ביאור:בבלי בבא מציעא דף צב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

ומהלך כעושה מעשה דמי [1].

ובחמור כשהיא פורקת:

כשהיא פורקת מהיכן אכלה [2]?

אימא: 'עד שתהא פורקת [3]'.

תנינא להא! דתנו רבנן: חמור וגמל אוכלים ממשאוי שעל גביהן, ובלבד שלא יטול בידו ויאכילם.

משנה:

אוכל פועל קישות - אפילו בדינר [4]; כותבת - ואפילו בדינר.

רבי אלעזר חסמא אומר: לא יאכל פועל יתר על שכרו [5]; וחכמים מתירין, אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו [6].

גמרא:

חכמים היינו תנא קמא!?

איכא בינייהו 'אבל מלמדין' [7]: לתנא קמא לית ליה מלמדין, לרבנן אית להו מלמדין.

איבעית אימא: איכא בינייהו דרב אסי, דאמר רב אסי: אפילו לא שכרו אלא לבצור אשכול אחד - אוכלו [8]!

[9]

ואמר רב אסי: [10] אפילו לא בצר אלא אשכול אחד – אוכלו [11]!

וצריכא: דאי אשמעינן הך קמייתא - משום דלא איכא למיתב לכליו של בעל הבית, אבל היכא דאיכא למיתב לכליו של בעל הבית - אימא ליתב ברישא והדר ליכול [12]!

ואי אשמעינן בהא דאפשר לקיומי לבסוף, אבל היכא דלא אפשר לקיומי לבסוף - אימא לא [13]!

- צריכא.

איבעית אימא: איכא בינייהו דרב, דאמר רב: 'מצאתי מגילת סתרים בי רבי חייא [14], וכתוב בה: איסי בן יהודה אומר (דברים כג כה) כי תבא בכרם רעך [ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן] - בביאת כל אדם הכתוב מדבר [15]' [16]; ואמר רב: לא שבק איסי חיי לכל בריה.

אמר רב אשי: אמריתה לשמעתא קמיה דרב כהנא, [והערתי:] דלמא בעושין בסעודתם: דעבדו ואכלו!

אמר לי: אפילו הכי: ניחא ליה לאיניש לאוגר אגורי [לשכור שכירים] וניקטפיה לפרדיסיה, ולא ניתו כולי עלמא [אפילו הם עובדים תמורת האוכל ולא יותר] ואכלו ליה.

איבעיא להו: פועל: משלו הוא אוכל [17]? או משל שמים הוא אוכל [18]?

למאי נפקא מינה?

דאמר: "תנו [19] לאשתי ובני": אי אמרת 'משלו הוא אוכל' - יהבינן להו [20]; אלא אי אמרת 'משל שמים הוא אוכל' - לדידיה זכי ליה רחמנא [21], לאשתו ובניו לא זכי להו רחמנא [22] – מאי?

תא שמע: 'אוכל פועל קישות ואפילו בדינר כותבת ואפילו בדינר' אי אמרת 'משלו הוא אוכל' - אוגיר בדנקא [ששית זוז] אכיל בזוזא [23]?

ואלא מאי? משל שמים הוא אוכל? סוף סוף אוגיר בדנקא אכיל בזוזא!?

אלא מאי אית לך למימר? רחמנא זכי ליה? הכא נמי רחמנא זכי ליה!

תא שמע: 'רבי אלעזר חסמא אומר: לא יאכל פועל יותר על שכרו, וחכמים מתירין'; - מאי? לאו בהא קמיפלגי: דמר [רבי אלעזר חסמא] סבר 'משלו הוא אוכל' [24] ומר [’חכמים’] סבר 'משל שמים הוא אוכל' [25]?

לא! דכולי עלמא 'משלו הוא אוכל', והכא ב'כנפשך' (דברים כג כה: כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן) קמיפלגי: מר סבר 'כנפשך': בדבר שמוסר נפשו עליו [26], ומר סבר 'כנפשך': מה נפשך, אם חסמת – פטור, אף פועל: אם חסמת – פטור.

תא שמע: נזיר [27] שאמר "תנו לאשתי ובני" - אין שומעין לו'; ואי אמרת 'משלו הוא אוכל' אמאי אין שומעין לו?

התם משום '"לך לך" אמרין, "נזירא סחור סחור, לכרמא לא תקרב"!' [28]. [כלומר: יוצרים מצב שלא כדאי לנזיר לעבוד בכרם.]

תא שמע: פועל שאמר "תנו לאשתי ובני" אין שומעין לו; ואי אמרת 'משלו הוא אוכל' - אמאי אין שומעין לו?

מאי 'פועל'? נזיר!

והתניא 'נזיר', והתניא 'פועל'!?

מידי גבי הדדי תניין?

תא שמע: 'מנין לפועל שאמר "תנו לאשתי ובני" שאין שומעין לו? שנאמר (דברים כג כה) [כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך] ואל כליך לא תתן; וכי תימא הכי נמי 'נזיר' - אי הכי משום 'אל כליך לא תתן'? משום 'לך לך אמרין נזירא' הוא!?

אין הכי נמי, ואיידי דקתני לה בלשון פועל - קא נסיב לה [29] קרא דפועל [30].

תא שמע: 'השוכר את הפועל לקצות בתאנים [31]


עמוד ב

הרי זה אוכל ופטור מן המעשר [32]; "על מנת שאוכל אני ובני [33]" או "שיאכל בני בשכרי [34]": הוא אוכל ופטור [35], ובנו אוכל וחייב [36].' ואי אמרת 'משלו הוא אוכל [37]' - בנו אמאי חייב [38]?

אמר רבינא: משום דמיחזי כמקח [39].

תא שמע: 'השוכר את הפועל לעשות בנטע רבעי שלו - הרי אלו לא יאכלו [40]; ואם לא הודיעם [41] - פודה ומאכילן' ואי אמרת 'משל שמים הוא אוכל' - אמאי פודה ומאכילן? איסורא לא זכי להו רחמנא!

[## מדוע לא? הרי הוא יכול לפדות! והברייתא לא דברה בערלה או בכלאים! אולי: כמו שכל מתנות עניים פטורים מתרומה ומעשר, ואין בו איסור – אף כאן? שאלה: מה הדין של נטע רבעי שהופקר? האם חייב פדיון? מה הדין של פאה או שכחה שהוא נטע רבעי?]

התם - משום דמיחזי כמקח טעות [42].

אימא סיפא 'נתפרסו עגוליו [43], נתפתחו חביותיו [44] - הרי אלו לא יאכלו [45]; ואם לא הודיען [46] – מְעֲשר ומאכילן', ואי אמרת 'משל שמים הוא אוכל' - אמאי מעשר ומאכילן? איסורא לא זכי להו רחמנא! וכי תימא הכא נמי משום דמיחזי כמקח טעות - בשלמא 'נתפרסו עגוליו' - מיחזי כמקח טעות [47], אלא 'נתפתחו חביותיו' מאי מקח טעות איכא? מידע ידע דאיטביל להו למעשר [48]!?

אמר רב ששת: שנתפתחו חביותיו לבור [49].

והתניא: 'יין משירד לבור [50]' [51]!?

כרבי עקיבא, דאמר: משיקפה [52], דאמרו ליה: לא הוה ידעינן [53].

ונימא להו: "איבעי לכו אסוקי אדעתייכו דלמא מקפה [54]" [55]!

באתרא דההוא גברא דנגיד [56] איהו מקפה.

והשתא דתני רב זביד בדבי רבי הושעיא: 'יין - משירד לבור ויקפה, ורבי עקיבא אומר: משישלה בחביות [57]' [#ולא קשיא רבי עקיבא על רבי עקיבא,: תרי תנאי אליבא דרבי עקיבא: תנא של הברייתא ורבי הושעיא; או – מציאות שונה: כאן במקפה בבור, כאן במקפה בחביות!] - אפילו תימא שלא נתפתחו חביותיו לבור: דאמרו ליה "לא הוה ידעינן דמשלי [58]"!

ונימא להו "איבעי לכו אסוקי אדעתייכו דלמא משלי"!?

באתרא דההוא דשריק [59] - ההוא משלי.

תא שמע: 'קוצץ אדם [60] על ידי עצמו [61], על ידי בנו ובתו הגדולים, על ידי עבדו ושפחתו הגדולים, ועל ידי אשתו, מפני שיש בהן דעת [62]; אבל אינו קוצץ לא על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים, ולא על ידי בהמתו, מפני שאין בהן דעת' קא סלקא דעתך במעלה להן מזונות [63]; אי אמרת בשלמא 'משל שמים הוא אוכל' - משום הכי אינו קוצץ [64]; אלא אי אמרת 'משלו הוא אוכל [65]' - קטנים נמי נקוץ להו [66]!?

הכא במאי עסקינן? - בשאין מעלה להן מזונות [67].

אי הכי - גדולים נמי!?

גדולים ידעי וקא מחלי.

והא תנא רבי הושעיא: 'קוצץ אדם על ידי עצמו ועל ידי אשתו אבל לא על ידי בהמתו [68], ועל ידי בנו ובתו הגדולים אבל לא על ידי בנו ובתו הקטנים; וקוצץ על ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין גדולים ובין קטנים [69]' - מאי? לאו אידי ואידי [70] במעלה להן מזונות, ובהא קא מיפלגי: דמר [תנא דברייתא] סבר: 'משלו הוא אוכל' ומר [71] סבר 'משל שמים הוא אוכל' [72]!?

לא! דכולי עלמא 'משלו הוא אוכל', ולא קשיא: כאן בשאין מעלה להן מזונות וברייתא במעלה להן מזונות.

במאי אוקימתא [את הברייתא]? במעלה להן מזונות? אי הכי - קטנים נמי נקוץ להו!?

צערייהו דבנו ובתו הקטנים לא זכי ליה רחמנא.

במאי אוקימתא למתניתין? בשאין מעלה להן מזונות [73]? -

הערות[עריכה]

  1. ^ ואפילו הכי: אי לאו משום השבת אבידה - לא אכיל
  2. ^ כל משאה פורקין בבת אחת והולכין
  3. ^ בהליכתה אוכלת ממשאוי שעל גבה
  4. ^ ואפילו היא שוה דינר
  5. ^ לקמן יליף מ'כנפשך' בשכירותו, שמוסר נפשו עליו: לעלות באילן או במקום סכנה
  6. ^ שימנעו לשוכרו למלאכתו
  7. ^ אומרין לו דרך עצה הוגנת
  8. ^ אוכלו לאותו אשכול
  9. ^ תנא קמא אית ליה דרב אסי, והכי קאמר: פועל אוכל קישות שהיא לבדה ואין עוד, אפילו היא שוה דינר; ואתא רבי אלעזר למימר: בין שהיא לבדה בין ששכרו להו לחברותיה: אם שוה יותר על שכרו לא יאכלנה; ואתו רבנן בתראי למימר: יותר על שכרו מותר הוא לאכול אם שכיר יום הוא, אבל שכרו להקישות לבדה - לית להו דרב אסי
  10. ^ שכרו לכל היום,
  11. ^ מותר לאכול לאשכול ראשון שבצר
  12. ^ דנימא ליה 'הב ברישא והדר אכיל', דאי יהיב - תו לא אכיל, והתורה התירה לאכול
  13. ^ אימא: לא זיכתה לו תורה אלא אם כן נתן
  14. ^ מגילה טמונה; לפי שאסור לכתוב הלכות, וכשהיה שומע דבר חידוש וירא לשוכחו - היה כותבו ומסתיר מן העין
  15. ^ ואפילו אינו שכירו
  16. ^ תנא קמא לית ליה דאיסי, דהא 'אוכל פועל' קתני; ורבנן בתראי אית להו דאיסי, והכי קאמר: וחכמים מתירין לאכול יותר על שכרו, דהא לאו שכיר נמי אכיל
  17. ^ תוספת שכר הוא שהוסיפה לו תורה
  18. ^ במתנת גמילות חסדים כשאר מתנות עניים
  19. ^ אכילתי
  20. ^ כי היכי דבידו ליתן שכרו לכל מי שירצה
  21. ^ בצדקה
  22. ^ וכל זמן דלא מטא לידיה - לא זכי ליה דליתבה לאשתו ובניו
  23. ^ בתמיה: וכי תוספת מרובה על העיקר
  24. ^ והלכך לא יאכל יותר על שכרו, דאין תוספת מרובה על העיקר
  25. ^ וזכי ליה רחמנא
  26. ^ לעלות בכבש ולעלות באילן, דמוסר נפשו למיתה, והיינו שכיר
  27. ^ שאסור בענבים
  28. ^ כלומר: קנסא הוא דקנסוהו: שימנע עצמו מלהשכיר לענבים
  29. ^ גמרא
  30. ^ ולעולם רבנן היא, וקרא אסמכתא בעלמא
  31. ^ לייבשן בשדה לעשות קציעות
  32. ^ דכיון דעומדות לקצות - לא נגמרה מלאכתן
  33. ^ שאינו נשכר לבעל הבית
  34. ^ שקצצת לי
  35. ^ שהתורה זיכתה לו כלקט שכחה ופאה, שפטורין מן המעשר
  36. ^ במעשר, דהוה ליה כלוקח מקח שלא נגמרה מלאכתו
  37. ^ ושכרו הוא, ואפילו הכי - פטריה רחמנא מ'כנפשך', דדרשינן ליה: מה נפשך: אוכל ופטור, אף פועל: אוכל ופטור
  38. ^ הא בשכר אביו הוא אוכל כאביו
  39. ^ הואיל ואתני; אבל אכילה דידיה, דאינו בתנאי, אף על גב דבשכר הוא - לא דמיא למקח
  40. ^ דבעי חומה, דגמר 'קודש' 'קודש' ממעשר; ובתחילה על מנת כן נשכרו לו
  41. ^ לעשות עמו בנטע רבעי
  42. ^ ואילמלי הודיען - לא היו נשכרים לו
  43. ^ קציעות שדרסן בעיגולין, ונגמרה מלאכתן למעשר, ונפלו ונתפרסו וצריך לחזור ולדרסן
  44. ^ שניטלו מגופותיהם ושכרוֹ לסותמן
  45. ^ דנגמרה מלאכתן למעשר: דאין פועל אוכל בדבר שנגמרה מלאכתו למעשר, כדתניא (לעיל דף פט.): 'יצא הבודל בתמרים וכו'
  46. ^ לקמן פריך גבי חביות: 'מאי אודעינהו בעי'?
  47. ^ שכשאומר להן תחילה "השתכרו לי לדרוס בעיגולין": סבורים היו שזו תחלת דריסתן ועדיין לא נגמרה מלאכתן
  48. ^ דמשירד לבור הוי יין למעשר
  49. ^ שנשפכו לבור, וסבורין היו שלא הוציאוהו משם משירד מן הגת לתוכו
  50. ^ הוי גמרו למעשר
  51. ^ והרי ירד
  52. ^ משיקפאו החרצנים על פי הבור: כשמתחיל להיות תוסס ונוטלין הזגין ומשליכן
  53. ^ דמקפי
  54. ^ משאמרתי לכם שאני שוכר אתכם למשכוֹ מן הבור
  55. ^ וכיון דלא אסוק אדעתייכו סבור וקבול
  56. ^ המושכו מן הבור
  57. ^ משנתן בחביות, והוא תוסס, ורתיחתו עולה, ומקצת שמרין קופאין למעלה; וקודם שיגופו אותן חביות - שולין אותן רתיחות ומשליכן
  58. ^ כבר נישולו רתיחותיו ממנו לחוץ
  59. ^ הסותמו במגופות
  60. ^ ליטול מעות ולא יאכל
  61. ^ בשביל עצמו
  62. ^ וידעי וקא מחלי
  63. ^ ושכר פעולתן שלו
  64. ^ על ידי עבדיו הקטנים, דאין לפועל קטן זכות אלא כשנותן לתוך פיו
  65. ^ דתוספת שכר הוא
  66. ^ אמאי אינו קוצץ? כי היכי דאגרייהו דידיה - אכילתן נמי דידיה
  67. ^ ואף שכרן אינו שלו; וקא סלקא דעתך אין הרב יכול לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך"; ופלוגתא היא במסכת גיטין (דף יב.); ובהמתו - משום לאו דחסימה: שאפילו הוא עצמו דש בה דישה שלו - אינו רשאי לחסמה
  68. ^ משום חסימה
  69. ^ קשיא עבדים קטנים אעבדים קטנים דמתניתין
  70. ^ מתניתין [שאמר שאין לקצוץ לעבדיו הקטנים] וברייתא [שאמר שמותר לקצוץ לעבדיו הקטנים]
  71. ^ תנא דמתניתין
  72. ^ הלכך לית להו למרייהו זכייה באכילתן, דאפילו שלהן אינה עד שיתננה לפיהן
  73. ^ ולעולם משלו הוא אוכל ומשום דאינו מעלה קאמר 'לא יקוץ'