טור אורח חיים שמו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן שמו | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

מן התורה אין חיוב אלא במוציא ומכניס וזורק ומושיט מרשות היחיד לרשות הרבים, אי נמי איפכא. וחכמים אסרו מרשות היחיד ורשות הרבים לכרמלית, או מכרמלית להם, גזירה משום מרשות היחיד לרשות הרבים. אבל דבר שהוא מקום פטור, מותר להוציא ולהכניס ממנו לרשות היחיד ולר"ה, ומהם לתוכו, ובלבד שלא יוציא מרשות היחיד למקום פטור ויעבירנו דרך מקום פטור לר"ה, או איפכא.

וכן העומד ברה"י ומוציא או מכניס או מושיט וזורק לר"ה דרך מקום פטור, או איפכא, חייב. וכן לא יעמוד אדם עליו ויקח חפץ מיד מי שעומד בר"ה ויתננו לעומד ברה"י, או איפכא.

ואפילו אם מקום הפטור בין רשויות דרבנן, כגון ב' חצרות שלא עירבו, אסור לעמוד עליו להחליף מזה לזה להכניס לבית.

מן התורה אין חיוב אלא במעביר ד' אמות בר"ה, וחכמים אסרו להעביר ד' אמות בכרמלית, גזירה אטו ר"ה.

וקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, מן התורה הוי רה"י, וחכמים אסרו לטלטל בו אלא ד' אמות אטו ר"ה. ומ"מ מותר להוציא ממנו לכרמלית אחרת, כגון בקעה העוברת לפניו, אע"פ שהיא רה"י גמור מן התורה, אע"פ שאסרו להוציא מרה"י לכרמלית, הכא שרי, שאם נאסר להוציא ממנו לכרמלית יאמרו עליו שהוא רה"י ויטלטלו בכולו, ומוטב להתיר להוציא ממנו לכרמלית דמידי דלא שכיח הוא, כדי שלא יבואו לטלטל בתוכו, ממה שנאסר להוציא ממנו ואז יבואו לטלטל בכולו והוא מידי דשכיח, ואם יטלטלו בו יבואו לטלטל בר"ה.

ומטעם זה אם יש גינה יתירה מסאתים ולא הוקפה לדירה ובקעה לפניה, מותר לעמוד לפניה וליקח המפתח מן הבקעה ולסגור אותה ולהחזיר המפתח אליו.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

מן התורה אין חיוב אלא במוציא ומכניס וכו' חיובא במוציא ומכניס וזורק ומושיט מרה"י לר"ה בפ"ק דשבת (ו.) ובר"פ הזורק (צו.) והפטור מהם לכרמלית מן התורה וחיובא מדרבנן פשוט בפ"ק דשבת בברייתא (ו.):

אבל דבר שהוא מקום פטור מותר להוציא וכו' בפ"ק דשבת (ו.) בברייתא אדם עומד על האסקופה נוטל מב"ה ונותן לו מעני ונותן לו ובלבד שלא יטול מב"ה ויתן לעני מעני ויתן לב"ה ואם נטל ונתן שלשתם פטורים ומוקי לה בגמ' (ח.) באסקופת מקום פטור כגון דלית ביה ד' על ד' וכי הא דכי אתא רב דימי א"ר יוחנן מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רה"י ולבני ר"ה לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו וכתב הר"ן מקום שאין בו ד' על ד' מקום מסויים שיש לו רוחב קצת וגבוה ג' והכי מוקי לה בעירובין (ט.) בגבוה ג' וכ"כ הרא"ש. והא דאמרינן ובלבד שלא יטול וכו' פירש"י משום דמזלזל באיסור שבת לכתחלה לגרום הוצאה מרה"י לר"ה דגזרינן דילמא אתי לאפוקי להדיא מרה"י לר"ה:

ומ"ש ובלבד שלא יוציא מרה"י למקום פטור דרך ר"ה כך כתוב בניסחא שבידי לפ"ז צ"ל שאע"פ שפסק בסמוך דמהלך לאו כעומד דמי וא"כ כיון שלא עמד לפוש בר"ה הוי מוציא מרה"י למקום פטור דשרי מ"מ כיון דאם עמד בר"ה חייב גזרינן שמא יעמוד ובספר ישן מצאתי כתוב ובלבד שלא יוציא מרה"י למקום פטור ויעבירנו דרך המקום פטור לר"ה או איפכא וכן מצאתי בספר מוגה מיד גדול ולפי גירסא זו זהו כעין הדין הנזכר בסמוך ובלבד שלא יטול מב"ה ויתן לעני וכו':

ומ"ש וכן העומד ברה"י ומוציא וכו' בפ"ק דשבת (ה.) ת"ר המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ובן עזאי פוטר א"ר יוחנן מודה בן עזאי בזורק פי' רש"י חנות. רה"י פלטיא ר"ה סטיו ואצטבאות שהם כרמלית חייב הואיל ולא עמד בסטיו לפוש אין כאן הנחה אלא בפלטיא: ובן עזאי פוטר. דקסבר מהלך כעומד דמי וכתב הרא"ש והר"ן דמדברי הרי"ף שהביא להא דר"י משמע דס"ל דהלכה כבן עזאי והקשו עליו ודחו דבריו והעלו דהלכה כת"ק וכ"פ הרמב"ם בפי"ד דמהלך לאו כעומד דמי וכתב הרא"ש שכן דעת הר"י והביא ראיות לדבר ולפ"ז מוציא מרה"י לר"ה אפילו דרך מקום פטור חייב ול"נ דאפשר דהרי"ף נמי סבר דאין הלכה כבן עזאי ולא הביא ההיא דר"י אלא ללמד על דברי ת"ק דלא תימא ע"כ לא חייב ת"ק אלא בזורק אבל במוציא מודה דפטור קמ"ל דבזורק אפילו לבן עזאי חייב וא"כ ע"כ במוציא נמי (פטור) [חייב] ת"ק:

ומ"ש וכן לא יעמוד אדם עליו ויקח חפץ וכו' כבר נתבאר בסמוך אדם עומד על האסקופה וכו' ובלבד שלא יטול מבע"ה ויתן לעני וכו':

ומ"ש ואפי' אם המקום פטור בין רשויו' דרבנן בפרק כיצד משתתפין תניא אידך אמת המים העוברת בין החלונות וכו' במאי עסקינן וכו' אלא באגפיה ולהחליף והא כי אתא רב דימי א"ר יוחנן מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני ר"ה ולבני רה"י לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו התם רשויות דאורייתא הכא רשויות דרבנן רבינא אמר כגון דעבד לה נפקי מפומא וכתב שם הרא"ש דף קכ"ו בפרק חלון כתב הרי"ף הא דאמר ובלבד שלא יחליפו אוקימנא בפ' כיצד משתתפין ברשויות דאורייתא כגון רה"י ור"ה אבל ברשויות דרבנן כגון כותל שבין שתי חצירות גבוה י' ואינו רחב ד' מותר לכתף ולהחליף וכן הלכה והרז"ה כתב דאשינוייא דרבינא סמכינן ולא צריכינן לשינויי דחיקי דלעיל לפלוגי דרב דימי אדזעירי ולחלק בין רשויות דאורייתא לרשויות דרבנן והאריך בראיות ובסוף העלה ונראין דברי הרז"ה וכן דעת הראב"ד ז"ל עכ"ל וכתב הרב המגיד בפט"ו גבי לא ימלא מן הספינה וכו' שדעת הרמב"ם שלא אסרו להחליף דרך מקום פטור אלא ברשויות דאורייתא דוקא וכן הורו גדולי המורים אבל הרשב"א הסכים לדעת אחרים שאפי' ברשויות של דבריהם אסור להחליף וכתב ה"ר יהונתן בר"פ חלון על מ"ש הרי"ף דברשויות דרבנן כגון כותל שבין ב' חצירות שגבוה י' ואינו רחב ד' מותר לכתף ולהחליף משמע לן דוקא על גבי הכותל העומד תחת אויר הוא דמותר לכתף ולהחליף אבל בדרך חורין בכותל שהוא גבוה הרבה וכותל מקורה כלומר שהוא בין ב' בתים אסור לכתף ולהחליף מזה לזה אע"פ שאין ברוחב התור ד' א"נ בכותל שבין ב' בתים שאינה גבוה יותר מי' טפחים אסור להשתמש עליה מזה ומזה אע"פ שאין ברחבה ד' לפי שהכותל נחשבה כחורי רה"י לזה וחורי רה"י לזה ואוסרין זה את זה ועוד דהא אמרינן ביתא כמאן דמלי דמי וכאילו היא פחותה מי' לגבי נפשה ורשות שניהם שולטות בו א"נ כיון שמקורה כמאן דמלי דמי וקרקע הבית נחשב כאילו היא שוה לאותו חור הכותל או לגובהה של כותל וכמו שיש בהם ד' טפחים רוחב דמי ואסור אפילו לכתף עליו ע"כ. ורבינו סתם דבריו כדעת הרא"ש ודקדק לכתוב להכניס לבית כלומר דאילו מחצר לחצר מותר לטלטל כלים ששבתו בחצר שכל החצרות רשות אחת כמ"ש בסי' שע"ב:

