ביאור:בבלי בבא מציעא דף סח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

קא פריק לה בארבעה זוזי [1]? הכא נמי לא שנא [2]. ומאן דאסר אמר לך: שדה אחוזה - הקדש היא [3], ורחמנא אוקמיה אפדיון [4]; הכא - הלואה היא ומיחזי כרבית.

אמר רב אשי: אמרו לי סבי דמתא מחסיא: סתם משכנתא – שתא.

למאי נפקא מינה?

דאי אכיל לה שתא - מצי מסלק ליה, ואי לא - לא מצי מסלק ליה [5].

ואמר רב אשי: אמרו לי סבי דמתא מחסיא: מאי 'משכנתא'? - דשכונה גביה [6].

למאי נפקא מינה?

לדינא דבר מצרא [7].

אמר רבא: לית הלכתא לא כטרשי פפונאי, ולא כשטרי מחוזנאי [8], ולא כחכירי נרשאי.

'כטרשי פפונאי': כטרשי דרב פפא [9].

'שטרי מחוזנאי': דזקפי ליה לרווחא אקרנא [10], וכתבי ליה בשטרא [11] - מי יימר דהוה רווחא [מיחזי כרבית: מה יקרה אם אין רווח]?

אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי: אבא עביד הכי וכי אתו לקמיה [12] מהימן להו.

אמר ליה: תינח היכא דאיתיה לדידיה [13]; אי שכיב ונפל שטרא קמי יתמי - מאי הוי [14]!?

[שדיבר על אפשרות מותו של אמימר הרי זה] (קהלת י ה) [יש רעה ראיתי תחת השמש] כשגגה שיוצא מלפני השליט - ונח נפשיה דאמימר.

'חכירי [15] נרשאי' [16]: דכתבי הכי: 'משכן ליה פלניא ארעיה לפלניא, והדר חכרה מיניה'; - אימת קנאה [17] דאקנייה נהליה [18]?

והאידנא דקא כתבי הכי 'קנינא מיניה, ושהינא כמה עידני [19] והדר חכרה [20] כדי שלא תנעול דלת בפני לווין - שפיר דמי [21]. [חוזה זה עדיף על חכירי נרשאה, משום שכתוב בו 'קניניא מיניה', ומשום שאם נהגו שהיה ביד המַלוה שלש שני חזקה אינו מיחזי כרבית אלא כמקח!]

ולאו מלתא היא [22].

משנה:

אין מושיבין חנוני למחצית שכר [23], ולא יתן מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר אלא אם כן נותן לו שכרו [24] כפועל.

אין מושיבין תרנגולין למחצה [25], ואין שמין עגלין וסייחין למחצה [26], אלא אם כן נותן לו שכר עמלו ומזונו [27]; אבל מקבלין עגלין וסייחין [28] למחצה [29] ומגדלין אותן עד שיהו משולשין [30]; וחמור - [31] עד שתהא טוענת [32].

גמרא:

תנא: כפועל בטל [33].

מאי 'כפועל בטל' [34]?


עמוד ב

אמר אביי: כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה [35].

וצריכא: דאי תנא 'חנוני' – [הוה אמינא] חנוני הוא דסגי ליה כפועל בטל, משום דלא נפיש טרחיה, אבל מעות ליקח בהן פירות - דנפיש טרחיה - אימא לא סגי ליה כפועל בטל! ואי תנא 'מעות ליקח בהן פירות' הוה אמינא: התם הוא דבעי כפועל בטל, משום דנפיש טרחיה, אבל חנוני - דלא נפיש טרחיה - אימא סגי ליה במשהו בעלמא, דאפילו לא טבל עמו אלא בציר ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחת - זהו שכרו!? - צריכא.

<כמה עיזי ותרנגולין מעלין סימן>

תנו רבנן: כמה הוא שכרו? בין מרובה ובין מועט - דברי רבי מאיר;

רבי יהודה אומר: אפילו לא טבל עמו אלא בציר, ולא אכל עמו אלא גרוגרת [36] אחת - זהו שכרו [37];

רבי שמעון בן יוחאי אומר: נותן לו שכרו מֻשלם [38].

תנו רבנן: אין שמין לא את העזים, ולא את הרחלים - ולא כל דבר שאינו עושה ואוכל - למחצה [39].

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שמין את העזים מפני שחולבות, ואת הרחלים מפני שגוזזות ושוטפות [40] ומורטות [41], ואת התרנגולת מפני שהיא עושה ואוכלת.

ותנא קמא - [42] [43] גיזה [44] וחלב [45] לא ספק לשכר עמלו ומזונו [46]?

בגיזה וחלב - כולי עלמא לא פליגי [47]; כי פליגי בנסיובי [48] ותותרי [49]: תנא קמא סבר לה כרבי שמעון בן יוחי, דאמר: 'נותן לו שכרו משלם'; רבי יוסי ברבי יהודה סבר לה כאבוה, דאמר: 'אפילו לא טבל עמו אלא בציר ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחת זהו שכרו'.

תנו רבנן: משכרת אשה לחברתה תרנגולת בשני אפרוחין [50];

[51] אשה שאמרה לחברתה "תרנגולת שלי וביצים שליכי, ואני ואת נחלוק באפרוחין": רבי יהודה מתיר, רבי שמעון אוסר [52].

ורבי יהודה לא בעי שכר עמלו ומזונו?

איכא ביצים מוזרות [53].

תנו רבנן: מקום שנהגו [54] להעלות שכר כַּתָּף למעות לבהמה [55] - מעלין; ואין משנין ממנהג המדינה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: שמין עגל עם אמו וסיח עם אמו [56], ואפילו במקום שנהגו להעלות [57] שכר כתף למעות.

ורבן שמעון בן גמליאל לא בעי שכר עמלו ומזונו?

איכא גללים.

ואידך?

גללים אפקורי מפקיר להו.

אמר רב נחמן: הלכה כרבי יהודה [58], והלכה כרבי יוסי ברבי יהודה [59], והלכה כרבן שמעון בן גמליאל.

בני רב עיליש - נפק עלייהו ההוא שטרא [60] דהוה כתיב ביה 'פלגא באגר פלגא בהפסד'.

אמר רבא: רב עיליש - גברא רבה הוא, ואיסורא לאינשי לא הוי ספי [61] מה נפשך [62]: אי פלגא [עיין תוספות] [63] באגר [64] תרי תילתי בהפסד [65];

הערות[עריכה]

  1. ^ דהיינו סלע
  2. ^ דהא חזינן דהיכא דיורד לספק ונותן מעות סלע לשנה: ספק יהיו בה פירות ספק לא יהיו בה פירות - הוו זביני מעיקרא, ומיפרק בהכי
  3. ^ לאו הלואה
  4. ^ בפדיון תליא מילתא ורחמנא אוקמיה אהאי פדיון, ואמר בהכי נפרוק
  5. ^ דלא מצי מסלק ליה כל שנתו ואפילו באתרא דמסלקי
  6. ^ אין שכן קרוב ממנו
  7. ^ אם בא הלוה למוכרה - אין בבעל מצריה שכן טוב לקנותה כזה
  8. ^ בני מחוזא
  9. ^ דאמר (לעיל דף סה.) שכראי לא פסיד וכו' - לית הלכתא כוותיה, כדאמרן: מאי חזית דאזלת בתר דידך? זיל בתר דידהו!
  10. ^ שקונים פרגמטיא בעלי בתים, ונותנין לתגרים למחצית שכר, ושמין 'כך וכך שכר יהיה בהן', וזוקפין מחצית השכר עם הקרן
  11. ^ וכותבין בשטר 'פלוני חייב לפלוני כך וכך לזמן פלוני'
  12. ^ ואמרי ליה "לא הוה רווחא"
  13. ^ אם יהא אביך קיים לזמן הפרעון, שהוא חסיד ומאמינם
  14. ^ ומה אם ימות - היורשין יגבו הכל
  15. ^ 'חכירי': המקבל שדה מחבירו בעשרה כורין לשנה בין תעשה הרבה בין תעשה מעט
  16. ^ שהיו בעלי בתים מלוים מעות לעניים על שדותיהן, וחוזרים וחוכרים אותם להם בכך וכך כורין לשנה
  17. ^ מַלוה להך שדה
  18. ^ לבעלים בתורת חכירות? נמצא נוטל רבית קצוצה, שהרי אין טורח בה; ואף אם תִלקֶה - לא יפסיד מחכירותו כלום
  19. ^ ביד המלוה, ועשה הוא, ואכל בנכייתא
  20. ^ מיניה
  21. ^ דכיון דשהייה גביה ואכל תלת שנין - מה לי עבד בה איהו ומה לי חכריה?
  22. ^ דאפילו שהייה נמי אסור, דרבית גמורה היא: שאין כאן ספק כעושה ואוכל, שפעמים שמוציא ואינו נוטל
  23. ^ לא יאמר בעל הבית לחנוני "הרי פירות נמכרים בשוק ארבע סאים בסלע, ואתה מוכרן בחנות פרוטה פרוטה, ומשתכר סאה; הילך פירות, ושב ומכור תמיד, והריוח נחלוק"; וטעמא דמילתא משום דאמרינן (לקמן דף קד:)" הך עיסקא - פלגא מלוה ופלגא פקדון: סתם המקבל פרגמטיא למחצית שכר - מקבל עליו אחריות חצי הקרן באונסין וזולא; הלכך ההיא פלגא - כיון דמיחייב באונסין - מלוה הוא אצלו, שהרי שומא היא אצלו במעות כשער השוק, ודינו ליטול חצי שכר; נמצא מתעסק בחציו של בעל הבית שהוא פקדון אצלו בשכר המתנת מעות המלוה; לפיכך אסור
  24. ^ שכר עמלו בחצי
  25. ^ לשום ביצים בדמים לבעל התרנגולת, להושיבה עליהם לגדל אפרוחים למחצית שכר: מה שיהיו האפרוחים שוין יותר על דמי הביצים, דהואיל וזה מקבל עליו אחריות חצי דמי הביצים אם יתקלקלו או אם ימותו - הוה ליה פלגא מלוה, שהרי נישומין עליו בדמים: מעכשיו דמיהן עליו במלוה, ונמצא זה מגדל את חציו השני בשכר המתנת מעותיו
  26. ^ "עכשיו הן שוין כך וכך; קבלם עליך לגדלם שנתיים למחצית שכר ולמחצית הפסד אם ימותו
  27. ^ מזון שהוא מוציא באפרוחים
  28. ^ קטנים
  29. ^ בלא שומא: שאם ימותו - לא ישלם כלום, ואם יחיו יחלקו ביניהם
  30. ^ לכשיעמדו על שליש גדילתן: שליש שור ושליש סוס - אז יחלקו
  31. ^ מגדלה
  32. ^ עד שתהא טוענת משאוי; כך היה מנהגם: לגדלם קודם חלוקה
  33. ^ ובמתניתין לא גרסינן 'בטל'; משמע כמה אדם רוצה ליטול ולישב בטל
  34. ^ הלא אין יושב ובטל, שהרי טורח להוליך ולהביא פירות לחנות ולמכור ולקבל מעות ולמדוד הפירות
  35. ^ אם היה נגר או נפח: כמה אדם רוצה ליטול ליבטל ממלאכה כבידה כזו, ולעשות מלאכה קלה
  36. ^ תאנה יבשה
  37. ^ רבי יהודה מיקל טפי מדרבי מאיר: דרבי מאיר בעי שיפסוק לשום שכר, ומיהו בכל מה שיאות לקבל עליו בשכרו - בין רב בין מעט - הא קביל עליה; ורבי יהודה לא בעי שיפסוק לשום שכר, אלא יטבול עמו בציר כאחד מן השוק
  38. ^ כפועל בטל
  39. ^ אבל עושה ואוכל, כגון פרה החורשת, וחמור הטוענת משאוי - פעולתן הוא שכר עמל ומזון
  40. ^ כשעוברין בנהר המים שוטפין מן הגיזה, והוא נוטלה
  41. ^ כשעוברות בין הקוצים
  42. ^ בתמיה:
  43. ^ וכי
  44. ^ של רחלים
  45. ^ העיזים
  46. ^ אינו מספיק לשכר עמל ומזון
  47. ^ אם נאות בעל הבהמה שלא לחלוק בהן
  48. ^ מי פסולת החלב שקורין משג"א
  49. ^ שטיפת ומריטת הרחלים; 'תותרי' תרגום של נושרין, דנתרי על ידי שטיפה ומריטה
  50. ^ לשנה; אשה שיש לה תרנגולת מותרת לומר לבעלת הביצים בלשון שכירות: "תני לי ביצים ואושיב תרנגולת עליהם ואטרח באפרוחים ואטול שני אפרוחים בשכרי"
  51. ^ אבל בלשון חלוקה:
  52. ^ פליגי בה, וקאסר רבי שמעון: דכל לשון 'חלוקה' - עסקא היא, וקרובה להפסד כשכר; וכיון דאחריות חצי ביצים עליה - אשתכח פלגא מלוה; אבל בלשון שכירות - אין אחריות הביצים על בעלת התרנגולת
  53. ^ שאינן קולטות אפרוח, ונוטלתן בשכרה, והן מותרות באכילה, דאמרינן ב'שחיטת חולין' (חולין דף סד:): 'ביצים מוזרות - נפש היפה תאכלם'; ורבי יהודה לטעמיה, דאמר: אפילו טבל עמו בציר - זהו שכרו; ורבי שמעון לטעמיה, דאמר 'נוטל שכרו משלם'
  54. ^ ש השׂם עגלים וסייחים קטנים למחצה לחבירו
  55. ^ נותן לו מעות בשכר שמוציאן ומכניסן על כתיפו
  56. ^ דליכא טרחא לאפוקי ולעיולי, לפי שנמשך אחר אמו, ובלא עמל ומזון, כי אמו עושה ואוכלת, ואין צריך להעלות לו שכר כתף
  57. ^ לעגלים וסייחים הנישומין לבדם
  58. ^ בטבל עמו בציר
  59. ^ בנסיובי ותותרי
  60. ^ שקיבל אביהם עסקא
  61. ^ לא היה מאכיל רבית לבעל הבית; דאי קביל עליה הכי - ריביתא הוא: דקטרח בפלגא דפקדון משום פלגא דמלוה, אלא ודאי שטרא הכי מפרשיה ללישניה:
  62. ^ שקיבל עליו איזו מהם שירצה
  63. ^ יקבל הנותן
  64. ^ באגרא - יקבל עליו אחריות ההפסד יותר ממחצית, כגון
  65. ^ תרי תילתי דהשתא - ליכא רבית, דהשתא ליכא אלא תילתא מלוה, דלא קיבל עליה רב עיליש אלא תילתא באחריותו, וקשקיל פלגא באגרא, והוה מאי דשקיל באגרא טפי מתילתא, שכר עמלו לטרוח [אולי צ"ל 'לטורח’] שהוא עוסק בשני שלישי פקדון