ספרא על ויקרא ה

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק יג (עריכה)

[א] "או נפש אשר תגע בכל דבר טמא". הזקנים הראשונים היו אומרים, יכול אפילו נגע אדם במגע טומאות יהא חייב? תלמוד לומר 'בנבלת חיה..בנבלת בהמה..בנבלת שרץ"-- מה אלו מיוחדים שהן אבות הטומאה, יצא דבר שאין אב הטומאה.

[ב] ר' עקיבא אומר יכול אפילו נגע באוכלין במשקין ובכלי חרס יהא חייב? תלמוד לומר 'בהמה'-- מה בהמה מיוחדת שהיא אב הטומאה, יצאו אלו שאינם אבות הטומאה.

[ג] או דבר שאתה למדו בדרך אחד אתה למדו בכל דרכים שיש בו! מה בהמה טמאה מיוחדת שחילק מגעה ממשאה, ומשאה אב הטומאה לטמא-אדם-לטמא-בגדים -- אף איני מרבה אלא את כיוצא בה! ואת מה אני מרבה? --את רוב מי חטאת והמרכב; שחילק מגען ממשאם ומשאם אב הטומאה לטמא-אדם-לטמא-בגדים.
כשהוא אומר "בכל דבר טמא"-- לרבות את מיעוט מי חטאת והמשכב והמושב; ששוה מגען למשאן ועשאן אב הטומאה לטמא-אדם-ולטמא-בגדים.
כשהוא אומר "בכל דבר טמא"-- לרבות השורף הפרה ופרים והמשלח את השעיר; שאין מטמאין לא במגע ולא במשא.
וכשהוא אומר "בכל דבר טמא"-- לרבות הסככות והפרעות והקירוי, דברי ר' יהודה.

[ד] "בנבלת חיה..." - מה תלמוד לומר "טמאה"? שיכול, אין לי אלא כולה; כזית מנין? תלמוד לומר "טמאה".

[ה] "בנבלת בהמה..." - מה תלמוד לומר "טמאה"? שיכול, אין לי אלא נבלה עצמה; קרנה, שערה, חבורה מנין? תלמוד לומר "טמאה".

[ו] "בנבלת שרץ..." - מה תלמוד לומר "טמא"? שיכול, אין לי אלא בשרו; דמו, צרופו, ערובו מנין? תלמוד לומר "טמא".

[ז] "ונעלם ממנו"-- ונעלמה ממנו טומאה.

או יכול ונעלם ממנו מקדש?... תלמוד לומר "ונעלם ממנו והוא טמא.."-- על העלם טומאה הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש, דברי רבי עקיבא.

ר' אליעזר אומר, "השרץ..ונעלם ממנו"-- על העלם שרץ הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש.

ר' ישמעאל אומר, "ונעלם ממנו..ונעלם ממנו" שתי פעמים לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש.

פסוק ג

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק יג (עריכה)

[ח] "או כי יגע בטומאת אדם". 'אדם' - זה המת. "בטומאת אדם"-- זה טמא מת.

"טמאתו"-- לרבות זבים וזבות נדות ויולדות.

אין לי אלא ימי חומרן; ימי קולן מנין? תלמוד לומר "לכל טמאתו".

"אשר יטמא"-- לרבות בועל נדה.

"בה"-- לרבות הבולע נבלת עוף הטהור.

[ט] אם נאמרו הקלות למה נאמרו החמורות?

אילו נאמרו הקלות הייתי אומר: על הקלות - עולה ויורד, על החמורות - בקבועה! צריך לומר החמורות.
או אילו נאמרו החמורות ולא נאמרו הקלות הייתי אומר: על החמורות יהא חייב ועל הקלות יהא פטור! צריך לומר הקלות וצריך לומר החמורות.

[י] ומנין שאינו מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו? הזהיר וענש על ידי טומאה וחייב קרבן על הטומאה. מה ענוש ואזהרה אמורים להלן - על ידי טומאה בטומאת מקדש וקדשיו, אף קרבן שחייב כאן-- על ידי טומאה בטומאת מקדש וקדשיו.

[יא] ומנין שאינו חייב עד שיהיה בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתיים? תלמוד לומר "ונעלם ממנו..ונעלם ממנו"-- שני פעמים, דברי ר' עקיבא.

רבי אומר "ונעלם ממנו" מכלל ידיעה; "והוא ידע" -- הרי שתי ידיעות.

פסוק ד

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרשה ט (עריכה)

[א] יכול הנודר בנזיר ובקרבן יהא מביא קרבן זה? תלמוד לומר "כִּי תִשָּׁבַע"-- על שבועה הוא חייב, לא שנדר בנזיר ובקרבן.

[ב] יכול המהרהר בלב יהא חייב? תלמוד למר "בִשְׂפָתַיִם"-- לא בלב.

או יכול שאני מוציא את הגומר בלב?... תלמוד לומר "לְבַטֵּא".

[ג] יכול הנשבע להרע לאחרים יהא חייב? תלמוד לומר 'להרע ולהיטיב'. מה הטבה רשות אף הרעה רשות-- יצא הנשבע להרע לאחרים.

[ד] יכול הנשבע להרע לעצמו יהא פטור? תלמוד לומר 'להרע ולהיטיב'. מה הטבה רשות אף הרעה רשות - אף אני אביא הנשבע להרע לעצמו שיהא חייב.

[ה] יכול שאני מוציא אף הנשבע להיטיב לאחרים? וכשהוא אומר "או להיטיב"-- להיטיב אף לאחרים.

[ו] או יכול הנשבע לעבור על המצוה יהא חייב? תלמוד לומר 'להרע ולהיטיב'. מה הטבה רשות אף הרעה רשות-- יצא הנשבע לעבור על המצות.

[ז] אוציא את הנשבע לעבור על המצוה ולא אוציא את הנשבע לקיים את המצוה? שהיה בדין שיהיה חייב, דברי (צ"ל כדברי - גר"א) ר' יהודה בן בתירא.

אמר ר' יהודה בן בתירא מה אם הרשות --שאינו מושבע עליה מהר סיני-- הרי הוא חייב עליה, מצוה --שהוא מושבע עליה מהר סיני-- אינו דין שיהא חייב עליה?!
אמרו לו: לא! אם אמרת בשבועת הרשות -- שכן עשה לאו כהן; תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן?!

[ח] 'להרע ולהיטיב'-- אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה; דברים שאין בהן הרעה והטבה מנין? תלמוד לומר "לְבַטֵּא". אין לי אלא להבא; לשעבר מנין? תלמוד לומר "לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא", דברי ר' עקיבא.

ר' ישמעאל אומר 'להרע ולהיטיב'-- להבא.

אמר לו [ר' עקיבא] אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה; דברים שאין בהם הרעה והטבה מנין?
אמר לו: מריבוי הכתוב.
אמר לו: אם ריבה הכתוב לכך, ריבה הכתוב לכך!

[ט] "הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה"-- פרט לאנוס.

"וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ"-- פרט למזיד.

'ונעלם ממנו'-- ונעלמה ממנו שבועה. או יכול "ונעלם ממנו" החפץ? תלמוד לומר "בִּשְׁבֻעָה ונעלם ממנו"-- על העלם שבועה הוא חייב ואינו חייב על העלם החפץ.

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק יד (עריכה)

[א] ומנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת" ⁽¹⁾(ויקרא ה, ד) ⁽²⁾ (שם, ה) ⁽³⁾(שם, יג)-- לחייב על כל אחת ואחת.

1. טומאת מו"ק
[ב] יכול טומאת מקדש וקדשיו - שהן בהכרת - חייב על כל אחת ואחת; שמיעת הקול וביטוי שפתים שאינם בהכרת - לא יהא חייב אלא אחת?... תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.^[1]

1.1 [ג] יכול על טומאת מקדש וקדשיו לא יהא חייב אלא אחת; מנין על מקדש בפני עצמה ועל קדש בפני עצמה, אפילו בהעלם אחד? מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

[ד] יכול על כל טומאת מקדש וקדשיו לא יהא חייב אלא אחת; מנין על טומאת המקדש בפני עצמה ועל טומאת הקדש בפני עצמה, אפילו בהעלם אחד? מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת".

1.2 [ה] יכול על כל טומאת מקדש לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

כיצד? נטמא וידע, ונעלמה ממנו הטומאה, ונכנס למקדש, ויצא וידע (ונעלמה ממנו הטומאה ונכנס למקדש ויצא וידע) - מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

1.3 [ו] יכול על כל טומאת הקדש לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

כיצד? נטמא וידע, ונעלמה ממנו טומאה, ואכל את הקדש וידע (ונעלמה ממנו טומאה ואכל את הקדש וידע) - מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

2. שמיעת הקול
[ז] יכול על טומאת מקדש וקדשיו - שהן בהכרת - חייב על כל אחת ואחת; שמיעת הקול וביטוי שפתים שאינם בהכרת לא יהא חייב אלא אחת?... תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק טו (עריכה)

2.1 [א] כיצד? היו חמשה תובעים אותו ואומרים לו "בא והעידנו שיש לנו ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!". "שבועה שאיני יודע לכם עדות שיש לכם ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה [לא לך ולא לך ולא לך]^[2]!". מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

[ב] יכול מפני שהם חמשה; ומנין אפילו אמר לו אדם אחד "בוא והעידני שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!". "שבועה שאיני יודע לך עדות שיש ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!". מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

2.2 [ג] יכול מפני שהם הרבה מיני תביעות; מנין אמר לו "בוא והעידני שיש לי ביד פלוני חטים ושעורים וכוסמים!". "שבועה שאיני יודע לך עדות שיש לך ביד פלוני חטים ושעורים וכוסמים!". מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

2.3 [ד] יכול מפני שהם מינים הרבה; מנין אפילו אמר לו "בוא והעידני שיש לי ביד פלוני חטין שהפקדתי אצלו אמש ושלפניו!". "שבועה שאיני יודע לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין שהפקדת אצלו אמש ושלפניו!". מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

3. שבועת ביטוי
[ה] יכול שמיעת הקול - שעשה בה את המזיד כשוגג - חייב על כל אחת ואחת; שבועת ביטוי - שלא עשה בה את המזיד כשוגג - לא יהא חייב אלא אחת?... תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

3.1 כיצד? ["שבועה שלא אוכל ושלא אשתה", ואכל ושתה - מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת].^[3]

3.2 [ו] "שבועה שלא אוכל פת חטין ופת שעורים ופת כוסמין", ואכל - מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

3.3 [ז] "שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש", ושתה - מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק טז (עריכה)

[א] ומנין שהוא מביא אחת על דברים הרבה? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו אשר חטא...' ⁽⁸⁾ (ויקרא ה', ו'-י"ג).

1. שבועת ביטוי
1.1 [כיצד? "שבועה שלא אוכל", ואכל ושתה - מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...']

1.2 [ב] כיצד? "שבועה שלא אשתה", ושתה משקים הרבה - מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'

1.3 [ג] "שבועה שלא אוכל", ואכל אוכלים הרבה - מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'

2. שמיעת הקול
[ד] יכול שבועת ביטוי - שלא עשה בה את המזיד כשוגג - אין חייב אלא אחת; שמיעת הקול - שעשה בה את המזיד כשוגג - יהא חייב על כל אחת ואחת?... תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'

2.1 [ה] כיצד? היה אחד תובעו ואומר לו "בא והעידני שיש לי ביד פלוני חטים שהפקדתי אצלו אמש ושלפניו!". "שבועה שאיני יודע לך עדות!". מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'

2.2 [ו] יכול מפני שהוא מין אחד; מנין אפילו אמר לו "בא והעידני שיש לי ביד פלוני חטים ושעורים וכוסמים!". "שבועה שאיני יודע לך עדות!". מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'

2.3 [ז] יכול מפני שאינם מיני תביעות; מנין אפילו אמר לו "בא והעידני שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!". "שבועה שאין אני יודע לך עדות!". מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'

[ח] יכול מפני שהוא אדם אחד; מנין אפילו אמרו לו חמשה "בוא והעידנו שיש לנו ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה!". "שבועה שאין אני יודע לכם עדות!". מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'

3. טומאת מו"ק
[ט] יכול שמיעת קול וביטוי שפתים - שאינם בהכרת - אינו חייב אלא אחת; טומאת מקדש וקדשיו - שהם בהכרת - יהא חייב על כל אחת ואחת?... תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'

3.1 [י] כיצד? נטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה, אכל את הקדש ולא ידע, ובאחרונה ידע - מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'

3.2 [יא] נטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה, נכנס למקדש ויצא ולא ידע, ובאחרונה ידע - מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר 'אחת על חטאתו...'

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק יז (עריכה)

[א] זה הכלל: כָלַל- אינו חייב אלא אחת; פִרֵט-- חייב על כל אחת ואחת, דברי ר' מאיר.

ר' יהודה אומר, "לא לך, לא לך, לא לך"-- חייב על כל אחת ואחת.

ר' אליעזר אומר, "לא לך ולא לך ולא לך שבועה!" - עד שיאמר "שבועה" באחרונה.

ר' שמעון אומר עד שיאמר "שבועה" לכל אחד ואחד.

ר' עקיבא אומר "מאלה"-- יש מאלה חייב ויש מאלה פטור. [ב] מתוך שנאמר "וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ" (ויקרא יא, ח) יכול יהיו ישראל חייבים על מגע נבלות? תלמוד לומר "מאלה"-- יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.

[ג] אוציא את ישראל שאינם מוזהרים על אבות הטומאה כל ימות השנה, ולא אוציא את הכהנים שהם מוזהרים על אבות הטומאה כל ימות השנה שנאמר "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם.."? תלמוד לומר "מאלה"-- יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.

[ד] ר' אליעזר בן יעקב אומר מתוך שנאמר "לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא" (דברים כו, יד), יכול ישראל שאכלו את המעשר (~~אוננים או~~) בטומאה יהיו מביאים קרבן זה? תלמוד לומר "מאלה"-- יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.

[ה] אוציא את המעשר שאינו בעון מיתה, ולא אוציא את התרומה שהיא בעון מיתה שנאמר "וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ" (ויקרא כב, ט)?... תלמוד לומר "מאלה"-- יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.

^ עי' במלבי"ם שכאן הספרא קצר. והוא הדין שצריכים לדרוש "לאחת" השלישית שבפסוק יג' דסד"א שרק שמיעת הקול חייב בפני עצמו אבל טו"מ וביטוי שפתים שדומים זל"ז (שעשה בו שוגג כמזיד) לא יהא חייב חטאת על כל אחת בפני עצמה. קמ"ל "לאחת" בפסוק יג. - ויקיעורך
^ כך גריס בילקוט וכן עיקר - מלבי"ם
^ כל הפסקא הינה הוספה של המלבי"ם כמשנה דשבועות דף כב:

פסוק ה

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרשה י (עריכה)

[א] "והיה.." - מיד מה יעשה? "והביא".

