ספרי על במדבר יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · ספרי על במדבר · יא · >>

פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויהי העם כמתאוננים. אין ויהי אלא שהיה להם דבר מתחילה. מלמד שהיו מקולקלים, וחזרו לקלקולם הראשון.

ויהי העם. אין העם אלא הרשעים, שנאמר שמות יז מה אעשה לעם הזה, במדבר יד עד אנה ינאצוני העם הזה, ירמיה יג העם הזה העם המאנים לשמוע. וכשהוא קוראן "עמי" - אין עמי אלא כשרים, שנאמר שמות ז שלח עמי ויעבדני, מיכה ו עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי, מיכה ו עמי זכור נא:

כמתאוננים. אין מתאוננים אלא מתרעמים, מבקשים עלילה לפרוש מאחרי המקום; שכן הוא אומר ביורם בן אחאב מלכים ב ה דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי. וכן הוא אומר בשמשון שופטים יד כי תואנה הוא מבקש מפלשתים.

רבי אליעזר אומר: אין כמתאוננים אלא כמתלהמים. וכן הוא אומר משלי כו דברי נרגן כמתהלמים. וכן הוא אומר דברים א ותרגנו באהליכם. מהו כמתלהמים? סכין ירדה מן השמים ובקעה את כריסם, שנאמר משלי כו והם ירדו חדרי בטן.

ר' יהודה אומר: אין כמתלהמים אלא כמדוים את עצמם, שנאמר דברים כו לא אכלתי באוני ממנו.

רבי אומר: כמתאוננים רע - אין לי אלא עבודה זרה, שנאמר דברים לא כי תעשו הרע בעיני ה':

באזני ה'. מלמד שהיו ישראל מתכוונים להשמיע את המקום. היה רבי שמעון אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מקלל את המלך, היה המלך עובר. אמרו לו: שתוק, שלא ישמע המלך. אמר להם מי אמר לכם? שלא היתה כוונתי כי אם להשמיעו! אף ישראל מתכוונים להשמיעו למקום!

וישמע ה'. שמע המקום ונתמלא עליהם חימה:

ותבער בם אש ה'. ירדה אש מן השמים והיתה קופלת בהם מתחתיה, עד שלא עמדו, לא בין החיים למתים ולא בין המתים לחיים. אבל אי אתה יודע במי נגעה האש תחילה, והרי הוא אומר "ותאכל בקצה המחנה", יש אומרים אלו הגרים הנתונים בקצה המחנה.

ר' שמעון בן מנסיא אומר: ותאכל בקצה המחנה - במוקצים שבהם, בגדולים שבהם, וכן הוא אומר שופטים יא וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין.

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויצעק העם אל משה. וכי מה היה משה מועילם, והלא אין ראוי לומר אלא ויצעק העם אל ה'! ומה תלמוד לומר ויצעק העם אל משה? היה ר' שמעון אומר: משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על בנו, והלך לו הבן ההוא אצל אוהבו של מלך, אמר לו: צא ובקש לי מאבא. כך הלכו ישראל אל משה, אמרו לו: בקש עלינו מלפני המקום. יכול שעיכב משה בידן? - ת"ל ויצעק משה אל ה'. יכול שעיכב בידו המקום? - ת"ל ותשקע האש, ששקעה האש במקומה. אלו חזרה לה לשמים - סופן היו חוזרים לקלקולם, ואלו חזרה לאחת מכל הרוחות - היתה קופלת את כל הרוח והולכת, אלא ותשקע האש - ששקעה במקומה.

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויקרא שם המקום ההוא תבערה. אין תבערה, אלא כאדם שהוא אומר "תבער אש פלוני במקום" כך אמר להם משה לישראל: עשיתם תשובה - ותשקע האש; ואם לאו - עדין היא במקומה:

כי בערה בם אש ה'. על מה שאירע נקרא, ולא כך היה שמו מקודם.

כיוצא בו שמות יז ויקרא שם המקום ההוא מסה ומריבה, ולא כך היה שמו מקודם? - ת"ל על ריב בני ישראל, על מה שאירע נקרא שמו.

כיוצא בו במדבר יא ויקרא שם המקום ההוא קברות התאוה. יכול כך היה שמו מקודם? ת"ל כי שם קברו את העם המתאוים, על מה שאירע נקרא.

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

עדין אי אתה יודע מי היו אותם המרגילים את ישראל לדבר עבירה, הרי הוא אומר: והאספסוף אשר בקרבו - אלו הגרים המוסיפים מכל מקום.

ר' שמעון בן מנסיה אומר: אלו הזקנים. נאמר במדבר יא אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. אם כך היו הזקנים - ק"ו לשאר בני אדם.

כיוצא בו בראשית ו ויראו בני האלהים את בנות האדם, מה היו בני הדיינים עושים? היו אוחזים נשים מן השוק, ומענים אותם. אם כך היו בני הדיינים עושים - ק"ו לשאר הטרטין:

התאוו תאוה. יכול שהיו מתרעמים על דבר שלא טעמו מימיהם? ת"ל התאוו תאוה, היו מתרעמין על המן, שהיה יורד בכל יום, ולא היו מתרעמים על דבר שלא טעמו אותו מימיהם, שנאמר וישובו ויבכו גם בני ישראל - מלמד שאף הראשונים היו בני ישראל:

ויאמרו מי יאכילנו בשר. וכי מפני שלא היה להם בשר מתרעמים? והלא כבר נאמר שמות יב וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר! יכול אכלום במדבר? והלא בכניסתן לארץ הוא אומר במדבר לב ומקנה רב היה לבני גד ולבני ראובן! אלא שמבקשים עלילה היאך לפרוש מן המקום.

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

זכרנו את הדגה. וכי יש בענין, שהיו המצרים נותנים להם דגים בחנם? והלא כבר נאמר שמות ה ואתם לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם. אם תבן לא היו נותנים להם בחנם, דגים היו נותנים להם בחנם? - ומה אני אומר חנם - חנם מן המצות: ואת הקשואים. ר' שמעון אומר מפני מה המן משתנה להם לכל דבר שהיו רוצים חוץ מחמשת המינים הללו? משל למלך בשר ודם שמסר בנו לפדגוג, והיה יושב ומפקדו ואומר לו: הנראה שלא יאכל מאכל רע, ולא ישתה משקה רע! ובכל כך היה הבן ההוא מתרעם על אביו, לומר: לא מפני שאוהבני, אלא שאי אפשר לו שאוכל. וחכמים אומרים מן היה להם לישראל - לכל דבר שרוצים, אלא שלא היו רואים בעיניהם, שנאמר אין כל בלתי אל המן עינינו. אין לנו אלא מן בשחר ומן בערב.

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ועתה נפשינו יבשה אין כל. אמרו: עתיד לתפח בתוך כריסינו להרגנו! יש לך ילוד אשה שאין מוציא מה שאוכל? אמרו לו לר' שמעון: ומה אתה מקיים דברים כג ויתד תהיה לך על אזניך? אמר להם מה שתגרי אומות העולם מוכרים להם - יוצא מהם, אבל המן - אין יוצא מהם לעולם. שנאמר תהלים עח לחם אבירים אכל איש. במובלע באיברים.

אין כל בלתי אל המן עינינו. את סבור כל מה שאמר זה אמר זה, אלא מה שלא אמר זה לא אמר זה: ישראל אומרים "בלתי אל המן עינינו", והמקום מפייס את כל באי העולם ואומר להם: בואו וראו על מה אלו מתרעמים עלי! והמן כזרע גד הוא, ועינו כעין הבדולח. כענין שנאמר בראשית ב וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדולח.

כיוצא בו אתה אומר בראשית לח ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני. והמקום הסכים על ידו בראשית לח ולא יסף עוד לדעתה. כיון שידע שכלתו היא - לא יסף עוד לדעתה.

כיוצא בו אתה אומר דברים כה ואתה עיף ויגע: על ישראל הוא אומר ואתה עיף ויגע, ועל עמלק הוא אומר דברים כה ולא ירא אלהים.

כיוצא בו שופטים ה "מדוע בושש רכבו לבוא". אמרה אמו של סיסרא שופטים ה חכמות שרותיה תעננה אף היא תשיב אמריה לה. אמרה אשתו שופטים ה הלא ימצאו יחלקו שלל. נתגלו דברים שאמרה אמו של סיסרא לדבורה ברוח הקודש. אמרה לה: אל תצפי לבנך סיסרא מעתה, שופטים ה כן יאבדו כל אויביך ה'.

כיוצא בו שמואל א ד אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה - עד כאן אמרו צדיקים, אבל רשעים אמרו שמואל א ד אלה הם האלהים המכים את המצרים בכל מכה במדבר. אמרו עשר מכות היו לו, והביאם על המצרים, שוב אין לו מכה מעתה. אמר להם המקום: אתם אומרים שאין לי מכה? מכה אביא אליכם שלא נהייתה מעולם! והיה אחד מהם יושב בטבור, ועכבר יוצא מן התהום ושומט את בני מעיו, וחוזר לתהום. וכן הוא אומר שמואל א ה ותכבד יד ה' על האשדודים.

כיוצא בו ירמיה כו ויאמרו כל השרים וכל העם אל הכהנים אין לאיש הזה משפט מות, ויקומו אנשים מזקני הארץ ויאמרו אל כל קהל העם מיכה המורשתי היה נביא, ההמת המיתו חזקיה מלך יהודה? - עד כאן אמרו צדיקים, אבל רשעים מהם אומרים ירמיה כו גם איש מתנבא בשם ה' אריהו בן שמעיהו. וישמע המלך יהויקים ויבקש המלך להרוג... וישלח המלך יהויקים אנשים על מצרים ויוציאו את אוריה. אמרו: כשם שאוריה נהרג - כך ירמיהו חייב ליהרג. אך יד אחיקם בן שפן היה את ירמיה לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו.

כיוצא בו רות ג חי ה' שכבי עד הבוקר. לפי שהיה יצר הרע יושב ומצערו כל הלילה, ואומר: אתה פנוי ומבקש אשה, והיא פנויה ומבקשת איש! מלמד שהאשה נקנית בבעילה: עמוד ובוא אליה ותהי לך לאשה! נשבע ליצרו הרע: חי ה' אם אגענה! ולאשה אמר: שכבי עד הבוקר.

אף כאן אתה אומר אין כל בלתי אל המן עינינו. את סבור שעל מה שאמר זה לא אמר זה ועל שאמר זה לא אמר זה: ישראל אומרים "בלתי אל המן עינינו" והמקום מפייס את כל באי העולם ואומר להם: בואו וראו על מה אלו מתרעמים עלי! והמן כזרע גד הוא, ועינו כעין הבדולח. כענין שנאמר בראשית ב וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדולח.

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

שטו העם ולקטו. יכול מפני שמצטערים עליו בשעת לקיטתו היו מתרעמים? תלמוד לומר שטו העם. לפתח ביתו היה יושב ומלקט פרנסתו ופרנסת ביתו, ואחר כך שמות טז וחם השמש ונמס:

וטחנו בריחים. והלא לא ירד לריחים לעולם! אלא מלמד שנשתנה להם לכל הנטחנים שבריחים

או דכו במדוכה. והלא לא דכו במדוכה לעולם! אלא מלמד שנשתנה להם לכל הדוכים במדוכה. יכול לא היה משתנה להם אלא לאלו בלבד? מנין אתה אומר, כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא צרכה אשה למיני בשמים, אלא מן המן היתה מתקשטת - ת"ל דכו - אודכו. ואומר דברים ב זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר:

ובשלו בפרור. והוא לא ירד לקדירה לעולם! אלא מלמד שנשתנה להם לכל המתבשלים בקדירה:

ועשו אותו עוגות. והוא לא ירד לתנור לעולם! אלא מלמד שנשתנה להם לכל המתאפים בתנור. יכול לא היה משתנה אלא לאלו בלבד? מנין לשאר המלקטים שבשדה? ת"ל "לקטו" ולקטו. משל לאדם שאמר: רוצה אני שאוכל ענבים, רוצה אני שאוכל תאנים:

והיה טעמו כטעם לשד השמן. זהו לשון טורקים. ד"א משמש לשלשה לשונות: הלייש והשמן והדבש. כלייש זה, שערוך בשמן ומקוטף בדבש - כך היה ברייתו של מן, וכך היו ישראל כשרים אוכלים אותו.

ד"א והיה טעמו כטעם לשד השמן. מה הדד הזה לתינוק עיקר והכל טפילה לו - כך היה המן עיקר לישראל והכל טפילה להם.

