ביאור:בבלי בבא מציעא דף פט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

מכדי כל מילי איתנהו בחסימה [1], דילפינן שור שור משבת [2]? אם כן לכתוב רחמנא 'לא תדוש בחסימה'!? שור דכתב רחמנא למה לי? לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם [3]: מה חוסם אוכל במחובר - אף נחסם אוכל במחובר, ומה נחסם אוכל בתלוש - אף חוסם אוכל בתלוש.

תנו רבנן: 'דיש [(דברים כה ד) לא תחסום שור בדישו]’: מה דיש מיוחד דבר שגידולי קרקע ובשעת גמר מלאכה [4], ופועל אוכל בו - אף כל שגידולי קרקע פועל אוכל בו, יצא החולב והמחבץ [5] והמגבן שאין גידולי קרקע ואין פועל אוכל בו

למה לי? (דברים כג כה) מכי תבא בכרם רעך [ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן] נפקא?

איצטריך: סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב 'קמה' - [לעיל: קמה קמה; ובגירסת התוספות: 'וכתיב קמה קמה שתי פעמים’] לרבות כל בעלי קמה, לרבות נמי מידי דלאו גדולי קרקע נינהו [תוספות ד"ה ס"ד אמינא: ... 'דמכל בעלי קמה' משמע שפיר בעלי חיים, שהם בעלי קומה ...] - קא משמע לן.

תניא אידך: 'דיש': מה דיש מיוחד דבר שבשעת גמר מלאכה [6] פועל אוכל בו - אף כל שהוא בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו, יצא המנכש [7] בשומים ובבצלים, הואיל ואין גמר מלאכה - אין פועל אוכל בהם.

למה לי? מ'ואל כליך לא תתן (דברים כג כה)' נפקא!?

לא, צריכא: אף על גב דקא משליף קטיני מביני אלימי [8].

תניא אידך: 'דיש': מה דיש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר פועל אוכל בו - אף כל שלא נגמרה מלאכתו למעשר פועל אוכל בו, יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות [9]: הואיל ונגמרה מלאכתו למעשר אין פועל אוכל בו; והתניא: הבודל בתמרים ובגרוגרות פועל אוכל בו!?

אמר רב פפא: כי תניא ההיא - בתוחלני [10].

תניא אידך: 'דיש': מה דיש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה ופועל אוכל בו - אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה פועל אוכל בו, יצא הלש [11] והמקטף [12] והאופה, שנגמרה מלאכתו לחלה - דאין פועל אוכל בו.

והלא נגמרה מלאכתו למעשר [13]?

לא קשיא: בחוצה לארץ עסקינן, דליכא מעשר.

אי הכי חלה נמי ליכא?

אלא לעולם בארץ, ולא קשיא: בשבע שכיבשו ובשבע שחילקו, דאמר מר: שבע שכיבשו ושבע שחילקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר [14].

מידי מעשר קא גרים [15]? גמר מלאכה קא גרים [16]!?

אלא אמר רבינא: כרוך ותני [17]: 'דיש': מה דיש מיוחד דבר שלא נגמר מלאכתו למעשר ולחלה [18] ופועל אוכל בו - אף כל שלא נגמר מלאכתו [19] למעשר ולחלה [20] פועל אוכל בו [21].

איבעיא להו: פועל - מהו שיהבהב באור [22] ויאכל? מי הוי כ'ענבים ודבר אחר'? או לא?

תא שמע: רשאי בעל הבית להשקות פועלים יין כדי שלא יאכלו ענבים הרבה; רשאין פועלין לטבל פיתם בציר כדי שיאכלו ענבים הרבה.


עמוד ב

לאכשורי גברא [23] לא קמיבעיא לן [24]; כי קמיבעיא לן - לאכשורי פירא; מאי?

תא שמע: פועלין אוכלין ענבים [25] בראשי אומניות [26] שלהם, ובלבד שלא יהבהבו באוּר!