מנין שהוא טעון וידוי? תלמוד לומר "והתודה".

ומנין שודויו על החי? נאמר כאן וידוי ונאמר להלן (ויקרא טז, כא) וידוי. מה וידוי האמור להלן - וידויו על חי, אף וידוי האמור כאן-- וידויו על חי.

[ב] מנין שהוא טעון סמיכה? נאמר כאן "עליה" ונאמר להלן (שם טז, כא) 'עליה'. מה 'עליה' האמור להלן - טעון סמיכה, אף "עליה" האמור כאן-- טעון סמיכה.

פסוק ו

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרשה י (עריכה)

[ג] "והביא"-- אף לאחר יום הכפורים.

"אשמו" -- נאמר כאן "אשמו" ונאמר להלן (שם ה, יט) 'אשמו'. מה 'אשמו' אמור להלן - מותרו נדבה, אף "אשמו" אמור כאן-- מותרו נדבה.

[ד] "[אשמו אשר חטא]" (ויקרא ה, ז עי' במלבי"ם)-- מה אשם מותרו נדבה, אף חטאת-- מותרו נדבה.

[ה] "נקבה"-- לא טומטום ואנדרוגניס.

'צאן'-- לרבות כל משמע; 'צאן'-- אף החרשת, אף השוטה, אף הננסית. "מן הצאן"-- לא הפלגס.

"כשבה או שעירת עזים לחטאת" -- מה זה בא ללמדינו?

אם ללמד שאם לא מצא כשבה יביא שעירה, והלא קל וחומר הוא! מה אם החטאת הבאה על כל המצות --שאין לה חלופין עוף-- יש לה חלופין שעירה, זו --שיש לה חלופין עוף-- אין לה חלופין שעירה?!
[ו] חטאת מצורע תוכיח! שיש לה חלופין עוף ואין לה חלופין שעירה!
[ז] לא! אם אמרת בחטאת מצורע -- שאין לה חלופין עשירית האיפה! תאמר בזו שיש לה חלופין עשירית האיפה! אם ירדה לעשירית האיפה, לא תרד לשעירה?!
אם כן מה תלמוד לומר "כשבה או שעירת עזים לחטאת"? --שהיה בדין שיביא עמה עולה! [ח] הלא דין הוא! זה מביא מהישג יד ומצורע מביא מהישג יד. מה מצורע מביא שנים תחת שנים, אף זה - הואיל והעני שלו מביא שנים - יהא העשיר שלו מביא שנים!...
תלמוד לומר "כשבה או שעירת עזים לחטאת"-- אחת הוא מביא, ואינו מביא שנים.

[ט] "מחטאתו" (ויקרא ה, ו), "מחטאתו" (שם, י), "על חטאתו" (שם, יג) מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר מביאין מהקדש-כשבה שעירה? מהקדש-שעירה כשבה? מהקדש-כשבה-ושעירה תורין ובני יונה? מהקדש-תורין-ובני-יונה עשירית האיפה?

[י] כיצד?

הפריש לכשבה או לשעירה, העני-- יביא עוף. העני-- יביא עשירית האיפה.
הפריש לעשירית האיפה, העשיר-- יביא עוף. העשיר-- יביא כשבה ושעירה.
הפריש כשבה או שעירה ונסתאבה-- אם רצה יביא בדמיה עוף. הפריש העוף ונסתאב-- לא יביא בדמיו עשירית האיפה, שאין לעוף פדיון.

לכך נאמר "מחטאתו" (ויקרא ה, ו), "מחטאתו" (שם, י), "על חטאתו" (שם, יג).

פסוק ז

[א] "ואם לא תגיע ידו די שה"-- אין אומרים לו ללוות ולא לעסוק באומנותו.

יש לו שה ואין לו צרכיו - מנין שיביא קרבן עני? תלמוד לומר "די שה".

"שתי תֹרים או שני בני יונה"-- שנים הוא מביא ואינו מביא אחד.

[ב] הלא דין הוא! זה מביא מהשג יד ומצורע מביא מהשג יד. מה מצורע מביא אחד תחת אחד, אף זה הואיל והעשיר שלו מביא אחד - יהא העני שלו מביא אחד!
תלמוד לומר "שתי תֹרים או שני בני יונה"-- שנים הוא מביא, אינו מביא אחד.

[ג] 'אחד לחטאת ואחד לעולה' ^(1א)(ויקרא ה, ז) ^(1ב)(במדבר ו, יא) ⁽²⁾(ויקרא טו, ל) ⁽³⁾(ויקרא טו, טו)-- ⁽¹⁾שתקדם חטאת לעולה; ⁽²⁾שממין חטאת יביא עולה; ⁽³⁾שאם הפריש חטאתו ומת-- יביאו יורשים עולתו.

דבר אחר: מה תלמוד לומר (ויקרא ה, ז) "אחד לחטאת ואחד לעֹלה"? שיכול הואיל ושנים באים תחת חטאת - יהיו שניהם חטאת... תלמוד לומר "אחד לחטאת..." (שם,)-- אין שניהם חטאת; "אחד לעֹלה..." (ויקרא יב, ח)-- אין שניהם עולה.

[ד] "אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה" - לפי שנאמר (במדבר ו, יא) "ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעֹלה", יכול אין לי אלא שיפרישם הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה; מנין שאם הפרישם הוא יהא הפרשו הפרש? תלמוד לומר "אחד לחטאת ואחד לעֹלה והביא אותם אל הכהן".

פסוק ח

[ה] "והביא אֹתם"-- אין לעוף פדיון.

"אל הכהן"-- מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתם.

" וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה" - מה זה בא ללמדנו?

אם ללמד שתקדים חטאת לעולה בכל מעשיה - והלא כבר נאמר (ויקרא ה, י) "ואת השני יעשה עֹלה כמשפט"!
אם כן למה נאמר "והקריב את אשר לחטאת ראשונה"? --בנין אב לכל חטאות הבאות עם העולות; [ו] בין חטאת העוף עם עולת העוף, בין חטאת בהמה עם עולת בהמה, בין חטאת העוף עם עולת בהמה -- חטאות קודמות לעולות הבאות עמהם.

[ז] "ומלק את ראשו ממול ערפו"-- מול (ס"א ממול) הרואה את העורף. וכן הוא אומר (במדבר כב, ה) "והוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי".

"ולא יבדיל"-- ואם הבדיל, פסול.

פסוק ט

[ח] "והזה מדם החטאת"-- מעצמה של חטאת.

"על קיר המזבח"-- לא על קיר הכבש, לא על קיר היסוד, לא על קיר ההיכל.

"על קיר" התחתון.

יכול על קיר העליון? ודין הוא! מה אם בהמה --שעולתה למטן-- חטאתה למעלן, עוף --שעולתה למעלן-- אינו דין שתהיה חטאתו למעלן?!
תלמוד לומר " וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ"-- ששירי הדם שלו מתמצים על היסוד, ואיזה זה? זה קיר התחתון.

[ט] "חטאת"-- שיהיו כל מעשיה לשם חטאת. "הוּא"-- פרט לשמלקו שלא לשמו.

פסוק י

[י]

"וְאֶת הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עֹלָה כַּמִּשְׁפָּט" -- כמשפט חטאת בהמה. או יכול כמשפט חטאת העוף? וכשהוא אומר "והקריבו..."-- חלק עולה מן החטאת, שתמצא אומר "כמשפט"-- כמשפט חטאת בהמה. מה חטאת בהמה מן החולין וביום וביד ימנית, אף עולת העוף מן החולין וביום וביד ימנית.

ר' ישמעאל אומר "כמשפט" -- כמשפט חטאת העוף. מה חטאת העוף ממול ערפו אף עולת העוף ממול ערפו.

ר' אליעזר בר' שמעון אומר "כמשפט" -- כמשפט חטאת העוף. מה חטאת העוף אוחז בראש ובגוף ומזה, אף עולת העוף אוחז בראש ובגוף ומזה. אי מה להלן בסימן אחד אף כאן בסימן אחד... תלמוד לומר "והקריבו...".

פסוק יא

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק יט (עריכה)

[א] "ואם לא תשיג ידו לשתי תרים או לשני בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא עֲשִׂירִת הָאֵפָה" -- ר' יהודה אומר חביבה מצוה בשעתה שמיד הוא מביא [עשירית האיפה], ואין ממתינים לו עד שיעשיר ויביא כשבה או שעירה.

[ב] ר' אליעזר אומר חביבה מצוה בשעתה שמיד בערכין הוא מביא סלע, ואין ממתינים לו עד שיעשיר ויביא חמשים סלעים.

[ג] ר' שמעון אומר חביבה מצוה בשעתה שהקטר חלבים כשרים כל הלילה ודוחין את השבת בשעתן, ואין ממתינים להם שיקרבו עד מוצאי שבת.

[ד] "והביא את...אשר חטא עֲשִׂירִת הָאֵפָה"-- אין לי אלא קרבן חובתו עשירית האיפה; מנין לקרבן נדבתו עשירית האיפה? תלמוד לומר "קָרְבָּנוֹ..עֲשִׂירִת הָאֵפָה".

[ה] "עֲשִׂירִת הָאֵפָה" -- אחד מעשרה לשלשה סאין שהן שבעה רביעים (ס"א רבעים) ועוד.

"סֹלֶת"-- מה סלת האמורה להלן (שמות כט, ב) מן החטים, אף כאן מן החטים.

"לחטאת"-- שיהיה הפרש מעות לשם חטאת.

"לא ישים עליה שמן"-- נותן הוא על שירים.

"לא ישים עליה שמן"-- ואם נתן, פסול. "ולא יתן עָלֶיהָ לְבֹנָה"-- יכול אם נתן פסול? תלמוד לומר "כי חטאת".

או "כי חטאת" יכול אפילו נתן עליה שמן תהיה כשרה!?...
תלמוד לומר "הִיא"!
ומה ראית להכשיר בלבונה ולפסול בשמן?
אחר שריבה הכתוב מיעט! מפני מה אני מכשיר בלבונה? שהוא יכול ללוקטה. ופוסל בשמן - שאין יכול ללוקטה.

[ו] או אינו מדבר אלא בשני כהנים?... תלמוד לומר " עָלֶיהָ"-- עליה בגופה של מנחה הוא מדבר. אינו מדבר בשני כהנים.

[ז] או אינו אומר אלא שלא יתן כלי על גבי כלי?... תלמוד לומר " עָלֶיהָ"-- עליה בגופה של מנחה הוא מדבר. לא שיתן כלי על גבי כלי.

[ח] "כִּי חַטָּאת הִיא"-- אמר ר' יהודה הא מנחת כהן גדול אינה חטאת וטעונה לבונה.

פסוק יב

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק יט (עריכה)

[ט] "וֶהֱבִיאָהּ אֶל הַכֹּהֵן וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִמֶּנָּה מְלוֹא קֻמְצוֹ אֶת אַזְכָּרָתָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עַל אִשֵּׁי יהוה"-- שיהיה מקטיר לאישים ומתכוין לשם.

"חַטָּאת הִוא"-- שיהיו כל מעשיה לשם חטאת. "הִוא"-- פרט לכשנקמצה שלא לשמה.

פסוק יג

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק יט (עריכה)

[י] "וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא מֵאַחַת מֵאֵלֶּה" מה תלמוד לומר? שיכול, החמורים שבהם יהיו בכשבה ושעירה, הקלים יהיו בעוף, הקלים שבקלים יהיו בעשירית האיפה... תלמוד לומר "מאחת מאלה"-- להשוות את הקלים לחמורים - לכשבה ושעירה, ואת החמורים לקלים - לעשירית האיפה.

[יא] "וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה"-- שתהא עבודת מנחת חוטא של כהן כשירה בו.

או אינו אומר אלא להתיר עשירית האיפה של כהן?... מה אני מקיים "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל"? - מנחת נדבתו, אבל עשירית האיפה שלו תאכל?...
תלמוד לומר "לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה" -- הרי היא לכהן כמנחת נדבתו. מה מנחת נדבתו אינה נאכלת, אף עשירית האיפה אינה נאכלת.

ר' שמעון אומר "וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה" -- הרי עשירית האיפה של כהן כעשירית האיפה של ישראל. מה עשירית האיפה של ישראל נקמצת, אף עשירית האיפה של כהן נקמצת. הקומץ קרב לעצמו והשירים קרבים בעצמם.

פסוק טו

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרשה יא (עריכה)

[א] "נפש"-- לרבות כהן משיח למעילה.

"כִּי תִמְעֹל מַעַל" -- אין מעילה אלא שינוי. וכן הוא אומר 'וימעלו בה' אלהי אבותם ויזנו אחרי הבעלים' (דה"א ה, כה עיי"ש). וכן הוא אומר בסוטה (במדבר ה, יב) "איש..כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל".

[ב] "כִּי תִמְעֹל מַעַל..מִקָּדְשֵׁי יהוה" -- יכול נהנה ולא פגם או פגם ולא נהנה? במחובר לקרקע ובשליח שעשה שליחותו^[1] ?
תלמוד לומר "וְחָטְאָה". נאמר כאן 'חטא' ונאמר בתרומה (ויקרא כב, ט) 'חטא'. [ג] מה 'חטא' האמור בתרומה -- פגם ונהנה, מי שפגם נהנה, בדבר שפגם בו נהנה, פגמו והנאתו כאחד, בתלוש מן הקרקע, ובשליח שעשה שליחותו. [ד] אף 'חטא' האמור כאן -- פגם ונהנה, מי שפגם הוא נהנה, ובדבר שפגם בו נהנה, ופגמו והנאתו כאחד, בתלוש מן הקרקע, ובשליח שעשה שליחותו.

[ה] אי מה 'חטא' האמור בתרומה לא צירף שתי אכילות כאחד, אף כאן לא יצרף שתי אכילות כאחד; מנין --אכל היום ואכל למחר, נהנה היום ונהנה למחר, נהנה היום ואכל למחר, אכל היום ונהנה למחר-- אפילו לאחר שלש שנים בהעלם אחד, מצטרפין זה עם זה? תלמוד לומר "תִמְעֹל מַעַל"-- ריבה.

[ו] אי מה 'חטא' האמור בתרומה אוכל ונהנה, אף אין לי אלא אוכל ונהנה; מנין --אכילתו ואכילת חברו, הנאתו והנאת חברו, הנאתו ואכילת חברו, אכילתו והנאת חברו-- מצטרפין זה עם זה ואפילו לזמן מרובה? תלמוד לומר "תִמְעֹל מַעַל"-- ריבה.^[2]

[ז] אי מה 'חטא' האמור בתרומה - המוציא מהקודש לחול, אף כאן המוציא מהקודש לחול; מנין המוציא מהקודש לקודש? (כגון לקח קיני זבים וזבות וקיני יולדות, הביא חטאתו ואשמו ופסחו מן ההקדש, והשוקל שקלו מן ההקדש -- כיון שהוציא מעל דברי ר' שמעון. וחכמים אומרים לא מעל עד שיזרקו דמם)? תלמוד לומר "תִמְעֹל מַעַל"-- ריבה.

[ח] "בשגגה"-- פרט למזיד.

והלא דין הוא! ומה אם שאר מצות --שזדונם כרת-- פטר בהן את המזיד, מעילה --שאין זדונה כרת-- אינו דין שיפטר בה את המזיד?!
לא! אם אמרת בשאר מצות - שאינם בעון מיתה, תאמר במעילה שהיא בעון מיתה! הואיל והוא בעון מיתה -- לא יפטר בה את המזיד!
תלמוד לומר "בשגגה"-- פרט למזיד.

[ט] אמר ר' אלעזר,

זה בא על חטא וחטאת בא על חטא. מה חטאת אינה בא על הזדון כשגגה, אף זה לא יבא על הזדון כשגגה.
[י] או כלך לדרך זה: זה קרוי 'אשם' ושאר אשמות קרוים 'אשם'. מה שאר אשמות באים על הזדון כשגגה, אף זה יבא על זדון כשגגה.
[יא] נראה למי דומה: דנים דבר שהוא עון מיתה מדבר שהוא עון מיתה ואל יוכיחו שאר אשמות שאין בהם עון מיתה...
או כלך לדרך זו: דנים אשם קשה בן שתי שנים מאשם קשה בן שתי שנים ואל תוכיח חטאת נקבה בת שנתה...
תלמוד לומר "בשגגה"-- פרט למזיד.

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק כ (עריכה)

[א] "מִקָּדְשֵׁי יהוה"-- המיוחדים לה', יצאו קדשים קלים שאינם לשם.

אין לי אלא פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שכולם להשם; מנין לרבות עולה שעורה מתנה לכהן, קדשי קדשים - בשרם ואימוריהם לפני זריקת דמים ואימוריהם לאחר זריקת דמים, ואימורי קדשים קלים לאחר זריקת דמים? תלמוד לומר 'קדשי יהוה'-- ריבה.

[ב] מנין לרבות את החלב למעילה? תלמוד לומר 'קדשי יהוה'-- ריבה. יכול שאני מרבה את הדם? תלמוד לומר "מִקָּדְשֵׁי יהוה"-- מיעט.

מה ראית לרבות את החלב ולהוציא את הדם? אחר שריבה הכתוב, מיעט. מרבה אני את החלב ששוה לבשר בפגול ובנותר ובטמא, ומוציא אני את הדם שלא שוה לבשר בפיגול ובנותר ובטמא.

[ג] מנין לרבות קדשי בדק הבית למעילה? תלמוד לומר 'קדשי יהוה'-- ריבה.

אין לי אלא בזמן שהקדיש למזבח דברים הראוים למזבח, לבדק הבית דברים הראוים לבדק הבית. הקדיש לבדק הבית דברים הראוים למזבח, הקדיש למזבח דברים הראוים לבדק הבית, הקדיש לזה ולזה דברים שאין ראוים לזה ולזה (כגון ציר וחומץ דגים וחגבים) מנין? תלמוד לומר 'קדשי יהוה'-- ריבה.

[ד] הקדיש תרנוגלת למזבח -- מועלים בה ובביצתה.
חמורתא למזבח -- מועלים בה ובחלבה.
תורים לבדק הבית -- מועלים בהם ובביציהם.
בור מלא מים, אשפה מלאה זבל, שובך מלא יונים, אילן מלא פירות, שדה מלאה זרעים -- מועלים בהן ובמה שבתוכם.
ומנין שמועלין במה שבתוכם? תלמוד לומר 'קדשי יהוה'-- ריבה.

[ה] יכול אפילו הקדיש תורים למזבח יהיו מועלים בביציהן? הקדיש בור ואחר כך נתמלא מים, אשפה ואחר כך נתמלא זבל, שובך ואחר כך נתמלא יונים, אילן ואחר כך נשא פירות, שדה ואחר כך נתמלאה עשבים - יכול יהיו מועלים בהן ובמה שבתוכן? תלמוד לומר "מִקָּדְשֵׁי יהוה"-- מיעט.

ר' יוסי אומר המקדיש את השדה ואת האילן -- מועלין בהן ובגדוליהן מפני שהם גידולי הקדש.

[ו] "והביא" אף לאחר יום הכפורים. "איל"-- קשה בן שתי שנים.

'צאן'-- לרבות כל צאן משמע, אף חרש אף שוטה אף הננס. "מן הצאן"-- ולא הפלגס.

"בערכך כסף" -- יכול דינרים? תלמוד לומר "שקלים". יכול שקלי נחשת? תלמוד לומר "כסף". יכול בבליות מדיות קפטקיות? תלמוד לומר "בשקל הקדש"-- סלעים של קדש, סלעים של צורים.

"לאשם"-- שהוא מפריש מעות לשם אשם.

^ צ"ל שלא עשה - גר"א
^ סדר משנה ה' ומשנה ו' הפוך במהדורת בוקרשט לעומת שאר הדפוסים של הספרא. לא ידעתי אם השינוי אכן נעשתה בכוונה על ידי המלבי"ם או אינו אלא סתם שגיאת הוצאה בלבד. צע"ע - ויקיעורך

פסוק טז

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק כ (עריכה)

[ז] "וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם"-- לאותו הקדש.

מנין לרבות פחות משוה פרוטה? שיכול שאין חייבים עליו משום מעילה - לא יהיו חייבים עליו בתשלומין... תלמוד לומר " מִן הַקֹּדֶשׁ"-- לרבות פחות משוה פרוטה.

מנין שמשלם חומש ואשם^[1] על התשלומין האלו? תלמוד לומר "הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם".

[ח] 'וחמישיתו יוסף עליו'-- שיהיה הוא וחומשו חמשה.

"וְנָתַן אֹתוֹ"-- פרט לחמש חטאות מתות.

"וְנָתַן אֹתוֹ לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן" מה תלמוד לומר? שיכול, הואיל ומעילה בא על ידי כהן - לא יהא הכהן מועל... תלמוד לומר "וְנָתַן אֹתוֹ לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן"-- מלמד שהכהן מועל.

[ט] "והכהן יכפר עליו [באיל האשם]" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר הביא מעילתו ולא הביא אשמו - לא יצא? תלמוד לומר "באיל האשם".

הביא אשמו [עד] שלא הביא מעילתו (לא יצא)^[2]?... תלמוד לומר "לאשם".

יכול כשם שאיל אשם מעכב כך יהא חומש מעכב? תלמוד לומר "באיל האשם ונסלח לו"-- איל האשם מעכב ואין החומש מעכב.

"ונסלח"-- מלמד שאין משיירין לו ליום הכפורים. יכול אף על פי שישב ולא הביא? תלמוד לומר "לו".

^ נראה ע"פ ירושלמי פסחים פ"ב מ"ג דיש לגרוס כאן מנין שאינו משלם חומש וכולי - מלבי"ם
^ עיין בטקסט של הספרא בהתורה והמצוה ועיין גם בפירוש המלבי"ם שם. ולא ברור לי אם המלבי"ם גורס מילים אלו של "לא יצא" - ויקיעורך

פסוק יז

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרשה יב (עריכה)

[א] "וְאִם" - הרי מוסיף על ענין ראשון, לומר שספק מעילות באשם תלוי. - דברי ר' עקיבא.

אמר לו ר' טרפון: מה לזה שמביא שתי אשמות!?
אלא: מביא מעילה וחומשה, ומביא אשם בשני סלעים,
ויאמר: "אם ודאי מעלתי - זו היא מעילתי וזו היא אשמי. ואם ספק - מעות לנדבה ואשם תלוי".
- שֶמֵּמִּין שמביא על הודע מביא על לא הודע.

[ב] אמר לו ר' עקיבא: נראים דבריך במעילה המעוטה!
הרי שבא לידו ספק מעילה במאה מנה -
לא יפה לו: שיביא אשם בשני סלעים ולא יביא ספק מעילה במאה מנה?!
- ומודה ר' עקיבא לר' טרפון במעילה המעוטה.

[ג] "וְעָשְׂתָה אַחַת" - לחייב על כל אחת ואחת -
שאם בא לפניו ספק - חֵלֶב ודם ונותר ופגול - בהעלם אחד: חייב על כל אחת ואחת.

חֵלֶב ושומן לפניו - ואכל את אחד מהן, ואין ידוע איזה מהן אכל,
אשתו ואחותו עמו בבית - שגג באחת מהן, ואינו יודע באיזו מהן שגג,
שבת ויום חול - עשה מלאכה באחת מהן בין השמשות, ואינו יודע באיזו מהן עשה -

- מנין שמביא אשם תלוי? - תלמוד לומר "וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְו‍ֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה - וְלֹא יָדַע, וְאָשֵׁם - וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ. וְהֵבִיא אַיִל...".

[ד] ר' יהודה אומר:

אשתו נדה ואחותו בבית, ושגג באחת מהן ואין ידוע באיזו מהן שגג,
שבת ויום הכפורים, ועשה מלאכה בין השמשות, ואין ידוע באי זו מהם עשה;,
חלב ונותר לפניו, אכל אחד מהם ואינו יודע אי זה מהם אכל -

- ר' אליעזר: מחייב חטאת, ור' יהושע: פוטר.

אמר ר' יהודה: פוטרו היה רבי יהושע אף מאשם תלוי שנאמר "כִּי תֶחֱטָא... וְלֹא יָדַע..." - פרט לזה שידע שחטא.

ר' שמעון אומר: זה הוא עצמו שמביא אשם תלוי! שנאמר "כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה... וְלֹא יָדַע..." - עשה, ואינו יודע מה עשה.
אבל ספק לא עשה - צא ובקש! מנין שיביא אשם תלוי?

[ה] "וְלֹא יָדַע"-- פרט להודע.
יכול לא הודע של קלות, ולא הודע של חמורות - הכל בכלל הין?
את הודע שלהם - פטרת, אינו דין שנפטר את לא הודע?!
או חילוף:
אם את לא הודע שלהם - חייבתי, אינו דין שנחייב את הודע?

הודע פטרתי - שכן פטרתי של חמורות - שיצא לידון בחטאת!

[ו] והלא דין הוא?
ומה אם במקום שחייב את הודע של חמורות חטאת - פטר את לא הודע שלהן מחטאת,
מקום שפטר את הודע של קלות מן האשם, אינו דין שנפטור את לא הודע שלהן מן האשם?!
או חילוף:
ומה אם במקום שפטר את לא הודע של חמורות מן החטאת - חייב את הודע שלהם חטאת,
מקום שחייב את לא הודע של קלות אשם - אינו דין שנחייב את הודע שלהן אשם?!

ודין אחר:
ומה אם במקום שחִייב את הודע של חמורות חטאת - פטר את הודע של קלות מן האשם,
מקום שפטר את [לא] הודע של חמורות מן החטאת - אינו דין שנפטר את לא הודע של קלות מן אשם?!
או חילוף:
ומה במקום שפטר את לא הודע של חמורות מן החטאת - חִייב לא הודע של קלות אשם,
מקום שחייב הודע של חמורות חטאת - אינו דין שנחייב את הודע של קלות אשם?!
- תלמוד לומר "וְאָשֵׁם בחטאת: וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְו‍ֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם" "וְאָשֵׁם באשם: וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְו‍ֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ" לגזירה שוה.
מה 'וְאָשֵׁם' האמור להלן (ויקרא ד', כ"ז-כ"ח) - דבר שזדונו כרת, ושגגתו חטאת, וספיקו אשם תלוי,
אף 'וְאָשֵׁם' האמור כאן (ויקרא ה, יז) - דבר שזדונו כרת, ושגגתו חטאת, וספיקו אשם תלוי.

[ז] "וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ" - ר' יוסי הגלילי אומר: הרי הכתוב ענש את מי שאינו יודע!
אם כך ענש הכתוב למי שאינו יודע - על אחת כמה וכמה שיענוש למי שיודע!

[ח] ר' עקיבא אומר:

האוכל חֵלֶב: מביא חטאת - בסלע.
ספק אכל, ספק לא אכל: מביא אשם תלוי - בשתי סלעים.

אם כך ענש הכתוב למי שבא לידו ספק עבירה - על אחת כמה וכמה שיעניש את המזיד!

[ט] ר' מנחם בר' יוסי אומר: הנהנה שוה פרוטה מן הקודש מביא מעילה וחומשה, ומביא אשם בשתי סלעים.
צא וחשוב: כמה פרוטות בשתי סלעים? - קרוב לאלפַיִם!
אם כך ענש הכתוב את השוגג - על אחת כמה וכמה שיענוש את המזיד!

[י] רבי יוסי אומר:
אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא - צא ולמד מאדם הקדמוני:
שלא נצטוה אלא מצוה אחת בלא תעשה, ועבר עליה -
ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף דורותיו!

וכי אי זו מידה מרובה? מרובה מדת הטובה או מדת פורענות? - הוי אומר מידת הטובה.
אם מדת פורענות מועטת - הרי כמה מיתות נקנסו לו ולדורות ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות.
הֵשָּׁב מן הפיגול ומן הנותר, והמתענה ביום הכפורים - על אחת כמה וכמה שמזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות!

[יא] רבי עקיבא אומר:
הרי הוא אומר "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה" (דברים יז, ו) - אם נתקיימה עדות בשנים, למה פרט לך הכתוב שלשה?
אלא להביא השלישי - להחמיר עליו, לעשות דינו כיוצא באלו.
אם כך ענש הכתוב את הנטפל לעוברי עבירה - על אחת כמה וכמה שישלם שכר הנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה!

[יב] רבי אומר:
הרי הוא אומר "וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת הוּא יָנוּס" (דברים יט, ה) -
- קבע הכתוב פיקוח נפש למי שבא לידו ספק נפש - ולא ידע.
אמור מעתה: המגבה הצדקות, והמפרנס את העניים, והגומל חסדים - על אחת כמה וכמה תינתן לו נפשו!

[יג] רבי אלעזר בן עזריה אומר:
הרי הוא אומר "כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה - לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה, לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אלהיך" (דברים כד, יט)
- קבע הכתוב ברכה למי שבאת לידו מצוה בלא ידיעה.

אמור מעתה: היתה סלע צרורה לו בכנפיו ונפלה ממנו, מצאה העני ומתפרנס בה - הרי הכתוב קובע לו ברכה כשוכח עומר בתוך שדהו!

פסוק יח

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרשה יב (עריכה)

[יד]

"וְהֵבִיא אַיִל" - קשה, בן שתי שנים.
'צאן' - לרבות כל משמע. 'צאן' - אף החֵרֵש, אף השוטה, אף הננס. "מִן הַצֹּאן" - ולא הפלגס.
"בְּעֶרְכְּךָ" - מה 'ערכך' האמור להלן (ויקרא ה, טו) - ב"כֶּסֶף שְׁקָלִים", אף 'ערכך' האמור כאן - בכסף שקלים.
"לְאָשָׁם" - שיהיה מפריש מעותיו לשם אשם.

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק כא (עריכה)

[א] "וכפר עליו הכהן..." מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר שאם בא לידו ספק חלב ודם ונותר ופגול בהעלם אחד - מנין שחייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "שגגתו".

בא לפניו [ספק חלב ולא ידע, ספק חלב] ולא ידע - מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר "אשר שגג".

בא לפניו ספק חלב וידע, ספק חלב וידע --
• רבי אומר כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת כך מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.
• [ב] ר' אלעזר בר' שמעון ור' שמעון בר' יהודה אמרו משום ר' שמעון, אינו חייב אלא אחת שנאמר "על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע".

"והוא לא ידע"-- פרט לשאמרו לו אחרים. יכול אף על פי שאינו מכחיש? תלמוד לומר (ויקרא ד, כג) (שם, כח) "או הודע אליו חטאתו..והביא".

"והוא לא ידע ונסלח לו"-- הא אם ידע אין מתכפר לו. הא למה הדבר דומה? לעגלה ערופה, שאף על פי שנתערפה ואחר כך נמצא ההורג - הרי זה יהרג.

פסוק יט

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק כא (עריכה)

[ג] "אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר הביא אשם תלוי, שחטו וזרקו את דמו, ואחר כך נודע לו שחטא או נודע לו שלא חטא - מנין שמותר באכילה? תלמוד לומר "אָשָׁם". יכול אף על פי שלא נזרק הדם? תלמוד לומר "הוּא".

מה יעשה לו? הדם ישפך והבשר יצא לבית השריפה. נזרק הדם -- יאכל הבשר.

ר' יוסי אומר אפילו הדם בכוס -- יזרק והבשר יאכל.

[ד] יכול אף על פי שלא נשחט? תלמוד לומר "אָשָׁם".

מה יעשה לו?

יצא וירעה בעדר, דברי ר' מאיר.
וחכמים אומרים ירעה עד שיסתאב, וימכר, ויפלו דמיו לנדבה.
ר' אליעזר אומר יקרב. שאם אינו בא על חטא זה הרי הוא בא על חטא אחר.

[ה]

"אָשָׁם..ליהו"ה " -- יכול יפול כולו לבדק הבית? תלמוד לומר (ויקרא ה, יח) 'אשם לכהן'.
יכול ינתן כולו לכהן? תלמוד לומר "אָשָׁם...ליהו"ה ".
הא כיצד? מותר אשמות נופל לנדבה וילקח בהם עולות -- הבשר לשם והעורות לכהנים.

[ו] אין לי אלא מותר אשמות; ומנין מותר חטאות? מותר עשירית האיפה? מותר קיני זבים, קיני זבות, וקיני יולדות? ומותר קרבנות נזיר ומצורע? ( ~~והמקדיש נכסיו ויש בהם דברים הראוים למזבח --יינות, שמנים וסלתות ועופות--~~)^[1] מנין שימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהם עולות? תלמוד לומר "אָשֹׁם אָשַׁם".

זה הכלל: כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה -- ילקח בו עולות; הבשר לשם והעורות לכהנים.

זה מדרש דרש יהוידע כהן גדול: "אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לה'" - נמצאו שני כתובים קיימים - 'אשם לשם' (שם, טו) ו'אשם לכהן' (שם, יח). ואומר (מ"ב ב, יב) "כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית יְהוָה לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ".

[ז]

מנין לאשם שפחה חרופה לא יביא אלא בכסף שקלים? תלמוד לומר "אָשָׁם".
אי "אשם", יכול שאני מרבה אף אשם נזיר ומצורע?... תלמוד לומר "הוּא".
ומה ראית לרבות אשם שפחה ולהוציא אשם נזיר ואשם מצורע?
אחר שריבה הכתוב, מיעט. מרבה אני אשם שפחה חרופה שהוא איל, ומוציא אני אשם נזיר ומצורע שאינו איל.

פסוק כא

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק כב (עריכה)

[א] מה תלמוד לומר 'עמיתו...עמיתו' שני פעמים? 'עמיתו'-- פרט לגבוה, 'עמיתו'-- פרט לאחרים.

" וְכִחֵשׁ" -- יכול אומר לחברו "אכלתי היום" והיום לא אכל? "הלכתי לעיר פלוני" והוא לא הלך? תלמוד לומר "כִּי תֶחֱטָא.. וְכִחֵשׁ"-- לא אמרתי אלא כחש שקדמו חטא; יצא כחש שלא קדמו חטא.

[ב] רבי אומר " וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר"-- מה אלו מיוחדים שהן של ממון, יצא אלו שאינם של ממון.

[ג] "וּמָעֲלָה מַעַל בהשם" --

ר' יוסי הגלילי אומר להביא את קדשים קלים.
בן עזאי אומר להביא את השלמים.
אבא יוסי בן דוסתאי אומר לא היה בן עזאי אומר אלא בבכור בלבד.
ר' שמעון אומר אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים שחייב באחריותן - קורא אני בהן "וכחש בעמיתו". ושאין חייב באחריותן - אין אני קורא בהן "וכחש בעמיתו".

[ד] ר' עקיבא אומר מה תלמוד לומר "וּמָעֲלָה מַעַל בהשם"?
לפי שהמלוה, והלוה, והנושא ונותן - אינו מלוה, ואינו לוה, ואינו נושא ואינו נותן אלא בשטר ובעדים. לפיכך בזמן שהוא מכחיש - מכחיש בעדים ובשטר. אבל המפקיד אצל חבירו אינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם! בזמן שהוא מכחיש -- מכחיש בשלישי שביניהם!

[ה] "וכחש בעמיתו" -- יכול בדברים? תלמוד לומר "בפקדון"-- שהוא של ממון, יצא דבר שאינו של ממון.

[ו] אי מה פקדון מיוחד שאין לו רשות להוציאו מִלְוה! שיש לו רשות להוציאה מנין? תלמוד לומר "אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד".

אי מה אלו ואלו מיוחדים - דברים שיש בהן מתנת יד; גזל, שאין בו מתנה יד מנין? תלמוד לומר "אוֹ בְגָזֵל".

אי מה אלו ואלו מיוחדים - דברים הנטלים מרשות בעלים; הכובש שכר שכיר שאינו ניטל מרשות בעלים מנין? תלמוד לומר "אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ".

אי מה אלו ואלו מיוחדים - דברים שדעת שניהם יודעת; אבידה, שאין דעת שניהם יודעת מנין? תלמוד לומר "אוֹ מָצָא אֲבֵדָה".

"וכחש בה"-- ולא במוצאיה.

בן עזאי אומר שלש אבידות הן: היודע בה ולא במוצאיה, במוצאיה ולא בה, לא בה ולא במוצאיה.

[ז] או מה אלו ואלו מיוחדים - דברים שאפשר לדעתן; דברים שאי אפשר לדעתן -- כגון המערב מים ביין, מי גלוביא בשמן, מי מעיין בדבש, חלב חמור בקטב (ס"א קטף), קימוס במור, חול בפול, עלי גפנים בפילון -- מנין? תלמוד לומר "עַל שָׁקֶר"-- על כל דבר שיש שקר.

[ח] אי מה אלו מיוחדים - שאין נזיקים של ממון; דברים הניזקים -- כגון חובל אדם באדם, קנין קנין, אדם בקנין, קנין באדם -- מנין? תלמוד לומר (ויקרא ה, כו) "עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ". [צריך כאן להוסיף גם פסוק (שם, כב) "עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה" - מלבי"ם]

[ט] אי מה אלו ואלו מיוחדים - דבר שמשלם עליהם את הקרן; תשלומי כפל, ותשלומי ד' וה', והאונס והמפתה והמוציא שם רע - מנין? תלמוד לומר "וּמָעֲלָה מַעַל בה'"-- ריבה.

[י] "אחת" (שם, כב), "בה" (שם), ו"בהנה" (שם), "או מכל" (שם, כד) -- הרי אלו מיעוטים. פרט לאומר לחבירו

"חבלת בי בשבת", והוא אומר "לא חבלתי";

"הדלקת נרות בשבת", והוא אומר "לא הדלקתי";

אמר לו אביו: "חבלת בי" / "עשית בי חבורה", והוא אומר "לא חבלתי בך" / "לא עשיתי בך חבורה"

תלמוד לומר "אחת" (שם, כב), "בה" (שם), ו"בהנה" (שם), "או מכל" (שם, כד) -- הרי אלו מיעוטים.

מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב מיעט! מרבה אני את אלו שאין נדונים עליהם בנפשו ומוציא אני את אלו שנידון עליהם בנפשו.

[יא] ר' שמעון אומר, יכול האומר לחבירו

"אנסת ופתית את בתי" והוא אומר "לא אנסתי ולא פתיתי",

( ~~"המית שורך את שורי" והוא אומר "לא המית"~~) ^[2],

"המית שורך את עבדי" והוא אומר "לא המית",

אמר לו עבדו "הפלת את שיני וסמית את עיני" והוא אומר "לא הפלתי ולא סמיתי"

יכול יהא חייב? תלמוד לומר "וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ. אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר"-- מה אלו מיוחדים שאינם קנסות, יצאו אלו שהם קנסות.

^ מחיקת השורה עפ"פ המלבי"ם. עיי"ש.
^ ראוי לא לגרוס, דאל"כ קשה למ"ד פלגא נזקא ממונא- מלבי"ם

קיצור דרך: mdrjhlka-wy-05-21

פסוק כב

ראה ספרא על הפסוק הקודם (פסוק כא)

פסוק כג

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרשה יג (עריכה)

[א] "והיה.." - מיד מה יעשה? "והשיב".

אי "והשיב...ושלם" (ויקרא ה', כ"ג-כ"ד) - יכול יהיה משיב ומשלם? ואל תתמה! שהרי הגנב משלם תשלומי כפל! אם טבח ומכר משלם ד' וה'! תלמוד לומר 'גְּזֵלָה'-- גזילה הוא משלם ואין משיב ומשלם.

[ב] "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל" -- מה תלמוד לומר "אשר גזל"?

שיכול ישלם חומש ואשם על מה שגזל אביו... תלמוד לומר "אשר גזל".
[ג] יכול לא ישיב כל עיקר? תלמוד לומר "את הגזלה".

מה תלמוד לומר "אֲשֶׁר עָשָׁק"?

שיכול ישלם חומש ואשם על מה שעשק אביו?... תלמוד למר "אֲשֶׁר עָשָׁק"-- על מה שעשק הוא משלם ולא על מה שעשק אביו.
[ד] יכול לא ישיב כל עיקר? תלמוד לומר "אֶת הָעֹשֶׁק".

"אֶת הַפִּקָּדוֹן..." - מה תלמוד לומר "אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ"? כל זמן שעמו - ישיבנו. אין עמו - משיב דמיו.

[ה] ועדיין אני אומר אימתי אינו משלם חומש ואשם על מה שגזל אביו - בזמן שלא נשבע, לא הוא ולא אביו; נשבע - הוא ולא אביו, אביו ולא הוא, הוא ואביו - מנין? תלמוד לומר "אשר גזל..אשר עשק..אשר הפקד אתו..אשר מצא".

[ו] עדיין אני אומר עד מתי הוא משלם קרן על גזל אביו - בזמן שנשבע הוא ואביו. הוא ולא אביו, אביו ולא הוא, לא הוא ולא אביו מנין? תלמוד לומר 'הגזל..עושק..והפקדון..והאבדה ישתלמו' [ובגמרא גרס יש תלמוד] -- מכל מקום.

פסוק כד

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרשה יג (עריכה)

מנין ליתן את האמור למעלה למטה? תלמוד לומר "מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר".

"מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר"-- עד שיהא מתכוין לו.
מכאן אתה אומר שחייב על זדון שבועה ועל שגגתה. מה הוא חייב על זדונה? אשם בכסף שקלים.^[1]

[ח] "עליו לשקר..ושלם"-- ואין משלם אלא לאחר שבועה.

והלא דין הוא! ומה אם הטוען טענת גנב --שמשלם תשלומי כפל-- אין משלם אלא לאחר שבועה, זה --שאין משלם תשלומי כפל-- אינו דין שאינו משלם אלא לאחר שבועה?!
לא! אם אמרת בטוען טענת גנב - שאינו משלם חומש ואשם! תאמר בזה שמשלם חומש ואשם! הואיל ומשלם חומש ואשם -- ישלם לפני שבועה ולאחר שבועה!
תלמוד לומר "עליו לשקר..ושלם"-- ואין משלם אלא לאחר שבועה.

[ט] "וְשִׁלַּם אֹתוֹ"-- אותו הוא משלם ואין משלם תשלומי כפל.

והלא דין הוא! ומה אם הטוען טענת גנב --שאין משלם חומש ואשם-- משלם תשלומי כפל, זה --שמשלם חומש ואשם-- אינו דין שישלם תשלומי כפל?!
תלמוד לומר "וְשִׁלַּם אֹתוֹ"-- אותו הוא משלם ואינו משלם תשלומי כפל.

[י] אוציא את תשלומי כפל ולא אוציא את תשלומי ד' וה'?... תלמוד לומר "בְּרֹאשׁוֹ"-- בראשו הוא משלם, ואינו משלם תשלומי כפל ולא תשלומי ד' וה'.

[יא] קל וחומר לטוען טענת גנב שישלם חומש ואשם! ומה זה --שאין משלם תשלומי כפל-- משלם חומש ואשם, הטוען טענת גנב --שמשלם תשלומי כפל-- אינו דין שישלם חומש ואשם?! תלמוד לומר "בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו"-- המשלם בראש מוסיף חומש, ואין המשלם תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' מוסיף חומש.

[יב] "וַחֲמִשִׁתָיו"-- מלמד שמוסיף חומש על חומש; עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה.

"יֹסֵף עָלָיו"-- שיהא הוא וחומשו חמשה.

"לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ"-- ולא יתננו לשלוחו שיולך לו.

יכול לא יתן לשליח בית דין וליורש?... תלמוד לומר "יִתְּנֶנּוּ".

[יג] "ביום אשמתו" :

בית שמאי אומרים ילקה בחסר ויתיר
ובית הלל אומרים כשעת הוצאה
רבי עקיבא אומר כשעת התביעה.

פסוק כה

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרשה יג (עריכה)

[יד] 'והביא את אשמו'-- אף לאחר יום הכפורים.

"איל"-- קשה, בן שתי שנים.

'צאן'-- לרבות כל משמע; 'צאן' - אף חרש, אף שוטה, אף ננס. "מן הצאן"-- ולא הפלגס.

"בערכך"-- מה 'ערכך' האמור להלן (ויקרא ה, טו) בכסף שקלים, אף 'ערכך' האמור כאן - בכסף שקלים.

"לאשם"-- שיהיה מפריש מעות לשם אשם.

פסוק כו