ביאור:בבלי בבא מציעא דף פב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

'הלוהו על המשכון' קתני [1]?

אלא לא קשיא: כאן [בברייתא] שהלוהו מעות [שומר חנם], כאן [2] - שהלוהו פירות [שומר שכר].

והא מדקתני סיפא: 'רבי יהודה אומר: הלוהו מעות - שומר חנם, הלוהו פירות - שומר שכר' מכלל דלתנא קמא לא שני ליה?!

כולה רבי יהודה היא [משנתנו], וחסורי מיחסרא והכי קתני: 'הלוהו על המשכון - שומר שכר; במה דברים אמורים? שהלוהו פירות, אבל הלוהו מעות - שומר חנם; שרבי יהודה אומר: הלוהו מעות - שומר חנם, הלוהו פירות - שומר שכר.' [לפי זה משנתנו כרבי יהודה, ואליבא דרבי אליעזר, וניחא, דבפרק "הקומץ" נאמר שרבי אליעזר היה רבו של רבי יהודה - וכתב הרשב"א: כלומר: רבו דרבו"; וכן במשנה בעירובין: 'אמר רבי אילעאי: שמעתי מרבי אליעזר'; אך הגמרא דוחה אוקימתא זאת – אולי גם כי היא מסתמכת על חסורי מיחסרא]

אי הכי - קמה לה מתניתין דלא כרבי עקיבא [3]!?

אלא מחוורתא [שהתנא קמא של] מתניתין דלא כרבי אליעזר.

לימא [4] בדלא שוי משכון שיעור זוזי [5] [עיין תוספות ד"ה נימא], ובדשמואל קא מיפלגי [עיין תוספות ד"ה נימא בדלא שוי], דאמר שמואל: 'האי מאן דאוזפיה אלפא זוזי לחבריה, ואנח ליה קתא דמגלא עילוייהו [כמשכון]; אבד קתא דמגלא - אבדו אלפא זוזי' [6].

אי בדלא שוי משכון שיעור זוזי - דכולי עלמא לית להו דשמואל [7]! והכא - בדשוי שיעור זוזי, וקא מיפלגי בדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: מנין לבעל חוב שקונה משכון [8]? שנאמר (דברים כד יג) [השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך] ולך תהיה צדקה [לפני ה' אלקיך]: אם אינו קונה משכון - צדקה מנא ליה? מכאן לבעל חוב שקונה משכון!

ותסברא? אימור דאמר רבי יצחק במשכנו שלא בשעת הלואתו [9], אבל משכנו בשעת הלואתו - מי אמר?

אלא משכנו שלא בשעת הלואתו - כולי עלמא אית להו דרבי יצחק, והכא במשכנו בשעת הלואתו, ובשומר אבידה קא מיפלגי [10],

דאיתמר: 'שומר אבידה [11]: רבה אמר: כשומר חנם; רב יוסף אמר: כשומר שכר [12];' לימא דרב יוסף - תנאי היא [13]?

לא; בשומר אבידה דכולי עלמא אית להו דרב יוסף [14], והכא [15],


עמוד ב

במלוה צריך למשכון [16] קמיפלגי [17]: מר סבר מצוה קא עביד: שהלוהו, והוי שומר שכר; ומר סבר: לאו מצוה קא עביד, שלהנאתו מתכוין, והוי שומר חנם.

אבא שאול אומר: מותר לאדם להשכיר משכונו של עני להיות פוחת והולך:

אמר רב חנן בר אמי: אמר שמואל: הלכה כאבא שאול; ואף אבא שאול לא אמר אלא במרא [18] ופסל [19] וקרדום [20] הואיל ונפיש אגרייהו וזוטר פחתייהו.

משנה:

מעביר חבית ממקום למקום, ושברה+, בין שומר חנם בין שומר שכר - ישבע [21].

רבי אליעזר [צ"ל אלעזר [22], וכן הגירסא להלן בדברי רבא] אומר: זה וזה ישבע; ותמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע [23].

גמרא:

תנו רבנן: המעביר חבית לחבירו ממקום למקום, ושברהּ, בין שומר חנם בין שומר שכר – ישבע, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: שומר חנם ישבע, נושא שכר ישלם. רבי אליעזר [אלעזר בן שמוע] אומר: זה וזה ישבע; ותמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע.

למימרא דסבר רבי מאיר 'נתקל לאו פושע הוא' [24]?

והתניא (בבא קמא כח ב-כט,א): 'נשברה כדו ולא סילקו, נפלה גמלו ולא העמידה: רבי מאיר מחייב בהזיקן, וחכמים אומרים: פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים.' וקיימא לן [25] דבנתקל פושע פליגי!?

אמר רבי אלעזר [בן פדת] תברה! מי ששנה זו לא שנה זו, ואתא רבי יהודה למימר: שומר חנם ישבע, נושא שכר ישלם, האי כי דיניה והאי כי דיניה [26] ואתא רבי אליעזר [אלעזר בן שמוע] למימר: אִין, גמרא כרבי מאיר, ומיהו תמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע: בשלמא שומר חנם משתבע דלא פשע בה, אלא שומר שכר - אמאי משתבע? כי לא פשע נמי שלומי בעי! ואפילו שומר חנם נמי: התינח במקום מדרון [27], שלא במקום מדרון מי מצי משתבע דלא פשע [28]!

הערות[עריכה]

  1. ^ בשעת הלואה משמע
  2. ^ ומתניתין
  3. ^ דקתני 'אבל אם הלוהו מעות שומר חנם', ואנן קיימא לן במסכת סנהדרין (דף פו.) בכולהו סתמי: סתם משנה - רבי מאיר, סתם סיפרא - רבי יהודה, סתם ספרי - רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא
  4. ^ רבי אליעזר ורבי עקיבא
  5. ^ דאי בדשוי מודה רבי אליעזר דלגוביינא שקליה, ובדלא שוי פליגי
  6. ^ דלרבי אליעזר לית ליה דשמואל, דאמר 'אבוד אלפא זוזי', וסבר דקביל לגוביינא - הא לית ליה לרבי אליעזר, דכיון דלא שוי - לזכרון דברים בעלמא הוא דנקיט ליה, ושומר חנם הוא; ורבי עקיבא אית ליה דשמואל, ואמר: סבר וקביל בתורת משכון, וכל כמה דלא מיהדרי ליה - לא לגבי
  7. ^ דלרבי אליעזר לא מפסיד כלום, ולרבי עקיבא אינו מפסיד אלא כנגד המשכון
  8. ^ לכל מילי, להתחייב באונסין
  9. ^ דהא קרא - במשכנו על ידי שליח בית דין כתיב, דכתיב לעיל מיניה 'בחוץ תעמוד' ומוקמינן לה (לקמן קיג.) בשליח בית דין; וההוא ודאי קני, דלגוביינא שקליה, וליכא לדמוייה למשכנו בשעת הלואתו, ובהך פלוגתא דרבי אליעזר המלוה על המשכון קתני
  10. ^ דטעמא דרבי עקיבא משום דשומר שכר - מצוה הוא, והעוסק במצוה - פטור מן המצוה, דאי בעי - לא יהיב ריפתא לעניא
  11. ^ שמצא אבידה והכניסה אל תוך ביתו, כדכתיב (דברים כב) 'ואספתו אל תוך ביתך'
  12. ^ שכר מצוה
  13. ^ דהא רבה ודאי תנאי היא, דהא רבי עקיבא לית ליה, דרבה לית ליה לאוקמי פלוגתייהו בטעמא אחרינא, דהא אהדרן בכמה טעמי ולא אתוקמא; אלא לרב יוסף - מי מיבעיא למימר תנאי, דרבי אליעזר לית ליה דרב יוסף
  14. ^ כלומר: רבה הוא דדחיק לאוקמי מילתיה כתנאי, אבל רב יוסף אמר לך: רבי אליעזר נמי קאי כוותי היכא דאיכא מצוה, כגון שומר אבידה
  15. ^ היינו טעמא דפטור: דקא סבר אין כאן מצוה
  16. ^ להשתמש בו ולפסוק עליו להיות פוחת מן החוב והולך
  17. ^ ורבי עקיבא סבר: אפילו הכי איכא מצוה
  18. ^ פושיי"ר [מכוש]
  19. ^ דולייר"ה [מעצד]
  20. ^ כישנוא"ה [כלי [ברזל] בעל שני ראשים חדים]
  21. ^ שלא פשע ויפטר; ובגמרא מפרש טעמא אמאי פטור שומר שכר בשבועה? הא בלאו פשיעה נמי חייב, שאין זה אונס אלא כגניבה ואבידה, שהן קרובין לאונס ופשיעה
  22. ^ בן שמוע
  23. ^ כלומר: אף אני שמעתי מרבותי כרבי מאיר, אבל תמיה אני על זה ועל זה: היאך נפטרין בשבועה! ובגמרא מפרש תמיהה
  24. ^ דקאמר 'ישבע שלא פשע פשיעה אחרת', דהא ודאי בציר מנתקל לא הוי! ועוד: דהא פוטר לנושא שכר, אלמא אונס חשיב ליה
  25. ^ בבבא קמא ב'המניח את הכד' (דף כט.)
  26. ^ דודאי נתקל לאו פושע הוא, ונושא שכר ישלם, דאי נמי לא הוי פושע - דיניה לשלם
  27. ^ דאיכא למימר קרוב לאונס הוא
  28. ^ ודאי פושע הוא