ירושלמי שבת יא ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת שבת · פרק יא · הלכה ו | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


דף סז עמוד ב[עריכה]

משנה הזורק ונזכר עד שלא תצא מידו קלטה אחר קלטה כלב או שנשרפה פטור זרק לעשות חבורה בין באדם בין בבהמה ונזכר עד שלא נעשית החבורה פטור זה הכלל כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחילתן וסופן שגגה תחילתן שגגן וסופן זדון תחילתן זדון וסופן שגגה פטורין עד שתהא תחילתן וסופן שגגה:

גמרא כיני מתני' והזיד. וקשיא אילו ירה חץ להרוג בו את הנפש והתרו בו וחזר בו שמא כלום הוא הוי סופך מימר והזיד. ר' יוסה בן חנינה אמר בשוגג בל"ת. ובמזיד בל"ת. ריב"ל אמר בשוגג בהיכרת. ובמזיד בהיכרת. תני רשב"י מסייע לר' יהושע בן לוי (במדבר טו) את ה' הוא מגדף ונכרתה. הגע עצמך אפי' מזיד בהיכרת מתרין בו ולוקה ומביא קרבן. רבי אבהו בשם רבי יוחנן השוגג בחלב ומזיד בחטאת מתרין בו ולוקה ומביא קרבן. תני אין מתעסקין לא בחלבים ולא בעריות.


דף סח עמוד א[עריכה]

המתעסק בשבת פטור. בחלבים ובעריות חייב. היך עבידא הרי אני קוצר חצי גרוגרות וקצר כגרוגרת פטור. הרי אני אוכל חצי זית ואכל כזית חייב. הרי אני מתחמם בה והערה בה חייב: