ביאור:בבלי בבא מציעא דף כט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אלא כשנשתמש בהן [1] [2], אבל לא נשתמש בהן - אם אבדו – פטור [3].
לימא תיהוי תיובתא דרב יוסף [מרבי עקיבא: אם אבדו פטור, ושומר שכר חייב באבידה], דאתמר:
שומר אבידה: רבה אמר: כשומר חנם [4]; רב יוסף אמר: כשומר שכר [5].
אמר לך רב יוסף: בגניבה ואבידה דכולי עלמא לא פליגי דחייב [6]; כי פליגי באונסין דשואל: רבי טרפון סבר שרו ליה רבנן לאשתמושי בגוייהו [בכסף לאחר שמכר את האבדה], והוה ליה שואל עלייהו, ורבי עקיבא סבר: לא שרו ליה רבנן לאשתמושי בגוייהו, הלכך לא הוי שואל עלייהו [עיין תוספות ... הוה ליה למימר 'לוה עלייהו'! ... וי"ל דנקט 'שואל' משום דנקט אונסין,דכתיבי בקרא גבי שואל; וגם לפי שמזכיר שומר חנם ושומר שכר].
[האם מחלוקת רבה ורב יוסף הוא רק לאחר שמכר, ולגבי הכסף? או מממצב זה לומדים גם כאשר המוצא שומר את החפץ שאבד ונמצא?]
אי הכי – 'לפיכך' דאמר רבי עקיבא למה לי [7]? אי אמרת בשלמא בגניבה ואבידה הוא דפליגי, היינו דקתני 'רבי עקיבא אומר: לא ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו - אינו חייב באחריותן': סלקא דעתא אמינא שומר שכר הוי, כדרב יוסף, ובגניבה ואבידה מחייב - קא משמע לן 'לפיכך': השתא דאמרת לא ישתמש בהן - שומר שכר לא הוי ולא מחייב בגניבה ואבידה; אלא אי אמרת בגניבה ואבידה דכולי עלמא לא פליגי דחייב, כי פליגי באונסין דשואל - מאי 'לפיכך' דרבי עקיבא? הכי מבעי ליה למתנא: 'רבי עקיבא אומר: לא ישתמש בהן', ואנא ידענא דכיון דלא ישתמש בהן - לאו שואל הוי, ואינו חייב באחריותן!?
'לפיכך' דרבי עקיבא למה לי? - משום 'לפיכך' דרבי טרפון; ו'לפיכך' דרבי טרפון למה לי? הכי קאמר: כיון דשרו ליה רבנן לאשתמושי בגוייהו - כמאן דאישתמש בגוייהו דמי, וחייב באחריותן.
והא 'אבדו' קתני?
כדרבה דאמר רבה [8]: 'נגנבו' - בלסטים מזויין; 'אבדו' - שטבעה ספינתו בים.
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי טרפון.
ביד רחבה הוה ליה הנהו זוזי דיתמי. אתא לקמיה דרב יוסף, אמר ליה: מהו לאשתמושי בגוייהו?
אמר ליה: הכי אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי טרפון.
אמר ליה אביי: ולאו אתמר עלה 'אמר רבי חלבו אמר רב הונא: לא שנו אלא בדמי אבידה [9] הואיל וטרח בה, אבל מעות אבידה [10] - דלא טרח בהו – לא', והני כמעות אבידה דמו!?
אמר ליה [רב יוסף לרחבה]: זיל! לא שבקו לי דאשרי לך.
משנה:
מצא ספרים - קורא בהן אחד לשלשים יום [11]; ואם אינו יודע לקרות - גוללן [12]; אבל לא ילמוד בהן בתחלה [13], ולא יקרא אחר עמו [14];
מצא כסות - מנערה אחד לשלשים יום, ושוטחה לצרכה [15] - אבל לא לכבודו;
כלי כסף וכלי נחושת - משתמש בהן לצרכן [16], אבל לא לשחקן [17]; [## האם לפי רש"י צריך לטמנם באדמה ולהוציאם לפרקים ולטומנם שוב?]
כלי זהב וכלי זכוכית - לא יגע בהן עד שיבא אליהו [18];
מצא שק או קופה וכל דבר שאין דרכו ליטול [19] - הרי זה לא יטול [20].
גמרא:
אמר שמואל: המוצא תפילין בשוק - שם דמיהן ומניחן לאלתר.
מתיב רבינא: 'מצא ספרים קורא בהן אחד לשלשים יום, ואם אינו יודע לקרות גוללן'; גוללן – אין, שם דמיהן ומניחן – לא!?
אמר אביי: תפילין בי בר חבו [21] משכח שכיחי [22], ספרים לא שכיחי.
תנו רבנן: השואל ספר תורה מחבירו - הרי זה לא ישאילנו לאחר; פותחו וקורא בו ,ובלבד שלא ילמוד בו בתחלה, ולא יקרא אחר עמו;
וכן המפקיד ספר תורה אצל חבירו: גוללו כל שנים עשר חדש [23], פותחו וקורא בו; אם בשבילו פתחו – אסור [24];
סומכוס אומר: בחָדָש - שלשים יום; בישן - שנים עשר חדש.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: אחד זה ואחד זה - שנים עשר חדש.
אמר מר: 'השואל ספר תורה מחבירו - הרי זה לא ישאילנו לאחר' מאי אריא ספר תורה [25]? אפילו כל מילי נמי, דאמר רבי שמעון בן לקיש: כאן שנה רבי: אין השואל רשאי להשאיל, ואין השוכר רשאי להשכיר [26]!
ספר תורה איצטריכא ליה: מהו דתימא ניחא ליה לאיניש דתיעביד מצוה בממוניה - קא משמע לן.
'פותחו וקורא בו' – פשיטא!? ואלא למאי שייליה מיניה?
סיפא איצטריכא ליה: 'ובלבד שלא ילמוד בו בתחלה; וכן המפקיד ספר תורה אצל חבירו - גוללו כל שנים עשר חדש, פותחו וקורא בו'; מאי עבידתיה גביה [27]? ותו 'אם בשבילו פְתָחו - אסור' הא אמרת 'פותחו וקורא בו'?
הכי קאמר: 'אם כשהוא גוללו [28] פותחו וקורא בו – מותר; אם בשבילו פתחו – אסור; סומכוס אומר: בחָדָש שלשים יום, ביָשָן שנים עשר חדש [29]; רבי אליעזר בן יעקב אומר: אחד זה ואחד זה שנים עשר חדש.'
רבי אליעזר בן יעקב היינו תנא קמא?
אלא אימא: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: אחד זה ואחד זה שלשים יום' [30].
אבל לא ילמוד בו בתחלה ולא יקרא אחר עמו:
ורמינהו: 'לא יקרא פרשה וישנה, ולא יקרא בו פרשה ויתרגם, ולא יפתח בו יותר משלשה דפין, ולא יקראו בו שלשה בני אדם בכרך אחד' הא שנים קורין!
אמר אביי: לא קשיא: כאן בענין אחד [31], כאן בשני ענינים [32].
מצא כסות - מנערה אחד לשלשים יום:
למימרא דניעור מעלי לה? והאמר רבי יוחנן: 'מי שיש לו גרדי אומן בתוך ביתו [33] ינער כסותו בכל יום!' [34].
אמרי: בכל יום - קשי לה, אחד לשלשים יום - מעלי לה;
איבעית אימא לא קשיא: הא בחד [35], והא בתרי [36];
איבעית אימא לא קשיא: הא בידא והא בחוטרא;
איבעית אימא לא קשיא: הא בדעמרא [37] הא בדכיתנא.
אמר רבי יוחנן: 'כסא דחרשין [38] ולא כסא דפושרין [39]' [40]; ולא אמרן אלא בכלי מתכות, אבל בכלי חרש - לית לן בה; ובכלי מתכות נמי לא אמרן אלא דלא צויץ (רות ח), אבל דצויץ - לית לן בה; ולא אמרן אלא דלא שדא ביה ציביא [41], אבל שדא ביה ציביא - לית לן בה.
ואמר רבי יוחנן: מי שהניח לו אביו מעות הרבה ורוצה לאבדן ילבש בגדי פשתן וישתמש בכלי זכוכית וישכור פועלים ואל ישב עמהן [42]; 'ילבש בכלי פשתן' - בכתנא רומיתא [43]; 'וישתמש בכלי זכוכית' - בזוגיתא חיורתא; 'וישכור פועלים ואל ישב עמהן' – תרגומא [44]
הערות
[עריכה]- ^ לאו דוקא, אלא משום שכר שימוש קאמר: מפני שמותר להשתמש בהן
- ^ משום שכר שימוש מעות
- ^ אבל שכר שמירת מצוה, דנימא 'מגו דלא בעי למיתב ריפתא לעניא', דהעוסק במצוה פטור מן המצוה - לא מחייבינן ליה
- ^ ואינו חייב אלא בפשיעה
- ^ וחייב בגניבה ואבידה, דשומר שכר מצוה הוא, דהעוסק במצוה פטור מן המצוה
- ^ כדין שומר שכר
- ^ כיון דאמר לא ישתמש - מהיכא תיסק אדעתין לחיוביה דאיצטריך למימר 'אינו חייב'
- ^ בפרק הזהב (לקמן דף נח.) גבי בני העיר ששלחו את שקליהן
- ^ שמכרה לאחר שנטפל בה, כמו שאמרו חכמים
- ^ כגון שמצא מעות בכיס או שלש מטבעות עשויין כמגדלין
- ^ שמתעפשין כששוהים מלפותחן; וכל ספרים שלהן היו עשויין בגליון
- ^ מתחילתן לסופן שיכנס בהן האויר
- ^ מה שלא למד, מפני שצריך להשהותו לפניו
- ^ לפי שזה מושך אצלו וזה מושך אצלו ונקרע
- ^ לשלוט בה אויר, שלא תכלה ולא תאכלנה עש
- ^ שמתעפשים בקרקע: שצריך לתתן בקרקע, דאמרינן לקמן: שזו היא שמירתן; לפיכך משתמש בהם לפרקים
- ^ לא ישתמש בהן זמן ארוך; שישחקן = אוזי"ר בלע"ז
- ^ זהב אינו מתעפש בארץ; וזכוכית שמא ישבר
- ^ דבר שגנאי הוא לו: שאדם חשוב הוא, ואין דרכו ליטול קופה שלו להכניסה מן החוץ לבית שמור
- ^ ופטור מהשבת אבידה, דילפינן מ'והתעלמת'
- ^ בבית פלוני העושה תפילין
- ^ מצויין לימכר ויחזור ויקנה מן הדמים
- ^ פעם אחת
- ^ כולה מפרש לקמיה
- ^ שהוא נוח להתקלקל בטשטוש וקריעה
- ^ במסכת גיטין (דף כט.) תנן: השולח גט בארץ ישראל - הרי זה משלחו ביד אחר, ואם אמר לו "טול חפץ פלוני הימנה" - לא ישלחנו ביד אחר, שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר'; ואמר ריש לקיש עלה: 'כאן שנה רבי': במשנה זו לִמדָנו רבי - שסתם המשניות: אין השואל כו'; דבכולהו שייך למימר 'אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר'
- ^ קסלקא דעתא לצורכו קאמר, ולא לצורך ספר תורה, דהא לצורך ספר תורה תנא ליה 'גוללו כל שנים עשר חדש'; להכי פרכינן 'מאי עבידתיה' דהאי - גבי ספר תורה לקרות בו לצורך עצמו
- ^ להנאת ספר תורה
- ^ החדש ממהר להתעפש מן הישן
- ^ ומתניתין נמי, דקתני 'קורא בהן אחת לשלשים יום' ולא מפליג בין ישן לחדש – רבי אליעזר בן יעקב היא
- ^ בפרשה אחת אין קורין
- ^ זה בדף זה וזה בדף זה קורין דלא אתי לשמוטי מהדדי
- ^ שיארוג לו טליתות חדשות תמיד
- ^ ולמדנו דרך ארץ: דניעור קשה לה
- ^ באדם אחד אין ניעורו קורעה
- ^ שנים האוחזין בשני ראשיה ומנערין - ממתחין אותה יותר מדאי, וקשה לה
- ^ קשה לה שנמתחת ונקרעת
- ^ נוח לשתות כוס של מכשפות
- ^ מכוס של מים פושרין
- ^ ואיידי דאיירי במילי דרבי יוחנן בהלכות דרך ארץ - נקט הני שמעתא
- ^ כל דבר שנותנין לתוך המשקה: או עשבים או תבלין או עקרי בשמים - קרי 'ציביא'
- ^ ללמדנו בא שלא ירגיל אדם בכך שהעושה אלה מאבד מהר הון רב
- ^ דמיהם יקרין וממהרין לכלות
- ^ להך שכירות דפועלים