ספרא על ויקרא ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


<< · ספרא על ויקרא · ד · >>

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "נפש כי תחטא"-- בני ישראל מביאים חטאת ואין עובדי כוכבים מביאים חטאת; ואין צריך לומר מצוה שלא נצטוו עליהם בני נח אלא אף מצוה שנצטוו עליהם בני נח-- אין מביאים עליהם חטאת.

"בני ישראל"-- אין לי אלא בני ישראל; ומנין לרבות את הגרים ואת העבדים? תלמוד לומר "נפש".


[ב] "כי תחטא בשגגה"-- על השגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון.

  • הלא דין הוא! מה אם עבודת כוכבים החמורה-- לא עשה בה את הזדון כשגגה, מצות הקלות-- אינו דין שלא נעשה בהן את הזדון כשגגה?!
  • הין! אם הונח זדונה של עבודת כוכבים ליום הכפורים שהוא חמורה, יונח זדונם של מצות ליום הכפורים שהן קלות?! אלא יביא חטאת ויכפר מיד!
  • תלמוד לומר "כי תחטא בשגגה"-- על השגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון.


[ג] קל וחומר מעתה לעבודת כוכבים!

  • מה אם מצות הקלות-- הונח זדונם ליום הכפורים, עבודת כוכבים החמורה-- אינו דין שיונח זדונה ליום הכפורים?!
  • הין! אם הֵקַלְתָ במצות הקלות נקל בעבודת כוכבים החמורה?! אלא יביא חטאת מיד ותתלה לו עד יום הכפורים!...
  • תלמוד לומר-- "בשגגה" במצות (ויקרא ד, ב), "בשגגה" בעבודת כוכבים (במדבר טו, כד).


[ד] מה תלמוד לומר "בשגגה" (ויקרא ד, כב) בשעיר ומה תלמוד לומר "בשגגה" (ויקרא ד, כז) בשעירה?   לפי שיש בשעיר מה שאין בשעירה ובשעירה מה שאין בשעיר:

  • שעיר נתרבה בצבור ושעירה לא נתרבתה בצבור;
  • שעירה נתרבתה בעבודת כוכבים ושעיר לא נתרבה בעבודת כוכבים;

הא לפי שיש בשעיר בה שאין בשעירה ובשעירה מה שאין בשעיר - צריך לומר "בשגגה" בשעיר וצריך לומר "בשגגה" בשעירה.


[ה] "מצות השם"-- ולא מצות המלך ולא מצות בית דין.

"מכל מצות השם"-- ולא כל מצות ה'; פרט לשמיעת קול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו.


[ו] "מצות השם.."-- שומע אני עשה ולא תעשה;    תלמוד לומר "..אשר לא תעשינה"(1) (ויקרא ד, ב).
אוציא מצות עשה הקלה ולא אוציא מצות עשה החמורה?...    תלמוד לומר(2) (ויקרא ד, יג) "אשר לא תעשינה".
אוציא את מצוה עשה שאין חייבים עליהן כרת ולא אוציא את הפסח ואת המילה שחייבים עליהם כרת?...   תלמוד לומר(3) (ויקרא ד, כג) "אשר לא תעשינה".
אוציא את הפסח שאין תדיר ולא אוציא את המילה שהיא תדירה?...   תלמוד לומר(4) (ויקרא ד, כז) "אשר לא תעשינה".
או יכול שאני מוציא את מצות עשה שבנדה?...   תלמוד לומר "מכל מצות השם"-- ריבה.

  • מה ראית להוציא את כל המצות ולהביא מצות עשה שבנדה, אחר שריבה הכתוב ומיעט?
  • מפני מה אני מוציא את כל המצות -- שאין בהם בלא תעשה; ומביא את מצות עשה שבנדה -- שיש בה לא תעשה.


[ז] "אשר לא תעשינה"-- יכול דברים שזדונם כרת ודברים שאין זדונם כרת?...    תלמוד לומר (במדבר טו, כט) "תורה אחת יהיה לכם לָעֹשֶׂה בשגגה"-- הרי כל העושה בשגגה כעבודת כוכבים. מה עבודת כוכבים מיוחדת-- מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, אף כל מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת.

  • [ח] או דבר שאתה למדו בדרך אחת אתה לומדו בכל דרכים שיש בו!  ומה עבודת כוכבים מיוחדת-- (א)שמשנאסרה לא הותרה, (ב)ולא הותרה מכללה, (ג)וחייבים עליה מיתת בית דין, (ד)ואיסורה נוהג בבני נח כישראל - אף אני איני מרבה אלא כיוצא בה!  
  • ומה אני מרבה?  ‏[1]את (1a)משכב זכור (1b)והבהמה; שמשנאסרו לא הותרו, ולא הותרו מכללן, וחייבים עליהם מיתת בית דין, ואיסורן נוהג בבני נח כישראל.
    • ( אלא שיש בזכור מה שאין בבהמה ובבהמה מה שאין בזכור:
הזכור - בין במינו בין שלא במינו אסור, והבהמה - במינה מותרת ושלא במינה אסורה;
הזכור - לא עשה בו את הקטן כגדול, והבהמה - עשה בה את הקטנה כגדולה. )
  • [ט] וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- (2a)לרבות את האם ואת אשת האב ואת הכלה -- שהן בסקילה כעבודת אלילים. ומוסף עליהם (2b)בתו ובת בתו ובת בנו.
  • [י] וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- (3a)לרבות בת אשתו ובת בתה ובת בנה, שמשנאסרו לא הותרו כעבודת כוכבים. ומוסף עליהם (3b)חמותו ואם חמותו ואם חמיו.
  • [יא] וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- (4a)לרבות נערה המאורסה (4b)והמחלל את השבת(3).
    • ( אלא שיש בנערה המאורסה מה שאין בשבת ובשבת מה שאין בנערה המאורסה:
נערה המאורסה יש לה היתר, והשבת אין לה היתר;
השבת הותרה מכללה, נערה המאורסה לא הותרה מכללה.)
  • [יב] וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- (5a)לרבות אשת איש (5b)והנדה;
    • ( אלא שיש באשת איש מה שאין בנדה ובנדה מה שאין באשת איש:
אשת איש חייבין עליה מיתת בית דין, והנדה אין חייבים עליה מיתת בית דין;
אשת איש מותרת לבעלה, והנדה אסורה לכל אדם.)
  • [יג] וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- (6a)לרבות אשת אחיו (6b)ואשת-אחי-אביו.
    • (אלא שיש באשת אחיו מה שאין באשת-אחי-אביו, ובאשת-אחי-אביו מה שאין באשת אחיו:
אשת אחיו, אם יש לו בנים-- אסורה, אין לו בנים-- מותרת; ואשת-אחי-אביו, בין שיש לו בנים בין שאין לו בנים-- אסורה.
אשת אחיו-- עשה בה אח מן האם כאח מן האב, ואשת-אחי-אביו-- לא עשה בה אח מן האם כאח מן האב.)
  • [יד] וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- (7a)לרבות [אשת אחיו מאמו] ("אחותו ואחות אביו ואחות אמו" לא גרסינן - מלבי"ם) שאין לה היתר כעכו"ם.
  • וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- (7b)לרבות אחות אשתו.


פרק א

[א] אחר שריבינו דברים שהן כעכו"ם ודברים שאינם כעכו"ם -- למה נאמר עכו"ם מעתה?    אלא מה עכו"ם מיוחדת מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, אף כל מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת.

  • [ב] או מה עכו"ם מיוחדת שחייבים עליה מיתת בית דין, אף אינו מרבה אלא מחויבים מיתת בית דין! הא מה אני מרבה? את המקלל אביו ואמו, המסית והמדיח, והמכשף, ונביא שקר, ועדים זוממין...    תלמוד לומר "ועשה"-- יצאו אלו שאין בם מעשה.
  • [ג] אוציא את אלו שאין בם מעשה ולא אוציא את המכה אביו ואמו, וגונב נפש מישראל, וזקן ממרא על פי בית דין, ובן סורר ומורה, והרוצח?...   תלמוד לומר (במדבר טו, כט-ל) "תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה..."-- הרי כל העושה בשגגה כעכו"ם; מה עכו"ם מיוחדת-- מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, אף כל מעשה שחייבים על זדונה כרת ושגגתה חטאת.


[ד] "ועשה אחת" (ויקרא ד, כב)-- יכול עד שיכתב את כל השם? עד שיארג את כל הבגד? עד שיעשה את כל הנפה?  תלמוד לומר (ויקרא ד, ב) "מאחת".    אי "מאחת", יכול אפילו כתב אות אחת? אפילו ארג חוט אחד? אפילו עשה בית אחד בנפה וכברה? תלמוד לומר "ועשה אחת".
הא כיצד? עד שיכתב שם קטן משם גדול-- "שמ" מ-"שמעון" ומ-"שמואל", ו"נח" מ-"נחור", ו"דנ" מ-"דניאל", ו"גד" מ-"גדיאל".

[ה] ר' יהודה אומר אפילו כתב שתי אותיות והן שם אחד-- חייב; כגון "שש" "תת" "רר" "גג" "חח".

אמר ר' יוסי, וכי משום כותב הוא חייב?! והלא אינו חייב אלא משום רושם -- שהן רושמין על קרשי המשכן לידע איזהו בן זוגו; לפיכך, אם שרט שריטה אחת על שני נסרין או שני שריטות על נסר אחד-- חייב.

[ו] ר' שמעון אומר "ועשה אחת"-- יכול עד שיכתב את כל השם? עד שיארג את כל הבגד? עד שיעשה את כל הנפה? תלמוד לומר "מאחת".   אי "מאחת", יכול אפילו כתב אות אחת? אפילו ארג חוט אחת? אפילו עשה בית אחד בנפה וכברה? תלמוד לומר "ועשה אחת".  הא כיצד? עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת.


ר' יוסי אומר: 'ועשה אחת ועשה הנה'-- פעמים שהוא חייב אחת על כולם ופעמים שהוא חייב על כל אחת ואחת.

[ז] הא כיצד?

  • מי שאינו יודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אף על פי שמעין אבות מלאכות עשה-- אינו חייב אלא חטאת אחת כל ימיו.
  • והיודע עיקר שבת וטעה ואמר "אין זו שבת; אין זו שבת" ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה-- חייב על כל שבת ושבת.
  • והיודע שהוא שבת וטעה ואמר "אין זו מלאכה; אין זו מלאכה" ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה
    • אם מעין אבות מלאכות עשה-- חייב על כל מלאכה ומלאכה
    • ואם מעין מלאכה אחת-- חייב על כל העלם והעלם.


[ח] אמר ר' עקיבא, שאלתי את רבן גמליאל ואת ר' יהושע באוטליס (ס"א באטליז) של אמאום שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל: הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו בהעלם אחד מהו? חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת?   אמרו לו: לא שמענו. אבל שמענו בבא על חמש נשים נדות בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת ורואים אנו שהדברים קל וחומר.


[ט] ועוד שאלן רבי עקיבא: אבר המדולדל בבהמה מהו?    אמרו לו: לא שמענו. אבל שמענו באבר המדולדל באדם שהוא טהור. וכך היו מוכי שחין שבירושלים עושין; הולך לו ערב פסח אצל הרופא, וחותכו עד שהוא מניח בו כשערה, ותוחבו בסירה ונמשך ממנו, והלה עושה פסחו והרופא עושה פסחו. ורואים אנו שהדברים קל וחומר.


[י] ועוד שאלן רבי עקיבא: השוחט חמשה זבחים בחוץ בהעלם אחד מהו? חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת?  אמרו לו: לא שמענו.   אמר ר' יהושע שמעתי באוכל מזֶבַח אחד בחמשה תמחוין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה; ורואה אני שהדברים קל וחומר.   [יא] אמר ר' שמעון: וכי מה ראיה האוכל לשוחט?! אלא כך שאלן: באוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחד מהו? חייב אחת על כולן או אחת על כל אחת ואחת?  אמרו לו: לא שמענו.   אמר ר' יהושע שמעתי באוכל מזֶבַח אחד בחמשה תמחוין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה; ורואה אני שהדברים קל וחומר.

[יב] אמר ר' עקיבא: אם הלכה, נקבל. ואם לדין, יש תשובה!  אמרו לו: השב!    אמר להם, לא אם אמרת במעילה --(א)שעשה בה את המאכיל כאוכל ואת המהנה כנהנה (ב)צירף את המעילה לזמן המרובה; תאמר בנותר שאין בו אחת מכל אלו?!


[יג] אמר רבי עקיבא: שאלתי את ר' אליעזר, העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד, מהו? חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת?
אמר לי, חייב על כל אחת ואחת מקל וחומר: מה אם הנדה --שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה-- חייב על כל אחת ואחת, שבת --שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה-- אינו דין שיהיה חייב על כל אחת ואחת?!
אמרתי לו, לא! אם אמרת בנדה -- שיש בה שתי אזהרות שהוא מוזהר על הנדה והנדה מוזהרת עליו, תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת!?
אמר לי, הבא על הקטנות יוכיח! שאין בהן אלא אזהרה אחת וחייב על כל אחת ואחת!
אמרתי לו, לא! אם אמרת בבא על הקטנות -- שאף על פי שאין בהן עכשיו, יש בהן לאחר זמן; תאמר בשבת -- שאין בה לא עכשיו ולא לאחר זמן!?
אמר לי, הבא על הבהמה יוכיח!
אמרתי (ס"א ואמרתי) לו, הבהמה כשבת (./!)‏[2]

  1. ^ עי' במלבי"ם שהספרא מונה כאן סך הכל שבע זוגות של מצות הנדרשין מג' פעמים "מכל מצוֹת" ופעם א' "אחת ממצוֹת...", הכתובים בפרשה כאן. והוספתי מספרי הזוגות בתקוה להקלת הקריאה - ויקיעורך
  2. ^ פליגי בגמרא איך לפרש תשובה זו. אם הינה הודאה לדברי ר' אליעזר שאכן בהמה הינה השוואה טובה לשבת (ואם כן, ראוי לפסק כאן נקודה בסוף המשפט-- "הבהמה כשבת(.)"); או שלא קבלה מיניה וכונת המלים בסימן קריאה-- "הבהמה כשבת(!)", שניתן גם כן לשאול האיבעיא אצל בהמה!

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] 'נפש...בני ישראל'-- הרי צבור כיחיד; מה יחיד אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף צבור לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.

  • [ב] הלא דין הוא! מה אם היחיד --שהוא מביא על שגגת המעשה-- אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, צבור --שאינו מביא על שגגת המעשה-- אינו דין שלא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת?!
  • לא! אם אמרת ביחיד -- שאינו מביא חטאת על לא הודע! תאמר בצבור שהוא מביא חטאת על לא הודע?!
  • משיח יוכיח! שהוא מביא חטאת על לא הודע ואינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
  • [ג] לא! אם אמרת במשיח -- שאינו מביא חטאת על לא הודע במזבח החיצון! תאמר בצבור שהוא מביא חטאת על לא הודע במזבח החיצון?! הואיל והוא מביא חטאת על לא הודע על מזבח החיצון-- יביא על דבר שזדונו כרת ועל דבר שאין זדונו כרת!...
  • תלמוד לומר 'נפש...בני ישראל'-- הרי צבור כיחיד; מה יחיד אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף צבור לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.


[ד] הוא הדין למשיח.

  • הלא דין הוא! מה אם היחיד --שהוא מביא על שגגת המעשה-- אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, משיח --שאינו מביא על שגגת המעשה-- אינו דין שלא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת?!
  • לא! אם אמרת ביחיד -- שאינו מביא חטאת על לא הודע! תאמר במשיח שהוא מביא חטאת על לא הודע?!
  • צבור יוכיח! שהוא מביא חטאת על לא הודע ואינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
  • [ה] לא! אם אמרת בצבור -- שאינו מביא אשם ודאי! תאמר במשיח שהוא מביא אשם ודאי?!
  • נשיא יוכיח! שהוא מביא אשם ודאי ואינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
  • לא! אם אמרת בנשיא -- שאין מביא חטאת על לא הודע! תאמר במשיח שהוא מביא חטאת על לא הודע?! הואיל והוא מביא חטאת על לא הודע-- יביא על דבר שזדונו כרת ועל דבר שאין זדונו כרת!...
  • תלמוד לומר "נפש...אם הכהן המשיח.."-- הרי המשיח כיחיד; מה יחיד אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף משיח לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.


[ו] 'משיח' - יכול זה המלך? תלמוד לומר "הכהן".  אי 'כהן' יכול המרובה בבגדים? תלמוד לומר 'משיח'.

אי 'משיח' יכול אף משיח מלחמה? תלמוד לומר "המשיח"-- שאין על גביו משיח.


'משיח יחטא' מה תלמוד לומר?    שיכול יביא על הקודמות...

  • ודין הוא! מה אם הנשיא --שהוא מביא על שגגת המעשה-- אינו מביא על הקודמות, משיח --שאינו מביא על שגגת המעשה-- אינו דין שלא יביא על הקודמות?!
  • לא! אם אמרת בנשיא -- שאינו מביא חטאתו משעבר! תאמר במשיח שהוא מביא חטאתו משעבר?! הואיל והוא מביא חטאתו משעבר-- יכול יביא על הקודמות!...
  • תלמוד לומר 'משיח יחטא'-- כשיחטא והוא משיח, לא כשיחטא ועודנו הדיוט.

[ז] ר' שמעון אומר: אם נודע לו עד שלא נתמנה ואחר כך נתמנה-- חייב; ואם משנתמנה נודע לו-- פטור.


'משיח יחטא' - יכול גזירה [עליו שיחטא]?  תלמוד לומר "אם..יחטא"-- כשיחטא.


[א] "לאשמת העם"-- הרי משיח כצבור; מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה, אף משיח לא יביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה.

  • הלא דין הוא! צבור מוצא מכלל היחיד ומשיח מוצא מכלל היחיד; מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה, אף משיח לא יביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה!
  • [ב] או כלך לדרך זו! נשיא מוצא מכלל היחיד ומשיח מוצא מכלל היחיד; מה נשיא מביא על שגגת המעשה, אף משיח יביא על שגגת המעשה!

[ג] נראה למי דומה. אם דומה לצבור נלמדנו מן הצבור ואם דומה לנשיא נלמדנו מן הנשיא:

  • צבור בפר ואינו מביא אשם תלוי, ומשיח בפר ואינו מביא אשם תלוי; מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה, אף משיח-- לא יביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה!
  • [ד] או כלך לדרך זה! נשיא מביא שעירה לעכו"ם ומביא אשם ודאי, ומשיח מביא שעירה לעכו"ם ומביא אשם ודאי; מה נשיא מביא על שגגת המעשה, אף משיח-- יביא על שגגת המעשה!
  • תלמוד לומר "לאשמת העם"-- הרי משיח כצבור; ומה הצבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה, אף משיח-- לא יביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה.


[ה] אי מה צבור אם הורו ועשו אחרים על פיהם חייבים, יכול אף משיח אם הורה ועשו אחרים על פיו יהיה חייב?    תלמוד לומר "והקריב על חטאתו אשר חטא"-- על מה שחטא הוא מביא ואינו מביא על מה שחטאו אחרים.


[ו] "והקריב על חטאתו"-- מלמד שהוא מביא על חטאתו משעבר.

  • שיכול, הלא דין הוא! מה אם הנשיא --שהוא מביא על שגגת המעשה-- אינו מביא על חטאתו משעבר, משיח --שאינו מביא על שגגת המעשה-- אינו דין שלא יביא חטאתו משעבר?!
  • תלמוד לומר "והקריב על חטאתו"-- מלמד שהוא מביא על חטאתו משעבר.


[ז] יכול חטא עם הצבור יביא פר לעצמו?...

  • ודין הוא! נשיא מוצא מכלל היחיד (ס"א הצבור, וכן בהמשך) ומשיח מוצא מכלל היחיד; מה נשיא חטא לעצמו - מביא לעצמו, חטא עם הצבור - מתכפר לו עם הצבור; אף משיח חטא לעצמו - מביא לעצמו; חטא עם הצבור - מתכפר לו עם הצבור!
  • [ח] לא! אם אמרת בנשיא -- שמתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים! תאמר במשיח שאין מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים?! הואיל ואין מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים-- יביא פר לעצמו!
  • תלמוד לומר "אשר חטא".    הא כיצד? חטא לעצמו-- מביא לעצמו; חטא עם הצבור-- מתכפר לו עם הצבור.


[א] "פר..."-- יכול זקן? תלמוד לומר "..בן".   אי "בן" יכול קטן? תלמוד לומר "פר..".   הא כיצד? --בן שלש כדברי חכמים.

ר' מאיר אומר אף בני ארבע ובני חמש כשרים אלא שאין מביאים זקנים מפני הכבוד.


[ב] ר' יוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר (במדבר ח, ח): "וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת"?

  • אם ללמד שהן שְנַים -- והלא כבר נאמר (במדבר ח, יב): "וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיהו-ה" !
  • אם כן למה נאמר "ופר שני בן בקר תקח לחטאת"?    --בן שתי שנים.


[ג] רבי אומר מה תלמוד לומר (במדבר ח, ח): "וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת"

  • אם ללמד שהן שְנַים -- והלא כבר נאמר (במדבר ח, יב): "וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיהו-ה"!
  • אם כן למה נאמר "ופר שני בן בקר תקח לחטאת"?
  • אלא לפי שנאמר "ועשה את האחד חטאת ואת האחד עֹלה לשם", יכול תקדם חטאת לעולה בכל מקום ובכל מעשיה?...   תלמוד לומר "ופר שני בן בקר תקח לחטאת".
    אי "ופר שני...תקח לחטאת" יכול תקדם עולה לחטאת בכל מעשיה?...   תלמוד לומר "ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לשם".
    הא כיצד? --דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה; איברי עולה קודמים לאימורי חטאת מפני שהן כליל לאישים.


[ד] ר' שמעון אומר מה תלמוד לומר (במדבר ח, ח): "וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת"

  • אם ללמד שהן שְנַים -- והלא כבר נאמר (במדבר ח, יב): "וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיהו-ה"!
  • אם כן למה נאמר "ופר שני בן בקר תקח לחטאת"?
  • שיכול שתהא נאכלת חטאת זו?
  • תלמוד לומר "ופר שני"-- שני לעולה. מה עולה לא נאכלת אף חטאת זו לא נאכלת.


[ה] כיוצא בו אמר ר' יוסי: (עזרא ח, לה): "הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי בְנֵי הַגּוֹלָה הִקְרִיבוּ עֹלוֹת לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל פָּרִים שְׁנֵים עָשָׂר עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אֵילִים תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה כְּבָשִׂים שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה צְפִירֵי חַטָּאת שְׁנֵים עָשָׂר הַכֹּל עוֹלָה ליהו"ה" -- אפשר חטאת עולה?!    אלא מה עולה לא נאכלת, אף חטאת-- לא נאכלת.
ר' יהודה אומר, על עכו"ם הביאום.


[ו] ר' שמעון אומר:

  • כל מקום שנאמר "עגל" בתורה סתם-- בן שנה; שנאמר (ויקרא ט, ג) "ועגל וכבש בני שנה".
  • "...בן בקר"-- בן שתי שנים; שנאמר (ויקרא ט, ב) "קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם"-- אף בשָנִים.
  • "פר" סתם-- בן שלש.  אף בני ארבע ובני חמש כשרים אלא שאין מביאים זקנים מפני הכבוד.

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "והביא"-- אף לאחר יום הכפורים.


"את הפר"-- פר הוא מביא, ואינו מביא חלופין.

  • [ב] הלא דין הוא! מה אם היחיד --שלא שוה קרבנו לכל מצות לקרבנו ליום הכפורים-- שוה קרבנו לכל מצות לקרבנו למצוה יחידית, משוח --ששוה קרבנו לכל מצות לקרבנו ליום הכפורים-- אינו דין שישוה קרבנו לכל מצות לקרבנו למצוה יחידית?!
  • נשיא יוכיח! ששוה קרבנו לכל מצות לקרבנו ליום הכפורים ולא שוה קרבנו לכל מצות לקרבנו למצוה יחידית! [ג] אף אתה אל תתמה על המשיח, שאף על פי ששוה קרבנו לכל מצות לקרבנו ליום הכפורים -- לא ישוה קרבנו לכל מצות לקרבנו למצוה יחידית!
  • אלא לפי שנאמר "והביא", יכול יביא חלופים?...
  • תלמוד לומר "פר"-- פר הוא מביא ואינו מביא חלופים.


[ד] "וסמך..ידו על ראש הפר"-- לרבות פר יום הכפורים לסמיכה.

  • הלא דין הוא! מה אם זה --שאינו טעון שני וידוים ואינו טעון "אנא"-- טעון סמיכה, פר יום הכפורים --שטעון שני וידוים וטעון "אנא"-- אינו דין שיטעון סמיכה?!
  • לא! אם אמרת בזה -- שהוא בא על עבירת מצוה ידועה! תאמר בפר יום הכפורים שאין בא על עבירת מצוה ידועה?! [הואיל ואין בא על עבירת מצוה ידועה] לא יטען סמיכה!
  • תלמוד לומר "וסמך..ידו על ראש הפר"-- לרבות פר יום הכפורים לסמיכה.


"ושחט את הפר לפני השם"-- בצפון.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ה] "ולקח"-- נאמרה כאן 'לקיחה' ונאמרה להלן 'לקיחה' (שמות כד, ו); מה 'לקיחה' אמורה להלן בכלי, אף כאן-- בכלי.


[ו] "ולקח הכהן המשיח"-- אין לי אלא המשיח בשמן המשחה; מרובה בגדים מנין?   תלמוד לומר (ויקרא ד, טז) "הכהן".   [כהן הדיוט מנין? תלמוד לומר (ויקרא ד, ה) "הכהן".]‏[1]

אם סופינו לרבות כהן אחר, מה תלמוד לומר "ולקח הכהן המשיח"?   אלא מצוה שיקבל כהן המשיח, ואם קבל כהן אחר-- עבודתו כשרה.


[ז] "מדם הפר"-- מדם הנפש; לא מדם הבשר ולא מדם התמצית. מן הפר יקבל.


"והביא אֹתו"-- כשר ולא פסול.   "אֹתו אל אהל מועד"-- למעט קרבנו למצוה יחידית שלא ינתן מדמו על מזבח הזהב.


  1. ^ עי' במלבי"ם. דלא צריך קרא לרבות מרובה בגדים בפר כהן משוח - ויקיעורך

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ח] "וטבל"-- ולא המספג.

"וטבל...והזה..."-- על כל הזיה טבילה.

"אצבעו"-- נאמר כאן "אצבעו" ונאמר להלן (ויקרא יד, טז) "אצבעו"; מה "אצבעו" אמורה להלן-- הימנית המיומנת שבימין, אף "אצבעו" אמורה כאן-- הימנית המיומנת שבימין.

[ט] "בדם"-- שיהיה בדם כדי טבילה.

"והזה"-- לא המטיף;   "והזה"-- לא הזורק.

"מן הדם"-- שבענין.

"שבע פעמים"-- לא שבע טיפים.   "שבע פעמים"-- שיהיה מונה שבע פעמים, לא אחת ושבע.

[י] "לפני יהו-ה.."-- יכול על כל הבית?   תלמוד לומר "..את פני פָּרֹכֶת..".

[ ס"א מוסיפים או "את פני הפרוכת",] יכול אל פני הפרוכת כולה?   תלמוד לומר "הקדש"-- מלמד שהוא מכוין כנגד הבדים.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


[יא] "ונתן הכהן מן הדם" שבענין.

"עַל קרן/ קַרְנוֹת"-- הרי שתים; ולמטן הוא אומר (ויקרא ד, יח) "עַל קרן/קַרְנֹת"-- הרי ארבע, דברי ר' שמעון.   רבי יהודה אומר "אשר באהל מועד"-- לרבות כל קרנות שבאהל מועד.


"מִזְבַּח קְטֹרֶת"-- שיתחנך המזבח בקטרת.

"קטרת"-- שיהיה משל צבור.

"הסמים"-- שיהיו סממניה לתוכה.


"לפני יהו-ה" מה תלמוד לומר?

  • אמר ר' נחמיה, לפי שמצינו בפר הבא ביום הכפורים שהוא עומד לפנים מן המזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה - יכול אף זה כן?...
  • תלמוד לומר "מזבח קטורת הסמים לפני השם"-- ואין הכהן לפני ה'.


[יב] "וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ"-- לרבות [דם] פר יום הכפורים לשפיכה.

" יִשְׁפֹּךְ"-- ולא יטיף;   " יִשְׁפֹּךְ"-- ולא יזה;   " יִשְׁפֹּךְ"-- ולא יזרק.


  • "אל יסוד מזבח העֹלה"-- לא על יסוד מזבח הפנימי.
    • הלא דין הוא! מזבח החיצון זכה במתן דמים ומזבח הפנימי זכה במתן דמים. מה מזבח החיצון -- מקום מתן דם קרניו שם מתן דם יסודו, אף מזבח הפנימי-- מקום דם קרניו שם מתן דם יסודו!
  • [יג] כשהוא אומר בעדה (ויקרא ד, יח) "אל יסוד מזבח הָעֹלָה", שאין תלמוד לומר, אלא ללמד שאין יסוד לפנימי עצמו.
  • וכשהוא אומר בנשיא (ויקרא ד, כה) "אל יסוד מזבח העולה", שאין תלמוד לומר,
    • אם את שיריו לא קבל מזבח הפנימי, שירי מזבח החיצון הוא מקבל?!
    • דבר אחר: וכי יש יסוד לפנימי עצמו?!
    • ואם כן למה נאמר (ויקרא ד, כה) "אל יסוד מזבח הָעֹלָה"?    --שיהיה יסוד 'מזבח של עולה'.
"אל יסוד מזבח הָעֹלָה אשר פתח אהל מועד" (ויקרא ד, יח)-- זה יסוד מערבי.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "ואת כל חלב פר.."-- לרבות חלב פר יום הכפורים לשתי כליות וליותרת הכבד.

"החטאת"-- לרבות שעירי עכו"ם לכל האמור בענין.

"ירים ממנו"-- מן המחובר.

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ב] "כאשר יורם משור זבח השלמים"-- וכי מה מפורש בזבח השלמים שאין מפורש כאן?

  • אלא מה שלמים לשמן, אף זה לשמו.
  • מה שלמים מביאים שלום לעולם אף זה מביא שלום לעולם.

[ג] אי, מה שלמים טעונים הפרש אליה אף זה יטען הפרש אליה?...   תלמוד לומר "משור זבח השלמים"-- לשלמי שור הקשתיו ולא הקשתיו לשלמי כבש.

ר' יהודה בן שמעון אומר, מה שלמים מביאים שלום לעולם אף זה מביא שלום לעולם. [ד] אי, מה זבחי שלמי ציבור דוחין את השבת ואת הטומאה אף זה ידחה את השבת ואת הטומאה?...   תלמוד לומר "משור זבח.."-- לשלמי שור הקשתיו ולא הקשתיו לשלמי כבש.


[ה] "והקטירם הכהן על מזבח העֹלה"-- לא על מזבח הפנימי.

  • הלא דין הוא! מזבח החיצון זכה במתן דמים ומזבח הפנימי זכה במתן דמים: מה מזבח החיצון-- מקום מתן דם קרניו שם הקטר חלביו, אף מזבח הפנימי-- מקום מתן דם קרניו שם הקטר חלביו!
  • מה אני מקיים (שמות ל, ט) "לא תעלו עליו קטרת זרה ועׁלה..."? --בקדשים שלא זכה במתן דמן! אבל קדשים שזכה במתן דמן, הואיל וזכה במתן דמן - יזכה בהקטר חלבם!...
  • תלמוד לומר "והקטירם הכהן על מזבח העֹלה"-- לא על מזבח הפנימי.

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו והוציא..."-- מלמד שהוא מוציאו כולו כשהוא שלם.

[ב] יכול יוציאנו שלם וישרפנו שלם?   תלמוד לומר 'ראשו וכרעיו'-- מה ראשו וכרעיו אמורים להלן (ויקרא א, ח-ט) על ידי ניתוח, אף כאן-- על ידי ניתוח.

אי מה 'ראשו וכרעיו' אמורין להלן על ידי הפשט, אף כאן על ידי הפשט?...   תלמוד לומר "וקרבו ופרשו".

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ג] "והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה" (ויקרא ד, יב)-- חוץ לשלש מחנות.

  • או יכול חוץ למחנה אחת?
  • כשהוא אומר בעדה (ויקרא ד, כא) "אל מחוץ למחנה" שאין תלמוד לומר, שכבר נאמר (שם) "ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון", ואם כן למה נאמר "אל מחוץ למחנה"? -- ליתן לו מחנה שניה.
  • [ד] וכשהוא אומר בדשן (ויקרא ו, ד) "אל מחוץ למחנה" שאין תלמוד לומר, שכבר נאמר (ויקרא ד, יב) "אל מקום טהור אל שפך הדשן", ואם כן למה נאמר (ויקרא ד, יב - עי' במלבי"ם) "אל מחוץ למחנה"? --ליתן לו מחנה שלישית.


[ה] "אל מקום טהור"-- שיהיה מקומו טהור. ואם טמא-- יטהרנו. שיהיה מקום מתוקן להם לכך.

"אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן"-- שיהיה שם דשן, שיקדום את הדשן, ששם יהיו נותנים את הדשן.  ר' אליעזר בן יעקב אומר שיהיה מקומו משופך.


[ו] "וְשָׂרַף אֹתוֹ"-- כשר ולא הפסול.

"על עצים באש" מה תלמוד לומר? שיכול, הואיל ונאמרה שריפה בפנים ונאמרה שריפה בחוץ: מה שריפה אמורה בפנים-- בעצים כשרים למערכה, אף שריפה אמורה בחוץ-- בעצים כשרים למערכה...   תלמוד לומר "עצים"-- לרבות כל משמע; "עצים"-- אפילו בקש, אפילו בתבן, אפילו בגבבא.

"בָּאֵשׁ"-- ולא בסיד ולא ברמץ.

"...יִשָּׂרֵף"-- אף על פי שאין שם דשן.

"יִשָּׂרֵף"-- עד שמצית האור בגופו.

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "..ואם.."-- הרי זה מוסיף על ענין הראשון; שתמצא אומר פר משיח ופר עדה עומדין-- פר משיח קודם לפר עדה לכל מעשיו.

[ב] "עֲדַת יִשְׂרָאֵל" - יכול בעדה (ס"א בכל עדה וס"א בכל העדה) הכתוב מדבר?   תלמוד לומר כאן 'עדה' ולהלן נאמר (במדבר לה, כד) 'עדה'. מה 'עדה' אמורה להלן-- בית דין, אף כאן-- בית דין.   או מה 'עדה' אמורה להלן בכהן גדול אף כאן בכהן גדול!  תלמוד לומר "עדת ישראל"-- העדה המיוחדת שבישראל; ואיזו? זו סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית.

[ג] היה אחד מהם גר או ממזר או נתין או זקן שלא ראה לו בנים --יכול יהיו חייבים?   תלמוד לומר כאן 'עדה' ולהלן נאמר 'עדה'. מה 'עדה' אמורה להלן-- כולם ראוים להוריה, אף 'עדה' אמורה כאן-- עד שיהיו כולם ראוים להוריה.

[ד] לא היה מופלא של בית דין שם, או אמר אחד מהם "איני יודע", או שאמר להם "טועים אתם!" --יכול יהיו חייבים?   תלמוד לומר "עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ"-- עד שיורו כולם.

[ה] "יִשְׁגּוּ"-- יכול יהיו חייבים על שגגת המעשה?    תלמוד לומר "יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר"-- הא אינם חייבים אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה.

[ו] מתוך שיצאת עכו"ם לידון בעצמה, יכול יהיו חייבים על שגגת המעשה שלה?   תלמוד לומר כאן "מעיני" ולהלן (במדבר טו, כד) נאמר "מעיני".  מה "מעיני" האמור להלן-- בית דין, אף כאן-- בית דין;   ומה "מעיני" האמור להלן‏[1]-- העלם דבר עם שגגת המעשה, אף "מעיני" האמור כאן-- העלם דבר עם שגגת המעשה.


[ז] "וְנֶעְלַם דָּבָר"-- לא שתתעלם (ס"א שתעלם, וכן בהמשך) מצוה כולה.

  • כיצד?   אמרו "אין נדה בתורה"; "אין שבת בתורה"; "אין עכו"ם בתורה" --יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר "ונעלם דבר"-- לא שתתעלם מצוה כולה.
  • [ח] אבל אמרו "יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום - פטור"; "יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים - פטור"; "יש עכו"ם בתורה אבל המשתחוה - פטור" --יכול יהיו פטורים?    תלמוד לומר "ונעלם דבר"-- לא כל הגוף.


[ט] מתוך שיצאה עכו"ם לידון בעצמה, יכול יהיו חייבים על העלם מצוה כולה?   תלמוד לומר כאן "מעיני" ונאמר להלן (במדבר טו, כד) "מעיני". מה "מעיני" אמור כאן-- פרט לכל הגוף, אף "מעיני" האמור להלן-- פרט לכל הגוף.


[י] הורו בית דין ועשו - יכול יהיו חייבים?   תלמוד לומר "הקהל..ועשו"-- ההוראה תלויה בבית דין והמעשה תלוי בקהל.


[יא] "מִצְו‍ֹת יהו"ה"-- ולא מצות המלך, ולא מצות בית דין.

"מִצְו‍ֹת" האמורות במשיח (ויקרא ד, ב) הן "מִצְו‍ֹת" האמורות כאן (ויקרא ד, יג).

"מִכָּל מִצְו‍ֹת יהו"ה"-- לא כל מצות ה'; פרט לשמיעת הקול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו.


"וְאָשֵׁמוּ"‏[2]-- כשם שנפרעים מן היחיד כן נפרעין מן הצבור.

  1. ^ הכוונה לפרשתנו כאן (ויקרא ד, יג). עיין במפרשים שכִיווּן הלימוד התהפך ועכשיו לומדים עכו"ם מהעלם דבר של צבור, על אף הלשון של "להלן...כאן" - ויקיעורך
  2. ^ בספרים אחרים נמצא פתיח יותר ארוכה "אשר לא תעשינה ואשמו" - ויקיעורך

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


[יב] ידעו שהורו וטעו ולא ידעו מה הורו - יכול יהיו חייבים?   תלמוד לומר "וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת..."-- ולא שיודעו החוטאים.


[יג] "אשר חטאו...והקריבו"-- חטאו שני שבטים - מביאין שני פרים, חטאו שלשה - מביאין שלשה.   או אינו אלא חטאו שני יחידים - מביאין שני פרים, חטאו שלשה - יביאו שלשה?...    תלמוד לומר "הקהל"-- הקהל חייב.

וכל קהל וקהל חייבים.‏[1]   [יד] הכיצד? חטאו שני שבטים - מביאין שני פרים, חטאו שלשה - מביאין שלשה.  ושאר שבטים שלא חטאו-- מביאין על ידיהם פר; שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי החוטאים, לכך נאמר "הקהל" לחייב על כל קהל וקהל, דברי ר' יהודה.


[טו] ר' שמעון אומר: שבעה שבטים שחטאו-- מביאין שבעה פרים, ובית דין מביאים עליהן פר, וכולם פטורין‏[2] - שנאמר כאן "קהל" ונאמר להלן "קהל"; מה "קהל" אמור להלן-- בית דין, אף כאן-- בית דין.


[טז] ר' מאיר אומר: חטאו שבעה שבטים או רובן-- בית דין מביאין עליהן פר וכולן פטורים שנאמר כאן "קהל" ולהלן נאמר "קהל"; מה "קהל" אמור להלן-- בית דין, אף כאן-- בית דין.   [יז] ר' שמעון בן אלעזר אומר משמו: חטאו ששה והן רובו, או שבעה אף על פי שאינן רובו-- הרי אלו חייבין.

  1. ^ אמר העורך, לא היה ברור לי מקום מלים אלו של וכל קהל וקהל חייבים. אם כסיום של הקטע לעיל או כפתיח להמשך הדברים. ופיסקתי ועיצבתי כפי מיטב הבנתי - ויקיעורך
  2. ^ שאר הדפוסים לא גורסים "וכולם פטורים" - ויקיעורך

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "וסמכו זקני.."-- יכול זקנים מן השוק? תלמוד לומר 'זקני עדה'.  אי 'זקני עדה' יכול כל הזקנים שבעדה? תלמוד לומר "העדה"-- המיוחדים שבעדה.


[ב] וכמה הן?

  • "וסמכו"-- שנים; "זקני"-- שנים; אין בית דין שקול-- הרי חמשה, דברי ר' יהודה.
  • ר' שמעון אומר, "וסמכו זקני.."-- שנים; ואין בית דין שקול-- הרי שלשה.

[ג] "ידיהם"-- ידי כל אחד ואחד (נ"א כל יחיד ויחיד).


"ידיהם על ראש הפר"-- פר טעון סמיכה ואין שעירי עכו"ם טעונים סמיכה, דברי ר' יהודה.  ר' שמעון אומר פר טעון סמיכה בזקנים ואין שעירי עכו"ם טעונים סמיכה בזקנים; שר' שמעון אומר כל חטאת ציבור שדמה נכנס לפנים טעונה סמיכה.


[ד] "ושחט את הפר לפני השם"-- בצפון.

נאמר כאן 'פני פרוכת' (ויקרא ד, יז) ונאמר להלן (ויקרא ד, ו) 'פני פרוכת'. מה 'פני פרוכת' אמור להלן-- "פרוכת הקדש", אף 'פני פרוכת' האמור כאן-- פני פרוכת הקדש.

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ה] "וְעָשָׂה..כַּאֲשֶׁר עָשָׂה..וְכִפֶּר" מה תלמוד לומר?   לכפול את ההזיות; ללמד שאם חסר אחת מן המתנות-- לא עשה כלום.

יכול, אין לי אלא מתן-שבע שאם חסר אחת מהן לא עשה כלום -- שכן מתן-שבע מעכבות בכל מקום; ומנין למתן-ארבע אם חסר אחת מהן לא עשה כלום?   תלמוד לומר "כֵּן יַעֲשֶׂה".


[ו] "וְעָשָׂה לַפָּר"-- לרבות פר יום הכפורים;  "כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר.." לרבות פר כהן משיח;  "..הַחַטָּאת"-- לרבות שעירי עכו"ם.  יכול שאני מרבה שעירי רגלים? תלמוד לומר "לו".

  • ומה ראית לרבות שעירי עכו"ם ולהוציא שעירי רגלים?
  • אחר שריבה הכתוב מיעט! מרבה אני שעירי עכו"ם שהן באים על עבירת מצוה ידועה, ומוציא שעירי רגלים שאין באים על עבירת מצוה ידועה.


[ז] " וְכִפֶּר עֲלֵהֶם"-- אף על פי שלא סמכו.   " וְנִסְלַח לָהֶם"-- אף על פי שלא נתן בשירי הדם.

  • מה ראית להכשיר בסמיכה ובשירי הדם ולפסול בהזיות?
  • אחר שריבה הכתוב מיעט! מפני מה אני מכשיר בסמיכה ובשירי הדם -- שאין מעכבין את הכפרה, ופוסל אני בהזיות -- שהן מעכבים (נ"א מעכבות) את הכפרה.

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ח] "והוציא את הפר אל מחוץ למחנה"-- חוץ לשלש מחנות.


"ושרף אתו כאשר שרף את הפר הראשון"-- הא מכאן אתה אומר: פר משיח ופר עדה עומדים-- פר משיח קודם לפר עדה לכל מעשיו.

[ט] יכול אף שעירי עכו"ם יקדמוהו? ודין הוא! אם פר יחיד קודמו, פר ושעיר לא יקדמוהו?!   תלמוד לומר 'פר'-- פר ראשון ואין שעירי עכו"ם ראשונים.


[י] או אינו אלא פר ישרף ואין שעירי עכו"ם נשרפים?   תלמוד לומר "חטאת הקהל" -- בנין אב לכל חטאת הקהל שישרפו.

[יא] והלא שעירי רגלים שהן חטאת הקהל, יכול ישרפו?   תלמוד לומר "הוא".

  • ומה ראית לרבות שעירי עכו"ם ולהוציא שעירי הרגלים?
  • אחר שריבה הכתוב מיעט! מרבה אני שעירי עכו"ם שהן באים על עבירת מצוה ידועה, ומוציא אני שעירי רגלים שאין באים על עבירת מצוה ידועה.
  • [יב] והלא פר יום הכפורים אינו בא על עבירת מצוה ידועה וטעון שריפה!
  • מה זה מיוחד שדמו נכנס לפנים, יצאו אלו שאין דמם נכנס לפנים.


[יג] "חטאת" (ויקרא ד, כד)-- שיהיו כל מעשיה לשם חטאת.   "הוא" (שם)-- פרט לכששחטו שלא לשמו.‏[1]


  1. ^ עי' בפי' המלבי"ם שמצדד לומר דמיירי במ"ש בחטאת נשיא - ויקיעורך

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "אשר נשיא יחטא" - אמר ר' יוחנן בן זכאי, אשרי הדור שהנשיא שלו מביא חטאת על שגגתו. אם על שגגתו מביא חטאת, צריך לומר מהו על זדונו. אם נשיא שלו מביא חטאת, צריך לומר מהו הדיוט.


"נשיא" - יכול נשיא שבט כנחשון?    תלמוד לומר "ועשה אחת מכל מִצְו‍ֹת השם אלקיו" ולהלן הוא אומר (דברים יז, יט) "למען ילמד ליראה את השם אלקיו". מה אמור להלן-- נשיא שאין על גביו אלא ה' אלקיו, אף נשיא האמור כאן-- שאין על גביו אלא ה' אלקיו.

[ב] "נשיא יחטא" מה תלמוד לומר?    שיכול יביא על הקודמות?...

  • והלא דין הוא! ומה אם משיח --שמביא חטאתו משעבר-- אין מביא על הקודמות, נשיא --שאין מביא חטאתו משעבר-- אינו דין שלא יביא על הקודמות?!
  • לא! אם אמרת במשיח -- שאין מביא על שגגת מעשה; תאמר בנשיא שמביא על שגגת מעשה! הואיל ומביא על שגגת מעשה-- יביא על הקודמות!
  • תלמוד לומר "יחטא"-- לכשיחטא והוא נשיא, לא כשיחטא ועודהו הדיוט.

[ג] ר' שמעון אומר, אם נודע לו עד שלא נתמנה ואחר כך נתמנה-- חייב; אם משנתמנה-- פטור.


"נשיא" - יכול גזירה? תלמוד לומר "יחטא"-- כשיחטא.


[ד] "ועשה אחת"-- לחייב על כל אחת ואחת.   כיצד?

  • חלב וחלב: משם אחד בשני העלמות או משני שמות בהעלם אחד-- חייב שני חטאות.
  • חלב ודם: בין בהעלם אחד בין בשתי העלמות-- חייב שני חטאות.
  • [ה] סקילה וסקילה: משם אחד בשני העלמות או משני שמות בהעלם אחד-- חייב שני חטאות.
  • סקילה ושריפה: בין בהעלם אחד בין בשני העלמות-- חייב שתי חטאות.


[ו] "מִצְו‍ֹת השם"-- לא מצות המלך ולא מצות בית דין.

("מצות" האמורות במשיח "מצות" האמורות בעדה -- הן "מצות" האמורות כאן.)

"מכל מִצְו‍ֹת השם"-- ולא כל מצות ה';  פרט לשמיעת קול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו.

"אשר לא תעשינה בשגגה"-- מלמד שמביא על שגגת מעשה.


"וְאָשֵׁם..."-- מלמד שמביא אשם תלוי.

  • [ז] והלא דין הוא! ומה אם היחיד --שאין מביא על הודעו זכר-- מביא אשם תלוי, נשיא --שמביא על הודעו זכר-- אינו דין שיביא אשם תלוי?!
  • משיח יוכיח! שמביא על הודעו זכר ואין מביא אשם תלוי. [ח] ואף אתה אל תתמה על הנשיא שאף על פי שמביא על הודעו זכר, לא יביא אשם תלוי!
  • תלמוד לומר "וְאָשֵׁם..."-- מלמד שמביא אשם תלוי.


[ט] דין אחר:

  • יחיד מוצא מכלל צבור ונשיא מוצא מכלל צבור. מה יחיד מביא אשם תלוי, אף נשיא מביא אשם תלוי.
  • [י] או כלך לדרך זו: משיח מוצא מכלל יחיד ונשיא מוצא מכלל יחיד. מה משיח אין מביא אשם תלוי, אף נשיא לא יביא אשם תלוי.
  • [יא] נראה למי דומה. דנין מי שמביא על שגגת מעשה ממי שמביא על שגגת מעשה ואל יוכיח משיח שאינו מביא על שגגת מעשה.
  • או כלך לדרך זו: דנים מי שמביא על הודעו זכר ממי שמביא על הודעו זכר ואל יוכיח יחיד שאין הודעו זכר.
  • תלמוד לומר "וְאָשֵׁם..."-- מלמד שמביא אשם תלוי.

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "הודע אליו"-- ולא שיודיעוהו אחרים (נ"א ולא שאמרו לו אחרים).

  • אין לי אלא שאמרה לו שפחה;
  • מנין אפילו אמרה לו אשה?     --אוציא את שאמרה לו אשה, שאין אשה כשרה לעדות;
  • מנין אפילו אמרו לו קרובים?    --אוציא את שאמרו לו קרובים שאין כשרים להעיד בו;
  • מנין אפילו אמר לו עד אחד?    --אוציא את שאמר לו עד אחד שאין מחייבו אלא שבועה;
  • מנין אפילו אמרו לו שנים?
  • תלמוד לומר "הודע אליו"-- ולא שיודיעהו אחרים.

[ב] יכול אף על פי שאינו מכחיש?   תלמוד לומר "או הודע אליו..והביא".

  • אביא את שאמרו לו שנים -- שכן מחייבים אותו מיתה;
  • מנין אפילו אמר לו עד אחד?    --אביא את שאמר לו עד אחד שכן מחייבו שבועה;
  • מנין אפילו אמר לו שנים קרובים?    --אביא את שאמרו לו קרובים שכן כשרים להעיד במקום אחר;
  • מנין אפילו אמר לו אשה? אפילו שפחה?
  • תלמוד לומר "או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה והביא את קרבנו".


[ג] אמר ר' מאיר, אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה, לא יביאוהו לידי קרבן הקל?!     אמר לו ר' יהודה: איך אומרים לו "עמוד והתודה" והוא אומר "לא חטאתי"?!

אמר ר' שמעון אם אמר "מזיד אני" - פטור!   [ד] ר' מאיר אומר אם אמר מתחלה "מזיד אני" -- שומעים לו. אבל אם היה דן עמהם כל היום ולבסוף אמר "מזיד אני" -- אין שומעים לו.

[ה] כיוצא בו אמר ר' מאיר: אמרו לו "נזיר אתה" ואמר "תנאי היה בלבי" -- שומעים לו. אבל אם היה מונען כל היום ובאחרונה אמר "תנאי היה בלבי" -- אין שומעים לו.


[ו] "אשר חטא בה" מה תלמוד לומר?

  • מנין אתה אומר אשתו נדה ואחותו עמו בבית, שגג באחת מהן ואין ידוע באיזה מהן שגג;
  • שבת ויום הכפורים ועשה מלאכה בין השמשות באחד מהן ואין ידוע באיזה מהן עשה;
  • חלב ונותר לפניו ואכל אחד מהן ואין ידוע איזה מהן אכל --
    ר' אליעזר מחייב חטאת, ור' יהושע פוטר.


[ז] אמר לו ר' אליעזר: ממה נפשך!    אשתו נדה בעל-- חייב, אחותו בעל-- חייב!  שבת חלל-- חייב, יום הכפורים חלל-- חייב!  חלב אכל-- חייב, נותר אכל-- חייב!
אמר לו ר' יהושע "אשר חטא בה"-- למד שאין חייב עד שתתודע לו חטאתו.


[ח] אמר ר' יוסי: לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות שפטור; שאני אומר מקצתה עשה היום ומקצתה עשה למחר.    על מה נחלקו?

  • על העושה מלאכה בתוך היום ואין (נ"א שאין) יודע אם בשבת עשה, אם ביום הכפורים עשה.
  • או, על העושה מלאכה ואין יודע מעין איזו מלאכה עשה --
    ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר.


אמר ר' יהודה: פוטר היה ר' יהושע אף משום אשם תלוי.


[ט] ר' ישמעאל ור' שמעון שזורי אומרים לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב.    על מה נחלקו? על דבר שהוא משום שני שמות; שר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר.


ר' יהודה אומר (נ"א ור' יהודה אומר) אף על דבר שהוא משם אחד היה ר' יהושע פוטרו.   [י] כיצד?

  • שתי נשיו נדות ושתי אחיותיו עמו בבית. נתכוין לבא על זו ובא על זו [-- חייב] (עי' במלבי"ם);
  • תאנים וענבים לפניו. נתכוין ללקט תאנים ולקט ענבים; ענבים ולקט תאנים; שחורות ולקט לבנות; לבנות ולקט שחורות --
    ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר.

ותמיה אני, אם פוטר בה ר' יהושע אם כן למה נאמר "אשר חטא בה"?    פרט למתעסק.


[א] "והביא"-- אף לאחר יום הכפורים.

"קרבנו" (ויקרא ד, כג)-- בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו

[ב] יכול לא יצא בקרבן אביו שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה; אבל יוצא בקרבן אביו שהפריש מן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה?...  תלמוד לומר (שם ד, כח) "קרבנו"-- בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו.

[ג] יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן החמורה לחמורה ומן הקלה לקלה (שכן אינו מגלח על בהמת אביו)‏[1]; אבל יוצא בקרבן אביו במעות שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה (שכן הוא מגלח על מעות אביו בזמן שהם סתומים ולא בזמן שהם מפורשים)?...  תלמוד לומר (שם ד, לב) "קרבנו"-- בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו.

[ד] יכול לא יצא בקרבן אביו אבל יוצא בקרבן עצמו?  תלמוד לומר (שם ד, כח) "על חטאתו"-- עד שיהיה קרבנו לשם חטאתו.

[ה] יכול לא יצא בקרבן עצמו בבהמה שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן החמורה לחמורה ומן הקלה לקלה (שכן אם הפריש בהמה לחלב והביא לדם, לדם והביא לחלב - הרי לא מעל ולא כיפר); אבל יוצא במעות שהפריש לעצמו מן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן הקלה לחמורה (שכן אם הפריש לחלב והביא לדם, לדם והביא לחלב - הרי זה מעל וכיפר)?...   תלמוד לומר (שם ד, כח)[2] "קרבנו..על חטאתו"-- עד שיהיה קרבנו לשם חטאתו.


[ו] "שְעִיר"-- ולא שעירה.  "עזים"-- ולא חלופין.

  • והלא דין הוא! ומה אם היחיד --שלא שוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפורים-- שוה קרבנו על כל המצות לקרבן מצוה יחידית, נשיא --ששוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפורים-- אינו דין שישוה קרבנו על כל המצות לקרבן מצוה יחידית?!
  • משיח יוכיח! ששוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפורים ולא שוה קרבנו על כל המצות לקרבן מצוה יחידית!
  • [ז] לא! אם אמרת במשיח -- שאין מביא זה וזה מן הצאן; תאמר בנשיא שמביא זה וזה מן הצאן! הואיל ומביא זה וזה מן הצאן-- ישוה קרבנו על כל המצות לקרבן מצוה יחידית!
  • תלמוד לומר "שעיר"-- ולא שעירה, "עזים"-- ולא חלופים.


"זכר"-- ולא נקבה.  "תמים"-- ולא בעל מום.



  1. ^ הוספת הסוגריים לאורך הפרשה כאן הוא תוספת שלי להקלת הקריאה - ויקיעורך
  2. ^ עי' במלבי"ם שמציע עוד פירוש, לפיה דורש מכפל "על חטאתו אשר חטא" בפרשה. וכן נצטרך להגיה כאן בספרא תלמוד לומר "על חטאתו אשר חטא". - ויקיעורך

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ח] "וסמך ידו על ראש השעיר"-- לרבות שעיר נחשון לסמיכה, דברי ר' יהודה.   ר' שמעון אומר לרבות שעירי עכו"ם לסמיכה, שהיה ר' שמעון אומר כל חטאת צבור שדמה נכנס לפנים -- טעון סמיכה.


[ט] "ושחט אֹתו"-- ולא תמורתו.  כשהוא אומר למטה (ויקרא ד, לג) "ושחט אֹתה"-- ולא חלופה ולא ולדה.

מכאן היה ר' שמעון אומר חמש חטאות הן מתות: ( א ) ולד חטאת, ( ב ) ותמורה חטאת, ( ג ) וחטאת שמתו בעליה, ( ד ) ושכיפרו בעליה, ( ה ) ושעברה שנתה.

  • אי אתה יכול לומר ולד בצבור - שאין הצבור מביאין נקבה.
  • ואין תמורה חטאת בצבור שאין הצבור ממירין.
  • ולא חטאת שמתו בעליה בצבור שאין צבור מתים.
  • שכיפרו בעליה ושעברה שנתה יכול יהיו מתות בצבור? אמרת לאו.
  • ילמדו סתומות ממפורשות! מה מפורש ולד חטאת ותמורות חטאת וחטאת שמתו בעליה-- ביחיד דברים אמורים ולא בצבור, אף שכפרו בעליה ושעברה שנתה-- ביחיד דברים אמורים ולא בצבור.


[י] "וְשָׁחַט אֹתוֹ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה" (ויקרא ד, כד) - היכן עולה נשחטת? בצפון. אף זה בצפון.  וכי מכאן אני למד?! והלא כבר נאמר (ויקרא ו, יח) "בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי השם"! ולמה יצא מעתה?    לקובעו; שאם לא נשחט בצפון - פסול.

[יא] אתה אומר לכך יצא או לא יצא אלא ללמד שאין אחר טעון צפון...   תלמוד לומר 'במקום אשר ישחט' (ויקרא ד, כט) (שם ד, לג) (שם יד, יג).

אין לי אלא זו בלבד; מנין לרבות כל חטאת?   תלמוד לומר (שם ד, כט) "ושחט את החטאת במקום העולה"-- לרבות כל חטאת שלא תהיו שחיטתן אלא בצפון.


[א] או אינו מביא אלא כיוצא בזה! מה זה מיוחד (1)חטאת זכר (2)קבוע (3)מכפר (4)ובא מן הצאן (5)ובא על חטא ידוע -- אף אני איני מרבה אלא את כיוצא בו! ואת מה אני מרבה? את שעירי עכו"ם שהם חטאת זכרים, קבועים, ומכפרים, ובאים מן הצאן, ובאים על חטא ידוע.

  • וכשהוא אומר 'ושחט...' (ויקרא ד, כט) --
    • לרבות פרים הנשרפים שהן חטאת זכרים קבועים, מכפרים, ובאים על חטא ידוע, אבל אינם באים מן הצאן
    • או שעירי רגלים שהן חטאת זכרים קבועים מכפרים, ובאין מן הצאן, אבל אינם באים על חטא ידוע
    • או חטאת עכו"ם שהיא חטאת קבוע מכפרת, ובאה מן הצאן, ובאה על חטא ידוע, אבל אינה באה זכר...
שקול הוא ויבואו כולם!
  • [ב] וכשהוא אומר 'ושחט...' (שם ד, לג) --
    • לרבות פר יום הכפורים שהוא חטאת זכר קבוע מכפר אבל אינו בא מן הצאן ואינו בא על חטא ידוע
    • או חטאת מטמא מקדש שהיא חטאת מכפרת ובאה מן הצאן ובאה על חטא ידוע אבל אינה באה זכר ואינה באה קבוע
    • או חטאת נזיר שהיא חטאת קבוע ומכפרת ובאה מן הצאן אבל אינה באה זכר ואינה באה על חטא ידוע...
שקול הוא ויבואו שניהם! ‏[1]
  • [ג] כשהוא אומר 'ושחט...' (שם יד, יג)-- לרבות חטאת מצורע שאינה חטאת קבוע ולא מכפרת.


[ד] אחר שריבינו דברים שהם כיוצא בו ודברים שאינן כיוצא בו, ולמה יצאת מעתה? --לקבוע שאם לא נשחט בצפון - פסול.

[ה] יכול זה בלבד אם לא נשחט בצפון יהיה פסול אבל כל שאר חטאת מצוה לשחטם בצפון ואם לא נשחט בצפון יהיו כשרות?...  תלמוד לומר (שם ד, כט) "ושחט את החטאת במקום העולה" -- בנין אב לכל חטאות שאם לא נשחטו בצפון יהיו פסולות.


[ו] "חטאת"-- שיהיו כל מעשיה לשם חטאת.   "הִוא"-- פרט לששחטו שלא לשמו.



  1. ^ נ"ל מתוך השינויים רבים שהגיה המלבי"ם תוך גירסת הדפוס הוא שכח להגיה כאן. וצ"ל "ויבואו כולם!" - ויקיעורך

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] 'באצבעו ולקח'-- שיקבל בימין;   "באצבעו ונתן"-- שיתן בימין.  אמר ר' שמעון וכי נאמר בו "יד"! הואיל ולא נאמר בו "יד", קבל בשמאל - כשר.


"וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה"-- ולא על קרנות מזבח הפנימי.

  • והלא דין הוא! משיח מוצא מכלל יחיד ונשיא מוצא מכלל יחיד. מה משיח-- דם חטאתו נכנס לפנים, אף נשיא יהיה דם חטאתו נכנס לפנים!
  • תלמוד לומר "וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה"-- ולא על קרנות מזבח הפנימי.


[ב] "וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה"-- ולא על יסוד מזבח הפנימי.


"אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה"-- תן יסוד למזבחה של עולה.

  • אמר ר' ישמעאל, ומה אם שירי חטאת --שאין מכפרים-- ניתנים על היסוד, תחלת העולה --שהיא מכפרת-- אינו דין שתנתן על היסוד?!
  • אמר ר' עקיבא מה שירי חטאת --שאין מכפרים ואין ראוים לכפר-- ניתנים על היסוד, תחלת העולה --שהיא מכפרת וראויה לכפר-- אינו דין שתנתן על היסוד?!
  • אם כן למה נאמר "אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה"? -- שיהיה יסוד במזבחה של עולה.


"אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה" (בס"א ממשיך בפסוק "אשר פתח אהל מועד")-- זה יסוד דרומי.

  • [ג] יכול זה יסוד מערבי?
  • אמרת לאו. מה מצינו ביציאתו מן ההיכל-- אינו נותן את הדמים אלא אל יסוד הסמוך לו, אף בירידתו מן המזבח-- אינו נותן את הדם אלא אל יסוד הסמוך לו. ואיזה זה? --זה יסוד דרומית.

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ד] "וְאֶת כָּל חֶלְבּוֹ יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה כְּחֵלֶב זֶבַח הַשְּׁלָמִים" -- מה פירש בזבח השלמים? חלב תותב קרום ונקלף שני כליות ויותרת; אף כאן -- חלב תותב קרום ונקלף ושתי כליות ויותרת.


[ה] "וְכִפֶּר עָלָיו" (ויקרא ד, כו) (שם, לא) (שם, לה)-- שתהא כפרה לשמו;    שלא יכפר לשנים כאחד;     שיהיה כהן מכפר על ידי עצמו.


"וְנִסְלַח לוֹ"-- אין משיירין לו ליום הכפורים.  יכול אף על פי שישב ולא הביא?  תלמוד לומר: "לוֹ".

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] 'נפש תחטא; אחת תחטא; בעשותה תחטא'-- הרי אלו מיעוטים; העושה על פי עצמו חייב ולא העושה על פי הוראת בית דין.

[ב] כיצד?    הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם -- בין שעשו ועשה עמהם, בין שעשו ועשה אחריהם, בין שלא עשו ועשה -- יכול יהא חייב?    תלמוד לומר 'נפש תחטא; אחת תחטא; בעשותה תחטא' - הרי אלו מיעוטים; העושה על פי עצמו חייב ולא העושה על פי הוראת בית דין.

[ג] ור' שמעון מוסיף: הורו בית דין וידעו שטעו וחזרו בהן -- בין משהביאו כפרתן, בין שלא הביאו כפרתן -- והלך היחיד ועשה על פיהם-- הרי זה פטור.   ור' מאיר מחייב.  ור' אלעזר אומר ספק.  סומכוס אומר תלוי.


"בעשותה"-- התולה בעצמו חייב, התולה בבית דין פטור.

  • כיצד?    הורו בית דין, וידע אחד מהם שטעו או שהיה תלמיד ותיק יושב לפניהם וראוי להוראה כשמעון בן עזאי; והלך ועשה על פיהם. יכול יהא פטור?
  • תלמוד לומר "בעשותה"-- התולה בעצמו חייב.


[ד] אתה אומר לכך נאמרו מעוטים הללו 'נפש תחטא; אחת תחטא; בעשותה תחטא' או אינו אומר אלא יחיד שעשה חייב, שנים שלשה שעשו פטורים?...  תלמוד לומר 'עם הארץ'-- אפילו הם מרובים.

[ה] עדיין אני אומר מיעוט הקהל שעשו - חיייבין, שאין בית דין מביאין עליהם פר; אבל רוב הקהל שעשו יהיו פטורים שכן בית דין מביאין עליהם פר...    תלמוד לומר 'עם הארץ'-- אפילו רובו ואפילו כולו.


[ו] "מעם הארץ"-- פרט לנשיא;    "מעם הארץ"-- פרט למשיח.

  • אם תאמר "כבר יצא משיח לידון בפר! והנשיא בשעיר!" -- שיכול על העלם דבר עם שגגת המעשה - יביא פר, ועל שגגת המעשה יביא כשבה ושעירה!
  • תלמוד לומר "מעם הארץ"-- פרט לנשיא;     "מעם הארץ"-- פרט למשיח.


[ז] "מעם הארץ"-- פרט למומר.   ר' שמעון בן יוסי אומר משום ר' שמעון: מה תלמוד לומר (שם ד, כב) "אשר לא תעשינה בשגגה"?  --היושב לו מידיעתה חייב קרבן על שגגתה; ויצא מומר שאין יושב לו מידיעתה.


[ח] "בעשותה אחת"-- העושה את כולה ולא העושה מקצתה.

  • כיצד?    שנים אוחזים במלגז ולוגזים, בכרכר ושובטים, בקולמוס וכותבים, בקנה והוציאוהו לרשות הרבים - יכול יהיו חייבים?
  • תלמוד לומר "בעשותה אחת"-- העושה את כולה ולא העושה את מקצתה.


[ט] בעיגול של דבלה והוציאוהו לרשות הרבים; בקורה והוציאוהו לרשות הרבים --

  • ר' יהודה אומר אם אין אחד יכול להוציאו והוציאוהו שנים-- חייבים.
  • ר' שמעון אומר אף על פי שאין אחד מהם יכול להוציאו והוציאו שנים-- פטורים.    תלמוד לומר "בעשותה אחת"-- יחיד שעשה חייב, שנים שלשה שעשו פטורים.


[י] 'מצות השם'-- לא מצות המלך; לא מצות בית דין.

("מצות" האמורות בעדה ובמשיח ובנשיא -- הן "מצות" האמורות כאן.)

"מִמִּצְו‍ֹת השם"-- לא כל מצות השם; פרט לשמיעת קול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו.

"אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם"-- מלמד שמביא אשם תלוי.

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "או הודע אליו"-- לא שיאמרו לו אחרים.

  • או יכול אף על פי שאינו מכחיש?...
  • תלמוד לומר "או הודע אליו חטאתו..והביא".


[ב] "והביא את קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה" - מנין שתהא בת שנתה?

  • ודין הוא! זה מביא חטאת ומצורע מביא חטאת. מה חטאת מצורע -- בת שנתה, אף זו -- בת שנתה!
  • לא! אם אמרת בחטאת מצורע - שהיא טעונה נסכים, תאמר בזו שאינה טעונה נסכים!
  • חטאת נזיר תוכיח! שאינה טעונה נסכים ובאה בת שנתה!
  • לא! אם אמרת בחטאת נזיר - שיש עמה דמים אחרים, תאמר בזו שאין עמה דמים אחרים!
  • חטאת עכו"ם תוכיח! שאין עמה דמים אחרים ובאה בת שנתה!
  • לא! אם אמרת בחטאת עכו"ם - שהיא קבועה, תאמר בזו שאינה קבועה! הואיל ואינה קבועה -- לא תבא בת שנתה!
  • תלמוד לומר (במדבר טו, כט) "תורה אחת יהיה לכם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה" -- הרי כל העושה בשגגה כעכו"ם: מה חטאת עכו"ם באה בת שנתה, אף זו-- באה בת שנתה.
  • או מה חטאת עכו"ם בשעירה אף זו בשעירה?...
  • כשהוא אומר "יהיה" לרבות שעירי רגלים; "לכם"-- לרבות שעירי עכו"ם; "לָעֹשֶׂה" לרבות שעיר נשיא.

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ג] "וסמך את ידו על ראש החטאת"-- לרבות חטאת עכו"ם לסמיכה.


"וְשָׁחַט אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הָעֹלָה"-- שלא תהא שחיטתה אלא בצפון.

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


"במקום הָעֹלָה ולקח"-- שלא יהא קבול דמה אלא בצפון.    מכאן אמרו: שחט בצפון וקבל בדרום, בדרום וקבל בצפון-- פסול; עד שישחט בצפון ויקבל בצפון.


[ד] "וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ" (ויקרא ד, ל). ולמעלה הוא אומר (שם, כה) "וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ".   מכאן אמרו:

  • חטאת שקבל דמה בארבע כוסות ונתן מזה אחת, ומזה אחת, ומזה אחת - מנין שכולם נשפכים על היסוד?  תלמוד לומר "וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ".
  • [ה] יכול אפילו לא נתן אלא מאחד מהן מתן ארבע יהיו כולן נשפכים על היסוד?   תלמוד לומר "וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ".
  • הא כיצד? הוא נשפך על היסוד והן נשפכין לאמה.

[ו] ר' אלעזר בר' שמעון אומר ומנין אפילו לא נתן אלא מאחד מהן מתן ארבע יהיו כולן נשפכים על היסוד?  תלמוד לומר "וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ".    [הא כיצד? -- הוא נשפך על היסוד והן נשפכין לאמה.]‏[1]


  1. ^ פסקא זו לא נמצא בספרא של דפוס המלבי"ם. בכל זאת נ"ל שהשמטת קטע זו איננה הגהה מכוונת של הגירסא אלא הינה סתם שגיאת הדפוס (שמצאתי כמה פעמים כמוה בטקסט ספרא זו של המלבי"ם) ולכן הוספתיו הקטע כאן כגירסת שאר כל ספרי הספרא - ויקיעורך

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ז] "וְאֶת כָּל חֶלְבָּהּ יָסִיר כַּאֲשֶׁר הוּסַר חֵלֶב מֵעַל זֶבַח הַשְּׁלָמִים". מה פירש בזבח השלמים: חלב תותב קרום ונקלף ושתי הכליות ויותרת; אף כאן-- חלב תותב קרום ונקלף ושתי הכליות ויותרת.


[ח] "וְכִפֶּר עָלָיו" (ויקרא ד, כו) (שם, לא) (שם, לה)-- שתהא כפרה לשמו;   שלא יכפר לשנים כאחת;    שיהיה כהן מכפר על ידי עצמו.

"ונסלח לו"-- אין משיירין לו ליום הכפורים.   או יכול אף על פי שישב ולא הביא?   תלמוד לומר "לו".

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ט] "ואם כבש יביא קרבנו לחטאת". ר' שמעון אומר כבשים קודמים לעזים בכל מקום; יכול מפני שהם מובחרים מהם?     תלמוד לומר "ואם כבש יביא קרבנו לחטאת"-- מלמד ששניהם שקולים.

[י] תורים קודמים לבני יונה בכל מקום; יכול מפני שהן מובחרים מהן?    תלמוד לומר (ויקרא יב, ו) " וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת"-- מלמד ששניהם שקולים.

האב קודם לאם בכל מקום; יכול מפני שכבוד האב עודף על כבוד האם?    תלמוד לומר "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ"-- מלמד ששניהם שקולים.  אבל אמרו חכמים האב קודם לאם בכל מקום מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו.


[א] מה תלמוד לומר "יביא" (ס"א מת"ל יביא יביא)? מנין אתה אומר המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות; מנין שיביא איזה מהן שירצה?    תלמוד לומר "יביא" (ס"א יביא יביא).


יכול יביא שתיהן?  תלמוד לומר "יביאנה"-- אחת הוא מביא ואינו מביא שתים.   [ב] יכול לא יביא שתיהן על שני חטאים אבל יביא שתיהן על חטא אחד?  תלמוד לומר "יביאנה"-- אחת הוא מביא ואינו מביא שתים.

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ג] "וסמך את ידו על ראש החטאת"-- לרבות חטאת נזיר וחטאת מצורע וחטאת מטמא מקדש לסמיכה.

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ושחט אתה לחטאת"-- שתהיה שחיטתה לשם חטאת;  "ולקח הכהן מדם החטאת"-- שיהיה קבול דמה לשם חטאת;  "וכפר עליו הכהן על חטאתו" (ויקרא ד, לה)[1]-- שתהיה כפרה לשם חטאת.   מכאן אמרו: שחט שלא לשמה; קבל שלא לשמה; הלך (ס"א הוליך) שלא לשמה; זרק שלא לשמה -- פסול.


  1. ^ כן נראה להגיה לעומת הגירסא שנמצא בספרים "וכפר עליו הכהן מחאטתו" (שם ד, כו). עיין מלבי"ם.

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ד] "ואת כל חלבה יסיר כאשר יוסר חלב הכשב מזבח השלמים" - ומה פירש בכשב זבח השלמים? --חלב תותב קרום ונקלף ושתי כליות ויותרת ואליה, [אף כאן -- חלב תותב וקרום ונקלף ושתי כליות ויותרת ואליה.]


[ה] "וכפר עליו" (ויקרא ד, כו) "וכפר עליו" (שם, לא) "וכפר עליו" (שם, לה) מה תלמוד לומר?

  • מפני הדין. (והלא דין הוא!) [שיכול,] נאמרו דמים למטן ונאמרו דמים למעלן. מה דמים אמורין למטן - אם נתנם מתנה אחת - כפר, אף דמים אמורין למעלן - אם נתנם מתנה אחת - כפר!
  • [ו] או כלך לדרך הזה: נאמרו דמים בפנים ונאמרו דמים בחוץ. מה דמים אמורים בפנים - אם חסר אחת מהמתנות - לא כפר, אף דמים אמורים בחוץ - אם חסר אחת מן המתנות - לא כפר!
  • [ז] נראה למי דומה!
  • דנים דמים שבחוץ מדמים בחוץ ואל יוכיחו הפנימיים שהן בפנים!
  • או כלך לדרך הזה: דנים דם-חטאת-על-הקרנות מדם-חטאת-על-הקרנות ואל יוכיחו התחתונים שאין דם חטאת על הקרנות!
  • תלמוד לומר "וכפר עליו"-- אף על פי שלא נתן אלא שלש; "וכפר עליו"-- אף על פי שלא נתן אלא שתים; "וכפר עליו"-- אף על פי שלא נתן אלא אחת.