ביאור:בבלי בבא מציעא דף כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

אלא כשנשתמש בהן [1] [2], אבל לא נשתמש בהן - אם אבדו – פטור [3].

לימא תיהוי תיובתא דרב יוסף [מרבי עקיבא: אם אבדו פטור, ושומר שכר חייב באבידה], דאתמר:

שומר אבידה: רבה אמר: כשומר חנם [4]; רב יוסף אמר: כשומר שכר [5].

אמר לך רב יוסף: בגניבה ואבידה דכולי עלמא לא פליגי דחייב [6]; כי פליגי באונסין דשואל: רבי טרפון סבר שרו ליה רבנן לאשתמושי בגוייהו [בכסף לאחר שמכר את האבדה], והוה ליה שואל עלייהו, ורבי עקיבא סבר: לא שרו ליה רבנן לאשתמושי בגוייהו, הלכך לא הוי שואל עלייהו [עיין תוספות ... הוה ליה למימר 'לוה עלייהו'! ... וי"ל דנקט 'שואל' משום דנקט אונסין,דכתיבי בקרא גבי שואל; וגם לפי שמזכיר שומר חנם ושומר שכר].

[האם מחלוקת רבה ורב יוסף הוא רק לאחר שמכר, ולגבי הכסף? או מממצב זה לומדים גם כאשר המוצא שומר את החפץ שאבד ונמצא?]

אי הכי – 'לפיכך' דאמר רבי עקיבא למה לי [7]? אי אמרת בשלמא בגניבה ואבידה הוא דפליגי, היינו דקתני 'רבי עקיבא אומר: לא ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו - אינו חייב באחריותן': סלקא דעתא אמינא שומר שכר הוי, כדרב יוסף, ובגניבה ואבידה מחייב - קא משמע לן 'לפיכך': השתא דאמרת לא ישתמש בהן - שומר שכר לא הוי ולא מחייב בגניבה ואבידה; אלא אי אמרת בגניבה ואבידה דכולי עלמא לא פליגי דחייב, כי פליגי באונסין דשואל - מאי 'לפיכך' דרבי עקיבא? הכי מבעי ליה למתנא: 'רבי עקיבא אומר: לא ישתמש בהן', ואנא ידענא דכיון דלא ישתמש בהן - לאו שואל הוי, ואינו חייב באחריותן!?

'לפיכך' דרבי עקיבא למה לי? - משום 'לפיכך' דרבי טרפון; ו'לפיכך' דרבי טרפון למה לי? הכי קאמר: כיון דשרו ליה רבנן לאשתמושי בגוייהו - כמאן דאישתמש בגוייהו דמי, וחייב באחריותן.

והא 'אבדו' קתני?


עמוד ב

כדרבה דאמר רבה [8]: 'נגנבו' - בלסטים מזויין; 'אבדו' - שטבעה ספינתו בים.

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי טרפון.

ביד רחבה הוה ליה הנהו זוזי דיתמי. אתא לקמיה דרב יוסף, אמר ליה: מהו לאשתמושי בגוייהו?

אמר ליה: הכי אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי טרפון.

אמר ליה אביי: ולאו אתמר עלה 'אמר רבי חלבו אמר רב הונא: לא שנו אלא בדמי אבידה [9] הואיל וטרח בה, אבל מעות אבידה [10] - דלא טרח בהו – לא', והני כמעות אבידה דמו!?

אמר ליה [רב יוסף לרחבה]: זיל! לא שבקו לי דאשרי לך.

משנה:

מצא ספרים - קורא בהן אחד לשלשים יום [11]; ואם אינו יודע לקרות - גוללן [12]; אבל לא ילמוד בהן בתחלה [13], ולא יקרא אחר עמו [14];

מצא כסות - מנערה אחד לשלשים יום, ושוטחה לצרכה [15] - אבל לא לכבודו;

כלי כסף וכלי נחושת - משתמש בהן לצרכן [16], אבל לא לשחקן [17]; [## האם לפי רש"י צריך לטמנם באדמה ולהוציאם לפרקים ולטומנם שוב?]

כלי זהב וכלי זכוכית - לא יגע בהן עד שיבא אליהו [18];

מצא שק או קופה וכל דבר שאין דרכו ליטול [19] - הרי זה לא יטול [20].

גמרא:

אמר שמואל: המוצא תפילין בשוק - שם דמיהן ומניחן לאלתר.

מתיב רבינא: 'מצא ספרים קורא בהן אחד לשלשים יום, ואם אינו יודע לקרות גוללן'; גוללן – אין, שם דמיהן ומניחן – לא!?

אמר אביי: תפילין בי בר חבו [21] משכח שכיחי [22], ספרים לא שכיחי.

תנו רבנן: השואל ספר תורה מחבירו - הרי זה לא ישאילנו לאחר; פותחו וקורא בו ,ובלבד שלא ילמוד בו בתחלה, ולא יקרא אחר עמו;

וכן המפקיד ספר תורה אצל חבירו: גוללו כל שנים עשר חדש [23], פותחו וקורא בו; אם בשבילו פתחו – אסור [24];

סומכוס אומר: בחָדָש - שלשים יום; בישן - שנים עשר חדש.

רבי אליעזר בן יעקב אומר: אחד זה ואחד זה - שנים עשר חדש.

אמר מר: 'השואל ספר תורה מחבירו - הרי זה לא ישאילנו לאחר' מאי אריא ספר תורה [25]? אפילו כל מילי נמי, דאמר רבי שמעון בן לקיש: כאן שנה רבי: אין השואל רשאי להשאיל, ואין השוכר רשאי להשכיר [26]!

ספר תורה איצטריכא ליה: מהו דתימא ניחא ליה לאיניש דתיעביד מצוה בממוניה - קא משמע לן.

'פותחו וקורא בו' – פשיטא!? ואלא למאי שייליה מיניה?

סיפא איצטריכא ליה: 'ובלבד שלא ילמוד בו בתחלה; וכן המפקיד ספר תורה אצל חבירו - גוללו כל שנים עשר חדש, פותחו וקורא בו'; מאי עבידתיה גביה [27]? ותו 'אם בשבילו פְתָחו - אסור' הא אמרת 'פותחו וקורא בו'?

הכי קאמר: 'אם כשהוא גוללו [28] פותחו וקורא בו – מותר; אם בשבילו פתחו – אסור; סומכוס אומר: בחָדָש שלשים יום, ביָשָן שנים עשר חדש [29]; רבי אליעזר בן יעקב אומר: אחד זה ואחד זה שנים עשר חדש.'

רבי אליעזר בן יעקב היינו תנא קמא?

אלא אימא: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: אחד זה ואחד זה שלשים יום' [30].

אבל לא ילמוד בו בתחלה ולא יקרא אחר עמו:

ורמינהו: 'לא יקרא פרשה וישנה, ולא יקרא בו פרשה ויתרגם, ולא יפתח בו יותר משלשה דפין, ולא יקראו בו שלשה בני אדם בכרך אחד' הא שנים קורין!

אמר אביי: לא קשיא: כאן בענין אחד [31], כאן בשני ענינים [32].

מצא כסות - מנערה אחד לשלשים יום:

למימרא דניעור מעלי לה? והאמר רבי יוחנן: 'מי שיש לו גרדי אומן בתוך ביתו [33] ינער כסותו בכל יום!' [34].

אמרי: בכל יום - קשי לה, אחד לשלשים יום - מעלי לה;

איבעית אימא לא קשיא: הא בחד [35], והא בתרי [36];

איבעית אימא לא קשיא: הא בידא והא בחוטרא;

איבעית אימא לא קשיא: הא בדעמרא [37] הא בדכיתנא.

אמר רבי יוחנן: 'כסא דחרשין [38] ולא כסא דפושרין [39]' [40]; ולא אמרן אלא בכלי מתכות, אבל בכלי חרש - לית לן בה; ובכלי מתכות נמי לא אמרן אלא דלא צויץ (רות ח), אבל דצויץ - לית לן בה; ולא אמרן אלא דלא שדא ביה ציביא [41], אבל שדא ביה ציביא - לית לן בה.

ואמר רבי יוחנן: מי שהניח לו אביו מעות הרבה ורוצה לאבדן ילבש בגדי פשתן וישתמש בכלי זכוכית וישכור פועלים ואל ישב עמהן [42]; 'ילבש בכלי פשתן' - בכתנא רומיתא [43]; 'וישתמש בכלי זכוכית' - בזוגיתא חיורתא; 'וישכור פועלים ואל ישב עמהן' – תרגומא [44]

הערות[עריכה]

  1. ^ לאו דוקא, אלא משום שכר שימוש קאמר: מפני שמותר להשתמש בהן
  2. ^ משום שכר שימוש מעות
  3. ^ אבל שכר שמירת מצוה, דנימא 'מגו דלא בעי למיתב ריפתא לעניא', דהעוסק במצוה פטור מן המצוה - לא מחייבינן ליה
  4. ^ ואינו חייב אלא בפשיעה
  5. ^ וחייב בגניבה ואבידה, דשומר שכר מצוה הוא, דהעוסק במצוה פטור מן המצוה
  6. ^ כדין שומר שכר
  7. ^ כיון דאמר לא ישתמש - מהיכא תיסק אדעתין לחיוביה דאיצטריך למימר 'אינו חייב'
  8. ^ בפרק הזהב (לקמן דף נח.) גבי בני העיר ששלחו את שקליהן
  9. ^ שמכרה לאחר שנטפל בה, כמו שאמרו חכמים
  10. ^ כגון שמצא מעות בכיס או שלש מטבעות עשויין כמגדלין
  11. ^ שמתעפשין כששוהים מלפותחן; וכל ספרים שלהן היו עשויין בגליון
  12. ^ מתחילתן לסופן שיכנס בהן האויר
  13. ^ מה שלא למד, מפני שצריך להשהותו לפניו
  14. ^ לפי שזה מושך אצלו וזה מושך אצלו ונקרע
  15. ^ לשלוט בה אויר, שלא תכלה ולא תאכלנה עש
  16. ^ שמתעפשים בקרקע: שצריך לתתן בקרקע, דאמרינן לקמן: שזו היא שמירתן; לפיכך משתמש בהם לפרקים
  17. ^ לא ישתמש בהן זמן ארוך; שישחקן = אוזי"ר בלע"ז
  18. ^ זהב אינו מתעפש בארץ; וזכוכית שמא ישבר
  19. ^ דבר שגנאי הוא לו: שאדם חשוב הוא, ואין דרכו ליטול קופה שלו להכניסה מן החוץ לבית שמור
  20. ^ ופטור מהשבת אבידה, דילפינן מ'והתעלמת'
  21. ^ בבית פלוני העושה תפילין
  22. ^ מצויין לימכר ויחזור ויקנה מן הדמים
  23. ^ פעם אחת
  24. ^ כולה מפרש לקמיה
  25. ^ שהוא נוח להתקלקל בטשטוש וקריעה
  26. ^ במסכת גיטין (דף כט.) תנן: השולח גט בארץ ישראל - הרי זה משלחו ביד אחר, ואם אמר לו "טול חפץ פלוני הימנה" - לא ישלחנו ביד אחר, שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר'; ואמר ריש לקיש עלה: 'כאן שנה רבי': במשנה זו לִמדָנו רבי - שסתם המשניות: אין השואל כו'; דבכולהו שייך למימר 'אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר'
  27. ^ קסלקא דעתא לצורכו קאמר, ולא לצורך ספר תורה, דהא לצורך ספר תורה תנא ליה 'גוללו כל שנים עשר חדש'; להכי פרכינן 'מאי עבידתיה' דהאי - גבי ספר תורה לקרות בו לצורך עצמו
  28. ^ להנאת ספר תורה
  29. ^ החדש ממהר להתעפש מן הישן
  30. ^ ומתניתין נמי, דקתני 'קורא בהן אחת לשלשים יום' ולא מפליג בין ישן לחדש – רבי אליעזר בן יעקב היא
  31. ^ בפרשה אחת אין קורין
  32. ^ זה בדף זה וזה בדף זה קורין דלא אתי לשמוטי מהדדי
  33. ^ שיארוג לו טליתות חדשות תמיד
  34. ^ ולמדנו דרך ארץ: דניעור קשה לה
  35. ^ באדם אחד אין ניעורו קורעה
  36. ^ שנים האוחזין בשני ראשיה ומנערין - ממתחין אותה יותר מדאי, וקשה לה
  37. ^ קשה לה שנמתחת ונקרעת
  38. ^ נוח לשתות כוס של מכשפות
  39. ^ מכוס של מים פושרין
  40. ^ ואיידי דאיירי במילי דרבי יוחנן בהלכות דרך ארץ - נקט הני שמעתא
  41. ^ כל דבר שנותנין לתוך המשקה: או עשבים או תבלין או עקרי בשמים - קרי 'ציביא'
  42. ^ ללמדנו בא שלא ירגיל אדם בכך שהעושה אלה מאבד מהר הון רב
  43. ^ דמיהם יקרין וממהרין לכלות
  44. ^ להך שכירות דפועלים