ירושלמי שבת יא
מתוך: ירושלמי שבת יא א (עריכה)
משנה הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד חייב מרשות היחיד לרשות היחיד ור"ה באמצע ר' עקיבה מחייב וחכמים פוטרין:
גמרא זריקה תולדת הוצאה היא. ולא שנייא בין על דעתיה בין על דעתהון דרבנן והוא שנחה מרשות הרבים לרשות היחיד. על דעתיה דרבי אפי' לא נחה. על דעתהון דרבנן והוא שנחה דאמר רבי בא בר חונא בשם רב לא חייב רבי אלא על ידי רשות היחיד מקורה.
מילתיה דר' יוחנן אמר אפילו אינה מקורה דא"ר אימי בשם רבי יוחנן והוא שתרד לאויר מחיצות. רבי אימי בעא קומי רבי יוחנן מתניתא דרבי דרבי עבד אויר מחיצות כממשן. אמר ליה דברי הכל היא הכא בגיטין. ויתיבינה רבי אומר מקורה ואת אמרת אינו מקורה. מה בין גיטין מה בין שבת. א"ר אילא בשבת כתיב (שמות כ) לא תעשה כל מלאכה ונעשית היא מאיליה. ברם הכא התורה אמרה (דברים כד) ונתן בידה ברשותה. שמואל אמר לא שנו אלא למטה מעשרה הא למעלה מעשרה אסור. מילתיה דרבי אלעזר אמר אפילו למעלה מעשרה מותר. דאמר ר' אילא בשם ר' אלעזר מעגלות למד ר"ע. ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון. אית תניי תני כיצד. אית דלא תני כיצד. על דעתיה דר' אלעזר אית כאן כיצד על דעתיה דשמואל לית כאן כיצד. ר' יצחק בי רבי אלעזר שאל זרק מרשות היחיד לרשות הרבים ונזכר עד שהוא ברשות הרבים. על דעתיה דר' עקיבה יעשה כמי שנחה בר"ה ויהא חייב שתים. א"ר חונה לא חייב ר' עקיבה אלא ע"י רה"י השנייה. רבי אבהו אומר בשם ר' אלעזר בשם ר' יוחנן היה עומד בר"ה וזרק למעלה מעשרה. רואין שאם תפול אם נחה בתוך ד' אמות פטור ואם לאו חייב. והתני שמואל מרה"י לרה"י ורה"י באמצע רואין שאם תפול נחה בתוך ד' אמות פטור ואם לאו חייב. תמן את אמר אין ר"ה מצטרפת. והכא את אמר ר"ה מצטרפת. א"ר חונה תמן שאם תפול קרקע שתחתיה רשות היחיד. ברם הכא שאם תפול קרקע שתחתיה רשות הרבים. תני בשם ר' יודה זרק ד"א בר"ה חייב. ר' יודה עבד ד"א בר"ה
מלאכה בפני עצמה. על דעתיה דר' יודה מ' מלאכות אינון. וניתנין. לא אתינן מתני' אלא מילין דכל עמא מודויי בהון. ר' זעירא ר' יאשיה בשם ר' יוחנן מתופרי יריעות למד ר' יהודה שהיו תופרי היריעות מזרקין את המחטין אלו לאלו. ולאו כרמלית היה. א"ר חיננא מן הצד היו מזרקין:
מתוך: ירושלמי שבת יא ב (עריכה)
משנה כיצד שני גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים המושיט והזורק מזו לזו פטור היו שניהן בדייטי אחת המושיט חייב והזורק פטור שכך היתה עבודת הלוים שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים מושיטין את הקרשין מזו לזו אבל לא זורקין חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה הנוטל מהן והנותן על גבן חייב פחות מיכן פטור:
גמרא רב אמר לית כאן פטור אלא מותר. על דעתיה דרב למעלה מעשרה מותר. על דעתיה דשמואל למעלה מעשרה אסור. ר' אילא בשם רשב"ל והוא שתהא רשות הרבים מקפתו מכל צד. ר' יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן אפילו מרוח אחת מן אילין עגלות. ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון. רבי אחא בשם ר' מיישא בלבד ע"י שנים בכל אתר את אמר שנים שעשו פטורין. והכא את אמר שנים שעשו חייבין. שניי היא שכך היתה עבודת הלוים באהל מועד. מה היתה עבודת הלוים באהל מועד. ב' עגלות זו אחר זו בר"ה מושיטין את הקרשים מזו לזו אבל לא זורקין. תני בר קפרא שלא לנהוג בקרשים בזיון. אמר בי יוחנן העומד והחלל מצטרפין בארבעה והוא שיהא העומד רבה על החלל. ר' זעירא בעי עד שיהא עומד שכאן ועומד שכאן רבה. אמר רבי יוסה פשיטא לרבי זעירא שאין עומד מצד אחד מצטרף. פשיטא ליה שאין עומד מצד אחד רבה.