מן התורה אין חיוב אלא במעביר ד"א בר"ה וחכמים אסרו להעביר וכו' פשוט בפ"ק דשבת בברייתא (ז.) וכתב שם המרדכי דאע"ג דים ובקעה תרי גווני כרמלית נינהו מותר לטלטל מזו לזו תוך ד"א :

וקרפף יותר מבית סאתים וכו' דהוי רה"י מימרא דר"י שם (ז.) ובפרק הדר (סז:):

ומ"ש שאסור לטלטל בו ד"א מדרבנן פשוט בכמה מקומות מהם פ' עושין פסין בדף כ"ג ובפ' הדר דף הנזכר:

ומ"ש ומ"מ מותר להוציא ממנו לכרמלית אחרת וכו' בפרק הדר דף הנזכר בהא דאר"י קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה הזורק לתוכה חייב מיתיבי מדתניא סלע שבים גבוה עשרה ורחב ד' אין מטלטלין מתוכו לים ולא מן הים לתוכו פחות מכן מטלטלין עד כמה עד בית סאתים ואסקה רב אשי דקאי ארישא וה"ק גבוה י' ורחב ד' אין מטלטלין מתוכה לים וכו' ועד כמה עד בית סאתים הא יתר מבית סאתים מטלטלין משום דכיון דאסור לטלטולי בכוליה שרו רבנן לטלטל מתוכו לים ומן הים לתוכו מ"ט דילמא אמרי רה"י גמורה הוא ואתו לטלטולי בכוליה ומ"ש תוכו שכיח מתוכו לים ומן הים לתוכו לא שכיח ופירש"י טפי מבית סאתים אי אסרת מתוכו לים תוך ד"א אתי למימר רה"י גמורה היא אפילו דרבנן ומטלטלין בכולה ומיעקרא אידך תקנתא דרבנן ובטלי הא מקמי הא. ומ"ש דאלים הך תקנתא טפי מהך. תוכו שכיח וכי שריא ליה לטלטולי בגויה חזו ליה עלמא ומיחלף בר"ה. מתוכו לים לא שכיח ולא גזרו רבנן במלתא דלא שכיח ואע"ג דבשאר רה"י לכרמלית גזור רבנן הנהו שכיחי אבל הני תרתי כחדא יותר עבית סאתים ומתוכו לכרמלית לא שכיח:

ומ"ש ומטעם זה אם יש גינה יתירה מסאתים וכו' כ"כ שם התוס' והרא"ש (דף קכב) בשם ר"ת וכ"כ המרדכי בריש שבת וכ"כ בהגהות פי"ו מהל' שבת וגם ה"ה כתב בפ' הנזכר בשם הרשב"א שלזה הדעת נוטה וכתב עוד שמדברי הרמב"ם משמע שלא התירו אלא לים אבל אם קרפף יותר מבית סאתים סמוך לכרמלית שביבשה לא ואיני יודע מהיכן דייק שהרמב"ם סובר כן דאי משום שלא הזכיר אלא סלע שבים לישנא דברייתא וגמ' נקט ואפשר דה"ה לכרמלית שביבשה כתב המרדכי בריש שבת דמשמע מהגמרא דכשתינוק מביא מפתח עמו מותר ליקח המפתח ולפתוח הפתח כיון דאין המשקוף בולט ד"א בר"ה הוי כר"ה אבל לאחר שנפתח המנעול צריך להסיר המפתח טרם שיפתח הפתח עצמו שהרי מה שיש מן הפתח ולפנים רה"י גמור הוא וכתב בהגהות פ"ק דשבת דאסקופות שלנו מה שיש מן הפתח ולפנים כשהוא נעול רה"י גמורה דהא אותו משקוף שבתקרה עליונות מתיר כל מה שלפנים ומה שיש חוץ לפתח אסור להכניס מעליו לפנים דליכא לדקדק השתא בקירוי שאין לנו קירוי רחב ד' והמדקדק שמא יכול לעבור על ד"ת ואף אסור להוציא מעליו לחוץ דשמא התקרה ד' ואסור להוציא מדאורייתא לחוץ כתב בשבולי הלקט תשובה זו מצאתי בשם רש"י ור"ת כל בית שהוא פתוח לר"ה אסור להוציא ממנה שום דבר חוצה ולא להכניס לה מבחוץ אא"כ למעלה באסקופה והוא שיש לה על פתח הבית מקום גבוה מר"ה כדי שיהו בני ר"ה נמנעים מלדחוק בפתח הבית ותניא אסקופה אדם עומד עליה נוטל מבע"ה ונותן לו ואמרי' עלה בגמ' מאי אסקופה כגון דלת שיש בה ד' טפחים על ד' טפחים ויש בגובהה ד' טפחים וא"ר יהודה באסקופת מבוי עסקינן אבל אסקופת בית פתוח לר"ה אסור דתניא היתה ידו מליאה פירות והוציאה לחוץ בשוגג אסור להחזירה ותניא אידך מותר להחזירה כאן באותה חצר כאן בחצר אחרת אסור כ"ש בר"ה ואם היה באסקופה ד' טפחים על ד' טפחים ולא יופלו בני ר"ה ליכנס לתוכה הרי היא ככרמלית ות"ר לענין כרמלית אבל ים ובקעה וכו' אין נושאין ונותנין לתוכה ואין מוציאין מתוכן לר"ה ולא לרה"י וכו' ואם היה זה בצד זה אפילו י' בתים ונסרים על פתחיהם לא מעלין ולא מורידין לענין איסור שבת שאין מועיל אלא עומק י' או גבוה י' או מחיצות שהעומד שבהם מרובה על הפרוץ אבל תקרה בלבד לא מעלה ולא מוריד הגע עצמך אם היה ר"ה מקורה יש בו הנאה של כלום אין לתקרה הנאה לענין איסור שבת זה מי שמוציא כלים מפתח הבית לחוץ או מחוץ לבית כ"ש אם מושיטין מזה הבית לבית שבצדו או להעלות לעליות שום דבר שמא יהיו העליות על אותם הבתים ומעלין ומורידין מהם חפצים שהוא איסור הנאה מרשות לרשות ואל יעלה בדעתך שהעירוב מועיל במקום שאין מבוי כלל ואם יהיה אותו המבוי המקורה ע"פ פתחי הבתים גבוה או עמוק מר"ה אע"פ שיש בין בתים לר"ה נסרים עומדים כמו מחיצות ויש בהם עומד מרובה על הפרוץ הרי דינו דין מבוי מפולש שאינו ניתר אלא בפתח מכאן ולחי או קורה מכאן ואח"כ מערבין ואחר כל זה ניתר וראיה לכל זה שאמרנו הנך בבי דיציאות השבת פשט העני את ידו לפנים וכו' כ"ש המוציא חפצים מהבית שהוא רה"י ומקום שחוצה לה ועל פתחה רשות אחרת ואם יהיו קורות או עמודים עומדים לצד הבתים הפתוחים לר"ה תחת אותם הקירוי שעל פתחי הבתים הרי אלו לא מעלין ולא מורידין וכי אמרינן שיירא שחנתה בבקעה וכו' מקיפים בקנים וכו' ל"ש אלא בבקעה שהיא עצמה כרמלית והרבה דברים התירו לענין מחיצה אבל מרה"י לר"ה אפי' ע"י סטיו איסור גמור וכ"ש אם יהיה בין הקורות והעמודים שכנגד פתחי הבתים יותר מג"ט במקום שהוא שוה עם ר"ה לא עומק ולא גובה ולא גדודיות ולא קרן זוית שהוא איסור ואין עירוב מועיל אלא במבואות שאינן מפולשין ובחצרות וה"ר אביגדור כתב בתשובה ועל אסקופתינו שאינן גבוהות מן הקרקע י' טפחים ולא רחבות ד' טפחים מותר להצניע המפתח בין הדלת לאסקופה ומקום פטור הוא אך לא להצניעו לפנים מן הדלת עכ"ל וצ"ע בדברים אלו: כתב בכלבו סוף הלכות שבת שאין אדם יכול לעמוד בר"ה או כרמלית לנעול ביתו להכניס המפתח לפנים תחת הדלת או למעלה או מן הצדדין לפי שאפילו משהו אסור להכניס ולהוציא מרשות לרשות:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

מן התורה אין חיוב וכו' בפ"ק דשבת (דף ו) ובריש פרק הזורק:

ומ"ש אבל דבר שהוא מקום פטור וכו' ובלבד שלא יוציא מרה"י למקום פטור ויעבירנו דרך מקום פטור לר"ה או איפכא כך היא הגירסא הנכונה בספרי רבינו והוא ברייתא סוף (דף ה) המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ובן עזאי פוטר דמהלך כעומד דמי ואנן קי"ל כת"ק דמהלך לאו כעומד דמי וכיון דעביד עקירה ברה"י והנחה בר"ה אע"פ שהעבירו ברגליו דרך מקום פטור חייב ותנ"ה המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב אחד המוציא וא' המכניס אחד המושיט ואחד הזורק:

ומ"ש וכן העומד ברה"י ומוציא וכו' משנה ריש פ"ק דשבת פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית או שנטל מתוכה והוציא העני חייב ובע"ה פטור ואסיקנא בגמ' דלא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא ולפיכך אפילו עומד ברה"י ומוציא בידו לר"ה דרך אויר מקום פטור או איפכא דמכניס מר"ה לרה"י בידו או מושיט וזורק חייב:

ומ"ש וכן לא יעמוד אדם עליו וכו' ברייתא שם (דף ז) אדם עומד על האסקופה נוטל מבע"ה וכו'. והשתא קא חשיב רבינו בהני שלשה בבות שלשה ענייני הוצאה והכנסה מרה"י לר"ה דרך פטור א' במעביר חפץ ברגליו דרך מקום פטור ב' בעומד במקומו ומעביר בידו על פני מקום פטור דבהני תרתי חייב חטאת וג' בעומד על גבי מקום פטור ונוטל מבע"ה ונותן לעני או נוטל מעני ונותן לבע"ה ובזה הוי פטור אבל אסור. ובמקצת ספרי רבינו גורסים בבבא ראשונה ובלבד שלא יוציא מרה"י למקום פטור דרך ר"ה ותימה כיון דעביד עקירה ברה"י והנחה במקום פטור למה יהא חייב במה שעובר ברגליו דרך ר"ה הלא קיימא לן כת"ק דמהלך לאו כעומד דמי וב"י פירש דאסור משום דגזרינן שמא יעמוד לפוש והא ודאי ליתא חדא דלא נזכרה גזירה זו בתלמודא ולא בפסקי הגאונים ועוד מדכתב רבינו אחר בבא זו וכן העומד ברה"י ומוציא וכו' חייב אלמא דבבבא ראשונה נמי חייב ואי איתא דבבא ראשונה פטור אבל אסור קאמר ה"ל לחבר בבא הראשונה עם האחרונה שהיא לא יעמוד אדם עליו וכו' דפטור אבל אסור הוא אלא נוסחא זו מוטעת היא ולפי הדין מותר לכתחלה להוציא מרה"י ולעבור ברגליו דרך ר"ה ולהניחה במקום פטור: וגרסינן בגמ' א"ר יוחנן מודה בן עזאי בזורק דחייב ותניא נמי הכי ומביאו הרי"ף בפסקיו והבינו ה"ר יונה והרא"ש והר"ן דמדהביא להא דר"י אלמא דס"ל הלכתא כבן עזאי דמהלך כעומד דמי ופטור ואינו חייב אלא בזורק והקשו עליו מן הסוגיא דפ"ק דשבת ומפרק אלו נערות ועוד קשיא לי מדברי הרי"ף עצמו דבפרק המצניע תנן המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה בין שחזר והוציאן בון שהוציאן אחר פטור מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת ומוקי לה באסקופת כרמלית וטעמא דנח בכרמלית הא לא נח בכרמלית מיחייב מתני' דלא כבן עזאי דתניא המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ובן עזאי פוטר ורב אלפס הביא לשם המשנה כצורתה דאלמא דס"ל דהלכה כרבנן ולא כבן עזאי וא"כ היאך פסק כאן כבן עזאי ולכן נ"ל דמה שהביא הרי"ף בפ"ק דשבת הא דאמר ר"י מודה בן עזאי בזורק לא לפסוק כבן עזאי בא כמו שעלה ע"ד הגדולים אלא כדי לפרש דפלוגתייהו במהלך הוא דכיון דברייתא תני בסתמא לת"ק חייב ולבן עזאי פטור סד"א דפליגי בזורק ובקלוטה כמי שהונחה דמיא פליגי אבל במהלך לכ"ע פטור דמהלך כעומד דמי אבל מדרבי יוחנן שמעינן דבמהלך פליגי אבל בזורק אף בן עזאי מודה דחייב וכדתניא נמי הכי וא"כ במהלך כמי חייב כחכמים דהלכתא כוותייהו ולכן הכרח הוא שיביא הרי"ף דברי ר' יוחנן שוב ראיתי דכבר פירש כך הב"י:

ואפי' אם מקום הפטור בין רשויות דרבנן וכו' כך היא הסכמת הרא"ש בפרק כיצד משתתפין (דף קכז) ודקדק רבינו לומר להכניס לבית כלומר דאילו להכניס מחצר לחצר כלים ששבתו בחצר ולא להכניסם לבית מותר להדיא אפי' בלא מקום פטור שכל החצרות רשות א' הן ואע"פ שלא עירבו יחד מותר לטלטל מזה לזה כמ"ש בסי' שע"ב. כתב המרדכי פ"ק דשבת דאע"ג דים ובקעה תרי גווני כרמלית נינהו מותר לטלטל מזו לזו תוך ד' אמות וה"א פרק מי שהוציאוהו וכו' והוא ט"ס דליתיה התם אלא תלמוד ערוך הוא בפרק הדר בדף ס"ז דפריך התם למאי דס"ד דסלע שבים אינו גבוה עשרה ואין מטלטלין לא מתוכו לים ולא מים לתוכו דאמאי לא יטלטל והא מכרמלית לכרמלית קא מטלטל וע"ש. וה"א להדיא בפרק המוצא תפילין (דף קא) בזמן שהמנעול למטה מעשרה דהוי כרמלית מביא מפתח מע"ש ומניח באסקופת כרמלית למח' פותח ונועל ומחזירו לאסקופה וה"נ איתא פ"ק דשבת (דף ח) דקאמר הוא ועירובו בכרמלית וכו':

דרכי משה[עריכה]

(א) וכן משמע בסמוך מדברי רבינו הטור דמותר להוציא מכרמלית לכרמלית וכ"ה לקמן סימן שע"ב:

(ב) וכ"ה בהגהות מרדכי פ"ק דשבת דאסקופה רחבה ד' הוי רה"י גמור אף כשפתח נעול דהא יש לה ג' מחיצות משמע דבלא מחיצות לאו כלום הוא אע"ג דיש תקרה עליה דבהכי מיירי התם א"כ גגין הבולטין לפני הבתים שלנו אינו מעלה ולא מוריד אלא תחת הגג יש לו דין הרשות שלפני הבתים בין אם הוא ברמלית או ר"ה:

(ג) ואפשר דמיירי שאין לו משקוף כלל ולכן ליכא למיחש שקירויו ד' ולכן כתב סתמא דהאסקופה מקום פטור ואף לדברי הגהה דלעיל שרי או אפשר דפליג עלייהו וס"ל דאף האידנא מדקדקין בקירוי כדברי המרדכי עצמו שכתבתי ואע"ג דהמרדכי ס"ל דדין האסקופה כר"ה אפשר לומר דאיירי באסקופה שאינה גבוה ג' ולכן בטילה לגבי ד"ה אבל גבוה ג' אמרינן בהדיא פ"ק דשבת דהוי מקום פטור כל שאין עליה תקרה ד':