ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק אחד עשר

ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה א

מתני’: ^יא_אהזורק מרשות היחיד לרשות הרבים. או מרשות הרבים לרשות היחיד, חייב. מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע. °רבי עקיבא רבי עקיבא מחייב, וחכמים ^יא_בפוטרין:

גמ’: זריקה תולדת הוצאה היא ולא תולדת מושיט. שבמושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים חייב אבל הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים לא שנייא. בין על דעתיה ד°רבי רבי יהודה הנשיא, בין על דעתהון דרבנן פטור, ואינו חייב אלא אם כן נחה. ולא אומרים קלוטה כמי שהונחה. _{ורק בזורק מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד חולק °רבי רבי יהודה הנשיא וסובר שאף שלא נחה כמי שהונחה דמיא.} הזורק מרשות הרבים לרשות היחיד. על דעתיה ד°רבי רבי יהודה הנשיא אפילו לא נחה. על דעתהון דרבנן והוא שנחה, דאמר רבי אבא בר חונא רבי אבא בר חונא° בשם רב רב (אמורא)° לא חייב °רבי רבי יהודה הנשיא אלא על ידי רשות היחיד מקורה. דאמרינן בית כמאן דמליה דמי. אבל רשות הרבים, אי אפשר שיהיה מקורה.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

1 יא_א מיי' פ י"ב מהל' שבת הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' שמ"ו סעיף א':

2 יא_ב מיי' פ י"ג מהל' שבת הלכה ט"ז:

-----------------------------------דף סה

תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_סה.ogg

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סה עמוד א] מילתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר. אפילו אינה מקורה, דתנן. הייתה עומדת בראש הגג וזרק לה גט. כיוון שהגיעה לאויר הגג מגורשת. ואמר רבי אימי רבי אמי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ^יא_גוהוא שתרד לאויר מחיצות. _{משמע שאפילו אינו מקורה.} רבי אימי רבי אמי° בעא קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°. האם מתניתא דגיטין כ°רבי רבי יהודה הנשיא. ד°רבי רבי יהודה הנשיא עבד אויר מחיצות כממשן, דאמר גבי שבת קלוטה כמי שהונחה, אבל לחכמים לא יהיה גט עד שינוח בגג? אמר ליה, הכא בגיטין דברי הכל היא. ואי סלקא דעתך דאף רבי יוחנן רבי יוחנן° סבר דל°רבי רבי יהודה הנשיא בעינן מקורה, ויתיבינה, °רבי רבי יהודה הנשיא אומר מקורה, ואת אמרת שהמשנה במסכת גיטין שמדברת בגג שאינו מקורה הולכת כשיטת °רבי רבי יהודה הנשיא? אלא ודאי רבי יוחנן רבי יוחנן° סבר דל°רבי רבי יהודה הנשיא לא בעינן מקורה. מה בין גיטין מה בין שבת? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשבת כתיב (שמות יתרו כ י) לא תעשה כל מלאכה. ואי אמרינן קלוטה כמי שהונחה, נמצאנו מחייבים על מלאכה שנעשית היא מאיליה. ברם הכא בגיטין, התורה אמרה (דברים כי תצא כד א) ונתן בידה. ברשותה. וכיוון שהגיעה לאויר מחיצות, הוה ברשותה. תנן, מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע, °רבי עקיבא רבי עקיבא מחייב, וחכמים פוטרין. אמר שמואל שמואל (אמורא)°. לא שנו אלא למטה מעשרה. הא למעלה מעשרה מותר. מילתיה דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר, אפילו למעלה מעשרה חייב. דאמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. מעגלות למד °רבי עקיבא רבי עקיבא. ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון? °רבי עקיבא רבי עקיבא למד זורק ממושיט כמו שמושיט למעלה מעשרה חייב שכך הייתה עבודת הלוים במשכן, אף זורק למעלה מעשרה חייב. אית תניי תני _{במשנה הבאה} כיצד. אית דלא תני כיצד. על דעתיה דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שסובר ש°רבי עקיבא רבי עקיבא יליף מעגלות, אית כאן כיצד _{שהמשנה הבאה היא המשך למשנה שלנו.} על דעתיה דשמואל שמואל (אמורא)°, לית כאן כיצד. רבי יצחק בי רבי אלעזר רבי יצחק בי רבי אלעזר° שאל. זרק מרשות היחיד לרשות הרבים, ונזכר עד שהוא ברשות הרבים קדם שתנוח. על דעתיה ד°רבי עקיבא רבי עקיבא, יעשה כמי שנחה ברשות הרבים ויהא חייב דכשנכנסה לרשות הרבים כאילו נחה? אמר רבי חונה רב הונא°. לא חייב °רבי עקיבא רבי עקיבא משום דקלוטה כמי שהונחה, וכאילו נחה ברשות הרבים אלא על ידי שנח לבסוף ברשות היחיד השנייה שהרי כך היתה מלאכת מושיט. דגמרינן זורק ממושיט שהיה במשכן. ואף ל°רבי עקיבא רבי עקיבא אם נזכר קודם שתנוח פטור. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שאמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. היה עומד ברשות הרבים וזרק למעלה מעשרה ונזכר. רואין אם היתה נופלת ברגע שנזכר ותנוח בתוך ד' אמות, פטור. ואם לאו חייב. _{אף שבאותו רגע היא במקום פטור.} והתני שמואל שמואל (אמורא)° מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד באמצע. רואין שאם תפול ותנוח בתוך ד' אמות פטור. ואם לאו חייב. וקשה. תמן בזורק מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד. את אמר דמה שהילכה ברשות היחיד אינו מצטרף לארבע אמות, וצריך שיהיה ארבע אמות ברשות הרבים בלי רשות היחיד. והכא בזורק מעל עשרה טפחים. את אמר שמה שהלכה במקום פטור ^יא_דמצטרף לארבע אמות ברשות הרבים? אמר רבי חונה רב הונא°. תמן אם תפול, קרקע שתחתיה רשות היחיד. לכן אינו מצטרף לארבע אמות ברשות הרבים. ברם הכא אם תפול, קרקע שתחתיה רשות הרבים. תני בשם °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי. זרק מרשות היחיד לרשות הרבים ועבר ד' אמות ברשות הרבים חייב שתים. °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי עבד ד' אמות ברשות הרבים

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סה עמוד ב] אב מלאכה בפני עצמה. שהרי אין מחייבים התולדה במקום אב. על דעתיה ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי, מ' מלאכות אינון. וניתנין? לא אתינן מתניה אלא מילין דכל עמא מודויי בהון. רבי זעירא רבי זעירא° ורבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. מתופרי יריעות למד °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. שהיו תופרי היריעות מזרקין את המחטין אלו לאלו. ולאו כרמלית היה בין היריעות? אמר רבי חיננא רבי חיננא° מן הצד היו מזרקין

ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ב

מתני’: ^יא_הכיצד? שני גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים. המושיט והזורק מזו לזו פטור. היו שניהן בדייטי אחת _{צד אחד של רשות הרבים,} המושיט חייב והזורק פטור, שכך היתה עבודת הלוים. שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים. מושיטין את הקרשין מזו לזו, אבל לא זורקין. חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה. הנוטל מהן והנותן על גבן חייב. פחות מיכן פטור:

גמ’: תנן, שני גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים. המושיט והזורק מזו לזו פטור. אמר רב רב (אמורא)° לית כאן פטור, אלא מותר דלמעלה מעשרה מקום פטור הוא ומותר . על דעתיה דרב רב (אמורא)°, למעלה מעשרה מותר. על דעתיה דשמואל שמואל (אמורא)°. למעלה מעשרה אסור תנן, היו שניהן בדייטי אחת _{באותו צד של רשות הרבים,} המושיט חייב והזורק פטור, שכך היתה עבודת הלוים. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם ררבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. מה שחייב כששניהם בדיוטה אחת, זה רק כאשר הם נמצאים באמצע רשות הרבים, ורשות הרבים מקפתו מכל צד. שאז גם בניהם נחשב רשות הרבים. אבל אם רשות הרבים רק מהצד שלהם, הרי בניהם כרמלית ופטור. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אפילו אם רשות הרבים רק מרוח אחת, חייב אף שבניהם כרמלית. שהרי למדנו מן אילין עגלות שהיו בצד רשות הרבים. ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון.? נמצא שהעביר דרך מקום פטור ואף על פי כן חייב. אף כאן. אף שהעביר דרך כרמלית חייב. אמר רבי אחא רב אחא° בשם רבי מיישא רבי מיישא°. בלבד על ידי שנים. אבל אחד שמושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים פטור. בכל אתר את אמר שנים שעשו פטורין. והכא את אמר שנים שעשו חייבין? שניי היא, שכך היתה עבודת הלוים באהל מועד. מה היתה עבודת הלוים באהל מועד? ב' עגלות זו אחר זו ברשות הרבים. מושיטין את הקרשים מזו לזו אבל לא זורקין. תני בר קפרא בר קפרא° לא היו זורקים, שלא לנהוג בקרשים בזיון. תנן, חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה. הנוטל מהן והנותן על גבן חייב. פחות מיכן פטור. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. העומד והחלל של הבור מצטרפין לארבעה. והוא שיהא העומד רבה על החלל. רבי זעירא רבי זעירא° בעי. עד שיהא עומד שכאן רבה על החלל, ועומד שכאן רבה על החלל? או שדי שבשני העומדים יחד, יהיה רבה על החלל של הבור? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. פשיטא לרבי זעירא רבי זעירא°, שאם יש חוליה רק מצד אחד. שאין החלל מצטרף. ופשיטא ליה שצריך שלפחות מצד אחד יהיה עומד מרובה על החלל.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

3 יא_ג מיי' פ ה' מהל' גירושין הלכה ג', מיי' פ ה' מהל' גירושין הלכה ד', טור ושו"ע אה"ע סי' קל"ט סעיף ו':

4 יא_ד מיי' פ י"ג מהל' שבת הלכה ט"ז:

[ע"ב]

5 יא_ה מיי' פ י"ג מהל' שבת הלכה י"ח, מיי' פ י"ג מהל' שבת הלכה י"ט:

-----------------------------------דף סו

תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_סו.ogg

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סו עמוד א] לא צורכה דא אלא האם צריך שגם עומד השני ירבה על החלל או די שאחד ירבה?: תנן, חוליות הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה. הנוטל מהן והנותן על גבן חייב. פחות מיכן פטור. ותני עליה, נטל מהם ונתן בתוך ארבע אמות פטור יותר מארבע אמות חייב. מה אנן קיימין? אם בגבוהין עשרה ורחבן ארבעה, רשות _היחיד בפני עצמה היא. ואם נטל ממנה והניח ברשות הרבים חייב. גבוהין עשרה ואינן רחבין ארבעה, הוה מקום פטור. הדא היא דאמר רב חסדא רב חסדא° בשם איסי איסי°. קנה נעוץ ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים, מותר לכאן ומותר לכאן, בלבד שלא יחליף. אלא כן אנן קיימין, בשחולית הבור והסלע אינן, לא רחבים ד' ולא גבוהין י' שדינם כרשות הרבים. ולא כן אמר חייה בריה דרב חייה בריה דרב°. כל המעכב דריסה ברשות הרבים נקרא כרמלית? אמר רבי יודן רבי יודן°. מה דאמר חייה בריה דרב חייה בריה דרב°, באמצע. דכיוון שזה מעכב את הרבים נידון ככרמלית. אבל מן הצד, רשות הרבים מבטלתה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בגבוהין עשרה ואין בהם ארבעה, לית כאן פטור אלא מותר. תמן תנינן, ^יא_והמפיס מורסא בשבת. אם לעשות לה פה, חייב. אם להוציא ממנה הליחה, פטור. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. לית כאן פטור אלא מותר. תמן תנינן. ^יא_זהצד נחש בשבת, אם במתעסק שלא ישכנו, פטור. אם לרפואה, חייב. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. לית כאן פטור אלא מותר ||||לא גורסים תמן תנינן|||| ^יא_חועל לפסים ארוניות שהן טהורות באהל המת וטמאות במשא הזב.
. אמר רבי זעירא רבי זעירא°. ויאות אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° שמותר. דאם צד את הנחש לצורך, הדא כבר תנינן אם לרפואה חייב. הוי לית כאן פטור אלא מותר _{ומדובר במקרה שלא צד לצורך אלא שלא ישכנו}

ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ג

מתני’: ^יא_טהזורק ד' אמות בכותל. למעלה מי' טפחים כזורק באויר. למטה מי' טפחים כזורק בארץ. והזורק בארץ ד' אמות חייב. ^יא_יזרק לתוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות פטור. חוץ לד' אמות ונתגלגל לתוך ד' אמות חייב:

