ה' קבע, שהמעשר שבני ישראל מפרישים מהתבואה יינתן ללויים. בתורה כתובים שני נימוקים שונים לקביעה זו.

א. (במדבר יח כא): "וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה, חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד"- בפסוק זה, המעשר הוא שכר על עבודתם של הלויים באוהל מועד, עבודה שמתבטאת בעיקר בשמירה על האוהל, (במדבר יח כב): "וְלֹא יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לָשֵׂאת חֵטְא לָמוּת".

ב. (במדבר יח כג): "וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד, וְהֵם יִשְׂאוּ עֲוֹנָם, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם; וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה"- בפסוק זה, נאמר שבני לוי צריכים להיות פנויים לתפקידם באוהל מועד, ולכן לא יקבלו נחלה בארץ ישראל; המעשר הוא גם פיצוי על כך שאין להם נחלה, (במדבר יח כד): "כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לה' תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה, עַל כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה".

אז האם המעשר הוא שכר על עבודה, או פיצוי על נחלה? - שני פירושים.

1. הפיצוי על הנחלה הוא רק 1/12 מהתבואה (בערך 8%) - כי שבט לוי הוא 1/12 מעם ישראל. 2% הנוספים הם שכר על העבודה.

פירוש זה מדגיש את החובה לפצות אנשים שאין להם קרקע, והוא מתאים לפרשת המעשר בספר דברים, (דברים יד כט): "וּבָא הַלֵּוִי, כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ; לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה". לפי פירוש זה, גם בימינו יש לתת פיצוי לאנשים שאין להם קרקע - בצורה של מס-ערך-קרקע שיחולק כדיבידנד-חברתי (ראו הצעה לשיטה כלכלית חדשה ברוח היובל המקראי ).

2. הסיבתיות היא הפוכה: ה' רצה שהלויים יעבדו במקדש ושיקבלו שכר, ולכן קבע שלא תהיה להם נחלה - על-מנת שלא יצברו בידם יותר מדי כוח.

פירוש זה מדגיש את החשיבות של הפרדת רשויות - הפרדה בין הכוח הרוחני של הלויים, לבין הכוח החומרי של בעלי הקרקעות; זאת בניגוד למצרים, שם הכהנים החזיקו בידם את כל הכוח: גם קרקעות, גם קיצבה קבועה מהמלך, וגם פטור ממיסים:

• (בראשית מז כב): "רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה, כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה, עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם"
• (בראשית מז כו): "וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ, רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לְבַדָּם לֹא הָיְתָה לְפַרְעֹה"(ראו איך הפכה מצרים לבית עבדים ).

הרעיון של מניעת ריכוזיות הוא גם הרעיון העומד מאחרי מצוות היובל, (ויקרא כה י): "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ"( פירוט ; ראו גם רעיונות שונים לחלוקת קרקעות ולמצוות יובל בימינו ).

ספר במדבר פרק יח כתוב:

(ו) וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת אֲחֵיכֶם הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֶם מַתָּנָה נְתֻנִים לַיהֹוָה לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד:

(ז) וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת:

ספר דברים פרק יח כתוב:

(א) לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְהֹוָה וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן:

הכהנים הלוים בקדושתם עובדים עבודת מתנה כעבודת התנדבות מאהבה שלא למען כסף כי אינם יכולים לדרוש כסף ורק לדרוש את יהוה

על כן ציוה יהוה לתת מעשר ללוים

ובאחרית הימים תהיה עבודת אלהים בכל הארץ וכל איש יעבוד עבודת מתנה מכל הלב

ספר שופטים פרק ה כתוב:

(א) וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:

(ב) בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ יְהֹוָה:

(ט) לִבִּי לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם בָּרְכוּ יְהֹוָה:

התנדבות בעם מביאה לבִּרְכַּת יְהֹוָה כי נובעת מאהבה שלא למען כסף

ואם חוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל יתנדבו בָּעָם וכל העם יתנדב

לאמור יעשה איש איש לפי כשרונו את עבודתו באמונה ולא בגלל אהבת הכסף

כי אם אומנות האומן באמונה ומלאכת המלאך במלאכות

אז אין אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יְהֹוָה רְמִיָּה

אז בִּרְכַּת יְהֹוָה הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ

-- daian moshe, 2011-12-30 13:32:36