ביאור:בבלי בבא מציעא דף כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

דשיילינן להו לסהדי אי פרוע [1] אי לא פרוע [2].

תא שמע: 'סמפון שיש עליו עדים – כשר'!?

מאי 'עדים'? עדי קיום [3]. הכי נמי מסתברא, מדקתני סיפא: 'ושאין עליו עדים – פסול'; מאי 'אין עליו עדים'? - אילימא דליכא עלויה עדים כלל, צריכא למימר דפסול? אלא - לאו עדי קיום!?

גופא: סמפון שיש עליו עדים [4] - יתקיים בחותמיו [5]; אין עליו עדים [6], ויוצא מתחת ידי שליש [7], או שיוצא לאחר חיתום שטרות [8] – כשר.

'יוצא מתחת ידי שליש' - דהא הימניה מלוה לשליש [9]; יוצא לאחר חיתום שטרות נמי: דאי לאו דפריע - לא הוה מרע ליה לשטריה.

הדרן עלך שנים אוחזין


בבא מציעא פרק שני אלו מציאות דף כא,א

משנה:

אלו מציאות שלו, ואלו חייב להכריז:

אלו מציאות שלו: מצא פירות מפוזרין [10] מעות מפוזרות [11], כריכות [12] ברשות הרבים [13], ועגולי דבילה, ככרות של נחתום [14], מחרוזות של דגים, וחתיכות של בשר, וגיזי צמר הלקוחין ממדינתן [15], ואניצי פשתן [16], ולשונות של ארגמן [17] - הרי אלו שלו; דברי רבי מאיר;

רבי יהודה אומר: כל שיש בו שינוי - חייב להכריז; כיצד? - מצא עגול [18] ובתוכו חרס, ככר ובתוכו מעות;

רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל כלי אנפוריא [19] - אין חייב להכריז.

גמרא:

'מצא פירות מפוזרין' – וכמה [20]?

אמר רבי יצחק: קב [21] בארבע אמות [22].

היכי דמי? - אי דרך נפילה [23] - אפילו טובא [24] נמי [25], ואי דרך הינוח [26] - אפילו בציר מהכי נמי לא!?

אמר רב עוקבא בר חמא: במכנשתא דבי דרי [27] עסקינן: קב בארבע אמות דנפיש טרחייהו [28] - לא טרח איניש ולא הדר אתי ושקיל להו, אפקורי מפקר להו; בציר מהכי [29] - טרח והדר, אתי ושקיל להו, ולא מפקר להו.

בעי רבי ירמיה:

1</ref> חצי קב בשתי אמות – מהו?: קב בארבע אמות טעמא מאי? - משום דנפיש טרחייהו; חצי קב בשתי אמות - כיון דלא נפיש טרחייהו - לא מפקר להו? או דלמא משום דלא חשיבי [30], וחצי קב בשתי אמות, כיון דלא חשיבי - מפקר להו?

2</ref> קביים בשמונה אמות – מהו?: קב בארבע אמות טעמא מאי? - משום דנפיש טרחייהו, וכל שכן קביים בשמונה אמות: כיון דנפישא טרחייהו טפי מפקר להו? או דלמא משום דלא חשיבי, וקביים בשמונה אמות - כיון דחשיבי - לא מפקר להו?

3</ref> קב שומשמין [31] בארבע אמות – מהו?: קב בארבע אמות טעמא מאי? - משום דלא חשיבי, ושומשמין כיון דחשיבי - לא מפקר להו? או דלמא משום דנפיש טרחייהו, וכל שכן שומשמין, כיון דנפיש טרחייהו טפי - מפקר להו?

4</ref> קב תמרי בארבע אמות, קב רמוני בארבע אמות [32] – מהו? קב בארבע אמות טעמא מאי? - משום דלא חשיבי? קב תמרי בארבע אמות, קב רמוני בארבע אמות נמי: כיון דלא חשיבי מפקר להו? או דלמא משום דנפישא טרחייהו, וקב תמרי בארבע אמות וקב רמוני בארבע אמות - כיון דלא נפיש טרחייהו - לא מפקר להו – מאי?

תיקו.

איתמר:


עמוד ב

יאוש שלא מדעת [33]: אביי אמר: לא הוי יאוש, ורבא אמר: הוי יאוש [34]:

בדבר שיש בו סימן כולי עלמא לא פליגי דלא הוי יאוש, ואף על גב דשמעיניה דמיאש לסוף [35] – לא הוי יאוש, דכי אתא לידיה - באיסורא הוא דאתא לידיה [36]: דלכי ידע דנפל מיניה - לא מיאש, מימר אמר: "סימנא אית לי בגויה, יהבנא סימנא ושקילנא ליה". בזוטו של ים [37] ובשלוליתו של נהר [38] - אף על גב דאית ביה סימן - רחמנא שרייה [39], כדבעינן למימר לקמן [40]; כי פליגי בדבר שאין בו סימן: אביי אמר: לא הוי יאוש, דהא לא ידע דנפל מיניה! רבא אמר: הוי יאוש, דלכי ידע דנפל מיניה – מיאש, מימר אמר "סימנא לית לי בגויה" - מהשתא הוא דמיאש [41].

<סימן פמג"ש ממקגט"י ככסע"ז>

תא שמע: ’[אלו מציאות שלו: מצא] פירות מפוזרין' - הא לא ידע דנפל מיניה?

הא אמר רב עוקבא בר חמא: הכא במכנשתא דביזרי עסקינן, דאבידה מדעת היא [42].

תא שמע: 'מעות מפוזרות' - הרי אלו שלו; אמאי? הא לא ידע דנפל מיניה?

התם נמי - כדרבי יצחק, דאמר 'אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה', הכא נמי אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה [43].

תא שמע: 'עיגולי דבילה וככרות של נחתום' - הרי אלו שלו, אמאי? והא לא ידע דנפל מיניה?

התם נמי: אגב דיקירי [44] - מידע ידע בהו.

תא שמע: 'ולשונות של ארגמן' הרי אלו שלו, ואמאי? הא לא ידע דנפל מיניה?

התם נמי: אגב דחשיבי - משמושי ממשמש בהו, וכדרבי יצחק.

תא שמע: 'המוצא מעות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובכל מקום שהרבים מצויין שם - הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתיאשין מהן.' - והא לא ידע דנפל מיניה?

אמר רבי יצחק: אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה.

תא שמע: 'מאימתי כל אדם מותרים בלקט? - משילכו בה הנמושות' ואמרינן: מאי נמושות? ואמר רבי יוחנן: סבי דאזלי אתיגרא [45]; ריש לקיש אמר: לקוטי בתר לקוטי [46]; - ואמאי [47]?: נהי דעניים דהכא מיאשי [48], איכא עניים בדוכתא אחריתא דלא מיאשי [49]?

אמרי: כיון דאיכא עניים הכא - הנך מעיקרא איאושי מיאש, ואמרי "עניים דהתם מלקטי ליה".

תא שמע: 'קציעות [50] בדרך, ואפילו בצד שדה קציעות [51], וכן תאנה הנוטה לדרך ומצא תאנים תחתיה - מותרות משום גזל [52] ופטורות מן המעשר [53]; בזיתים ובחרובים – אסור [54].'; בשלמא רישא לאביי [55] לא קשיא: אגב דחשיבי - ממשמש בהו; תאנה נמי - מידע ידיע דנתרא; אלא סיפא לרבא קשיא, דקתני 'בזיתים ובחרובים - אסור' [56]!?

אמר רבי אבהו: שאני זית הואיל וחזותו מוכיח עליו [57] ואף על גב דנתרין זיתי - מידע ידיע דוכתא דאיניש איניש הוא [58].

אי הכי - אפילו רישא נמי?

אמר רב פפא: תאנה - עם נפילתה נמאסת [59].

[60]

תא שמע: הגנב שנטל מזה ונתן לזה, וכן גזלן שנטל מזה ונתן לזה,

הערות[עריכה]

  1. ^ אם ראו הפרעון
  2. ^ ואם לאו - נאמן המלוה לומר שלא נכתב אלא להיות מוכן לכשיפרע
  3. ^ שכתבו הנפק; דבי דינא לא מקיימי ליה אלא אם כן פרע
  4. ^ בעדי קיום מוקמינן לה
  5. ^ ואפילו יוצא מתחת יד מלוה - כשר
  6. ^ אין עליו עדי קיום, אבל עדים חתומין עליו
  7. ^ שאין הלוה מוציאו, ולא המלוה, אלא שליש שביניהם - נאמן
  8. ^ שיצא לפנינו כשהוא כתוב בשטר חוב אחר החתימה
  9. ^ דעל כרחך אין כותב שובר אלא מלוה, והוא מסרוֹ ליד השליש
  10. ^ נתייאשו הבעלים מהן, כדאמר בגמרא: והפקר הן [אבל תוספות בבא קמא סו,א ד"ה כיון דבאיסורא אתי לידיה, מוכיח שיאוש אינו הפקר; ועיין רמב"ן במלחמות על דף כז]
  11. ^ הואיל ואין להם סימן ניכר - איאושי מיאש, והוו להו הפקר; וזהו טעם כולם(Note: עיין תוספות ד"ה חצי קב)
  12. ^ עומרים קטנים, כמו מ'אלמים אלומים' ומתרגמינן בירושלמי 'מכרכן כריכן' (בראשית לז)
  13. ^ שהכל דשין עלייהו, ואם היה סימן נקשר עליהן - הרי הוא נשחת
  14. ^ כל ככרות הנחתומין שוין, אבל ככרות של בעל הבית - יש בהן סימן
  15. ^ כמות שהן: גזוזות כשאר כל גיזת המדינה, לאפוקי הבאות מבית האומן כדקתני סיפא
  16. ^ רישט"א בלשון אשכנז ובמקומינו פופי"ר
  17. ^ צמר סרוק, ומשוך כמין לשון, וצבוע ארגמן ומצויין הן
  18. ^ של דבילה
  19. ^ בגמרא מפרש
  20. ^ חשוב פיזור
  21. ^ מפוזר
  22. ^ אבל בשלש אמות לא הוי פיזור וטעמא מפרש ואזיל
  23. ^ אם מצאם דרך נפילה: שיש לדעת שלא הונחו שם מדעת, אלא נפלו
  24. ^ מקב
  25. ^ דכיון דאין בהן סימן - איאושי מיאש
  26. ^ עתיד לחזור וליטלן
  27. ^ בשעת אסיפת גרנות, וכאן דָשָן בעליהן, ונשאו את העיקר ונותרו אלו
  28. ^ לקבצן
  29. ^ אם היה פזורן בפחות מכן
  30. ^ דלא חשיבי עליה קב פירות לטרוח עליהן טורח קיבוץ של ארבע אמות
  31. ^ דקין מאד, ויש טורח בקיבוצן יותר מחטין, אבל דמיהן יקרין
  32. ^ גסים הן ואין טורח בקבוצן
  33. ^ דבר שסתמו יאוש לכשידע שנפל ממנו, וכשמצאו עדיין לא ידעו הבעלים שנפל מהן
  34. ^ לקמיה מפרש פלוגתייהו
  35. ^ לאחר שמצאו זה; וכללא דיאוש: כגון דאמר "ווי ליה לחסרון כיס", דגלי דעתיה שנואש מהן
  36. ^ דדבר שאינו עשוי להתיאש הוא
  37. ^ מקומות בשפת הים שדרך הים לחזור לאחוריו עשר פרסאות או חמשה עשר פרסאות פעמיים ביום, ושוטף מה שמוצא שם והולך; 'זוטו' לשון גודל ושירוע בלשון יווני, כמו שכתבו הזקנים לתלמי המלך: ואל אצילי 'ואל זאטוטי' (מגילה דף ט.)
  38. ^ כשהוא גדל ויוצא חוץ לגדותיו, ושולל שלל ושוטף הנמצא
  39. ^ ואפילו באת ליד המוצא לפני יאוש
  40. ^ בשמעתין: 'מנין לאבידה ששטפה נהר כו'
  41. ^ שהרי נפל, וכשיודע - שוב אין דעתו עליו
  42. ^ שלא נפלו ממנו ומדעת הניחם הפקר
  43. ^ וקודם שמצאו זה נודע לבעלים שנפלו, ונואשו
  44. ^ כבד משא
  45. ^ זקנים עניים הולכים על משענתם בנחת, ורואין כל שבולת ושבולת; ולשון 'נמושות' כמ'ולא ימושו' (ישעיהו נט) שממשמשין והולכים
  46. ^ לשון 'נמושות' כמו 'לא ימיש' (שמות יג): שנוטלין ומשין הכל מלפניהם
  47. ^ אי יאוש שלא מדעת לאו יאוש הוא
  48. ^ נהי דלגבי עניים דהכא הוי יאוש מדעת: שראו שהלכו בה הנמושות ונתיאשו
  49. ^ אלא עניים דעיר אחרת עדיין לא ידעי, והיאך מותרין בו? אלא משום כיון דלכי ידעי מיאשי הוי יאוש משעה שהלכו בו, ובהיתר באו ליד זה
  50. ^ תאנים שקוצצין אותם באיזמל, ומוהל שלהן זב, ושוטחן בשדה ליבש
  51. ^ שדה ששוטחים בה קציעות, דידע דמהנהו אתו
  52. ^ אף על גב דכי נפל לא ידע, כיון דלכי ידע - מיאש מהשתא הוי יאוש, כרבא
  53. ^ כדין הפקר: דהפקר פטור מן המעשר
  54. ^ כאביי
  55. ^ מצי לתרוצי דמעיקרא ידע ואיאש, כדמפרש ואזיל
  56. ^ וסלקא דעתך משום דלא עבידי דנתרי, וליכא למימר 'ידע' דאיאש, ואף על גב דלכי ידע מיאש - לא הוי יאוש מהשתא
  57. ^ מראיתו ניכר של מי הוא; הלכך מריה - לכי ידע דנפיל - לא מיאש
  58. ^ דמימר אמר "כולי עלמא ידעי דדידי נינהו ולא הפקר הן ולא שקלי להו"
  59. ^ הלכך: כיון דידיע דנתרא - מעיקרא מיאש: משום מאיסותא, דמכי נפלה - לא חשיבא עליה ומפקר לה
  60. ^ לא ידיע. לא גרסינן ופירוש היה משובש בספרים.