גמ’: תנן, הזורק ד' אמות בכותל. למעלה מי'טפחים כזורק באויר. מתני' בשאין שם חור. אבל אם יש שם חור, מחלוקת °רבי מאיר רבי מאיר וחכמים. על דעתיה ד°רבי מאיר רבי מאיר, בין שיש בו _בחור ד' על ד' ובין שאין בו ד' על ד' את רואה את הכותל

 

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סו עמוד ב] כגמום דחוקקים להשלים. על דעתון דרבנן, אם יש בו ד' על ד', את רואה את הכותל כגמום _{נכתב בדרך אגב שהרי אין צורך שהרי יש ארבע על ארבע.} ^יא_יאואם לאו אין את רואה את הכותל כגמום אלא כסתום. תנן, למטה מי' טפחים כזורק בארץ. והא לא נח? אמר רב חסדא רב חסדא° במודד _{שהכותל עומד} לוכסן. ואין סופה לירד? אמר רבי חייה רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, תיפתר שהיתה ^יא_יבדבילה שמינה והיה ניטוחה. רבי חגי רבי חגי (אמורא)° בעא קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. לית הדא אמרה שיפוע מדריגה כלמטן? והא גבי כרם תנינן, הנוטע אחת בארץ ואחת במדרגה. אם גבוה עשרה, אינה מצטרפת. ואם לאו מצטרפת. ואמרינן דמקום השיפוע מצטרף למעלה? אמר לו. תמן זרעים נהנין מן המדריגה ואין סופם ליפול. ברם הכא, דרך בני אדם להיות שפין בה והיא נופלת. אילו אמר שהיה שם חור, והיא נהנית מן החור כשם שהזרעים נהנין מן הערוגה, יאות שיכולתה להשוות. תנן, זרק לתוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות פטור. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° ורבי אבהו רבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כשהיה המקום מונדרן _מדרון. בהדא תנינן. זרק חוץ לד' אמות ונתגלגל לתוך ארבע אמות חייב? הרי אין סופה לנוח ולמה חייב? אתו חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ורבי אבהו רבי אבהו° ואמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° ^יא_יגוהיא שנחה

ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ד

מתני’: ^יא_ידהזורק בים ארבע אמות פטור. ^יא_טואם היה רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו. הזורק בתוכו ארבע אמות חייב. וכמה הוא רקק מים? פחות מעשרה טפחים. רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו, הזורק בתוכו ארבע אמות חייב:

גמ’: לא סוף דבר ארבע אמות בים. אלא אפילו זרק בכל הים פטור. שכל הים נקרא כרמלית. ולמה תנינתה רקק מים תרין זימנין. אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° בשם רבי פינחס רבי פינחס°. בשהיו שני רקקים, אחד הרבים מהלכין בו, ואחד אין הרבים מהלכין בו אלא כשהן נדחקין. שלא תאמר, הואיל ואין הרבים מהלכין בו אלא כשהן נדחקין, אינו רשות הרבים אלא רשות היחיד. לפום כן צריך מימר רשות הרבים היא.

ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ה

מתני’: הזורק מן הים ליבשה, ומן היבשה לים, ומן הים לספינה, ומן הספינה לים, ומן הספינה לחבירתה, פטור. ^יא_טזספינות קשורות זו בזו, מטלטלין מזו לזו. אם אינן קשורין, אף על פי שמוקפות _קרובות אין מטלטלין מזו לזו:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

6 יא_ו מיי' פ י' מהל' שבת הלכה י"ז, טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ח סעיף כ"ח:

7 יא_ז מיי' פ י' מהל' שבת הלכה כ"ה, טור ושו"ע או"ח סי' שי"ג סעיף ז':

8 יא_ח מיי' פ"ח מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ג':

9 יא_ט מיי' פ י"ד מהל' שבת הלכה י"ח:

10 יא_י מיי' פ י"ג מהל' שבת הלכה כ"ב:

[ע"ב]

11 יא_יא מיי' פ י"ד מהל' שבת הלכה י"ח, טור ושו"ע או"ח סי' שמ"ה סעיף ו':

12 יא_יב מיי' פ י"ד מהל' שבת הלכה י"ח:

