טור אורח חיים שמז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן שמז | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

מן התורה אינו חייב אלא כשעוקר החפץ מרה"י ומניחו בר"ה, או איפכא. אבל אם עקר חפץ מר"ה והכניסו לרה"י ונטלו חבירו מידו והניחו, שניהם פטורין, אבל אסורין לעשות כן.

אבל אם עקר חפץ מר"ה והכניסו לרה"י והניח לתוך ידו של חבירו, או שנטלו מתוך יד חבירו בפנים והוציאו, העומד בחוץ חייב, והעומד בפנים פטור ומותר לעשותו לכתחילה ואין בו משום איסור שבת, אלא שאסור לעשותו מפני שמכשיל את חבירו וגורם לו להוציא החפץ ולבוא לידי חילול שבת.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

מן התורה אינו חייב אלא כשעוקר החפץ מרה"י וכו' עד סוף הסי' הכל פשוט בריש שבת במשנה ובגמ':

ומ"ש אלא שאסור לעשותו מפני מכשיל את חבירו וכו' כ"כ שם התוס' והרא"ש והר"ן ואפי' אם העומד שחוץ עכו"ם אסור מדרבנן מפני שנראה כנותנו לו ע"מ להוציא וכתבו התו' שאם החפץ של העכו"ם שרי והרא"ש אסר אפי' אם החפץ של העכו"ם שהרואה אינו מכיר אם הוא של עכו"ם וכתבו רבינו בסימן שכ"ה:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

מן התורה אינו חייב וכו' משנה וגמ' דפ"ק דשבת דהעומד בפנים פטור ומותר וכתב הרא"ש דר"ל דמותר משום איסור שבת אבל ודאי דעושה איסור במה שמכשילו אלא דמאיסור זה לא איירי המשנה והגמ' וכ"כ הגהות מרדכי והר"ן ז"ל. ודין עכו"ם בזה נתבאר למעלה ריש סימן שכ"ה שג"כ אסור מפני הרואה ויפה כיון בש"ע לכתוב פסק דין זה בסתם כטור אבל אסור ואפילו היה עכו"ם שקיבל החפץ מישראל והשמיט דין מותר הכתוב במשנה גם הרב רבינו משה בר מיימוני בפי"ג לא הזכיר לשון מותר אלא שלא עשה כלום וחבירו חייב שהרי עקר והניח: