ספרי על במדבר טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש



<< · ספרי על במדבר · טו · >>

תוכן עניינים

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה


א. דבר אל בני ישראל כי תבואו אל ארץ מושבותיבם בא הכתוב ללמדך שלא נתחייבו ישראל בנסכים אלא מביאתם לארץ ואילך ולאהר ירושה [וישיבה] הכתהוב מדבר. אתה אומר אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בכניסתם לארץ מיד, ת”ל (כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וירשתם אותה וישבתם בה) [כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך וירשתה וישבתה בה] (הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם ופרט באחת מהם שאינו אלא לאחר ירושה וישיבה) ללמדך שכ”מ שנאמר מושבותיכם (בארץ) [לאחר ירושה וישיבה] הכתוב מדבר, דברי ר' ישמעאל. א"ל ר”ע לפי שהוא אומר שבת היא לה' בכל מושבותיבם שומע אני בין בארץ בין בח”ל. א"ל ר ישמעאל א"צ. ומא מצות קלות נוהגות בארץ ובח”ל, שבת חמורה אינו דין שתהא נוהגת בארץ ובח”ל. אמר אחד מתלמידי ר' ישמעאל בא הכתוב ללמדך שלא נתחיב היחיד בנסכים אלא מביאתם לארץ. רשב"י אומר בא הכתוב ללמדך על נסכים שיהיו קרבים בב”ה. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר למה נאמר לפי שהיה בדין. הואיל ומצינו שריבה כלי בית עולמים מכלי אהל מועד כך ריבה נסכי בית עולמים מנסבי אהל מועד, ת”ל [כי תבואו ] ועשיתם אשה לה' (עולה או זבח) מגיד הבתוב שאי על פי שרדיבה כלי בית עולמים מכלי אהל מועד לא ריבה בנסכים.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


ב. ועשיתם אשה לה' שומע אני שכל הקרב לאשים יטעון נסכים, ת"ל עולה. אין לי אלא עולה, מנין לרבות השלמים, ת”ל זבח. משמע מביא אלו ומביא חטאת ואשם, ת”ל לפלא נדר או לנדבה. לא אמרתי אלא קדשים הבאים בנדר ונדבה. משמע מביא אלו ומוציא אני את עולת חובה הבאים ברגלים. כשהוא אומר במועדיכם להביא את (עולת חובה) [חובות] הבאים ברגלים. מביא את (עולת חוב) [חובות] הבאים ברגלים ומביא את חטאת חובה הבאה ברגלים, ת”ל וכי תעשה בן בקר עולה או זבח. בן בקר היה בכלל ויצא מוצא מן הכלל ללמד על הכלל. מה בן בקר שבא בנדר ובנדבה וטעון נסכים, כך כל הבא בנדר ובנדבה יטעון נסכים. יצאו חטאת ואשם שאין באים בנדר ובנדבה שלא יטענו נסכים.

ג. לעשות אשה ריח ניחוח לה' מן הבקר או מן הצאן למה נאמר. לפי שהוא אומר ועשיתם אשה לה' עולה (או זבח) שומע אני אף עולת העוף תטעון נסכים, ת”ל מן הבקר או מן הצאן. יצאת עולת העוף שלא תטעון נסכים דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר א”צ שהרי כבר נאמר או זבח, מה זבח מין בהמה אף עולה מין בהמה. ומה ת"ל לעשות ריח ניחוח לה' מן הבקר או מן הצאן, לפי שהוא אומר (ועשיתם אשה לה' עולה או זבח) [אדם כי יקריב וכו' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו] ואם אמר הרי עלי עולה ושלמים שומע אני יביא משניהם כאחת , ת”ל מן הבקר או מן הצאן. מגיד שמביא מזה בפ"ע ומזה בפ”ע. [נאמר בפסח מן הכבשים ומן העזים תקחו מזה בפ”ע ומזה בפ”ע]. או יביא משניהם כאחת, ת”ל ואם מן הצאן קרבנו. והרי דברים ק”ו, ומה עולת חמורה כשרה לבא מין אחד, פסח הקל [אינו] דין (הוא) שיכשר לבא מין אחד. הא מה ת”ל מן הכבשים ומן העזים תקחו, מזה בפ”ע ומוה בפ”ע. איסי בן עקביא אומר לעשות אשה ריח ניחוח לה' [וגומר] מזה בפ”ע ומזה בפ”ע. אתה אומר מזה בפ”ע ומזה בפ”ע, או יביא משניהם כאחת, אמרת ק”ו, ומה כבשי עצרת שהם זקוקים לבא ב' כשרו לבא מין א', עולה שאינה זקוקה לבא שנים אין דין שתכשר לבא מין אחד. [לא, אם אמרת בשני כבשי עצרת שמיעט הכתוב את הבאתן לפיכך כשרו לבא מין אחד] תאמר בעולה שריבה הכתוב (על) [את] הבאתה לפיכך לא תכשר לבא אלא מין שנים. והרי שעירי יוהכ"פ יוכיחו, שריבה הכתוב [בהבאתם וכשרו לבא מין אחד והם יוכיחו לעולה שאע”פ שריבה הכתוב] בהבאתה תכשר לבוא מין אחד. לא, אם אמרת בשעירי יוהכ"פ (שומע אני) שמיעט הכתוב בהבאתם ואינם באים כל השנה לפיכך כשרו לבא מין אחד, תאמר בעולה שריבה הכתוב בהבאתה ובאה בכל ימות השנה [לפיכך לא תכשר לבא אלא מין שנים. הרי חטאת יוכיח שריבה הכתוב בהבאתה] ובאה בכל ימות השנה וכשרה לבא מין אחד והיא תוכיח לעולה שאע”פ שריבה הכתוב בהבאתה ובאה בכל ימות השנה שתכשר לבא מין אחד. לא אם אמרת בחטאת שמיעט הכתוב בהבאתה ואינה באה בנדר ונדבה לפיכך לא תכשר לבא מין אחד, תאמר בעולה שריבה הכתוב בהבאתה ובאה בנדר ונדבה לפיכך לא תכשר לבא אלא מין שנים. (הא מה) תלמוד לומר לעשות ריח ניחוח לה' [וגו'] מזה בפ”ע ומזה בפ”ע.

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


ד. והקריב המקריב אין לי אלא איש אשה מנין ת"ל והקריב המקריב מכל מקום . והקריב המקריב [קרבנו] ר' נתן אומר זה בנה אב לכל המתנדב במנחה שלא יפחות מעשרון. ולוג שמן ויין לנסך רביעית ההין שמן לבילה וין לנסך

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


ה. תעשה על העולה או לזבח למה נאמר. לפי שהוא אומר ועשיתם אשה לה' עולה או זבח שאם אמר הרי עלי עולה (הרי עלי מנחה) הרי עלי שלמים שומע אני יביא נסך אחד לשנים, ת"ל יעשה על העולה או לזבח. מגיד שמביא לזה בפ"ע ולזה בפ”ע. אבא חנן אומר משם ר' אליעזר, למה נאמר לפי שהיה בדין, ומה אם במקום ששוה מעשה שור עולה למעשה כבש עולה, לא שוה לו בנסכים, מקום שלא שווה מעשה כבש עולה למעשה כבש שלמים אינו דין שלא ישוה לו בנסכים. ת”ל תעשה על העולה או לזבח מגיד הכתוב שאע"פ שלא שוה מעשה כבש עולה למעשה כבש שלמים, שווה לו בנסכים.

ו. ר' נתן אומר תעשה על העולה זו עולת מצורע לזבח זו חטאתו או לזבח זו אשמו.

ז. ר' יונתן אומר לכבש האחד להביא עולת יולדת שתטעון נסכים שלא שמענו לה בכל התורה כולה (או אינו מדבר אלא באיל, כשהוא אומר או לאיל תעשה מנחה הרי איל אמור ומה ת”ל לכבש האחד, להביא את עולת יולדת שתטעון נסכים שלא שמענו לה בכל התורה כולה. ד”א) לכבש האחד להביא אחד עשר במעשר.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


ח. או לאיל תעשה מנחה. בא הכתוב לחלק בין נסכי כבש לנסכי איל. שהיה בדין, בן בקר טעון נסכים ובן צאן טעון נסכים. אם למדת שלא חלקה תורה בין נסכי עגל לנסכי שור, כך לא תחלק בין נסכי כבש לנסכי איל, ת”ל או לאיל תעשה מנחה, בא הכתוב לחלק בין נסכי כבש לנסכי איל. אבא4 חנן אומר משום ר' אליעזר למה נאמר שהיה בדין, ומה אם במקום שריבה בנסכים לא ריבה בין עגל לשור, מקום שמיעט בנסכים אינו דין שלא נרבה בין כבש לאיל. ת”ל או לאיל תעשה מנחה. מגיד הכתוב שאעפ”י שמיעט בנסכים ריבה בין כבש לאיל. ד”א או לאיל תעשה להביא איל (עולה וכו') [עולת כפורים].

ט. תעשה מנחה סלת שני עשרונים למה נאמר (להביא) שהיה בדין הואיל וכבש העומר טעון שני עשרונות ואיל עוילה טעון שני עשרונות, אם למדתי לכבש העומר שאעפ"י שכפל עשרונותיו לא כפל לנסכיו [אף איל לעולה אעפ"י שנכפל עשרונותיו לא יכפול נסכיו] ת"ל לאיל תעשה מנחה.

ויין לנסך שלישית ההין שמן לבילה ויין לניסוך.

תקריב ריח ניחוח לה' נחת רוח הוא לפני שאמרתי ונעשה רצוני.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


י. וכי תעשה בן בקר , בקר היה בכלל ויצא מן הכלל לימד על הכלל מה בן בקר שהוא בא בנדר ונדבה וטעון נסכים אף כל הבא בנדר ונדבה טעון נסכים. יצאו חטאת (ואשם) שאין באים בנדר ונדבה שלא יטענו נסכים.

עולה או זבח למה נאמר לפי שהוא אומר ועשיתם אשה לה' עולה או זבח שאם אמר הרי עלי עולה הרי עלי שלמים שומע אני יביא נסך א ' לשניהם. ת"ל (עולה או זבח) [על העולה או לזבח] מגיד הכתוב שמביא לזה בפ"ע ולזה בפ"ע.

או איל, אמר הרי עלי שוורים לשלמים שומע אני יביא נסך אחד לכולם, ת"ל עולה או זבח מגיד שמביא לכל אחד ואחד בפני עצמו. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר למה נאמר, שהיה בדין, ומה אם במקום ששוה מעשה כבש עולה למעשה שור עולה לא שוה לו בנסכים (ק”ו) [מקום] שלא שוה מעשה שור עולה למעשה שור שלמים אינו דין (שישוה) [שלא ישוה] לו בנסכים. ת”ל עולה או זבח מגיד הכתוב שאף על פי שלא שוה מעשה שור עולה למעשה שור שלמים שווה בנסכים.

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

יא. (וכי תעשה בן בקר והקריב על בן הבקר) ויין תקריב לנסך שמן לבילה ויין לניסוך.

אשה ריח ניחוח לה' ע”ג ספלים. אתה אומר ע"ג ספלים או אינו אלא ע”ג האשים. אי אמרת כן, נמצא מכבה את (המנורה) [המדורה] והתורה אמרה אש תמיד תוקד. הא מה ת”ל אשה ריח ניחוח לה' שאמרתי ונעשה רצוני.

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

יב. או לאיל האחד למה נאמר שהיה בדין הואיל ומצינו (מה במקום שמיעט בנסכים) שחלקה תורה בין נסכי בן שנה לנסכי בני שתים כך תחלק בין נסכי בני שתים לנסכי בני שלש, ת"ל או לאיל (תעשה מנחה) [האחד] מגיד הכתוב שאעפ"י שחלקה תורה בין נסכי בני שנה לנסכי בני שתים, לא תחלק בין נסכי בני שתים לנסכי בני שלש.

או לשה בכבשים או בעזים למה נאמר. שהיה בדין הואיל ומצינו שחלקה תורה בין נסכי כבש לנסכי איל כך תחלק בין נסכי כשבה לנסכי רחל ת”ל או לשה בכבשים.

או בעזים למה נאמר שהיה בדין הואיל ומצינו שחלקה תורה בין נסכי כבש לנסכי איל, כך תחלק בין נסכי גדי לנסכי תיש. ת”ל או בעזים מקיש גדול שבעזים לקטן שבכבשים מה זה שלשה לוגים אף זה שלשה לוגים.

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


יג. כמספר אשר תעשו אין לי אלא אלו תמורותיהם מנין (שנאמר) [ת”ל] כמספר אשר תעשו. שלא ימעיט. או אם רצה להרבות ירבה, ת”ל ככה תעשו לאחד כמספרם דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר א”צ שהרי כבר נאמר כל האזרח יעשה ככה את אלה שלא ימעיט ולא ירבה. ומה ת”ל כמספר אשר תעשו יכול אם רצה לכפול יכפול, ת"ל ככה תעשו לאחד כמספרם. מכאן אמרו מערבין נסכו פרים (בנסכי פרים נסכי אילים) בנסכי אילים נסכי כבשים בנסכי כבשים של יחיד בשל צבור של היום בשל אמש, אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים.

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


יד. [האזרח מלמד שמתנדבים נסכים וכמה ג' לוגין. ומנין ששם רצה להוסיף יוסיף ת"ל יעשה. יכול יפחות ת"ל ככה] מכאן אמרו האומר הרי עלי יין (דמשמע לוג א' יביא ב'. ב' יביא ג' ג' יביאג ד' ד' יביא ה', ה' יביא ו'). [לא יביא לוג ב' וה' אבל ג' וד' וששה] ומכאן ואילך יביא. כשם שהצבור מביא חובה כך יחיד מתנדב (חובה) [נדבה]. ד”א ככה תעשו לאחד כמספרם להביא את אחד עשר שבמעשר.

טו. כל האזרח יעשה ככה למה נאמר, לפי שהוא אומר ומעוך וכתות ובתוק וכרות [וגו'] אלה אי אתה מקבל, אבל אתה מקבל מהן (תמידים) [עולות] אחר שלמדנו והנכרי מביא עולה זכיתי לדין כבתחלה. ישראל מביא עולה והנכרי מביא עולה. אי מה ישראל מביא נסכים אף הנכרי מביא נסכים. ת”ל כל האזרח יעשה ככה את אלה, ישראל מביא נסכים ואין נכרי מביא נסכים. מכאן אמרו נכרי ששילח עולותיו ממדינת הים לא שלח עמה נסכים יקרבו משל צבור.

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


טז. וכי יגור אין לי אלא גר המתגייר, גר שנתגייר מנין תלמוד לומר או אשר בתוככם לדורותיכם.

יז. ועשה אשה מין הדמים. אתה אומר מין הדמים או אינו אלא מין המנחה ת”ל (ככם) [כן יעשה] מה אתם מין דמים אף הגרים מין דמים. או מה ישראל בדם בהמה אף הגרים בדם בהמה ת”ל [ככם כגר יהיה] לכם (הקדשתים) [הקשתים] ולא (הגרים הקדשתים) [הקשתים] לדם בהמה. רבי אומר מה ישראל שלא בא בברית אלא בג' דברים במילה ובטבילה ובהרצאת קרבן, אף הגרים כיוצא בהם. אי מה ישראל בדם (מילה) [עולה] ובזבחי שלמים אף הגרים בדם (מילה) [עולה] ובזבחי שלמים, ת”ל ועשה אשה ריח ניחוח לה'. אמרת צא וראה איזה מין דמים שכולו עולה לאשים ואין לך הימנו היתר, אי אתה מוצא אלא בעולת העוף. אמר להביא פרידה אחת אינו יכול, שלא מצינו פרידה אחת קריבה בכל התורה כולה. מכאן אמרו כל הקינין שבתורה חציין עולה וחציין חטאת חוץ מן אגר מפני שכולו לאשים.

יח. אשר תעשו כן יעשה למה נאמר, לפי שהיה בדין הואיל ומצינו שחלקה תורה את קרבנותיו כך תחלק את נסכיו ת”ל כאשר תעשו כן יעשה מה אתם ששה לפר ד לאיל וג' לכבש, אף הגרים כיוצא בהם.

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

יט. אשר תעשו כן יעשה למה נאמר, לפי שהיה בדין הואיל ומצינו שחלקה תורה את קרבנותיו כך תחלק את נסכיו ת”ל כאשר תעשו כן יעשה מה אתם ששה לפר ד' לאיל וג' לכבש, אף הגרים כיוצא בהם.

כ. ככם כגר יהיה לפני ה' למה נאמר. לפי שנאמר והיה על מצח אהרן וגו' תמיד לרצון לפני ה'. אין לי אלא הציץ מרצה לישראל לגרים מנין, ת"ל ככם כגר יהיה לפני ה'.

תורה אחת ומשפט אחד בא הכתוב והשוה הגר לאזרח לכל מצות שבתורה.

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


כא. וידבר ה' אל משה [וגו'] בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה ר' ישמעאל אומר שינה הכתוב ביאה זו מכל ביאות שבתורה. שבכל ביאות שבתורה אומר והיה כי תבואו אל הארץ והיה כי יביאך, וכאן הוא אומר בבואכם. ללמדך שכיון שנכנסו לארץ מיד נתחייבו בחלה.

כב. אשר אני מביא אתכם שמה מכאן אתה אומר פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבים בחלה (ובמעשר). יצאו מכאן לשם, ר' אליעזר מחייב ור’ עקיבא פוטר. ר' יהודה אומר (אפילו) פירות חו"ל שנכנסו לארץ ר' אליעזר פוטר, שנאמר והיה באכלכם מלחם הארץ. [ ור’ עקיבא מחייב שנאמר שמה].

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


כג. [מלחם הארץ] למה נאמר לפי שהוא אומר ראשית עריסותיכם, שומע אני אף שאר פירות במשמע. הרי אתה דן, נאמר כאן לחם (עוני) ונאמר להלן לחם. מה לחם האמור להלן חמשת המינים אף לחם האמור כאן חמשת המינים. ואלו הן חטים ושעורים וכוסמין ושבולת שועל ושיפון (יצאו אורז ודוחן והפרגים והשומשומים שאין באים לידי חימוץ אלא לידי סרחון).

כד. הרימו תרומה לה' בתרומה גדולה הכתוב מדבר. או אינו אלא, בתרומת חלה. כשהוא אומר חלה תרימו תרומה הרי חלה אמורה, הא מה אני מקיים תרימו תרומת ה', בתרומה גדולה הכתוב מדבר, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר לפי שהוא אומר ראשית דגנך תירושך ויצהרך חובה. אתה או מר חובה זו אינו אלא רשות, תלמוד לומר תרימו תרומה לה'. [תתנו את כל תרומת ה' חובה ולא רשות].

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

כו. כתרומת גרן כן תרימו אותה מה תרומת גרן אחת [לאלף] אף חלה אחת [לאלף] מה תרומת גרן מדמעת ועולה באחד ומאה (אף זו אם נפלה לתוך מאה מדמעת) וחייבים בחומש, אף תרומת חלה כיוצא בה, דברי ר' יאשיה. [אמר לו] ר' יונתן (אומר) אתה מקישה לתרומת גרן סתומה, אני אקישה לתרומת מעשר המפורשת. (אומר לו) ותנטל אחת מעשרה. (אמר לו תנטל) אמר לו הרי הוא אומר כתרומת גרן כן תרימו אותה, לתרומת גרן הקשתה ולא הקשתה לתרומת מעשר.

ל. ראשית עריסותיכם שומע אני אף עיסת תרומה ועיסת מעשר שני במשמע. ת"ל חלה.

תרימו תרומה את שמורם קדש והשאר חולין, ולא שזה וזה קדש. אבל אמרו עיסת מעשר שני בירושלים חייבת בחלה.

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

כה. [מראשית עריסותיכם למה נאמר לפי שהוא אומר] והיה באכלכם מלחם מארץ שומע אני אף הקמחים במשמע, תלמוד לומר מראשית עריסותיכם משיתערס. מכאן אמרו אוכלים ארעי מן העיסה עד שתתגלגל בחטים ותיטמטם בשעורים. (בלבלה) [גלגלה] בחטים וטימטמה בשעורים, האוכל ממנה חייב מיתה (כאן) [כיון] שנותנת מים מגבהת חלתה, ובלבד שתהא שם חמשת רבעים קמח ועוד, כדי שיהיה [מהן] כשיעור שאין מפרישין (קמח מן החלה) [חלה מן הקמח]. איזו היא גמר מלאכתה קרימתה בתנור, דברי רבי עקיבא. רבי יוחנן בן נורי אומר עד שיתגלגל בחטים ומטמטם בשעורים. הרי שלא הפריש חלה מן העיסה שומע אני שלא יפריש מן הלחם ת”ל והיה באכלכם מלחם הארץ.

כז. מראשית עריסותיכם למה נאמר לפי שהוא אומר ראשית עריסותיכם שומע אני הראשונה שבעיסות תלמוד לומר מראשית עריסותיכם מקצתה ולא כולה.

כח. מראשית עריסותיכם להביא לקט שכחה ופאה שחיבים בחלה. שהיה בדין, ומה שאר הפירות שחייבים במעשר פטורים מן החלה לקט שכחה ופאה שפטורים מן המעשר אין דין שיהיו פטורים מן החלה. ת”ל מראשית עדיסותיכם להביא לקט שכחה ופאה שחיבים בחלה.

כט. (מראשית) [ראשית] עריסותיכם (להביא) [להוציא] שאר פירות שפטורים מן החלה. שהיה בדין, ומה לקט שכחה ופאה שפטורים מן המעשר חייבים בחלה, שאר פירות שחייבים במעשר אינו דין שיהיו חייבים בחלה. ת”ל לחם, מה לחם האמור להלן מחמשת המינים אף לחם האמור כאן מתמשת המינים .

לא. לדורותיכם להביא את עיסת שביעית שהיא חיבת בחלה. שהיה בדין ומה שאר פירות שחייבים במעשר פטורים מן החלה, עיסת שביעית שפטורה מן המעשר אינו דיו שתהא פטורה מן החלה. והרי לקט שכחה ופאה יוכיחו שפטורים מו המעשר חייבים בחלה והן יוכיחו לעיסת שביעית שאף על פי שפטורה מן המעשר שתהא חיבת בחלה. לא, אם אמרת בלקט שכחה ופאה שמינם חיבת במעשרות לפיכך חייבים בחלה, תאמר בעיסת שביעית שמינם פטורים מן המעשרות לפיכך תהיה פטורה מן החלה. תלמוד לומר לדורותיכם להביא אה עיסת שביעית שתהא חיבת בחלה. מכאן אמרו האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חיב מיתה.

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


לב. וכי תשגו ולא תעשו ע”ג היתה בכלל כל המצוות שהצבור מביאים עליה פר והרי הכתוב מוציאה מכללה להחמיר עליה (ולדון בקבועה) שיהיה צבור מביאים עליה פר לעולה ושעיד לחטאת לכך נאמרה פרשה זו.

לג. וכי תשגו ולא תעשו [את כל המצות האלה] בע”ג הכתוב מדבר. אתה אומר בע”ג או אינו אלא (באחד מכל) [בכל] מצוות האמורות בתורה. תלמוד לומר והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ייחד הכתוב מצוה (זו) [אחת] בפני עצמה ואיזו זו ע”ג. אתה אומר ע”ג או אינו אלא אחת מכל מצות האמורות בתורה, תלמוד לומר וכי תשגו ולא תעשו [את כל המצות] באו כל המצות ללמד על מצויה אחת, מה העובר על כל המצות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה [אף מצוה אחת שעובר עליה פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה. ואיזה זה ע”ג שפורק עול ומפר ברית] (אף העובר על מצוה אחת פורק עול ומפר ברית) ומגלה פנים בתורה שנאמר (דברים יז) לעבור בריתו, ואין ברית אלא תורה, שנאמר אלה דברי הברית. רבי אומר נאמר כאן כל ונאמר להלן כל מה כל האמור להלן בעבודת גלולים הכתוב מדבר אף כל האמור כאן בעבודת גלולים הכתוב מדבר.

אשר דבר ה' אל משה מנין אתה אומר שכל המודה בע”ג כופר בעשרת הדברות תלמוד לומר אשר דבר ה' אל משה ולהלן הוא אומר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אחת דבר אלהים (תהלים סב) הלא כה דברי כאש נאם ה' (ירמיה כג). מנין אף במה שנצטוה משה שנאמר את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה. מנין אף במה שנצטוו (נביאים), [אבות] תלמוד לומר למן היום אשר צוה ה'. ומהיכן התחיל הקב”ה לצוות מאדם, שנאמר ויצו ה' אלהים על האדם. ומנין אף במה שנצטוו הנביאים שנאמר והלאה לדורותיכם. מגיד הכתוב שכל המודה בע”ג כופר בעשרת הדברות ובמה שנצטווה משה ובמה שנצטוו האבות ובמה שנצטוו הנביאים, וכל הנופר בעכו”ם מודה בכל התורה.

והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה יחד הכתוב מצוה זו (אמורה) בפני עצמה ואיזו זו עכו”ם.

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


לד. ועשו כל העדה פר בן בקר [אחד] למה נאמר , שהיה בדין ומה אם במקום שאין הצבור מביאים פר לעולה מביא פר לחטאת, כאן שהצבור מביא פר לעולה אינו דין שמביא פר לחטאת. תלמוד לומר ועשו כל העדה פר [בן בקר אחד] ומנחתו ונסכו. לעולה או אף לחטאת, תלמוד לומר כמשפט, כסדר האמור.

ושפעיר עזים אחד למה נאמר. שהיה בדין ומה אם במקום שאין הצבור מביא פר לעולה מביא ב' שעירים לחטאת, כאן שהצבור מביא פר לעולה אינו דין שיביא ב' שעירים לחטאת. תלמוד לומר ושעיר עזים אחד לחטאת.

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


לה. וכפר הכהן על בל עדת בני ישראל מנין אתה אומר שאם עכב אחד מן השבטים ולא הביא שהיה מעכב את הכפרה, תלמוד לומר וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל ונסלח להם. שומע אני בין שוגג בין מזיד, תלמוד לומר כי שגגה היא. ר' אליעזר אומר [שלא תאמר] בא הכתוב לעשות זדון הצבור כשגגה, תלמוד לומר כי שגגה היא. רבי אומר (מגין) [עדיין] אתה אומר שאם היו מקצת הצבור שוגגים ומקצת מזידים שיהיו לפניו כשגגה, תלמוד לומר כי (שגגה היא) [ לכל העם בשגגה].

לו. והם הביאו את קרבנם אשה לה' ר' יאשיה אומר שבט שעשה על הוראת בית דינו ועשו שאר שבטים, מנין שיהיו מביאים על ידיו. תלמוד לומר והם הביאו את קרבנם אשה לה'. ר' יונתן אומר, אין לי אלא שבט שעשה על הוראת ב”ד אותו השבט, חייב שהוא לבדו מביא. עשה על הוראת ב”ד הגדול, מנין ששאר שבטים מביאים על ידו. שנאמר והם הביאו את קרבנם אשה לה'. ר' יהודה אומר שבט שעשה על הוראת בית דינו אותו שבט חייב ושאר כל השבטים פטורים, עשה על הוראת ב"ד הגדול אותו שבט מביא פר ושאר כל השבטים מביאים על ידו. ומה הם מביאים על ידו שנים עשר פרים. רשב"י אומר פר אחד לב"ד. במה דברים אמורים בשאר מצות, אבל בע”ג מתחייב פר ומתחייב שעיר. פר לעולה ושעיר לחטאת. לכך נאמר פרשה זו. רוב השבט ככל השבט, רוב הצבור ככל הצבור.

לז. והם הביאו את קרבנם אשה לה' זו עולה. וחטאתם זו חטאת. על שגגתם זו [פר העלם דבר של צבור] חטאתם כשגגתם. מה שגגתם בכל המעשים אף חטאתם בכל המעשים.

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


לח. ונסלח אין לי אלא אנשים נשים מנין תלמוד לומר ונסלח לכל עדת בני ישראל (בשגגה) ולגר הגר בתוכם לפי שמעשה בישראל צריך להביא את הגרים.

לט. כי לכל העם בשגגה להוציא את המשיח. שהיה בדין, הואיל והצבור מביא (קרבן) [פר] על [כל] המצוות (מביא קרבן על עכו"ם) ומשיח מביא (קרבן) [פר] על כל המצות (ומביא קרבן על עכו”ם), אם למדתי לצבור כשם שמביאים פר על כל המצות [כך מביא פר על עכו"ם] אף משיח [כשם] שמביא פר על כל המצות יביא פר על עכו"ם. ועוד ק"ו, ומה אם במקום שאין הצבור מביא פר, משיח מביא פר, כאן שהצבור מביאים פר אינו דין שמשיח מביא פר. תלמוד לומר כי לכל העם בשגגה, להוציא את המשיח.

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


מ. ואם נפש אחת תחטא בשגגה , עבודה זרה היתה בכלל כל המצות שהיחיד מביא עליהם כשבה או שעירה, נשיא מביא שעיר, משיח וב"ד מביאים פר. הרי הכתוב מוציאן מכללן (להחמיר עליהם ולידון בקבועה) שיהיו יחיד נשיא ומשיח מביאים עליהם עז בת שנתה לחטאת, לכך נאמרה פרשה זו.

מא. [נפש אחת תחטא] בעבודה זרה הכתוב [מדבר]. אתה אומר בעבודה זרה הכתוב [מדבר] או אינו [אלא] באחת מכל מצות האמורות בתורה. אמרת במה ענין מדבר בעבודה זרה. ר' יצחק אומר, בעבודה זרה הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא באחת מכל מצות האמורות בתורה. הרי אתה דן, צבור בכלל היה והוציא הכתוב מכלל ושינה את קרבנותיו ויחיד היה בכל והוציא הכתוב מכלל ושינה את קרבנותיו. מה להלן בעבודה זרה הכתוב מדבר אף כאן בע” ז הכתוב מדבר.

מב. ואם נפש אחת תחטא בשגגה להוציא את המזידה.

מג. והקריבה עז בת שנתה זה בנין אב כל מקום שנאמר עז צריך שתהיה בת שנתה.

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מד. וכפר הכהן על הנפש השוגגת , חטאים שבידו הם גרמו לו שיבוא לידי חטאת.

בחטאה בשגגה להוציא את דקדוקי עבודת כוכבים. שהיה בדין ומה אם מצות קלות הרי הוא חייב על דקדוקיהם, עבודת כוכבים חמורה, אינו דין שיהיה חייב בדקדוקיהן. תלמוד לומר בחטאה בשגגה להוציא את דקדוקי עכו”ם.

מה. לכפר עליו להוציא את הספק. שהיה בדין ומה אם מצות קלות הרי הוא חייב על ספיקן, עכו"ם חמורה אינו דין שיהא חייב על ספיקן. תלמוד לומר לכפר להוציא את הספק.

ונסלח לו סליחה גמורה ככל סליחות שבתורה. צבור ומשיח אין מביאים אשם תלוי.

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מו. תורה אחת יהיה לכם ליחיד ולנשיא ולמשיח. שהיה בדין הואיל וצבור מביא (קרבן) [פר] על המצות [ומשיח מביא פר על המצות] (ומביא קרבן על עבודת גלולים) אם למדתי לצבור כשם שמביא (קרבן) [פר] על המצות מביא על עבודת גלולים [אף משיח שמביא פר על המצות יביא פר על עבודת גלולים.] ועוד ק"ו ומה אם במקום שאין הצבור מביא פר, משיח מביא פר. כאן שהצבור מביא פר אינו דין שיהא המשיח מביא פר, תלמוד לומר תורה אחת יהיה לכם ליחיד ולנשיא ולמשיח.

מז. לעושה בשגגה ר' יהודה בן בתירא אומר הרי כל העושה בשגגה כעבודת גלולים (כעושה בזדון) מה עבודת גלולים מיוחדת מעשה שחייבין על זדונה כרת ושגגתה חטאת, אף כל העושה מעשה בשגגה מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת.

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


מח. והנפש אשר תעשה ביד רמה זה המגלה פנים בתורה כמנשה בן חזקיה. (את ה' הוא מגדף) שהיה יושב ודורש בהגדה של דופי לפני המקום. אמר לא היה לו לכתוב בתורה וילך ראובן בימי קציר חטים ולא היה לו לכתוב אחות לוטן תמנע. עליו מפורש בקבלה תשב באחיי תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך. כסבור אתה שמא כדרכי בשר ודם דרכי המקום, אוכיחך ואערכה לעיניך. בא ישעיה ופירש בקבלה הוי מושכי העון בחבלי השוא ובעבות העגלה חטאה. תחילתו של חטא הוא דומה לחוט שי בוכיא אבל סופו היות כעבות העגלה חטאה. רבי אומר העושה מצוה אחת לשמה אל ישמח על אותה מצוה [לבד] שלסוף גוררת מצוה הרבה והעושה עבירה אחת אל ידאג עליה [לבד] לסוף גוררת עבירות הרבה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה.

מט. את ה' הוא מגדף ר”א בן עזריה אמר כאדם שאומר לחברו (גררת מן) [גרפת את] הקערה וחסרת. איסי בן יהודה אומר כאדם שאומר לחברו גרפת את כל הקערה כולה ולא שיירת ממנה כלום.

ונכרתה אין הכרתה אלא הפסקה, הנפש ההוא מזידה (דברי ר"ע ), מעמיה ועמה שלום.

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

נ. הכרת תכרת הכרת בעוה”ז תכרת לעוה"ב, דברי ר"ע. א"ל ר' ישמעאל (לפי שהוא אומר הכרת תכרת הנפש) [והלא כבר נאמר את ה' הוא מגדף ונכרתה וכי ג' עולמות יש. אלא ונכרתה בעולם הזה, הכרת בעולם הבא, הכרת תכרת דברה תורה כלשון בני אדם.

נא. עונה בה כל המתים במיתה מתכפרים אבל זו עונה בה. כענין שנאמר ותהי עונותם על עצמותם. או אפילו עשה תשובה, תלמוד לומר עונה בה ולא כל זמן שעשה תשובה. וכן הוא אומר שחת לו, לא בניו מומם. כשמומם בם אינם בניו, וכשאין מומם בם הם בניו. ר' ישמעאל אומר עונה בה למה נאמר, לפי שהוא אומר פוקד עון אבות על בנים, יכול אף עכו"ם נפקדת על בנים על שלשים ועל רבעים, תלמוד לומר עונה בה. בה עון תלוי ואין נפקדת על בנים ולא על שלשים ולא על רבעים. ר' נתן אומר סימן טוב לאדם שנפרעים ממנו לאחר מיתתו. מת ולא נספד ולא נקבר אכלתו חיה או שירדו עליו גשמים הרי זה סימן טוב, שנפרעים ממנו לאמר מיתתו. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר (ירמיהו ח א) בעת ההיא נאם ה' יוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו [וכו'] ושטחום לשמש ולירח. אמר רבי שמעון בן אלעזר מכאן זייפתי ספרי כותיים שהיו כותים אומרים אין מתים חיים, אמרתי להם הרי הוא אומר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה. שאין תלמוד לומר עונה בה, אלא שעתיד ליתן את החשבון ליום הדין.

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)


נב. ויהיו בני ישראל במדבר בגנות ישראל הכתוב מדבר שלא שמרו אלא שבת ראשונה ושניה חללו.

נג. וימצאו איש מקושש עצים , תולש מן הקרקע היה. אתה אומר תולש מן הקרקע, או איש עצמו ושמו מקושש, תלמוד לומר ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עצים. הא מה תלמוד לומר וימצאו איש מקושש עצים, תולש מן הקרקע. ומי היה צלפחד, דברי ר' עקיבא. נאמר כאן מדבר ונאמר להלן מדבר (במדבר כז), מה מדבר האמור להלן צלפחד, אף מדבר האמור כאן צלפחד. ר' יהודה בן בתירא אומר, עתיד ליתן את הדין כל האומר צלפמד מקושש היה. אם מי שאמר והיה העולם כסה עליו, ואתה מגלה עליו. אלא מאין היה, מן המעפילים היה שנאמר ויעפילו לעלות אל ראש ההר.

נד. וימצאו איש מקושש עצים מלמד שמנה משה שומרים וימצאו אותו מקושש.

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)


נה. ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש . עוד למה נאמר והלא כבר נאמר וימצאו איש, ומה תלמוד לומר ויקריבו אותו [המוצאים אותו] מגיד שהתרו בו (מעין מלאכתו. מכאן לכל אבות שבתורה שמתרין בהם מעין מלאכתם). ר' יצחק אומר אינו צריך, מה עכו”ם חמורה אינו חייב עד שיתרה בו מעין מלאכתו, ק”ו לכל מצוות שבתורה, ומה תלמוד לומר ויקרבו [וגומר] מלמד שהתרו בו [מעין מלאכתו, מכאן לכל אבות מלאכות שבתורה שמתרין בהם מעין מלאכתם].

נו. אל משה ואל אהרן ואל כל העדה , אם משה לא היה יודע אהרן היה יודע. אלא סרס המקרא ודרשהו דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אמר משום ר' אלעזר בבית המדרש היו ובאו ועמדו לפניהם.

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)


נז. ויניחו אותו במשמר מלמד שכל חיבני (כריתות) [מיתות] נחבשים.

כי לא פורש מה יעשה לו . והלא כבר נאמר מחלליה מות יומת, ומה תלמוד לומר כי לא פורש. אלא שלא היה יודע באיזה מיתה יומת עד שנאמר לו מפי הקודש.

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)


נח. ויאמר ה' אל משה מות יומת האיש לדורות. רגום אותו באבנים לשעה. כל העדה במעמד כל העדה. אתה אומר במעמד כל העדה, או כל העדה כמשמעו. תלמוד לומר יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו, הא מה תלמוד לומר כל העדה, במעמד כל העדה.

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)


נט. ויוציאו אותו מלמד שכל חיויבי מיתות נהרגים חוץ לבית דין.

ס. וירגמו אותו באבנים כתוב אחד אומר באבנים וכתוב אחד אומר אבן כיצד יתקימו שני כתובים. בית הסקילה גבוה שתי קומות אחד מן העדים דוחפו על מתניו נהפך על לבו הפכו על מתניו (ואם מת יצא העד נוטל את האבן ונותנה על לבו) אם מת בו יצא, ואם לאו העד השני נוטל את האבן ונותנה על לבו. אם מת יצא, ואם לאו רוגמים אותו כל ישראל שאמר יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה. נמצא שקיים רגום אותו באבנים ונמצא מקיים וירגמו אותו אבן.

כאשר צוה ה' את משה אמר להם סקלוהו וסקלו תלו ותלו אבל לא שמענו שיתלו [עד] שנאמר כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ דברי ר ' אליעזר. אמר ר' חדקא שמעון השקמוני היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא ואמר יודע היה משה שמקושש במיתה אבל לא היא יודע באיזו מיתה יומת. ראויה היתה פרשת מקושש שתאמר ע”י משה אלא שנתחייב מקושש שתאמר על ידיו (לכך) שמגלגלים זכות ע"י זכאי וחובה על ידי חייב.

פסוק לח (כל הפרק)(כל הפסוק)


סא. ויאמר ה' אל משה ועשו להם ציצית אף הנשים במשמע, ר”ש פוטר את הנשים מן הציצית מפי שמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, זה הכלל אמר ר' שמעון כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. ונוהג באנשים ולא בנשים בכשרים ולא בפסולים. ר' יהודה בן בבא אומר ביחוד (פטרן נוטלים) [פטרו] חכמים את הרדיד של אשה מן הציצית ולא חייבו בטלית אלא מפני שפעמים שבעלה מתכסה בה.

סב. ועשו להם ציצית אין ציצית אלא דבר היוצא ודבר כל שהוא. וכבר נכנסו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לעליית יונתן בן בתירא ואמרו ציצית אין להם שיעור כיוצא בו אמרו לולב אין לו שיעור.

סג. ועשו להם ציצית שומע אני, יעשה חוט (בפני עצמו) [אחד] ת”ל גדילים. מכמה גדילים אתה עושה אין פחות משלשה, דברי (ב”ש) [ב”ה]. (וב"ה) [וב"ש] אומרים (שלשה) [ארבעה] של צמר וארבעה של תכלת והלכה כבית שמאי. בד"א בתחלתו אבל, שיריו וגרדומי כל שהוא.

ועשו להם ציצית שומע אני יעשה כולה [ציצית. ת"ל גדילים אי גדילים שומע אני יעשה כולה] גדילים. ת"ל ציצית, הא כיצד שתהא גדילה יוצאת מן הכנף וציצית מן הגדילים.

סד. על כנפי בגדיהם שומע אני אף בעלי שלש ובעלי חמש ובעלי שש ובעלי שבע ובעלי שמונה במשמע ת"ל על ארבע כנפות כסותך. יצאו בעלי שלש ובעלי חמש ובעלי שש ושבע ושמונה (מן המשמע משמע מוציא את אלו ומוציא) [ומנין להוציא] כרים וכסתות. ת"ל אשר תכסה בה. שומע אני כסות לילה במשמע, ת"ל וראיתם אותו ביום ולא בלילה. ואם היתה מיוחדת ליום ולילה חייבת בציצית. משמע מוציא את אלו ומוציא כסות סומא. ת"ל והיה לכם לציצית מכל מקום.

סה. ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת טווי ושזור. אין לי אלא תכלת טווי ושזור לבן מנין. הרי אתה דן, הואיל ואמרה תורה תן תכלת ותן לבן מה תכלת טווי ושזור אף לבן טווי ושזור.

סו. ונתנו על מקום האריג ולא על מקום (הפתיל) [הגדיל] נתנו על מקום (הפתיל) [הגדיל] כשרה. (ר' יהודה פוסל על הקרן ועל הגדיל.) ראב”י פוסל [על הגדיל ועל הקרן]. שנאמר על ארבע כנפות כסותך ולא על שמונה.

ונתנו על ציצית הכנף למה נאמר לפי שהוא אומר ועשו להם ציצית שומע אני יארגנה עמה ת"ל (ועשו) [ונתנו] הא כיצד (תופר) [קושרו] עמו.

פסוק לט (כל הפרק)(כל הפסוק)


סז. [והיה לכם לציצית] ארבע ציציות מעכבין זו את זו שארבעתם מצוה אחת הן. ר' ישמעאל אומר ארבע מצות הם.

סח. ר' אלעזר בר"ש אומר , למה נקרא שמה תכלת ע”ש שנתכלו המצרים בבכורות. שנאמר ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור. ד”א על שם שכלו המצרים בים. (ד"א) למה נקרא ציצית על שם שהציץ המקום על בתי אבותינו במצרים, שנאמר קול דודי הנה זה בא (ואומר) [וגומר] משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר כל המקיים מצות ציצית מהו אומר בימים ההם אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי (זכריה ח). וכל המבטל מצות כנף מהו אומר, (איוב לח) לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. ר' מאיר אומר וראיתם אותם לא נאמר אלא וראיתם אותו מגיד הכתוב שכל המקיים מצות ציצית מעלים עליו כאלו הקביל פני שכינה שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר (יחזקאל א') וממעל לרקיע אשר על ראשם.

סט. וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה ' ועשיתם אותם [ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת] זו (פרשת) [קריאת] שמע. אתה אומר (פרשת) [קריאת] שמע או אינו אלא (פרשת והיה אם שמוע) [באחד משאר כל המצות ת”ל אני ה' אלהיכם] אמרת צא וראה איזה פרשה שיש בה קבול עול מ”ש ומיעט בא ע”ז, אין אתה מוצא אלא (פרשת) [קריאת] שמע. [וזכרתם שמזכיר את הפרשה בפה. יכול] תקדום פרשת והיה אם שמוע לפרשת שמע, אמרת תקדום פרשה שיש בה קיבול עול מ"ש ומיעט בה ע”ז לפרשת והיה אם שמוע (שאינה אלא ללמד) [שבה קבלת עול מצות]. ותקדום פרשת ציצית לפרשת והיה אם שמוע, אמרת תקדום פרשה שהיא נוהגת ביום ובלילה לפרשת ציצית שאינה נוהגת אלא ביום. או יהא קורא שלש פרשיות בערב כדרך שקורא שלש בשחר, ת”ל וראיתם אותו ביום ולא בלילה. ר”ש בן יוחאי אומר תקדום פרשת שמע שהיא ללמוד לפרשת והיה אם שמוע שאינה אלא ללמד, ותקדום (ללמוד וללמד לשמור ולעשות) [פרשת והיה אם שמוע שהוא ללמד] לפרשת ציצית שאינה אלא לעשות. שעל כך ניתנה תורה ללמוד וללמד לשמור ולעשות.

וראיתם אותו וזכרתם מגיד שכל המקיים מצות ציצית מעלים עליו כאלו קיים כל המצות. והרי דברים ק”ו ומה מקיים מצות ציצית מעלים עליו כאלו קיים כל המצות, ק”ו לכל מצות שבתורה.

ע. ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, כענין שנאמר ומוציא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה (והמלך ישמח באלהים). ואחרי עיניכם זו זנות, שנאמר אותה קח לי כי היא ישרה בעיני. אשר אתם זונים אחריהם זו עבודת כוכבים, כענין שנאמר ויזנו אחרי הבעלים . ר' נתן אומר שלא יהא שותה בכוסו (ומשמש) [ונותן עיניו] בכוס של חברו. ד"א ולא תתורו אחרי לבבכם מגיד שהעינים הולכים אחר הלב. או הלב אחרי העינים, אמרת וכי [לא] יש סומא שעושה כל תועבות שבעולם. אלא מה ת”ל המש תתורו אהרי לבבכם מגיד שהעינים הולכים אחר הלב. ר' ישמעאל אומר לא תתורו אחרי לבבכם למה נאמר לפי שהוא אומר (קהלת) שמח בחור בילדותך בדרך ישר , או בדרך שתרצה, ת”ל ולא תתורו אחרי לבבכם.

פסוק מ (כל הפרק)(כל הפסוק)


עא. למען תזכרו ועשיתם לעשות זכרון כמעשה.

עב. והייתם קדושים לאלהיכם זו קדושת כל המצות, אתה אומר זו קדושת מצות או אינו אלא קדושת ציצית. אמרת במה ענין מדבר בקדושת כל המצות. רבי אומר זו קדושת ציצית אתה אומר זו קדושת ציצית או אינו אלא קדושת כל המצות כשהוא אומר קדושים תהיו הרי כל המצות אמורות הא מה ת”ל והייתם קדושים לאלהיכם זו קדושת ציצית מגיד שהציצית מוספת קדושה לישראל.

פסוק מא (כל הפרק)(כל הפסוק)


עג. אני ה' אלהיכם וכי מה ענין יציאת מצרים בכאן. אלא שלא יאמר הרי אני נותן צבעונים וקלא אילן והם דומים לתכלת ומי מודיע עלי (בגלוי) אני ה' אלהיכם. דעו מה עשיתי למצרים שהיו מעשיהם בסתר ופרסמתים בגלוי. והרי דברים ק”ו ומה אם מדת פורענות מועטת העושה בסתר המקום מפרסמו בגלוי, ק"ו למדת הטוב מרובה . ד”א למה מזכירים יציאת מצרים על כל מצוה ומצוה. למה הדבר דומה למלך שנשבה בן אוהבו ומשפדאו לא פדאו לשום בן, אלא לשום עבד שאם יגזור ולא יהיה מקבל עליו א"ל עבדי אתה. כיון שנכנס למדינה א"ל נעול לי סנדלי וטול לפני כלים להוליך לבית המרחץ. התחיל הבן ההוא מנתק הוציא עליו שטר ואמר לו עבדי עתה. כך כשפדה הקב”ה את זרע אוהבו לא פדאם לשום בנים אלא לשום עבדים כשיגזור ולא יהיו מקבלים עליהם יאמר להם עבדי אתם. כיון שיצאו למדבר התחיל לגזור עליהם מקצת מצות קלות ומקצת חמורות כגון שבת ועריות ציצית ותפילין התחילו ישראל להיות מנתקים אמר להם עבדי אתם על מנת כן פדיתי אתכם על מנת (תנאי) שאהיה גוזר ואתם מקיימים.

עד. אני ה' אלהיכם עוד למה נאמר והלא כבר נאמר אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים ומה ת"ל אני ה' אלהיכם עוד, כדי שלא יהיו ישראל אומרים מפני מה צונו המקום לא שנעשה ונטול שכר [אנחנו] לא עושים ולא נוטלים שכר. כענין שאמרו ישראל ליחזקאל (יחזקאל יד) ויבא אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני. אמרו לו עבד שמכרו רבו לא יצא מרשותו אמר להם הן. אמרו לו הואיל שמכרנו המקום [לאו"ה] יצאנו מרשותו (לגמרי) אמר להם הרי עבד שמכרו רבו על מנת לחזור שמא יצא חוץ לרשותו (שם כ) והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים (אשר סביבותינו) מכשפחות הארצות לשרת עץ ואבן חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. ביד חזקה דבר שנאמר (שמות ט) הנה יד ה' הויה בזרוע נטויה זו חרב שנאמר (ד”ה א' כ”א) וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים, ובחמה שפוכה זה רעב אחר שאני מביא עליכם ג' פורעניות הללו זו אחר זו ואחר כך אמלוך עליכם על כרחכם .

עה. רבי נתן אומר אין כל מצוה ומצוה שאין מתן שכרה בצדה צא ולמד ממצות ציצית מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצוות ציצית שמע שיש זונה בכרכי הים מיתה נוטלת ד' מאות זהובים בשכרה שיגר לה שבע מאות זוזים וקבעה לו זמן כיון שהגיע זמנו בא וישב לו על פתח ביתה נכנסה שפחתה ואמרה לה אותו האיש שקבעת לו זמן הרי הוא יושב על פתח הבית אמרה לה יכנס כיון שנכנס הציעה לו שבע מטות (אחת) [שש] של כסף ואחת של זהב והיא היתה בעליונה. ובין כל אחת ואחת (ספסלים) [סולם] של כסף ועליון של זהב. כיון שהגיע לאותו מעשה באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו נדמו לו כארבעה אנשים מיד נשמט וישב לו על גבי קרקע אף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע אמרה לו נפה של רומי איני (מניחתך) [מניחך] עד שתאמר מה [מום] ראית בי אמר לה העבודה לא ראיתי בך מום שאיו כיופיך בכל העולם אלא מצוה (קלה) [אחת] צונו ה' אלהינו וכחוב בה אני ה' אלהיכם אני ה' אלהיכם ב' פעמים. אני ה' אלהיכם אני עתיד לשלם שכר. אני ה' אלהיכם עתיד ליפרע . אמרה לו העבודה איני מניחתך עד שתכתוב לי שמך ושם עירך ושם מדרשך שאתה למד בו תורה וכתב לה שמו ושם עירו ושם רבו ושם מדרשו שלמד בו תורה עמדה ובזבזה את כל ממונה שליש למלכות שליש לעניים ושליש נטלה עמה [חוץ מאותן מצעות] ובאת ועמדה בבית מדרשו של (ר' חייא) [ר' מאיר] אמרה לו רבי גיירני אמר לה ושמא עיניך נתת באחד מן התלמידים הוציאה לו כתב שבידה אמר (לו) [לה] זכי במקחך אותן המצעות שהציעה (לך) [לו] באיסור (תציע לך) [הציעה לו] בהיתר זה מתן שכרה בעולם הזה ובעולם הבא איני יודע כמה.

<< · ספרי על במדבר · טו · >>


ראו גם: התורה והמצוה על במדבר טו - פירוש מלבי"ם על הספרי.

קיצור דרך: mdrjhlka-bm-15