מ"ג במדבר טו ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מקראות גדולות במדבר


<< · מ"ג במדבר טו · ל · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את יהוה הוא מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר אֶת יְהוָה הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהַנֶּ֜פֶשׁ אֲשֶֽׁר־תַּעֲשֶׂ֣ה ׀ בְּיָ֣ד רָמָ֗ה מִן־הָֽאֶזְרָח֙ וּמִן־הַגֵּ֔ר אֶת־יְהֹוָ֖ה ה֣וּא מְגַדֵּ֑ף וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וֶאֱנָשׁ דְּיַעֲבֵיד בְּרֵישׁ גְּלֵי מִן יַצִּיבַיָּא וּמִן גִּיּוֹרַיָּא קֳדָם יְיָ הוּא מַרְגֵּיז וְיִשְׁתֵּיצֵי אֲנָשָׁא הַהוּא מִגּוֹ עַמֵּיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וּבַר נַשׁ דְיֶעֱבַד בִּזְדָנָא מִן יַצִיבַיָא אוֹ מִן גִיוֹרַיָא וְלָא תָאִיב מִן סוּרְחָנוּתֵיהּ קֳדָם יְיָ הֲוָה מַרְגִיז וְיִשְׁתֵּיצֵי בַּר נְשָׁא הַהוּא מִגוֹ עַמֵיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ביד רמה" - במזיד

"מגדף" - מחרף כמו (יחזקאל ה) והיתה חרפה וגדופה (ישעיהו לו) אשר גדפו נערי מלך אשור עוד דרשו רבותינו מכאן למברך את השם שהוא בכרת (סנהדרין צ)

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)


מח. והנפש אשר תעשה ביד רמה זה המגלה פנים בתורה כמנשה בן חזקיה. (את ה' הוא מגדף) שהיה יושב ודורש בהגדה של דופי לפני המקום. אמר לא היה לו לכתוב בתורה וילך ראובן בימי קציר חטים ולא היה לו לכתוב אחות לוטן תמנע. עליו מפורש בקבלה תשב באחיי תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך. כסבור אתה שמא כדרכי בשר ודם דרכי המקום, אוכיחך ואערכה לעיניך. בא ישעיה ופירש בקבלה הוי מושכי העון בחבלי השוא ובעבות העגלה חטאה. תחילתו של חטא הוא דומה לחוט שי בוכיא אבל סופו היות כעבות העגלה חטאה. רבי אומר העושה מצוה אחת לשמה אל ישמח על אותה מצוה [לבד] שלסוף גוררת מצוה הרבה והעושה עבירה אחת אל ידאג עליה [לבד] לסוף גוררת עבירות הרבה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה.

מט. את ה' הוא מגדף ר”א בן עזריה אמר כאדם שאומר לחברו (גררת מן) [גרפת את] הקערה וחסרת. איסי בן יהודה אומר כאדם שאומר לחברו גרפת את כל הקערה כולה ולא שיירת ממנה כלום.

ונכרתה אין הכרתה אלא הפסקה, הנפש ההוא מזידה (דברי ר"ע ), מעמיה ועמה שלום.

<< · מ"ג במדבר · טו · ל · >>