קטגוריה:במדבר טו ל

מח. והנפש אשר תעשה ביד רמה בארה התורה שיש הבדל בין החוטא מצד התאוה שהוא מאמין בה' ובתורתו רק שיצרו הסיתו לחטוא, וזה יש לו תקנה בתשובה כי אחר שסר תאותו מממו ישוב ויתחרט. ואם חטא בשוגג די לו בקרבן. אבל מי שחוטא מצד הכפירה ויוצא ביד רמה לחלוק על תורה מן השמים כמנשה בן חזקיה שהיה לועג על משה רבינו שכתב בתורה דברים שאין בם צורך לפי דעתו, וחשב שמשה מפי עצמו כתב, כי אין ה' מנבא בני אדם ואין תורה מן השמים. כי השוה דברות התורה כדברות ב”א וספוריהם ולא העלה על לבו שדברות ה' שגבו מדעת האדם ויש בספורי התורה סודות גדולים לא יבינם כל איש. ועל זה אמר דמית היות אהיה כמוך ועל זה אמר הוי מושכי העון בחבלי השוא.

וזה יתבאר לך עפ"י מה שפרשתי שם שיש הבדל בין החוטא מצד התאוה שזה יתחרט אח"כ, ובין החוטא מצד הכפירה שזה לא יתחרט לעולם. ראשון נקרא בשם חטא והשני בשם עון שהוא עוות השכל. אמר שהם מושכים את העוון שהיא הכפירה בעקרי האמונה ובהשגחת ה' ובתורה מן השמים בראיות ובטענות שאין בם ממש שזה נקרא חבלי השוא. ועל זה אמר תחלתו של חטא דומה לחוט של בוכיא, ומן העון יביאו לידי חטאים גדולים ועצומים שהם חזקים כעבות העגלה. ועל זה אמר עברה גוררת עברה ומצוה גוררת מצוה. ועל זה אמר, והנפש אשר תעשה ביד רמה את ה' הוא מגדף, ולא באר מה שתעשה כי הגם שתעשה עברה קלה אחר שנעשית ביד רמה וע"י מינות תביאהו לחטאים גדולים עד שיגדף את ה'. כי לא עשה החטא מצד התאוה שיתחרט תיכף רק מצד שדבר ה' בזה. ועל זה אמר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, כי החטא שמצד התאוה אין שרשו בנפש רק בבשר שהוא נושא כח התאוה, וא"א להעניש הנפש בעבור הבשר. אבל החטא שמצד הכפירה שורשו הוא בנפש, שהיא המשכלת והמעיינת בכח העיון והשכל. וא"כ עונה בה בהנפש לא בהבשר.

מט. את ה' הוא מגדף, יש הבדל בין חרוף וגדוף. שהגדוף לא יצדק רק במבזה דברים המקודשים וכשבא על ישראל מציין שמבזה קדושת ישראל ותורתם , וכשבא על ה' מציין שמגדף קדושת השם. וס”ל לראב”ע דמגדף הינו מברך ה'. ואיסי ס”ל שהוא עובד עבודה זרה. והעובד עבודה זרה מאמין בבורא כל, רק שאומר שחלק מכבודו לשריו ועבדיו שהם מנהיגים עולם התחתון. והמברך את השם יכחיש ענינו לגמרי או יאמר שברא בריותיו לרעתם. וזה מגרף את כל הקערה ולא משייר כלום, משא"כ העובד עבודה זרה לא נגע בהקערה עצמה, רק בהנתון בתוכה שהוא הנהגת העולם התחתון. ולשון הגמרא כריתות (ז ע"ב) לאיסי גרפת וחסרת ולראב"ע גרפת ולא חסרת. ומ”ש ונכרחה התבאר בפרשת צו ( צו קלב ).