ביאור:בבלי בבא מציעא דף מח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

רבי שמעון אומר: אף על פי שאמרו 'טלית קונה דינר זהב, ואין דינר זהב קונה טלית [1]', מכל מקום [2] כך הלכה [3], אבל אמרו 'מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים בים[4] - הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו'; והנושא ונותן בדברים - לא קנה; והחוזר בו - אין רוח חכמים נוחה הימנו'; ואמר רבא: אנו אין לנו [5] אלא [6] 'אין רוח חכמים נוחה הימנו [7]': דברים ואיכא בהדייהו מעות - קאי ב'אבל' [8], דברים וליכא בהדייהו מעות - לא קאי ב'אבל'. [9]

אמר רבא: קרא ומתניתא מסייע ליה לריש לקיש [10]:

קרא - דכתיב (ויקרא ה כא) [נפש כי תחטא ומעלה מעל בה’] וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו:

'תשומת יד' [11] אמר רב חסדא: כגון שיחד לו [12] כלי להלואתו [13]; 'עשק [14]' אמר רב חסדא: כגון שיחד לו כלי לעשקו [15]; וכי אהדריה קרא [16] כתיב (ויקרא ה כג) והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו [או את האבדה אשר מצא] ואילו 'תשומת יד' לא אהדריה; מאי טעמא? לאו משום דמחסרא [17] משיכה [18]?

אמר ליה רב פפא לרבא: אימא: מ'עושק' - הוא דהדר קרא [19]?

הכא במאי עסקינן [20]? - [21] כגון שנטלו [22] ממנו וחזרו והפקידו אצלו.

היינו פקדון!

תרי גוני פקדון.

אי הכי [23] - 'תשומת יד' נמי ליהדריה, ולוקמיה [24]: כגון שנטלו הימנו וחזר והפקידו אצלו!?

אי אהדריה קרא - לא [25] תיובתא ולא סייעתא [26]; השתא דלא אהדריה קרא - מסייע ליה [27].

ותשומת יד לא אהדריה קרא? והתניא אמר רבי שמעון: מנין ליתן את האמור למעלה למטה? דכתיב (ויקרא ה כד) או מכל אשר ישבע עליו לשקר [ושלם אתו בראשו וחמשתיו יסף עליו לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו], ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: לרבות תשומת יד להישבון!?

בהדיא מיהא לא אהדריה קרא [28].

מתניתא [דאמר רבא שמסייע לריש לקיש] מנלן?

דתניא: 'נתנה [29] לבלן [30] – מעל [31].' ואמר רב: דוקא בלן הוא [32] - דלא מחסרא משיכה [33], אבל מידי אחריתא דמחסרא משיכה [34] - לא מעל עד דמשיך.

והתניא: 'נתנה לספר – מעל' וספר - הא בעי לממשך תספורת [35]?

הכא במאי עסקינן - בספר נכרי, דלאו בר משיכה הוא [36].

תניא נמי הכי: נתנה לספר או לספן או לכל בעלי אומנות - לא מעל עד דמשך.

קשיין אהדדי [37]! אלא לאו שמע מינה: כאן בספר נכרי כאן בספר ישראל?

- שמע מינה.

[## ואף על פי שאפשר היה לתרץ: לימא ריש לקיש ורבי יוחנן כפלוגתא דהני תנאי! אך אולי עדיף לתרץ באופן שאין מחלוקת בברייתות?]

וכן אמר רב נחמן [38]: דבר תורה מעות קונות; ובדקה לוי במתניתיה [39] ואשכח [רש"י כנראה לא גרס 'ואשכח’] נתנה לסיטון [40] – מעל [41]


עמוד ב

אלא קשיא לריש לקיש [42]!

אמר לך ריש לקיש: הא מני - רבי שמעון היא [43].

אבל אמרו מי שפרע כו' [מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו]:

איתמר: אביי אמר: אודועי מודעינן ליה [44]; רבא אמר: מילט לייטינן ליה.

אביי אמר אודועי מודעינן ליה, דכתיב (שמות כב כז) [אלהים לא תקלל] ונשיא בעמך לא תאור; רבא אמר: מילט לייטינן ליה, דכתיב 'בעמך' - בעושה מעשה עמך [45].

אמר רבא: מנא אמינא לה? - דרבי חייא בר יוסף יהבו ליה זוזי אמלחא; לסוף אייקר מלחא [46]. אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה: זיל הב להו, ואי לא קביל עליך 'מי שפרע'; ואי אמרת אודועי מודעינן ליה - רבי חייא בר יוסף בר אודועי הוא [47]?

ואלא מאי - מילט לייטינן ליה? רבי חייא בר יוסף אתי לקבולי עליה לטותא דרבנן? אלא רבי חייא בר יוסף - ערבון הוא דיהבי ליה [48]; הוא סבר: כנגדו הוא קונה [49], ואמר ליה רבי יוחנן: כנגד כולו הוא קונה [50].

אתמר: ערבון: רב אומר: כנגדו הוא קונה, ורבי יוחנן אמר: כנגד כולו הוא קונה [רבי יוחנן סובר מדאורייתא כסף קונה, ולכן המקח הושלם!].

מיתיבי: 'הנותן ערבון לחבירו, ואמר לו "אם אני חוזר בי - ערבוני מחול לך", והלה אמר לו: "אם אני אחזור בי - אכפול לך ערבונך" - נתקיימו התנאים [51] - דברי רבי יוסי'.

רבי יוסי לטעמיה דאמר [52] אסמכתא קניא [53].

רבי יהודה אומר: דיו שיקנה כנגד ערבונו [54].

אמר רבי שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים [55]? בזמן שאמר לו "ערבוני יקון" [56]; אבל מכר לו בית או שדה באלף זוז, ופרע [57] לו מהם חמש מאות זוז [58] – קנה, ומחזיר לו את השאר, אפילו לאחר כמה שנים.' [59]; מאי? לאו [60] הוא הדין למטלטלין [61]: בדסתמא קני להו לכולהו [62]?

לא, מטלטלין בדסתמא לא קני [63].

ומאי שנא [64]?

[65] קרקע דבכספא קני ליה ממש [66] - קני ליה לכולה [67]; [68] מטלטלי [69] - [70] דלא קני אלא לקבולי 'מי שפרע' - [71] לא קני ליה כוליה [72].

לימא כתנאי: 'המלוה את חבירו על המשכון, ונכנסה השמיטה [73]: אף על פי שאינו שוה אלא פלג [74] - אינו משמט [75] - דברי רבן שמעון בן גמליאל; רבי יהודה הנשיא אומר: אם היה משכון כנגד הלואתו - אינו משמט, ואם לאו – משמט.' מאי 'אינו משמט' דקאמר רבן שמעון בן גמליאל? אילימא כנגדו [76] - מכלל דרבי יהודה הנשיא סבר להך פלגא נמי משמט [77]?!

הערות[עריכה]

  1. ^ דלגבי פירות הוי דהבא טבעא
  2. ^ כלומר: אף לפי פורענות העתידה לבוא על החוזר
  3. ^ שאין בית דין יכולין לעכב בידו
  4. ^ Note:כל אלו מלפני מתן תורה, כלומר: גם בלי תורה ידוע שלא עשו כהוגן
  5. ^ קללה אחרת
  6. ^ אינו הגון בעיני חכמים:
  7. ^ אין נחת רוח לחכמי ישראל במעשיו של זה: אין דעתם נוחה עליהם הימנו על ידו
  8. ^ משום דברים שבאו על כך לכלל מעשה, אבל מעות - לא קנו מדאורייתא
  9. ^ ונפקא מינה לענין איסורא, כגון אם קידש בו את האשה: לרבי יוחנן הוו קדושין, דמדאורייתא קנייה, ודידיה הוא; לריש לקיש לא הוו קדושין.(Note: מדוע רש,י אומר זאת? נפקא מינה לדעת מתי רוח חכמים אינה נוחה! ועוד אפשר לומר שגם ריש לקיש סובר שבאשה מעשה קבלת המעות עושים את הקידושין, אפילו במעות, שהרי הסכימה להתקדש במתן מעות, ולא גרעי מ"רקוד לפני"!?)
  10. ^ דמדאורייתא נמי לא קנו מעות להדיוט
  11. ^ הלואה;
  12. ^ הלוה
  13. ^ כגון שיחד לו הלוה כלי עליה, דהוי דומיא דפקדון; דאילו כפר בהלואה גרידתא - לא מיחייב קרבן שבועה הואיל וניתנה להוצאה
  14. ^ שכר שכיר
  15. ^ ואי לא - לא מיחייב אכפירת שכר שכיר קרבן שבועה, דלא מייחד ליה באפי נפשיה, כפקדון וגזל ואבידה
  16. ^ להישבון לאחר שהודה
  17. ^ אותו כלי
  18. ^ ולא קנאו מלוה
  19. ^ מכיון דאהדריה קרא לעושק, דמחסר נמי משיכה - לא אצטריך לאהדורי ל'תשומת יד', דמ'עושק' נילף ליה
  20. ^ 'עושק' דאהדריה קרא
  21. ^ משתעי
  22. ^ שכיר לכלי
  23. ^ דמאי דאהדר קרא מוקמת בדלא מחוסר משיכה, נהי נמי דמשיכה בעינן
  24. ^ בהכי
  25. ^ הוה גמרינן
  26. ^ דרבי יוחנן לוקמה בדלא משך וריש לקיש לוקמיה בשמשך
  27. ^ דמדאהדריה ל'עושק' ו'פקדון' ו'גזל' ו'אבידה' ולא אהדריה ל'תשומת יד' - איכא למילף 'תשומת יד' - במחוסר משיכה ו'עשק' כשמשך
  28. ^ שיהא חייב להשיבו ולהביא קרבן וכי הדר רבייה קרא דומיא דפקדון רבייה בשנטלו הימנו וחזר והפקידו אצלו
  29. ^ לפרוטה של הקדש בשוגג
  30. ^ בשכר שירחצנו בבית המרחץ
  31. ^ ואף על פי שעדיין לא רחץ
  32. ^ קתני דמעל הנותן, משום דשכירות גמורה היא בנתינת הפרוטה, ואין יכול לחזור בו
  33. ^ שאין כאן למשוך
  34. ^ אבל אם נתנה על דבר שיש בה מה למשוך
  35. ^ האי שוכר התספורת, דבכל מידי דאית ביה מה למשוך לא קני עד דמשיך
  36. ^ נכרי לא שייך ביה דין משיכה, ד'מיד עמיתך' כתיב (ויקרא כה)
  37. ^ 'ספר' א'ספר'
  38. ^ כרבי יוחנן
  39. ^ הגיהה והוסיפה בתוספתא שסידר ושנה בה
  40. ^ סיטון: חנוני גדול, ומוכר פירות הרבה לחנונים עניים, ונותנין לו המעות על יד על יד כשהם מוכרים, ובתחלת הקנייה נותנין לו ערבון דמים מועטין על הכל
  41. ^ אף על גב דלא משך כל הפירות, שהרי הרבה פוסק עמו בבת אחת
  42. ^ הך מתניתין דלוי לריש לקיש
  43. ^ דאמר במתניתין לוקח לא מצי הדר ביה, דקסבר מעות קונות
  44. ^ "דע שאם תחזור סופך להפרע ממך"
  45. ^ 'בעמך' דרשינן הכי, והאי - לאו 'עושה מעשה עמך' הוא, דכתיב (צפניה ג): שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב
  46. ^ ורצה לחזור
  47. ^ בתמיה: וכי היה צריך להודיעו שהוא נפרע מן השקרנים? והלא תלמיד חכם היה
  48. ^ מקצת המעות נתן לו על פיסוק מרובה
  49. ^ אי מכירת קרקע הוא, שנקנית בכסף - קונה קנין גמור; ואי מכירת מטלטלין - הוא קונה כנגדו להתחייב במי שפרע
  50. ^ בקרקע לקנין גמור, ובמטלטלין לקבל 'מי שפרע'
  51. ^ לא דמי לההיא דלעיל: דזה אינו פריעת מקצת מעות, שקורין אייר"ש, אלא ערבון ומשכון לקנוס את החוזר בו: פרמנינ"ן בלע"ז
  52. ^ בבבא בתרא בפרק גט פשוט (דף קסח.)
  53. ^ הבטחת גוזמא: שאדם מבטיח את חבירו לסמוך עליו, שאם לא יקיים תנאו - יתן כך וכך
  54. ^ לא זה ימחול, ולא זה יכפול, אלא לא זה ולא זה יכולין לחזור מלקיים מן המכירה כנגד הערבון, וחוזרים על השאר
  55. ^ שאינו קונה אלא כנגד ערבונו
  56. ^ יקנה, שלא נתנה לו בתורת תחילת פירעון והשאר עליו מלוה, אלא בתורת שערבון זה יקנה את הכל, והא - לאו מלתא היא
  57. ^ ונותן
  58. ^ לשם פירעון, או סתם
  59. ^ וההיא דאיפלגו בה רב ורבי יוחנן - כי האי גונא הוא: שזה הערבון תחילת הדמים: הפירעון של פיסוק, כי יהב ליה סתם
  60. ^ כי היכי דאמר רבן שמעון בן גמליאל בקרקע הקנוי בכסף לגמרי: דמכי יהיב ליה מקצת מעות סתם - קנה לגמרי
  61. ^ והוא הדין למטלטלי הקנוים בכסף לענין 'מי שפרע'
  62. ^ בסתמא קני ליה ערבון לכוליה, לחייבו ב'מי שפרע'
  63. ^ לא קני ליה כוליה, לקבל מי שפרע אם נתן לו כנגד ערבונו
  64. ^ מטלטלין לענין מי שפרע מקרקע לענין קנין גמור
  65. ^ ומשנינן
  66. ^ קרקע דיפה כח הכסף בקניינה לקנות לגמרי קנין גמור מלחזור
  67. ^ יפה נמי כח מקצת פריעתו לקנות הכל
  68. ^ אבל
  69. ^ שהורע הכסף בהן
  70. ^ דאי פרע הכל
  71. ^ בסתמא נמי
  72. ^ לא קני פרעון מקצת לכולו, לקבל 'מי שפרע' על השאר, אלא כנגד הערבון
  73. ^ אין שביעית משמטת, דלא קרינא ביה 'לא יגוש', שהרי אינו תובעו כלום
  74. ^ חצי החוב
  75. ^ לקמן מפרש לה
  76. ^ דאינו משמט כנגד חצי החוב שהוא תופס משכון עליו אינו משמט, אבל משמט הוא השאר
  77. ^ מכלל דרבי יהודה הנשיא אתא למימר: דכיון דאינו משכונו כנגד הלוואתו - משמט כל החוב? בתמיה