ירושלמי שבת י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שבת פרק י: משנה תוספתא ירושלמי בבלי

<< ירושלמי, מסכת שבת, פרק י >>




מתוך: ירושלמי שבת י א (עריכה)

דף סא עמוד ב[עריכה]

משנה המצניע לזרע לדוגמא ולרפואה והוציאו בשבת חייב עליו בכל שהוא וכל אדם אין חייבין עליו אלא כשיעורו חזר והכניסו אינו חייב אלא כשיעורו:

גמרא ר' ירמיה אמר ר' יוסי בי רבי חנינה בעי מתניתין דר"י דר' יהודה אמר אומן באומנתו חייב. אתא רבי יודה בן פזי בשם רבי יוסי בי רבי חנינא דר' יהודה היא. א"ר יוסי ברבי חנינה לא אתיה אלא לדוגמא שכבר נתפייס הלוקח. אבל לזרע ולרפואה אפי' כל שהוא חייב. הצניעו זה והוציאו זה פטור. ר"ש בן אלעזר מחייב. מה אנן קיימין אם בשהוציאוהו מדעת הראשון דברי הכל חייב. אלא כאן אנן קיימין בסתם. ורבנן אמרי חזקה מדעת השני הוציאו. ר"ש בן אלעזר אומר חזקה מדעת הראשון הוציאו:



מתוך: ירושלמי שבת י ב (עריכה)

דף סב עמוד א[עריכה]

משנה המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה בין שחזר והוציאם בין שהוציאם אחר פטור מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת קופה שהיא מליאה פירות ונתונה על האסקופה החיצונה אע"פ שרוב הפירות מבחוץ פטור עד שיוציא את כל הקופה:

גמרא חזקיה אמר בקופה של קישואין ושל דילועין היא מתניתין שמקצת האוכל מבפנים ומקצתו מבחוץ. אבל בקופה שהיא מליאה פירות כיון שהוציא ממנה כגרוגרת חייב. אמרין מילתיה דרבי יוחנן פליגא דא"ר חייא בשם רבי יוחנן סרוד שמקצתו בפנים ומקצתו מבחוץ נטל מיכן ונתן לכאן פטור. אם עקרו עד שיעקור כולו כאחת. אמר רבי מנא קומי רבי יוסה תיפתר בפרוץ. אמר ליה והא תנינן קופה. אית לך מימר קופה פרוצה. מיי כדון. אין לך מיטלטל ברשות הרבים ונעשה כרמלית אלא אדם בלבד. חזקיה אמר הוציא חבילה מרשות היחיד לרשות הרבים עד שלא הניחה ברשות הרבים היה ראשה למעלה מעשרה הואיל ואין כולה ניחה ברשות הרבים פטור. א"ר שמואל בר רב יצחק הוציא קורה מרשות היחיד לרשות הרבים עד שלא הניחה ברשות הרבים נכנס ראשה לרשות היחיד אחרת הואיל ואין כולה ניחה ברשות הרבים פטור. אמר רבי יוחנן אבן שהיא נתונה ברשות הרבים גבוהה עשרה ורחבה ארבעה המשתמש מתוכה לרשות הרבים ומרשות הרבים לתוכה חייב. שמואל אמר קופה שהיא מליאה פירות ונתונה ברשות הרבים גבוה עשרה ורחבה ארבעה המשתמש מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור. מה פליג כאן בשהפכה על צידה. וכאן בשלא הפכה על צידה.


דף סב עמוד ב[עריכה]

רבי בון בר חייה בעי עקר אבן ברשות הרבים גבוהה עשרה ורחבה ארבעה מה את עבד לה כמשתמש מתוכה לרשות הרבים ומרשות הרבים לתוכה ומרשות הרבים לרה"ר אחרת. רבנן דקיסרין אמרין רבי יוחנן בעי נתן חמשה על גבי חמשה מה את עבד לון כמשתמש מרשות היחיד לכרמלית מכרמלית לרשות היחיד מרשות היחיד לרשות היחיד אחרת:



מתוך: ירושלמי שבת י ג (עריכה)

דף סב עמוד ב[עריכה]

משנה המוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על כתפיו חייב שכן משא בני קהת לאחר ידו ברגלו ובפיו במרפקו באזנו ובשערו ובאפונדתו ופיה למטה בין אפונדתו לחלוקו ובחפת חלוקו במנעלו ובסנדלו פטור שלא הוציא כדרך המוציאין:

גמרא רבי יוסה בעי מעתה הוציא כגרוגרת על כתיפו חייב והן משא בני קהת. וכתיב (במדבר ד) ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה. שמן המאור בימינו. וקטרת הסמים בשמאלו. ומנחת התמיד של יום תלויה בזרועו. שמן המשחה איכן היה נתון. רבי אבון בשם רבי אלעזר כמין צלוחית קטנה היה לו באפונדתו. אין תאמר שהיה קטן אמר ר' יהושע בן לוי כתיב (במדבר ג) ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן דוך דוכנים היה. ר' יהודה בי רבי אמר מרכל חיה. תני רבי חייה ולמה נקרא שמו מרכל שהיה מר על הכל אלא שאין גדולה בפלטין של מלך. אמר רבי לוי כתיב (ויקרא ו) ולבש הכהן מדו בד והרים את הדשן אלא שאין גדולה בפלטין של מלך:



מתוך: ירושלמי שבת י ד (עריכה)

דף סב עמוד ב[עריכה]

משנה המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור לאחריו ובא לו לפניו חייב באמת האשה החוגרת בסינר בין מלפניה בין מלאחריה חייבת שכן ראוי להיות חוזר רבי יהודה אומר אף במקבלי פיתקין כן:


דף סג עמוד א[עריכה]

תמן תנינן ר' ישמעאל השזורי ור' שמעון אומר לא נחלקו על דבר שהוא בשם אחד שהוא חייב. על מה נחלקו על דבר שהוא משם שני שמות שר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. ר' אילא בשם ר' אלעזר כמאן דאמר בשני שמות נחלקו. ברם כמאן דאמר בשם אחד נחלקו וכאן שני שמות הן והוא פטור. לאחריו ובא לו לפניו חייב כמאן דאמר בשם א' נחלקו. ברם כמאן דאמר בשני שמות וכאן בשם אחד הוא והוא חייב. ר' אילא בשם ר' אלעזר תניין אינון מאן דאמר תמן חייב אף הכא חייב. מאן דאמר תמן פטור אוף הכא פטור: באמת. אמר ר' אליעזר כל מקום שישנו באמת הלכה למשה מסיני:



מתוך: ירושלמי שבת י ה (עריכה)

דף סג עמוד א[עריכה]

משנה המוציא ככר ברה"ר חייב הוציאוהו שנים פטורין לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבין ור"ש פוטר המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי שהכלי טפילה לו את החי במיטה פטור אף על המיטה שהמיטה טפילה לו את המת במיטה חייב וכן כזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ חייבין ור"ש פוטר:


דף סג עמוד ב[עריכה]

בעשותה היחיד שעשה חייב שנים שלשה שעשו פטורין. רבי יושיע דרומיא אמר קומי רבי יסא בשם רבי אחא קני גירדי רבי פוטר. רבי אלעזר בי רבי שמעון מחייב. אמר לו רבי כך שמעתי מאביך. אמר לו שמשתי את אבא עומדות מה שלא שמשתן ישיבות. ורבי תלמידיה דרשב"י דהוי לא תלמידיה דרבי יעקב בר קודשי הוה. אלא כך אמר ליה שמשתי את אבא עומדות מה שלא שמשת את רבך ישיבות. כשהיה רבי אלעזר בי ר' שמעון נכנס לבית הוועד היו פניו של רבי מקדירות אמר ליה אביו ויאות זה ארי בן ארי אבל אתה ארי בן שועל. מן דמך רבי אלעזר שלח ר' תבע באיתתיה. אמרה לי כלי שנשתמש בו קדש ישתמש בו חול. אמר ר' שמואל בר רב יצחק הדא דאת אמר בצריכין לכיליין כגון אילין תותייא. אבל אם אינן צריכין לכיליין חייב אף על הכלי: את החי במיטה פטור אף על המיטה. דחייא טעין גרמיה. את המת במיטה חייב. דברי הכל לא כן תני אף ריח רע כל שהוא. ואמר ר' אילא אף ר' שמעון מודה בה. ומודה ר' שמעון באיסורי הנייה. א"ר יודן תיפתר במת עכו"ם ושאין בו ריח רע והוציאו


דף סד עמוד א[עריכה]

לכלבו. תני חצי זית מן המת וחצי זית מן הנבילה ופחות מכעדשה מן השרץ חייב. ורבי שמעון פוטר. מה טעמא דרבי שמעון כבר נתמעטה הטומאה. מה טעמון דרבנן בההיא דר' יודן תיפתר במת עכו"ם ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו:



מתוך: ירושלמי שבת י ו (עריכה)

דף סד עמוד א[עריכה]

משנה הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו וכן שערו וכן שפמו וכן זקנו וכן הגודלת וכן הכוחלת וכן הפוקסת ר' אליעזר מחייב חטאת וחכמים אומרים משום שבות התולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור ורבי שמעון פוטר בזה ובזה:

גמרא רבי אבהו בשם רבי יוסי בי רבי חנינא מה פליגין בשנטלן הוא אבל אם נטלן אחר מאוסין הן דברי חכמים. רבי אחא רבי נחום בשם רב לעולם אינו חייב עד שיטלנו בקרסטל. רבי אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה הגודלת חייבת משום בונה. ואתיא כההיא דאמר רבי יוחנן בשם רבי בנייה באתרין צווחין לקלעיתא בנייתא. א"ר זעירא לא מסתברא דלא משום אריג. מחלפא שיטתיה דר' זעירא דתמן א"ר זעירא רבי חייא בשם רבי יוחנן הקולע שלש נימין באדם חייב משום אריג. אמר ר' זעירא לא טוו אריג הוא. והכא הוא אמר הכין. כאן במרובה וכאן בממועט. הדא דאת אמר באדם אבל בבהמה טהור. כהדא דתני העושה פסיקא לילבב לישפר להדיק בה את המרצופין לתלותה בצואר בהמה טהור. הדא דאת אמר בפשוטין


דף סד עמוד ב[עריכה]

אבל במקופלין בין באדם בין בבהמה טמא. הכוחלת חייבת משום כותבת הפוקסת חייבת משום צובעה. יצחק בר אוריון אמר מה פליגין בשלא תלש כנגד הנקב. אבל אם תלש מכנגד הנקב אף רבי שמעון מודה. רבי ירמיה בעי היה כולו בארץ ונקב חוץ לארץ אשכחת אמר מה דצריכא לרבי ירמיה פשיטא ליצחק בן אוריון. אילין אינון והא אית לך חורניין. עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם. עציץ נקוב אינו מכשיר את הזרעים. ושאינו נקוב מכשיר את הזרעים התולש מעציץ נקוב חייב ומשאינו נקב פטור. רבי יוסה אמר לה סתם ר' חנניה מטי בה בשם רבי שמואל בר רב יצחק. התורה ריבת בטהרת זרעים מאי טעמא (ויקרא יא) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע וגו':