ד"א מה הדד הזה אפילו תינוק יונק הימנו כל היום כולו אינו מזיקו - כך המן אפילו ישראל אוכלים מהם כל היום כולו אינו מזיקן.

ד"א מה הדד הזה שהוא מין אחד ומשתנה למינים הרבה - כך היה המן משתנה להם לישראל לכל דבר שהם רוצים. משל אומר לאשה: אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק.

ד"א מה הדד הזה תינוק ומצטער בשעה שפורש ממנו - כך היו ישראל מצטערים בשעה שפירשו מן המן, שנאמר יהושע ה וישבות העם ממחרת. משל אומרים לאדם: מפני מה אתה אוכל פת שעורים? - מפני שאין לי פת חיטים. מפני מה אתה אוכל חרובים - מפני שאין לי דבילה. כל אלו היו בידן של ישראל. אותה קמיצה שקמצו ביום שמת בו משה, שאכלו ממנו כל מ' שנה - לא רצו לאכול מתבואת ארץ כנען:

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וברדת הטל. מלמד שהיה יורד על האיסקופים ועל המזוזות. יכול יהיו אוכלים מטונף ומלוכלך? - ת"ל שמות טז והנה על פני המדבר דק מחוספס, כגליד היה יורד תחילה, ונעשה לארץ כמין סק בקוטלא, והמן יורד עליו; ומשם היו ישראל מלקטים ואוכלים - הרי למטה. אבל למעלה, יכול יהיו השקצים והזבובים שוכבים עליו? ת"ל שמות טז ותעל שכבת הטל. מלמד שהיה מונח כמין דלוסקמא, והם קורים קריאת שמע ומתפללים, ואדם יוצא לפתח ביתו, ומלקט פרנסתו ופרנסת ביתו! ואחר כך שמות טז וחם השמש ונמס.

כיוצא בדבר ר' שמעון אומר: מפני מה לא היה יורד בפעם אחד בשנה? כדי שיהפכו את לבן לאביהם שבשמים. משל למה הדבר דומה? למלך שגזר על בנו להיות מפרנסתו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל פני אביו אלא בשעת פרנסתו. פעם אחת חזר וגזר עליו, להיות מפרנסתו בכל יום. אמר הבן: אפילו איני מקבל פני אבי אלא בשעת פרנסתי - דיי לי. כך ישראל: היו בביתו של אדם חמש זכרים או חמש נקיבות - היה יושב ומצפה ואומר: שמא לא ירד המן למחר, ונמצינו מתים ברעב? יהי רצון מלפניך שירד! ונמצאו הופכים את לבם לשמים.

כיוצא בדבר ר' דוסתאי ברבי יוסי אומר: מפני מה לא ברא המקום חמים בירושלים כחמי טבריה? - כדי שלא יאמר אדם לחבירו נלך ונעלה לירושלים, הא אם אין אנו עולים אלא בשביל רחיצה אחת דיינו! ונמצאת עלייה שלא לשמה.

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו. היה ר' נהורי אומר: מנין שהיו ישראל מצטערים בשעה שאמר להם משה לפרוש מן העריות? מלמד שהיה אדם נושא את אחותו ואחות אביו ואחות אמו, ובשעה שאמר להם משה לפרוש מן העריות - היו מצטערים:

בוכה למשפחותיו. לפי שגבה לבם בחטא, נזדווגו משפחות משפחות - והוא אומר את הדברים ברבים:

איש לפתח אהלו. מלמד שהיו ממתינים למשה עד שיוצא מפתח בית המדרש, והם יושבים ומתרעמים:

ויחר אף ה' מאוד ובעיני משה רע. כאן הקב"ה ממיך ומשה מגביה, אבל במעשה העגל הקב"ה מגביה ומשה ממיך.

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו? והיכן דבר לו כן? בשעה שאמר לו שמות לב לך נחה את העם אל אשר דברתי לך. לפיכך הדבר תלוי בך. או לא תלוי בך? ת"ל וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל. אמר להם: היו יודעים שסרבנין וטרחנין הם! אלא על מנת שתקבלו עליכם שיהו מקללים אתכם, וסוקלים אתכם באבנים!

