ספרי על במדבר יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · ספרי על במדבר · יב · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותדבר מרים ואהרן במשה. אין "דבר" בכל מקום אלא לשון קשה, וכן הוא אומר בראשית מב דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות, במדבר כא וידבר העם באלהים ובמשה, הא אין דבר בכל מקום אלא לשון קשה. ואין "אמירה" בכל מקום אלא תחנונים, וכן הוא אומר בראשית יט ויאמר אל נא אחי תרעו, במדבר יב ויאמר שמעו נא דברי.

ותדבר מרים ואהרן במשה - מלמד ששניהם דברו בו, אלא שמרים פתחה בדבר. שלא היתה מרים יכולה לדבר בפני אהרן, אלא מפני צורך השעה. כיוצא בו אתה אומר ירמיה לו ובאת אתה וקראת את המגילה אשר כתבת אתה מפי ירמיהו, ולא שהיה ברוך רגיל לדבר בפני ירמיה, אלא מפני צורך.

ותדבר מרים ואהרן במשה. מנין היתה מרים יודעת שפירש משה מפריה ורביה? אלא שראתה צפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים. אחרה לה: מה לך שאין את מתקשטת בתכשיטי נשים? אמרה לה: אין אחיך מקפיד בדבר. לכך ידעה מרים, ואמרה לאחיה, ושניהם דברו בו.

והרי דברים ק"ו: ומה מרים, שלא נתכוונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח, ולא למעט מפריה ורביה אלא לרבות, בינה לבין עצמה - כך נענשה; המתכוון לדבר בחבירו לגנאי ולא לשבח, ולמעט מפריה ורביה ולא לרבות, בינו לבין אחרים ולא בינו לבין עצמו - על אחת כמה וכמה.

ודברים ק"ו: עוזיה המלך, שלא נתכוון ליטול לו גדולה, ולא בשביל כבוד עצמו אלא בשביל קונו - כך נענש; והמתכוון ליטול לו גדולה בשביל כבוד עצמו, ולא בשביל קונו - עאכ"ו:

על אודות האשה הכושית. מגיד הכתוב שכל מי שהוא רואה אותה - היה מודה בנויה. וכן הוא אומר בראשית יא אבי מלכה ואבי יסכה, אלא שהכל סוכים ביופיה, שנאמר בראשית יב ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה.

ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: צפורה צפו וראו מה נאה האשה:

הכושית. וכי היתה? אלא מדיינית היתה, שנאמר שמות ב ולכהן מדין שבע בנות, ומה ת"ל כושית? - מה כושי משונה בעורו, כך צפורה משונה בנויה יותר מכל הנשים.

כיוצא בו אתה אומר תהלים ז שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני. וכי כושי היה? אלא מה כושי משונה בעורו, אף שאול משונה במראיו, שנאמר שמואל א ט משכמו ומעלה גבוה מכל העם.

כיוצא בו אתה אומר עמוס ט הלא כבני כושים אתם לי בני ישראל. וכי כושים היו? אלא כושי משונה בעורו - אף ישראל משונים במצוות יותר מכל אומות העולם.

כיוצא בו אתה אומר ירמיה לח וישמע עבד מלך הכושי איש סריס. וכי כושי היה? אלא מה כושי משונה בעורו, כך היה ברוך בן נריה משונה במעשיו יותר מכל בני פלטרין של מלך:

כי אשה כושית לקח. למה נאמר? לפי שהוא אומר על אודות הכושית, אלא מה ת"ל כושית לקח? יש לך נוחה ביופיה ולא במעשיה, במעשיה ולא ביופיה, כמו שנאמר משלי יא נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. זאת - נאה, נוחה בנויה - ונוחה במעשיה. לכך נאמר אשה כושית לקח:

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמרו הרק אך במשה. והלא אף עם אבותינו דבר הקב"ה, ולא פירשו מפריה ורביה: והלא גם בנו דבר. ולא פירשנו מפריה ורביה:

וישמע ה'. מלמד שלא היתה שם ברייה, אלא בינו לבין עצמו דברו בו, וישמע ה'. ר' נתן אומר: אף בפניו של משה דברו בו, שנאמר וישמע ה' והאיש משה, אלא שכבש משה על הדבר.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

והאיש משה עניו מאד. עניו בדעתו. אתה אומר עניו בדעתו, או עניו בגופו? ת"ל במדבר כא ועשית לו כאשר עשית לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן, ירד על סיחון והרגו, על עוג והרגו. ד"א עניו מאד - עניו בדעתו. אתה אומר עניו בדעתו, או עניו בממונו? ת"ל והאיש משה עניו מאד. מצינו שהספיר של לוחות - של משה היה, שנאמר דברים י בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים. והלא מעשה אלהים היה, שנאמר שמות כד ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר! מקיש מעשה למעשה: מה מעשה האמור להלן של ספיר - אף מעשה האמור כאן של ספיר:

מכל אדם אשר על פני האדמה - ולא מאבות. ר' יוסי אומר: אף מאבות. מכל האדם - ולא ממלאכי השרת:

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר ה' פתאום. ר' שמעון בן מנסיא אומר: פתאום - נתירא משה בפתאום וידבר עמו:

צאו שלשתכם אל אהל מועד. מלמד ששלשתם נקראו בדבור אחד, מה שאין הפה יכולה לדבר ומה שאי אפשר אוזן לשמוע.

וכן הוא אומר שמות כ וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. תהילים סב אחת דבר אלהים שתים זו שמענו. ירמיה כג הלא כל דברי כאש נאם ה':

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

וירד ה' בעמוד ענן. שלא כמדת בשר ודם: מדת בשר ודם, כשהוא יוצא למלחמה - יוצא בבני אדם מרובים, וכשהוא יוצא לשלום - אינו יוצא אלא בבני אדם מועטים; אבל הקב"ה, כשהוא יוצא למלחמה - אינו יוצא אלא יחידי, שנאמר שמות טו ה' איש מלחמה, וכשהוא בא בשלום - באלפים וברבבות הוא בא, שנאמר תהלים סח רכב אלהים רבותיים אלפי שנאן:

ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם. מפני מה לא יצא משה עמהם? שלא יהו ישראל אומרים: אף משה היה עמהם בכלל הכעס. ד"א, בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שכל זמן שאדם רוצה לדבר לחבירו - לא יאמר לו קרב אליך, אלא מושכו במה שרוצה - ומדבר עמו. ד"א, שלא ישמע גנותו של אהרן. ד"א, שאין אומרים שבחו של אדם בפניו.

ר' אלעזר בן עזריה אומר: מצינו שאומר מקצת שבחו של אדם בפניו, שכן מצינו בנח בראשית ז כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, ושלא בפניו הוא אומר בראשית ו אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו.

ר' אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם, שנאמר תהלים סו אמרו לאלהים מה נורא מעשיך, אם אומר מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם - ק"ו לבשר ודם:

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר שמעו נא דברי. אין נא אלא לשון בקשה והרי דברים ק"ו ומה אם מי שאמר והיה העולם דבר בתחנונים ק"ו לבשר ודם. ר' שמעון בן יוחאי אומר מה ת"ל שמעו נא דברי אלא שבקשו ליכנס לתוך דברי המקום אמר להם המקום המתינו לי עד שאדרוש. ק"ו שלא יהא אדם נכנס לתוך דברי חבירו: אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע. או כשם שאני בחלום ובחזיון כך היה מדבר עם משה ת"ל לא כן עבדי משה:

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

בכל ביתי נאמן הוא. חוץ ממלאכי השרת. ר' יוסי אומר אף ממלאכי השרת:

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות: אמרתי לו לפרוש מן האשה.

במראה זו מראה דבור. אתה אומר מראה דבור, או אינו אלא מראה שכינה? תלמוד לומר שמות לג ויאמר לא תוכל לראות פני, כי לא יראני האדם וחי.

ר' עקיבא אומר האדם כשמועו. וחי אלו מלאכי השרת.

א"ר שמעון התימני: איני כמבטל דברי ר' עקיבא אלא כמוסיף על דבריו: אדם כשמועו. וחי - אלו חיות הקודש מלאכי השרת.

ר' אלעזר בר' יוסי אומר: לא שאינן רואים, אלא אף שאינן שומעים; שנאמר יחזקאל ג ותשאני רוח ואשמע אחרי קול. ומה תלמוד לומר "כי לא יראני האדם וחי"? - כשהוא חי אינו רואה, אבל רואה הוא בשעת מיתה. וכן הוא אומר תהלים כב לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה:

ולא בחידות. למה נאמר? לפי שהוא אומר יחזקאל יז בן אדם חוד חידה. או כשם שאני מדבר עם הנביאים בחידות כך אני מדבר עם משה בחידות? ת"ל ותמונת ה' יביט. זה מראה אחוריים. אתה אומר זה מראה אחוריים, או אינו אלא זה מראה פנים? ת"ל שמות לג והסירותי את כפי וראית את אחורי. יחזקאל ב ויפרוש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור. והלא אף קלי הדעת וההדיוטות עושים כן, כותבים; ומה ת"ל פנים ואחור? פנים בעולם הזה, ואחור לעולם הבא. פנים בשלוותם ויסורים של צדיקים בעולם הזה, ואחור מתן שכרן של צדיקים ופורענותם של רשעים לעולם הבא.

וכתוב אליה קינים והגה והי. קינים של רשעים, שנאמר יחזקאל לב קינה היא וקננוה.

והגה של צדיקים, שנא' תהלים צב עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור.

והי של רשעים, שנאמר יחזקאל ז הוה על הוה באה:

ומדוע לא יראתם. אין ת"ל "בעבדי במשה", אלא שדברתם בי - דברתם בעבדי משה. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו אפוטרופוס במדינה, והיו בני המדינה מדברים בפניו. אמר להם המלך: לא בעבדי דברתם, אלא בי דברתם! ואם תאמר אין מכיר במעשיו - זה קשה מן הראשונה:

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויחר אף ה' בם וילך - מאחר שהודיעם סרחונם, אח"כ גזר עליהם נדוי. והרי דברים ק"ו: ומה אם מי שאמר והיה העולם לא כעס על בשר ודם עד שהודיעם סרחונם - ק"ו על בשר ודם, שלא יכעוס על חבירו עד שיודיעו סרחונו.

ר' נתן אומר הודיעם סרחונם ואח"כ גזר עליהם נדוי, שלא יאמרו כדרך שאמר איוב איוב י הודיעני על מה תריבני:

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

והענן סר מעל האהל. משל למלך בשר ודם שאמר לפדגוג: רדה את בני, אבל משאלך לי רדהו, מפני שרחמי האב על הבן. והרי דברים ק"ו: אם חס המקום על הצדיקים בשעת כעס - ק"ו בשעת רצון, שנאמר ישעיה מט כה אמר ה' בעת רצון עניתיך:

והנה מרים מצורעת כשלג. מלמד שנצטרעו כעוזה, ללמדך שנקי בשר היו. וכן הוא אומר שמות ד ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך. ללמדך שנקי בשר היו:

ויפן אהרן. שנפנה מצרעתו. ר' יהודה בן בתירה אומר: עתיד ליתן את החשבון על מי שאמר "נתנגע אהרן". אם מי שאמר והיה העולם כסה עליו, את מגלה עליו?

ועתיד ליתן את החשבון על מי שאומר "צלפחד מקושש היה". אם מי שאמר והיה העולם כסה עליו, ואתה מגלה עליו?

ועתיד ליתן את הדין מי שאמר "עקביא בן מהללאל נתנדה."

ויפן אהרן אל מרים. מגיד הכתוב שכל זמן שהיה רואה אותה - היתה פורחת בה:

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר אהרן אל משה בי אדוני. אמר לו: אם שוגגים היינו מחול לנו כמזידים:

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

אל נא תהי כמת. מה המת מטמא באהל - אף מצורע מטמא בביאה. אמר אהרן: נמצאתי מפסיד לאחותי, שאיני יכול לא לסוגרה ולא לטמאה, ולא לטהרה. לפי דרכינו למדנו שהיה אהרן דורש אין אדם רואה בנגעי קרוביו:

אשר בצאתו מרחם אמו. מרחם אמנו, אלא שכינה הכתוב בדבר:

ויאכל חצי בשרו. חצי בשרנו היה צריך לומר, כענין שנאמר בראשית לז כי אחינו בשרנו הוא.

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויצעק משה אל ה' - כענין שנאמר: אל נא רפא נא לה. בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שכל זמן שאדם רוצה לבקש שאלותיו - צריך שיאמר שנים שלשה דברי תחנונים, ואחר יבקש שאלותיו; שנאמר "אל נא רפא נא לה" - בא הכתוב ללמדך דרך ארץ.

ומה ת"ל לאמר? אלא שאמר לו: השיבני אם מרפא אתה אם לאו! עד שהשיבו הקב"ה "ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה". ר' אלעזר בן עזריה אומר בארבעה מקומות ביקש משה מלפני הקב"ה והשיבו לו על שאלותיו.

כיוצא בו אתה אומר שמות ו וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי אין ת"ל "לאמר", אלא שאמר לו: השיבני אם אתה גואלם אם לאו! עד שהשיבו הקב"ה שמות ו אתה תראה את אשר אעשה לפרעה.

כיוצא בו אתה אומר במדבר כז ויאמר משה לפני ה' יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר, שאין ת"ל "לאמר" אלא שאמר לו: השיבני אם אתה ממנה פרנסים אם לאו! עד שהשיבו המקום, שנאמר במדבר כז ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון.

כיוצא בו אתה אומר דברים ג ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר; אין ת"ל "לאמר" אלא שאמר לו השיבני אם אכנס לארץ אם לאו! עד שהשיבו המקום דברים ד רב לך.

אף כאן אני אומר אין ת"ל "לאמר". אמר לו: השיבני אם מרפא אתה אם לאו! עד שאמר לו הקב"ה "ואביה ירוק ירק בפניה".

אל נא רפא נא לה. מפני מה לא האריך משה בתפילה? שלא יהו ישראל אומרים: אחותו היא נתונה בצרה, והוא עומד ומרבה בתפלה. ד"א לא זהו, שמשה מתפלל והמקום שומע תפלתו? כמה שנאמר איוב כב ותגזר אומר ויקם לך, ואומר ישעיה נח אז תקרא וה' יענה.

שאלו תלמידיו את ר' אליעזר: עד כמה יאריך אדם בתפלה? אמר להם אל יאריך יותר ממשה, שנאמר ואתנפל לפני ה' כראשונה את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה. ועד כמה יקצר בתפלה? אמר להם אל יקצר יותר ממשה, שנאמר "אל נא רפא נא לה". יש שעה לקצר ויש שעה להאריך.

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה. ר' אחי ברבי יאשיה אמר: שתי נזיפות נזפה: אלו אביה בשר ודם נזף עד שתהא מוכלמת ז', או מה אביה ב"ו שבעה, מי שאמר והיה העולם ארבעה עשר? דיו לבא מן הדין להיות כנדון: מה אביה ב"ו ז' - אף מי שאמר והיה העולם ז':

תסגר. הקב"ה הסגירה והקב"ה טימא' והקב"ה טיהרה:

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

שבעת ימים. ללמדך שבמדה שאדם מודד - בה מודדים לו. מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר שמות ב ותתצב אחותו מרחוק - לפיכך עיכב לה שכינה וארון כהנים ולוים וישראל ושבעה ענני כבוד, שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים.

יוסף זכה בעצמות אביו, ואין באחיו גדול הימנו, שנאמר בראשית נ ויעל יוסף לקבור את אביו, ויעל עמו גם רכב גם פרשים; מי לנו גדול מיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה עצמו. מי לנו גדול ממשה, שלא נתעסק בו אלא הקב"ה! שנאמר דברים לד ויקבור אותו בגיא בארץ נבו.

ר' יהודה אומר: אלמלא מקרא שכתוב - אי אפשר: עלה אל הר העברים הזה הר נבו - זה נחלת בני ראובן, שנאמר במדבר לב ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלה ואת קריתים ואת נבו, ולא נקבר אלא בתוך נחלתו של גד, שנאמר דברים לג ולגד אמר ברוך מרחיב גד וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון! אלא: מלמד שהיה משה נתון על ידו של הקב"ה ארבעת מיל, מחלקו של ראובן לחלקו של גד, ומלאכי השרת מקלסים אותו. ואומר דברים לג צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ולא משה בלבד, אלא כל הצדיקים אוספם, שנאמר ישעיה נח והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך:

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואחר נסעו העם מחצרות. וכי ב' חצרות היו, שנסעו מזו וחנו בזו? אלא כיון שנסעו ישראל לא הספיקו להלוך עד ששמעו שנצטרעה מרים וחזרו וחנו לאחוריהם לכך נאמר ואחר נסעו העם מחצרות.

(התערבבו לדרשן פס' יב טז ופס' יא לה, ויצא לו "ויסעו העם מחצרות ויהיו בחצרות")