ספרי על במדבר י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש



<< · ספרי על במדבר · י · >>

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


לא. וידבר ה' אל משה לאמר עשה לך שתי חצוצרות כסף למה נאמרה פרשה זו לפי שהוא אומר על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו שומע אני הואיל ונוסעים וחונים על פי הדיבור יכול לא יהיו צריכים חצוצרות, ת"ל עשה לך. מגיד הכתוב שאף על פי שנוסעים על פי ה' וחונים על פי ה', צריכים חצוצרות. עשה לך משלך [קח לך משלך]. ויקחו אליך משל צבור, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר אחד זה ואחד זה משל צבור הכתוב מדבר, ומה ת”ל עשה לך קח לך משלך אני רוצה מבהם. אבא חנן אומר משום ר' אלעזר, (למה נאמרה פרשה זו) לפי שהוא אומר בעת הוא אמר ה' אלי פסל לך [ועשית לך ארון עץ] ולא היה אלא משל צבור [שנאמר ועשו ארון עצי שטים] (הא מה ת”ל) [אף] קח לך עשה לך, בשל צבור הכתוב מדבר. [ומה ת”ל ועשית לך ארון עץ, אלא כאן כשעושין רצונו של מקום כאן כשאין עושין רצונו של מקום].

לב. חצוצרות מיעוט חצוצרות שתים או אם רצה להוסיף מוסיף ת”ל שתי חצוצרות שלא להוסיף עליהם ולא לגרוע מהם. שתי חצוצרות שיהיו שוות במראה ובקומה ובנוי. מקשה אין מקשה אלא מעשה אומן ומן קשה ומעשה קורנס. והיו לך לתקוע העדה שתהא מזמן העדה ומסיע את המחנות.

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


לג. ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה [אל פתח אהל מועד] ואם באחת יתקעו [ונועדו אליך הנשיאים] אבל לא שמענו להיכן, הרי אני דן נאמר תקיעה בעדה ונאמר תקיעה בנשיאים, פה תקיעה האמורה בעדה בפתח אהל מועד אף תקיעה האמורה בנשיאים בפתח אהל מועד. יכול כל הקודם במקרא קודם במעשה, ת”ל (במדבר לו) וידבר משה אל ראשי המטות. הואיל ונאמרו דברות בתורה סתם ופרט באחת מהם שהנשיאים קודמים, אף פורטני בכל דברות שבתורה שיהיו הנשיאים קודמים. ר' יונתן אומר אין צריך שהרי כבר נאמר (שמות ל”ד) ויקרא אליהם משה וישובו אליו אהרן וכל הנשיאים בעדה ואח"כ נגשו כל ב"י, הואיל ונאמרו דברות בתורה סתם ופרט באחת מהם שהנשיאים קודמים אף פורטני בכל דברות שבתוררה שיהיו הנשיאים קודמים. אלא מה ת”ל וידבר משה אל ראשי המטות בא הכתוב ללמד שאין התרת נדרים אלא מפי מומחים.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


לד. ותקעתם תרועה תרועה בפני עצמה ותקיעה בפני עצמה. אתה אומר תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה או תקיעה ותרועה (כאחת) [אחת היא]. כשהוא אומר ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו הרי (תקיעה אמורה הא מה ת"ל) תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה. או אין לי אלא תקיעה לפני תרועה, תקיעה לאחר תרועה מנין. ת"ל תרועה יתקעו למסעיהם. נאמר כאן תרועה ונאמר להלן תרועה מה תרועה האמורה להלן תקיעה לאחר תרועה אף תרועה האמורה כאן (תרועה) [תקיעה] לאחר (תקיעה) [תרועה] ומה כאן תקיעה לפני תרועה אף להלן תקיעה (אחר) [לפני] תרועה הא למדת שתוקע ומריע ותוקע [ר' ישמעאל בנו של] ר' יוחנן בן ברוקא אומר [אינו צריך הרי הוא אומר] ותקעתם תרועה [שנית] שאין ת”ל [שנית] אלא זה בנה אב לתקיעה שתהיה שניה לתרועה. הא למדנו שתוקע ומריע ותוקע. אין לי אלא במדבר בראש השנה מנין. נאמר כאן תרועה ונאמר להלן תרועה מה תרועה האמורה להלן תוקע ומריע ותוקע אף תרועה האמורה כאן תוקע ומריע ותוקע. שלש תרועות נאמרו בר"ה שבתון זכרון תרועה (ויקרא כג) והעברת שופר תרועה (שם כה) יום תרועה יהיה לכם (במדבר כ”ט) שתי תקיעות לכל אחד ואחד. נמצינו למדין לר”ה שלש תרועות ושש תקיעות. שתים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים. שבתון זכרון תרועה והעברת שופר תרועה מן התורה, יום תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא. ר' שמואל בר נחמני אומר אחת מדברי חורה ושתים מדברי סופרים. שבתון זכרון תרועה מן התורה, והעברת שופר תרועה יום תרועה יהיה לכם (מדברי סופרים) לתלמודו הוא בא.

ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החונים קדמה ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החונים תימנה או כשם שתוקע למזרח ולדרום כך תוקע לצפון ולמערב, ת"ל תרועה יתקעו למסעיהם תרועה אחת לשתיהן וי"א שלש לכל רוח.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


לה. בהקהיל את הקהל למה נאמר לפי שהוא אומר (ותקעו בהן ונועדו אליך) [והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות] מה הקהל את העדה בשתים [שנאמר ותקעו בהן ונועדו] אף (הקהל את הקהל) [מסע המחנות] בשתים. אי מה (הקהל את העדה) [מסע המחנות] תוקע ומריע ותוקע, אף הקהל אקהל תוקע ומריע ותוקע. ת"ל ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


לו. ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות למה נאמר לפי שהוא אומר [ותקעו בהן] ואם באחת יתקעו, שומע אני אף ישראל במשמע ת"ל ובני אהרן הכהנים. בין תמימים ובין בעלי מומין,דברי ר' טרפון. ר”ע אומר תמימים ולא בעלי מומין. נאמר כאן כהנים ונאמר להלן (ויקרא א) כהנים, מה כהנים האמור להלן תמימים ולא בעלי מומין אף כהנים האמור כאן תמימים ולא בעלי מומין. אמר לו ר' טרפון עד מתי אתה מגבב ומביא עלינו, איני יכול לסבול אקפח את בני אם לא ראיתי שמעון אחי אמי שהיה חגר ברגלו (שהיה) [והיה] עומד ומריע בחצוצרות. אמר לו הן שמא בר”ה וביהכ”פ ביובל. אמר לו העבודה, שלא בדית, אשריך אברהם אבינו שיצא עקיבא מחלציך, טרפון ראה ושכח עקיבא דורש מעצמו ומסכים להלכה. הא כל הפורש ממך כפורש מחייו.

לז. והיו לכם לחקת עולם למה נאמר לפי שהוא אומר עשה לך שתי חצוצרות כסף, שומע אני הואיל ועשה אותם יהיו ירושה (לבניו) [לדורות] ת”ל לכם לחקת עולם, לחקה ניתנו ולא לדורות. מכאן אמרו כל הכלים שעשה משה במדבר כשרים היו לדורות חוץ מן החצוצרות.

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


לח. וכי תבואו מלחמה בארצכם בין שאתם יוצאים עליהם בין שהם יוצאים עליכם .

[על הצר הצורר אתכם] במלחמת גו ומגוג הכתוב מדבר. אתה אומר במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר או בכל מלחמות שבתורה. ת"ל ונושעתם מאויביכם. אמרת צא וראה איזו היא מלחמה שישראל נושעים בה ואין אחריה שעבוד, אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג. וכן הוא אומר (זכריה י”ד) ויצא ה' ונלחם בגוים ההם מהו [אומר] והיה ה' למלך על כל הארץ.

לט. ר”ע אומר אין לי אלא מלחמה. (גוג ומגוג מלחמת) שדפון וירקון ואשה מקשה לילד וספינה המטורפת בים מנין. ת"ל על הצר הצורר אתכם על כל צרה וצרה שלא תבא על הצבור.

והרעותם בהצוצרות וגו', ר”ע אומר וכי חצוצרות מזכירות, אלא שאם יכולים להריע ולא הריעו מעלה עליהם כאלו לא הוזכרו לפני המקום.

ונזכרתם ונושעתם כל זמן שנזכרים ישראל אין נזכרים אלא לתשועות.

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

מ. וביום שמחתכם (ובמועדיכם) אלו שבתות. ר' נתן אומר אלו תמידים. ובמועדיכם אלו שלש רגלים. ובראשי חדשיכם כמשמעו.

מא. ותקעתם בתצוצרות בשל צבור הכתוב מדבר. אתה אומר בשל צבור הכתוב מדבר או אחד לצבור ואחד ליחיד. אמרת במה ענין מדבר בשל צבור. ר' שמעון בן עזאי אומר בשל צבור הכתוב מדבר. או אחד צבור ואחד יחיד ת"ל על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם. מה עולות קדשי קדשים, אף שלמים קדשי קדשים. (אי מה עולות אחד של צבור ואחד של יחיד אף שלמים אחד של צבור ואחד של יחיד, ת"ל על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם) מה (עולות) [שלמים] משל צבור אף (שלמים) [עולות] משל צבור.

מב. והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם למה נאמר לפי שהוא אומר ותקעתם בחצוצרות שומע אני קרבן שתקעו עליהם יהיו כשרים ושלא תקעו עליהם לא יהיו כשרים. ת"ל והיו לכם לזכרון לזכרון נתנו ולא להכשר קרבן.

אני ה' אלהיכם למה נאמר לפי שהוא אומר דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי אבל מלכות לא שמענו, ת"ל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו, זה שופרות ומלכיות. ר"נ אומר א"צ, שהרי כבר נאמר ותקעתם בחצוצרות הרי שופרות והיו לכם לזכרון זה זכרונות אני ה' אלהיכם זה מלכויות. א"כ מה ראו חכמים לומר מלכיות תחלה ואח"כ זכרונות ושופרות. אלא המליכהו עליך תחלה ואחר כך בקש רחמים לפניו כדי שתזכר לך, ובמה בשופר של חירות, שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. אבל איני יודע מי תוקעו, תלמוד לומר וה' אלהים בשופר יתקע. ועדיין אין אנו יודעים מהיכן התקיעה יוצאת, זה שנאמר קול שאון מעיר קול מהיכל ה' קול שלם גמול לאויביו.

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מה. "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב [בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה]". חובב היה (שמו) [חותן משה], [או] רעואל היה (שמו). שנאמר (שמות ב, יח): "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן" כשהוא אומר (שופטים ד, יא): "וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה", (וכי) חובב היה שמו (והלא) [ולא] רעואל (היה שמו), ומה תלמוד לומר "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן" מלמד שהתינוקות קורים לאבי אביהם אבא. רבי שמעון בן מנסיא אומר רעואל היה שמו, ריע של אל שנאמר (שמות יח, יב): "וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל [לֶאֱכָל לֶחֶם לִפְנֵי הָאֱלֹקִים]". רבי דוסתאי אומר קיני היה שמו (ולמה נקרא שמו קיני) שפירש ממעשה קנאי דבר שמקנאים בו למקום שנאמר (דברים לב, כא): "הֵם קִנְאוּנִי בְּלֹא אֵל" ואומר (יחזקאל ח, ג): "אֲשֶׁר שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה". רבי יוסי אומר קיני היה שמו (ולמה נקרא שמו קיני) שקנה (שמים והארץ) [לו את התורה]. רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר רעואל היה שמו (ולמה נקרא שמו רעואל) שריעה לאל שנאמר (משלי כז, י): "רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב". רבי שמעון בן יוחי אומר שני שמות היו לו חובב ויתרו, יתרו על שם שיתר פרשה אחת בתורה שנאמ  (שמות יח, כא): "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם וגו'". והלא אף בידי משה היו מסיני שנאמר (שם, כג) "אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה [וְצִוְּךָ אֱלֹהִים]" ולמה נתעלם מעיני משה (לתלות זכות בזכאי) כדי שיתלה הדבר ביתרו. חובב על שם שחיבב את התורה שלא מצינו בכל הגרים שחיבבו את התורה כיתרו, וכשם שחיבב יתרו את התורה כך חיבבו בניו את התורה (שנאמר הלוך אל בית הרכבים ודבר אליהם דברי ה'. הואיל ובית זה עתיד ליחרב רואים אותו כאלו הוא חרב עכשיו. ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו ונשמע בקול יונדב ונשב באהלים ונשמע ונעש ככל אשר צונו יונדב אבינו. ועל ששמעו למצות יונדב אביהם העמיד מהם המקום סופרים) שנאמר (דה"א ב, נה): "וּמִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים סוּכָתִים". תרעתים על שם ששמעו תרועה מהר סיני, תרעתים על שם שהיו מתריעים (ומתענים) [ונענים], תרעתים על שם שלא היו מגלחים, תרעתים על שם שהיו יושבים בפתח שערי ירושלים. שמעתים על שם ששמעו מצות אביהם. סוכתים על שם שלא סכו את השמן, סוכתים על שם שהיו יושבים בסוכות. יושבי יעבץ שהניחו את יריחו והלכו (המה הקינים הבאים שהיו בארץ ישראל והלכו להם אצל יעבץ לערד ללמוד הימנו תורה) [ליעבץ למדבר יהודה אשר בנגב ערד ללמוד תורה הימנו] שנאמר (שם ד, י) "וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וגו' וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֶת אֲשֶׁר שָׁאָל" הם חסידים [בקשו מאלהים] ממי ילמדו והוא חסיד [בקש מאלהים] למי (ילמד) [ללמד], באו חסידים ללמוד אצל חסיד שנאמר (שופטים א, טז): "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה וגו'" [וכן הוא אומר (ירמיה לה, ב). (שם, ו) "וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר וגו'". (שם, ז) "וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְגוֹ' עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם" אמר הואיל ובית זה עתיד ליחרב, תראו אותו כאלו הוא חרב עכשיו. (שם, ח) "וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ וגו'" (שם, י) "וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ".] ומנין שבניו של יונדב בן רכב (הן הן) [מבני] בניו של יתרו [הם] שנאמר (דה"א ב, נה): "הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחֲמַת [אֲבִי בֵּית הָרֵכָבִים]". [ו]מה שכר נטלו על כך, (ירמיה לה, יח): "וּלְבֵית הָרֵכָבִים אָמַר יִרְמְיָהוּ כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם אֶל מִצְוַת יְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם" (שם, יט) "לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עוֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים".

ר' יהושע אומר: גרים נכנסים להיכל!

והלא כל ישראל לא נכנסו להיכל!

אלא שהיו יושבים כסנהדרים, ומורים דברי תורה. ויש אומרים: מבנותיהם נשואות לכהנים, והיו מבני בניהם מקריבים לגבי מזבח.

והרי דברים ק"ו: ומה אלו, שקירבו את עצמם - כך קירבם המקום; ישראל שעושים את התורה - על אחת כמה וכמה!

וכן אתה מוצא ברחב הזונה: מהו אומר (דברי הימים א ד) "ומשפחת בית עבודת הבוץ לבית אשבוע" - עבודת הבוץ - שהטמינה את המרגלים. עבודת הבוץ - שנשבעו לה המרגלים. ר' אליעזר אומר: זו רחב הזונה, שהיתה עסוקה באכסנאי.

שמונה כהנים ושמונה נביאים עמדו מרחב הזונה, ואלו הם: ירמיהו חלקיהו ושריה ומחסיה וברוך ונריה וחנמאל ושלום. רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה היתה מבני בניה של רחב הזונה, שנא' (מלכים ב כב) "וילך חלקיהו הכהן ואחיקם בן עכבור ושפן ועשייה, ואומר (יהושע ב) "הנה אנחנו באים בארץ, את תקות חוט השני הזה תקשרי".

והרי דברים ק"ו: ומה מי שהיתה מעם שנאמר בו (דברים כ) "לא תחיה כל נשמה", על שקירבה עצמה - כך קירבה המקום; ישראל שעושים את התורה - על אחת כמה וכמה!

וכן אתה אומר בגבעונים: מהו אומר (דברי הימים א ד) "ויהויקים ואנשי כוזיבא", ויהויקים - שקיים להם יהושע. כוזיבא - שכיזבו ליהושע, ואומר (יהושע ט) "מארץ רחוקה מאוד באו עבדיך" ולא באו מארץ ישראל? והרי ק"ו: ומה אלו, שהם מעם שחייבים כלייה, על שקירבו עצמם - קירבם המקום; ישראל שעושים את התורה - על אחת כמה וכמה!

וכן אתה מוצא ברות המואביה: מה אמרה לחמותה (רות א) "עמך עמי ואלהיך אלהי, באשר תמות אמות". אמר המקום: לא הפסדת כלום, הרי המלוכה שלך היא בעולם הזה ובעולם הבא!

(דברי הימים א ד) "ויואש ושרף אשר בעלו למואב". יואש ושרף - זה מחלון וכליון: יואש שנתייאשו מן הגאולה, יואש שנתייאשו מדברי תורה, שרף ששרפו בניהם לעבודה זרה. "אשר בעלו למואב" - שנשאו נשים מואביות, "אשר בעלו למואב" - שהניחו ארץ ישראל ונהפכו בשדה מואב. "והדברים עתיקים" - כל אחד ואחד מפורש במקומו. "ויושבי נטעים" - זה שלמה, שהיה דומה לנטיעה במלכותו. "וגדרה" - זו סנהדרין, שהיתה יושבת וגודרת בדברי תורה. "עם המלך במלאכתו ישבו שם" - נמצאת אומר שלא מתה רות המואביה, עד שראתה שלמה בן בנה יושב ודן דינו של זונות, שנאמר "במלאכתו ישבו שם".

והרי דברים ק"ו: ומה אם מי שהיתה מן העם שנאמר בו (מלכים א יא) "לא תבואו בם והם לא יבואו בכם", על שקירבה את עצמה - קירבה המקום; ישראל שעושים רצונו של מקום - על אחת כמה וכמה!

ואם תאמר: בישראל לא היתה כן - והרי כבר נאמר (שמות א) "ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות". שפרה - זו יוכבד, פועה - זו מרים. שפרה - שפרה ורבה, שפרה - שמשפרת את הוולד, שפרה - שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה - שהיתה פועה ובוכה על אחיה, שנאמר (שמות ב) "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו".

(שמות א) "ויאמר בילדכן את העבריות... ותראן המילדות את האלהים". "בתים" אלו, איני יודע מה הם, שנאמר (מלכים א ט) "מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את הבתים - את בית ה'" - זו כהונה, "ואת בית המלך" - זו המלכות. זכתה יוכבד לכהונה, ומרים למלכות, שנאמר (דברי הימים א ד) "וקוץ הוליד את ענוב ואת הובכה ומשפחות אחרחל" - זו מרים, שנאמר (שמות טו) "ותצאן כל הנשים אחריה".

"בן הרום" - זו יוכבד, שנאמר (במדבר יח) "כל חרם בישראל לך יהיה". נשאת מרים לכלב, שנאמר (דברי הימים א ב) "ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור... ואלה היו בני כלב בן חור... ודוד בן איש אפרתי היה מבית לחם יהודה". נמצא דוד מבניה של מרים! הא, כל המקרב עצמו - מן השמים מקריבים אותו:

חותן משה - זו יפה לו יותר מכולם, שנקרא חותנו של מלך:

נוסעים אנחנו - נוסעים אנחנו מיד לארץ ישראל, לא כשם שבראשונה נוסעים וחונים - אלא מיד לארץ ישראל.

וחכמים אומרים: מפני מה שיתף משה עצמו עמהם? נתעלם מעיני משה, וכסבור שנכנס עמהם לארץ ישראל.

רבי שמעון בן יוחאי אומר: אינו צריך, שהרי כבר נאמר (דברים ד) "כי אנכי מת בארץ הזאת", שאין ת"ל "אינני עובר את הירדן"! - אלא שאף עצמותיו אינן עוברות את הירדן!

אלא, מפני מה שיתף משה עצמו עמהם? - אמר: עכשיו ישראל אומרים, אם מי שהוציאנו ממצרים, ועשה לנו נסים וגבורות אינו נכנס - אף אנו אין נכנסים!

ד"א: מפני מה שיתף משה עצמו עמהן? - שלא יאמר יתרו: משה אינו נכנס - אף אני איני בא!

אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם - ואין לגרים בו חלק. ומה אני מקיים (יחזקאל מז) "והיה השבט אשר גר הגר אתו..."? אלא, אם אינו ענין לירושה - תניהו ענין לכפרה: שאם היה בשבט יהודה - מתכפר לו בשבט יהודה, בשבט בנימן - מתכפר לו בשבט בנימן.

ד"א: אם אינו ענין לירושה - תניהו ענין לקבורה: ניתן לגרים קבורה בארץ ישראל:

לכה אתנו והטבנו לך - וכי יש בן ביתו של אדם שאין מטיבים לו? והרי דברים ק"ו: ואם לבן ביתו של אדם מטיבים לו, ק"ו לבן ביתו של מי שאמר והיה העולם:

כי ה' דבר טוב על ישראל - וכי עד עכשיו אין דבר טוב על ישראל? והרי מעולם ה' דיבר טוב על ישראל: פיקד המקום לישראל להיטיב לגרים ולנהוג בהם ענוה.

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהי בנסוע הארון. נקוד עליו מלמעלה ומלמטה, מפני שלא היה זה ממקומו.

רבי אומר: מפני שהוא ספר בעצמו. מכאן אמרו "ספר שנמחק ונשתייר בו פ"ה אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מטמא את הידים".

ר' שמעון אומר: נקוד עליו מלמעלה ומלמטה, מפני שלא היה זה מקומו. ומה היה ראוי לכתוב? - "ויהי העם כמתאוננים". משל למה הדבר דומה? לבני אדם שאמרו למלך: הנראה שתגיע עמנו, אצל מושל עכו! הגיע לעכו - הלך לו לצור. הגיע לצור - הלך לו לצידון. הגיע לצידון - הלך לו לאנטוכיה. הגיע לאנטוכיה - התחילו בני אדם מתרעמים על המלך, שנתלבטו על דרך זו. המלך צריך להתרעם עליהם, שבשבילם נתלבט על דרך זו! כך הלכה שכינה בו ביום ל"ו מיל, כדי שיכנסו ישראל לארץ; התחילו ישראל מתרעמים לפני המקום שנתלבטו על דרך זו. המקום צריך להתרעם עליהם, שבשבילם הלכה שכינה ל"ו מיל, כדי שיכנסו ישראל לארץ!

ויאמר משה קומה ה'. וכתוב אחד אומר (במדבר ט) "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו". כיצד יתקיימו ב' כתובים הללו? משל למלך בשר ודם, שאמר לעבדו: הנראה שתעמידני, בשביל שאני הולך ליתן ירושה לבני.

ד"א: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם, שהיה מהלך בדרך ונהג אוהבו עמו. כשהוא נוסע - אומר: איני נוסע עד שיבא אוהבי. וכשהוא חונה - אומר: איני חונה עד שיבא אוהבי. נמצאת מקיים "על פי ה' יחנו וע"פ ה' יסעו":

קומה ה' ויפוצו אויביך - אלו המכונסים:

וינוסו משנאיך - אלו הרודפים. מפניך הם נסים, ואין אנו כלים לפניהם? - אלא כשפניך אתנו - אין אנו נסים לפניהם, וכשאין פנים אתנו - אנו כלים לפניהם. וכן הוא אומר (שמות לג) "אם אין פניך הולכים" ואומר (שם) "ובמה יודע איפוא", ואומר (יהושע י) "ויהי בנוסם מפני בני ישראל והם במורד בית חורון - וה' השליך עליהם אבנים גדולות", (תהלים פג) "אלהי שיתמו כגלגל, כקש לפני רוח, כאש תבער יער, וכלהבה תלהט הרים":

וינוסו משנאיך - וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם? - אלא מגיד הכתוב, שכל מי ששונא את ישראל - כמי ששונא את המקום. כיוצא בו אתה אומר (שמות טו) "ברוב גאונך תהרוס קמיך", וכי יש קמים לפני המקום? אלא מגיד הכתוב שכל מי שקם על ישראל - כאלו קם על המקום. וכך הוא אומר (תהלים עד) "אל תשכח קול צורריך, שאון קמיך עולה תמיד". מפני מה? (תהלים פג) "כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש". מפני מה? (שם) "על עמך יערימו סוד", (תהלים עג) "כי הנה רחיקיך יאבדו". (תהלים קלט) "הלא משנאיך ה' אשנא, ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי".

וכן הוא אומר (זכריה ב) "כל הנוגע בהם - כנוגע בבבת עינו" בבת עין לא נאמר, אלא בבת עינו של מקום. כביכול כלפי מעלה, אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (איוב ז) "למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (יחזקאל ח) "והנם שולחים את הזמורה אל אפם", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (חבקוק א) "הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי, ולא אמות", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (תהלים קו) "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (במדבר יא) "ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג, ואם מצאתי חן בעיניך, ואל אראה ברעתי", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (במדבר יב) "אשר בצאתו מרחם אמו, ויאכל חצי בשרו", אלא שכינה הכתוב.

וכל העוזר לישראל - כאלו עוזר למקום, שנאמר (שופטים ה) "אורו מרוז, אמר מלאך ה', אורו ארור יושביה, כי לא באו לעזרת ה', לעזרת ה' בגיבורים".

ר' שמעון בן אלעזר אומר: אין לי חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל. ומה שאדם לוקה על ראשו - אינו אומץ, אלא עיניו; הא אין לך חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל. וכן הוא אומר (משלי לא) "מה בטני ומה בר בטני ומה בר נדרי". ואומר (משלי ד) "כי בן הייתי לאבי, רך ויחיד לפני אמי".

ר' יוסי בן אלעזר אומר: כאדם שמושיט אצבעו לתוך עינו ומחטטה. פרעה שנגע, מה עשיתי לו? - (שמות טו) "מרכבות פרעו וחילו ירה בים". סיסרא שנגע, מה עשיתי לו? - שנאמר (שופטים ה) "מן שמים נלחמו, הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא". סנחריב שנגע, מה עשיתי לו? (מלכים ב יט) "ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור". נבוכדנצר שנגע, מה עשיתי לו? - (דניאל ד) "ועשבא כתורין יאכל". המן שנגע, מה עשיתי לו? - (אסתר ח) "ואותו תלו על העץ".

וכן אתה מוצא, כל זמן שישראל משועבדים - שכינה עמהם משועבדות, שנאמר (שמות כד) "ויראו את אלהי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר". וכן הוא אומר (ישעיה סג) "בכל צרתם לו צר". אין לי אלא צרת צבור, צרת יחיד מנין? תלמוד לומר (תהלים צא) "יקראני ואענהו, עמו אנכי בצרה". וכן הוא אומר (בראשית לט) "ויקח אדני יוסף אותו... ויהי ה' את יוסף". וכן הוא אומר (שמואל ב ז) "מפני עמך, אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו".

ר' אליעזר אומר: עבודה זרה עברה בים עם ישראל! ואיזה? זה פסלו של מיכה.

רבי עקיבא אומר: אלמלא מקרא שכתוב אי אפשר לאומרו, אמרו ישראל לפני המקום: פדית את עצמך! את מוצא שכל מקום שגלו - שכינה עמהם, שנאמר (שמואל א ב) "הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים בבית פרעה". גלו לבבל - שכינה עמם, שנאמר (ישעיה מג) "למענכם שולחתי בבלה". גלו לאדום - שכינה עמהם, שנאמר (ישעיה סג) "מי זה בא מאדום". וכשהם חוזרים - שכינה חוזרת עמהם, שנאמר (דברים ל) "ושב ה' אלהיך את שבותך". והשיב לא נאמר, אלא "ושב ה'". ואומר (שיר השירים ד) "אתי מלבנון כלה, אתי מלבנון תבואי".

רבי אומר: כאן אתה אומר "קומה ה'", וכאן אתה אומר "שובה". כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? מגיד הכתוב, כשהיו ישראל נוסעים - היה עמוד הענן מקופל, ולא היה פורס עד שהיה אומר "קומה ה'". נמצאת מקיים "קומה ה'" - ונמצאת מקיים "שובה ה'".

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ובנחה יאמר. מגיד הכתוב, כשהיו ישראל נוסעים - אלפים, וחונים - רבבות. אמר משה: אינני מניח את השכינה, עד שתעש לישראל רבבות ואלפים!

שמתשובה שאמר - אתה יודע מה אמר להם: "ה' אלהי אבותיכם יוסיף עליהם ככה אלף פעמים". אמרו לו: משה רבינו, הרי אנו מובטחים לברכות הרבה, ואתה נותן קצבה לברכותינו! אמר להם: אני בשר ודם, יש קצבה לברכותי. זו - משלי, אבל הוא - יברך אתכם כאשר דבר לכם: כחול ימים, וכצמחי אדמה, וכדגי הים, וכוכבי השמים. אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם לרוב.

ובנחה יאמר - מגיד הכתוב שאין שכינה שורה למעלה, אלא באלפים ורבבות; שנא' (תהלים סח) "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן". וכשם שאין שכינה שורה למעלה, אלא באלפים וברבבות - כך אין שכינה שורה למטה, אלא באלפים ורבבות:


ראו גם: התורה והמצוה על במדבר י - פירוש מלבי"ם על הספרי.

קיצור דרך: mdrjhlka-bm-10