התם - משום ביטול מלאכה [27]; כי קא מיבעיא לן היכא דאיכא אשתו ובניו [28] – מאי?

תא שמע: לא יהבהב באוּר ויאכל, ולא יכמור [29] באדמה ויאכל, ולא יפריך [30] על גבי הסלע [אולי: סלע שהוחם על ידי השמש] ויאכל, אבל מפריך על יד על יד [31] ואוכל.

התם - משום ביטול מלאכה; הכי נמי מסתברא, דאי סלקא דעתא משום מתוקי פירא - סלע מאי מתוקי פירא איכא?

אי אפשר דלא ממתיק פורתא.

תא שמע: פועלין שהיו עודרים בתאנים, וגודרים [הב"ח: וגודדים] בתמרים, ובוצרים בענבים, ומוסקין בזיתים [32] [ולמרות רש"י: בדרך כלל המלה לליקוט תאנים הוא 'אורה', כגון: מסכת שביעית פ"א מ"ב: כמלא אורה וסלו. רע"ב: המלקט תאנים קרוי 'אורה', כמו 'גודר' בתמרים ו'בוצר' בענבים; אבל תפא"י אות י פירש האורה: המלקט הפירות; כלומר לדעת התפא"י 'אורה' זה שם פעולה כולל, כמו מלקט, ואינו חל דוקא על תאנים] - הרי אלו אוכלים ופטורים [33], שהתורה זיכתה להם [34]; בפיתם לא יאכלו [35] אלא אם כן נטלו רשות מבעל הבית; ולא יספות [36] במלח ויאכל [37].

מלח ודאי כענבים ודבר אחר דמי [38].

'ולא יספות במלח ויאכל' – ורמינהו: השוכר את הפועל לעדר [39] ולקשקש [40] תחת הזיתים - הרי זה לא יאכל [41]; שכרו לבצור [42], שכרו למסוק [43], שכרו ללקט [44] - הרי זה אוכל ופטור, שהתורה זיכתה להן;

קצץ [45]: אחת ואחת – יאכל [46]; שתים שתים - לא יאכל [47]; וסופת במלח ויאכל [48]! אהייא [49]? אילימא אסיפא - כיון דקצץ, כל היכי דבעי ליכול? אלא לאו - ארישא [50]!?

אמר אביי: לא קשיא: כאן בארץ כאן בחוצה לארץ [51]: בארץ [52] קבעא ספיתא [53], בחוצה לארץ לא קבעא ספיתא.

אמר רבא: מי איכא מידי דבארץ קבעא ספיתא מדאורייתא, ובחוצה לארץ לא קבעא ספיתא ומותר לכתחילה [54]!

אלא אמר רבא: בין בארץ בין בחוצה לארץ: חדא - לא קבעא ספיתא, תרתי קבעא ספיתא [55];

קצץ [56]: בין ספת ובין לא ספת: אחת אחת אוכל שתים שתים לא יאכל [57];

לא קצץ ולא ספת - אוכל שתים שתים;

ספת: אחת אחת אוכל, שתים שתים לא יאכל [58] ואף על גב דנטל רשות מבעל הבית, דאיטביל להו למעשר וקבעא ספיתא.

[סיכום: הברייתא שאמרה לא יספות – כשלוקח שנים שנים; והברייתא האומרת שמותר לספות – בלוקח אחד אחד.]

ותרתי דקבעא ספיתא מנא לן [59]?

אמר רב מתנא: דאמר קרא (מיכה ד יב) [והמה לא ידעו מחשבות ה' ולא הבינו עצתו] כי קבצם כעמיר גורנה [60].

תנו רבנן: פָּרות המרכסות בתבואה [61]

הערות[עריכה]

  1. ^ כלומר: על כרחך שור לאו דוקא, וכל שאר בהמות איתנהו בתורת חסימה
  2. ^ בפרק 'שור שנגח את הפרה' (בבא קמא דף נד:) דגבי שבת כתיב 'וכל בהמתך'; וכיון דשור לאו דוקא - למה לי דכתביה רחמנא
  3. ^ אדם לשור ושור לאדם לענין אכילת פועלין
  4. ^ זו היא שעת גמרו
  5. ^ מיני חריצי חלב
  6. ^ ועכשיו הוא גומר מלאכתו, ומתניתין לאחר גמר מלאכה קאמר דאין אוכלין, כגון נתפרסו עיגולין
  7. ^ קא ס"ד שעוקר מביניהן שאינן יפות
  8. ^ יש בבצלין שמסתרסין ולא יהו גסים לעולם, וקורין אותם בלע"ז ציב"ש, ועוקרין אותן מבין הגדולים להרחיב מקום ולהתפשט; דאיכא השתא נתינה לכליו של בעל הבית, ולא ממעט מ'אל כליך לא תתן' וממעט להו מדיש: דלאו שעת גמר מלאכה הוא, דעיקר פעולה משום תקון גדולין הוא, שהם מחוברין ועומדין
  9. ^ שמדובקות זו בזו ומבדילן במגריפה
  10. ^ תמרים רעים שאין מתבשלין באילן, ומכניסן לקיום בכלי של כפות תמרים, ושמָן 'חותלות', ומתחממות ומתבשלות; וקודם שנתבשלו קאמר דהבודל מהן פועל אוכל בהן, דלא נגמרה למעשר
  11. ^ משנתן המים וגילגל - נתחייב בחלה, ועדיין צריכה ללוש ולשוף ולבעוט הרבה
  12. ^ עורך וטח פניה
  13. ^ וטחינה והרקדה דמקמי לישה - נמי לא אכיל
  14. ^ (בפרק קמא דקדושין) [ספרי פרשת שלח] דכתיב 'בבואכם אל הארץ' (במדבר טו יח) שינה הכתוב ביאה זו מכל ביאות שבתורה שנאמר בהן 'כי תבואו' וכאן נאמר 'בבואכם': משנכנסו לארץ נתחייבו בחלה, אבל במעשר לא נתחייבו אלא לאחר ירושה וישיבה, דכתיב 'עשר תעשר' וכתיב בתריה 'במקום אשר יבחר': עד שנבחרה שילה לא נתחייבו, והיינו לאחר כיבוש וחילוק, כדכתיב ביהושע; וכל ימי כיבוש וחילוק היה אהל מועד בגלגל י"ד שנים כדאמר [בזבחים] (דף קיח:)
  15. ^ לסלק את הפועלין מדין אכילה
  16. ^ כדיליף מדיש: לא שנא בזמן מעשר ולא שנא בלא זמן מעשר, דמעשר גבי אכילת פועל לא כתיב
  17. ^ הנך תרתי מתניתין דלעיל - לא תיתננהו לחודא, למיתני בקמייתא 'מה דיש מיוחד דבר שלא נגמר מלאכתו למעשר', דאם כן שמע מינה: הא נגמרה למעשר - לא אכיל, וקשיא בתרייתא! אלא כרוך ותני חדא
  18. ^ שהן דברים הנהוגין בו
  19. ^ לדבר הנהוג בו
  20. ^ אם למעשר לחודיה – למעשר, אם לחלה - לחלה
  21. ^ יצא הבודל בתמרים, דנגמר למעשר, ואין בהם דבר מאוחר ממנו; ויצא הלש, שנגמרה מלאכתו למאוחר שבו
  22. ^ את המלילות, והאור ממתק טעמו; וכן הענבים [ממתקים טעם המלילות]
  23. ^ להכין עצמו לאכילה מרובה
  24. ^ שהרי לא אסרה עליו תורה, והאי - לאו 'כענבים ודבר אחר' דמי, דהתם גבי ענבים - אכשורי פירא הוא
  25. ^ כל אכילתן משהין עד שמגיעין לראש אומניות שהן בגלוי, והשמש מכה אותן וממתקן
  26. ^ ראשי שורות הכרם; בלשון ארמי אוציית"א, ובלע"ז אורמ"ן
  27. ^ שמבטל עצמו כשמהבהב
  28. ^ שלא נשכרו אצל בעל הבית, ומהבהבין לו
  29. ^ יחמם: שמטמינם בעפר חם
  30. ^ בלציי"ר בלע"ז, כמו שעושין לתפוחים
  31. ^ מיד ליד
  32. ^ עודרין מוסקין בוצרין גודרין - כולם לשון לקיטה הן, לכל מין ומין
  33. ^ מן המעשר
  34. ^ ולא אמר מקח הוא, לפי שאין זה תנאי שכרן אלא התורה זכתה להם
  35. ^ משום דינא נקט ליה, לפי שאוכלין הרבה
  36. ^ יטבול
  37. ^ קסלקא דעתא משום ענבים ודבר אחר קאמר, ולא משום מעשר; אלמא אכשורי פירא אסור
  38. ^ ואף על גב דעלייהו דענבים קא מבדר ליה, ולאו מילתא באפיה נפשיה הוא - ספת מכל מקום דבר אחר הוא; אבל מהבהב - אימא לך דשרי
  39. ^ לחפור
  40. ^ לכסות שרשים המגולים
  41. ^ מן הזיתים שבאילן, דבעינן שעת גמר מלאכה
  42. ^ בענבים
  43. ^ בזיתים
  44. ^ בשאר פירות אותן הנושרין על גב הקרקע
  45. ^ והתנה עם בעל הבית על מנת שאוכל - הוה ליה כעין מקח
  46. ^ דפחות משתים לא חייל איסור שם 'גורן' בדבר: שלא נגמרה מלאכתו
  47. ^ דשתים - מכי מטי להו מילתא דחשיבותא, כגון קציצה או מקח - חייל עלייהו שם 'גורן', כדיליף אסמכתא מקרא לקמן; וקביעותא דקציצה ומקח - דרבנן היא, כדאמרן (לעיל פח:); דאי מדאורייתא - אין חילוק בין שתים לאחת
  48. ^ קסלקא דעתא ספיתא במעשר לא מהניא, ולא נקט ליה אלא לאשמועינן דלא מעכב עליה בעל הבית
  49. ^ איצטריך לאשמועינן
  50. ^ דלא קצץ
  51. ^ וספיתא - לאו משום ענבים ודבר אחר לענין דינא נקט לה, אלא משום חשיבות אכילה לענין מעשר נקט ליה, ואסיפא קאי
  52. ^ דמעשר דאורייתא
  53. ^ הוקבעה ספיתא, דספיתא במלח גמר מלאכתייהו: דגלי דעתיה דלית ליה גורן אחרינא
  54. ^ בתמיה: היכא דמעשר דידיה מדרבנן - תקבע ליה ספיתא מדרבנן, דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון
  55. ^ כדיליף לקמן: בפחות משתים לא הוי גורן
  56. ^ קציצה משוי גורן כשהן שתים
  57. ^ וכיון דאכילה על ידי קציצה ליתא בשתים אלא באחת, לא קבע בהם ספיתא; משום הכי קתני 'סופת במלח ואוכל', ואסיפא דוקא קאי
  58. ^ ספת לא יאכל שתים דקבעא ספיתא ומשום הכי קתני בברייתא קמייתא 'ולא יספות', דלאו בקצץ איירי, ואכילתו בשתים שתים
  59. ^ כלומר: מנלן דבעינן תרתי ובציר לא
  60. ^ אין גורן בלא קיבוץ, ואין קיבוץ פחות משתים
  61. ^ ששורין שעורין במים, ומייבשין אותן בתנור, ודשין אותן בפָרות להסיר קליפתן, והוא 'חושלא'