ביאור:בבלי בבא מציעא דף צו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

רבא סבר לה כרבי יונתן [1] ומתרץ לקראי כרבי יונתן [2], דתניא [3] 'אם בעליו עמו לא ישלם' משמע דאיתיה בתרוייהו, ומשמע נמי דכי איתיה בחדא וליתיה בחדא – פטור; וכתיב 'בעליו אין עמו שלם ישלם', משמע דליתיה בתרוייהו; ומשמע נמי דכי איתיה בחדא וליתיה בחדא – חייב, 'לומר לך: היה עמו בשעת שאלה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה; היה עמו בשעת שבורה ומתה - צריך להיות עמו בשעת שאלה [4].

איפוך אנא [5]!?

מסתברא שאלה עדיפא, משום דקא מייתי לה לרשותיה.

אדרבה: שבורה ומתה עדיפא, שכן חייב באונסין [6]!

אי לא שאלה [שבשאלה התחייב השואל] - שבורה ומתה מאי עביד?

ואי לאו שבורה ומתה - שאלה מאי עביד?

אפילו הכי - שאלה עדיפא שכן חייב במזונותיה.

רב אשי אמר: אמר קרא [7]: (שמות כב יג) וכי ישאל איש מעם רעהו - ולא רעהו עמו [8] - [ונשבר או מת בעליו אין עמו] שלם ישלם; הא רעהו עמו – פטור [9].

אי הכי 'בעליו אין עמו' 'ואם בעליו עמו' - למה לי?

אי לאו הנך [10] הוה אמינא האי אורחיה דקרא הוא [11].

בעי רמי בר חמא:

1. שאלה לרבעה [12] – מהו [13]? כדשיילי אינשי בעינן, ולהכי לא שיילי אינשי? או דלמא: טעמא מאי? משום הנאה, והאי נמי הא אית ליה הנאה!?

2. שאלה ליראות בה [14] מהו? ממונא בעינן, והאיכא? או דלמא ממונא דאית ליה הנאה מיניה [15] בעינן, וליכא?

3. שאלה לעשות בה פחות מפרוטה מהו? ממונא בעינן, ואיכא? או דלמא כל פחות מפרוטה לא כלום היא?

[16] שאל שתי פרות לעשות בהן פרוטה מהו? מי אמרינן 'זיל בתר שואל ומשאיל', ואיכא? או דלמא זיל בתר פרות, וכל חדא וחדא ליכא ממונא?

4. שאל משותפין [17] ונשאל לו אחד מהן – מהו? כולו בעליו בעינן, והא ליכא? או דלמא מההוא פלגא דידיה מיהא מיפטר?

5. שותפין ששאלו [18], ונשאל [19] לאחד מהן [20] - מהו? 'כולו שואל [21]' בעינן, וליכא? או דלמא בההיא פלגא דשיילי מיהת מיפטר?

6. שאל מהאשה [22], ונשאל בעלה [23] [וכן] אשה ששאלה [24] ונשאל לבעל [25] – מהו? קנין פירות [26] כקנין גוף דמי [27]? או לא?

7. אמר ליה רבינא לרב אשי: האומר לשלוחו "צא והִשָאֵל לי [28] עם פרתי" מהו? 'בעליו' ממש בעינא, וליכא? או דלמא 'שלוחו של אדם כמותו' ואיכא?

אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: בעל [שאלה 6 לעיל] - פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש; שליח [שאלה 7 לעיל] - פלוגתא דרבי יונתן ורבי יאשיה:

בעל - פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש, דאיתמר: המוכר שדהו לחבירו לפירות [29]: רבי יוחנן אומר: מביא [30] וקורא [31]; ריש לקיש אומר: מביא ואינו קורא:

רבי יוחנן אומר: מביא וקורא: קנין פירות כקנין הגוף דמי; וריש לקיש אומר: מביא ואינו קורא: קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי.

שליח - פלוגתא דרבי יונתן ורבי יאשיה, דתניא: האומר לאפוטרופוס [32]: "כל נדרים שתהא אשתי נודרת מכאן עד שאבא ממקום פלוני - הפר לה" והפיר לה, יכול יהו מופרין? תלמוד לומר: (במדבר ל יד) [כל נדר וכל שבעת אסר לענת נפש] אישהּ יקימנו ואישהּ יפרנו - דברי רבי יאשיה; רבי יונתן אומר: מצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו!

אמר ליה רב עיליש לרבא: האומר לעבדו "צא והשאל עם פרתי" מהו? תיבעי למאן דאמר 'שלוחו של אדם כמותו', תיבעי למאן דאמר 'שלוחו של אדם אינו כמותו':

תיבעי למאן דאמר 'שלוחו של אדם כמותו': הני מילי שליח דבר מצוה הוא, אבל עבד - דלאו בר מצוה – לא [33]? או דלמא אפילו למאן דאמר אין שלוחו של אדם כמותו': הני מילי שליח, אבל עבד: 'יד עבד כיד רבו דמיא'?

אמר ליה: מסתברא 'יד עבד כיד רבו דמיא'.

בעי רמי בר חמא: בעל בנכסי אשתו


עמוד ב

שואל הוי [34]? או שוכר הוי?

אמר רבא: לפום חורפא שבשתא: מה נפשך: אי שואל הוי - שאלה בבעלים היא [35], אי שוכר הוי - שכירות בבעלים היא!

אלא כי קמיבעיא ליה לרמי בר חמא - דאגר מינה פרה והדר נסבה [36]; שואל הוי [37]? או שוכר הוי?: שואל הוי ואתיא שאלה בבעלים מפקעא שכירות שלא בבעלים [38]? או דלמא שוכר הוי, ושכירות כדקיימא קיימא?

ומאי שנא? דאי שואל הוי, דאתי שאלה בבעלים מפקעא שכירות שלא בבעלים, אי שוכר נמי הוי - תיתי שכירות בבעלים, תיפוק שכירות שלא בבעלים?

אלא כי קא מיבעיא לרמי בר חמא - כגון דאגרא איהי פרה מעלמא, והדר נסבה [גירסת רש"י: מאי? שואל ממנה הוא] [39]; ואליבא דרבנן דאמרי 'שואל משלם לשוכר' [40] לא תיבעי לך, דודאי שאילה בבעלים היא [41]; כי תיבעי לך אליבא דרבי יוסי דאמר 'תחזיר פרה לבעלים הראשונים [42]' [43] – מאי? שואל הוי [44] או שוכר הוי [45]?

אמר רבא: בעל - לא שואל הוי ולא שוכר הוי, אלא לוקח הוי [46], מדרבי יוסי ברבי חנינא; דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: באושא התקינו: האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה [47] - הבעל מוציא מיד הלקוחות [48]. [עיין תוספות ד"ה בעל בנכסי אשתו, שהוא שומר חנם.]

בעי רמי בר חמא: בעל בנכסי אשתו - מי מעל [49]? [עיין תוספות ד"ה בעל בנכסי אשתו מי מעל להסבר אחר: מי הוא שעושה את ההכנסה לרשות הבעל: האיש המקדש או האשה?]

אמר רבא: מאן לימעול? לימעול בעל [50]? - דהיתרא ניחא ליה דליקני, איסורא לא ניחא ליה דליקני! תימעול איהי? - דהיתרא נמי לא ניחא לה דליקני [51]!? נימעלו בית דין [52]? כי עבדו רבנן תקנתא ואמרו 'בעל - לוקח הוי' – להיתרא, לאיסורא לא עביד רבנן תקנתא [53]!?

אלא אמר רבא: [54] בעל מעל לכשיוציא [55], מידי דהוה אמוציא מעות הקדש לחולין.

איבעיא להו: כחש בשר מחמת מלאכה מאי?

אמר ליה ההוא מרבנן - ורב חלקיה בריה דרב אויא שמיה: מכלל דכי מתה מחמת מלאכה מחייב? נימא [השואל]: "לאו לאוקמא בכילתא [56] שאילתהּ"!

אלא אמר רבא: לא מיבעיא כחש בשר מחמת מלאכה דפטור, אלא אפילו מתה מחמת מלאכה נמי פטור, דאמר ליה "לאו לאוקמא בכילתא שאילתה".

ההוא גברא דשאיל נרגא [גרזן] מחבריה, איתבר. אתא לקמיה דרבא; אמר ליה: זיל אייתי סהדי דלאו שנית ביה ואיפטר.

ואי ליכא סהדי מאי?

תא שמע דההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה, ואיתבר [57]; אתא לקמיה דרב; אמר ליה: זיל שלים ליה נרגא מעליא.

אמר ליה רב כהנא ורב אסי לרב:

הערות[עריכה]

  1. ^ דאמר: אחד אחד משמע
  2. ^ ומתרץ דרשא דקראי כרבי יונתן למידרש כי הני מתניתא דלעיל
  3. ^ שם
  4. ^ 'דתניא' ו'תניא אידך' לא גרסינן, אלא קראי קא נקיט, והא דמפיך בהא דרבא וקא נקיט קראי איפכא - לאו דוקא. ונראה בעיני שטעו בגירסא להגיה בספרים דסברי דהא מתניתא קמייתא כרבי יאשיה, וההיא מתרץ אביי, ובתרייתא כרבי יונתן, וההיא תירץ רבא - ולא היא! דכל כמה דנקטיה להו לקראי - בין כסדר בין הפוך, בין לרבי יאשיה בין לרבי יונתן - חדא דרשא היא: למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, ותרוייהו מתנייתא מתרץ אביי כרבי יאשיה ורבא כרבי יונתן
  5. ^ לומר שבשעת שבירה פוטרתו, ולא בשעת שאילה
  6. ^ על אותה שעה מתחייב הוא
  7. ^ מקרא גופיה משמע דאשעת שאלה קפיד
  8. ^ ד'מעם רעהו' משמע: לא רעהו עצמו נשאל לו
  9. ^ ועלה מסיק קרא 'שלם ישלם', אלמא: אשעת שאלה קפידא קאי
  10. ^ דהדור ופריש מילתא טפי, לא הוה מצינו למילף 'מעם רעהו - ולא רעהו עצמו'
  11. ^ דאיכא למימר אורחיה דקרא למישתעי הכי, ולא שנא בבעלים ולא שנא בלא בעלים- חייב; והשתא דגלי סיפא דבבעלים פטור, ואחד מינייהו קאי פטור ולא על חבירתה - ילפינן מיניה גילוי מילתא: דאשעת שאלה קפיד
  12. ^ הוא עצמו
  13. ^ מחייב באונסיה או לא
  14. ^ שיהא נראה עשיר חשוב, ולא ימשכו בעלי בתים ידיהן ממנו להקיפו באמנה ובאשראי
  15. ^ שנהנה בבהמה עצמה
  16. ^ אם תימצי לומר פחות מפרוטה לאו כלום
  17. ^ פרה שהיא של שניהן
  18. ^ לחרוש בה קרקע של שותפות
  19. ^ הבעלים
  20. ^ למלאכתו שאינה של שותפות
  21. ^ שיהא הבעל נשאל לכל שואל פרתו
  22. ^ פרה של נכסי מלוג
  23. ^ למלאכתו
  24. ^ לחרוש קרקע מלוג
  25. ^ ונשאלו הבעלים לבעל למלאכת עצמו
  26. ^ שהבעל אוכל פירות מלוג
  27. ^ והוה ליה בעלים שואל ונשאל כאילו קרקע ופרה שלו
  28. ^ בשבילי
  29. ^ שיאכל לוקח פירותיה שתים שלש שנים, ואחר זמן תחזור לבעלים
  30. ^ בכורים
  31. ^ "ארמי אובד אבי" וכל הפרשה (דברים כו) וקורא אני בו "הנה הבאתי [את] ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי", דקנין פירות כקנין הגוף
  32. ^ היה הולך למדינת הים ומינה אפוטרופא על נכסיו לזון אשתו ובניו
  33. ^ ושליחות נפקא לן (לעיל דף עא:) מ'אתם גם אתם' - לרבות שלוחכם, דבעינן דומיא דמשלח: שיהיו דיניו נוהגים בו, וזה [העבד] - אין דין שואל נוהג בו, וגם משאיל שאין לו כלום בלא רבו
  34. ^ קא סלקא דעתא להתחייב באונסי בהמות נכסי מלוג שלה, שהוא עושה בהן מלאכתו
  35. ^ שהיא עמו תדיר במלאכתו, והיא נשאלת לו תחלה משנשאה
  36. ^ וזכה הוא אף בפרה להשתמש בה כל יומי השכירות
  37. ^ מנישואין ואילך
  38. ^ ופטור
  39. ^ והוה ליה איהו כשוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר, ומתה, דאיפליגו רבנן ורבי יוסי ב'המפקיד' (לעיל דף לה:), ואמרי רבנן 'נשבע שוכר שמתה כדרכה ופטור, ושואל משלם לשוכר'; ורבי יוסי אומר: תחזור פרה לבעלים
  40. ^ דדינא דשואל בהדי דמשאיל הוא, ולא אצל בעלים הראשונים
  41. ^ דאפילו הוא שואל: כיון דלדידה בעי שלומי – פטור, ד'שאילה בבעלים' היא
  42. ^ תשלומין לבעלים
  43. ^ והשתא לא בבעלים היא
  44. ^ ממנה, ושואל חייב באונסים ומשלם לבעלים
  45. ^ ופטור מאונסין; ומאי שכירותיה? - שהרי תקנו לה חכמים פרקונה תחת פירות אם נשבית
  46. ^ ופטור
  47. ^ ובעל יורש אשתו דבר תורה
  48. ^ אלמא אין לה רשות למכור דהוא הוי לוקח ראשון
  49. ^ כגון שנפלו לה נכסים מאביה משנשאת, ועמהן מעות של הקדש, ואין ידועין שהן של הקדש, ואמור רבנן 'בעל זוכה בהן' - בכל הנכסים: להשתמש ולאכול פירות; ובתקנה זו נעשה שליח בנכסי הקדש לקנותם; וקא סלקא דעתא שזו היא יציאתם לחולין ואפילו בעודן צרורין ומונחין - מי מעל בהוצאה זו
  50. ^ דאין היא מוסרתן לו אלא מאיליהם נקנים לו ממיתת אביה
  51. ^ אלא על כרחה תקנו לו חכמים
  52. ^ של ישראל שבאותו דור? שכל תקנות משפט תלויה בהן, ועל ידיהן נוהגות חוקות המתוקנים לצבור מאז, והוי כמי שתקנו לו הם קנין זה, ונמצאו הם המקנין לנכסי הקדש והוציאום לחולין
  53. ^ הכי גרסינן: כי עבוד תקנתא – בהיתרא; באיסורא לא עביד תקנתא
  54. ^ בעודן צרורין ומונחין - לא קנאם בעל ולא יצאו לחולין, ואין כאן מעילה; אלא:
  55. ^ לכשיוציאם לחולין בעל מעל
  56. ^ בכילה
  57. ^ בפשיעה