ספרי על במדבר יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש



<< · ספרי על במדבר · יח · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה


ב. ר' יאשיה אומר מנין אתה אומר שאם זרק את הדם (כראוי) ואינו יודע לשם מי זרקו והקטיר את החלב (כראוי) ואינו יודע לשם מי הקטירו שהכהנים נושאים עון על כך, ת"ל אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש. ר' יונתן אומר מנין אתה אומר שאם זכה בבשר קודם זריקת דמים בחזה ושוק קודם הקטר חלבים שהכהנים נושאים עון על כך, ת"ל ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם. וכן מצינו שלא נחתם גזר דינם של עלי אלא על שנהגו מנהג בזיון בקדשים, שכן הוא אומר ותהי חטאת הנערים גדולה מאד (שמואל א' ב). וכן מצינו שלא נחתם גזר דינם של אנשי ירושלים אלא על שנהגו מנהג בזיון בקדשים שנאמר (יחזקאל כב) קדשי בזית.

ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם (את עון המקדש) זה עון המסור לכהנים. אתה אומר זה עון המסור לכהנים או זה עון המסור לבית דין. כשהוא אומר אתה ובניך אתך תשאו את עוון כהונתכם לכל דבר המזבח, הרי עון המסור לב"ד אמור. הא מה תלמוד לומר תשאו את עוון כהונתכם זה עון דבר הממזר לכהונה.


מלבי”ם

ב אתה ובניך ובית אביך , ר"ל כל שבט לוי, ולא כפרש"י שמרמז רק על בני קהת. וכמו שיתבאר (

ג. אמרת ישראל לא ישאו עון כהנים אבל לוים ישאו עון כהנים ת”ל והם ישאו עונם.

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

<< · ספרי על במדבר יח · ב · >>

ד. "וגם את אחיך" שומע אני כל ישראל במשמע, ת”ל מטה לוי. שומע אני אף הנשים במשמע ת”ל את אחיך להוציא את הנשים.

ה. "הקרב אתך" ר”ע אומר נאמר כאן אתך ונאמר להלן אתך, מה אתך האמור להלן [כאן] בלוים הכתוב מדבר אף אתך האמור (כאן) [להלן] בלוים הכתוב מדבר. (להזהיר את הלוים בשיר על דוכנם).

ו. "וילוו עליך וישרתוך" (בעבודתך) [בעבודתם להזהיר את הלוים בשיר על דוכנם] (ימנו) [ושימנו] מהם גזברים ואמרכלים. אתה אומר ישרתוך בעבודתם וימנו מהם גזברים ואמרכלים, או ישרתוך (בעבודתם) [בעבודתך] ת"ל ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל. ועדיין אני אומר ישרתוך בעבודתך ישרתוך בעבודתם, ת”ל ואני לקחתי את אחיכם הלוים מתוך ב”י לכם מתנה נתונים לה'. לה' הם נתונים ולא לכהנים. הא אין עליך כלשון אחרון אלא בלשון ראשון [ישרתוך בעבודתם] ומנה מהם גזברים ואמרכלים.

ז. "ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות" הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ. אתה אומר הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ, או אלו ואלו מבפנים. ת”ל ונלוו עליך ושמרו את משמרת אהל מועד, הא מה ת”ל ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות, הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ.

"ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל" זו שאמרנו ישרתוך בעבודתם ומנה מהם גזברים ואמרכלים

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


ח. אך אל כלי הקדש זה הארון וכה”א ול יבואו לראות כבלע את הקדש, [ואל המזבח זה עבודת המזבח. ולא ימותו גם הם גם אתם מה אתם בעבודת המזבח אף הם בעבודת המזבח.] ר' נתן אומר מכאן רמז לשיר מן התורה אלא שנתפרש ע"י עזרא . ר' יהושע אומר א”צ שהרי כבר נאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול מכאן רמז לשיר מה”ת.

ט. אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו אזהרה. ולא ימותו עונש. אין לי אלא לוים שענושים ומוזהרים על עבודת כהנים, כהנים על עבודת לוים מנין. ת”ל (גם הם) גם אתם. [לוים] מעבודה לחברתה מנין, ת”ל (גם אתם) [גם הם]. וכבר בקש ר' יהושע בן חנניא לסייע את ר' יוחנן בן גודגדא, אמר לו חזור לאחריך שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים. רבי אומר א”צ שהרי כבר נאמר אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי. אין לי אלא בני קהת בני גרשון ובני מררי מנין. ת”ל (צו את אהרן ואת בניו) [אהרן ובניו יבואו ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו. אין לי אלא] לוים שענושים ומוזהרים על עבודת כהנים כהנים על עבודת לוים מנין. ת”ל ובנסע המשכן יורידו אותו הלוים [והזר הקרב יומת.] מעבודה לחברתה מנין ת”ל והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה [וגומר והזר הקרב יומת] ומה ת"ל [ולא ימותו] גם הם גם אתם לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן הזהיר עליו הכתוב את כל הענין.

וילוו עליך זה שאמרנו הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ. וזר לא יקרב אליכם למה נאמר לפי שנאמר והזר הקרב יומת עונש שמענו אזהרה מנין ת”ל וזר לא יקרב אליכם.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

י. ושמרתם את משמרת הקודש ואת משמרת מזבח הרי זה אזהרה לב”ד של ישראל להזהיר את הכהנים שתהא עבודה כתקנה. שכשעבודה נעשית כתקנה הם כלים את הפורעניות מלבא לעולם.

יא. ולא יהיה [עוד] קצף . שאין ת”ל עוד אלא שכבר קצף. כיוצא בו אתה אומר ולא יהיה עוד מבול שאין ת”ל עוד, ומת”ל עוד אלא שכבר היה. כיוצא בו ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים שאין ת”ל עוד, ומת"ל עוד אלא שכבר היה. כיוצא בו א"א ולא יקרבו עוד ב”י שאין ת”ל עוד, אלא שכבר קרבו. אף כאן א"א ולא יהיה עוד קצף שאין ת”ל עוד אלא שכבר קצף שנאמר כי יצא הקצף. מלבי”ם

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


יב. ואני הנה לקחתי את אחיכם הלוים מתוך . בני ישראל לכם מתנה נתונים לה' , לה' הם מסורים ואין מסורים לכהנים.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

יג. ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח . מכאן היה ר' אלעזר הקפר ברבי אומר כל דבר המזבח לא התיה אלא בך ובבניך. ולמבית לפרוכת מכאן אמרו מקום היה אחורי בית הפרוכת ששם בודקין יחוסי כהונה.

יד. ועבדתם שומע אני מעורבבים ת”ל עבודת מתנה. מה מתנה בפייס אף עבודה בפיס. עבודת מתנה אתן את כהונתכם לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש במקדש (מה עבודת מקדש במקדש, מקדש ידיו ואח”כ עובד. אף אכילת קדשים בגבולים מקדש ידיו ואח”כ אוכל.)

וכבר נשתהה ר' טרפון לבא לבהמ”ד, א"ל ר' גמליאל מה ראית להשתהות. א"ל שהייתי עובד. א”ל הלא כל דבריך תימה וכי יש עבודה עכשיו. א"ל הרי הוא אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש במקדש. רבי אומר לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש (במקדש) מה עבודת מקדש במקדש, מקדש ידיו (ורגליו) ואח”כ אוכל אף אכילת קדשים בגבולים מקדש ידיו (ורגליו) ואח”כ אוכל . אי מה להלן ידיו ורגליו [אף אכילת קדשים בגבולים ידיו ורגליו] אמרת מקום שצריך ידיו ורגליו מקדש ידיו ורגליו, מקום שא”צ אלא ידיו אינו מקדש אלא ידיו נמצינו למדין נטילה ידים מה"ת.

טו. והזר, הקרב יומת. לעבודה אתה אומר לעבודה או לעבודה ושלא לעבודה אמרת ומה בעל מום שלא ענש בו מיתה לא ענש בו אלא לעבודה זר שענש בו מיתה דין הוא שיענוש בה לעבודה ושלא לעבודה הא מה ת"ל והזר הקרב יומת לעבודה. והזר הקרב יומת אפי' עובד בטהרה או אפי' עובד בטומאה אמרת אם הנכנס בטומאה שלא לעבודה חייב קל וחומר לעבודה ומה ת"ל והזר הקרב יומת אפי' עובד בטהרה יומת. סנהדרין פד ר' ישמעאל אומר נאמר כאן יומת ונאמר להלן יומת מה יומת האמור להלן סקילה אף יומת האמור כאן סקילה. ר' יוחנן בן נורי אומר נאמר כאן יומת ונאמר להלן יומת מה יומת האמור להלן בחנק אף יומת האמור כאן בחנק: והזר הקרב יומת. עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת"ל וזר לא יקרב אליכם:

טז.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


יז. וידבר ה' אל אהרן. שומע אני שהיה הדבר לאהרן ת"ל זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב הא למדנו שהדבור למשה שיאמר לאהרן:

יח. ואני (ברצון) הנה בשמחה דברי ר”י. אמרו לו תלמידיו רבינו (לפי שהוא) [הרי הוא] אומר ואני הנני מביא את המבול מים, שומע אני שיש שמחה לפני המקום. אמר להם יש שמחה לפני המקום, כשיאבדו מכעיסים מן העולם. וכן הוא אומר (משלי יא) בטוב צדיקים תעלוץ קריה ובאבוד רשעים רנה. ואומר (תהלים ג) שני רשעים שברת. (ואומר) לה' הישועה על עמך ברכתך סלה. ואומר (שם י) ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו. ואומר (שם קד) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה. [אמר לו] ר' נתן (אומר) אני מוסיף על (עבודתם) [דבריך ואני ברצון] הנה בשמחה וכן הוא אומר (שמות ד) הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו.

כ. לך נתתים בזכותך. למשחה אין משיחה אלא גדולה שנאמר זאת משחת אהרן ומשחת בניו. רבי יצחק אומר אין משחה אלא שמן המשחה שנאמר כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן:

ולבניו. בזכות בניו. לחק עולם. עד שינהוג הדבר לדורות:

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


כא. זה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש [א”י מהו] אמרת צא וראה איזהו מקדש הקדשים שכולה עולה לאשים ויש לך הימנו היתר אין אתה מוצא אלא עולת בהמה.

לכל קרבנם שתי הלחם ולחם הפנים. לכל מנחתם זו מנחת חוטא ומנחת נדבה. ולכל חטאתם זו חטאת יחיד וחטאת צבור חטאת העוף וחטאת בהמה. ולכל אשמם זו אשם ודאי יאשם תלוי ואשם נזיר ואשם מצורע. אשר ישיבו לי זה גזל הגר. קדש קדשים זה לוג שמן של מצורע. לך הוא ולבניך בזכותך ובזכות בניך.

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

בקודש הקדשים תאכלנו. כרת הכתוב ברית עם אהרן בקודש הקדשים שלא יהיו נאכלים אלא במקום קדוש. זבחים סג וש"נ ר' יהודה בן בתירה אומר הרי הגוים שהקיפו את העזרה מנין לקדשי קדשים שנאכלים אפילו בהיכל ת"ל בקודש הקדשים תאכלנו: כל זכר יאכל אותו. כרת הכתוב ברית עם אהרן על קדשי הקדשים שלא יהיו נאכלים אלא לזכרי כהונה: קודש יהיה לך. מה ת"ל שיכול אין לי אלא דבר הראוי לאכילה שיתנהג בקדושה שאין ראוי לאכילה מנין תלמוד לומר קודש יהיה לך מכל מקום:

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

וזה לך תרומת. מגיד הכתוב שכשם שכלל הכתוב את קדשי קדשים לגזור דין ולכרות להם ברית כך כלל את קדשים קלים לגזור דין ולכרות להם ברית: לכל תנופות בני ישראל. להביא את הדבר שיטעון תנופה: לך נתתים ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם. עד שינהוג הדבר לדורות: כל טהור בביתך יאכל אותו. הקב"ה כרת ברית עם אהרן על קדשים קלים שלא יהיו נאכלים אלא לטהורים: כל חלב יצהר כל חלב תירוש ודגן. מגיד הכתוב שכשם שכלל הכתוב את קדשי מקדש לגזור דין ולכרות להם ברית כך כלל הכתוב את קדשי גבול לגזור דין ולכרות להם ברית.

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

כל חלב יצהר כל חלב תירוש ודגן. מגיד הכתוב שכשם שכלל הכתוב את קדשי מקדש לגזור דין ולכרות להם ברית כך כלל הכתוב את קדשי גבול לגזור דין ולכרות להם ברית. כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן. זו תרומת מעשר: ראשיתם. זו ראשית הגז: אשר יתנו. זה הזרוע והלחיים והקיבה: לה'. זו חלה:

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ביכורי כל אשר בארצכם. בא הכתוב ולימד על הביכורים שתהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע. שהיה בדין הואיל וקדושה חלה על הביכורים וקדושה חלה על התרומה אם למדתי על התרומה שאין קדושה חלה עליו במחובר לקרקע אף ביכורים לא תהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע ת"ל ביכורי כל אשר בארצם בא הכתוב ולימד על הביכורים שתהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע שיהו נתונים לכהן: כל טהור בביתך יאכל. למה נאמר והלא כבר נאמר כל טהור בביתך יאכל אותו ומה ת"ל כל טהור בביתך יאכלנו להביא את בת ישראל המאורסת לכהן שתהא אוכלת בתרומה. משמע מביא את הארוסה או אינו מדבר אלא בנשואה כשהוא אומר כל טהור בביתך יאכל אותו הרי נשואה אמורה הא מה ת"ל כל טהור בביתך יאכלנו להביא את בת ישראל המאורסת לכהן שתהא אוכלת בתרומה. משמע מביא את הארוסה ומביא את תושב ושכיר ומה אני מקיים מקרא שמות יב תושב ושכיר לא יאכל בו תושב שאינו ברשותך אבל שכיר שהוא ברשותך יאכל בו ומה אני מקיים כל טהור בביתך יאכל אותו חוץ מתושב ושכיר או אף תושב ושכיר ת"ל עוד במקום אחר ויקרא כב תושב כהן ושכיר לא יאכל קודש בין ברשותך בין שאין ברשותך. קדושין י וכבר שלח ר' יוחנן בן בג בג אצל ר' יהודה בנציבים אמר לו שמעתי עליך שהיית אומר על בת ישראל המאורסת לכהן שהיא אוכלת בתרומה. שלח לו ואתה מוחזקני בך שאתה בקי בחדרי תורה ולדון בק"ו אי אתה יודע ומה שפחה כנענית שאין קונה אותה לאכול בתרומה כספה מאכילה בתרומה. בת ישראל שביאתה קונה אותה לאכול בתרומה אינו דין שיהא כסף קונה אותה שתהא אוכלת בתרומה. אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים שם וש"נ אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה נכנסה לחופה אף על פי שלא נבעלה אוכלת בתרומה ואם מתה בעלה יורשה:

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כל חרם בישראל לך יהיה" -- אין לי אלא חרמי ישראל; חרמי גוים נשים ועבדים מנין? ת"ל "כל חרם בישראל"


  • ר' יוסי הגלילי אומר‏[1] סתם חרמים לכהנים שנאמר (ויקרא, כז) "כשדה החרם לכהן לו תהיה אחוזתו"    או אפילו פירש לבדק הבית? ת"ל (שם,) "אך כל חרם" - 'אך' חלק.
  • ר' יהודה בן בתירה אומר סתם חרמים לבדק הבית שנאמר (שם,) "כל חרם קודש קדשים הוא לה'".    או אפילו פירש לכהנים? ת"ל "כשדה החרם לכהן".
  • רבי יהודה בן בבא אומר סתם חרמים לכהנים שנאמר "כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו".    או אפילו פירש לשם? ת"ל "כל חרם קודש קדשים הוא לה'".
  • ר' שמעון אומר סתם חרמים לשמים שנאמר "קודש קדשים הוא לה'".    או אפילו פירש לכהן? ת"ל "כל חרם בישראל לך יהיה":


  1. ^ (ערכין כח, א) ושם נסמן

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

כל פטר רחם לכל בשר. שומע אני אף חיה במשמע ת"ל אשר יקריבו לה' להוציא את החיה. במשמע מוציא את החיה ומוציא את בעל מום תלמוד לומר באדם ובבהמה להביא את בעל מום: באדם ובבהמה. בכורות ד את שיש לך בו באדם יש לך בו בבהמה יצאו לוים שאין לך בהם באדם לא יהיה לך בהם בבהמה. מקיש בכור אדם לבכור בהמה מה בכור בהמה נפל פטור מן הבכורה שם מט אף בכורי אדם נפל פטור מן הבכורה. מה בכור אדם נותנו לכהן בכל מקום שירצ' אף בכורי בהמה נותנם לכהן בכל מקום שירצה. לפי שהוא אומר דברים יב והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם שומע אני אף ברחוק מקום יהיה חובה עליו לטפל בו ולהביאו בבית הבחירה תלמוד לומר באדם ובבהמה מה בכור אדם רשאי ליתנו לכהן בכל מקום שירצה אף בכור בהמה רשאי ליתנו בכל מקום שירצה ומה בכור אדם מטפל בו ל' יום שם כו אף בכור בהמה מטפל בו ל' יום: אך פדה תפדה. זהו שנשאלה בכרם ביבנה לפני חכמים בכור שמת מהו שיהיו הבעלים חייבים לפדותו ולהאכילו לכלבים. דרש ר' טרפון אך פדה תפדה אותו אותו אתה פודה אי אתה פודה את החיה ואת המתה. פודה את הטמאה ואי אתה פודה את הטהורה. אך פדה תפדה שם ה שומע אני אף שאר בהמה במשמע ת"ל שמות יג ופטר חמור תפדה בשה חמור אתה פודה ואי אתה פודה בכור כל שאר בהמה טמאה ופטר חמור תפדה בשה ושאר כל בהמה טמאה בכסות וכלים ת"ל עוד במקום אחר שם לד ופטר חמור תפדה בשה בשה אתה פודה אבל אי אתה פודה בכסות וכלים אם כן מה ת"ל אך פדה תפדה אם אינו ענין שפודים בהמה טמאה תניהו ענין שמקדישים בהמה טמאה לבדק הבית וחוזרי' ופודים אותו מהקדש בדק הבית. בכורות יג תפדה. מיד. אתה אומר תפדה מיד או אינו אלא לאחר זמן תלמוד לומר ופדויו מבן חדש תפדה. הקודש נפדה בחמש סלעים ונפדה לאחר זמן הא מה תלמוד לומר תפדה תפדה מיד.

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ופדויו מבן חודש תפדה כלל כסף חמשת שקלים פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט וכל בכור אדם בבניך תפדה חזר וכלל או כלל בכלל ראשון אמרת לאו אלא כלל ופרט וכלל אין אתה דן אלא כעין הפרט לומר לך מה הפרט מפורש נכסין המטלטלין שאין להם אחריות אף הכלל אין לי אלא נכסים המטלטלין שאין להם אחריות מכאן אמרו בכל פודים בכור אדם חוץ מעבדים ומשטרות ומקרקעות. רבי אומר בכל פודים בכור אדם: עשרים גרה הוא למה נאמר לפי שהוא אומר ופדויו אין לי אלא כסף שוה כסף מנין ת"ל עשרים גרה הוא:

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

אך בכור שור. שור - שור גמור. כסף - כסף גמור. עז - עז גמור. להוציא את הכלאים:

לא תפדה. יכול אם פדאו יהיה פדוי? תלמוד לומר קודש הם. רבי יאשיה אומר: קודש הם למה נאמר? - להביא את המעשר ואת הפסח, שיטעון שפיכה אחת, שלא שמענו להם בכל התורה. ר' יצחק אומר: אינו צריך, שהרי כבר נאמר דברים יב ודם זבחיך ישפך, להביא את המעשר ואת הפסח שיטענו שפיכה אחת. ומה ת"ל קודש הם? - להביא את המעשר, שיטעון הקטר חלבים, שלא שמענו בכל התורה כולה. אבא חנין אומר משום ר' אליעזר: למה נאמר? לפי שהיה בדין: ומה שאר קדשים שלא שוו מתן דמם - שוו הקטר חלבם; מעשר ופסח, ששוו מתן דמם - אינו דין שישוו הקטר חלבם?! הא מה תלמוד לומר "קודש הם"? - לענין שאמרנו:

ואת דמם תזרוק על המזבח. מתנה אחת. אתה אומר מתנה אחת, או שתי מתנות של ארבע? אמרת ק"ו: ומה אם במקום שרבה בחלבים מיעט בדמים, כאן שמיעט בחלבים, אינו דין שמיעט בדמים? או חלוף: ומה במקום שמיעט בחלבים ריבה בדמים, כאן שרבה בחלבים, אינו דין שירבה בדמים? ת"ל ויקרא א וזרקו הכהנים - שתי מתנות שהן ארבע:

ואת חלבם תקטיר. חלב תותב קרום ונקלף הכתוב מדבר:

אשה. אף על פי שאתה נותן לאשים, אינו נרצה עד שישרף באש:

ריח ניחח לה'. נחת רוח לפני המקום שאמרתי ונעשה רצוני:

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ובשרם יהיה לך כחזה התנופה. בא הכתוב והקיש את הבכור לחזה ושוק של שלמים: מה שוק שלמים וחזה נאכלים לשני ימים ולילה אחד - אף הבכור יהיה נאכל לשני ימים ולילה אחד. אמרו לו תלמידיו: רבינו, למדנו! אמר להם: בכור קדשים קלים ושלמים קדשים קלים. מה שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד אף הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד.

היה רבי יוסי הגלילי אומר: כשבא תחילה לשמש את חכמים אמר לו: רבי חטאת מתנה לכהן ובכור מתנה לכהן. מה חטאת נאכלת ליום ולילה אף בכור נאכל ליום ולילה. אמר לו: בני, אלמוד דבר מדבר, ואדון דבר מדבר. אלמוד דבר שהוא קדשים קלים מדבר שהוא קדשים, ואל אלמוד דבר שהוא קדשים קלים מדבר שהוא קדשי קדשים. אמר לו: רבי אלמוד דבר מדבר, ואדון דבר מדבר. אלמוד דבר שמתנה לכהן מדבר שמתנה לכהן, ואל אלמוד דבר שמתנה לכהן מדבר שאין מתנה לכהן, שמתנה לכל אדם. שתק רבי טרפון וקפץ ר' עקיבא: אמר לו: בני, כך אני דורש: ובשרם יהיה לך כחזה התנופה. בא הכתוב והקיש בכור לחזה ושוק של שלמים: מה חזה ושוק של שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד. אמר לו: אתה מקישו לחזה ושוק של שלמים, ואני מקישו לחזה ושוק של תודה: כשם שאלו נאכלים ליום ולילה כך הבכור נאכל ליום ולילה! אמר לו: בני כך אני דורש: ובשרם יהיה לך כחזה התנופה - אין צריך לומר יהיה, אלא ריבה בו הכתוב הוייה אחת, שיהיה נאכל לשני ימים ולילה אחד.

אמר ר' שמעון: וכי תודה מאין למדה? לא משלמים? ודבר הלמד ממקום אחד אתה בא ללמד הימנו? למד מן הלמד? הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון: ובשרם יהיה לך, בא הכתוב והקיש את הבכור לחזה ושוק של שלמים: מה חזק ושוק של שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד, אף הבכור לשני ימים ולילה אחד. אתה אומר לשני ימים ולילה אחד, או אינו אלא ליום ולילה? ת"ל דברים טו לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה, מלמד שנאכלים לשני ימים ולילה אחד.

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל. יש פרשיות שכולל בתחלה ופורט בסוף, פורט בתחלה ופורט בסוף, וזו - כוללה בתחלה וכוללה בסוף ופורט באמצעו:

נתתי לך ולבניך ולבנותיך לחק עולם. עד שינהוג הדבר לדורות:

ברית מלח עולם היא לפני ה'. כרת הכתוב ברית עם אהרן.

לך ולזרעך אתך. אהרן בדבר הברית ולא עוד אלא שמביא את אחרים:

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל. למה נאמר? לפי שהוא אומר במדבר כו לאלה תחלק הארץ - הכל במשמע: כהנים לוים וישראלים וגרים ונשים ועבדים וטומטום ואנדרוגינוס במשמע. ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל - יצאו כהנים: ובתוך ישראל לא ינחלו נחלה - יצאו לוים. לשמות מטות אבותם ינחלו - יצאו גרים ועבדים. ואיש לפי פקודיו - יצאו טומטום ואנדרוגינוס:

ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל - בשעת חילוק הארץ. וחלק לא יהיה לך בתוכם - בביזה:

אני חלקך ונחלתך - על שולחני אתה אוכל ועל שולחני אתה שותה. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שנתן לבניו מתנות, ולבנו אחד לא נתן שום מתנה. אמר לו: בני אע"פ שלא נתתי לך מתנה - על שולחני אתה אוכל ועל שולחני אתה שותה. וכן הוא אומר ויקרא ו חלקם נתתי לך מאשי, דברים יח אשי ה' ונחלתו יאכלו:

אני חלקך ונחלתך - כ"ד מתנות כהונה נתנו להם לכהנים: י"ב במקדש וי"ב בגבולים. ומה אלו י"ב במקדש? חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור ועור העולה ומותר לוג שמן של מצורע ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותרומת תודה ותרומת חזה ושוק וזרוע ואיל נזיר. ומה אלו י"ב שבגבולים? תרומה ותרומת מעשר וחלה וביכורים וראשית הגז והמתנות בכור אדם ובכור בהמה טהורה ופטר חמור והחרמים ושדה אחוזה וגזל הגר. כל אלו כ"ד מתנות כהונה נתנו לכהנים, חוץ מדבר שיש לו זיקת תרומה.

שמחה גדולה היתה לו לאהרן ביום שנכרתה לו ברית במתנות. ר' ישמעאל אומר, משל הדיוט אומר: לטובתי נשברה רגל פרתי. לטובתו של אהרן בא קרח וערער על הכהונה כנגדו. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו בן בית, ונתן לו שדה אחת במתנה, ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכים כתיבה - כך פרשה זו נאמרה סמוך לקרח:

זכרון לבני ישראל. הא למדנו שהיה קרח מן הבלועים ומן השרופים.

ר' אלעזר הקפר אומר: מנין אתה אומר, שהראה הקב"ה ליעקב אבינו בית המקדש בנוי וקרבנות מוקרבים וכהנים משרתים, ושכינה מסתלקת? שנאמר: בראשית כח ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. אין חלום אלא שיש לו פתרון: ויחלום והנה סולם מוצב ארצה - זה בית המקדש. וראשו מגיע השמימה - אלו הקרבנות קרבים שריחם עולה לשמים. והנה מלאכי אלהים - אלו כהנים המשרתים שעולים ויורדים בכבש. והנה ה' נצב עליו עמוס ט - ראיתי את ה' נצב על המזבח.

חביבים ישראל, כשהם מכנן - אין מכנן אלא בכהנים, שנאמר ישעיה סא ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו יאמר לכם חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו. וכשהוא מכנן - אין מכנן אלא במלאכי השרת, שנאמר מלאכי ב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, בזמן שהתורה יוצאה מפיו - הרי הוא כמלאכי השרת, ואם לאו - הרי הם כחיה וכבהמה שאינה מכרת את קונה.

חביבה תורה, כששאל דוד מלך ישראל לא שאל אלא תורה, שנאמר תהלים קיט טוב אתה ומטיב למדני חקיך. טובך עדיף עלי ועל כל באי העולם יעדיף טובך עלי, ולמדני חקיך. ואומר תהלים קיט סעדני ואושעה, שלא אהיה לומר תורה וסורח, שלא אהיה לומד ויצר הרע אינו מניח לי לשנות, או שמא אטמא את הטהור ואטהר את הטמא, ונמצאתי בוש לעולם הבא; או שמא ישאלוני מגויי הארץ וממשפחות הארץ ואיני יודע להשיבם, ונמצאתי בוש לעיניהם. וכן הוא אומר תהלים קיט ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, ואומר תהלים קיט זמירות היו לי חקיך בבית מגורי. שומע אני בשלום? - ת"ל במערות ובמצדות תהלים נז בברחו מפני שאול במערה. וכן הוא אומר תהלים קיט ונפשי בכפי תמיד. אבל משלמד דוד תורה ונתרגל, מהו אומר? תהלים קיט טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. שזהב וכסף מוציאים את האדם מן העולם הזה ומן העולם הבא, אבל תורה מביאה את האדם לחיי העולם הבא. וכן הוא אומר תהלים קלט ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם. שמואל ב ז זאת תורת האדם.

נמצאת אומר: שלושה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה - זכה אהרן ונטלו. כתר מלכות - זכה דוד ונטלו. הרי כתר תורה מונח, כדי שלא יתן פתחון פה לבאי העולם לומר "אלו היה כתר מלכות וכתר כהונה מונחים - הייתי זוכה בהן ונוטלן", הרי כתר תורה מונח לכל באי העולם, שכל שזוכה בו - מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים וזוכה בכולם; וכל מי שאין זוכה בו - מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים ולא זכה באחת מהם.

וא"ת: מי גדול משניהם? - היה ר' שמעון בן אלעזר אומר: גדול הממליך או המלך? - הממליך. העושה שרים או העושה שררה? - הוי אומר העושה שררה. כל עצמו של שני כתרים, אין באים אלא מכחה של תורה! וכן הוא אומר משלי ח "בי מלכים ימלכו ובי שרים ישורו".

גדולה ברית שנכרתה לו לאהרן מברית שנכרתה לדוד: אהרן זכה לבנים - צדיקים ורשעים. ודוד זכה לצדיקים, ולא לרשעים, וכן הוא אומר "אם ישמרו בניך את בריתי" וגו' ואומר קהלת יב "סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם":

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולבני לוי. מגיד הכתוב שכשם שהברית כרותה לכהונה - כך ברית כרותה ללוים.

כל מצות כהונה נאמרה בשמחה מהר סיני, וזו בתחילה נאמר לו, דברי רבי נחמיה. רבי יונתן אומר: אף זו בשמחה נאמרה, שנאמר ולבני לוי הנה נתתי, אין "הנה" אלא שמחה, שנאמר שמות ד וגם הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו.

כל מצות כהונה קנאו לשם, ונתנו לכהונה חלף עבודתם, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: אף זו קנאה השם ונתנה ללוים, שנאמר ויקרא כז וכל מעשר הארץ, ואומר ולבני לוי הנה נתתי את מעשר בישראל לנחלה: מה נחלה אין משתנה ממקומה - אף מעשר ראשון אין משתנה ממקומו:

חלף עבודתם - הרם עובדיה: אם עבד - יטול, ואם לא עבד - לא יטול:

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולא יקרבו עוד בני ישראל - אזהרה:

לשאת חטא למות - עונש.

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ועבד הלוי הוא - למה נאמר? לפי שהוא אומר חלף עבודתם, שומע אני: רצה - יעבוד, לא רצה - לא יעבוד? - ת"ל "ועבד הלוי הוא" - בעל כרחו.

ועוד למה נאמר? לפי שהוא אומר "ולבני לוי הנה נתתי" אין לי אלא שנים שהמעשרות נוהגות בהם. שמטות ויובלות מנין? ת"ל ועבד הלוי הוא.

רבי נתן אומר: הרי שלא היה שם לוי, שומע אני יעבוד כהן? והדין נותן: ומה אם במקום שלא כשרו לוים כשרו כהנים, כאן שכשרו לוי אינו דין שיכשרו כהנים? - ת"ל ועבד הלוי.

אמרת: ישראל לא ישאו עון לוים, אבל כהנים ישאו עון לוים? - ת"ל והם ישאו את עונם:

חקת עולם לדורותיכם. שינהוג הדבר לדורות:

ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה. למה נאמר? לפי שהוא אומר במדבר כו לאלה תחלק הארץ, שומע אני אף הלוים במשמע? - תלמוד לומר ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה:

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מאת מעשר בני ישראל אשר ירימו תרומה לה'. קראו המקום תרומה עד שיוצא ממנו תרומת מעשר.

ד"א בא הכתוב ללמדך, שאם רצה לעשותו תרומה על מקום אחר - רשאי. מכאן אתה דן לתרומה: מה אם מעשר הקל, והרי הוא נוהג בכל - תרומה חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל!

ד"א ומה אם מעשר, שאינו נוהג בראשית הגז - הרי הוא נוהג בכל, תרומה, חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל!

איסי בן מנחם אומר: אם מעשר, שאינו בא אלא מכח תלמוד ומכח יראה - הרי הוא נוהג בכל; תרומה, חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל!

נתתי ללוים לנחלה. למה נאמר? לפי שהוא אומר ולבני לוי הנה נתתי, אין לי אלא בפני הבית. שלא בפני הבית מנין? ת"ל "לנחלה". מה נחלה נוהגת בפני הבית ושלא בפני הבית - אף מעשר ראשון נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית:

על כן אמרתי להם. למה נאמר? לפי שהוא אומר ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה, מה ת"ל על כן אמרתי? שיכול אין לי אלא בשעת חלוק הארץ, אבל משיחלקו שומע אני יקצה לו כל שבט ושבט בפני עצמו? ת"ל על כן אמרתי.

ד"א על כן אמרתי. למה נאמר? לפי שנאמר דברים ז ונשל גוים רבים מפניך, אבל קני וקנזי וקדמוני לא שמענו - ת"ל "על כן".

על כן - להזהיר ב"ד על כך.

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם. למה נאמר? לפי שהוא אומר "ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר" - בפירות הכתוב מדבר. אתה אומר בפירות, או אינו אלא באחד מעשרה בארץ? ת"ל ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם, מגיד שבפירות הכתוב מדבר, לפי שלא ניתן להם חלק בארץ - ניתן להם אחד מעשר בפירות:

והרמותם ממנו. ממין על מינו, ולא ממין על שאינו מינו.

והרמותם ממנו. מופנה, להקיש ולדון ממנו גזירה שוה:

והרמותם ממנו. שלא יתרום מן המחובר על התלוש, ולא מן התלוש על המחובר, ולא מן החדש על הישן, ולא מן הישן על החדש.

והרמותם ממנו - שלא יתרום מפירות הארץ על פירות חו"ל, ולא מפירות חו"ל על פירות הארץ. ת"ל ויקרא כז וכל מעשר הארץ, שלא יתרום מפירות הארץ על פירות חו"ל, ולא מפירות חו"ל על פירות הארץ:

והרמותם ממנו תרומת ה'. וכי מה למדנו לתרומת מעשר? - מעתה אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד: מה תרומת מעשר חובה - אף מעשר ראשון חובה:

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב. ר' ישמעאל אומר: אימתי נחשבת לכם תרומה? כשהפרשתם אותה כראוי. לא הפרשתם אותה כראוי - לא נחשב לכם תרומה.

אבא אלעזר בן גמליאל אומר: בא הכתוב ללמדך, שכשם שהתרומה עולה במדה - כך עולה באומד ובמחשבה:

כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב. למה נאמר? לפי שהוא אומר "והרמותם ממנו", שומע אני יתרום שבלים של חטים וענבים מן היין וזיתים מן השמן? תלמוד לומר "כדגן מן הגורן" - מן הגמור. מכאן אמרו: התבואה - משתמרח, והיין - משתקפה, והשמן - משירד לעוקה.

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

כן תרימו גם אתם תרומת ה'. למה נאמר? לפי שהוא אומר "ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם", ישראל נותנים תרומה ללוים, אבל כהנים אין נותנים מעשר ללוים. הואיל ואין נותנים מעשר ללוים, שומע אני יהיו אוכלים אותו בטיבולו? ת"ל "כן תרימו גם אתם תרומת ה'".

ר' ישמעאל אומר: אין צריך: מה חלה, שאינה נוהגת בכל הפירות, נוהגת בפירות כהנים - מעשר, שנוהגת בכל הפירות, אינו דין שינהוג בכל הפירות כהנים? ומה ת"ל כן תרימו גם אתם... מכל מעשרותיכם? - בא הכתוב ולימד על מעשר, שהוא נוהג בכל.

איסי בן עקביא אומר: אם מעשר הקל, הרי הוא נוהג בכל - תרומה חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל!

ד"א אם מעשר, שאינו נוהג בראשית הגז, הרי הוא נוהג בכל - תרומה, חמורה, אינו דין שתהא נוהגת בכל?

איסי בן מנחם אומר: אם מעשר, שאינו בא אלא מכח יראה ומכח תלמוד, הרי הוא נוהג בכל - תרומה, חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל:

ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן - מה אהרן חבר, אף כהנים חברים. מכאן אמרו: אין נותנים מתנות אלא לחבר:

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מכל מתנותיכם תרימו את תרומת ה' מכל חלבו את מקדשו ממנו - בתרומה גדולה הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא בתרומת מעשר? כשהוא אומר "מכל מעשרותיכם" הרי תרומת מעשר אמור. הא מה ת"ל "תרימו את תרומת ה'"? בתרומה גדולה הכתוב מדבר, דברי ר' יאשיה.

רבי יונתן אומר: לפי שהוא אומר דברים יח ראשית דגנך תירושך ויצהרך - חובה. אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות? ת"ל "תרימו את כל תרומת ה'" - חובה, ולא רשות:

מכל חלבו את מקדשו ממנו. שאם נפל לתוכו הרי הוא מקדשו. מכאן אמרו תרומה עולה באחד ומאה. אין לי אלא תרומה טהורה. טמאה מנין? אמרת ק"ו הוא: אם יעלה היתר את האיסור ק"ו את האיסור להיתר!

ר' אומר: אין צריך, ק"ו הוא: אם עלה איסור מן המותר להיתר - ק"ו מן המותר למותר להיתר.

אין לי אלא תרומה שהיא עולה. ערלה וכלאי הכרם מנין? נאמר כאן מלאה ונאמר להלן דברים כב "מלאה". מה להלן, שהיא עולה - אף כאן שהיא עולה. אי, מה להלן במאה ואחד, אף כאן במאה ואחד? אמרת: מקום שכפל את האיסור - כפל את העלאה, מקום שלא כפל את האיסור - לא כפל העלאה. מכאן אמרו: תרומה עולה באחד ומאה, ערלה וכלאי הכרם באחד ומאתים.

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים כתבואת גורן וכתבואת יקב - הרי זה אזהרה לב"ד, שלא יהיו תורמים אותו אלא מן המחובר:

ונחשב ללוים. למה נאמר? לפי שהוא אומר "והרמותם ממנו תרומת ה'", שומע אני: הואיל וקראו הכתוב "תרומה", תהא בקדושה עולמית? - ת"ל ונחשב ללוים: מה תרומת גורן מפריש תרומה, ושאר חולין - אף מעשר ראשון, מפריש תרומה, ושאר חולין.

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואכלתם אותו בכל מקום - אפילו בקבר. שהיה בדין: הואיל ותרומה קרויה תרומה, ומעשר ראשון קרוי תרומה - אם למדתי לתרומה, שאין נאכלת אלא במקום אחד טהור - אף מעשר ראשון לא יהיה נאכל אלא במקום טהור! - ת"ל ואכלתם אותו בכל מקום - אף בקבר:

אתם וביתכם. להביא את בת ישראל המאורסת ללוי, שנותנת רשות:

כי שכר הוא לכם. אם עבד - יטול אם לא עבד - לא יטול. מכאן אמרו: בן לוי שקיבל עליו כל עבודת לויה חוץ מדבר אחד - אין לו חלק בלויה.

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולא תשאו עליו חטא. מנין אתה אומר, שאם הפרשת אותו שלא מן המחובר - שאתם בנשיאות עון? תלמוד לומר "ולא תשאו עליו חטא". אין לי אלא בן לוי, ישראל שנטל רשות מלוי מנין? ת"ל "ולא תשאו עליו חטא":

בהרימכם את חלבו. למה נאמר? לפי שהוא אומר והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר, אין לי אלא תרומה טהורה. תרומה טמאה מנין? ת"ל בהרימכם את חלבו ממנו. הרי זו אזהרה לכהנים וללוים, דברי ר' יונתן.

ר' יאשיה אומר: ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו:

<< · ספרי על במדבר · יח · >>


ראו גם: התורה והמצוה על במדבר יח - פירוש מלבי"ם על הספרי.

קיצור דרך: mdrjhlka-bm-18