מ"ג במדבר טו לא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי דבר יהוה בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי דְבַר יְהוָה בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֺנָה בָהּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֤י דְבַר־יְהֹוָה֙ בָּזָ֔ה וְאֶת־מִצְוָת֖וֹ הֵפַ֑ר הִכָּרֵ֧ת ׀ תִּכָּרֵ֛ת הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא עֲוֺנָ֥הֿ בָֽהּ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי עַל פִּתְגָמָא דַּייָ בַּסַּר וְיָת פִּקּוֹדוֹהִי אַשְׁנִי אִשְׁתֵּיצָאָה יִשְׁתֵּיצֵי אֲנָשָׁא הַהוּא חוֹבֵיהּ בֵּיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם עַל פִּתְגָמָא קַדְמָאָה דְפַקֵיד יְיָ בְּסִינַי בָּסַר וְיַת תַּפְקִידַת מְהוּלְתָּא בָּטִיל אִישְׁתֵּיצָאָה בְּעַלְמָא הָדֵין יִשְׁתֵּיצֵי בַר נְשָׁא הַהוּא בְּעַלְמָא דְאָתֵי דְעָתִיד לְמִתַּן חוּשְׁבַּן חוֹבָתֵיהּ לְיוֹם דִינָא רַבָּא: |
| ירושלמי (קטעים): | אֲרוּם פִּתְגָמָא דַיְיָ בָּזֵי וְיַת פְּקִידוֹי אָפַס מִשְׁתֵּיצָא תִשְׁתֵּיצֵי נַפְשָׁא הַהוּא חוֹבֵיהּ תְקַבֵּיל: |
רש"י
"עונה בה" - בזמן שעונה בה שלא עשה תשובה
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
עֲוֹנָה בָהּ – בִּזְמַן שֶׁעֲוֹנָהּ בָּהּ, שֶׁלֹּא עָשָׂה תְּשׁוּבָה (שם; סנהדרין צ' ע"ב).
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ויתכן לפרש דבר ה' ע"ד הפשט על דבור ראשון של עשרת הדברות שהוא עובר על מצות אנכי ובוזה האלהות, ואת מצותו הפר היא מצות לא תעשה של לא יהיה לך שהפר אותה ועבר עליה, וכלל הדבר כי בזה אנכי ובטל לא יהיה לך.
וע"ד המדרש כי דבר ה' בזה זה המגלה פנים בתורה ואפיקורוס. ולמדו רז"ל בכאן כי תלמיד חכם הוא דבר ה' מפני שהוא מגיד דבר ה' והמצדיק את הרבים, וכענין שכתוב (תהלים קג) גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, והאפיקורס המבזה אותו הוא בוזה את דבר ה'.מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
נא. עונה בה כל המתים במיתה מתכפרים אבל זו עונה בה. כענין שנאמר ותהי עונותם על עצמותם. או אפילו עשה תשובה, תלמוד לומר עונה בה ולא כל זמן שעשה תשובה. וכן הוא אומר שחת לו, לא בניו מומם. כשמומם בם אינם בניו, וכשאין מומם בם הם בניו. ר' ישמעאל אומר עונה בה למה נאמר, לפי שהוא אומר פוקד עון אבות על בנים, יכול אף עכו"ם נפקדת על בנים על שלשים ועל רבעים, תלמוד לומר עונה בה. בה עון תלוי ואין נפקדת על בנים ולא על שלשים ולא על רבעים. ר' נתן אומר סימן טוב לאדם שנפרעים ממנו לאחר מיתתו. מת ולא נספד ולא נקבר אכלתו חיה או שירדו עליו גשמים הרי זה סימן טוב, שנפרעים ממנו לאמר מיתתו. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר (ירמיהו ח א) בעת ההיא נאם ה' יוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו [וכו'] ושטחום לשמש ולירח. אמר רבי שמעון בן אלעזר מכאן זייפתי ספרי כותיים שהיו כותים אומרים אין מתים חיים, אמרתי להם הרי הוא אומר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה. שאין תלמוד לומר עונה בה, אלא שעתיד ליתן את החשבון ליום הדין.
מלבי"ם - התורה והמצוה
נ. הכרת תכרת מימרא זו בא בסנהדרין (דף צ) ושם גריס א"ל ראב"ע, ולגי' הספרי י”ל ר' ישמעאל לשטתו דמגדף היינו עובד עבודה זרה. ור"ע ס"ל דמגדף היינו מברך ה' וא"כ מ”ש את ה' הוא מגדף ונכרתה היינו כרת למגדך ודבר ה ' בזה הכרת תכרת היינו כרת לעבודת כו"ם. וגם פליגי אם אמרינן דברה תורה כלשון ב”א עי' ברכות (דף לא) דפליגי בזה ר' ישמעאל ור”ע.
נא. עונה בה ר”ל שתכרת גם בעוה”ב כי לא נתכפר במיתה וגם שם עונה בה. ומבואר שזה רק אם לא עשה תשובה שאז אין עונה בה. ור' ישמעאל מפרש שר"ל שלא ינהג עמו במדת ארך אפים לחלק העונש עד דור רביעי של בניו, רק יפרע ממנו בעצמו. ור' נתן ס"ל שמ"ש עונה בה שיפרעו מגופו לאחר מיתה. ורשב"א פי' שר”ל שעוד עתיד ליתן דין וחשבון לעתיד לבוא.