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

מאין לי בשר. וכי אחד הוא או שנים לסובלם?

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג. לפי שהראה הקב"ה למשה סדר פורענות העתידה לבוא עליהם. היה רבי שמעון אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שיצא ליהרג הוא ובניו, אמר לספקלטור: הרגני עד שלא תהרוג את בניי. לא כשם שנאמר בצדקיהו מלכים ב כה וישחט את בני צדקיהו לעיניו ואח"כ את עיני צדקיהו עיור. כך אמר משה לפני המקום: אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג. הא יפה לי להורגני תחילה ואל אראה בפורענות העתידה לבוא עליהם.

פסוק טז

לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש. למה נאמר? לפי שהוא אומר לא אוכל אנכי לבדי. א"ל המקום: מה שבקשת נתתי לך:

אספה לי. שתהא סנהדרין לשמי, שבכל מקום שנאמר "לי" קיים לעולם ולעולמי עולמים: בכהנים הוא אומר שמות כח וכהנו לי. בלוים הוא אומר במדבר ח והיו לי הלוים. בישראל הוא אומר [[ויקרא כהפפ כי לי בני ישראל עבדים. בבכורות הוא אומר במדבר ח כי לי כל בכור בבני ישראל. במקדש הוא אומר שמות כה ועשו לי מקדש. במזבח הוא אומר שמות כ מזבח אדמה תעשה לי. בשמן המשחה הוא אומר שמואל א טז כי ראיתי בבניו לי מלך. בקרבנות הוא אומר במדבר כח להקריב לי במועדו. הא בכל מקום שנאמר לי - קיים לעלם ולעולמי עולמים.

שבעים איש - שתהא סנהדרים של שבעים. שבעים איש - שיהו בעלי חכמה בעלי גבורה וותיקים ופסיפים:

מזקני ישראל. לא במקום אחד ולא בשנים המקום חולק כבוד לזקנים; ובכל מקום שאתה מוצא זקנים המקום חולק כבוד לזקנים. כיוצא בו אתה אומר שמות ג לך ואספת את זקני ישראל. שמות כד ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל. שמות כד ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם. ויקרא ט ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל. הא בכל מקום שאתה מוצא זקנים - המקום חולק כבוד לזקנים. רבי שמעון בן יוחאי אומר: מנין שאף לעתיד לבוא כן, המקום חולק כבוד לזקנים? - שנאמר ישעיה כד וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. והרי דברים ק"ו: ומה אם מי שאמר והיה העולם עתיד לחלוק כבוד לזקנים - ק"ו בשר ודם עתיד לחלוק כבוד לזקנים! וכן אתה מוצא שהמקום מצטער על זקן אחד כנגד כל ישראל, שנאמר ישעיה מז קצפתי על עמי חללתי נחלתי, כביכול מחוללים על הכל! אבל ישעיה מז על זקן הכבדת עולך מאד:

אשר ידעת כי הם זקני העם. אתה צריך לידע אם ברורים הם לפני:

כי הם זקני העם ושוטריו. מלמד שאין אדם יושב בישיבה של מטה אלא א"כ יושב בישיבה של מעלה, עד שהבריות מרננות עליו, ואומרים: איש פלוני כשר וחסיד ונאה להיות חכם ושוטר! כמה שנא' שמות ה ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע לאמר; ואמרת: הואיל וראו עצמם בצער ההוא של מצריים - יבואו ויראו בריוח עמהן:

ולקחתם אותם אל אהל מועד. אמר לו קחם בדברים תחילה: אמור להם דברי שבח: אשריכם שנתמניתם! - וחוזר ואומר להם דברי פגם: היו יודעים שסורחנים וסורבנים הם! על מנת כן תהו מקבלים עליכם, שיהיו מקללים אתכם וסוקלים אתכם באבנים! - מה שהתנתי עמך התנה עמהם:

והתיצבו שם עמך. הכניסם עמך אל אהל מועד, ויהיו כל ישראל נוהגים בהם אימה ויראה וכבוד כמו נוהגים בך, ויהיו אומרים: חביבים אלו שנכנסו עם משה לשמוע דבור מפי הקב"ה:

פסוק יז

לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וירדתי - זו אחת מעשר ירידות שכתובות בתורה: וירדתי עמך, ולא עמהם:

ואצלתי מן הרוח. למה משה דומה באותה שעה? - לנר שמונח על גבי מנורה, ודלקו ממנו נרות הרבה ולא חסר אורו כלום; כך לא היתה חכמתו של משה חסרה כלום:

ונשאו אתך. למה נאמר לפי שהוא אומר דברים א איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם ורבכם, לכך נאמר ונשאו אתך במשא העם:

פסוק יח

לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ואל העם תאמר התקדשו למחר. אין התקדשו אלא התקינו עצמכם לפורענות! כשהוא אומר ירמיה יב הקדישם ליום הריגה ואומר יואל ב קדשו צום קראו עצרה ואומר ירמיה כב וקדשתי עליך משחיתים.

פסוק כ

לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

עד חודש ימים. בכשרים הוא אומר "עד חודש" כשמתמצים ומתמטים על מטותיהם ואח"כ היתה נשמתם יוצאה.

ברשעים הוא אומר "הבשר עודנו בין שיניהם", כיון שהיה נותנו לתוך שיניו היתה נשמתו יוצאה:

והיה לכם לזרא. שתהו מרחיקים אותו יותר ממה שהייתם מקרבים אותו:

יען כי מאסתם את ה'. אמר להם המקום מי גרם לכם לומר דברים הללו? שנתתי שכינתי ביניכם, שאלו סלקתי שכינתי מביניכם לא נכנסתם לתוך דברים הללו, לכך נאמר "יען כי מאסתם את ה'".

פסוק כא

לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויאמר משה שש מאות אלף רגלי. ר' שמעון בן יוחאי אומר, ר' עקיבא היה דורש בו דבר אחד ואני דורש בו שני דברים, ודבריי נראים משל רבי: הרי הוא אומר הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם, אפילו אתה מכניס להם כל צאן ובקר - ספיקין הן להן. ואני אומר: וכי מפני שאין להם בשר הם מתרעמים? והלא כבר נאמר ביציאתם ממצרים שמות יב וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר! יכול שאכלום במדבר? ת"ל במדבר לב ומקנה רב היה לבני גד ולבני ראובן! אלא שמבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום. את כל דגי הים יאסף להם - אפילו אתה מכניס להם דגים לאכול היו מתרעמים! והלא הלכה עמהם באר במדבר והיתה מעלת להם דגים שמנים יותר מצרכם! - אלא שמבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום. ד"א: לפי שהראהו המקום למשה סדר פורענות העתידה לבוא עליהן. אמר משה לפני המקום: אדני, כלום הגון להם שתתן להם ותהרגם? אומרים לחמור טול כור של חטים ונחתוך ראשך? אומרים לאדם טול ככר ורד לשאול? אמר לו: אם לאו מה אתה אומר? אמר לו הריני הולך ומפייסם. אמר לו עד שאתה כאן - אני אומר לך שאין שומעים לך. כיון שהלך משה אצלם, אמר להם: היד ה' תקצר? תהלים עח הן הכה צור ויזובו מימיו ונחלים ישטופו הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו? אמרו: פשרה היא זו! אין בו כח לתת אלינו שאלתינו!

פסוק כו

לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וישארו שני אנשים במחנה. יש אומרים בקלפי נשתיירו, לפי שאמר לו הקב"ה למשה לבור לו שבעים זקנים, אמר משה: מה אני עושה? הרי הם נופלים ששה וששה לכל שבט ושבט, וחמשה חמשה לשני שבטים! איזה שבט מקבל עליו לבור ממנו חמשה? עשה משה תקנה: נטל פתקים וכתב עליהם "זקן" ונטל שני פתקים חלקים, ובללן והטילם לתוך קלפי. אמר להם בואו וטלו פתקיכם! כל מי שנטל פתק וכתוב עליו "זקן" היה אומר לו משה כבר קידשך המקום; וכל מי שהיה נוטל פתק שלא היה כתוב בתוכו "זקן" היה משה אומר לו: מן השמים הוא, מה אני יכול לעשות לך? כיוצא בו אתה אומר [[במדבר ג] "ואת פדויי השלשה..." אמר משה: מה אני אעשה? עכשיו כל אחד ואחד אמר פדאני לוי! עשה משה תקנה: נטל פתקים וכתב עליהם לוי, ונטל פתקים וכתב עליהם כסף חמשת שקלים, ובללם והטילם בקלפי. אמר להם בואו וטלו פתקיכם! כל מי שנטל פתקו וכתוב היה עליו בן לוי - אומר לו כבר אתה פדוי. ומי שנטל פתקו וכתוב עליו כסף חמשת שקלים - היה משה אומר לו צא ותן פדיונך! ר' שמעון אומר: במחנה נשתיירו, לפי שראו את משה שמברר לו הזקנים, אמרו אין אנו כדי לגדולה זו. הלכו והטמינו את עצמם. אמר להם המקום: אתם מעטתם עצמכם - אני אגדל אתכם יותר מכולם! בשבעים זקנים אומר "ויתנבאו ולא יספו" יתנבאו לפי שעה. באלדד ומידד הוא אומר "ויתנבאו במחנה", שהיו מתנבאים עד יום מותם. ומה היו אומרים? משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ:

פסוק כז

לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וירץ הנער ויגד למשה. יש אומרים זה יהושע, כענין שנאמר שמות לג ומשרתו יהושע בן נון נער. ר' שמעון אומר: הרי הוא אומר "ויען יהושע בן נון משרת משה", הא לא היה ראשון יהושע!

פסוק כח

לפירוש "פסוק כח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

אדני משה כלאם. אמר: רבוני, כלאם מן העולם, בני אדם שמבשרים בשורה זו רעה. רבי אומר: אוסרם בזיקים ובקולרות, כמה שנאמר ירמיה לז ונתתם אותו בית הכלא:

פסוק כט

לפירוש "פסוק כט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויאמר לו משה המקנא אתה לי. אמר לו: יהושע, בך אני מקנא! לואי אתה כיוצא בו ולואי כל ישראל כיוצא בך! מי יתן את כל עם ה' נביאים:

פסוק ל

לפירוש "פסוק ל" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויאסף משה אל המחנה. מלמד שלא הביא עליהם הפורענות עד שנכנסו כל הצדיקים במחנה:

פסוק לא

לפירוש "פסוק לא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ורוח נסע מאת ה'. מלמד שהיתה פורחת כגזים האלו של צמר ויגז שלוים מן הים יש אומרים הרגה בירידתה יותר ממה שהרגה באכילתה:

ויטוש על המחנה כדרך יום כה. כלפי צפון. וכדרך יום כה. כלפי דרום. ר' שמעון אומר: כדרך יום כה מלמעלן וכדרך יום כה מלמטן:

וכאמתים על פני כל הארץ. מלמד שהיתה פורחת ועולה על רום מן הארץ ב' אמות כדי שלא יהיו מצטערים עליהם בשעת לקיטתה:

פסוק לב

לפירוש "פסוק לב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויקם העם כל היום ההוא וגו'. אל תהי קורא הממעיט (אלא) הממעט העצלי' והחיגרי' שבהם כנסו להם מאה כור: וישחטו להם שטוח. רבי יהודה אומר אל תהי קורא וישחטו אלא וישחטו מלמד שטעונים שחיטה. יומא עה ר' אומר אין צריך שהרי כבר נאמר וימטר עליהם כעפר שאר מלמד שטעונים שחיטה ומה ת"ל וישטחו להם שטוח מלמד שהיתה עשויה משטיחים משטיחים. סביבות המחנה יכול כדרך שנכנסו הימנו הרבה כך אכלו ממנו הרבה ת"ל הבשר עודנו בין שיניהם כיון שהיה נותנו לתוך פיו לא היה מתחיל לפוסקו עד שנשמתו יוצאה כענין שנא' תהלים עח לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם: ואף ה' חרה בעם. מלמד ששלח עליהם המקום מכה קשה שלא היה כיוצא בו מיום שיצאו ממצרים:

פסוק לד

לפירוש "פסוק לד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויקרא שם המקום ההוא קברות התאוה. יכול שהיה שמו מקודם תלמוד לומר כי שם קברו את העם המתאוים על מה שאירע נקרא ולא היה שמו מקודם:

פסוק לה

לפירוש "פסוק לה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

מקברות התאוה נסעו העם חצירות. הרי זו היתה בשעה שנצטרעה מרים: