו שם מדעתי, וסמכתי על הפועלים שיביאוהו
^ אם חזר ושכחו
^ אם שכחתו בבואך מן השדה - הוי שכחה
^ ולא ששכחתו משנכנסת לעיר
^ בעוד האיש בשדה
^ עומר
^ ששכחו הוא תחילה לפועל
^ אבל
^ שהניחו שם מדעתו
^ על ידי פועלים
^ משנכנס לעיר
^ והכי קא נסיב ליה תנא לתלמודיה: יכול לא יהא שכחה? תלמוד לומר: בשדה ושכחת: בעודך בשדה הוא דבעינן דשכחתיה אתה, ולא בעיר: לא בעינן 'ושכחתָ': שאף שכחת פועלים עושה אותה שכחה
^ דקרא הכי מתרץ, ומתניתין הכי אמרה
^ דמשמע:
^ אבל משבא בעל הבית לעיר
^ אין שכחתו ושכחת פועלים כלום, והכי קאמר: 'יכול יהא שכחה'
^ שם
^ בשכחת הקוצר קאי: יחיד שהתחיל לקצור מראש השורה, ושכח לפניו ולאחריו:
^ לא הוי שכחה
^ שם
^ לגר ליתום ולאלמנה
^ נזכר שלא עישר מעשרותיו, והוקשה לו, ומיהר לעשרן באשר הוא שם
^ לרבי יהושע בר חנניא, שהיה עמו בספינה, והוא לוי, ונוטל מעשר ראשון, כדאמרינן בערכין (דף יא:): מעשה ברבי יהושע שהלך לסייע את רבי יוחנן בן גודגדא בהגפת דלתות; אמר לו "חזור בך, שאתה מן המשוררים ואני מן המשוערים, ומשורר ששיער – במיתה"
^ וקבל ממנו שם שכר המקום, דהכי קתני סיפא: 'נתקבלו זה מזה שכר'; וכל כך למה? כדי לקנות מעשר שתהא חצרו קונה לו, לפי שהמטלטלין - אין קונין אלא או במשיכה או חצרו תקנה לו
^ גבאי היה
^ ואותה שנה שנת מעשר עני היתה
^ רבי אבא
^ ולאו משום דתקני להם מקומם בתורת חצר, שאפילו הקנה להן חצר אחרת שאינן בתוכה קנוי נמי כדתנן (קדושין דף כו.) 'נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות', בכסף, משנתן הכסף בשביל הקרקע והמטלטלין, או אפילו קרקע במכר ומטלטלין במתנה - נקנין המטלטלין בקנין הקרקע, בלא משיכה, כדילפינן בקדושין (שם) מ'ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב עם ערים בצורות אשר ביהודה'
^ להאי תירוצא
^ למה לו לקבל מהן מעות
^ סודר מאי טעמא לא?
^ טובת הנאה שהיתה לו לרבן גמליאל במעשרות הללו
^ אינה חשובה ממון דתהא נקנית בחליפין; דליכא למימר 'כי קנה ליה רבן גמליאל להאי סודר - אקנייה חליפין דידיה בכל מקום שהן, דכיון דאין לו בהן אלא טובת הנאה: שבידו לתתו לכל מי שירצה - אין זו חשובה ממון לחול על זו קנין חליפין
^ גבי קנין קרקע
^ בקנין שהקרקע נקנה בו, אלא אפקורי בעלמא אפקר גבייהו, וכי אוגר להו מקום - קנתה לו חצרו בתורת חצר כשאר הפקר
^ מהאי דכי לא היה להן סודר - לאו ראיה היא למילף מינה דאין טובת הנאה נקנית בחליפין ועל גבי קרקע, דשפיר איכא למימר מטלטלי אגב קרקעי הקנה להן
^ ודקשיא לך 'לקנינהו בחליפין'
^ מתנות של כהונה ולויה ומעשר עני
^ כדכתיב (דברים כו) 'ונתתה ללוי' - זה מעשר ראשון; 'לגר ליתום ולאלמנה' - זה מעשר עני
^ לפיכך אסור להקנותן בסודר דדרך מקח הוא, שזה נותן לו כליו תחתיהן, ונראה זה כמוכרן לו
^ מותר להקנות מתנות כהונה על גבי קרקע
^ לעולם בתורת חצר קנאו, ואפילו הכי לא תקשי לעולא, דהא דלא בעינן הכא 'עומד בצד השדה', משום ד
^ שרבן גמליאל הקנה להן מטלטלין שהיו לו בחצר שלהן, ולא מהפקירא קנו, ונוחה מתנה זו לקנות - ואף על גב דאין עומד בצד השדה
^ הצבי מהלך, והגוזלות מדדין, ומתניתין דקתני 'זכתה לו שדהו' - כגון שהיה יכול לרוץ אחריהן ומגיען קודם שיצאו משדהו
^ אם היו צבי וגוזלות של אדם אחד, והם בתוך שדה חבירו, ונותנן בעליהן לבעל שדה במתנה
^ היאך הדין? מי בעינן 'והוא שרץ אחריהן ומגיען', ואי לא - לא קני, ומצי נותן למיהדר ביה? או לא
^ להך בעיא
^ מרבי ירמיה
^ דשפיר דק שיש חילוק בין מתנה להפקר, ובמתנה -
^ במסכת גיטין (דף עז:) גבי הזורק גט לאשתו בתוך ביתה או בתוך חצרה
^ שהוא נותנו לה, ולא ניחא לה למגרשה
^ מן הטעם הזה יש לדון דכל שכן לקנין אחר
^ דכי איתה בצד חצרה ולא ניחא לה למקנייה אפילו הכי קנייה לה חצרה אמרינן ד
^ דליתה בעל כרחה, דאי אמרה "לא בעינא" - לא קניא
^ דכי אמרה "בעינא" צריכא שתהא בצד חצרה
^ לא תתלי טעמא משום דאיתה בעל כרחה; אלא גבי מתנה היינו טעמא דלא בעינן עומד אצלה -

[1] כי היכי דגבי גט אית לה חצר לקטנה - גבי מציאה נמי אית לה

[2] לא ילפינן ממונא מאיסורא; וגבי ממונא: חצר מ'אם המצא' אתרבאי, ואיכא למימר דשליחות הוא, ומשום דאין שליח לדבר עבירה אצטריך למכתב התם

[3] דלא אשכחן דרבי ביה חצר

[4] דלא אשכחן דרבי ביה חצר

[5] רבי שמעון בן לקיש

[6] לענין מציאה

[7] ורבי יוחנן

[8] לענין גט

[9] אי נמי מר אמר קטן ומר אמר קטנה

[10] דהוא דומיא דמציאה, שאינו יכול לרוץ, ומשתמר בתוך השדה אם לא יטלוהו אחרים

[11] דעכשיו היא משתמרת על ידו

[12] שהנחתיו שם מדעתי, וסמכתי על הפועלים שיביאוהו

[13] אם חזר ושכחו

[14] אם שכחתו בבואך מן השדה - הוי שכחה

[15] ולא ששכחתו משנכנסת לעיר

[16] בעוד האיש בשדה

[17] עומר

[18] ששכחו הוא תחילה לפועל

[19] אבל

[20] שהניחו שם מדעתו

[21] על ידי פועלים

[22] משנכנס לעיר

[23] והכי קא נסיב ליה תנא לתלמודיה: יכול לא יהא שכחה? תלמוד לומר: בשדה ושכחת: בעודך בשדה הוא דבעינן דשכחתיה אתה, ולא בעיר: לא בעינן 'ושכחתָ': שאף שכחת פועלים עושה אותה שכחה

[24] דקרא הכי מתרץ, ומתניתין הכי אמרה

[25] דמשמע:

[26] אבל משבא בעל הבית לעיר

[27] אין שכחתו ושכחת פועלים כלום, והכי קאמר: 'יכול יהא שכחה'

[28] שם

[29] בשכחת הקוצר קאי: יחיד שהתחיל לקצור מראש השורה, ושכח לפניו ולאחריו:

[30] לא הוי שכחה

[31] שם

[32] לגר ליתום ולאלמנה

[33] נזכר שלא עישר מעשרותיו, והוקשה לו, ומיהר לעשרן באשר הוא שם

[34] לרבי יהושע בר חנניא, שהיה עמו בספינה, והוא לוי, ונוטל מעשר ראשון, כדאמרינן בערכין (דף יא:): מעשה ברבי יהושע שהלך לסייע את רבי יוחנן בן גודגדא בהגפת דלתות; אמר לו "חזור בך, שאתה מן המשוררים ואני מן המשוערים, ומשורר ששיער – במיתה"

[35] וקבל ממנו שם שכר המקום, דהכי קתני סיפא: 'נתקבלו זה מזה שכר'; וכל כך למה? כדי לקנות מעשר שתהא חצרו קונה לו, לפי שהמטלטלין - אין קונין אלא או במשיכה או חצרו תקנה לו

[36] גבאי היה

[37] ואותה שנה שנת מעשר עני היתה

[38] רבי אבא

[39] ולאו משום דתקני להם מקומם בתורת חצר, שאפילו הקנה להן חצר אחרת שאינן בתוכה קנוי נמי כדתנן (קדושין דף כו.) 'נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות', בכסף, משנתן הכסף בשביל הקרקע והמטלטלין, או אפילו קרקע במכר ומטלטלין במתנה - נקנין המטלטלין בקנין הקרקע, בלא משיכה, כדילפינן בקדושין (שם) מ'ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב עם ערים בצורות אשר ביהודה'

[40] להאי תירוצא

[41] למה לו לקבל מהן מעות

[42] סודר מאי טעמא לא?

[43] טובת הנאה שהיתה לו לרבן גמליאל במעשרות הללו

[44] אינה חשובה ממון דתהא נקנית בחליפין; דליכא למימר 'כי קנה ליה רבן גמליאל להאי סודר - אקנייה חליפין דידיה בכל מקום שהן, דכיון דאין לו בהן אלא טובת הנאה: שבידו לתתו לכל מי שירצה - אין זו חשובה ממון לחול על זו קנין חליפין

[45] גבי קנין קרקע

[46] בקנין שהקרקע נקנה בו, אלא אפקורי בעלמא אפקר גבייהו, וכי אוגר להו מקום - קנתה לו חצרו בתורת חצר כשאר הפקר

[47] מהאי דכי לא היה להן סודר - לאו ראיה היא למילף מינה דאין טובת הנאה נקנית בחליפין ועל גבי קרקע, דשפיר איכא למימר מטלטלי אגב קרקעי הקנה להן

[48] ודקשיא לך 'לקנינהו בחליפין'

[49] מתנות של כהונה ולויה ומעשר עני

[50] כדכתיב (דברים כו) 'ונתתה ללוי' - זה מעשר ראשון; 'לגר ליתום ולאלמנה' - זה מעשר עני

[51] לפיכך אסור להקנותן בסודר דדרך מקח הוא, שזה נותן לו כליו תחתיהן, ונראה זה כמוכרן לו

[52] מותר להקנות מתנות כהונה על גבי קרקע

[53] לעולם בתורת חצר קנאו, ואפילו הכי לא תקשי לעולא, דהא דלא בעינן הכא 'עומד בצד השדה', משום ד

[54] שרבן גמליאל הקנה להן מטלטלין שהיו לו בחצר שלהן, ולא מהפקירא קנו, ונוחה מתנה זו לקנות - ואף על גב דאין עומד בצד השדה

[55] הצבי מהלך, והגוזלות מדדין, ומתניתין דקתני 'זכתה לו שדהו' - כגון שהיה יכול לרוץ אחריהן ומגיען קודם שיצאו משדהו

[56] אם היו צבי וגוזלות של אדם אחד, והם בתוך שדה חבירו, ונותנן בעליהן לבעל שדה במתנה

[57] היאך הדין? מי בעינן 'והוא שרץ אחריהן ומגיען', ואי לא - לא קני, ומצי נותן למיהדר ביה? או לא

[58] להך בעיא

[59] מרבי ירמיה

[60] דשפיר דק שיש חילוק בין מתנה להפקר, ובמתנה -

[61] במסכת גיטין (דף עז:) גבי הזורק גט לאשתו בתוך ביתה או בתוך חצרה

[62] שהוא נותנו לה, ולא ניחא לה למגרשה

[63] מן הטעם הזה יש לדון דכל שכן לקנין אחר

[64] דכי איתה בצד חצרה ולא ניחא לה למקנייה אפילו הכי קנייה לה חצרה אמרינן ד

[65] דליתה בעל כרחה, דאי אמרה "לא בעינא" - לא קניא

[66] דכי אמרה "בעינא" צריכא שתהא בצד חצרה

[67] לא תתלי טעמא משום דאיתה בעל כרחה; אלא גבי מתנה היינו טעמא דלא בעינן עומד אצלה -

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]