ספרי על במדבר י
<< · ספרי על במדבר · י · >>
פסוק ב
פסוק ד
פסוק ה
פסוק ז
פסוק ח
פסוק ט
[על הצר הצורר אתכם] במלחמת גו ומגוג הכתוב מדבר. אתה אומר במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר או בכל מלחמות שבתורה. ת"ל ונושעתם מאויביכם. אמרת צא וראה איזו היא מלחמה שישראל נושעים בה ואין אחריה שעבוד, אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג. וכן הוא אומר (זכריה י”ד) ויצא ה' ונלחם בגוים ההם מהו [אומר] והיה ה' למלך על כל הארץ.
לט. ר”ע אומר אין לי אלא מלחמה. (גוג ומגוג מלחמת) שדפון וירקון ואשה מקשה לילד וספינה המטורפת בים מנין. ת"ל על הצר הצורר אתכם על כל צרה וצרה שלא תבא על הצבור.
והרעותם בחצוצרות וגו', ר”ע אומר וכי חצוצרות מזכירות, אלא שאם יכולים להריע ולא הריעו מעלה עליהם כאלו לא הוזכרו לפני המקום.
ונזכרתם ונושעתם כל זמן שנזכרים ישראל אין נזכרים אלא לתשועות.פסוק י
מא. ותקעתם בתצוצרות בשל צבור הכתוב מדבר. אתה אומר בשל צבור הכתוב מדבר או אחד לצבור ואחד ליחיד. אמרת במה ענין מדבר בשל צבור. ר' שמעון בן עזאי אומר בשל צבור הכתוב מדבר. או אחד צבור ואחד יחיד ת"ל על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם. מה עולות קדשי קדשים, אף שלמים קדשי קדשים. (אי מה עולות אחד של צבור ואחד של יחיד אף שלמים אחד של צבור ואחד של יחיד, ת"ל על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם) מה (עולות) [שלמים] משל צבור אף (שלמים) [עולות] משל צבור.
מב. והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם למה נאמר לפי שהוא אומר ותקעתם בחצוצרות שומע אני קרבן שתקעו עליהם יהיו כשרים ושלא תקעו עליהם לא יהיו כשרים. ת"ל והיו לכם לזכרון לזכרון נתנו ולא להכשר קרבן.
אני ה' אלהיכם למה נאמר לפי שהוא אומר דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי אבל מלכות לא שמענו, ת"ל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו, זה שופרות ומלכיות. ר"נ אומר א"צ, שהרי כבר נאמר ותקעתם בחצוצרות הרי שופרות והיו לכם לזכרון זה זכרונות אני ה' אלהיכם זה מלכויות. א"כ מה ראו חכמים לומר מלכיות תחלה ואח"כ זכרונות ושופרות. אלא המליכהו עליך תחלה ואחר כך בקש רחמים לפניו כדי שתזכר לך, ובמה בשופר של חירות, שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. אבל איני יודע מי תוקעו, תלמוד לומר וה' אלהים בשופר יתקע. ועדיין אין אנו יודעים מהיכן התקיעה יוצאת, זה שנאמר קול שאון מעיר קול מהיכל ה' קול שלם גמול לאויביו.פסוק כט
ר' יהושע אומר: גרים נכנסים להיכל!
והלא כל ישראל לא נכנסו להיכל!
אלא שהיו יושבים כסנהדרים, ומורים דברי תורה. ויש אומרים: מבנותיהם נשואות לכהנים, והיו מבני בניהם מקריבים לגבי מזבח.
והרי דברים ק"ו: ומה אלו, שקירבו את עצמם - כך קירבם המקום; ישראל שעושים את התורה - על אחת כמה וכמה!
וכן אתה מוצא ברחב הזונה: מהו אומר (דברי הימים א ד) "ומשפחת בית עבודת הבוץ לבית אשבוע" - עבודת הבוץ - שהטמינה את המרגלים. עבודת הבוץ - שנשבעו לה המרגלים. ר' אליעזר אומר: זו רחב הזונה, שהיתה עסוקה באכסנאי.
שמונה כהנים ושמונה נביאים עמדו מרחב הזונה, ואלו הם: ירמיהו חלקיהו ושריה ומחסיה וברוך ונריה וחנמאל ושלום. רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה היתה מבני בניה של רחב הזונה, שנא' (מלכים ב כב) "וילך חלקיהו הכהן ואחיקם בן עכבור ושפן ועשייה, ואומר (יהושע ב) "הנה אנחנו באים בארץ, את תקות חוט השני הזה תקשרי".
והרי דברים ק"ו: ומה מי שהיתה מעם שנאמר בו (דברים כ) "לא תחיה כל נשמה", על שקירבה עצמה - כך קירבה המקום; ישראל שעושים את התורה - על אחת כמה וכמה!
וכן אתה אומר בגבעונים: מהו אומר (דברי הימים א ד) "ויהויקים ואנשי כוזיבא", ויהויקים - שקיים להם יהושע. כוזיבא - שכיזבו ליהושע, ואומר (יהושע ט) "מארץ רחוקה מאוד באו עבדיך" ולא באו מארץ ישראל? והרי ק"ו: ומה אלו, שהם מעם שחייבים כלייה, על שקירבו עצמם - קירבם המקום; ישראל שעושים את התורה - על אחת כמה וכמה!
וכן אתה מוצא ברות המואביה: מה אמרה לחמותה (רות א) "עמך עמי ואלהיך אלהי, באשר תמות אמות". אמר המקום: לא הפסדת כלום, הרי המלוכה שלך היא בעולם הזה ובעולם הבא!
(דברי הימים א ד) "ויואש ושרף אשר בעלו למואב". יואש ושרף - זה מחלון וכליון: יואש שנתייאשו מן הגאולה, יואש שנתייאשו מדברי תורה, שרף ששרפו בניהם לעבודה זרה. "אשר בעלו למואב" - שנשאו נשים מואביות, "אשר בעלו למואב" - שהניחו ארץ ישראל ונהפכו בשדה מואב. "והדברים עתיקים" - כל אחד ואחד מפורש במקומו. "ויושבי נטעים" - זה שלמה, שהיה דומה לנטיעה במלכותו. "וגדרה" - זו סנהדרין, שהיתה יושבת וגודרת בדברי תורה. "עם המלך במלאכתו ישבו שם" - נמצאת אומר שלא מתה רות המואביה, עד שראתה שלמה בן בנה יושב ודן דינו של זונות, שנאמר "במלאכתו ישבו שם".
והרי דברים ק"ו: ומה אם מי שהיתה מן העם שנאמר בו (מלכים א יא) "לא תבואו בם והם לא יבואו בכם", על שקירבה את עצמה - קירבה המקום; ישראל שעושים רצונו של מקום - על אחת כמה וכמה!
ואם תאמר: בישראל לא היתה כן - והרי כבר נאמר (שמות א) "ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות". שפרה - זו יוכבד, פועה - זו מרים. שפרה - שפרה ורבה, שפרה - שמשפרת את הוולד, שפרה - שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה - שהיתה פועה ובוכה על אחיה, שנאמר (שמות ב) "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו".
(שמות א) "ויאמר בילדכן את העבריות... ותראן המילדות את האלהים". "בתים" אלו, איני יודע מה הם, שנאמר (מלכים א ט) "מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את הבתים - את בית ה'" - זו כהונה, "ואת בית המלך" - זו המלכות. זכתה יוכבד לכהונה, ומרים למלכות, שנאמר (דברי הימים א ד) "וקוץ הוליד את ענוב ואת הובכה ומשפחות אחרחל" - זו מרים, שנאמר (שמות טו) "ותצאן כל הנשים אחריה".
"בן הרום" - זו יוכבד, שנאמר (במדבר יח) "כל חרם בישראל לך יהיה". נשאת מרים לכלב, שנאמר (דברי הימים א ב) "ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור... ואלה היו בני כלב בן חור... ודוד בן איש אפרתי היה מבית לחם יהודה". נמצא דוד מבניה של מרים! הא, כל המקרב עצמו - מן השמים מקריבים אותו:
חותן משה - זו יפה לו יותר מכולם, שנקרא חותנו של מלך:
נוסעים אנחנו - נוסעים אנחנו מיד לארץ ישראל, לא כשם שבראשונה נוסעים וחונים - אלא מיד לארץ ישראל.
וחכמים אומרים: מפני מה שיתף משה עצמו עמהם? נתעלם מעיני משה, וכסבור שנכנס עמהם לארץ ישראל.
רבי שמעון בן יוחאי אומר: אינו צריך, שהרי כבר נאמר (דברים ד) "כי אנכי מת בארץ הזאת", שאין ת"ל "אינני עובר את הירדן"! - אלא שאף עצמותיו אינן עוברות את הירדן!
אלא, מפני מה שיתף משה עצמו עמהם? - אמר: עכשיו ישראל אומרים, אם מי שהוציאנו ממצרים, ועשה לנו נסים וגבורות אינו נכנס - אף אנו אין נכנסים!
ד"א: מפני מה שיתף משה עצמו עמהן? - שלא יאמר יתרו: משה אינו נכנס - אף אני איני בא!
אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם - ואין לגרים בו חלק. ומה אני מקיים (יחזקאל מז) "והיה השבט אשר גר הגר אתו..."? אלא, אם אינו ענין לירושה - תניהו ענין לכפרה: שאם היה בשבט יהודה - מתכפר לו בשבט יהודה, בשבט בנימן - מתכפר לו בשבט בנימן.
ד"א: אם אינו ענין לירושה - תניהו ענין לקבורה: ניתן לגרים קבורה בארץ ישראל:
לכה אתנו והטבנו לך - וכי יש בן ביתו של אדם שאין מטיבים לו? והרי דברים ק"ו: ואם לבן ביתו של אדם מטיבים לו, ק"ו לבן ביתו של מי שאמר והיה העולם:
כי ה' דבר טוב על ישראל - וכי עד עכשיו אין דבר טוב על ישראל? והרי מעולם ה' דיבר טוב על ישראל: פיקד המקום לישראל להיטיב לגרים ולנהוג בהם ענוה.פסוק ל
פסוק לא
ד"א: כסבור אתה שאתה מרבה כבוד? - אין אתה אלא ממעט! כמה גרים ועבדים עתידים להיכנס תחת כנפי השכינה!
והיית לנו לעינים. שלא תנעול דלת בפני הגרים הבאים, לומר אם יתרו חתנו של מלך לא קיבל עליו ק"ו לשאר בני אדם:
כי על כן ידעת חנותינו במדבר. א"ל: אלו אחר שלא ראה נסים וגבורות במדבר, ויניח וילך - כדיי הוא הדבר. אתה שראית - תניח ותלך?! אל נא תעזוב אותנו.
ר' יהודה אומר: אתה הוא שראיתה חן שניתן לאבותינו במצרים, שנא' שמות יב וה' נתן את חן העם בעיני מצרים - תניח ותלך?!
ד"א והיית לנו לעינים. אפילו אין דיינים, אלא שכל דבר ודבר שנתעלם מעינינו - תהיה מאיר עינינו בו. כענין שנא' שמות יח ואתה תחזה מכל העם. והלא אף ביד משה היה מסיני שנא' (שם) וצוך אלהים ויכלת עמוד! ולמה נתעלם ממשה? לתלות זכות בזכאי, כדי שיתלה הדבר ביתרו.
ד"א: שתהא חביב עלינו כגלגל עינים, שנא' דברים י ואהבתם את הגר שמות כג וגר לא תלחץ שמות כב וגר לא תונה ולא תלחצנו.פסוק לב
פסוק לג
וארון ברית ה' נוסע לפניהם. אמרו: אבותינו חטאו, נגזרה עליהם גזרה 'במדבר הזה יפלו פגריכם'. אבל אנו לא נחטא ונמות, ונלך ונירש את ארץ ישראל:
וארון ברית ה' נוסע לפניהם. ארון זה שיצא עמהם במחנה - היו בו שברי לוחות, שנא' 'וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה.'
ר' שמעון בן יוחאי אומר: וארון ברית ה' נוסע לפניהם למה נאמר? אלא וארון ברית ה'. משל לאנטיקוסר שהיה מקדים חיילותיו, מתקן להם מקום שישרו - כך היתה השכינה מקדמת לישראל ומתקנת להם מקום שישרו:
לתור להם מנוחה. מה ת"ל? לפי שנאמר במדבר כא וישמע הכנעני מלך ערד. כיון ששמעו כנענים שמתו מרגלים - אמרו: מתו מרגלים שלהם, נלך ונלחם בם!
רבי שמעון בן יוחאי אומר: (שם) כי בא ישראל דרך האתרים. כיון שמת אהרן, אמרו: מת כהן גדול שלהם, הלך התייר הגדול שלהם ועמוד הענן שהיה עושה עמהם מלחמה. הרי שעה שנלך ונלחם בם.
רבי שמעון בן יוחאי אומר: גנות גדולה היתה בידו של ישראל בשעה שאמרו דברים א נשלחה אנשים לפנינו. אמר להם המקום: אם כשהייתם ירמיה ב בארץ ערבה ושוחה זנתי ופרנסתי אתכם, כשאתם נכנסים בארץ טובה ורחבה, בארץ זבת חלב ודבש, על אחת כמה וכמה שאזון ואפרנס אתכם!פסוק לד
ורבי יהודה אומר: י"ג היו. ב' מכל רוח ורוח, ושנים מלמעלה ושנים מלמטה ואחד מלפניהם.
ר' יאשיה אומר: ד'. רבי אומר: ב'. וענן ה' עליהם יומם - על החיגרים ועל הסומים ועל הזבים ועל המצורעים.
וענן ה' עליהם יומם. מנין אתה אומר שאם היה א' מישראל נמשך מתחת כנפי הענן - נמשך עמו לאחוריו עד שעה שחוזר? ת"ל וענן ה' עליהם. או, כשם שמגין עליהם ביום כך מגין עליהם בלילה? ת"ל יומם: ביום מגין ואין מגין בלילה. אמור מעתה: עמוד ענן לא היה מגין עליהם בלילה. יכול עמוד האש יהיה מאיר עליהם ביום? ת"ל ואש תהיה לילה בו. בלילה הוא מאיר ואין מאיר ביום. או, כשם שמאיר לישראל כך מאיר לאומות העולם? ת"ל ואש תהיה לילה בו לעיני כל ישראל. על ישראל הוא מאיר ואינו מאיר לא"ה.
ר' שמעון בן אלעזר אומר: מנין אתה אומר, כל אותם מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרכו לנר, אלא אפי' נכנס אדם חדר לפנים מן החדר כמו פנס נכנס עמו עד שעה שחוזר? ת"ל (שם) לעיני כל ישראל בכל מסעיהם. הא, אפי' אדם נכנס חדר לפנים מן החדר - עמוד האש מאיר לפניו!פסוק לה
רבי אומר: מפני שהוא ספר בעצמו. מכאן אמרו "ספר שנמחק ונשתייר בו פ"ה אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מטמא את הידים".
ר' שמעון אומר: נקוד עליו מלמעלה ומלמטה, מפני שלא היה זה מקומו. ומה היה ראוי לכתוב? - "ויהי העם כמתאוננים". משל למה הדבר דומה? לבני אדם שאמרו למלך: הנראה שתגיע עמנו, אצל מושל עכו! הגיע לעכו - הלך לו לצור. הגיע לצור - הלך לו לצידון. הגיע לצידון - הלך לו לאנטוכיה. הגיע לאנטוכיה - התחילו בני אדם מתרעמים על המלך, שנתלבטו על דרך זו. המלך צריך להתרעם עליהם, שבשבילם נתלבט על דרך זו! כך הלכה שכינה בו ביום ל"ו מיל, כדי שיכנסו ישראל לארץ; התחילו ישראל מתרעמים לפני המקום שנתלבטו על דרך זו. המקום צריך להתרעם עליהם, שבשבילם הלכה שכינה ל"ו מיל, כדי שיכנסו ישראל לארץ!
ויאמר משה קומה ה'. וכתוב אחד אומר (במדבר ט) "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו". כיצד יתקיימו ב' כתובים הללו? משל למלך בשר ודם, שאמר לעבדו: הנראה שתעמידני, בשביל שאני הולך ליתן ירושה לבני.
ד"א: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם, שהיה מהלך בדרך ונהג אוהבו עמו. כשהוא נוסע - אומר: איני נוסע עד שיבא אוהבי. וכשהוא חונה - אומר: איני חונה עד שיבא אוהבי. נמצאת מקיים "על פי ה' יחנו וע"פ ה' יסעו":
קומה ה' ויפוצו אויביך - אלו המכונסים:
וינוסו משנאיך - אלו הרודפים. מפניך הם נסים, ואין אנו כלים לפניהם? - אלא כשפניך אתנו - אין אנו נסים לפניהם, וכשאין פנים אתנו - אנו כלים לפניהם. וכן הוא אומר (שמות לג) "אם אין פניך הולכים" ואומר (שם) "ובמה יודע איפוא", ואומר (יהושע י) "ויהי בנוסם מפני בני ישראל והם במורד בית חורון - וה' השליך עליהם אבנים גדולות", (תהלים פג) "אלהי שיתמו כגלגל, כקש לפני רוח, כאש תבער יער, וכלהבה תלהט הרים":
וינוסו משנאיך - וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם? - אלא מגיד הכתוב, שכל מי ששונא את ישראל - כמי ששונא את המקום. כיוצא בו אתה אומר (שמות טו) "ברוב גאונך תהרוס קמיך", וכי יש קמים לפני המקום? אלא מגיד הכתוב שכל מי שקם על ישראל - כאלו קם על המקום. וכך הוא אומר (תהלים עד) "אל תשכח קול צורריך, שאון קמיך עולה תמיד". מפני מה? (תהלים פג) "כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש". מפני מה? (שם) "על עמך יערימו סוד", (תהלים עג) "כי הנה רחיקיך יאבדו". (תהלים קלט) "הלא משנאיך ה' אשנא, ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי".
וכן הוא אומר (זכריה ב) "כל הנוגע בהם - כנוגע בבבת עינו" בבת עין לא נאמר, אלא בבת עינו של מקום. כביכול כלפי מעלה, אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (איוב ז) "למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (יחזקאל ח) "והנם שולחים את הזמורה אל אפם", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (חבקוק א) "הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי, ולא אמות", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (תהלים קו) "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (במדבר יא) "ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג, ואם מצאתי חן בעיניך, ואל אראה ברעתי", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (במדבר יב) "אשר בצאתו מרחם אמו, ויאכל חצי בשרו", אלא שכינה הכתוב.
וכל העוזר לישראל - כאלו עוזר למקום, שנאמר (שופטים ה) "אורו מרוז, אמר מלאך ה', אורו ארור יושביה, כי לא באו לעזרת ה', לעזרת ה' בגיבורים".
ר' שמעון בן אלעזר אומר: אין לי חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל. ומה שאדם לוקה על ראשו - אינו אומץ, אלא עיניו; הא אין לך חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל. וכן הוא אומר (משלי לא) "מה בטני ומה בר בטני ומה בר נדרי". ואומר (משלי ד) "כי בן הייתי לאבי, רך ויחיד לפני אמי".
ר' יוסי בן אלעזר אומר: כאדם שמושיט אצבעו לתוך עינו ומחטטה. פרעה שנגע, מה עשיתי לו? - (שמות טו) "מרכבות פרעו וחילו ירה בים". סיסרא שנגע, מה עשיתי לו? - שנאמר (שופטים ה) "מן שמים נלחמו, הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא". סנחריב שנגע, מה עשיתי לו? (מלכים ב יט) "ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור". נבוכדנצר שנגע, מה עשיתי לו? - (דניאל ד) "ועשבא כתורין יאכל". המן שנגע, מה עשיתי לו? - (אסתר ח) "ואותו תלו על העץ".
וכן אתה מוצא, כל זמן שישראל משועבדים - שכינה עמהם משועבדות, שנאמר (שמות כד) "ויראו את אלהי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר". וכן הוא אומר (ישעיה סג) "בכל צרתם לו צר". אין לי אלא צרת צבור, צרת יחיד מנין? תלמוד לומר (תהלים צא) "יקראני ואענהו, עמו אנכי בצרה". וכן הוא אומר (בראשית לט) "ויקח אדני יוסף אותו... ויהי ה' את יוסף". וכן הוא אומר (שמואל ב ז) "מפני עמך, אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו".
ר' אליעזר אומר: עבודה זרה עברה בים עם ישראל! ואיזה? זה פסלו של מיכה.
רבי עקיבא אומר: אלמלא מקרא שכתוב אי אפשר לאומרו, אמרו ישראל לפני המקום: פדית את עצמך! את מוצא שכל מקום שגלו - שכינה עמהם, שנאמר (שמואל א ב) "הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים בבית פרעה". גלו לבבל - שכינה עמם, שנאמר (ישעיה מג) "למענכם שולחתי בבלה". גלו לאדום - שכינה עמהם, שנאמר (ישעיה סג) "מי זה בא מאדום". וכשהם חוזרים - שכינה חוזרת עמהם, שנאמר (דברים ל) "ושב ה' אלהיך את שבותך". והשיב לא נאמר, אלא "ושב ה'". ואומר (שיר השירים ד) "אתי מלבנון כלה, אתי מלבנון תבואי".
רבי אומר: כאן אתה אומר "קומה ה'", וכאן אתה אומר "שובה". כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? מגיד הכתוב, כשהיו ישראל נוסעים - היה עמוד הענן מקופל, ולא היה פורס עד שהיה אומר "קומה ה'". נמצאת מקיים "קומה ה'" - ונמצאת מקיים "שובה ה'".פסוק לו
שמתשובה שאמר - אתה יודע מה אמר להם: "ה' אלהי אבותיכם יוסיף עליהם ככה אלף פעמים". אמרו לו: משה רבינו, הרי אנו מובטחים לברכות הרבה, ואתה נותן קצבה לברכותינו! אמר להם: אני בשר ודם, יש קצבה לברכותי. זו - משלי, אבל הוא - יברך אתכם כאשר דבר לכם: כחול ימים, וכצמחי אדמה, וכדגי הים, וכוכבי השמים. אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם לרוב.
ובנחה יאמר - מגיד הכתוב שאין שכינה שורה למעלה, אלא באלפים ורבבות; שנא' (תהלים סח) "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן". וכשם שאין שכינה שורה למעלה, אלא באלפים וברבבות - כך אין שכינה שורה למטה, אלא באלפים ורבבות:
<< · ספרי על במדבר · י · >>
ראו גם: התורה והמצוה על במדבר י - פירוש מלבי"ם על הספרי.
קיצור דרך: mdrjhlka-bm-10