לא צורכה דלא אפילו עומד השני: חוליות הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה. מה אנן קיימין אם בגבוהין עשרה ורחבן ארבעה רשות בפני עצמה היא גבוהין עשרה ואינן רחבין ארבעה הדא היא דאמר רב חסדא בשם איסי קנה נעוץ בר"ה גבוה עשרה טפחים מותר לכאן ומותר לכאן בלבד שלא יחליף. אלא כן אנן קיימין בשאינן לא רחבים ד' ולא גבוהין י'. ולא כן אמר חייה בריה דרב כל המעכב דריסה בר"ה נקרא כרמלית. אמר ר' יודן מה דאמר חייה בריה דרב באמצע. אבל מן הצד רה"ר מבטלתה. א"ר יוחנן לית כאן פטור אלא מותר. תמן תנינן המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב. אם להוציא ממנה הליחה פטור. אר"י לית כאן פטור אלא מותר. תמן תנינן הצד נחש בשבת אם במתעסק שלא ישכנו פטור. אם לרפואה חייב. א"ר יוחנן לית כאן פטור אלא מותר. תמן תנינן ועל לפסים ארוניות שהן טהורות באהל המת וטמאות במשא הזב. א"ר זעירא ויאות אם לצורך הדא דתנינן אם לרפואה חייב. הוי לית כאן פטור אלא מותר:
מתוך: ירושלמי שבת יא ג (עריכה)
משנה הזורק ד"א בכותל למעלה מי"ט כזורק באויר למטה מי"ט כזורק בארץ והזורק בארץ ד"א חייב זרק לתוך ד"א ונתגלגל חוץ לד"א פטור חוץ לד"א ונתגלגל לתוך ד"א חייב:
גמרא מתני' בשאין שם חור. אבל אם יש שם חור מחלוקת ר"מ וחכמים. על דעתיה דר"מ בין שיש בו ד' על ד' ובין שאין בו ד' על ד' את רואה את הכותל
כגמום. על דעתון דרבנן אם יש בו ד' על ד' את רואה את הכותל כגמום. ואם לאו אין את רואה את הכותל כגמום. אלא כסתום. רב חסדא אמר במודד לוכסן. ואין סופה לירד. ר' חייה בשם ר' יוחנן תיפתר שהיתה דבילה שמינה והיה ניטוחה. ר' חגי בעא קומי ר' יוסה לית הדא אמרה שיפוע מדריגה כלמטן. א"ל תמן זרעים נהנין מן המדריגה. ברם הכא דרך בני אדם להיות שפין בה והיא נופלת. אילו אמר כשהיה שם חור והיא נהנית מן החור כשם שהזרעים נהנין מן הערוגה יאות. ר' יוסה ר' אבהו בשם ר' יוחנן כשהיה המקום מונדרן כהדא דתנינן זרק חוץ לד' אמות ונתגלגל חוץ לארבע אמות חייב. אתא ר' חזקיה ר' אבהו בשם ר' יוחנן והיא בשנחה:
מתוך: ירושלמי שבת יא ד (עריכה)
משנה הזורק בים ארבע אמות פטור אם היה רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק בתוכו ארבע אמות חייב וכמה הוא רקק מים פחות מעשרה טפחים רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק בתוכו ארבע אמות חייב:
גמרא לא סוף דבר ארבע אמות בים אלא אפי' זרק בכל הים פטור. שכל הים נקרא כרמלית. ולמה תנינתה תרין זימנין. ר' חנינה בשם ר' פינחס בשהיו שני רקקים אחד הרבים מהלכין בו ואחד אין הרבים מהלכין בו אלא כשהן נדחקין. שלא תאמר הואיל ואין הרבים מהלכין בו אלא כשהן נדחקין אינו רשות הרבים אלא רשות היחיד. לפום כן צריך מימר רה"ר היא:
מתוך: ירושלמי שבת יא ה (עריכה)
משנה הזורק מן הים ליבשה ומן היבשה לים ומן הים לספינה ומן הספינה לים ומן הספינה לחבירתה פטור ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו אם אינן קשורין אע"פ שמוקפות אין מטלטלין מזו לזו:
גמרא אבא בר רב הונא אמר בקשורות בגמי. רבי יוסי בי רבי בון אמר והן שעירבו. רבי חייה ר' אימא תריהון בשם ר' לעזר חד אמר בשאין ביניהן רוחב ד'. וחורנא אמר אפי' יש ביניהם רוחב ד'. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דא"ר יוסה ר' יעקב בר זבדי ר' חייה בשם ר' לעזר אפי' אינן גבוהות עשרה. הויי דו אמר בשאין ביניהן רוחב ד'. הוון בעיי מימר מ"ד בשאין ביניהן רוחב ארבעה אפילו אינן גבוהות עשרה. מ"ד גבוהות עשרה אפי' יש ביניהן רוחב ארבעה. א"ר חנניה בריה דרבי הילל והוא שיהא כל אויר כרמלית בתוך עשרה. ספינה שבים גבוה עשרה טפחים אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. רבי יהודה אומר אם היתה עמוקה מן המים י"ט ואינה גבוה מן המים עשרה טפחים מטלטלין מתוכה לים אבל לא מן הים לתוכה. ר' אבהו אמר ר' יוחנן בעי ולמה מתוכה לים מותר. מפני שאינה גבוה י'. אין כיני אפילו מן הים לתוכה ולמה מן הים לתוכה אסור. מפני שהיא עמוקה י'. אין כיני אפילו מתוכה לים. א"ר אבון ולמה מתוכה לים מותר מפני סכנה. סלע שבים גבוה עשרה טפחים אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. פחות מיכן מותר. מה בין סלע ומה בין ספינה. ספינה עולה ויורדת. סלע במקומה היא. ולא כרמלית היא. כלום הוא מותר לטלטל בכרמלית אלא בארבע אמות. א"ר אילא על רישה סלע שבים גבוה עשרה טפחים אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. יותר מכן נעשית כמחיצה שהוקפה זרעים שאין מותר לטלטל בה אלא בארבע אמות. פחות מיכן מטלטלין מתוכה לים ומן הים לתוכה ומטלטלין בה עד בית סאתים. רבי בון בר חייה בעי מעתה שתי כרמליות סמוכות זו לזו מטלטלין מזו לזו. א"ר חנניה בריה דרבי הילל מכיון שהים מקיפה מכל צד כמי שכולה כרמלית אחת. רב המנונא אמר נסר שהוא חוץ לספינה ואין בו רוחב ארבע מותר ליישב בו ולעשות צרכיו בשבת. א"ר מנא
אילו אמר תיבה פחותה יאות. א"ר אבון מה דבעי מיעבד תקנה לאילפא. מוציא נסר חוץ לשלשה שאין בו רוחב ארבעה ואת רואה את המחיצות כאילו עולות. ר' יעקב בר אחא בשם רב המנונא שכל ג' וג' שהן סמוכין למחיצה כמחיצה הן. ר' יצחק בי ר' לעזר מפקד לר' הושעיה בי ר' שמי דהוה פריש מעבד ליה סל פחות:
מתוך: ירושלמי שבת יא ו (עריכה)
משנה הזורק ונזכר עד שלא תצא מידו קלטה אחר קלטה כלב או שנשרפה פטור זרק לעשות חבורה בין באדם בין בבהמה ונזכר עד שלא נעשית החבורה פטור זה הכלל כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחילתן וסופן שגגה תחילתן שגגן וסופן זדון תחילתן זדון וסופן שגגה פטורין עד שתהא תחילתן וסופן שגגה:
גמרא כיני מתני' והזיד. וקשיא אילו ירה חץ להרוג בו את הנפש והתרו בו וחזר בו שמא כלום הוא הוי סופך מימר והזיד. ר' יוסה בן חנינה אמר בשוגג בל"ת. ובמזיד בל"ת. ריב"ל אמר בשוגג בהיכרת. ובמזיד בהיכרת. תני רשב"י מסייע לר' יהושע בן לוי (במדבר טו) את ה' הוא מגדף ונכרתה. הגע עצמך אפי' מזיד בהיכרת מתרין בו ולוקה ומביא קרבן. רבי אבהו בשם רבי יוחנן השוגג בחלב ומזיד בחטאת מתרין בו ולוקה ומביא קרבן. תני אין מתעסקין לא בחלבים ולא בעריות.
המתעסק בשבת פטור. בחלבים ובעריות חייב. היך עבידא הרי אני קוצר חצי גרוגרות וקצר כגרוגרת פטור. הרי אני אוכל חצי זית ואכל כזית חייב. הרי אני מתחמם בה והערה בה חייב: