קטגוריה:במדבר י ד
ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל.
וְאִם בְּאַחַת יִתְקָעוּ וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.
וְאִם־בְּאַחַ֖ת יִתְקָ֑עוּ וְנוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֙יךָ֙ הַנְּשִׂיאִ֔ים רָאשֵׁ֖י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וְ/אִם־בְּ/אַחַ֖ת יִתְקָ֑עוּ וְ/נוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֙י/ךָ֙ הַ/נְּשִׂיאִ֔ים רָאשֵׁ֖י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים (מקור):
וְאִם־בְּאַחַ֖ת
יִתְקָ֑עוּ
וְנוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֨יךָ֙
הַנְּשִׂיאִ֔ים
רָאשֵׁ֖י
אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל
וְאִם בְּאַחַת יִתְקָעוּ, וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים, רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְאִם בַּחֲדָא יִתְקְעוּן וְיִזְדָּמְנוּן לְוָתָךְ רַבְרְבַיָּא רֵישֵׁי אַלְפַיָּא דְּיִשְׂרָאֵל׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִין בְּחָדָא יִתְקְעוּן וְיִזְדַמְנוּן לְוָתָךְ רַבְרְבַיָא רֵישֵׁי אַלְפַיָא דְיִשְרָאֵל: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
מלבי"ם - התורה והמצוה
(ג - ד) לג. ונועדו אליך הנשיאים, היינו אל פתח אהל מועד הנאמר בתחלה, כי התקיעה היחה בפתח א"מ ולשם נועדו. ולמד עוד שהגם שהקדים פה ועידת העדה אל ועידת הנשיאים, היו הנשיאים קודמים שכן הוא אומר וידבר משה אל ראשי המטות. ובאמת פ' זו נאמרה לכל ישראל רק שראשי המטות היו הקודמים אל הדבור, כמ”ש בעירובין (דף נד) כיצד סדר משנה וכו'. שמבואר שלמד תחלה אל הזקנים. ור' יונתן אמר שזה ידעינן ממ"ש (שמות לד) שקרבן הנשיאים תחלה. ומ”ש וידבר משה אל ראשי המטות בא ללמד שהתרת נדרים עפ"י יחיד מומחה (כמ"ש בנדרים דף ע"ח וב"ב דף ק”א) ועיין מ"ש בפ' אמור ( אמור רח ).
הערות
(ג) ותקעו בהן, אם יתקעו בשתי החצוצרות, בחצוצרת התקיעה ובחצוצרת התרועה אז ונועדו אליך כל העדה אל פתח א"מ, ר"ל אז יתעוררו כל העדה כולה שהם בין ההמון כולו שהם יתעוררו ע"י התרועה ופחד הדין והעונש ובין סנהדריהם אשר בראשיהם שהם יתעוררו ע"י התקיעה ויראת הרוממות ואהבת ה' מרוממותו וגדולתו:
(ד) ואם באחת יתקעו, ואם יתקעו רק בחצוצרת התקיעה לבד לא בחצוצרת התרועה, אז יתועדו רק הנשיאים ראשי אלפי ישראל, שגדולי העם הם יתעוררו לקול התקיעה שישימו על לב כי מלכם עובר לפניהם וה' בראשם ויעבדוהו מיראת הרוממות:רש"י
אי נמי, דהוה אמינא דמה שצוה הקדוש ברוך הוא להיות על ידי חצוצרות - לאו לסימנא הוא, אלא כך הוא גזירת הכתוב להיות מקרא העדה על ידי חצוצרות, ומקרא הנשיאים על ידי אחת, אף על גב שכבר יש סימן במקום שנקראים שם - גזירת הכתוב כך, ולפיכך הוצרך גזירה שוה:
ואם תאמר, ואם כן, מאי דוחקו לרש"י דמשום סימן הוא, שמא מכח גזירת הכתוב, ולא לסימנא. ויש לתרץ, דיותר טוב לומר שהוא לסימן, דהשתא יש טעם וסברא, ממה שנאמר שהוא גזירת הכתוב. שכל מה שנוכל לומר טעם וסברא - אין אנו מוכרחין לומר שהוא גזירת הכתוב. אבל אי לא כתב קרא, לא הוי ילפינן דין זה שיעידתן לאוהל מועד, שהיינו אומרים מנא ליה ללמוד דין זה שיעידתן לאוהל מועד, שיש לומר שגזירת הכתוב כן הוא שיהיה בשתי חצוצרות למקרא העדה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "במדבר י ד"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.