קטגוריה:ויקרא ה כג

<< | ספר ויקרא • פרק ה' • פסוק כ"ג | >>

והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את העשק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא.

וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הׇפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא.

המהדורה המוטעמת:

וְהָיָה֮ כִּֽי־יֶחֱטָ֣א וְאָשֵׁם֒ וְהֵשִׁ֨יב אֶת־הַגְּזֵלָ֜ה אֲשֶׁ֣ר גָּזָ֗ל א֤וֹ אֶת־הָעֹ֙שֶׁק֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׁ֔ק א֚וֹ אֶת־הַפִּקָּד֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הׇפְקַ֖ד אִתּ֑וֹ א֥וֹ אֶת־הָאֲבֵדָ֖ה אֲשֶׁ֥ר מָצָֽא׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וְהָיָה֮ וְ - ו' החיבור
הָיָה֮ - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/1961
מורפ': HC/Vqq3ms כִּֽי כִּֽי - ו' החיבור

צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC־יֶחֱטָ֣א יֶחֱטָ֣א - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 2398
מורפ': HVqi3ms וְאָשֵׁם֒ וְ - ו' החיבור
אָשֵׁם֒ - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/816
מורפ': HC/Vqq3ms וְהֵשִׁ֨יב וְ - ו' החיבור
הֵשִׁ֨יב - פועל, הפעיל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/7725
מורפ': HC/Vhq3ms אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־הַגְּזֵלָ֜ה הַ - מילית, ה' הידיעה
גְּזֵלָ֜ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/1500
מורפ': HTd/Ncfsa אֲשֶׁ֣ר אֲשֶׁ֣ר - מילית, זיקה (ש/אשר)

צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr גָּזָ֗ל גָּזָ֗ל - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 1497
מורפ': HVqp3ms א֤וֹ א֤וֹ - ו' החיבור

צורת יסוד: 176 a
מורפ': HC אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־הָעֹ֨שֶׁק֙ הָ - מילית, ה' הידיעה
עֹ֨שֶׁק֙ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/6233
מורפ': HTd/Ncmsa אֲשֶׁ֣ר אֲשֶׁ֣ר - מילית, זיקה (ש/אשר)

צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr עָשָׁ֔ק עָשָׁ֔ק - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 6231
מורפ': HVqp3ms א֚וֹ א֚וֹ - ו' החיבור

צורת יסוד: 176 a
מורפ': HC אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־הַפִּקָּד֔וֹן הַ - מילית, ה' הידיעה
פִּקָּד֔וֹן - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/6487
מורפ': HTd/Ncmsa אֲשֶׁ֥ר אֲשֶׁ֥ר - מילית, זיקה (ש/אשר)

צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr הָפְקַ֖ד הָפְקַ֖ד - פועל, הופעל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 6485
מורפ': HVHp3ms אִתּ֑וֹ אִתּ֑ - מילת יחס
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 854
מורפ': HR/Sp3ms א֥וֹ א֥וֹ - ו' החיבור

צורת יסוד: 176 a
מורפ': HC אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־הָאֲבֵדָ֖ה הָ - מילית, ה' הידיעה
אֲבֵדָ֖ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/9
מורפ': HTd/Ncfsa אֲשֶׁ֥ר אֲשֶׁ֥ר - מילית, זיקה (ש/אשר)

צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr מָצָֽא מָצָֽא - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 4672
מורפ': HVqp3ms׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וְהָיָה֮ זרקא (משנה, דרגא 3)

כִּֽי־יֶחֱטָ֣א מונח (משרת, דרגא 5) וְאָשֵׁם֒ סגול (מלך, דרגא 2)

וְהֵשִׁ֨יב קדמא (משרת, דרגא 5) אֶת־הַגְּזֵלָ֜ה גרש (שליש, דרגא 4)

אֲשֶׁ֣ר מונח (משרת, דרגא 5) גָּזָ֗ל רביעי (משנה, דרגא 3)

א֤וֹ מהפך (משרת, דרגא 5) אֶת־הָעֹ֨שֶׁק֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

אֲשֶׁ֣ר מונח (משרת, דרגא 5) עָשָׁ֔ק זקף קטן (מלך, דרגא 2)

א֚וֹ יתיב (משנה, דרגא 3)

אֶת־הַפִּקָּד֔וֹן זקף קטן (מלך, דרגא 2)

אֲשֶׁ֥ר מרכא (משרת, דרגא 5) הָפְקַ֖ד טפחא (מלך, דרגא 2)

אִתּ֑וֹ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

א֥וֹ מרכא (משרת, דרגא 5) אֶת־הָאֲבֵדָ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)

אֲשֶׁ֥ר מרכא (משרת, דרגא 5) מָצָֽא סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם והבין שחטא, וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל, אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק, אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ, אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וִיהֵי אֲרֵי יִחְטֵי וִיחוּב וְיָתִיב יָת גָּזֵילָא דִּגְזַל אוֹ יָת עוּשְׁקָא דַּעֲשַׁק אוֹ יָת פִּקְדוֹנָא דְּאִתַּפְקַד לְוָתֵיהּ אוֹ יָת אֲבֵידְתָא דְּאַשְׁכַּח׃
ירושלמי (יונתן):	וִיהֵי אִין יֵיחְטֵי וְיִתְחַיֵיב וְיוֹמֵי וִיתִיב יַת גְזוֹלָא דְגָזַל אוֹ יַת עֵצְיָא דִי עֲצָא אוֹ יַת פִּקְדוֹנָא דִי אִתְפַּקֵיד גַבֵּיהּ אוֹ יַת אַבֵדְתָּא דְאַשְׁכַּח:
ירושלמי (קטעים):	אוֹ עֲצָה יַת חַבְרֵיהּ:

מדרש ספרא

עריכה

• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרשה יג (עריכה)

[א] "והיה.." - מיד מה יעשה? "והשיב".

אי "והשיב...ושלם" (ויקרא ה', כ"ג-כ"ד) - יכול יהיה משיב ומשלם? ואל תתמה! שהרי הגנב משלם תשלומי כפל! אם טבח ומכר משלם ד' וה'! תלמוד לומר 'גְּזֵלָה'-- גזילה הוא משלם ואין משיב ומשלם.

[ב] "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל" -- מה תלמוד לומר "אשר גזל"?

שיכול ישלם חומש ואשם על מה שגזל אביו... תלמוד לומר "אשר גזל".
[ג] יכול לא ישיב כל עיקר? תלמוד לומר "את הגזלה".

מה תלמוד לומר "אֲשֶׁר עָשָׁק"?

שיכול ישלם חומש ואשם על מה שעשק אביו?... תלמוד למר "אֲשֶׁר עָשָׁק"-- על מה שעשק הוא משלם ולא על מה שעשק אביו.
[ד] יכול לא ישיב כל עיקר? תלמוד לומר "אֶת הָעֹשֶׁק".

"אֶת הַפִּקָּדוֹן..." - מה תלמוד לומר "אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ"? כל זמן שעמו - ישיבנו. אין עמו - משיב דמיו.

[ה] ועדיין אני אומר אימתי אינו משלם חומש ואשם על מה שגזל אביו - בזמן שלא נשבע, לא הוא ולא אביו; נשבע - הוא ולא אביו, אביו ולא הוא, הוא ואביו - מנין? תלמוד לומר "אשר גזל..אשר עשק..אשר הפקד אתו..אשר מצא".

[ו] עדיין אני אומר עד מתי הוא משלם קרן על גזל אביו - בזמן שנשבע הוא ואביו. הוא ולא אביו, אביו ולא הוא, לא הוא ולא אביו מנין? תלמוד לומר 'הגזל..עושק..והפקדון..והאבדה ישתלמו' [ובגמרא גרס יש תלמוד] -- מכל מקום.

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"כי יחטא ואשם" - (שבועות כד) כשיכיר בעצמו לשוב בתשובה ולדעת ולהתודות כי יחטא ואשם (גירסת ספרים אחרים: ובדעתו להתודות כי חטא ואשם).

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[לג] כשיכיר בעצמו לשוב. פירוש, דהאי קרא דקאמר "כי יחטא", ולא היה צריך לומר רק "והשיב את הגזילה אשר גזל", שהרי כבר נאמר (פסוק כב) "מכל אשר יעשה האדם לחטוא בהנה", אלא פירושו והיה כאשר ישוב בתשובה, ונותן לב לשוב:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם – כְּשֶׁיַּכִּיר בְּעַצְמוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה לָדַעַת וּלְהוֹדוֹת [ספרים אחרים: וּבְדַעְתּוֹ לְהִתְוַדּוֹת], כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם.

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

והיה כי יחטא ואשם. כפל הלשון, להורות כי הוא חוטא להקב"ה ולבעל דינו, ולמדך כאן כי מי שיש בידו גזל וחטא בו לחבירו גם להקב"ה חוטא, והחטא הזה שבפרשה הוא מזיד, ולכך התחיל נפש כי תחטא, ולא אמר כי תחטא בשגגה, ובכל החטאים כלם הזכיר בהם בשגגה בכל פרשה ופרשה. וידוע כי כל הקרבנות לא יבואו רק על השוגג אבל מצינו מהם ארבעה בלבד שמביאים קרבן על המזיד, והן, הבא על השפחה, והנזיר שנטמא, ושבועת העדות, ושבועת הפקדון. והשיב את הגזלה אשר גזל. היה מספיק הכתוב לומר והשיב את הגזלה למה הוצרך אשר גזל, שלא תאמר והשיב את הגזלה דמי הגזלה, לכך הוצרך אשר גזל לומר אותו דבר עצמו שגזל, שכל זמן שהגזלה בעין חייב להשיבה בעין אם היא אצלו בעין, ואם כבר ערב אותה בממון המותר, הדין בזה לשלם דמי הגזלה, והוא שאמר רז"ל בבבא קמא גזל מריש ובנאה בבירה בית שמאי אומרים מקעקע כל הבירה כלו ומחזיר מריש לבעליו ובית הלל אומרים אין לו אלא דמי מריש בלבד מפני תקנת השבים, והלכה כבית הלל. ותשובת אנשי נינוה שהעיד עליהם הכתוב (יונה ג) ומן החמס אשר בכפיהם, ואמרו עליהם רז"ל גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו, לפנים משורת הדין עשו. ודרשו רז"ל אשר גזל, כעין שגזל, לומר לך שאם הוזלה לאחר מכאן חייב לשלם כשעת הגזלה, והוא הדין גם כן בעושק ובפקדון, ועל כן הזכיר בהם אשר עשק, כעין שעשק, אשר הפקד אתו, כעין שהפקד אתו.

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"והשיב את הגזלה" (כה) ואת אשמו יביא. שאין הקרבן מכפר אלא אם כן פייס את הניזק קודם הבאת הקרבן כאמרם ז"ל (שם) הביא את אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא:

כלי יקר

עריכה

• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •

והיה כי יחטא ואשם. פירש"י כשיכיר בעצמו לשוב בתשובה כו' כי כל חוטא לעולם לא ישים אשם נפשו ודרך איש ישר בעיניו כי הוא מורה לעצמו היתר בכל דרכיו לומר שזה חייב לו ממקום אחר לפי דמיונו, או נדמה לו כי עשה לו איזו עול ע"כ הוא מעכב פקדונו, לפיכך ביום שישים אשם בנפשו ויכיר טעותו וכי לא טוב עשה בעמיו זה"ש ואשם. שיאשים את עצמו ומורה גם הוא יורה איסור לעצמו ע"י שיכיר בחטאיו ואז ודאי יתן אל לבו לשוב בתשובה, והשיב את הגזילה אשר גזל. לא שישלם דמי הגזילה אלא את אשר גזל בעינו. ושילם אותו בראשו וגו'. כי הקב"ה מוותר על שלו ואינו מקפיד אם יאחר זמן הבאת איל אשמו לה' ע"כ צוה לו להקדים תשלומין לאדם ליתן לו בראש את כל שלו ואח"כ יביא אשמו על השבועה וחמשיתיו יוסף עליו. על שהיו מעותיו בטלים אצלו.

וענין החומש הוא, לפי שהקב"ה נותן אל האדם זהב ורב פנינים כדי שיבזבז ויתן משלו לשם ה' לעניי עמו וארז"ל (כתובות נ, א) הרוצה לבזבז אל יבזבז יותר מחומש שנאמר (בראשית כח, כב) עשר אעשרנו לך ועשורא בתרא כעשורא קמא, וזה האיש לא זו שלא בזבז ליתן מממונו חומש לצורך הקדש או לפרנסת חבירו אלא אדרבא גזל משל הקדש או משל חבירו ע"כ הדין נותן להענישו בתוספת חומש כי גזילת הקרן יכופר בהשבת הגזילה, ומה שלא נתן החומש יכופר לו במה שיוסיף חומש.