13 יא_יג מיי' פ י"ג מהל' שבת הלכה כ"ב:

14 יא_יד מיי' פ י"ד מהל' שבת הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' שמ"ה סעיף י"ד:

15 יא_טו מיי' פ י"ד מהל' שבת הלכה כ"ד:

16 יא_טז מיי' פ"ג מהל' עירובין הלכה כ"ה, טור ושו"ע או"ח סי' שנ"ה סעיף א':

-----------------------------------דף סז

תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_סז.ogg

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סז עמוד א]

גמ’: תנן, ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו. אמר אבא בר רב הונא אבא בר רב הונא°, אפילו קשורות בגמי. רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר, והן ^יא_יזשעירבו. רבי חייה רבי חייא רבה° ורבי אימא רבי אמי°, תריהון אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. חד אמר, בשאין ביניהן רוחב ד' אבל יש בניהן רוחב ד’, אפילו קשורות אסור. שמטלטל דרך כרמלית. וחורנא אמר, אפילו יש ביניהם רוחב ד'. ולא ידעין מאן אמר דא, ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. שרבי יעקב בר זבדי רבי יעקב בר זבדי° ורבי חייה רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, אפילו אינן גבוהות עשרה. הויי דו אמר, בשאין ביניהן רוחב ד'. דכיוון שאין בהם י’, אם בניהם יותר מד’, הרי הוא מעביר דרך כרמלית. הוון בעיי מימר. מאן דאמר בשאין ביניהן רוחב ארבעה, אפילו אינן גבוהות עשרה. מאן דאמר גבוהות עשרה, אפילו יש ביניהן רוחב ארבעה. דאף שבניהם כרמלית, מותר שמעביר מעל עשרה, שזה מקום פטור. כדאמר רבי חנניה בריה דרבי הילל רבי חנניה בריה דרבי הילל°. והוא שיהא כל אויר כרמלית בתוך עשרה, שאין כרמלית למעלה מעשרה. ספינה שבים גבוה עשרה טפחים, אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אם היתה עמוקה מן המים י'טפחים, ואינה גבוה מן המים עשרה טפחים. מטלטלין מתוכה לים, אבל לא מן הים לתוכה. רבי אבהו רבי אבהו° אמר, רבי יוחנן רבי יוחנן° בעי. ולמה מתוכה לים מותר מפני שאינה גבוה י'. אין כיני, אפילו מן הים לתוכה. ולמה מן הים לתוכה אסור מפני שהיא עמוקה י'. אין כיני, אפילו מתוכה לים? אמר רבי אבון רבי אבין° למה מתוכה לים מותר מפני סכנה. שאם לא נתיר, יצטברו שפכים בספינה ויבואו לסכנת חולי. סלע שבים, גבוה עשרה טפחים, אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. פחות מיכן מותר, ומטלטלין בה עד בית סאתים. מה בין סלע שהתרנו אפילו מהים אליו אם אינה בולטת מהים עשרה. ומה בין ספינה שאסרנו מהים לספינה? ספינה עולה ויורדת ונראת כרשות אחרת. סלע במקומה היא. פחות מכאן מותר, ומטלטלים בה עד בית סאתים. _{קא סלקא דעתין שמה שנאמר פחות מכאן הכוונה לגובה} אם אין בה עשרה טפחים, ולא כרמלית היא? והרי אסור לטלטל בכרמלית יותר מארבע אמות. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° על רישה איתאמרת. כדתנן. ^יא_יחסלע שבים. גבוה עשרה טפחים אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. היתה יותר מכן _{מבית סאתים,} נעשית כמחיצה שהוקפה זרעים, שאין מותר לטלטל בה אלא בארבע אמות. פחות מיכן _{מעשרה טפחים} מטלטלין מתוכה לים ומן הים לתוכה. ובגבוה מעשרה ומטלטלין בה עד בית סאתים. רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעי. מעתה שתי כרמליות סמוכות זו לזו מטלטלין מזו לזו? אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל רבי חנניה בריה דרבי הילל°. מכיון שהים מקיפה מכל צד, כמי שכולה כרמלית אחת. רב המנונא רב המנונא° אמר. נסר שהוא חוץ לספינה ואין בו רוחב ארבע, מותר לישב בו ולעשות צרכיו בשבת. אמר רבי מנא רבי מנא°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סז עמוד ב] אילו אמר תיבה פחותה _{מחיצה תלויה,} יאות. דאמרינן גוד אחית מחיצות. אמר רבי אבון רבי אבין°, מאן דבעי מיעבד תקנה לאילפא _ספינה. מוציא נסר טפח ומשהו וחוקק בו טפח _{שנראה כנון כפופה} ומעמידו תוך שלשה לדופן, ואף שאין בו רוחב ארבעה, את רואה את המחיצות כאילו עולות. מאי טעמא? אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רב המנונא רב המנונא°. שכל ג' וג' שהן סמוכין למחיצה, כמחיצה הן מדין לבוד. רבי יצחק ברבי אלעזר רבי יצחק ברבי אלעזר° מפקד לרבי הושעיה בי רבי שמי רבי הושעיה בי רבי שמי°. כד דהוה פריש בים, מעבד ליה סל פחות _{בלי תחתית} שיוכל לטלטל מהים דרך שם

ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ו

מתני’: ^יא_יטהזורק ונזכר עד שלא תצא מידו. קלטה אחר, קלטה כלב, או שנשרפה, פטור. זרק לעשות חבורה בין באדם בין בבהמה, ונזכר עד שלא נעשית החבורה, פטור. זה הכלל. כל חייבי חטאות אינן חייבין, עד שתהא תחילתן וסופן שגגה. תחילתן שגגה וסופן זדון, תחילתן זדון וסופן שגגה, פטורין. עד שתהא תחילתן וסופן שגגה:

גמ’: תנן, הזורק ונזכר עד שלא תצא מידו. קלטה אחר, קלטה כלב, או שנשרפה, פטור. כיני מתניתין. שאחר שנזכר הזיד. לכן פטור. שהיתה תחילתו שוגג וסופו זדון. אבל אם אחר שנזכר התחרט, חייב קרבן. שאם לא כן קשיא, אילו ירה חץ להרוג בו את הנפש והתרו בו קדם שירה, וחזר בו אחר שירה בעוד החץ באויר, שמא כלום הוא? הוי סופך מימר כמו שאמרנו, שכשנזכר הזיד _{אבל אם התחרט חייב שהולכים אחר ההתחלה.} תנן, תחילתו שגגה וסופו זדון פטור. אמר רבי יוסה בן חנינה רבי יוסה בן חנינה° בששגג בלא תעשה, ובהזיד בלא תעשה. אבל אם שגג בכרת או בקרבן, חייב. ^יא_כרבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר, אפילו שגג בהיכרת. והזיד בהיכרת. ואפילו הזיד בלאו ושגג בכרת חייב. תני: °רבי שמעון בר יוחאי רבי שמעון בר יוחאי מסייע לרבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, שאף אם שגג בכרת חייב. דכתיב (במדבר ט"ו, ל') את ה' הוא מגדף ונכרתה. תורת אחת יהיה לכם לעושה בשגגה. משמע שחייב קרבן על שגגת כרת. הגע עצמך. שהיה מזיד בלאו ושוגג בהיכרת. האם מתרין בו ולוקה על הלאו, ומביא קרבן על שגגת הכרת? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. השוגג בחלב ומזיד בחטאת. מתרין בו, ולוקה ומביא קרבן. תני, אין מתעסקין פטורים, לא בחלבים ולא בעריות.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

17 יא_יז מיי' פ"ג מהל' עירובין הלכה כ"ה, טור ושו"ע או"ח סי' שנ"ה סעיף א':

18 יא_יח מיי' פ י"ז מהל' שבת הלכה ב':

[ע"ב]

19 יא_יט מיי' פ א' מהל' שבת הלכה י"ט, מיי' פ"ב מהל' שגגות הלכה א':

20 יא_כ מיי' פ"ב מהל' שגגות הלכה ב':

-----------------------------------דף סח

תלמוד ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_סח.ogg

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סח עמוד א] ^יא_כאהמתעסק בשבת פטור. בחלבים ובעריות חייב. היך עבידא? הרי אני קוצר חצי גרוגרות, וקצר כגרוגרת פטור. הרי אני אוכל חצי זית, ואכל כזית חייב. הרי אני מתחמם בה, והערה בה חייב

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

21 יא_כא מיי' פ"ב מהל' שגגות הלכה ז':

[ע"ב]

הדרן עלך פרק הזורק